אמרי בינה (בן איש חי)/חקרי לב/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) חקרי לב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה חקרנו בענין השבת שאינו שוה בכל המקומות שבכדור העולם, כי כ"ד שעות של שבת בירושלים הם במקום אחר כולם חול, ואין הדעת סובל זה שיהיה כאן כל כ"ד שעות שבת, ובמקום אחר אלו הכ"ד שעות כולם חול שם. יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מי הגיד לך שיש במקומות של הכדור הפרש בין אלו לאלו כ"ד שעות, דאין הדבר כן, אלא ההפרש הוא רק חצי דהיינו בירושלים הוא ליל שבת ובאמריקא הוא יום שישי, ובבוקר בירושלים הוא יום שבת ובאמריקא הוא ליל שבת, וכן עזה"ד. ועיין יסוד עולם מאמר שני פרק י"ז מה שפלפל בענין זה של הפרש שיש בין המקומות הקרובים והרחוקים ואין כאן מקום להאריך בדבריו. והנה בשמים ממעל שיש יתרון לשבת על ימי החול בכמה דברים של עליות וכיוצא, ודאי הולכים אחר ירושלים בהתחלת השבת ובסופו ואנחנו בני בבל קרובים עם בני ירושלים בשבת בכניסתו ויציאתו, ויש הפרש שיעור מעט בינם ובינינו דהיינו שיעור שעה וחצי, כן קבלו הראשנים שבערינו כנודע בלחות שכותבים בעיבור בכל שנה ושנה:

נמצא זמן קדושת השבת ישנה בהשואה אתת בכל המקומות הן בירושלים הן במקומות הרחוקים מאד מצד לצד, וההפרש שיש בין כאן לכאן הוא רק בשיעור הזמן כי ההשוואה היא בחצי השבת דוקא ולא בכולו, ואין הדבר כאשר חשבת דכ"ד שעות השבת כאן הם כולם חול באמריקא:

ובזה מובן מ"ש הכתוב בפרשת אמור וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותכם, כלומר יש זמן בשבת שהוא שוה בכל מושבותכם אשר בכדור הארץ כולו ורק כאן הוא יום שבת וכאן הוא ליל שבת וכדכתיבנא בס"ד. ונ"ל בס"ד על כן תמצא בכמה מקומות בתורה שמזכיר את השבת דכתיב הוא וקרינן היא, כי הוא זכר היא לשון נקבה, וידוע יום זכר ולילה נקבה, לומר אע"פ שלא ישות בכל המקומות יום עם יום ולילה עם לילה, עכ"פ ישוה יום עם לילה, והיינו היא והוא שוים בקדושת השבת, ולכן תקנו אנשי כנה"ג להזכיר בק"ש דשחרית ודערבית מדת יום ומדת לילה כמ"ש בורא יומם ולילה גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור, וכן בשחרית תקנו יוצר אור ובורא חושך, כי באמת מדת יום ולילה לא ישבותו מן העולם כי כאשר יש אצלינו יום, יש באמריקא לילה שהוא צד שכנגד רגלינו, וכמאמר בפירוש בפרשת בראשית יום ולילה לא ישבותו:

ומה שכתבתי לעיל שבשמים הולכים בזמן השבת בכניסתו ויציאתו כפי מה שיהיה עת לילה ויום בירושלים, כן כתב בספר פרשת דרכים דף נ "ד וז"ל, אמיתת הדברים הוא שיש חקירה בין הראשנים ז"ל, שהדבר ידוע אצל בעלי המחקר, דמשכחת לה דבמקום אחד יהיה שישי עדיין הוא יום והוא חול גמור, ובמקום אחר כבר נטה היום והוא לילה והוא שבת, וכן להפך ביום השביעי משכחת לה שבמקום אחד עדיין יום הוא והוא שבת גמור, ובמקום אחר הוא לילה והוא חול, וטבריא וצפורי יוכיחו. והנה אנחנו נאמין אמונה שלימה דכשם שאנחנו מבדלין בין יום שישי ליום שביעי, כך בשמים ממעל יש הבדלים והפרשים רבים בין יום השביעי לשאר ימים ומלבד מ"ש רז"ל מענין גהינם ששובתין הרשעים ביום השביעי ונהר סמבטיון, עוד יש הבדלים רבים ודברים מופלאים בשמי השמים בין ימי החול ליום השבת קודש כאשר נודע ליודעי חן:

והנה יש לחקור על איזה מקום סומכין בשמים ממעל, והעלו שהמקום האמיתי לזה הוא ירושלים שהיא אמצעית העולם שנקרא טבור הארץ (ר"ל אמצעית הישוב) עכ"ל. והרב ספר הברית ז"ל במאמר ט' סוף פרק י"ד כתב וז"ל, והנה ירושלים יושבת באמצע האקקימים האלה בראשית חלק אסיאה וקרוב לארופא והאויר אשר בארץ ישראל ממוצע בין החום והקור יותר מכל ג' חלקים, אשר על כן אוירא דארץ ישראל מחכים כדרך כל דבר הממוצע והממוזג הוא טוב ויפה לכל דבר כאשר כתב אבן עזרא ז"ל, שלא מצא חכם בארץ כוש יען האויר שם הוא חם ביותר, ולזה כוונו רז"ל ביומא שירושלים היא באמצע העולם כלומר באמצע רוחב הישוב, וזה אמת כי יש מקו המשוה עד קוטב הצפוני תשעים מעלות וכו', מעלות הצפונים הקור גדול ואינו מיושב כי אם מעט מזער, ובתחלת אותן המעלות נשאר עקר ישוב הצפוני בשבת תחכמוני ס"ד מעלות וירושלים יושבת ל"ב מעלות ט"ו דקין מקו השוה, הרי זה חצי מן ס"ד, כי מלת עולם לפעמים הכונה בו רק על חלק אחד ידוע מן הכדור לא על כל הארץ, כאשר אמרו חז"ל בא סנחריב ובלבל את העולם, וכן אמרו חרב בא לעולם חיה רעה באה לעולם כמ"ש בזה בעל העקרים ז"ל, ועל זה כיון ג"כ דוד הע"ה באומרו יפה נוף משוש כל הארץ כאשר כתב על פסוק זה רבי עובדיה ספרנו ז"ל, יפה נוף יפה מכל נוף וגליל בישוב עד שאוירה מחכים, הר ציון ירכתי צפון הוא בין שני חצאי חלקי הישוב הצפוני עכ"ל, וכן כתב איש אלהים קדוש האר"י ז"ל בעץ חיים שער ציור העולמות פרק א' וז"ל הטהור, והנה היסוד שבה שהיא הנקודה שבה מקבלת השפע מן השמים שעליה היא ארץ ישראל בנקודת אמצע הישוב. וסוד הערוה הדבוקה עליה היא ארץ מצרים הסמוכה לה כמ"ש כי ערות הארץ באתם לראות, ולכן קודם גלו למצרים ומשם נכנסו לארץ ישראל, עכ"ל רבינו האר"י ז"ל:

והרדב"ז ז"ל ח"א סי' ע"ו כתב שאלת ממני אודעך דעתי בענין השבת כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב, ונמצא דמה שהוא שבת לאלו הוי לאלו חול. תשובה דע כי שאלה זו נבוכו בה רבים ונכבדים, אבל אידיעך דעתו בה, דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל שנאמר כי אות היא ביני וביניכם וכמו שאות הברית הוא לכל או"א כן השבת נמסר לכל או"א, וכיון שהשבת נמסר לכל אחד בכל מקום שהוא, מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת שהוא זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וכו', שאם אין אתה אומר כן אפילו בארץ ישראל יש חילוק קצת, ואפילו תרצה לומר שעל ידי התוספת שאנו מוסיפין בכניסתו וביציאתו מתוקן, מ"מ התוספת הזה דאורייתא הוא, ונמצא שאין כל בני ארץ ישראל שוין בתוספת זה שהרי יש מהלך קרוב לארבעה ימים בא"י מן המזרח למערב, ואפילו בעיירות הסמוכים יש חילוק בזה בין טבריה לצפורי כדאמר רבי יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ועם מוציאי שבת בצפורי, אלא מאי אית לך למימר כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו, לפי שכבר נשלמו ששה הקפים שלמים ונכנס השביעי לקודם קודם ולמאוחר מאוחר וכו':

עוד ראיה שהרי השבת ניתן במרה, וממרה לא"י יש קצת חילוק שהרי מרה לדרום וא"י לצפון, נמצא שלא היה השבת מצומצם בין מרה לא", אלא שהוא יתברך צוה את השבת לישראל לכל, אחד מהם או לכולם בכל מקום שיצאו, שהרי גלוי וידוע לפניו יתברך שעתידה בניו לגלות לקצוי הארצות ויהיה בניהם מרחק גדול, וטעם זה אנו צריכין לכל המועדות ויום הכפורים לפי שגם בהם תפול השאלה וכו' עכ"ל:

ובסה"ק רב פעלים ח"ב בסוד ישרים סי' ד' דף קכ"ג הבאתי מספר הברית ח"א מאמר ד' פרק י"א שכתב וז"ל, ומן מוצא דבר האמור תבין ותשכיל שבעת הזה אשר כל כדור הארץ מיושב מסביב מבני אדם, ועם ה' מפוזר ומפורד בכל המדינות ודרים בכל המקומות שאין כל ישראל שובתים כל השבת בשוה, אלא י"ב שעות ממנו ישבתו וינוחו יחד, וכשמצד אחד של הכדור הוא יום שבת אז הוא לכשנגדו ליל השבת, ושתי אניות הנותנים בים דרך ונפגשו ביחד שזכרתי בפרק הקודם אם יקר מקרה שהיו יהודים על שניהם אז לא ישבתו שבתם בשוה כלל וכו', וכן בימי החול אין זמן ועידן התפילות של כל בני הגולה בשוה, אבל כשמקוננים על חרבן בהמ"ק בחצות לילה מצד זה אז הוא חצות היום לכשנגדו ואוכלין סעודת הצהריים, וכשמתפלים ערבית מפה יהיו מתפללים שחרית מפה:

אך הדין הוא בענין זה שכל אדם מישראל צריך לעשות דבר יום ביומו בעתו ובזמנו באשר הוא שם בזרוח לו השמש בכל המקום אשר עומד עליו הן ביבשה הן באניה בים יתפלל שחרית וכבוא השמש יתפלל ערבית, ויהי בחצי הלילה שלו יעשה סדר תיקון חצות וכו', וכמו כן בכללות הימים שבמקומו ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי לחשבונו באשר הוא שם ישבות, ולכן נאמר שבת הוא לה' בכל מושבותיכם:

מלבד אם יזדמן יהודי על הספינה ההולכת קרוב מאד לצד הצפוני או הדרומי אשר שם לפעמים היום כהרבה ימים של כ"ד שעות, כמו בנרגולאנד שם סיון ותמוז יום אחד ארוך, או אם יזדמן יהודי על הספינה ההולכת קרוב מאד לצד הצפוני או הדרומי לציד שם התנינים הגדולים הנקראים ווא"ל פי"ש, ושם ששה חדשים יום אחד וששה חדשים לילה אחד, אז אחר שימנה ששה פעמים כ"ד שעות על כלי המירה שעות יעשה את השבת, וכן בענין התפילות והצומות יעשה דבר יום ביומו של כ"ד שעות עכ"ל:

ומדברים הנז"ל תבין טעם לחיוב האדם בשבת כפי מקומו, היינו משום דכתיב שבת היא לה' בכל מושבותכם, נמצא תלה חיוב השבת כפי המושבות שלהם, והוא טעם אמת ויציב, וכבר אמרוהו הקדמונים ז"ל:

והנה בסה"ק רב פעלים ח"ב בסוד ישרים סי' ד' כתבתי, עלה בלבי לחקור חקירה אחת בענין השבת, דידוע דהזמן של לילה ויום משתנה ממקום למקום מחמת הלוך השמש, ויש הפרש רב כמה שעות בין יושבי מזרח ליושבי מערב, ובין יושבי הרים גבוהים לבין יושבי עמקים, כאן יום וכאן לילה, וכד נהיר לאלין חשיך לאלין, והשתא יש לחקור אם אחד עשה שבת בהתחלתו במקום שיתאחר שקיעת השמש, והלך באותו שבת עצמו על ידי שם וקפיצת הדרך למקום רחוק ששם מקדים שקיעת השמש, דנמצא הוא לא עמד אותו שבת כ"ד שעות אלא רק י"ח שעות או פחות, איך יעשה, אם צריך למיזל בתר שקיעת השמש, וזה כיון ששקעה ונעשית חשיכה הרי נעשה לו חול, ואע"פ שלא שמר את מצות השבת אלא י"ח שעות בלבד, או"ד צריך לשמור קדושת שבת כ"ד שעות שלמים:

ומצינו דוגמה לזה בשבת דף קי"ח, א"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ומוצאי שבת בצפורי, ופירש רש"י טבריה עמוקה ומחשכת מבע"י וסבורין שחשכה וצפורי יושבת בראש ההר, ובעוד שחמה שוקעת נראה שם אור גדול ומאחרין לצאת, וכתב בפ"ע בשם רבינו מהר"י ן' מיגש בתשובה סי' י"ח דטבריה וצפורי בתוך תחום שבת, ובחד גברא מיירי, דאלו בתרי גברי כל חד יצא שכרו בהפסדו ע"ש, אך מציאות זו דנקיט ר"י היא לחומרא, ואופן ספק שלנו הוא לקולא, דאנו מסתפקים במי שלא שמר כ"ד שעות בקדושת השבת אי קפדינן אשעות:

ובהשקפה הראשונה אמרתי לפשוט חקירה זו ממ"ש בירושלמי בפ"ט דכלאים ופרק י"ב דכתובות בפטירתו של רבי בערב שבת היה ולא שקעה חמה ביום ששי בעונתה אלא נתאחר שקיעתה עד אחר שש שעות מליל שבת, והיו מציקין בעבור חלול שבת שנתעסקו במלאכה באותם שש שעות של ליל שבת שהיתה חמה זורחת בהם, ויצאה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי עוה"ב חוץ מאותו כובס שלא היה בהספדו של רבי, כיון ששמע אותו כובס כך, הפיל עצמו מן הגג ומת, ויצתה בת קול ואמרה אפילו אותו כובס. וכתב הרב טירת כסף דף ג' מכאן נראה דאם יעמוד השמש יותר מן י"ב שעות זמן מה שלא שקעה בעונתה, אז אותו זמן שנשאר ע"י נס נחשב מן הלילה הבא והו"ל כאלו הוי לילה, דהראיה שהיו ישראל מציקין מאחר דלא שקעה חמה אלא ודאי אע"ג דלא שקעה נחשב כל זמן היתר על י"ב שעות ליל שבת עד שנתבשרו ע"י הבת קול ע"ש. ורבינו בצלאל ז"ל בש"מ כתובות פרק י"ב דף ק"ג, כתב בשם רבינו קלונמוס ז"ל, שהרג אותו כובס את עצמו בסקילה שנפל מן הגג משום דהוא לא היה בהספדו של רבי, ונמצא שחלל שבת במלאכה ולא עסק בהספדו של רבי כדי שיתכפר לו, לפי מ"ש בת קול ע"ש, וכ"כ הרב מהר"א הכהן באגדת אליהו ע"ש, ומצינו למידין אע"ג דלמראה עינים היתה חמה זורחת והוא יום עכ"ז בעינן שמירת שבת כ"ד שעות שלמים, ועתה שזרחה השמש בשש שעות ראשונות של ליל שבת לא תועיל זריחת השמש, לאפקועי מן אותם שש שעות קדושת שבת:

ואחר הישוב כתבתי שם דאון מזה הוכחה לדינא בענין חקירתנו, די"ל הם לא נצטערו בחשבם שחללו שבת מדינא אלא רק משום חסידות הצטערו, וכן משמע לשון הגמרא דאמר עדיין מציקין אמרין דילמא חלילינן שבתא ולשון דילמא משמע דלא היו חוששין מדינא, ועוד י"ל דודאי הוה ס"ל דליכא איסור מדינא, דהא הם אחר שגמרו הספד של רבי וחזרו לביתם והדליקו הנר, ואח"כ שקעה חמה ומי התיר להם להדליק נר לכתחילה, ולמה לא חשו, והלא בודאי הם הרגישו כי החמה עמדה בשעות של ליל שבת. ומ"ש רבינו קלונימוס ז"ל דהכובס הפיל עצמו בשביל חלול שבת אין מזה הוכחה כלל, דאע"ג דאותו כובס היה ת"ח כדמשמע בגמרא דאהדירוה גמריה לרבי, עכ"ז ודאי מה שהפיל עצמו לא עשה זה משורת הדין דאפילו אם חלל שבת ממש מי התיר לו להמית עצמו בידים, ובפרט בשוגג, אלא ודאי מרוב דבקותו בהשי"ת ותוקף חסידותו נצטער הרבה משום חסידות ונתערבב שכלו לפי שעה. ועשה דבר חוץ מן השורה ואין למידין ממנו לענין הלכה, אלו דברי שכתבתי בס"ד שם, ועוד הארכתי בזה ע"ש:

ועתה חדשות אני מגיד להביא ראיה דלא קפדינן על מספר כ"ד שעות, אם יחסר מעט שעות, אלא רק קפדינן שתהיה שמירת שבת לאיש ישראל מערב ועד ערב, דהיינו משקיעת חמה של יום ששי עד שקיעת ממה של יום שביעי, יען כי הכתוב כך פירש להדיא בפרשת אמור דכתיב שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם נמצא לא חייב את ישראל במספר השעות ולא תלה אותו במנין שעות אלא רק אמר מערב עד ערב דהכנסתו תהיה בערב ויציאתו בערב ואין מקפיד כמה שעות יהיה בין ערב לערב, ואם תאמר האי קרא ביום הכפורים כתוב ולא בשבת, מה בכך, הלא בשניהם יש מצות שביתה, ומאי שנא כפור משבת, והכי קי"ל כל מלאכות האסורות בשבת אסורות ביוה"כ, ואין ביניהם כחוט השערה אלא רק זה חיובו בסקילה, וזה חיובו בכרת כידוע בה' יום כפור:

ועוד בפסוק זה קאי על יוה"כ ועל שבת ועל יו"ט, כמ"ש בגמרא דראש השנה דף ט' ע"א בתשעה לחודש יכול בתשעה ממש ת"ל בערב, אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה, הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על והקודש, ואין לי אלא שמוסיפין בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב, ואין לי אלא יוהכ"פ שבתות מנין ת"ל תשבתו, יו"ט מנין ת"ל שבתכם כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על הקדש ע"כ, הרי פסוק זה איירי בשבת ג"כ וזו הוכחה גמורה דלא קפיד אלא שישמור השבת ויוה"כ מערב עד ערב, ולא קפדינן על מספר השעות אשר בין ערב לערב, וזה ברור בעזה"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.