אמרי בינה (בן איש חי)/חקרי לב/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) חקרי לב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חלק רביעי חקרי לב חלק רביעי זה קראתיו בשם חקרי לב והשי"ת יעזור לי ברחמיו הרבים ובחסדיו הגדולים.

שאלה. מצינו בענין שבת שאמרו חז"ל כמה מיני איסורים בט"ל מלאכות הנזכרים במשנה דשבת פרק שביעי שמנו שם ט"ל אבות מלאכות, ונזכר בגמרא כמה וכמה תולדות למלאכות אלו, וצריך לדעת היכן נזכרו מלאכות אלו בתורה, והן אמת שכתוב בעשרת הדברות ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה וכו', יש פתחון פה לומר לא אסרה תורה אלא רק דבר קשה שיש בו טורח בעשייתו, וגם יש בו אומנות שזה דוקא נקרא מלאכה, אבל קושר ובורר דבר מועט שאין בזה לא טורח ולא אומנות אין זה עשייתו נקרא מלאכה, ועל כן יש לומר כל מיני מלאכות האמורים במשנה הנז' אם הוא דבר מועט שאין בו טורח כלל שקושר החוט שני קשרים של קיימא ותופר שתי תפירות, וכותב שתי אותיות ומוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות ובורר פסולת מעט, וכן כל כיוצא בזה שהוא דבר מועט ואין בו טורח כלל, וגם אין בעשייתו אומנות אין זה בכלל מלאכה ואינו נקרא עליו שם מלאכה כלל, ואינו נאסר משום מלאכה אלא דבר שיש טורח ויגיעה בעשייתו או יש בו אומנות בעשייתו. ואני השואל מודה אני דחכמי המשנה וחכמי התלמוד הם אמת ודבריהם אמת ולא בעבורי אני שואל שאלה זאת, אלא שאלו אותה ממני אנשים המתחכמין בדעתם בדור החדש הזה, ולכן באתי לדפוק על פתח מעכ"ת כדי להשיב תשובה לשכך דעתם:

ועוד אני מדבר בשאלה זו דברים היוצאים דרך כלל מהמון העם של דור החדש באומרם מה שכתוב מפורש בתורה נביאים. וכתובים ודאי חייבין אנחנו לקיים ולהודות בהם, ורק על מה שנמצא בתורה שבע"פ דברים אשר חדשו חכמים לפרש פסוקים שבתורה כאשר ירצו, דמחמת כן מחדשים כמה הלכות ודינים אשר לא נתפרשו בתורה, והם סומכים אותם על רמז רק יתור אות או חסרון אות וקל וחומר וגז"ש ובנין אב, ובמה מצינו, וכלל ופרט וכלל וכיוצא, ובזה הטילו עלינו משא כבד, וה' לא צוה ח"ו, ובפרט בהלכות שבת העמיסו דברים הרבה אשר לא נוכל שאת אותם, ולא עוד אלא שגם הם אינם שוים בהוראתם, אלא יש מחלוקות ביניהם בעיקר הדין, ואנחנו לא נדע מה נעשה המצוה מאחר כי רבו עליה זה אומר בכה וזה אומר בכה על כן גם לדבריהם של אלו יודיעני אדוני תשובה המשברת את האוזן, כדי לשכך דעתם של אלו, כי רואה אני יש באנשים האלה אנשים דלאו משום דניחא להו באפקרותא מדברים כן, אלא מפנו שכך עולה בדעתם בלי שום תפונה, ואם האדון ימצא תשובה נצחת לזה תנוח דעתם, ויהיו מודים על האמת בלי ספק, על כן יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מצינו בפרשת ויקהל, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל מושבותיכם השבת, ולפי"ז בעל כרחך צריך אתה להודות שאין להחליט משמעות המלאכה, כאשר חשבת, דלא נקראת מלאכה אלא על דבר שיש בו טורח או צריך לו אומנות, מאחר דמצינו שאמר לא תבערו אש ביום השבת, ובהבערה מה יש אומנות, גם עוד לשון הבערה נאמר אפילו על עץ אחד דק או פתילה אחת, ומה טורח יש בזה, ונמצא שאין אתה יכול לפרש איסור מלאכה שאסרה תורה בשבת הוא רק על דבר שיש בו טורח או צריך לו אומנות ואין אתה יכול לחלק בין מלאכה של הבערה לבין מלאכות האתרות, דמה טעם יש בזה לחלק ולעשות הפרש ביניהם:

עוד נמי תמצא בפרשת שלח לך, דכתיב ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה וכו', ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים ויוציאו אותו כל העדה אל מתון למחנה וירגמו אותו באבנים וימת כאשר צוה ה' את משה, ונודע כי לשון מקושש משמעותו קיבוץ וליקוט, כמו וקששו להם תבן בפרשת שמות, לכך בגמרא דשבת מר סבר מקושש היה מעמר, ומר סבר היה מעביר ארבע אמות ברשות הרבים, כי ליקט מעט שנים או שלש עצים דאין בהם דין עימור אלא העבירם בר"ה, ולכך נתחייב מיתה, ומר סבר מקושש היה תולש עצים, ואיך שיהיה בין למ"ד תולש בין למ"ד העביר שתי עצים בר"ה, בין למ"ד מעמר, אין בזה לא טורח ולא אומנות, ונתחייב מיתה, ש"מ מלאכה שאסרה תורה בשבת אינו רק בדבר שיש בו טורח ויגיעה רבה, או בדבר שצריך לו אומנות, ונמצא דבתורה עצמה מפורש דהאיסור הוא בכל גוונא:

גם בירמיה סי' י"ז נאמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת, כאשר צויתי את אבותיכם, ומה טורח ומה אומנות יש בהוצאה מבתיהם לחוץ דמשוה אותה עם עשיית מלאכה, וגם בנחמיה סי' י"ג הוכיחם על מקח וממכר שעושים בשבת, ועל דורכים גיתות בשבת, ומה אומנות יש בזה:

העולה מכל האמור הוא דטענה שטענת בשאלה באיסורי מלאכה בשבת היא בטילה כי מן התורה עצמה איכא הוכחה דאיסור המלאכה הוא גם בדבר שאין בו אומנות, וכדמשמע מדין ההבערה ומדק מקושש:

ומה שאתה רואה שחז"ל עושים אסמכתא לאיסורים בפסוקי התורה ברמז של יתור אות או יתור מלה, וכיוצא, הנה כל האיסורים שנזכרו בדברי חכמים ולא נכתבו בפירוש בתורה הם היו אצל רז"ל בקבלה איש מפי איש עד מרע"ה, ורק נעשה להם רמז בפסוקי התורה דרך אסמכתא, ועיקר הסמך באמיתותם הוא הקבלה שקבלו איש מפי איש עד מרע"ה, וגם מרע"ה לא חידש כלום מדעתו אלא קבל הכל בפירוש מפי הגבורה, וכמ"ש התנא באבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. ובאמת בלעדי הקבלה א"א לפרש פסוקים של תורה שבכתב כפשוטן, דא"כ יהיו ההלכות הפכיות ויהיו לאחור ולא לפנים:

וכאשר תמצא כתוב בתורה בפ' משפטים ומכה איש ומת מות יומת, ואם תפרש כפשוטו בלתי תפנה אל המסורת והקבלה של חז"ל צריך שתדייק לומר אם הכה אשה ומתה פטור, דהא כתיב איש, ואיך ותכן להיות כן לחלק בין איש לאשה בענין זה, וכן גבי שבת כתיב בבשלח אל יצא איש ממקומו ביום השבת, ואם תבא לילך אחר פשט המקרא יש לך לדון שלא יצא אדם מפתח ביתו בשבת אלא יהיה אסור במקומו, וזה לא יתכן:

והא לך לשון כוזרי השני דף ג', ונוסף על זה שבר על שבר כי קמו עמדו תרבות אנשים חטאים חכמים בעיניהם אשר לא ראו מאורות התורה מימיהם וישימו כסלם בשכלם, בלשונם בלשונם, ויאמרו שפתינו אתנו מי אדון לנו, מה לנו עם מחלוקת התנאים ואמוראים, ומה לנו עם הויות דרב ושמואל ואביו ורבא, והלא זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ברה כחמה, מאירת עינים, אין עיף ואין כושל בה, כי ספר תורת האלהים מפורש בשום שכל והבין במקרא, ולא ידעו ולא יבינו כי לולי קבלת חז"ל כשלנו בצהרים כנשף, ואם האמת אתם שאין לנו אלא מה שכתוב בתורה הלא המה יאמרו לי למה דוד המלך החסיד והקדוש, לפני ה' ישפוך שיחו לאמר הורני ה' דרך חקיך הבינני ואצרה תורתך, הבינני ואלמדה עצותיך, עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך, וכי לא היה יודע ח"ו לקרות בתורה, והלא כל מה שכתוב בחומש תינוקות של בית רבן לומדין אותו אפילו בעל פה בארבע וחמש שנים:

עוד כתוב (דברים טז ג) שבעת ימים תאכל מצות, וכתיב (שם שם ח) ששת ימים תאכל מצות, היאך יתקיימו ב' כתובים הללו, וכן כתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי, וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, וכן כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה, וכן כתיב ועשו להם ציצית גדילים תעשה לך, ולא נתפרש לנו במקרא לא חומר ולא צורת הציצית. כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ואם הדבר כפשוטו לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם בשבת, וכתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת, אם כן יצאו מביתם לטייל ומצאו אותו ועברו על מצות אל יצא איש ממקומו, ולמה לא נענשו אלו המוצאים אותו, הן אלה אחד מני אלף ממה שכתוב בתורה שאי אפשר להבין בלי פירוש הנודע לנו מכח הקבלה, ועל אלו וכיוצא בהן, בקש דוד למדני חקיך הבינני ואדעה עדותיך עכ"ל:

עוד תמצא להרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל שכתבו, כל דברי רז"ל חכמי המשנה והגמרא, כולם מקובלים חכם גדול וצדיק מפי חכם גדול וצדיק, ראש ישיבה וסיעתו מאנשי כנסת הגדולה שקבלו מהנביאים ז"ל, ולעולם חכמי הגמרא וכל שכן חכמי המשנה, אפילו דבר קטן לא אמרו מלבן חוץ מן התקנות שתקנו בהסכמת כולם כדי לעשות סייג לתורה, ואם לחשך אדם שיש בו ריח אפיקורסת לומר מפני שנחלקו בכמה מקומות לכך אני מסופק בדבריהם, אף אתה הקהה את שיניו והודיעהו שהוא ממרא ע"פ ב"ד, ושלא נחלקו רז"ל לעולם בעיקר מצוה אלא בתולדותיה, ששמעו עיקרה מרבותיהם ולא שאלום על תולדותיה מפני שלא שמשו כל צרכן. כיוצא בו לא נחלקו אם מדליקין נר בשבת אם לא, על מה נחלקו במה מדליקין ובמה אין מדליקין, ולא נחלקו אם חובה לקרות קריאת שמע ערבית ושחרית או לא, ועל מה נחלקו מאימתי קורין את שמע בערבית, ומאימתי את שמע בשחרית וכן לכל דבריהם עכ"ל:

גם תמצא להרמב"ם בהקדמת פירוש המשניות שכתב וז"ל עיקר גדול ראיתי לזוכרו, והוא שיוכל אדם לומר, אם הם פירושי התורה כפי אשר יסדנו מקובלים מפי משה, כמו שאמרנו מדבריהם כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אם כן מה אלו ההלכות היחידות שנאמר בהם הלכה למשה מסיני. דע זה העקר שיש לך לעמוד על סודו, והוא שהפירושים המקובלים מפי משה אין מחלוקת בהם בשום פנים, שהרי מאז ועד עתה לא מצינו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים עימות משה ועד רב אשי בין החכמים כדי שיאמר אחד המוציא עין חבירו יוציאו את עינו שנאמר עין בעין, ויאמר השני אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת, ולא מצאנו ג"כ מחלוקת במה שאמר הכתוב פרי עץ הדר כדי שיאמר אחד שהוא אתרוג, ויאמר אחד שהוא חבושים או רמונים או זולתו, ולא מצאנו ג"כ מחלוקת בעץ עבות שהוא הדם, ולא מצאנו מחלוקת במאמר הכתוב וקצותה את כפה שהוא כופר, ולא במה שאמר הכתוב ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף שזו הגזרה אינה אא"כ היא אשת איש, וכן גזרת הכתוב בנערה אשר לא מצאו לה בתולים שיסקלוה, לא שמענו חולק בה ממרע"ה ועד עתה, על מי שאמר שזה לא יהיה אלא אם היתה אשת איש והעידו עליה עדים שאחר הקידושין זינתה בעדים והתראה, וכיוצא בזה בכלל המצות אין מחלוקת בהם, שכולם פירושים מקובלים מפי מרע"ה, ועליהם ועל דומיהן אמרו כל התורה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני:

אבל אע"פ שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו, נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא, וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זע"ז במערכת העיון ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן, כגון מה שאמר במאמר הכתוב פרי עץ הדר אולי יהיו רמונים או חבושים או זולתם עד שהביאו ראיות עליו ממה שנאמר פרי עץ הדר וכו', ואלו הראיות לא הביאום מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה, שבאמת ראינו בודאי בלי ספק מיהושע ועד עתה שהיו לוקחים אתרוג עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת, אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל, וכן היא ראייתם על ההדס וכו', וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה כלומר הענינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר י"ג מידות שהם מקובלים מפי משה מסיני, ואע"פ שהם מקובלים מפי משה לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני, שאין לומר פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני, או חובל בחבירו משלם ממון הל"מ, שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה, ויש להם רמזים במקרא או יוציאו אותה בדרך מדרכי הסברה, ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברה, עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני עכ"ל:

הראת לדעת תשובה נצחת מכל דברים הנז"ל, דכל מה שאמרו חכמים בהלכות שבת ושאר דיני האסור והמותר אשר לא נתפרשו בתורה להדיה, לא חדשו הלכה מלבם כלל אלא כל ההלכות של המצות היו מקובלים אצל החכמים איש מפי איש עד מרע"ה אך יש מצות. שיש להם רמז ואסמכתא במקראות ויש שאין להם רמז בתורה כי אם רק הם הלכה למשה מסיני ומה שחדשו חכמים מלבם הלכות משום נדר וסייג לא אמרום הלכה פסוקה בסתם אלא אמרו בפירוש דאלו הם גזירה דילהון שעשו אותה משום גדר וסייג, וגם נתבאר מכל הנז"ל דלא נחלקו בעיקר המצוה אלא ברמז שיש לה במקרא, ועוד יזדמן שנחלקו בתולדות המצוה שנשתכחו מהם או לא קבלי מרבותיהם מפני שלא שמשו כל צרכן וזה ברור, על כן לא נשאר פתחון פה להמון העם של דור החדש אשר זכרת בשאלה להרהר ולדבר עוד, ותנוח דעתם במה שכתבנו אם יעמיקו להתבונן היטב במה שכתבנו בעזה"י:

עוד ראיתי ראוי ונכון ויפה להעתיק לך כאן מ"ש רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בסנהדרין בי"ג עקרים יסוד השמיני וז"ל, היות התורה מן. השמים והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י מרע"ה שהיא כולה מפי הגבורה כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השי"ת, בענין שנקרא ע"ד השאלה דיבור, ואין יודע היאך הגיע אלא הוא משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הספורים והמצות ולפיכך נקרא מחוקק, ואין הפרש בין פסוק ובני חם כוש ומצרים, ופסוק ושם אשתו מהטבאל, ופסוק ותמנע היתה פלגש לבין אנכי ה' אלהיך, ופסוק שמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה הם, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת ואמונה, וזה האדם שאומר שאלו הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו, הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו נקרא כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה וחשב דאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת מרע"ה, וזה ענין אין תורה מן השמים אמרו חכמים ז"ל הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה חוץ מן הפסוק הזה שלא אמר הקב"ה אלא משה מפי עצמו, וזה כי דבר ה' בזה וכו', אלא שצריך האדם להאמין שכל דבור ודבור מן התורה יש בו חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, והיא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח אלהי יעקב בהתפלל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וכמו כן נמי פירוש התורה המקובל ג"כ מפי הגבורה. וזהו שאנתנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפלין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר השי"ת למשה, והוא אמר לנו כל זאת והוא נאמן בשליחותו, והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה כי לא מלבי עכ"ל, ואתה הרואה המשכיל עשה אזנך כאפרכסת ושמע דברים המוצדקים האלה שכתב רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל, קשרם על לוח לבך ויהיה תמיד בין עיניך והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.