אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות יז

סימן יז

במתניתין (פ"ה דפאה) שבולת של לקט שנתערב' בגדיש מעשר שבלת אחת ונותן לו אמר ר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שבולת אחת ונותן לו ועי"ש ברע"ב דר"א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דפלגיתו עלי בעשיר שלוקט פאה לעני שאני אומר זכה לו ואתן אמריתו דלא זכי לו היאך העני הזה מחליף דהא אין בעל השדה יכול לזכות לו את הלקט לדבריכם אלא לדבריכם מזכה את העני בכל הגדיש ע"מ להחזיר דשמה מתנה ונמצאת אותה השבולת באה ליד העני ויכול להחליפה באחר ורבנן אמרו הכי עשו את שאינו זוכה כזוכה. וכן פירש הרמב"ם והגרע"א ז"ל עמד דלמה צריך לזכות בכל הגדיש בדרך מתנה עמלה"ח הא יכול לתקן בפשוטו שיגביה העני כל הגדיש לקנות בזה השבולת לקט שבתוכו כל היכא דאיתא. עוד הקשה בש"ס גיטין דף למד ע"א) דלא מוקי כעולא דיחידאי הוא והא רבנן דמתניתין נמי סברו כר"י ול"ה יחידאי:

והנה דברי הרמב"ם והרע"ב המה בירושלמי שם וז"ל ר' אבהו בשם ר"ל דר"י הוא דתנינן תמן שר"י אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור"מ מחייב אמר רבי בא דברי ר"י צריך לזכותו לכהן הדא דר"ב פליגי על ר"ל דתנינן תמן אלא מזכה בכל הגדיש אמר ר' בא דברי ר"י צריך לזכותו לכהן הוי לית הוא דר"י אמר ר' מנא כל גרמא היא אמרה דר"י הוא ת"ק סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שבולת אחד ותניא אחרייא סברו מימר מזכה את העני בכל הגדיש והתניא קדמיא סבר מימר מזכה מימינו לשמאלו ואינו זכיה והתניא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו וזכי' הוא והתני ר"ז ר"א בשם ר"י מחלפת שיטתיה דר"א תמן הוא אומר זכה לו בשיטתיה השיבו אלא מזכה את העני בכל הגדיש. ופירש המפרש דת"ק ס"ל נמי דצריך לזכות לעני רק דא"צ לזכות כל הגדיש רק השבולת ותניא אחרי' סבר דזה אינו זכיה לפי שמעורב עם שאר שבולים וכדאית' פ"ק דקידושין ודקד' מדקאמר ר"א אלא מזכה בכל הגדיש משמע דלרבנן נמי צריך לזכות רק סגי להגביה הגדיש לזכות באותו השבולת. ומפרש מה דקאמר דהוי מימינו לשמאלו היינו דלר"ל סובר דמעמלה"ח לא שמה מתנה ולפי פירושו שם לא גרס והתניא. אולם קשה לפי פירושו חדא דהא רבא אמר הלכתא כר"ל לבר מתלת ורבא סובר להדיא בש"ס דילן דמתנה עמלה"ח שמה מתנה ועוד למה לנו לשבש הגירסא והתניא. גם לא מצינו בקידושין דבר זה דאם מעורב בדבר אחר לא יהני הקנין. אולם הברור דכאן כוונת הירושלמי במה דקאמר מזכה מימינו לשמאלו ואינו זכיה היינו דזכיה בעצם בגוף הדבר ל"ש רק אם יכול להנות ממנו אבל כשאינו יכול ליהנות ממנו ל"ש שם זכיה דא"ב שוה ממון ועי' תוס' גיטין (דף מ"ב) גבי עבד מוכה שחין דאינו שוה כלום רק לקנס ל"ש בו זכיה דלקנס הוי דשלבל"ע והגוף א"ב שום תועלת ושוי ממון וה"נ דכוותי' אם מזכה לו רק השבולת הזאת שנתערבה הידועה שהיה של לקט כיון דאינו יכול לבררו ולמצוא ל"ש בה זכיה כלל ואף דעי"ז נעשה שותף בהגדיש שיש לו עכ"פ שבולת אחת מ"מ הגוף השבולת כ"ז שאינו יכול לבררו ל"ש בה זכיה כיון שעצם דבר הנקנה לא ישיגנה א"כ ע"י זכיה כזו לא יצאה עדיין השבולת מרשות בעל הגדיש ולא בא ליד העני והוי כמזכה מימינו לשמאלו והתניא אחריתי סבר דמהני זכיה כזו ואינו מזכה מימינו לשמאלו לכן שפיר יכול לזכות לו בכל הגדיש שיזכה רק השבולת הזאת ות"ק סבר דכיון שלא יתברר לעולם הידוע מן השבולת שזכה הוי כמזכה מימינו לשמאלו לכך צריך לזכות לו כל הגדיש במעמלה"ח ושפיר גרסינן והתניא דמביא ראיה דלר"א דסובר דעשיר יכול לזכות לעני א"צ לזכות להעני בכל הגדיש רק בעצמו יכול לזכות בעדו וא"כ ע"כ דא"צ לזכות כל הגדיש במעמלה"ח חוץ מן השבולת שנתערבה דהא בגדיש שלו גם ר"א מודה דאינו יכול לזכות בעד העני דאין אדם זוכה בשלו לאחר א"כ הא דאמרינן דלדידיה סגי שהבעל הגדיש יזכה מעצמו להעני היינו השבולת שנתערבה הרי דמהני זכיה כזאת. ולפי"ז נראה דבאמת גם לרבנן ל"ה צריך לזכות במעמלה"ח וקשה לדברי הרע"ב ופי' הרמב"ם כמו שתמה רבינו עקיבא איגר ז"ל דכיון דפירשו דר"א לדבריהם דרבנן אמר לדידי א"צ לזכות דבעה"ב יכול לזכות ולדבריכם צריך לזכות בכל הגדיש היינו שיגביה כל הגדיש כדי לקנות אותו שבולת דהא לדידי' ג"כ כך היא הזכיה. אולם הא דקאמר בש"ס גיטין כיחידאי לא אמר ע"כ דסובר דגם לרבנן בעינן זכיה וכר' מנא רק ר"א סובר דצריך לזכות כל הגדיש ורבנן סברו דסגי אם מגביה לזכות בהשבולת אבל לא מטעם דעשאו שאינו זוכה כזוכה ולדידן פסקינן דרבנן כר' יוסי ס"ל היינו ממה דלר"א ע"כ כיון דמהני זכייתו בהכרח דגם לר"א א"צ רק לזכות בכל הגדיש שיזכה את השבולת דבשלו ל"מ זכייתו כנ"ל וע"כ דשמע מחכמים דא"צ לזכות כלל ומטעם דעשאו שאינו זוכה כזוכה:

גם קשה הא דאמר ר"א אלא מזכה את העני בכל הגדיש למה צריך לזכיה הא באם העני הוא שם בהגדיש סגי ואז שוב יכול הבעה"ב לזכות בעדו דהא כל הטעם דצריך שיזכה בעצמו משום דהוי חב לאחרי' וכיון שיכול לעשות החוב שיזכה העני בעצמו שוב יהני זכייתו של הבעלים דדומה לעני דיכול לזכות בעד חבירו הואיל דשייך בו מיגו דזכי לנפשיה הרי כיון דיכול לעשות החוב באופן המועיל שוב לא איכפת לן במה דחב לאחרים ועיין בספר ד"ח מאאמ"ו ז"ל דיני העושה שליח (סי' ז') מה שביאר דברי המבי"ט דסובר דאף במתנה דתן ל"ה כזכי מ"מ אם השליח הוליכו למקום המקבל כיון שהי' ביד המקבל ליטול ממנו הוי כזכי דהוא מטעם זה דהשליח א"י לזכות מעצמו בעד המקבל דהוי חב להנותן אבל כיון שיכול לעשות החוב יכול לעשות שליח והביא שם דברי הרשב"א ומהרש"א גיטין (דף י"ג ע"ב) ודברי המחנה אפרים שכתב בהא דגיטין (דף ס"ג) באומר השליח להאשה הילך גיטך אמרו ליה ליהוי בידך ואיבעי' להו שם אם מהני דלא חזרה שליחות ותפ"ל הא זכיית השליח הוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים א"ו כיון שבידו למסור לה תו ל"ה חב ועיי"ש בהגהותי דהקשתי הא שם הוי העובדא לפני ר"נ ור"נ סובר המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו אף דשייך מיגו מ"מ ל"מ חב לאחרים ולדבריו אף דיכול ובידו לעשות החוב באופן אחר אינו מועיל וכמו שהוכיח שם אאמ"ו ז"ל במישור עיי"ש. עכ"פ לדידן ודאי במקום שיכול לעשות החוב באופן המועיל שוב מהני זכייתו א"כ ע"כ לא סברו רבנן דאם ליקט הפאה ואמר ה"ז לפלוני עני דלא זכי רק יתננה לעני הנמצא ראשון רק היכא דאין העני בכאן לפנינו אבל אם הוא לפנינו ויכול ליתן לו לזכות שוב יכול הוא לזכות בעדו א"כ כשאמרו חכמים מעשר שבולת אחת ונותן לו ע"כ איירי שהוא שם שוב ממילא יכול לזכות בעדו. וצריך לומר דר"א שמע מן החכמים דאף כשאין העני שם ואף אם נותן לו אח"כ מהני וע"ז קאמר איך מחליף דבר שלא בא לרשותו אבל אם הוא שם באמת ל"צ כלל לזכות בכל הגדיש ובעל הגדיש יכול לזכות בעדו:

ועוד קשה הא כיון שצריך להגביה כל הגדיש במה הוי חב לאחרים הא אין הבעל הגדיש מחויב להניח להעני שיזכה ויגבה בכל הגדיש וצריך לומר דכיון דנתערב השבולת של עניים והעני הבא ללקוט א"י לקנו' השבולת עד שיגביה כל הגדיש חייב בעה"ב להניחו ולכך אם יזכה הוא בעד אחד הוי חב לאחרים. אולם למ"ש הרמב"ם והרע"ב דצריך להקנו' לו כל הגדיש והשבולת שאינה מבוררת ל"ש בעצם בה זכיה רק אם מקנה לכל הגדיש להעני במעמלה"ח כל הגדיש מלבד שבולת אחת. א"כ למה היה חייב בעל הגדיש להניח לכל העני הבא לזכות כיון דאף כשיגביה כל הגדיש לא יזכה באותו שבולת כיון דאינה מבוררת וצריך להקנות לו כל הגדיש ולמה יתחייב בעל הגדיש בזה להקנות את שלו בע"מ להחזיר וכיון דבעינן דעתו והקנאתו שוב בידו לזכות בעד פלוני העני ואינו חב לאחרים. אולם אם צריך לזכות בכל הגדיש א"א זוכה בשלו לאחרים. וצ"ע בכ"ז:

והנה ממה דקאמר בירושלמי דר"א לדבריהם דרבנן קאמר אבל לדידי יכול הבעה"ב לזכות לעני מבואר אף דר"א סובר לא תלקט לעני להזהיר העני על שלו כמבואר גיטין (דף י"ב) מ"מ זה דוקא אם היה עני בשעת חיוב אבל אם מפקיר נכסיו פנים חדשות באו לכאן ורשאי לזכות בלקט ומתנות ענים שלו ועיין בריטב"א גיטין שם ובש"מ ב"מ (דף י') משם ריטב"א ובמהרי"ט (סי' פ"ה) כ' ג"כ כן בפשיטות דאם מפקיר נכסיו כדין בפני ג' יכול לזכות במעשרות והביא ראי' מש"ס נדרים וכ' דל"ד למקבל שדה לקצור דאסור בלקט שו"פ וב' שלקחו שדה בשותפות זה נותן לזה חלקו מעשר עני דדרשינן להזהיר עני על שלו דש"ה דבשעת הפרש המעשרות עשיר הי' וכשחוזר ומפקיר נכסיו פנים חדשות בא כאן דהגע עצמך שבעה"ב הפריש מעשר עני ושוב ירד מנכסיו והעני מי יהא אסור לזכות בו הא ל"ש בהא אזהרה לעני ותדע דר"א אמר אי בעי מפקיר נכסיו וזכי לדידיה גופא אלמא אי מפקיר נכסים אינו בכלל אזהר' זו עכ"ל. ובאמת תלי' במחלוקת הראשונים בהא דמי שלקט את הפאה אם איירי בעה"ב. אולם מדברי ירושלמי הנז' מבואר דאף בעה"ב אם מפקיר נכסיו יכול לזכות. ועיין בר"ש (פ"ד שם) שהשיג על רש"י שכ' אדם דעלמא מירושלמי הנז'. ולכאורה למה לא הקשה מש"ס דילן נדרים (פ"ד) הנ"ל כמו שהוכיח המהרי"ט מדאמר ר"י לא נחשד ע"ה על מעשר עני כיון דאילו מפקיר נכסיו והוי עני ושקיל לי' לית ליה פסידא הרי דאף בעה"ב עצמו יכול לזכות בו. אח"כ ויש לומר למ"ש בש"מ ב"מ שם בשיטת רש"י דלכך מפרש אדם מעלמא דבבעל השדה כיון דבשעת שלקט אותו וקרא עליו שם פאה על שדהו שוב ל"מ זכיה לנפשי' אפי' אי מפקיר לכולהו נכסים שהרי פאת שדהו נקראת לעולם ואזלינן בתר שעת לקיטתו ולא בתר שעת אכילתו עי"ש והיינו אף אם מפקיר קודם שלקט מ"מ כבר חל שם פאת שדהו ל"מ זכי לנפשיה אבל בטבל תבואתו אם מפקיר נכסיו קודם שקורא שם למעשר יכול לזכות בו:

אך ברמב"ם (פ"ו הט"ז) ממ"ע כ' וז"ל המוכר שדהו קרקע ופירות והעני ה"ז מותר בלקט שכחה ופאה ומעשר עני שלה. וצריך להבין למה כ' והעני דמשמע שהעני אח"כ הא בזה שמכר אין לו לא בהשדה ולא בפירות אף אם היה עני מכבר יכול ללקוט וגם אם העני אח"כ אז פנים חדשות באו כאן ומותר בלקט שכחה ופאה ומעשר עני כמבואר מדברי הירושלמי הנז'. ועיין ס' מים חיים מס' פאה (פ"ה מ"ו) שכ' דמעשר עני המוכר מותר אף במוכר הקמה שאין חיובו אלא לאחר הקיצור ולא משמע כן מדברי הרמב"ם. וראיתי שכבר השיג עליו בתוס' רבינו עקיבא איגר ז"ל שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף