אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות טז

סימן טז

תרומה טמאה הוא בשריפה ובסוף מס' תמורה קתני תרומה טמאה בהדי הנשרפין ובתוס' שבת (דף כ"ה ע"א) ד"ה כך כתב דלכך דוקא בשריפה משום דדמיא לקודש ומדרבנן א"נ מדאורייתא מדאקרי קודש ומדברי רמב"ם (פ"ג ה"ח) מיו"ט מבוא' דמה"ת הוא בשריפה דכתב ואם נטמאת החלה לא יבשל כו' וזו לשריפה עומדת כו' שאין שורפין קדשים שנטמאו ביו"ט שמ"ע שנאמר באש ישרף וקצת יש להעיר אם נאמר דמה"ת הוא דוקא בשריפה מש"ס פסחי' (דף ה') דר"ע הוכיח דתשביתו הוא מעיו"ט דביו"ט מצינו להבערה שהוא אב מלאכה ואמר רבא ש"מ מדר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה והיינו דאל"כ יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים. הא י"ל לעולם לענין ביעור חמץ מהני הביעור בכ"ז רק הא התורה צותה להשבית כל שאור שיש לו ומשכחת בשאור של תרומה שיש ביד כהן והיא טמאה דצריך לקיים מצות שריפה וצריך דוקא לשרוף והתורה אמרה על כל סוגי ומיני חמץ לקיים בהן מצות תשביתו ובתרומה טמאה אי אפשר לבערן באופן אחר רק בשריפה ומהא מוכח דתשביתו קאי על עיו"ט. ואף תרומה טהורה דכתב רש"י פסחים (דף י"ג ע"א) דבשבת ע"פ אם לא ימצא אוכלין יאכילום לכלבי כהנים וסובר דרשאי להאכיל תרומה שהוא מאכל אדם לבהמה כשאין לו מי שיאכל. אולם בר"ן פסחים במתניתין דכיצד מפרישין חלה כתב דאף חלה טמאה אסור להאכיל לבהמה הואיל דבלעדי הטומאה היה ראוי לכהן ודלא כמ"ש רש"י ביצה (דף כ"ז ע"ב) במתניתין דעל חלה שנטמאת וע"כ הא דמבואר בר"ן שם כדברי רש"י הוא רק העתקות דברי רש"י כדרכו אבל לדידיה ס"ל דאסור להאכיל לכלבים מאכל אדם של תרומה ועיין רשב"א ר"פ מפנין. [וקצת קשה בש"ס פסחים (דף י"ג) שם אמרו לו טהורות לא ישרפו שמא ימצא להן אוכלין ושמא חוץ לחומה לנו אמר להם לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם דלמא לכך אמרו רק דטהורות לא ישרפו שמא ימצא אוכלין ואם לא ימצא יוכל לבער שיאכילם לכלבי כהנים עכ"פ אבל בתלויות דלמא הוא טמא וצריך לקיים מצות שריפה ולדעת רש"י ביצה שם אף להאכיל לכלבי' אסור דרחמנא אחשבה להבערתן א"כ שמא יבא אליהו ויטמאנו וצריך לקיים מצות שריפה ולבערן מן העולם ולא יהיה אפשר לו בשבת או כשלא יבא עכ"פ מספק צריך לקיים בתרומה טמאה לבער כמצותן בודאי ואסור בשבת כמ"ש רש"י. וצריך לדחוק דמ"מ יהיה סגי שיבטלם בלבו כמ"ש רש"י שם] א"כ לעולם תרומות חמץ אינו יכול להאכיל לכלב וא"כ אתי שפיר הוכחת ר"ע דתשביתו הוא מעיו"ט א"ו דמה"ת אינו בשריפה ועיין רש"י ורע"ב במתניתין פסחים (דף ל"ב) דכתב ומדמי עצים אם תרומה טמאה הוא ובתוי"ט שם כתב משום דתרומה טהורה אסור להסקה מה שא"כ טמאה הלכך נקטי תרומה טמאה דאלו בטהורה ל"ש כלל לומר דמי עצים ולא אבין הא כיון דהיא חמץ אסור באכילה ואף טהורה עומדת רק להסקה רק דחמץ אסור בהנאה א"כ מה לי טמאה מה לי טהורה. וי"ל הכוונה במתניתין ומדמי עצים היינו שפטור מלשלם אף האפר דלאו של בעלים הוא ועיין רשב"א סוף (פ"ב) דקידושין דאפר הוי דשלבל"ע ולאו של בעלים הן וי"ל דזה קמ"ל המתניתין דפטור אף מדמי עצים אבל לומר דוקא אם היה תרומה טמאה לא אדע הבדל כלל דאף טהורה עומדת לשריפה ואם חמץ מותר בהנאה יכול ליהנות בשעת שריפה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף