אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות ח

סימן ח

כתב הרמב"ם (פ"ד ה"ה מתרומות) קטן שהגיע לעונת נדרים אעפ"י שלא הביא ב"ש ול"נ גדול אם תרם תרומתו תרומה ואפילו בתרומה של תורה הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מה"ת כמו שבארנו בנדרים וכ"כ בש"ע (סי' של"א סל"ג) ועי"ש בש"ך. והגרא"ו שם כ' וז"ל פסק כר"י וכשיטתו דתרומה בזה"ז דרבנן ועיין נדה (מ"ו ב') ולי נראה דהלכה כסתם דלעולם ל"ה תרומה כמ"ש שם ה' לא יתרומו ואם כו' ומש"ש קטן שלא הביא ב"ש הוא פירושא דמתניתין הנ"ל עד אימתי הוא קטן ואמר כ"ז שלא הביא ב"ש והוא דברי ת"ק שהוא ר"מ שהוא סתם משנה וכמ"ש בתוספתא וירושלמי ואע"ג דקיי"ל תרומ' בזה"ז דרבנן מש"ה לא איירי ועיין תוס' נדה שם ד"ה אי והאריך עוד בזה. והנה מ"ש דפסק כר"י וכשיטתו דתרומה בזה"ז דרבנן. ולכאורה הא ברמב"ם סיים ואפילו בתרומה של תורה. אולם הואיל דכ' דברי קדשו ע"ד המחבר והוא לא העתיק סיום דבריו של הרמב"ם דאפילו בתרומה של תורה הואיל דהקדשן הקדש מה"ת דן הגאון ז"ל דבכוון השמיט דרק בתרומה דרבנן תרומתו תרומה אבל לא לתקן טבל דאוריית' והוא העלה דאף בתרומה דרבנן ג"כ אין תרומתו תרומה כת"ק דהוא סתם מתניתין ודלא כר' יוסי וגם דלא כר' יהודא לגירסתו שהוא גירסת הר"ש דסובר תרומתו תרומה אף בפחות ממופלא הסמוך לאיש וכמו דמבואר בירושלמי הדא דכהנה [דאמר אין חייבין על קדשיו בחוץ] פליגא דר' יהודא דר"י פוטר טבלו ד"ת ותמיר אכן כמ"ד מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות וכיון דלר' יהודא איירי דוקא בתרומה דרבנן ממיל' הא דאמרינן בירושלמי מאן תנא קטן דלא כר' יהודא ע"כ דלסתם מתניתין שהוא ר"מ כמבואר שם ירושלמי הוא אף בתרומה דרבנן ל"מ והטעם אף דנדרן נדר והקדישן הקדש מ"מ לענין תרומה ל"מ או משום דדרשינן מדכתיב ויקחו לי תרומה מאת כל איש פרט לקטן כמבואר בירושלמי וכמ"ש הר"ש שם או כמבואר שם בירושלמי ר"י בשם ר' אילא ולא תשאו עליו חטא את שהוא בנשיאת עון תורם ואת שאינו בנשיאת עון אינו תורם. ותמהני על הר"י קורקוס והרדב"ז שעמ"ש הרמב"ם חמשה לא יתרמו הביאו הירושלמי הנ"ל מאת כל איש פרט לקטן דהא להרמב"ם ע"כ דאינו פוסק כטעם הזה מדפוסק בהגיע לעונת נדרים דתרומתן תרומה:

וקצת נראה דגם דעת רש"י לפסוק כסתמא דמתניתין דלתקן טבל ל"מ אף בהגיע לעונת נדרים דמפרש בב"מ (דף ע"א) בהא דקאמר קטן לית ליה שליחות דכי כתיב שליחות בגדול כתיב בראוי לתרו' שיהי' הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ובנדרים איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו עכ"ל. ולכאורה א"כ בהגיע לעונת נדרים דנדרו נדר יהני שליחות דהא בנדרים כתיב איש כי יפליא א"ו כיון דילפינן שליחות מדכתיב בתרומה גם אתם ובתרומה ל"מ מדכתיב מאת כל איש וכסתמא דמתניתין וכדרש ירושלמי הנז' ומ"ש רש"י בהקדשו' איש כתיב הוא ממה דילפינן שליחות מקדשים מק"פ וכ' איש שה לבית אבות וכמ"ש רש"י גיטין (דף כ"ג):

ויש ראיה לזה דסתמא דש"ס ס"ל דל"מ תרומות קטן בהגיע לעונת נדרים ממה דפריך הש"ס ר"פ דקידושין גם אתם בתרומה למה לי תיתי מהנך מקדשים וגירושין ומסיק הש"ס סד"א הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין כו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל וזה שלא אליבא דהלכתא דפוסק הרמב"ם דהפרשת שותפין ואריסין מהני ועי"ש ברשב"א נימא דלכך רבה קרא בתרומה גם להורות דל"צ להיות שוה ממש להמשל' ואף קטן שהגיע לעונת נדרים אף דבכ"מ לא נעשה ועושה שליח כמו דילפינן מק"פ וגירושין כן היינו אומרים אף לגבי תרומה דל"מ וקמ"ל קרא גם לרבות דאף קטן כזה נעשה ועושה שליח הואיל דהוא בתרומה דנפשו וגם הוא דומיא דאתם דאף דאינו מצוה מ"מ דומה לישראל ובן ברית דאסור להאכילו טבל בידים ועיין רמב"ם (פ"ו ה"ט) מגירושין ובראב"ד שם דכתב אתם גם אתם לרבות שלוחכם ומה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת נמצא השליח והמשלח צריכין להיות בני דעת ובקצוה"ח (סי' קפ"ח) כתב דהראב"ד לשיטתו דמופלא סמוך לאיש לאו דאוריית' והרמב"ם צריך שם לטעם אחר דסובר במופלא סמוך לאיש תרומתו תרומה וק' א"כ הי' להש"ס לומר דלכך צריך קרא דגם אתם בתרומה לרבות דאלו מגירושין ל"ה מועיל שליחות עד שיביא שתי שערות ויהיה גדול דלא מצינו רק בגדול ואף באשה דמתגרשת קטנה מ"מ שליח אינה יכולה לעשות מטעם הרמב"ם שם. ואשמועינן הרבוי מגם לגבי תרומה דנעש' שליח א"ו דאף בהגיע לעונת נדרים ל"מ הפרשתו מגזה"כ:

ועיין באבן העוזר או"ח (סי' קפ"ט) במ"ש המג"א שם להקשות על תוס' דכתבו דמומר אינו בכלל בן ברית ואמאי נעשה ועושה שליח לגבי גט וכתב דהא דפריך בש"ס לר"ש דגוי ליתא בתרומ' דנפשי' גם אתם למה לי נימא דאצטרך למעט מיניה מומר אף דאיתא בתרומה דנפשיה א"ו דמומר נעשה שליח והא דאמרינן מה אתם בני ברית הוא משום דריבוי ומיעוט הוא ריבה הכל ומיעוט כ"ד ומרבינן עבד הואיל דב"ב הוא ושוה בהך צד לישראל ומרבינן נמי מומר דישראל הוא וממעטינן רק גוי דל"ה ב"ב ואינו בר ישראל וקשה לכאורה אם נאמר דגם בא לרבות נימא לר"ש דאצטרך גם לרבות עבד דמגירושין וקדשים לא ידענו עבד דליתא בתורת גיטין וקידושין וגם בקדשים כתיב ושחטו אותו כל קהל ישראל ולאו ישראל הוא ובפרט ר"ש דסובר פסחים (דף צ"א) דפסח בנשי' רשות ממילא עבד א"ח ג"כ בק"פ א"כ ל"ה יודעין דעבד נעשה שליח אף במלתא דנפשיה וצריך לרבות מגם לגבי תרומה ועיין תו' גיטין (דכ"ג) לר"ש דנכרי לאו בר שליחות הוא דמסתמא לא מרבינן אלא דומיא דאתם וא"כ עבד ג"כ לא היינו יודעין אי לאו מגם ועי"ש בפנ"י:

[ובהך שקלא וטריא דש"ס קידושין הנ"ל דפריך גם למה לי ושקיל וטרי טובא נתקשתי מעולם להבין הא מבואר בספרי פ' קרא דמגם ילפינן לרבות לחייב בהפרשה לכהנים משלהם וללוים ממה שזרעו ולא ממעשר לבד שקבלו מישראל וכן מבואר ברמב"ם (פ"א ה"ג) ממעשר דלוים וכהנים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר וכן הכהנים מפרישין תו"מ לעצמן לפי שהכהנים נוטלים מן הכל יכול יאכלו פירותיהן בטבלן ת"ל תרימו גם אתם מפי השמועה למדו אתם אלו הלוים גם אתם לרבות את הכהנים עכ"ל. א"כ צריך גם לרבות לחייב את הכהנים ואף דגם שליחות יכולין לרבות מגם מ"מ מאי פריך הש"ס גם למה לי וצ"ע. וגם למ"ש ראב"ד בהשגות הנ"ל דממה אתם ילפינן מה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת א"כ לא אייתר הקרא. ועיין רשב"א קידושין שם דהקשה הא דאמרינן פרק א"נ שליחות בכה"ת מנ"ל מתרומה מה אתם בני ברית הרי דילפינן מתרומה ולא מביניא דגירושין וקדשים דאי מביניא אתם גם אתם דכתיב לגבי תרומה דלמא ללמד על עצמו בא וכ' דעיקר שליחות בכה"ת כולה מביני' אתי אלא דמגלי רחמנא בתרומה דאין שליחות לגוי על הכלל כלו בא ללמד והתם ה"ק שליחות דכה"ת דע"י ישראל ולא ע"י גוי מנ"ל מתרומ' וקשה חדא הא לר"ש ל"צ למה אתם בני ברית כיון דליתא בתרומ' דנפשי'. ועוד למה להש"ס לתרץ דהיה ס"ד דל"מ משוי שליח בתרומה נימ' דגלי קרא באם אין ענין ורבוי דשליחות בתרומה בא להורות דנכרי אינו נעשה שליח. וראיתי בש"מ ב"מ שם שהביא משם הרשב"א דהקשה הא דאין זכיה לגוי מנ"ל ואי כל דלא אשכחין דאית ליה ממילא לית ליה הא שליחות גופי' אי לאו דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית דמיעטו קרא היינו אומרים דיש שליחות אפילו לגוי וכתב דודאי כל דלא רביה רחמנא בהדיא לזכיה לית ליה ולישראל רבי אית ליה ולגוי דלא רבי ל"ל והא דאיצטרך למעט בתרומה משליחות י"ל כיון דרבי בהדיא בתרומה להיות שלוחו כמותו מיעט גוי משא"כ בזכיה אדרבא כיון דאשכחן בשליחות דמחלק הכתוב בין ישראל לנכרי אף בזכיה כן עיי"ש ובזה מותאמים דברי רשב"א בקידושין דבאמת אי לאו דצריך קרא בתרומה ללמד ע"ע היינו ג"כ יודעין דאין שליחות לגוי רק כיון דגלי וצריך קרא ללמד ע"ע מיעט ג"כ גוי ומה דקאמר בש"ס שליחות בכה"ת דע"י ישראל ולא ע"י גוי מנ"ל מתרומה הוא ליתר שאת אבל אף אם ל"ה כתיב היינו יודעין. אך מ"מ קשה לרבנן דנכרי הוא בתרומה דנפשיה קאמר בש"ס דמבעי למה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית דאי לאו קרא הי' ס"ד דאף שליח נמי עבד ואמאי הא כיון דלא ידענו שליחות רק מביניא מנ"ל לנכרי דלא רבי וכמ"ש הרשב"א לענין זכיה]:

הדרן לנידון דמופלא הסמוך לאיש דדעת הגאון החסיד ז"ל לפסוק כסתם משנה דא"י לתרום וכן נראה להוכיח מדברי תוס' מס' שבת (דף נ"ד ע"ב) ד"ה הוה מעשר ראב"ע כל שתא ושתא דהקשה ר"ת הא לאחר החורבן אין מעשר בהמה נוהג א"כ היה מעשר בזמן הבית ומסתמא בן י"ג שנים היה כשיעור וא"כ מאי קאמר דהוי מעשר כל שתא ושתא דע"כ ל"ה בשעת חורבן הבית כ"א בן י"ד או ט"ו לכל היותר עי"ש [ומה שתרצו דאפטרופס היה ועשר בקטנותו כבר תמה הח"צ (סי' ל"ג) דלהניח אין האפטרופס מעשר עי"ש ומלבד זה אף אם נאמר דמצוה עוברת רשאי לעשר כמ"ש הח"צ שם יקשה להסוברים דמטעם הפקר ב"ד הוא דהאפטרופוס תורם ומעשר כמ"ש תוס' גיטין (דף מ' ע"ב) א"כ לענין מעשר בהמה אף אם תאמר דהפקירוהו ונתנוהו לאפטרופוס מ"מ לא עדיף מלוקח דפטור ממעשר בהמה ודוחק גדול לומר דאוקמינהו ברשות האפטרופוס קודם לידת הבהמות] ואם נאמר דשנה קודם גדלות כשהוא בן י"ב יכול לתרום ממילא יכול ג"כ לעשר ואם היה בשעת חורבן אפילו רק בן י"ד שייך לומר כל שתא ושתא. א"ו דסובר ר"ת דא"י לתרום וכ"כ אף לעשר בהמה אינו יכול דכתיב עשר תעשר והוקש מעש' בהמה למעשר דגן כמבואר מס' בכורות (דף נ"ג) וברמב"ם הל' בכורו' (פ"ז ה"ד) וע"ש בלח"מ. ועי' ירושלמי ריש תרומות שם מהו שיבא מעשר בהמה ואין יסבור ר"מ מכל מעשרותיכם הוקשו מעשרות זה לזה כשם שהוא מעשר דגן כך הוא מביא מעשר בהמה ועיי"ש במפרש דכשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה:

אך בדברי תוס' גיטין (דף פ"ה) ד"ה ופדו מבואר דבהגיעו לעונת נדרים למ"ד דכשם שנדרן נדר כך תרומתן תרומה וכשם שחל תרומה על פיו ומשתרי טבל באכילה ה"נ מתחלל מעשר שני ע"י ומתניתין (דפ"ד) דמעשר שני דקתני מערים ואומר לעבדו ושפחתו העברים איירי בכך. וכן מבואר בירושלמי מע"ש שם וז"ל אם בגדולה זכה בסמנים אם בקטנה קטן זכה א"ר יודן בר שלום קומי ר"י תפתר כמאן דאמר קטן תורם עי"ש ועיין רמב"ם (פ"ה ה"ט) ממע"ש ובהר"י קורקוס שם. ולפי"ז י"ל דלכך פוסק הרמב"ם כר' יוסי אף דסתם משנה היא כר"מ דממעטינן גם כן מקרא דאינו תורם אף בהגיע לעונות נדרים. דמסתמא משנה דמע"ש משמע דיכול לפדות וכ"ש דתורם ובמעשר שני ממעטינן ג"כ מקרא בתו"כ סוף בחוקותי מדכתיב איש כי יגאל פרט לקטן ובכ"ז במופלא סמוך לאיש יכול לפדות וכ"כ יכול לתרום:

וכן י"ל דהי"ל לרמב"ם הוכחה מסתמא דש"ס דיכול לתרום דהא בריש תמורה בעו רמב"ח קטן מהו שימיר ה"ד בקטן שלא הגיעו לעונ' נדרים לא תבעי לך דכיון אקדושי לא אקדיש אמורי מימר אלא כי קמיבעיא לי בקטן שהגיע לעונת נדרים מי אמרינן כיון דאיש כי יפליא לרבות מופלא סמוך לאיש דקדשו קדוש מדאקדשי מקדיש אמורי נמי מימר או דלמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס וכן פוסק הרמב"ם הלכות תמורה דהוי ספק אם עושה תמורה ועי"ש בכ"מ דלא גרס באבעיא שניה את"ל קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין עכו"מ מהו שימיר עי"ש ואם נאמר דקיי"ל אף בהגיע לעונת נדרים אין תרומתו תרומה וכ"כ מעשרו וכ"כ מעשר בהמה דאיתקש להדדי ממילא שוב אינו יכול להמיר דתמורה במעשר בהמה כתיב וכן מבואר בירושלמי שם בפשיטות כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה א"ו דפשיטא ליה לרמי בר חמא דבהגיע לעונת נדרים דתרומתו ומעשרו מהני ג"כ רק דבעי לענין תמורה הואיל דכתיב לא יחליף ולא ימיר כו' והיה הוא ותמורתו כלומר מאן דאיתה בכלל לא יחליף ולא ימיר הוא בכלל והיתה הוא ותמורתו לאפוקי קטן דלאו בר עונשין הוא וכמו שפירש שם רש"י ואף לענין הקדש ונדר נמי כתיב לא יחל דבריו ככל היוצא מפיו יעשה ע"כ שם מדגלי כי יפליא חשבינן ליה בכלל לא יחל דברו אף שהוא אינו בר עונשין מ"מ אסור למיספי ליה בידים מה דל"ש כל כך לגבי תמורה. אבל אם היה פשיטא ליה לרמב"ח דאינו תורם ואינו מעשר ודאי דאינו מימר א"ו דפוסק כר' יוסי דתרומתו תרומה וממילא מעשרו מעשר. וחלילה לי להקל נגד כבוד קדושת הגאון החסיד ז"ל ולא באתי רק לעורר לב המעיין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף