אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות ט

סימן ט

כתב הרמב"ם (פ"ו ה"ו) מתרומות זר שאכל תרומ' בזדון כו' חייב מיתה ביד"ש ולוקה על אכילתו ואינו משלם דמי מה שאכל שאינו לוקה ומשלם ועי"ש במל"מ וע"כ דאיירי בתרומ' שלא בא ליד כהן דאל"כ נתחייב מיד בממון בהגבהתו. וראיתי בס' יקר תפארת מהרדב"ז וז"ל ומשמע מדברי רבינו דכל היכא דאיכא תרתי מלקו' ותשלומין לוקה ואינו משלם ובמס' מכות משמע איפכא דקתני וח"א כל המשלם אינו לוקה ומדקתני משלם ולא קתני לוקה ואינו משלם משמע דישלם ואינו לוקה וכתב כן רבינו (סו"פ י"ו) מסנהדרין כל המכה את חבירו אפי' הכה עבד הכאה שא"ב ש"פ לוקה אבל אם יש בה ש"פ הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה ויש לומר דמודה רבינו היכא דהוי לאו גרידא ותשלומין דמשלם ואינו לוקה אבל היכא דאיכא כרת ומיתה ביד"ש לוקה ואינו משלם לפטור אותו מכרת או ממית' ביד"ש עכ"ל. ולע"ד דבריו תמוהין הא מבואר בדברי רמב"ם הלכות חובל ומזיק (פ"ד ה"ט) החובל בחבירו ביוהכ"פ אפילו במזיד חייב בתשלומין אעפ"י שחייב עליה מלקות והלא כל המחייב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם כך הם הדברים בכל חוץ מחובל שהרי בפירוש רבתה התורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן. הרי דרק בחובל רבתה התור' לתשלומין ובהלכות סנהדרין קאי הרמב"ם על חובל דמשלם ואינו לוקה אבל בלאוין אחרים שלא רבתה התורה מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ג) מגניבה דאם קצץ אילן חבירו ביו"ט והתרו בו או שהדליק את הגדיש ביוהכ"פ והתרו בו פטור מתשלומין מבואר דבכ"מ לבד במה דרבתה התורה לוקה ואינו משלם؛

אבראי הא דכתב הרמב"ם הל' חובל כך הם הדברים בכל חוץ מחובל ע"כ לאו כלל הוא בכ"מ רק כוונתו בכל עניני מזיק אבל בגנב וגזלן ג"כ גלי לנו הקרא מדכתיב והשיב את הגזילה וכמבואר ברמב"ם ריש הלכות גזילה דאפילו שרף אינו לוקה דניתן לתשלומין וכבר העלה בס' שעה"מ (פ"א) מחמץ דבכ"מ שכתב הרמב"ם ניתן לתשלומין לאו מטעם ניתן לעשה הוא רק מטעם דגלי קרא דממילא משלם מלקי לא לקי. וזה הוא שיטת הרמ"ה המובא בריטב"א מכות (דף ט"ז) עי"ש ולכך כ' הרמב"ם על גזל כשנשרף דניתן לתשלומין היינו אף דל"ש נל"ע הואיל דאינו מחזיר כעין שגזל כדעת רמ"ה הנ"ל מ"מ אינו לוקה ומשלם וכשהוא בעין לא שייך זה דבאיתא בעינא ל"א קלבד"מ כמבואר סנהדרין (דף ע"א) ועיין טור ח"מ (סי' שנ"א) ובב"ח שם שביאר דעת רמב"ם דמה"ת הוא באיתא בעינא ל"ש לומר קלבד"מ לכן כתב הרמב"ם דאינו לוקה מטעם דהוי נל"ע ועיין רמב"ם הל' סנהדרין שם ובכ"מ וכבר כתבתי בזה בארוכה בעזה"י בהגהותי בד"ח בדיני אבידה (סי' א') ובדיני גניבה (סי' ל"ז) להוכיח שזהו שיטתו של הרמב"ם. וי"ל ג"כ דהואיל דגלי קרא בגניבה וגזילה דממונא משלם ולא לקי אז אף אם יש איסור נוסף כגון בגונב חלבו ש"ח אף דחייב מלקות על החלב שאכלו מ"מ ממונ' משלם לדידן דלא פסקינן כרנבה"ק ומיתה ביד"ש אינו פוטר מתשלומין וכיון דגלי לן קרא בגנב גלי אף כשיש איסור נוסיף משם הגניבה דומה למ"ש תוס' כתובות (דף למ"ד) בתרומה הואיל דגלי גלי וראיה מחובל ביוהכ"פ דג"כ משלם כמו שכתב הרמב"ם כן נמי בגנב וגזלן וי"ל דלכך נקט ר"ח כתובות שם מודה רנבה"ק בגונב חלבו ש"ח ואכלו אבל לדידן מטעם מלקות אינו פוטר מתשלומין אף אם היו בב"א הואיל דגלי גלי ולכן הרמב"ם סתם (פ"ב) מגניבה וכתב הגונב טבלו ש"ח או חלבו ש"ח ואכלו דמשלם ולא כתב הטעם דמדאגבה כבר נתחייב להורות דאף באופן שבא בב"א מ"מ ממון משלם בגנב וגזלן כיון דגלי קרא גלי אף בנתוסף איסור אחר. וע"כ הא דכתב בתרומה ואינו משלם איירי בתרומ' שלא בא ליד כהן דלרמב"ם אף במזיד חייב לשלם פירות ולקיים מצות נתינה בזה מלקי לקי ממונא לא משלם. והארכתי הרבה עפי"ז ליישב כמה דברים וקושית בסוגיא דכתובות שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף