אמרי בינה/דיני שחיטה/כב
< הקודם · הבא > |
בש"ע (סי' כ"ח) כוי שהוא ספק חיה כו' ואין שוחטין אותו ביו"ט. וכ' הרא"ש הא דאין מקבלין בכלי וימתין עד הלילה ואז יכסהו משום דאין מקבלין דם בכלי ובכו"פ דאמרינן ביצה (דף ח') ודאי כי אתי וקעביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת ואיך ס"ד דעשה דכיסוי ידחה עשה דיו"ט הא אפשר לקיים שתיהן לקבל בכלי ולכסות בלילה והא דאין מקבלין בכלי הוא רק גזירה דרבנן ואהא לא עבדי רבנן לעקור ד"ת ואיך ס"ד דידחה ל"ת ותירץ דעיקר מצות כיסוי לכסות תיכף כשיצא הדם ואם איחר ביטל מצות כיסוי והרא"ש הקשה דעכ"פ יותר טוב משיבטל מצות כיסוי לגמרי אבל אם מקבל בכלי ומכס' בלילה ל"ק על בורי' מצות כיסוי ולכך ס"ד דידחה ל"ת כדי לקיים על בורי' כמו דאמרינן מנחות (ע"ב) בהקטר חלבים כו' דדוחה שבת משום חביבה מצוה:
והנה קושיתו על הש"ס הוא קושית הרשב"א בש"מ שם דאמאי דחי דאפשר לקיים את שניהם ימתין עד הערב ותירץ כיון דא"א לקיים את שניהם לאלתר דחי וראי' מדאיצטרך קרא פרק במ"מ שאין שורפין קדשים ביו"ט ואי לאו קרא אתי עשה ודחי ל"ת ואמאי הרי אפשר להתקים עשה זו למחר א"ו כל שא"א לקיים את שניהם לאלתר הוי כא"א לקיים. אולם מ"ש הוא דאף דאסור לקבל בכל מדרבנן לא עבדי לעקור ד"ת לא אדע כוונתו דשם איירי דיש לו אפר כירה רק ס' אסור דלמא עביד כתישה ובודאי אף אם יתרמו ל"ג רבנן משום כתישה דאי נמי אתי לידי כך לא איסורא דאורייתא איכא דאתי עשה ודחי ל"ת וכיון דאינו ודאי שיבאו לידי דחיה כמ"ש רש"י דרוב פעמים א"צ לכתוש לכך רשאי לשחוט ואחר ששחט ולא קבל בכלי כבר אי אפשר לקיים ע"י כלי ואין זה דעבדי רבנן לעקור ד"ת דלא רצו לבטל שיקבל בכלי משום דאינו ברור שיבא לידי דחיות עשה רק אם יזדמן ידחה העשה לל"ת ששוב אי אפשר לקיים:
ומ"ש נמי דעיקר מצות כיסוי שיכסה תיכף. אינו נראה כן דהא בש"ס ברכות (דף מ"א) חשיב שלשה תכיפות הן ולמה לא חשיב ארבעה תיכף לשחיטה כיסוי א"ו דלא קבלו חז"ל דרשה הזאת ושחט וכיסוי שיהי' תיכף וכן ראיתי בס' רביד הזהב פ' בהר שם הביא משם הא"ז או"ה (סי' תצ"ח) שכתב כן דושחט וכסהו מיבעי ליה מי ששחט יכסה וכתב ראי' זאת מדלא קחשיב בהדי תכיפות וכן משמע ממה דהדין אם שחט הרבה עופות דמכסה בסוף כולם חדא כיסוי הרי דל"ב תיכף וכן הפ"מ הוכיח דל"ב תיכף ממה דממתין לכסות בחיה עד שיבדוק הריאה ומטע' חביבה מצוה בשעתה מבואר בש"ס מנחות שם הטעם שהרי דחתה שחיטה את השבת וזה שייך בקרבן אבל בשחיטה לצורך יו"ט דלא נאסרה מלאכה זו דלאו מלאכת עבודה הוא לצורך אוכל נפש מניין לנו דבשביל דחביב' מצוה בשעתא ידחה:
ומ"ש דהרא"ש הקשה דיותר טוב עכ"פ משיבטל מצות כיסוי לגמרי אינו מובן ג"כ דהא בכוי אם כבר שחט בלתי באפשרי שוב לקבל בכלי ועיקר קושית הרא"ש על הא דאין שוחטין כוי ביו"ט לכתחילה דיקבל הדם בכלי וע"ז מתרץ הרא"ש שאין שוחטין לתוך הכלי ואדרבא מבואר ברא"ש דאין זה סברא דעיקר מצות כיסוי הוא שיכסה לאלתר דלא מסתבר שימנע משמחת יו"ט לפי שאין יכול לכסות הדם לאלת' הרי להדיא להיפך מדברי הכו"פ ובאמת במרדכי כתב כן דמשום חביבה מצוה בשעתה דלא יתקיים אסור לשחוט. אבל לא כ' דעיקר מצוה כן הוא:
והנה דברי הרשב"א הנז' צריכין ביאור דהביא ראי' דמשום דאי אפשר לקיים תיכף הוי אי אפשר לקיים שנים מהא דצריך קרא דאין שורפין קדשים ביו"ט הא כיון דכבר גלי לן קרא בזה דאין עשה דשריפת קדשים דוחה יו"ט ילפינן מזה ובתוס' יבמות (דף ה' ע"ב) הקשה באמת דנילף משריפת קדשים דלא דחי וכתבו דלא בטלה מצותה בכך ואי לאו קרא ל"ה מחלק וה"א דדחי והא דצריך למילף מכלאים דעשה דחי לל"ת נילף משריפת קדשים מדאיצטרך קרא משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי ותירצו דביו"ט ה"א דדחי משום דאפילו אוכל נפש שרי עכ"פ מבואר דאחר דגלי קרא דלא דחי שריפת קדשים ילפינן דהיכא דאפשר להמתין ולקיים למחר אינו דוחה העשה לל"ת כדי שיתקיים לאלתר:
וראיתי ברמב"ן חידושי שבת שם דכתב כיון שאין לקיימה היום כיון דחביבה מצוה בשעתה וכמו אברים ופדרין אף דכשרין כל הלילה דוחין שבת וע"כ אי אפשר לקיים את שתיהן מקרי אעפ"י שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן מחוסר הכל דמי. ואינו מובן ראי' זו דהא במנחו' שם מבואר משום חביבה מצוה בשעתה לא דחינן איסור שבת רק משום דכבר דחתה שחיטה את השבת. וברשב"א במס' שבת שם הביא ראיה לדברי רמב"ן ממה דקאמר בש"ס יבמות שם אלא אתיא מבנין בהמ"ק דתניא יכול כו' ת"ל את שבתותי תשמרו הא לא"ה דחי ואם איתא איך אפשר לומר כן הא בנין בהמ"ק אפשר לקיים למחר ואפשר לקיים את שניהם והאיך אפשר לומר דדחי. ולא אבין ראיה זו הא שאני בנין בית המקדש דהוא מצוה שיש לה המשך הזמן ואינו דומה לשריפת קדשים דהוא מ"ע פעם אחד לבער את הקדשים בזה שייך לומר דאפשר לקיים שניהם שימתין עד למחר משא"כ בנין בהמ"ק דהוא מצוה שיהיה נבנה הבהמ"ק ויעמוד בכל עת בזה שפיר היה ס"ד דידחה שבת דמה דמצי לקיים היום לא יקיים למחר דהחיוב הוא שיהי' גם היום גם למחר. ואולי סברת רשב"א כיון דשריפת נותר הוי מצוה לנתק הלאו ודאי כל שעה רמיא עליו החיוב לנתק הלאו והוי כמו דמקיים כל שעה שמסלק הלאו דנותר ומטעם זה מביא ראיה מהא דאברים ופדרין דמקטירן בשבת דחביבה מצוה בשעתה אף דשם הוא מטעם דכבר דחתה השחיטה מ"מ לגבי מצוה לנתק הלאו אף דלא דחתה דוחה העשה לל"ת אף דאפש' לקיים למחר ודוחק. וגם א"כ מאי הביא הרשב"א בביצה ראיה דהיכא דיכול לקיים למחר לא הוי כאפשר לקיים את שניהם מהא דאיצטרך קרא לשריפת קדשים דלמא שם עדיף הואיל דחיובא רמיא עליו לנתק הלאו. א"ו דאין לחלק בזה ואדרבא אפשר דזה גרע מלקיים מצות עשה בלבד שאינו לנתק ולכך אף בתר דגלי לן קרא דאין שורפין ביו"ט לא ילפינן מינה למקום אחר היכא דהוא מצות עשה אשר אינו לנתק הלאו לומר דבמה דאפשר לקיים למחר יהיה כאפשר לקיים שניהם:
וביתר ביאור י"ל הא כל נותר הוא מאי דאיתרמי והי' יכול להיות שלא יתותר א"כ דומה להא דכתבו תוס' עירובין (דף ק') בנתערב מתן אחד במתן ד' דאין עשה דוחה לל"ת דבל תוסיף הואיל דהוא ע"י פשיעה לא ילפינן מכלאים בציצית ושם אף אם נתערב ע"י אונס ג"כ אינו דוחה משום דהיה יכול לקיים העשה וע"י מקרה בא הדבר דנתערב בכה"ג אין עשה דוחה לל"ת א"כ מאי ס"ד דעשה דשריפת נותר ידחי לל"ת דיו"ט הא כל חיוב דעשה דשריפה בא ע"י פשיעה ומקרה. אולם ז"א דע"כ לא כתבו תוס' שם רק היכא דהיה אופן לקיים העשה בלא פשיעה ומקרה והזדמן כמו במתן דמים שם ובא המקרה דנתערב בכה"ג אינו דוחה אבל היכא דבלתי באפשר בשום אופן לקיים העשה רק ע"י פשיעה או מקרה בזה לעולם מדחי העשה לל"ת וכן מוכח מהא דפריך הש"ס כתובות (דף מ') גבי אונס שותה בעציצו דליתי עשה ולדחי לל"ת אף דשם בא העשה ע"י פשיעה בודאי ומ"מ הי' ס"ד דלדחי לל"ת וע"כ ה"ט משום דגוף ועצם חיוב העשה אינו רק כשפשע ועבר בזה היה ס"ד דמדחי לל"ת כמו כן בעשה דשריפת נותר דלא שייך לקיים מצות שריפה רק אם הזדמן ונעשה נותר בזה היה ס"ד דדוחה לכך גלי קרא דאינו דוחה הואיל דיש ביה תרתי לגריעותא דנעשה ע"י פשיעה וגם דאפשר לקיים למחר אבל היכא דלא בא ע"י פשיעה כמו בכיסוי דם דיו"ט בזה שפיר דוחה לל"ת אף דאפשר לקיים בלילה הואיל דלא פשע חביבה מצוה בשעתה:
עוד יש לומר למ"ש תוס' מנחות שם ד"ה אמאי דחי שבת דאף ע"ג דלכתחילה מצותה בלילה כיון דדיעבד כשר ל"ה דומיא דתמיד דכתיב ביה במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן והיינו אף דבש"ס שם קאמר מניין לרבות עומר והקרב עמו ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן א"כ בפירוש רבתה התורה דדחי שבת מ"מ כיון דנכלל תמיד ושאר קרבנות ביחד מסתברא דדומיא דתמיד בעינן דאף בדיעבד אינו כשר רק במועדו כן נמי אם נקצר ביום הי' כשר בדיעבד ל"ה דחי שבת משום חביבה מצוה בשעתה ולכך נמי חלבים ואברים ל"ה דחי אם לא שכבר דחתה שחיטה את השבת משום דבעינן דומיא דתמיד. אבל לעולם י"ל לענין עשה דוחה לל"ת אף משום חביבה מצוה בשעתה בלבד דחיא. ועיין ש"ך יו"ד (סי' רס"ב) דכ' ממה דמילה בזמנה דחי שבת ע"כ דנימל תוך ח' לא קיים המצוה דאל"כ אמאי דחי שבת למהליה מע"ש כמו בעומר דאם נקצר שלא כמצותו כשר ל"ה דחי שבת. וכנראה דלא ס"ל לחלק בין עומר דבעינן דומיא דתמיד דבדיעבד פסול לשאר דברים דאל"כ אינו ראיה די"ל לעולם במילה אם מל תוך ח' ג"כ נתקיים המצוה בדיעבד ובכ"ז כיון דלכתחלה המצוה הוא ביום השמיני לכך דחי שבת כדי לקיים המצוה מן המובחר. וראיתי בשא"ר (סי' נ"ב) דתמה באמת כן על הש"ך דדוקא קדשים גמרינן ליה מתמיד דקדשים מקדשים ילפינן אבל מילה מתמיד לא ילפינן ואפילו את"ל אם מל קודם זמנו יצא מ"מ דוחה את השבת כדי למול בזמנו כמצותו עי"ש א"כ שוב י"ל דאף שריפת קדשים היה ס"ד דעשה דוחה לל"ת לקיים המצוה בשעתה. אולם באמת מ"ש השא"ר להשיג על הש"ך לא אדע הא התוס' כתבו ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן וכיון דידענו מתמיד וכל קרבנות ציבור דדוחין שבת הוא רק בשביל דקביע להן זמנם ואין לו להקדים ולא לאחר מניין לנו לומר במצוה אחרת דדחי אף באפשר להקדים או לאחר ונימא ג"כ לענין מילה דלא עדיף מלגבוה דדוקא משום דקביע להן זמן דוחה ושפיר הוכיח הש"ך דע"כ אינו מתקיי' המצוה אם מל תוך ח' ממה דדחי בזמנה שבת ועוד אם יש סברא לומר מלבד קרבנות דאף דבדיעבד כשר קודם זמנו מ"מ בזמנו דוחה שבת הי' ר' שמעון יכול לומר בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה ממילה דאף דבדיעבד מתקיים המצוה שלא בזמנה מ"מ בזמנה דוחה שבת ולמה לו לומר מהקטר חלבים ואברים דשם הטעם הואיל דכבר דחתה שחיטה את השבת ובמילה עדיף אף דלא דחתה מ"מ בשביל חיבוב מצוה בזמנ' דוחה א"ו דבמילה לא מתקיים כלל המצוה מקודם זמנה. וכמו כן בשריפת קדשים מניין לנו דמשום חביבה מצוה בשעתה דוחה לל"ת דיו"ט וגם אינו דומיא דכלאים בציצית דילפינן מינה דעשה דוחה לל"ת:
ודע דיש לראות לדברי רמב"ן ורשב"א דסברי דאין לחלק בין מצוה המתבטלת למצוה דאינה מתבטלת ואפשר לקיימה למחר ובכ"ז היה ס"ד דעשה דוחה לל"ת הרי דעיקר מצוה מיד שחל עליו רמיא החיו' עליו לקיימה למה פסקינן לענין תפילת תשלומין באו"ח (סי' ק"ח ס"ח) בלא התפלל בעוד שיש לו זמן מפני שסבר שעדיין יש לו זמן ובין כך ובין כך עברה לו השעה דחשיב אנוס ועי"ש במ"א וביו"ד (סי' רל"ב סי"ב) נימא כיון דמיד שחל עליו החיוב רמיא עליו המצוה להקדים א"כ הוי פושע דכיון דמשום חביבה מצוה בשעתה אם לא גלי קרא היה ס"ד דעש' דוחה לל"ת כיון דחל החיוב עליו מיד למה לא מיחשב לפושע ואף דנאנס אח"כ לא יהיה להם תשלומין ויש לחלק ואכ"מ בזה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |