אמרי בינה/דיני פסח/כה
|
< הקודם · הבא > |
כתב המג"א (סי' תנ"ד סק"ה) כשאופין הרבה בתנור אחד יאמרו כל מי שיגיע מצתי לידו יהי' לו במתנה ונ"ל דטוב לומר כן בשעת טחינה שלפעמים נתחלף הקמח. ולכאורה יש לומר אף דנתחלף מ"מ קונה בשינוי ע"י הלישה ואפיה אולם ראיתי בב"ח שכתב הואיל דאע"פ שקנאו בשינוי הוא רק בדיעבד מ"מ לא יברך עליו משום בוצע ברך ניאץ ד' לכך טוב יותר שיאמרו בשעת טחינה. אך י"ל דגם מדינא אינו יוצא אם מתחלף לו הקמח הואיל דבאמת לא נתכויין לגזול ולא מצינו שיקנה ע"י שינוי רק היכא דכבר נקנה לו הדבר בקנין גזל דכל גזלן יש לו קנין עכ"פ לענין חיוב אונסין ושיקנה בשינוי וזה דוקא אם נתכוין לגזול אבל אם אינו מתכוין לגזול אינו קונה בשינוי ועיין ס' מח"א דיני גזילה (סי' ז') ובד"ח דיני גו"ג (סי' ד') באורך בזה דבלא ידע ל"ה גזלן א"כ מה"ד צריך לומר דכל מי שיגיע לידו קמח שלי יהיה שלו. אך י"ל דמ"מ א"ש דברי הב"ח דאתי עלה מטעם ברכ' דאל"כ ל"ה צריך שכל א' יאמר שנותן במתנ' רק שכ"א יכוין אם הוא שלו טוב ואף אם נתחלף רוצה בחילופיו ואף שלמ"ד חבירו הי' יכול לצאת בו דממ"נ אם שלו הוא טוב ואף אם של חבירו הוא רוצה לקנות וקונה אח"כ בשינוי ובאמת אין לו דין גזלן בכה"ג כיון דחושב שהוא שלו ומ"מ אם נתחלף רוצה לזכות בקנין וקונה בשינוי לכך כתב דמ"מ אינו רשאי לברך ועדיין יש לגמגם דבכה"ג מ"מ לאו בכלל בוצע ברך הוא ורשאי לברך שוב ראיתי בספר מקו"ח שכ' דבאמת לא שייך קנין שינוי בכה"ג והעלה דאף קודם אפייה מהני שיאמר כל מי שיגיע לידו יהי' לו במתנה דממ"נ אם נתכוין חבירו שיגיע קמחו לידו לגזול דאז שוב אינו יכול להקנותו במתנה מטעם דהוי אינו ברשותו דהא קנאו חבירו בשינוי ואם לא נתכוין לגזלו הרי הם כפקדון ביד חבירו ויכול להקנותו במתנה וכן העלה בזה בס' ש"א (סוף סי' צ"ג) דהיכא דלא נתכוין לגזול רק דנתחלף של זה לזה ואם הי' יודע הי' נוטל את שלו ולא של חבירו לא יצא מרשות בעלים ובידו להקדיש ולהפקיר ולתת במתנה לכל מי שירצה וכתב לעיין בתוס' קידושין (דף נ"ו). והנה לכאור' מדברי תוס' שם אין ראי' דס"ל דאיירי שם שנתן הדמים שיאכלם בתורת מ"ש אבל לשיט' רש"י שם שנתן בתורת חולין א"כ אין המוכר בעצמו יכול לחללו ואיך יכול לעשות שליחותו ועי"ש בס' המקנה וכן בתוס' ב"ק (דף ס"ח) כתבו באמת דהוי אינו ברשותו אולם בריטב"א קידושין שם מבואר כיון דלא אתי לידי' דמוכר בתורת גזל אלא בתורת מקח וממכר והיה סובר שיצאו לחולין ואילו איתי' קמן ואמרינן לי' דלהדרינהו ללוקח הוה מהדר להו וכיון דטעותא הוא ל"ה מעכב להו כפקדון חשיב גבי' שיכול מפקיד להקדישו ולחלל עליו כו' מה שאין כן בגזלן דאי אמרינן לי' דלהדרה לגזילה לא הו' ציית לן עכ"ל הרי מבואר דבבא לידו בטעותא הוי כפקדון ועי' צל"ח פסחים (דף נ"ז ע"א) בהא דאין נותנין פאה לירק שכתב ג"כ בפשיטות שם כיון דעניים לא נתכוונו רק בתורת פאה וכיון שזה הוא בטעות ממילא הירק שביד עניים ברשות בעלים הן עי"ש:
וראיתי בקצוה"ח (סי' שנ"ד) שהביא דברי תוס' ב"ק הנ"ל ודברי ריטב"א קידושין וכ' ונראין דברי תוס' דכל היכא דלא ידע הו"ל דבר שאינו ברשותו אע"ג דציית דינא וראי' מהא דאמרינן שם ב"ק צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד דתנן ר"ד אומר לעתותי ערב אומר כל שלקטו עניים יהי' הפקר וגבי לקט לאו בתורת גזילה אתי לידי עניים אלא משום דאין בקיאין בדין דשנים לקט ושלשה אינן לקט ועניים סברי דשלשה נמי לקט וכמו שפי' רש"י שם וא"כ ודאי צייתי דינא ואפ"ה חשיב לי' א"ב ודוק' פקדון דכל אימת דבעי שקיל לי' אבל כל שבטעות בא לידו הואיל דמחוסר העמדה בדין אע"ג דציית דינא הו"ל דבר שא"ב ולענ"ד יש לחלק משם דשם אף דלקטו העניים בטעות מ"מ כבר נתערב כל מה שלקטו הן מה שלקטו כדין והן מה שלקטו בטעות ואף אם יעמיד את העניים בדין ויודיע להם ויצייתו דינ' מ"מ אין ביד בעלים ובידם לברר איז' שבלים לקטו בטעות ולכל היותר לא יתחייבו רק להחזיר ממה שלקטו שלא כדין לפי חשבון דהוי כנתערב ממון של א' בשל חבירו אבל מ"מ לא נוכל לברר איזה הם שלקטו בטעות והוי שפיר אינו ברשותם של הבעלי' לענין הפקר דצריך שיחול שם הפקר על דבר המבורר מה שלקטו יותר על דינם וכיון דצריך חלוקה ביניהם שפיר הוי א"ב משא"כ בדבר המבורר בפני עצמו והבעלים יוכלו לברר שבא ליד חבירו בטעות כיון דהוא ציית דינא שפיר י"ל דהוי כמו פקדון ביד חבירו לענין הפקר והקנאה ועי"ש בש"מ שכתב דלמ"ד כל שלקטו אף שכבר התייאשו הבעלים מקודם לכן מ"מ יכול להפקיר אף אם יאוש קונה בזה מתייאש וזה רוצה לקנות אבל הכא זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות דבשגגה הם לוקטים יותר ולא מזידים הם הלכך לא קנה ביאוש עי"ש מ"מ הוי אינו ברשותו כיון דאינו מבורר חלק של הבעלים:
עוד כתב הקצוה"ח ראיה מהא דקי"ל בגנב ומכר ובא אחר וגנבו דאם מכרו קודם יאוש אין הגנב משלם כפל לא לבעלים ולא ללוקח ואם נימא דבבא לידו בטעות הו"ל ברשות בעלים א"כ כשבא ליד הלוקח ולא ידע הו"ל דבר שברשותו לענין הקדש לבעלים יתחייב הגנב ג"כ בכפל א"ו דוקא פקדון ממש דלית ליה לנפקד שום טענה ולהחזרה קאי כל אימת דבעי מפקר אבל כל שיש לנפקד איזה טענה הוי א"ב ואינו ראי' מלבד די"ל במכר יש עכ"פ ללוקח זכות לתבוע הממון מטעם תקנת השוק בלאו הכי א"ש ואף אם נתן הגזלן במתנ' ונגנב מן המקבל מ"מ ג"כ הגנב פטור מן הכפל דהוי אינו ברשותו לגבי בעלים ולא קרינן בי' וגונב מבית האיש דכיון דכבר יצא מרשותן של הבעלים ע"י קנין של הגזלן ואף דמכר או נתן לאחר מ"מ קנין של הגזילה לא נפקע עי"ז שיצא מרשותו של הגזלן לענין כל הגזלני' משלמים כשעת הגזיל' ולשאר דברים דכל גזלן יש לו קנין לענין זה ושיקנה בשינוי ואינו חייב לשלם שכר שימוש ולדעת הרשב"א ב"ק (דף ל"ג) אף הלוקח קונה לענין אם שימש בהפרה דאינו חייב לשלם שכר שימוש דלאו אדעתא דשכירות נחית וכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ולוקח מגזלן הוי כגזלן דאתי מיני' עי"ש ועי' רמ"א ח"מ (סי' ת"ז ס"ב) ובש"ך שם ובס' דברי חיים דיני גניבה (סי' ל"ב) מ"ש בהגהותי שם דאף בלא ידע הלוקח ובטעות בא לידו מ"מ כיון שבא מכח הגזלן פטור מדמי חרישה א"כ ודאי לא נסתלק קנין גזילה ושפיר הוי א"ב לענין כפל ואף לדעת רש"י ב"ק שם באם לא ידע הלוקח הואיל דלא נחית אדעת' דגזלנותא חייב לשלם שכר שימוש להנגזל אבל מ"מ קנין גזיל' שהי' להגזלן בהגזיל' לא נפקע ממנו בזה שמכר או נתן לכך שפיר הוי א"ב משא"כ בבא לידו בטעות וציית דינא שפיר י"ל דחשיב ברשותו וכדעת הריטב"א והנך תלתא אבירי הרועים הש"א והצל"ח והמקו"ח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |