אמרי בינה/דיני פסח/יד
|
< הקודם · הבא > |
בספר חק־יעקב (סי' תמ"ה ס"ק ו') מביא בשם בית הלל דשלהבת של חמץ מותר דל"ג מע"ז דאפרן אסור ושלהבת מותר והח"י השיג עליו וכ' דפשוט הוא להיפך מש"ס ביצה (דף ל"ט) דפריך על שלהבת של הקדש דלא נהנין ושל ע"ז מותר ומ"ש ומשני ע"ז בדילי אינשי מיני' לא גזרו הקדש לא בדילי גזרו בי' רבנן וברש"י ותוס' שם דנגד ע"ז קרי לא בדיל בהקדש א"כ חמץ דלא בדילי מיני' כלל מכ"ש דשלהבתן אסורה. וראיתי בספר מחנה ראובן חידושי ביצה שם דמצדיק לדברי ב"ה דהא קתני שם במודר הנאה דמותר בשלהבתו ואמאי הא לא בדילי מיניה כמו בהקדש וצ"ל דהא דפריך הש"ס מ"ש על ע"ז והקדש דבהני תרווייהו הגחלת אסורה מדאורייתא ומשני שפיר משא"כ גבי מודר הנאה דגחלת אינו אסור אלא מדרבנן בשלהבת לא גזרו אטו גחלת וממילא בחמץ דגחלת ואפרן אינו אסור אלא מדרבנן לכך לא גזרו בשלהבת כמו במודר הנאה:
וכן העלה בשעה"מ (ה"ל ע"ז) ולי קשה ע"ז מניין להו לומר דגחלת במודר הנאה אינו אסור אלא מדרבנן הא אינו דומה לשאר הנשרפין דאף דאפרן מותר הוא הואיל דנעשה מנותן כמו"ש תוס' סוף מס' תמורה אבל במודר הנאה מחבירו דנאסר נכסי חבירו עליו בכל פעם ואף אם קנה נכסים אח"כ ג"כ אסורין עליו דאסור להנות מכל אשר לו ודאי אם נהנה אף מגחלת עובר בבל יחל כיון דהוא ממונו ואף אפרן אסור דחל האיסור בכ"פ רק בשלהבת דהוי אין בו ממש בזה מותר וא"כ יקשה אמאי ל"ג על שלהבת אטו גחלת כמו בהקדש:
אולם יש לומר דלגבי מודר הנאה מחבירו חשוב יותר בדיל מניה ממן הקדש וכה"ג מצינו בנדרים (דף מ"א) במודר הנאה מחבירו דאוכל עמו על השלחן וכ' שם הרא"ש דל"ח שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאים זא"ז טפי משני אכסנאים האוכלים על שלחן א' זה בשר וזה גבינה ועיין ש"ך יו"ד (סי' פ"ח) ולכך נמי לא גזרו על שלהבת דמודר הנאה אטו גחלת כיון דהדירו מסתמא שונאים זא"ז ולא יבא להנות ממנו רק שלהבת דאין בו ממש והש"ס פרך רק מ"ש הקדש דבדיל מיניה ואעפ"כ גזרו ומע"ז לא גזרו וע"ז משני דע"ז בדילי מניה טפי וא"כ בחמץ דלא בדיל מיניה י"ל דגזרו. וכמ"ש הח"י ובפרט לדעת הב"י יו"ד (סי' קמ"ב) דגחלת של ע"ז אינו אסור רק מדרבנן. וכן דעת יש מי שאמר בש"מ ביצה שם ועי' מ"ש אאמ"ו ז"ל בד"ח דיני חמץ (סי' י"ז) ואעפ"כ הוי ס"ד דשם מהראוי לגזור אם לא דמע"ז בדילי מיניה לכך לא גזרו על שלהבת בשריפה. א"כ בחמץ י"ל דגזרו והא דלא קתני בבריית' שלהבת דחמץ י"ל דכיון דתלי' בפלוגת' אי ביעור חמץ בשריפ' א"ל לא קמיירי וכמ"ש המ"ר שם. אך מ"מ אין מזה השגה על ב"ה דבל"ס איירי היכא דעוסק בשריפה ומחזיר אחריו לשורפו בזה ל"ג כמו דמבואר ש"ס פסחים (דף י"א) הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו מיכל קאכיל מניה או דסובר כיון דלא שכיח כלל שיבא שלהבת מהחמץ לבד בלא עצים לא גזרו כלל בזה. וז"פ:
ויש להבין בהא דשלהבת של ע"ז מותרת ול"ג משום דבדילי אינשי' מיניה ובהקדש גזרו הא איפכא מצינו בע"ז (דף מ"ח ע"ב) לא ישב בצילה וכתבו תוס' שם ול"ד לצלו של היכל דהיכל לתוכו עשוי אבל אשרה עשויות לצל א"נ חומר' דע"ז שני ובש"ס שם פריך פשיט' ומתרץ לא נצרכ' אלא לצל צילה ומאי הפשיטות כיון דאיסור זה הוא רק מדרבנן להחמיר יותר בע"ז מן הקדש ואנן מצינו דבשלהבת החמירו בהקדש יותר מאשר החמירו בע"ז ובמבי"ט בקרית ספר כתב דאף צל אשירה אינה אסורה מה"ת דצל הוי דבר שאין בו ממש כמו שלהבת רק מדרבנן הוא דאסור ויקשה ביותר מאי פריך בש"ס פשיטא כיון דבשלהבת ל"ג דבדילי אינשי מיניה מחמת מאיסי דע"ז צריך לאשמועינן דהצל אסור וצריך לדחוק בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |