אמרי בינה/דיני עדות/נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות נב

סי' נב

ברמ"א (סי' ל"ו ס"א) אפילו לא ידעו זה מזה וכ' הש"ך (ס"ק ז') דכתב אפילו להרי"ף דבעינן שידעו הכשרים בפסול הפסולים ולדעת הרמב"ם דמשעת ראיה נפסלו אף דלא העידו אחר כך מ"מ משכחת לה אפילו לא ידעו זה מזה דהא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הוי ראו כאחד ומשכחת בעדים רבים שראו כאחד ומקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפים יחד אף אותן שאין רואין זה את זה ואם נמצאו שם פסולים אפילו לא ידעו זה מזה כיון שמקצתן רואין אלו את אלו עדותן בטלה. וקשה הא כיון דלא ידעו דמקצתן רואין אלו את אלו הוי כאלו ידעו הכשרים בפסול אלו שרואין ובס' נתיבות כ' לפרש דדוקא בקרוב או פסול כיון דאין שם עדות על הפסול ונפסל הכשר מצד שצירף עצמו עם הפסול לכך דעת הרי"ף כיון דלא ידעו הכשרים ואין אשם עליהם לכן נתבטלה עדותן מה שאין כן כשכולן כשרים להעיד ועדות של כשר אחד נתבטל בטלו כולן מטעם עדות שבטלה מקצתן בטלו כולן והביא ראיה דהא אפילו אחד אומר א"י בחקירות נתבטל עדות כולן עיי"ש וכבר כתבתי בהגהותי בדברי חיים דיני עדות (סי' י"ג) דיש ליישב בזה דעת הרמ"ה דסובר אף בלא באו רק לראות ולא ראו זה את זה מ"מ אם העידו יחד תוכד"ד עדותן בטילה דעיקר קרא בהגדה כתיב והש"ך הקשה עליו ממתניתין באם אין מקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו שתי עדיות ומתניתין איירי תוכ"ד וי"ל דהא הריטב"א שם כתב בדברי הרי"ף הנ"ל וז"ל והוא שיטת מורי הרא"ה ז"ל אלא שהוא פוסל כשבאו להעיד והעידו אף עפ"י שלא ידעו כשרים בפסולים של שנים רואים אותו מחלון זה פסולים וכוונתו דתקשה ממתניתין כשקצתן רואין אלו את אלו דהרי זה עדות אחת והיינו אף לענין קרוב או פסול ושם ע"כ שלא הכירו הכשרים וכמו"ש הריטב"א במתניתין דאם הב' אומרים שראו הב' הנזומים הוי עדות מוכחשת וע"כ איירי או שרק אחד מכת זו ראה או שרואין דרך ראיה כלליות ולא שהכירם ממש שיוכלו להכחיש עיי"ש אם כן היה הצירוף עכ"פ בטעות ולמה נתבטל אולם לדברי הנתיבות י"ל דאחד מכת זו ראה ואמר שראה לכך כל הכת הזאת נתבטלה מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף שלא ידעו והכירו בו אם ראה או לא:

ולפי"ז יש לומר דרמ"ה גם כן סובר כשיטת הרי"ף דבעינן שהכשרים יכירו בהפסולים ואז אף שלא כוונו להעיד ולא ראו אלו את אלו מ"מ הגדה תוכ"ד מצרף אותן אבל במתניתין דכשנמצאו זוממין לא הכירו הכשרים בהפסולים לכך בעינן מקצתן רואין אלו את אלו ואז נתבטל כל העדיות מכח זה שאמר שראה את אלו וע"י נתבטלו כל אלו שראו ביחד מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

ואם נאמר דהרמב"ם סובר ג"כ כדעת הרי"ף דבעינן שידעו בפסולין וכמו דנראה מדברי הש"ך יש ליישב דבריו (פ"ב ה"ג) מעדות דכתב באם אחד אומר א"י בחקירות תתקיים העדות בשנים ויהרג והקשה הלח"מ הא בסנהדרין (דף מ"א) אמרינן כמאן דלא כר"ע ולפירש רש"י ותוס' אליבא דידן דפסקינן בנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה וכן אין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו כולן למה תתקיים עדות בשאר. ולמ"ש יש לומר דהא לדעת הרי"ף דצריך שיכיר הכשר בהפסול אם זה שאומר א"י לא גרע מלא הכיר וכן כתב הקצוה"ח רק י"ל דס"ל להרמב"ם דמטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה נתבטל וסובר דדין זה אם בעינן שיכיר הכשר בהפסול תליא בפלוגתת ר' יוסי ורבי אם בעי כוונת להעיד דלר' יוסי דל"ב כוונה ול"ב שום צירוף וראיה לבד פוסל ל"מ מה שלא הכיר בו הכשר דכל הטעם בלא הכיר בו שלא יבטל מטעם דהוי צירוף בטעות ולר"י ל"ב שום צירוף והראיה לבד פוסל מגזירת הכ' מהיקש שנים לשלשה וכמו בב' אף שלא ידע הכשר מהפסול נתבטל שלא נשאר רק אחד כן נמי בג' אף שלא ידע נתבטל כל העדות אבל לרבי דבעי כוונה להעיד וע"י צירוף נתבטלו וע"כ דסובר אהני ההיקש ואהני הסברא דבלא כוונה לא נתבטל לכך כשלא ידע הכשר מהפסול היה הצירוף בטעות [שוב ראיתי בתומים שכ' ג"כ מכמה טעמים דדברי הרי"ף בלא ידע הכשר מהפסול תליא במחלוקת ר' יוסי ורבנן]. ולפי"ז יש לומר רבא דאמר בסנהדרין שם כמאן דלא כר"ע היינו אליבא דר' יוסי דל"ב כוונה והראיה בלבד מבטל לכך אף בלא הכיר ולא נצטרפו מ"מ נתבטל כל העדות כמו בנמצא אחד מהן קרוב או פסול אבל אליבא דידן דפסקינן כרבי דבעינן כוונה להעיד וע"כ הטעם כיון דנצטרפו והתחברו יחד נתבטל ולכך בעינן שיכיר הכשר בהפסול וכשלא הכיר היה הצירוף בטעות לכן אף באומר אחד א"י בחקירות תתקיים העדות על פי שנים כיון שהצירוף היה בטעות שאם היו יודעים שזה לא יזכור אחר כך ל"ה מצטרפין להיות עדות אחת:

ובזה נראה קצת להבין דברי ירושלמי שבועות (פ"ד) וז"ל היו עשרה אית תנוי תני הראשון חייב וכולן פטורין אית ת"ת האחרון פטור וכולן חייבין מ"ד ראשון חייב וכולן פטורין כמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומ"ד אחרון פטור וכולן חייבין כמ"ד תתקיים עדות בשאר כך הגירסא לפירוש פ"מ והיינו בהיו עשרה וכפרו כולן בזא"ז פליגי בפלוגתת רבי ור"י אם בד"מ תתקיי' עדות בשאר דלרבי דעדותן בטילה כן נמי בזה כיון דהראשון כפר בטלה כל העדות ושוב אין נ"מ בכפירת אחרים ולר"י דתתקיים עדות בשאר לכך כולם חייבין דעדותן היה מועיל ועיי"ש במ"פ דמדברי רש"י ורמב"ם (פ"י) משבועות משמע דלא מדמו זה לנמצא אחד מהן קרוב או פסול. וקשה מדברי ירושלמי לשיטת הרי"ף דצריך שיכירו הכשרים בהפסול ושם הא בשעת ראיה היו כולם כשרי' ואח"כ כשבאו לב"ד נפסל זה שכפר למה נתבטל כל העדו' ובקצוה"ח כתב לדינא לדעת הרי"ף בהיה כשר בשעת ראיה לא מבטל העדות כ"ש בזה דאף הגדה ל"ה רק שבאו ביחד לב"ד [ולכאורה נראה ראיה מירושלמי לדעת רש"י ורמב"ם דל"ב הגדה רק כשבאו לב"ד נתבטל כל העדות דשם הפסול לא הגיד ול"ה צירוף הגדה ולדעת תוס' ורא"ש צ"ל דזה שכופר הוי הגדה וכיון דראו יחד ובאו ביחד לב"ד מבטלין]. לכך נראה למ"ש דדינא דהרי"ף תליא בפלוגתת ר' יוסי ורבי אם כן י"ל דהא דאמר מ"ד ראשון חייב וכולן פטורין כמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו דעת ר' יוסי דל"ב צירוף בכוונה והראיה לבד פוסל כמו כן ל"ב שיכיר הכשר בהפסול לכך נתבטל כל העדות ומאן דאמר האחרון פטור וכולן חייבין כ"מד תתקיים עדות בשאר היינו אף אם בד"מ גם כן נתבטל העדות בנמצא אחד מהן קרוב או פסול מ"מ בעינן כוונה להעיד וממילא כיון דבעינן כוונה להעיד בעינן שיכירו הכשרים בהפסולין שיצטרפו כולם לעדות אחת לכך כולן חייבין כיון דל"ה פסול בשעת ראיה היה הצירוף בטעות ותתקיים העדות בשאר לכך כולם חייבין ורש"י ורמב"ם שפיר כתבו דהשני פטור מטעם דאין עד יחידי ראוי להגיד הא אלו היו ראוי להגיד ל"ה נתבטל לדידן דבעי כוונה להגיד כיון שהיה כשר בשעת ראיה הוי כאלו לא הכיר הכשר בהפסול:

אולם יש לומר מסברא דאף הרי"ף מודה כשהיה כשר בשעת ראיה ונפסל בשעת הגדה דנתבטל כיון דמ"מ היה צירוף ואז לא היה בטעות רק דאחר כך נולד פסול מ"מ היה צירוף ראי' אף שהיה בהכשר מ"מ נתבטל משא"כ אם היה פסול בשעת ראיה רק שלא ידע הכשר מהפסול דאז היה הצירוף בטעות אם כן ל"ק מירושלמי הנ"ל וצ"ע עכ"ד שם בדברי חיים:

עתה ראיתי בתשובת משפטי שמואל שהביא הכנה"ג והוא (סי' קכ"ד) ודן שם על קידושין בפני ב' עדים ובשעת קידושין היו שניהם רחוקין ובשעת הגדה היה אחד קרוב דאף הכשר נתבטל וכתב אף לדעת הרי"ף דבלא ידע זה בקרוב או פסול חבירו דלא נתבטל הכשר וי"ל דהיכא דבשעת עדות לא הוי קרוב כלל דאיכא טיבותא טפי ונימא דהשני חשיב עד מעליא אפי"ה לא דמי לנד"ד דהתם לא נודע פסולו מעולם אלא אחר העדת עדים בב"ד ולא נפסל מעולם כל עוד שלא נודע לדברי הרי"ף אבל בנד"ד דקודם שיבאו להעיד נודע הפסול ונתפרסם פשוט דלית לן לאכשורינהו ע"ש עוד בדבריו הרי כמו"ש דהיכא דהיה כשר בשעת ראיה ל"ח כצירוף בטעות וכשנודע הפסול בשעת הגדה נתבטל גם הכשר ודלא כמו"ש בקצוה"ח והנתיבות:

כתב בתומים דאם היה אשה במעמד העדים אעפ"י שכוונה להעיד אינה בגדר נמצא פסול לבטל כל העדות דהיא אינה בגדר עדות כלל והוסיף בנתיבות דהה"ד קטן ועכו"ם אינם בגדר עדות לבטל שאר העדים ובתשובת רע"א ז"ל בהשמטות (סי' ע"ב) כתב דלשיטת הפוסקים דגם בדיינים אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול דנתבטלו הכל כמו כן בהיה בהם קטן גם כן נתבטל וכתב כן בפשיטות. ולכאורה יש לומר דתליא בפלוגתת ר' יוסי ורבי דלר"י דל"צ שום כוונה להעיד דמקיש שנים לשלשה לגמרי כמו כן יש לומר מההיקש דהנך גם כן מבטלין לעדות הכשרים אבל לרבי דאהני ליה קרא ואהני סברא דבעי כוונה וגם לדעת הרי"ף בלא הכיר הכשר בהפסול דלא נתבטל ע"כ גם כן דאהני ליה סברא ממילא י"ל דאלו שאינן בגדר עדות לא מקשינן שנים לשלשה ואינם מבטלין להכשרים ועיין בהגהותי בדברי חיים דיני עדות (סוף סי' ה') הבאתי ראיה מירושלמי יבמות (פי"א) על על מתני' דכהנית שנתערבה ולדה בולד שפחתה מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להן עדות אחת או ייבא כה"ד ר' זעירא ר"י בשם ר"א מאחר שימצאו העדים זוממין אין נהרגין ואין ההורג נהרג אף הכא כן ואמאי לא בפשיטות כיון דאחד הוא פסול נתבטל אף עדות הכשרים וע"כ כיון דאחד הוא עבד ואינו בגדר עדות כלל אינו מבטל ולדברי תוס' סנהדרין דהיכא דאין הפסול ידוע אינו מבטל אתי שפיר [ובט"א ר"ה (דף כ"ד) כתב להקשות על דברי תוס' בזה דכיון דהא דפסול אחד מבטל עדות כולן מהקישא דשנים לשלשה נפקא ליה כי לא נודע הפסול מה בכך הא בב' בכה"ג עדותן בטילה ול"ק דהא על כרחך לרבי כיון דבעינן כוונה להעיד ע"כ דאהני קרא ואהני סברא כנ"ל] וקצת י"ל דשם כל אחד בגדר עדות כיון דחייב להעיד דדלמא הוא עד כשר ולעדות להחזיק כ"א נאמן כיון דהוא ספק פסול ואינו דומה לטומטום דפסול אף להחזיק דשם בעצם כיון דאינו נאמן להוציא אינו נאמן להחזיק מה שאין כן באלו דנתערב חד בחד ודאי דנאמן להחזיק והוי בגדר עדות ויש לומר כיון דכל חד וחד מחויב להעיד לא דנין בי' דין נמצא אחד מהן קרוב או פסול לבטל עדות הכשר ולא מבעיא לדעת הרי"ף בלא הכיר הכשר בהפסול דלא נתבטל דבשוגג נטפל ואף הסוברים דגזירת הכתוב הוא הואיל דצירוף לפסול ואף בב' כתות לולא דמסייעי להדדי או מטעם אחר שכ' תוס' הי' בטל העדות מ"מ בתערובות דהחיוב מוטל על שניהם להעיד ואי אפשר בשום אופן לברר מי הוא הכשר כי התערובות נעשה מקודם ראית עדותן בזה לכ"ע לא נתבטל עדות הכשר מה שא"כ בב' כתות זאת אומר' מנה וזאת מאתים דבשעת עדותן שראו היה באפשרי לדייק ושיזכרו היטב שלא יכחישו לכן אח"כ כשנפסלה כת אחת הוי כצירוף כשר עם פסול ועיין ט"א ר"ה (דף כ"ב) דכ' דאשה שם עד עליה ולא מיעט הכתוב לאשה אלא משום דאין שם איש עליה אבל גזלן לאו שם עד עליו ומשמע מדבריו כיון דאשה שם עד עליה גם כן מבטלת עדות הכשרים אולם ז"א דהא חזינן דאשה ממעטינן מקרבן שבועה ואף דיש עדות שאשה כשרה כמו בסוטה ומ"מ אינה חייבת בק"ש וכמו שכתבו כן האחרונים הטעם דלאו שם עד עליה וה"נ כיון דפסלה התורה לכל עדות אינה מבטלת לעדות הכשרים מה שאין כן קרוב דכשר לרחוקים וכן פסול בעצם ראוי להעיד אם מקבל תשובה רק הפסול גורם לפוסלו לכן מבטל אף הכשרים מה שאין כן אשה ועבד וקטן אינם בגדר עדים ואינם מבטלין לעדות הכשרים:

והפסול מדרבנן כתב בכנה"ג משום תשובת ב"י דאינו מבטל שאר העדים הכשרים והתומים כ' חפשתי ולא מצאתי בתשובה לב"י ולא דכוותי רק שכתב דפסול דרבנן לא נתבטל שאר העדות דל"ה הכרזה ואף הוא אינו פסול אבל בהיה לו הכרזה ודאי דמבטל כל העדות וראיה מריטב"א (סוף פ"ב) דקידושין דנסתפק בנוטל שכר להעיד דאינו פסול גמור הא בפסול גמור בטל כל העדות ובדקתי בתשובת ב"י וראיתי בשאלה יוד בתשובת החכם מ' אברהם בן נחמייש ז"ל שכתב וז"ל ולדעת הרמב"ם ז"ל נמי דסובר דקרוב מצד האם כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים נראה לע"ד לומר כיון שאין פסולו אלא מדברי סופרים לא אלם כולי האי לבטל עדות שני הכשרים לגמרי שראו עמו ואפילו לדעת הרי"ף ז"ל דמקדש בפסולי עדות דרבנן עדותן בטלה דוקא במקדש בשני פסולי עדות אבל בחד פסול וב' כשרים כי הכא אפשר דלא אלם בפסול מדרבנן כולי האי לבטל שנים הכשרים לגמרי שעמו עכ"ל הרי עדותו של הכנה"ג נאמנה שכן כ' בתשובת ב"י איברא בתשובת הב"י שם צידד בהשאלה הזאת דהיה הפסול דרבנן בעבירה ולא מצד קרובי' אם דאינו פסול הוא עצמו בלא הכרזה ומנדון זה דפסול מדרבנן שלא מבטל כל העדות לא נמצא בתשובת ב"י עכ"פ דעת החכם הנ"ל לדון דאפשר דאינו מבטל שאר העדים והראיה שהביא התומים מדברי הריטב"א יש לדחות דהוא כתב שם דנוטל שכר להעיד דממילא בטל עדותו ואין זה מחמת פסול וכתב ואפשר שאין עדות כשרים נפסלת מפני צרופיו והיינו במקום שגם עדותן של כשרים גם כן ל"מ רק מדרבנן ובכה"ג לכ"ע פסול דרבנן מבטל מפני צרופיו כיון דכל עדות הכשרים ל"מ רק דרבנן בזה הם אמרו ותיקנו כעין דאורייתא דאף פסול דרבנן מבטל הכשרים גם כן ובכ"ז בנוטל שכר להעיד אינו פסול הגוף שיבטל מפני צירופיו אף להכשרים שהמה מדרבנן אבל לעולם יש לומר כיון דהא דקרוב או פסול מבטל עדות הכשרים חידוש הוא י"ל דפסולי דרבנן אינו מבטל הכשרים מן התורה. אולם בתשובת הר"י בן הרא"ש ז"ל הנדפס בבערלין ראיתי מפורש (דף ל"ב ע"ב) כתבו החכמים בפשיטות דעדות כולן בטלה ואפילו בפסולי עדות דרבנן וכתבו וזה לכל באי עולם ידוע עיי"ש וכיון דהם כתבו כן בפשיטות והחכם הנ"ל שבתשובת ב"י כ' בלשון אפשר דלא אלם לבטל ב' הכשרים לגמרי אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הגדולים הנ"ל שבתשובת הר"י בן הרא"ש ז"ל וכמו שכתב התומים לדון כן מבלי פקפוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף