אמרי בינה/דיני עדות/נא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות נא

סי' נא

קיי"ל כרבי דאחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול דעדותן בטילה וכתב הב"י (סי' ל"ו) דפסקינן כר"נ הואיל דרבינא דהוא בתרא' מוקי סנהדרין (דף ע') לפלוגתא דר"מ וחכמים בפלוגת' דר' יוסי ורבי וחכמים כרבי והגאון בעל נו"ב מהד"ת חלק אה"ע (סי' ע"ו) תמה ע"ז הא רבינא לא מוקי אלא בפלוגתא דהתרו בו ולענין זה מוכח דהלכה דבעינן כוונה אבל אם בד"מ תתקיים עדות בשאר לא איירו ר"מ ורבנן שם כלל אם כן למה לא פסקו הפוסקי' כשמואל דהוא רבו של ר"נ. והנה דברי הב"י מבוארים להדיא בסמ"ג לאוין (סי' רי"ג) דמה"ט פסקו כל הפוסקים כר"נ וי"ל דשפיר מוכח משם דקיי"ל נמי כרבי דאף בדיני ממונות נתבטל עדותן דאם לא כן אף לרבנן משכחת מוציא שם רע בשלשה כגון שכיון להעיד דאז ליכא נ"מ לדיני נפשות רק לדיני ממונות ואם כן כל פלוגתא של ר"מ וחכמים אי משכחת מוציא ש"ר בג' רק בזה אם בעינן כוונה להעיד או לא ומה שייטא לזה יפלגו בזה בלבד אלא ודאי דחכמים סוברים דאף בד"מ נתבטל עדותן ואשמועינן מתניתין דלר"מ מוצי' ש"ר בג' בנמצא אחד קרוב או פסול דליכא נ"מ לענין דיני נפשות ורבנן סוברים דלעולם בכ"ג דליכא אנפי שיהיה דיני ממונות בלא דיני נפשות דאם כיונו להעיד נתבטל אף לד"מ ואם לא כוונו מהני עדותן אף לדיני נפשות. אך לשיטת תוס' והרא"ש וסייעתו דסובר דבעינן תרתי ראו ביחד והגדה בב"ד אם כן שם דאיירי דלא הגידו עדיין ע"כ סובר הרא"ש דלא קיי"ל בזה כרבינא ולא פליגי ר"מ וחכמים בזה דלשיטתם בעינן הגדה ושם רצה רבינא לעשות פלוגתא חדשה דאף בלא הגדה פוסל ונתבטל עדותן ויש ליישב להמעיין שם ומה שהאריך שם הנו"ב להקשות עוד על הרי"ף והרא"ש כבר הרגיש בש"ך (סי' ס"ו ס"ק כ"ג) והוכיח מכמה מקומות דהלכתא כר"נ בדינא אף במקום שמואל רבו:

ומה שהקשה עוד לשיטת רש"י בטעמא דר"י משום דבדיני נפשות כתיב והצילו העדה אם כן בגיטין וקידושין תתקיים עדות בשאר ושמואל אמר הלכה כר"י ואף שהלכה כר"נ בדינא מ"מ הלכה כשמואל באיסורי א"כ נימא בגיטין וקדושין תתקיים עדות בשאר נראה ליישב בפשיטות דכיון דקיי"ל כרב נחמן בדינא ממילא הלכה דמקשינן שלשה לשנים בד"מ ובדבר שבערוה ילפינן דבר דבר מדכ' ערות דבר וכתיב עפ"י כו' יקום דבר וכיון דידענו גז"ש ממילא כל עדות שאינו מועיל בדיני ממונות ונתבטל אינו מועיל גם כן בדבר שבערוה. ועיין ספר הפרדס לרש"י ז"ל שכתב דהלכה כרבי דפסק ר"נ כוותיה ור"נ בתרא הוא והלכה כבתראי ועוד דקא מסייעו קרא ולא מפליג בין ד"מ לד"נ ור"י מוקי לי' בד"נ הלכך מה"ט הלכ' כרבי עיי"ש. הרי דגם לרש"י עיקר מה דהלכה כר"נ משום דמסייע קרא להקיש שלשה לשנים ואם כן שוב מה"ט גם בדבר שבערוה אי אפשר לומר דתתקיים עדות בשאר דילפינן דבר דבר מממון לכ"ע ועוד יש לפלפל שם הרבה בדבריו ועיימ"ש לעיל (סי' כ') ומ"ש שם הנו"ב בטעם הדבר דבב' ונמצא א' קרוב או פסול דאין עד הנשאר קם לשבועה דדבר זה למדנו מפי השמועה כ"מ ששנים מחייבין ממון ע"א מחייבו שבועה למדנו ג"כ צד הסותר דכמו בג' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אין הב' כשרים מחייבין ממון כן אין עד א' מחייבו שבועה והוליד מזה דלמאן דחש למקדש בעד א' אז אף בב' לא נתבטל עדות הכשר עיי"ש וכדבריו מצאתי בש"מ סנהדרין שבסוף ספר חמרא וחיי משם המאירי וכתב דהוי כמו אין כאן אפילו עד א' שאין כאן נמצא אחד מחייב שבועה במקום שאין הב' מחייבין אותו ממון שהרי אם היה ג' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אין מחייבין אותו ממון על פי הב' הכשרים עכ"ל ולדבריו דבעינן דוקא שיחייב שבועה באותו אופן אם הי' ב' דהיו מחייבין ממון נראה דכמו בב' עדים בממון באומרים א"י בחקירות עדותן בטילה דבעינן עדים הראוין להזמה כמו שכ' הש"ך (סי' ל"ג) כן נמי בעד א' לחייבו שבועה באומר א"י בחקירות אינו מחייבו לדעת הש"ך וזה דלא כמו שכ' קצת אחרונים:

והנה דעת תוס' ורא"ש דלמסקנא בש"ס מכות (דף ו') במקיימי דבר הכתוב מדבר בעינן דוקא שיבא הקרוב לקיים הדבר בב"ד ותרתי בעינן שיתכוין להעיד ובא לב"ד והעיד ומבואר בתוס' דאף בלא העידו יחד תוכד"ד מ"מ נתבטל כל העדות. ולא נתבאר בדבריהם אם עכ"פ צריך שיעידו בב"ד יחד רק דל"ב תוכד"ד ומ"מ צריך שיעידו זה בפני זה ושיבאו יחד לב"ד ובאותו מעמד העידו שניהם או אף שמעידין זה שלא בפני זה סגי לבטל עדותן כיון דראו יחד ובאו לקיים הדבר וראיתי בס' שער משפט דכתב כיון דלדעת הרמב"ם וסייעתו בכיון להעיד לחוד אף דלא העיד בב"ד מבטל עדות הכשרי' מהיכי תיתי נעשה פלוגתא רחוקה ונאמר דלדע' תוס' ורא"ש בעינן דוקא שיעידו זה בפני זה וכתב ראיה לזה דאל"כ יגידו הכשרים פעם שנית כיון דראיה לחוד אינו פוסל רק הגדה אם יגידו שנית נאמר דהוי תחלתו וסופו בכשרות אלא ודאי דל"ב צירוף הגדה ביחד וראיה הזאת אינני מכיר הא יש לומר כיון דבאו לקיים הדבר ביחד נתבטל למפרע עדות הכשרים הואיל דראו ביחד והגידו יחד אבל אם ב' עדים העידו ונתקבל עדותן ואין צורך עוד לקיום הדבר למה יבטל כשבא הג' אחר כך להעיד אף שהוא גם כן ממקיימי הדבר מ"מ כיון דא"צ לו אינו מבטל רק כשבאו והעידו יחד נתעורר הפסול משעת ראיה ונתבטל ושוב אינו מועיל שיגידו עוד הפעם דכיון דנתבטל עדותן בטילה לעולם ואף די"ל כיון דלא העידו תוכ"ד ולא צרפו יחד בהגדה תוכד"ד שוב לא נשאר רק צירוף בראיה ומחשבה לבד אינה פוסלת כמו שכתב הרמב"ן ב"ב ולמה לא יועיל הגדה פעם שנית בלא צירוף ז"א כיון דראו יחד והיה צירוף עכ"פ לקיים הדבר בהגדה נגמר ביטול העדות משעת ראיה אבל אם לא באו ביחד ולא העידו ביחד לא נעשה שום צירוף רק בראיה ואינו פוסל:

ועיין תוס' סנהדרין (דף ל"א) ד"ה שב"ש וז"ל אי נמי ל"א נמצא אחד מהם קרוב או פסול אלא בבאו בב"א תוכד"ד דאז חשיבי עדות אחת והכי שבאו ב' כיתי עדים זו אחר זו. ולכאורה זה סותר לשיטתם במס' מכות דל"ב הגדה תוכד"ד וכבר ראיתי בפ' מ"א סנהדרין (דף ט') שעמד על סתירת דבריהם. ובתשובת פמ"א (ח"ב סי' ח"י) כ' דתוס' כתבו כן לב"ש דלית הלכתא כוותיה וזה דוחק אולם בפשיטות אתי שפיר דשם לא הוי הפסול בשעת ראיה רק אח"כ כיון דהכחישו זה את זה בזה צריך שיעידו תכד"ד דנעשה אז הצירוף משא"כ היכא דהצירוף הי' בשעת ראי' בפסול רק דמחשבה לבד אינו גורם הפסול לכן כשהגידו אח"כ לקיים הדבר אף אחר כד"ד נתעורר הביטול למפרע וכן כ' הקצוה"ח ובנתיבות כ' דלדידן אף בהוי כשר מתחילתו מ"מ כשהעידו אח"כ אף לאחכ"ד גזירת הכתוב כל שנצטרפו בשעת ראיה ונתבטל מקצתן מחמת פסול שנתבטל כל הקישור והצירוף מחמת עדות שבטלה מקצת' והתוס' בתירוץ הנז' סברו דבשום מקום ל"א דנתבטל רק כשהעידו בבת אחת. ובאמת כן משמע מלשון התוס' דכ' ל"א נמצא אחד מהם קרוב או פסול אלא בבא תוכ"ד דאז חשיבי עדות אחת משמע דלא כתבו כן על ב' כתי עדים רק בכ"מ קרוב או פסול לא נתבטל רק כשהעידו בב"א. ואם נפרש דקאי רק בנידון דשם שהיו כשרים בשעת ראיה כמו שכתב הקצוה"ח יש לומר דמ"מ אף בהיה כשר בשעת ראיה מכל מקום כיון שנצטרפו יחד בשעת ראיה פוסל אף בהעידו אחר כך אחר כד"ד רק דשם כת אחת אומרת מנה וכת אחת אומ' מאתים לא כוונו יחד אף בשעת ראיה כיון דהיה הכחשה ביניהם וכת אחת אומרת שקר דומה לעדים שהוזמו דכ' תוס' מס' מכות דלכך בעינן תוכ"ד כיון שאינם אומרי' אמת לא בא עדותן אלא כשיעידו בב"ד וה"נ כיון דאחת משקרת לא הוי צירוף בשעת ראיה ואף אם העידו כולם שהיו ביחד מ"מ מה שזה אומר שראה אינו אומר זה לכך צריך שיעידו יחד תוכ"ד אבל מ"מ יש לומר דאף בהיה כשר בשעת ראיה מ"מ כיון דהיה צירוף יחד בראיה כל שהעידו אף לאחר כד"ד נתבטל הצירוף למפרע. ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסוף ספר דברי משפט (סי' ל"ו ס"ק ב') ודעתו דעכ"פ מועיל שיעידו הכשרים שנית כיון דלא הוי תחילתו בפסלות מה שאין כן כשהי' פסול משעת ראיה נפסל משעת ראיה והוי תחילתו בפסלות. אבל מ"מ יש לומר דוקא בהעידו כאחת אף שהעידו אחר כ"ד מ"מ כיון שהוציא המחשבה אל הפועל אז נתבטל למפרע אבל כשזה העיד היום וזה למחר לא נתבטל כיון דלא נצטרפו יחד כלל בהגדתן:

וזה לשון הרא"ש אין קרוב או פסול מבטלין העדות אלא א"כ באו והעידו בב"ד עם האחרים כו' ומדכ' עם האחרים משמע קצת דעכ"פ במעמד אחד צריך שיעידו ואף דכ' אחר כך הא דקאמר מה יעשה ב' אחין שבאין זה אחר זה בפני ב"ד ואין אחד יודע שכבר כו' הלכך שיילינן ליה ואם יאמר שבשעת מעשה לא כיון להעיד העדות קיים ומבואר דל"ב שיבאו יחד רק אף זה אחר זה מ"מ יש לומר דבאותו מעמד צריך שיעידו יחד אבל אם העיד זה היום וזה למחר יש לומר דלא הוי צירוף כלל. אולם לשון הטור אם כיון לראות כדי להעיד אינו פוסל אלא אם כן כיון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד משמע קצת דצריך רק שיעיד אבל אם העיד נתבטל אף שהעיד אחר זמן שהעידו הכשרים מדלא כתב עם אחרים.

וראיתי בתשובת מהר"י אדרבי (סי' רכ"ח) שכתב בנידון דהי' ד' עדים אצל קידושין ועשו שני שטרות מענין קידושין וחתם שנים מהם בשטר אחד ושנים מהם בשטר שני ועד א' מהם היה פסול ודן לדעת תוס' ורא"ש דאין צריך שיעידו בב"א תוכד"ד ובטלה עדות כולה אם העיד לכן אף שנתקיים השטר בדין נ"מ דכבר נתבטל עיי"ש ושם לא הגידו העדות בב"ד רק שיצאו שטרות ע"ז כדת ואם כן לא אתו עלה לבטל העדות רק דעדים החתומים על השטר הוי כהגדה וכמי שנחקרה עדותן בב"ד הרי דסגי לבטל העדו' על ידי קרוב או פסול שהעיד אף אם לא העיד באותו מעמד ויותר עוד מוכח דס"ל דאף אם העיד הפסול בפני ב"ד אחר גם כן נתבטל דכיון דלא צריך שיעיד בב"א תוכ"ד לא ניתן שום גבול לזה ואם העיד בתורת עדות הפסול אם כוונו יחד בשעת ראיה נתבטל למפרע דהא כיון דנעשה שטרות נפרדות לא נצטרפו יחד בהגדתם כלל וגם ל"ה כאלו העידו באותו ב"ד דנעשה החתימה כנחקרה בב"ד יהי' איזה שיהיה ולא דוקא בפני ב"ד אחד ובכ"ז כתב דהוי כהעידו ונתבטל העדות מכל וכל שוב ראיתי בכנה"ג אה"ע (סי' מ"ב בהגהות ב"י אות ק"ע) שהעתיק מתשובת דברי ריבות הנ"ל דאף שחתמו בשני שטרות ובשטר אחד שניהם כשרים עדותן בטילה. וכן הביא דבריו בכנה"ג ח"מ (סי' ל"ו אות י"ו) [ומדברי הריבות הנ"ל מוכח דסובר כשיטת הש"ך (ס"ק י"ב וסי' מ"ו ס"ק כ"ז) דחתימ' על השטר הוי כהגדה ממש דלא כסמ"ע והלבוש שם דכתב דאם לא הגידו רק חתמו על השטר אף דכוונו יחד בשעת ראיה מ"מ יכולין הכשרים לחזור ולהעיד דאם לא כן היה לו לחוש עכ"פ שם בדינו לחקור מן עדי השטר ששניהם כשרים דלמא זכרו עדותן ויעידו בעל פה אלא ודאי דסובר כיון דכבר נתבטל עדותן על ידי חתימתן של השטר השני אינו מועיל הגדה בעל פה כדעת הש"ך. גם מוכח מדבריו דלא כב"ש אה"ע (סי' מ"ב ס"ק ח') דכתב דלדעת הרא"ש אע"ג דנתבטל העדות היינו לענין דאין הב"ד יכול לפסוק על פיהם אבל לגבי קידושין בעת הקידושין הי' קידושין כשרים והמקדש קידש לפני כשרים א"כ הי' לחוש לקידושין לדעת הרא"ש וכן מוכח מכמה תשובות גדולי ספרדים דלא ס"ל סברת הב"ש ועיין תשובת משפטי שמואל (סי' קכ"ד) וכמה מקומות במרשד"ם ובלחם רב וגם מדברי ריטב"א קידושין (דף מ"ג) וגיטין (דף ח"י) מבואר דאף לשיטת הסוברים דתרתי בעינן ראיה והגדה מ"מ בקידושין שאין הענין תלוי אלא בראייתן של העדים שכל שקדשה בפנינו וידוע הדבר כל שלא קדשה בפני עדים אינה מקודשת וראיתן של העדים הוא שעושה המעשה כל זמן שהיה קרוב או פסול אין הקידושין כלום דהוי כמו בעלמא שבאו כולם להעיד דבטלה דהכא עיקר עדותן הוא עכשיו בראיתן וכבאו כולם להעיד דמי ועיין ריטב"א מכות (דף ו') אולם דעת הרא"ש דאף בדבר שצריך עדים לקיום המעשה כמו בקידושין אם לא היה הגדה בב"ד לא נתבטל כמבואר ברא"ש מכות דמקש' על קידושין הנעשין בפומבי ומתרץ דלא מקרי עדות אלא אם כן באו והעידו אולם אם העיד אחר כן יש לומר דמבטלין למפרע והוי כמקדש בלא עדים] עכ"פ מבואר דל"ב שיבאו יחד לב"ד ויעידו עכ"פ באותו מעמד:

ועיין בחידושי אאמ"ו ז"ל שבסוף ספר ד"מ (סי' ל"ו ס"ק ה') דרצה לומר דדעת תוס' אף דל"ב הגדה תוכד"ד זה דוקא אם באו ביחד עכ"פ אבל בבאין בזה אחר זה אפשר דלא נתבטל והביא דברי תוס' סנהדרין (ל"א) הנ"ל דכ' א"נ דל"א נמצא אחד קרוב או פסול אלא בבאו בב"א תוכד"ד. משמע דצריך עכ"פ שיבאו בב"א ואחרי מחילה לא אדע הא מבואר מדברי תוס' ורא"ש ובפרט מד' תוס' סנהדרין (דף ט') דאף בבאו לב"ד בזא"ז מ"מ כל שכוונו להעיד והעידו נתבטל עדותן ומ"ש להקשות דאם באו בזא"ז אמאי נאמנים הכשרים לומר לאסהודי היה הכוונה מתחילה הא כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד וכמו שכ' תוס' ד"ה לאסהודי לא אדע לכוון הדברים שם כ' תוס' לשיטת ר"ח כהן דשיילינן לכשרים אבל לשיטת הר"י שהוא בתוס' סנהדרין (דף ט') ומכות בד"ה שמואל לפסולין שיילינן ול"ש כלל חוזר ומגיד כמובן ומה שכ' משם ספר המכריע לרבינו ישעיה הזקן ז"ל שכתב בבאו זא"ז גם בקרוב או פסול לא נתבטל. כנראה אינו כן דעת תוס' ורא"ש ועיין טור (סי' ל"ח) ושם בכנה"ג (אות כ"ו) שכתב דממ"ש בשנים הראשונים א"צ לצרף עדותן שיהיה תוכ"ד ונראה לכאורה שדעתו אפילו העיד היום אחד ולמחר אחד שיצטרף וזה נמנע אלא שדבריו הם כשיש בין זה לזה יותר מכ"ד כמו שיראה מהמשך לשונו ומיירי שהיו כולם בועד אחד אבל כל שנתקבל זה שלא בפני זה אין חשש עיי"ש ולא אבין כי המעיין שם בס' המכריע (סי' כ"ה) יראה דלעולם מצטרפין אף שלא העידו באותו ועד. ומ"מ לדעת תוס' ורא"ש וסייעתם נתבטל עדותן אף שלא באו בב"א ואף שהעיד הפסול אח"כ אף לא באותו הועד אולם אם העיד בפני ב"ד אחר צ"ע דכנראה דבזה ודאי נתבטל צירוף דהגדה ומ"מ מדברי ריבות הנ"ל דבחתמו בשני שטרות דג"כ נתבטל משמע דכיון דהגיד הפסול נתבטל למפרע הואיל דהיה צירוף בשעת ראיה:

וראיתי בח"ס ח"מ (סי' י"ג) שכתב דלתוס' כמה חילוקים יש בפסול ב' אחין אפילו העידו אחר כ"ד כיון שנצטרפו בראיה אחת אפילו באו אחר כמה ימים נפסלו העדים למפרע אך בפסול קורבא הלוה ומלוה נהי דל"ב תוכ"ד מ"מ באו בב"א לב"ד בעי דהא קשה אם כן יבאו הקרובים ויעידו כדי להציל קרובם מחיובו וצ"ל דשיילינן לכשרים אי לאסהודי אתי וקשה הא אינו חוזר ומגיד וצריך לומר כיון שבאו בב"א אם כן ע"כ בעינן שבאו בב"א וזה כמו שכתב אמ"ו ז"ל כנ"ל אולם הוא יצא לחלק בין ב' אחין לקרובים וזה לא נראה מתוס' ורא"ש דאם סגי שיעידו אחכד"ד אפילו אחר כמה ימים בב' אחין לבטל עדות הכשרים סגי גם כן בקרוב ופסולין ומה שכ' דשיילינן לכשרים זה שיטת ר"ח כהן אבל שיטת ר"י וכל הראשונים דלפסולין שיילינן וכמבואר בש"ך (ס"ק ה') וכתב דצריך לידע שקאו"פ היו שם בראיות המעשה דאם לא כן לא כל כמינהו ולא קשה דלא יהרג שום אדם עיי"ש [ומ"ש שם הנתיבות דל"ה צריך לזה דהא אפילו היו הפסולים נאמנים מ"מ הא הכשרים נאמנים שלא ראו הפסולין ממילא לא נצטרפו כשלא ראו זא"ז ל"ק להמבואר בריטב"א מכות דסגי כשרואין דרך ראיה כללית ולא שיכירו להכחישן לכך צריך הש"ך לומר דלאו כל כמינהו] וכ"כ בקרובי המלוה ועיין תומים (ס"ק י') ובאמת התוס' לא הקשו רק דלא יהרג אדם דהקרובים יאמרו לאסהודי אף דקרוב אינו חשוד למשקר רק גזירת הכתוב הוא דאינו בתורת עדות מ"מ להצילו ממות יעשו כל האפשרות ע"ד שמצינו שמא יחפה על בת אחותו אבל להצילו שלא יתחייב ממון לא חיישינן לזה ואם אירע שבא הקרוב אף אחר כמה ימים אף שלא באו בב"א לאסהודי מבטל באמת עדות הכשרים אם קבלו עדותן הב"ד רק מסתמא יהיה זריז המלוה שיפסקו הב"ד הדין ואחר פס"ד ודאי ל"צ ולא יקבלו הב"ד הגדתן ואף אם קבלו יש לומר דשוב אינו מבטל עדות הכשרים לכ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף