אמרי בינה/דיני נדרים/כד
|
< הקודם · הבא > |
עובדא הוי בשו"ב שקבל ע"ע בנדר ושבועה ע"ד אנשי עיר שלא לשחוט לצורך בני עיר ואח"כ קמו אנשים ורצו להתיר שבועתו ועלה ע"ד חכם אחד שאף אם יסכימו רוב אנשי עיר כל שאחד מהם מוחה מלהתיר ל"מ התרה אף דהריב"ש (סי' תקי"א) כתב בנשבע ע"ד הקהל סגי כשיסכימו רובם להתיר היינו משום כיון דרוב הקהל מסכימים חשיב ככולם דהמיעוט המוחין ל"ח קהל כמבואר מס' הוריות אבל כשאמר ע"ד אנשי עיר דמי לנודר ע"ד פו"פ אלו דבריו. והנה המעיין בריב"ש יראה דאי לאו דאמר קטנים וגדולים בי' די ברוב הקהל אף אם אמר ע"ד כל הקהל [והש"ך (סי' רכ"ח ס"ק נ"ח) קיצר בהעתקתו דברי ריב"ש] מבואר דוקא אם הוסיף ואמר קטנים וגדולים שהוסיף להחמיר שלא יהי' שום מוחה ובלא"ה אף שאמר כל הקהל סגי ברוב וראיתו ממס' ע"ז אין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה שנאמר במארה כו' הגוי כלו אי איכא כלו אי לא לא ואפ"ה רובו ככולו דהא סגי ברוב הציבור יכולין לעמוד וה"נ כוונתו היתה באמרו ע"ד כל הקהל שיהא רובו ככולו ואין משגיחין על המיעוט שבטלים הם במיעוטה עי"ש. וא"כ לכאורה אף שאמר אנשי עיר לא גרע מאם אמר כל הקהל דסגי ברוב וה"נ כוונתו הי' על רוב אנשי עיר וקצת י"ל דתליא בהא דמבואר מתניתין סנהדרין (דף קי"א ע"ב) ועד שיודח רובה ופירש רש"י דכתיב יושבי עיר משמע ישיבה של עיר היינו רובה לישנא אחרינא עד שיודח רובה מדכתיב מקרבך קרי בי' מרובך עי"ש. וא"כ ללשון ראשון י"ל כמו מדכתיב יושבי עיר דמשמ' ישיבה של עיר היינו רובה כמו כן באומר אנשי עיר היינו רובה כמובן והרמ"ה כתב שם וז"ל דכתב את יושבי עירם דמשמע כלהו ורובא ככלהו דמי הרי דבכ"מ אף דמשמע כלהו רובא ככלהו אבל ללשון השני דמשמע מיושבי עיר קרינן אף המיעוט רק דקרי בי' מרובך א"כ י"ל כשאומר ע"ד אנשי עיר אף המיעוט בכלל ולא סגי ברובה. אך יש לומר דללישנא אחרינא ס"ל דלכך צריך דקרי בי' מרובך דאל"כ היינו אומרים יושבי עירם משמע אף המיעוט נמי עכ"פ הם מיושבי עירם דשייכי' לאותו עיר אבל כשנודר ע"ד אנשי עיר י"ל דכוונתו הי' על רוב אנשי עיר וסגי בהו כמו אם אומר ע"ד כל הקהל וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |