אמרי בינה/דיני נדרים/כג
|
< הקודם · הבא > |
כתב בש"ע (רכ"ח סל"ט) הנשבע לפרוע לז"פ יכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל כמיני' וכ' הש"ך משם ב"י מיהו יש לתקן דבר זה שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי ואח"כ ישבע שיפרענו לזמן שיסכימו ביניהם ואם חושש שישחוק בו ולא ירצה לשבע יאמר לו הרני כאלו התקבלתי על מנת שתשבע לפרוע לי לז"פ. ולכאורה אינו מובן למה צריך כלל שישבע מחדש הא יכול לומר הרני כאלו התקבלתי ע"מ שתשלם לי לזמן פלוני ואם נתקיים התנאי שפיר לא עבר על השבועה דחל אמירת הרני כאלו התקבלתי מאז ואם אינו מקיים התנאי ואינו פורע לו בזמן השני נתבטל למפרע האמירה של הרני כאלו התקבלתי ונשאר בשבועתו הראשונה. וראיתי בנו"ב מהד"ק חיו"ד (סי' ס"ז) דעמד ע"ז וכתב דהרני מוחל החוב ע"מ שתפרעני הו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד ולא מהני התנאי עי"ש ועדיין קשה הא יש תקנה שיאמר הרני כאלו התקבלתי ע"מ שתתחייב לי מחדש לפרוע לזמן פלוני ואז ל"ה תנאי ומעשה בדבר אחד כיון דחיוב זה שהי' חייב מכבר נמחל לו רק בתנאי שיתחייב מחדש והחיוב החדש יפרע לו לזמן פלוני ואם לא יתחייב או אף שיתחייב מחדש רק שלא יקיים הז"פ שהתחייב מחדש לפרוע בזמנו נתבטל מעשה המחיל' מה שאמר הרני כאלו התקבלתי ודוחק גדול לומר דרוצה בחיובו מזמן הקדום כמובן. ובעיקר הקושיא כבר עמד ע"ז הטו"ז אה"ע (סוף סי' ל'ח) ובס' המקנה שם כתב דאיכא למיחש שמא ימות או יפסיד את מעותיו ויעני או יאנוס ולא יוכל לקיים התנאי נמצא עובר על שבועתו דאונסא כמאן דלא עביד א"כ חייב לשלם בזמנו אבל כשמחל לגמרי ע"מ שישבע הרי קיים השבועה הראשונה מיד שנשבע ואם ימות או יאנס אח"כ שלא יכול לקיים שבועתו שני' הו"ל אונס רחמנא פטרי' עי"ש ועדיין יש תקנה גם לזה שיאמר הרני כאלו התקבלתי בתנאי שישלם בזמנו אם יחי' ואם לא יעני דהיינו שחיוב התנאי לא יתוסף חיוב ממה שהי' נתחייב ע"י שבועה הראשונה. ובעצם הדין הזה ראיתי בנמוקי יוסף נדרים (דפ"ד) שהביא משם הריטב"א וז"ל ומכאן לנשבע שבועות פרעון שפטור במחילו' חבירו או באריכות הזמן שהיא כמחילה לשעתו דכיון שהשבועה היתה לכוף לבו לפרעו כשמאריך לו הרי מוחל הכפייה ההיא ואריכות החוב הוא מן הסתם וכל שהאריכו חבירו נפטר משבועתו אא"כ האריך לו בתנאי או אלא אם יכלול בשבועתו הראשונ' גם זמנו האריכות עכ"ל. ועיין בד' ריטב"א (סוף פ"ח) ועיין טו"ז (ס"ק מ"ח) ובמה שתמה עליו הנו"ב שם ודברי ריטב"א נראין כדעת הטו"ז אולם הנו"ב שפיר תמה עפ"י דעת הרשב"א והש"ע:
ועיין רדב"ז (סי' רצ"א) דאם נשבע שנית לפרוע לזמן השני ואח"כ אמר לו הרני כאלו התקבלתי וכשהגיע הזמן השני טוען שכבר אמר לו כאלו התקבלתי אחר השבועה השני' והעלה דהוי מחילה בטעות ואומדין דעתו דלא מחל רק שלא יעבור על השבוע' הראשונ' ושבועה שני' הי' ע"ד חבירו ולתועלת חבירו עי"ש. ולכאורה מדברי הב"י ל"מ כן מדכתב ואם המלוה חושש שישחוק בו ולא ירצה לישבע יאמר ע"מ הא בלא"ה אומד דעת הוא שלא אמר הרני כאלו התקבלתי רק לפטרו מן שבועתו אבל לא לגמרי ואפשר דעכ"פ אף דאנן סהדי והוי אומד דעת הוא רק לענין גוף הפרעון אבל לא שיהי' חיוב משבועה עליו:
עוד כתב שם הרדב"ז (סי' רפ"ט) שאם טוען זה שנשבע לשלם שהתובע אמר לו קודם שהגיע זמנו הרני כאלו התקבלתי והתובע טוען שלא אמר לו הדבר ברור ששמעון נאמן דכיון שהשבועה בפני עדים הי' לו להעיד עליו שאמר לו התקבלתי דאלת"ה מה הועיל בשבועתו וכמו דאין טענתו מועיל לגבי חוב כ"כ אינו מועיל לגבי השבועה וכל שעה שיתבע כופין הב"ד לקיים שבועתו ומ"מ אינו נפסל לעדות ולשבועה דדלמ' קושט' קאמר וכ"ש דלא שרי למקריה עבריינא עכ"ד ולא אבין אם אין שטר בידו הא קיי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפרוע בעדים ואמאי לא יהיה נאמן שאמר לו הרני כאלו התקבלתי במיגו דהי' אומר פרעתי ואף דהעמיד עדים ליכא למימר דמה הועיל בשבועתו די"ל דסמך ע"ז שלא יעבור על השבועה וכיון שזה טוען שאינו עובר דמחל לו באופן המועיל מחילת השבועה למה לא יהי' נאמן. אולם אף אם יש שטר בידו וזה טוען שמחל לו השבועה או שפרע אף דנכתב בהשטר שנשבע לפרוע בזמנו ג"כ לא מיפסל ע"י חזקה דשטרך בידי מה בעי ואף דמחייבינן לי' לשלם היינו מצד חזקת חיוב וחזקה דשטרו בידיך מה בעי אבל מ"מ בירור ל"ה למיפסל עי"ז וכן מבואר בב"י ח"מ (סי' ל"ד) משם הר"י בן הרא"ש אבל בלא יש שטר בידו כמו דנאמן לומר פרעתי נאמן נמי לומר ז"ל מחלת לי כמבואר ח"מ (סי' ע' ס"א) ממילא נאמן דמחל לו השבועה במיגו דפרעתי ואף אם טוען דמחל לו תוך זמנו ג"כ נאמן בכה"ג ודברי רדב"ז צ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |