אמרי בינה/דיני נדרים/יב
|
< הקודם · הבא > |
אם אמר קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרן לאחר מותר כמבואר מתניתין דנדרים וש"ע (סי' רי"ו ס"ד) וכתב הש"ך (ס"ק ט') דוקא לאחר אבל מכרו לנודר עצמו אסור שהרי הוא נהנה מביתו שמכחו בא לו כ"כ הריב"ש ולכאורה אינו מובן הא לא אסר עליו הנאות הבית רק שלא יכנס א"כ מה שנהנה מביתו שמכחו בא לו ליכא שום איסור בשלמא אם מדירו מהנאתו אם נותן לו או מוכר לו הרי הוא נהנה ממנו כמבואר ר"ן נדרים (דף ל"ד ע"ב) אבל אם אינו מדיר מן הנאה מן הבית רק אמר קונם שאני נכנס א"כ לא אסר עליו רק הכניסה ומכירה או מתנתו לא אסר עליו וכיון שנתנו לו או מכרו שוב ביתך אמאי אסור. אולם כוונת הריב"ש לאו מטעם הנאות מכירה או מתנה דזה ודאי מותר רק כמו שכתב הרשב"א נדרי' (דף מ"ו ע"ב) דאע"ג דלא אסר על עצמו אלא כניסת הבית אבל שאר הנאות לא אפ"ה אם מכרן לו אסור לכנוס בו כיון דליכא יד אחר באמצ' דכל שהוא אומר ביתך שאני נכנס ה"ק כל שלא אוכל לכנוס בה אלא מחמתך יהא אסור עלי בקונם והו"ל כמו ככרי עליך דאמרינן לעיל אפילו נתנו לו במתנה אסור ואע"ג דבא לידו קודם שנהנה ממנו ואח"כ לאו ככרו הוא וכדמפרש טעמא התם דעליך אמר ליה קאמר ליה כל שיבא ככרי ממני לך יהא אסור לך וה"נ ל"ש עי"ש והיינו כיון דביתו גרם לו הנאות הכניסה אסור אע"ג דנעשה מקודם ביתו אבל באמת לקנות ולקבל במתנה ממנו מותר רק הכניסה אסור כיון דמידו לידו בא לו בלי הפסק יד אחר באמצע גרם לו ביתו שיהא לו הכניסה וזה נמי כוונ' הריב"ש. והר"ן שם כתב ג"כ דדוקא מכרו לאחר ולא כתב הטעם:
ויש לדקדק למ"ש הר"ן (דף ל"ד) אלא ככרי עליך לאפוקי מאי דאי לא לאיזה ענין אסרה עליו ומאי נפקא ליה מן אסורא הרי בעוד שהככר שלו וברשותו א"צ לאוסרו עליו שהרי אסור ועומד הוא עליו וליכא למימר משום דאי מגנבה מיניה תאסר עליה דליכא דמסיק אדעתי' הכי א"ו להכי אסרה כדי שלא יפציר בו שיתנה לו וכיון שכן ע"כ אפילו לאחר מתנה אסרה עליו עי"ש א"כ אינו ראיה היכא דאסר מעצמו עליו בית חבירו ואמר לביתך שאני נכנס דלמא לא אסר עליו הכניסה רק כ"ז שהוא ביתו אבל לא כשנתנו לו במתנה ונעשה קודם הכניסה ביתו ומה דקתני במתניתין מת או שמכרו לאחר מותר דמשמע דוקא באפסקיה אחר הא מכרן למודר אסור הא ע"כ צ"ל דליכא ראי' מזה דאל"כ מאי בעא ר"ח בר אבין מרבא וכמו שכתב הר"ן שם דאיכא למימר משום דבעי למיתני סיפא ביתך זה שאני נכנס כו' דהתם אם מכרן לאחר אסור נקט אחר לרבותא לכך נקט רישא נמי לאחר ולאו דוקא דהה"ד לו וא"כ אף דפשיטא ליה לרבא דבככרי עליך אסור היינו מטעם הנ"ל כיון דאמר עליך וכמ"ש הר"ן אבל מנ"ל באם אוסר ואומר ביתך שאני נכנס דגם בזה אם מכר לו או נתנו במתנה כיון דלא אסור עליו הנאות אחרות רק הכניסה בעוד שהוא ביתו של חבירו. שוב ראיתי מזה בס' מח"א (סי' ל"א) ומשנה לא זזה ממקומה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |