אמרי בינה/דיני נדרים/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני נדרים ח

סימן ח

כתב בש"ע (סי' רט"ו) דנדרים לא חלין על מצות ל"ת בין בביטולו בין בקיומו הרי שאמר אכילת נבלה עלי והה"ד לאיסור הבא ע"י עצמו כגון שאמר שבועה שלא אוכל וחזר ואמר ככר זה עלי א"ח אלא אחת דהיינו משום בל יחל דשבועה. ולכאורה קשה הא מבואר דעת הרמב"ם וכן בש"ע (סי' רל"ח) שאם אמר שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטריפות ואכל חצי זית חייב על השבועה שאינו מושבע מה"ס על ח"ש. א"כ למה לא חל קונם על השבועה הא כשאמר שבועה שלא אוכל ככר זה אינו חייב עד שיאכל כשיעור וכשאומר קונם ככר זה עלי חייב אף אם לא אכל אלא כ"ש כמבואר בש"ס שבועו' (דף כ"ב) דכיון דלא קא מדכר שמא דאכילה כדמפרש דמי וכן פוסק הרמב"ם (פ"א ה"ה) מנדרים דאין לנדרים שיעור וכל הנודר מדבר ה"ז כמפרש כ"ש א"כ אם לא מדכר שמא דאכילה והוי כמפרש על ח"ש ג"כ ולמה אינו חל על השבועה ודוחק גדול לומר דכוונת המחבר לומר כשחז' ואמר ככר זה עלי באכילה כיון דנ"מ לדינא למה השמיט תיבת אכילה:

ולכאורה היה נ' לומר למה דדקדק רבינו הגדול מרן עקיב' איגר ז"ל בתשוב' (סע"ו) מד' רמב"ם וש"ע (סרל"ח) הנ"ל דכ' ואכל ח"ז דהוא דוקא כשלא אכל יותר אבל אם אכל כזית א"ח משום שבועה ול"ה כולל שיחול במגו דחייל באוכל ח"ש חייב נמי באוכל כשיעור דלא מקרי כולל אלא ע"י מין אחר אבל ע"י אכילה דבר זה באופן אחר לא מקרי כולל עי"ש. ולפי"ז א"ש כיון דהמחבר איירי באכל שיעור כזית באופן דחייב על בל יחל דשבועה לכך לא חייל הקונם כיון דקדם השבועה. אמנם אם אכל חצי שיעור באמת חייב משום בל יחל דקונם. ונראה אף אם תוך כדי אכילת פרס הוסיף ואוכל חצי שיעור באופן שמצטרף לתשלום שיעור אף דחייב למפרע על בל יחל דשבועה הקדום מ"מ כיון דאם לא היה מצטרף ול"ה אוכל יותר מן הח"ש היה חל הקונם לכן כיון שכבר חל שוב לא נפקע החיוב דאף דכזית בכדא"פ הו' דאוריית' למיחשב אכילה חדא היינו לחומר' לחייבו אבל לקולא להפקיע איסור הקדום שכבר חל לא מפקיע וראיה לזה מהא דמבואר בש"ס שבועות וברמב"ם וש"ע (תרל"ח) באומר על ככר שבועה שלא אוכלנה ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל ככר זה דחלה השני' וכשאוכל כזית ממנה עבר על השניה וכשגומר לאכלה מתחייב על הראשונה הרי אף דגומר לאכלה כולה והתעורר השבועה הראשונה ואף אם אכלה יותר מכדי אכילת פרס מ"מ י"ל כשאומר שלא אוכלנה חייב אף אוכל ביותר מכדא"פ ובפרט אם בגמר אכילת הככר אוכל כזית ונימא כיון דאכילה הראשונה מצטרפ' לחייב על הראשונ' נפק' ממיל' למפרע השניה דשלא אוכל א"ו כיון דפעם אחד חלה שוב אין בכחו להפקיע רק כשאכל שיעור ביחד ול"ה מקום לחול להשבוע' כיון דקדום איסור נבלה בזה כתב הרמב"ם ואכל ח"ז דאם אכל יחד כזית לא עבר על השבועה וכן מה דכתב רש"י יומא ר"פ יוה"כ בהא דאמר רל"ק אי אתה מוציא אלא במפרש כו' או בסתם אליבא דר"ע וכתב רש"י ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ש שאינו מושבע עליו מסיני ומסתמא קאי גם במפרש רק רש"י אשמועינן רבותא ל"מ במפרש ח"ש כשאוכל שיעור שלם אין זה עובר על השבועה כיון דמפרש רק ח"ש אלא אף בסתם אליבא דר"ע היה ס"ד כיון דעובר אם אוכל ח"ש דאינו מושבע עליו יעבור נמי אף באוכל שיעור שלם קמ"ל רש"י דלא כן הוא רק כשאוכל שיעור שלם ומתחייב באיסור תורה הקדום לא חל השבועה. כוונתו נמי כשאוכל ביחד אבל אם אוכל בכדי אכילת פרס אף דחשיב אכילה אחת לחומרא לצרף הח"ש הקדום ובפרט לרל"ק דחצי שיעור מותר מה"ת והוי כאוכל דבר היתר לגמרי ובכ"ז אם משלים בכא"פ לשיעור חייב א"כ חזינן דהוי אכילה אחת מ"מ לקולא לומר דעי"ז נפקע חיוב השבועה שהי' חל מקודם לא חשיב אכילה חדא. ואולי יש סברא לומר להיפך לר"ל דח"ש הוי היתר גמור מה"ת בזה כיון דכבר חל שוב לא פקעה השבועה במה שמוסיף לאכול כשיעור כיון דעיקר חיובו על אכילת נבלה הוא על הח"ש האחרון שאכל תוך כדא"פ משא"כ לר"י דאף ח"ש אסור מה"ת מטעם דחזי לאצטרופי וכשגומר הח"ש האחרון חל למפרע האיסור ועונש על הח"ש הראשון י"ל דחיובא של השבועה מתלי תלי וקאי אם גמר בכדא"פ האיסור דנבילה לא חל למפרע האיסור שבועה. אולם מהא דשלא אוכל דחל על שלא אוכלנה מבואר ע"כ דלא נפקע ודוחק לחלק בין אם איסור הקדום שחל למפרע הוא איסור תורה זה מדחי לאיסור שבדה מלבו היינו השבועה לבין אם תרוויהו המה איסורין שבדה מלבו איסורי שבוע' דבזה מה חזית לדחות אחת מפני חבירו זה דוחק לומר כן:

וכמו כן יש להוכיח מהא דש"ס שבועות (דף כ"ח) ורמב"ם וש"ע שם באומר שבועה שלא אוכל עשר ואח"כ אמר תשעה דאם אכל תשעה עבר על השניה וכשאוכל העשירית עובר גם על הראשונה ושם ממ"נ אם צריך שיאכל כולם בכדי אכיל' פרס איירי שאכל בכא"פ העשר ואם סגי אם אוכל בכ"פ שיעור ומשלים כזית באחרונה אף יותר מכדי א"פ עכ"פ כשמשלים ואכל העשירי חל למפרע הראשונה ונימא דהשניה מתלי תלוי וקאי א"ו כיון דהיה מקום לחול להשניה שוב לא נפקעת:

ועיין תוס' חולין (דף ק"ב ע"ב) ד"ה שאין דהקשו על רש"י דסובר דעל בשר מן החי חייב ואף בחיה חל א"כ אמאי לר"ל באכל אבמה"ח ובשר מן הטריפה א"ח אלא אחת ומוקי בבהמה אחת ונטרפה עם יציאת רוב ולאו לאברים עומדת דמ"מ יחייב גם משום בשר מן החי וכתב דאם אין באבר כזית בשר והא דחייב משום טריפה היינו בלקח בשר מטריפה אחרת והשלים לכזית דא"כ אמאי לא חל איסור אבמה"ח כיון דליכא מטריפה אלא ח"ש. מזה נמי מוכח דלא נפקע האיסור במה שמצרף לשיעור. אולם משם יקשה דמשמע אף אם אכל ביחד שיעור שלם ג"כ סברו תוס' דחייב על אבמה"ח דאל"כ עדיין משכח' כשאכל האבר וצירף ביחד עמו בשר טריפה דלגבי טריפה הוי שיעור שלם וכיון דיש שיעור שלם מטריפה א"ח משום אבמה"ח. אך נראה דיש לחלק דוקא לגבי איסור שבועה דאינו איסור לכ"ע רק לזה שבדה מלבו ואינו חלה על איסור רק כשנשבע שלא יאכל ח"ש בזה שפיר כיון דאוכל שיעור שלם לא חלה השבועה או אף אם נאמר כשמצריף תוך כדא"פ לשיעור נבלה לא חלה השבועה כיון דלכל העולם הוא איסור תורה וכבר מושבע עליו מה"ס משא"כ באיסור תורה כמו אבמה"ח דחל על כל ישראל כיון דאין באבר טריפה זה כזית בשר וכל מי שאכלו בשלמות בעינא חייב משום אבמה"ח. לכך זה שהשלימו לכזית והוסיף בשר טריפ' ממ"א לא נפקע בזה איסור אבמה"ח ודבר אלקינו יקום לעולם כיון דמי שאכלו בעינא בלא צירוף בשר ממ"א חייב משום אבמה"ח חל שמא דאיסור אבמה"ח ושוב לא נפקע משא"כ בנשבע על ח"ש דנבלה דלגבי כל העולם ליכא אלא איסורא דח"ש וע"ז חל שבועתו שיתחייב משום בל יחל כיון דיש מקום לחול וכיון דהוא איסור שבדה מלבו י"ל דמתלי תלוי אם לא השלימו לאיסור תורה הקדום חלה אבל אם השלימו י"ל אף תוך כדא"פ נפקע איסור השבועה כיון דאז כל מי מישראל שאוכל כה"ג חיבין משום נבלה לא חייל על הנשבע איסורא דב"י ובפרט אם אכלו ביחד וז"פ וברור. ומה"ט נמי בנבלה שנתנבלה ביוה"כ דכתב הריטב"א קידושין דלא אתי איסור נבלה וחל על איסור יוה"כ והקשה השעה"מ הא כשאכל כזית כבר חייב משום נבלה ואם הוסיף אח"כ עד שיעורא דיוה"כ שהוא ככותבות למה לא יתחייב משום נבלה אין לומר כיון דהוסיף אח"כ לשיעור הקדום דהיינו איסור דיוה"כ יהיה נפקע איסור דנבלה דז"א כיון דעכ"פ חל איסור דנבילה לגבי כל ישראל האוכל רק כזית לחייבו אין בכחו להפקיע האיסור זה במה דמוסיף לשיעור כזית בזה בודאי אם מוסיף בכדא"פ אין בכחו להפקיע איסור תורה שכבר חל לגבי כ"ע. אולם אם אוכל ביחד שיעורא דכותבות בזה י"ל דלא חל נבלה כיון דיו' הכפורים קדום. ומ"מ צ"ע כיון דאם אכל כזית חייב משום נבלה למה יפקע אם אוכל ככותבות. אולם עכ"פ באם אכל בכדי א"פ לצרף הזית לכותבות בזה ודאי הדין עם השעה"מ דאף אם נימא דלגבי שבוע' נפקע האיסור השבועה כשצירף לשיעור מ"מ לגבי איסור תורה החל לגבי כ"ע ודאי נראה דלא נפקע. ברם מהראיות שכתבתי נראה דאף לגבי שבועה לא נפקע אם לא אכל ביחד כשיעור. ולפי זה באמת אם נשבע שלא יאכל דשיעורו כזית דלא חל הנדר אם אמר אח"כ קונם ככר זה עלי הוא דוקא אם אכל אח"כ כזית בב"א אבל אם לא אכל רק כ"ש דקונמות הוא בכ"ש חייב על הנדר ואף אם צירף לה אח"כ לשיעור דנתעורר חיוב השבועה מ"מ כיון שכבר חל תו לא נפקע רק אם אוכל כזית בב"א אז לא חל דכבר קדם השבועה. ושיחול בכולל ל"ש בזה כמו שכתב מרן רבינו עקיבא איגר ז"ל לענין שבועה דח"ש על נבילה:

אולם קשה מהא דמבואר תוס' שבועות (דף כ"ח) ד"ה שבועה שלא אוכל בקיצור וביתר ביאור בתוס' נדרים (דח"י) בהא דאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים הו"ל ענבים ח"ש ומבואר בש"ס נדרים דעכ"פ חל משום מיגו דחל שבועה על ענבים חיילא נמי על תאנים דאין לפרש מה דחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים היינו כזית משניהם דהיינו ח"ז תאנים עם ח"ז ענבים דא"כ ל"ה צריכין לטעמא דמגו דחיילא אתאנים דתפ"ל משום דלגבי תאנים נמי מוסיף הוא בשבועה אחרינא דמשבועה הראשונה לא מחייב אתאנים כ"א אכזית והשתא משום שבועה שניה חייב אף אחצי כזית דעם ח"ז ענבים עי"ש. ולכאור' צריך להבין הא כבר הוכיחו כל האחרונים דאף דשבועה חל על ח"ש היינו במקום דא"צ לשום צירוף מצד איסור השני דחל אבל במקום דצריך צירוף עכ"פ לשיעור כזית משום איסור השני אז לא חל ממה דלא חל איסור נבלה על טמאה כמבואר מעילה (דף ט"ו) אף דאם נחייבו משום נבלה נאמר דמצטרף עם נבלה אחרת מטהורה מה שאינו מצטרף אם אכל ח"ז טמאה עם ח"ז נבלה ומ"מ כיון דמצד ח"ש דנבלה ג"כ לא יתחייב רק כשמצרף לו עוד ח"ש בזה לא חל והשיגו מכח זה על הכו"פ (סי' פ"ז) דבשר בחלב ל"ה מוסיף על חלב כיון דמ"מ בעי צירוף וא"כ ה"נ למה חשיב לגבי תאנים מוסיף כיון דאף על ח"ש חייב הא מ"מ בעי צירוף עם ענבים. אולם הדברים פשוטים דע"כ לא חל רק במקום דבלתי באפשרות בשום אופן לחול על ח"ש מבלי צירוף כמו נבלה על טמאה דאם יאכל ח"ש לעולם לא יתחייב וכן בב"ח בכל אלה צריך לעולם שיאכל כזית משניהם לכך כיון דלא יתחייב על ח"ש בשום פנים לא חל משא"כ בתאנים כיון דאם ישבע שוב שלא יאכל ח"ש מתאנים חל השבוע' דמצד שבועה הראשונה אינו חייב עד שיאכל כזית ומצד השניה חייב אף על ח"ז לבד כמו דחל על ח"ש מנבלה לכן ממילא אף שאומר שלא יאכל ח"ש תאנים עם ענבים חייל דח"ש ענבים אינו רק תנאי על חיוב דח"ז תאנים שלא יתחייב רק כשיאכל עם ענבים ח"ז וכיון דמשכחת עיקר חיובו על ח"ש דתאנים חייל אף כשאומר שלא יתחייב רק בצירוף ענבים וז"פ. ואם נאמר דאם אכל שיעור שלם מנבלה לא נתחייב על השבועה א"כ שם ע"כ איירי דכבר אכל שיעור שלם מתאנים כיון דקאמר והפריש קרבן. וא"כ מטעם מוסיף לגבי תאנים ל"ה חל השניה כיון דאכל שיעור שלם לכך צריך לומר מגו דחל אענבים חל אתאנים ג"כ אף אם אכל כשיעור א"ו דדעת תוס' אף אם אכל כשיעור מ"מ כיון דנשבע בשבועה שני' אף על ח"ש כשאוכל עם ענבים דחיוב חל בכולל אף אם אכל שיעור שלם מתאנים לבד כשאכל עמו ענבים לחייבו שתים. והא דהוכיח רע"א ז"ל מש"ס שבועות דמוקי ר"י בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין הא בסתם ג"כ בשלא אוכל דברים האסורים הוי כולל מגו דחייל אם אכל כזית ע"י צירוף נבלה ושקצים חייל ג"כ באוכל כזית מנבלה למ"ש יש לומר קצת דדוקא בתאנים וענבים הוי כמו שנשבע שלא יאכל ח"ש מתאני' דהיה חל לכן אף שהטיל תנאי עם ענבים ג"כ חל וממילא אף באוכל כזית תאנים עם ענבים חל בכולל אבל אם נשבע שלא יאכל נבלות ושקצים דשניהם המה איסורי תורה רק דנימא דיחול הואיל דיהיה סגי צירוף משניהם יחד לכזית שפיר אמרינן כיון דמ"מ צריך צירוף לשיעור דומה לנבילה דאינו חל על טמאה כיון דא"ח על אכילת כזית ממנו אינו חייב גם על אכילת ח"ש מזה ומזה דמתחלה צריך שיחול על ח"ש אז אמרינן דחל בכולל אף על שיעור שלם ובכאן על ח"ש ג"כ אינו חל כיון דצריך לצרף אכילת איסור אחר משא"כ בצירוף דענבים דהיתר שפיר חל וכיון שחל על ח"ז בצירוף ענבים חל נמי אף אם אכל כזית בצרוף ענבים. שוב ראיתי בס' מעשה חשב שעמד ג"כ על קושיא זו של מרן עק"א ז"ל דאף דברים האסורים בלבד הוי כולל כיון דחל אם אכל ע"י צירוף וכתב לתרץ דכיון דאינו מזכיר דברים המותרין א"כ ליתא בהן דע"כ לא אמרינן דאיתא בהן בנבלה סרוח' רק אם מזכיר דברים המותרין כמו שכתבו תוס' ד"ה אלא כדרבא. עכ"פ לדעת תוס' מהראוי לומר כשלא הזכיר בנדרו אכילה דיחול על השבועה אף אם אכל כזית כיון דחל אם אוכל ח"ש לחייבו דקונמות הוא בכ"ש חל נמי בכולל אם אכל כזית לחייבו ג"כ כמו בתאנים וענבים:

עוד קשה למה לא יחול איסור קונם אם אינו מזכיר אכילה א"כ כשאומר ככר זה עלי נתוסף עליו איסור הנאה ועיין רא"ש נדרים (דף מ"ז) דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחליפין מבואר דסתמא אסור בהנאה ג"כ ועיין ספר מח"א הלכות נדרים (סי' פ"ז) א"כ להסוברים דאיסור הנאה הוי מוסיף א"כ יתחייב שתים ודעת רש"י דהנאה הוי מוסיף ובפרט בהקדש דלוקה על הנאה ועיין לח"מ (פ"ט ה"ו) ממ"א וברמב"ם (פי"ד) שם אקדשה הוי איסור מוסיף הואיל דנאסר בהנאה. ואי לאו דמסתפינא היתי אומר דכוונת המחבר בקונם שלא לאכול ומה שאמר ככר זה עלי היינו באכילה או דנשמט תבת אכיל' אבל אם אוסר בקונם סתם דאז אסור אף בהנאה י"ל דחל מטעם מוסיף וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף