אמרי בינה/דיני נדרים/ז
|
< הקודם · הבא > |
הא דנדרים חלין ע"ד מצוה כתב המח"א (סי' א') דכיון דהטעם הוא דאוסר חפצא אנפשו ממילא אם אוסר נפשו אחפצא כגון שאמר קונם פי מלקרות ק"ש או שנשבע לומר דבר לחבירו ואח"כ אמר קונם פי מלדבר בו לא חייל נדרא והוכיח כן מדברי רש"י נזיר (דף ד') דדריש יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך והא מושבע ועומד מה"ס הוא ופירש"י דאע"ג דנדרים חלין ע"ד מצוה היינו כיון שאוסר ע"ע החפץ אבל נזיר אוסר נפשיה אחפצא. ושוב הביא דברי הרשב"א מובא בב"י דאם נשב' לישן ואח"כ אסר השינה עליו דחל הנדר ודברי ריטב"א כתובות עי"ש:
ולכאורה מבואר בדבריו בחידושי רשב"א נדרים (דף ט"ו) בהא דתשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו כ' דל"ש לאוקמ' דנדרים חלים עד"מ לפי שמשועבד לו מלבד המצוה וכתב ואלא מיהו התם נמי דוקא כשאוסר על נפשו ישיבת הסוכה ונטילת הלולב הוא דחייל נדרא לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וה"נ באומר הנאות תשמישך עלי שאסורה דלגבי מצוה נמי כשאסר נפשיה אחפצא מותר כי היכי דשרי באומר הנאת תשמישי עליך וכדאמרינן הא דאמר ישיב' סוכה עלי הא דאמר שלא אשב בסוכה אלא הא עדיפא בחד צד מההיא דנדרי' ושבועות דבדבר מצוה דאלו התם בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים חיילי עד"מ בין נדר בין שבועה כלומר בין באוסר חפצא אנפשיה בין באוסר נפשיה אחפצא ואלו הכא לא חייל כיון דמשתעבדי אהדדי עי"ש הרי מבואר להדיא דבאוסר נפשיה אחפצא אף בנדר לא חייל עד"מ ועיין ר"פ המדיר בש"מ משם גאון וז"ל שמעינן מהכא דמאן דנדר במידי דמשתעבד לה אין נדר חל עליו וכ"ש מי שנודר בדבר מצוה שנתחייב בו אעפ"י שאסור לנדור בכמות דברים הללו כי אין נדר חל עליו עי"ש והיינו אף דזה חומר בנדרים דחל עד"מ סובר דזה דוקא באוס' חפצא עליו אבל באוסר נפשיה אחפצא אינו חל וכמ"ש הרשב"א ולדבריה' האומר קונם רגלי לשבת בסוכה או ידי להניח תפילין לא חל הנדר וע"ש בחידושי בית יעקב להגאון בעל חות דעת:
אך לפי"ז לדעת רמב"ן דנדר בלשון שבועה דהוי יד וחל אף על דבר מצוה וכשאומר קונם שלא אשב בסוכה דחל ואמאי הא גופו משתעבד לקיים המצוה והמרי"ט בסי' קל"ה הוכיח כן דחייל דאל"כ תקשי מתניתין דשבועות חומר בנדרים מבשבועות ואם איתא דבלישנא תליא מלתא לפלוג בין בנדרים בין בשבועות אלא הכי קאמר דבנדרים אפילו אמר קונם שלא אשב דמהני מדין ידות משום דהכי בעי למימר ישיבת סוכה עלי ומתסר ממנה עליה אבל גבי שבועות אפילו אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה הכי בעי למימר שבועה שלא אשב ומדין יד הוא דמהני וזה מה שחדש רבא עכ"ד. כנראה דסובר אף דמהני גם בלשון שבועה וחייל עד"מ היינו כיון שאמר קונם מחזקינן לדבריו דאוסר ישיבת סוכה עליו ולא דאוסר עצמו על החפץ ובשבועה הוא להיפך אבל לעולם אם אמר קונם רגלי לילך לסוכה באמת לא חייל נדרו כיון דמשתעבד ואינו יכול לאסור גופו וכדעת הגאון ודברי רשב"א בחידושיו הנז' והמרי"ט (סי' נ"ד) הביא תשובת הר"י באסן ז"ל שם פשיטא ליה באומר קונם פי קורא שמע קונם רגלי נכנסת לסוכה דחייל לבתר דגלי קרא בנזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ה"נ חייל והוכיח כן מדברי תוס' שבועות (דף כ"ה) דבנדרים בכל ענין שחל ע"ד רשות חל עד"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |