אמרי בינה/דיני נדרים/ג
|
< הקודם · הבא > |
מהרי"ט (ח"א סי' נ"ג) העלה דנזירות לאו איסור חפצא הוא ולאו איסור גברא רק הוא עצמו נתפס בנדר ונתקדש גופו וממילא נאסר ביין וא"צ לאסור עצמו על החפץ והעלה בנזיר שהתפיס גרוגרות על היין ואמר הרי אלו כיין זה ל"ה כמתפיס בדבר הנדור דלא נדר מיין רק כיון שנדר בנזיר התורה אסרה היין עליו והו"ל כנודר בדבר האסור עי"ש ראיותיו. ולכאורה קשה מדברי הרמב"ם (פ"א ה"ט דנדרים) שכתב החטאת והאשם אעפ"י שאינן באין בנדר ונדבה אפשר לנודר להביא אותן מחמת נדרו שהנוד' בנודר מביא חטאת מבואר אעפ"י שהתורה אמרה שהנזיר מביא חטאת מ"מ דבר הנדור הוי וראיתי בס' ש"ב דעמד ע"ז:
ולענ"ד דברי המרי"ט נכונים דודאי חטאת ואשם שאינו נידר ונדב מקרי. ועיין ש"ס זבחים (דף י"ז) פלוגתת ר"מ וחכמים בזה אם חטאת נזירת דבר הנידב מקרי וחכמים ס"ל דנזירות חובה נינהו [ועי"ש ברש"י דלא התנדב רק אסר עצמו ביין כו' ומאליו נתחייב בקרבנותיו וקצת משמע מלשון רש"י דאיסור גברא הוא שאסר עצמו ביין] ויחיד ורבים הלכה כרבים ועיין רמב"ם (פ"ב מהלכות שחיטה) ות"ש (סי' ה' ס"ק) והא דמתפיס בחטאת ואשם מהני נרא' דהרמב"ם סובר שם דהדרש מקרא ידור נדר עד שידור בדבר הנדור היינו בדבר שיכול לאסור על עצמו בנדר ויכול לעשות זאת לנדר לכך בנודב בחטאת ואשם אף שבאמת הם חוב מ"מ כיון שיכול לעשות כן הוי כדבר הנדור והיינו אף שאח"כ נתחייב ממילא בחטאת ואשם ולאו מטעם נדר מ"מ הפרשה שמפריש בהמות אלו לחטאת ואשם הוי נדר כמ"ש רש"י ור"ן נדרים (דף י"ג) לפי שמחמת נדרו בורר בהמה זו וסובר הרמב"ם דזה הוי כמו דבר הנידר ויש בידו לעשות בהמה לחטאת ואשם והחטאת והאשם יהיו מחמת נדר שיבור לו הבהמה הזאת. אבל מ"מ מודה הרמב"ם שמה שחייב בחטאת ואשם ע"י שנדר בנזיר זה ל"ה נידר ונידב רק ממילא נתחייב בקרבנות רק מ"מ יכול להתפיס בחטאת ואשם כיון דיכול לחייב את עצמו בחטאת ואשם ואז יהיה כמו נדר שיבור הבהמה לחטאת. אבל במתפיס על יין ל"ה כמתפיס בדבר הנידר שאינו נודר מיין רק שקבל עליו נזירות וממילא נאסר ביין שגופו נתקדש לאסור ביין וכמ"ש המרי"ט ואף שמ"מ יכול לאסור על עצמו מה שמתפיס מ"מ היין לאו מטעם נדר נאסר רק ממילא אסור ולאו איסור חפצא הוא רק איסור גבר' וזה פשוט. גם י"ל דמשכחת דבר הנידר בחטאת ואשם באומר חטאתו ואשמו של פלוני עלי דיכול לעשות כן כמבואר ברמב"ם (פי"ד) ממעשה הקרבנות. אך לפי"ז בכל החטאות ואשמות יהיה דבר הנידר ויש לעי' בזה. והנה לכאורה ממ"ש הרמב"ם שם דחטאת ואשם אף שאין באין בנדבה מ"מ יכול להתפיס מטעם שבאין בנדר ע"י נזיר נראה מבואר דחטאת אינו בא בנדבה מדאורייתא דאי ס"ד דרק מדרבנן אינו בא בנדבה א"כ אם נדר חל מדאורייתא עליו הנדר למה אינו יכול להתפיס בחטאת ואשם כיון דמד"ת בא בנדבה וראיתי בספר מח"ל (דף פ' ודף פ"א) שהביא דברי רש"י מס' נזיר (דף ס) דנראה מדבריו דהא אינו בא בנדבה הוא מטעם דאין מביאין קדשים לבית הפסול וכ' דזה ל"ה רק מדרבנן כמ"ש בשעה"מ פ"ו מה' פסולי המוקדשי' והעלה דבאמת מד"ת חטאת בא בנדבה ודקדק כמו כן דבר זה להוציא מדברי הרמב"ם (פ"ז) הלכות פהמ"ק (הי"ד) וכ"מ שם ומרמב"ם (פי"א משגגות) עי"ש באורך ולענ"ד דברי הרמב"ם הלכות נדרים הנ"ל המה כחומה בצורה לעד נאמן דמד"ת אינו בא בנדבה דאל"כ למה לי' לחקור אחר טעם דמתפיס בחטאת הוי נדר בלא"ה כיון דמד"ת בא בנדבה הוי כמתפיס בדבר הנדור מד"ת. ועיין רש"י נדרים (דף ו') ד"ה אם מחוייב. ובתשובת מנחם עזרי' (סי' כ"ו) שתמה עליו דקיי"ל חטאת אינו בא בנדבה עי"ש מה שתירץ ועיין שעה"מ (פי"ד מהלכות מעשה"ק) דלענין שתחל קדושת חטאת על הבהמה נידר ונידב הוא רק למית' אזלא עי"ש ויש להעיר מש"ס חולין (דף מ"א ע"ב) ואולי כיון דמ"מ מדרבנן אסור להתנדב לא חיישינן שם וצ"ע בזה עכ"פ מדברי הרמב"ם הנ"ל נראה דמד"ת אינו בא בנדבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |