אמרי בינה/דיני נדרים/ב
|
< הקודם · הבא > |
ואם נדר חבירו ואמר זה ואני כמותך כ' המח"א שם דהוי איפכא מן שבועה דאף אם במתפיס אגברא בשבועה מהני בנדר א"ז נדר דאיסורא לא רמיא אגברא אלא אחפצא והא דכ' הטור (סרכ"ט) שמע חבירו שנדר ואמר ואני ה"ז אסור התם משום דהוי תוך כדי דבור ואדיבוריה קא מתפיס אבל אם אמר לאחר כד"ד ואני כמותך ל"א כלום דגופו אינו אסור והא דכתב הטור (סי' רל"ט) לגבי שבועה כשאמר ואני כמותך הוי שבועה משמע דבנדר אם שמע חבירו ואמר ואני כמותך כיון דאיסורא לא רמיא אגברא אלא אחפצא ל"ה כלום אף אם אמר תוכד"ד (ובסי' רכ"ט) איירי בשלא אמר כמותך רק ואני בלבד קאמר וה"ק כמו שאתה נודר אני ג"כ וגבי שבועה ואני כמותך לחידושא נקטי'. ולא אדע מניין לו לחדש דבנדר ל"מ התפסה בגברא הא אף דנדר איסור חפצא הוא מ"מ לא ימלט ג"כ דאיסור גברא הוא ואקרקפתי דגבר' שלא יעבור על בל יחל וכן מבואר להדיא בר"ן נדרים (דף ח"י) דמה"ט אין שבועה חל על נדר אף דנדר חל על שבועה משום דאתוסף איסור חפצא אבל שבועה על נדר לא אתוסף כלל דשבועה ל"ה רק איסור גברא ונדר הוי נמי איסור גברא וא"כ אם מתפיס בגברא למה לא יהני ומהראוי לומר דמתורת יד מהני ולהסוברי' דבשבועה ל"מ כלל התפסה אף בגבר' רק בנדר י"ל דבנדר לא מהני שמתפיס בגברא דלא התפיס על החפץ אבל להסוברים דמהני התפסה אף בשבועה בגברא מהראוי לומר דבנדר ג"כ מהני במתפיס בגברא ועיין רמב"ם (רפ"ג) דנדרים שכתב המתפיס בשבועה פטור ובנדרים חייב כו' כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבירו שנדר ואמר ואני כמותך בתוכד"ד ה"ז אסור במה שנאסר בו חבירו הרי דל"מ התפסה בגברא רק בתוכד"ד דמתפיס דבוריה היינו לחייבו ל"מ אבל מ"מ לענין איסור י"ל דלא גרע לגבי שבועה דמהני לאיסור במתפיס בגברא כן נמי לענין נדר דעכ"פ איסור גברא הוי ג"כ ועי"ש במל"מ דכתב לתמוה למה כשאמר אני כמותך בעינן תוכד"ד והאריך שם ודבריו תמוהין דוקא בנזיר מהני התפסה דגברא דחל הקדושה עליו וכן במתפיס על החפץ בנדר אבל בנדר במתפיס בגברא לחייבו בעינן תוכד"ד ומ"מ לענין איסור י"ל דחל ועיין בהגר"א (סי' ר"ד סק"ו) ובש"ך (סי' רכ"ט ס"ק י"א) מבואר דדוקא בחבירו המתפי' בעינן תוכד"ד אבל בנודר עצמו מתפיס אף אחר כמה ימים:
ואם אומר ע"ד שהוא אסור עליו ומתפיס גם ע"ד איסור דעת הרלב"ח דאסור מדין נדר ורק כשמתפיס בדבר איסור בלבד ל"מ אבל כשאמר לאשתו הרי את אסורה עלי כאימא כיון דאם לא היה מסיים כאומא היה ג"כ נדר גמור לא נפקע במה שהוסיף להתפיס בדבר האסור וראיתי במח"א (סי' י"א) שכתב כיון דאתפיס בדבר האסור ל"א כלום וכן נראה מדברי הרא"ש גבי מתניתין דכנדרי כשרים עלי ל"א כלום פירש הרא"ש דאפילו אם אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי בקונם ל"א כלום וכן פסק הטוש"ע (סי' ר"ו ס"ד) הרי אעפ"י שאמר ככר זה עלי בקונם כל שהתפיסו בדבר שאינו נדור ל"א כלום. ואני שמעתי ולא אבין שם גלי דבריו מתחלה שרוצה לידר כנדרי כשרים לכך אף שאמר עלי בקונם כיון דמתחלה אמר כנדרי כשרים וכשרים לא נודרין לכך ל"א כלום אבל אם אמר ככר זה עלי בקונם כנדרי כשרים י"ל דכבר חל ואינו גורע הנדר במה שאמר אח"כ כנדרי כשרים דתפוס לשון הראשון שוב ראיתי בכנה"ג יו"ד שהרגיש בזה ע"ד הרלב"ח לחלק בין אם מתפיס מתחלה בדבר האסור למתפיס בסוף. עוד כ' המח"א וכן מוכח מההוא דפליגי ר"ש ור"י (פ"א) דנזיר באומר הריני נזיר כשמשון ל"א כלום לר"ש משום דהוי מתפיס בדבר האסור דשמשון לא נדור הוי ומשמע דל"ה נדר כלל אעפ"י שאמר הריני נזיר מכולן שהתפיסו בדבר שאינו נדור וגם זה אינו ראיה דהא ר"ש ס"ל מס' מנחות (דף ק"ג) האומר הרי עלי מנחה מן השעורים דחכמים ס"ל יביא מחטים ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ובש"ס קאמ' שם ר' יוחנן דלחכמי' באומר אלו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נוד' כך אלא כך. ואעפ"כ ר"ש חולק דסובר כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם מתפי' וחזינן דאף באומ' אלו היתי יודע אינו מחייבו לר"ש דס"ל דאזלינן בתר משמעות הלשון וס"ל בגמר דבריו אדם מתפי'. א"כ לכך סובר באומר הרני נזיר כשמשון דל"א כלום אבל לדידן דקיי"ל כת"ק כמ"ש הרמב"ם הלכות מעש' קרבנות דכשאומר הרי עלי מנחה ושאלו אותו ואמר אלו הייתי יודע הייתי נודר ה"ז חייב דאע"ג דכשאמר מן השעורים אין בנדרו ממש דהוי נדר ופתחו עמו מ"מ כשאמר אח"כ אלו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין ביטל הפתח של הנדר והוי כאלו לא אמר בשעת הנדר אלא הרי עלי מנחה לבד וכמ"ש הכ"מ שם וה"נ אנן סהדי דכוונתו היה לנדור נדר גמור ואלו היה יודע דכשמתפי' בדבר האסור דאינו לא היה גומר דבורי' ופלגינן דבוריה והוי כאלו לא אמר אלא הרי את אסורה עלי וכ"כ שם המח"א בעצמו די"ל מה"ט דהדין עם הרלב"ח וכ"כ המל"מ (פ"ב) דנדרים:
ברם לענ"ד יש לומר דהא ע"כ הא דל"מ הנדר כשאינו אומר כתיקונו אף כשכוונת הנודר היה לאיסור הוא כמ"ש הריב"ש (סי' ש"נ) דאין לילך אחר כוונתו לבד אלא גם אחר לשונו דהא בעינן שיהא פיו ולבו שוין בזה א"כ הולכין אחר משמעות הלשון וכיון דהלשון אינו בטוב ל"ה נדר כ"ז שלא הוציא בשפתיו כתיקונו דלבטא בשפתים כתיב משא"כ באומר הרי עלי מנחה אף דדעתו היה מתחלה לומר מן השעורים דבזה ע"כ איירי פלוגתתן של הת"ק ור"ש דאם בנמלך א"כ אינו לא כר"מ ולא כר"י תמורה (דף כ"ה) ובפרט הרמב"ם הל' מעשה קרבנות (פט"ז) שפוסק דאם אומר אלו הייתי יודע היתי נודר כדרך שמקריבין אז חייב ובסתם א"ח ע"כ דלא איירי בנמלך דהא אם נמלך חייב דא"י לחזור בהקדש אף תוך כד"ד וע"כ אף באומר מתחלה כשאמר הרי עלי מנחה הייתי רוצה לסיים מן השעורי' דהוי פי' לדבריו ואעפ"כ כשאומר אלו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין חייב אף דגם כונתו ל"ה אלא מן השעורי' ואף במחשבה לא התנדב רק להביא מן השעורים ואעפ"כ באומר אילו הייתי יודע נתחייב והטעם דכיון שאמר הרי עלי מנחה ובדעתו היה עכ"פ להקריב מנחה לד' נתחייב להביא דבר שמקריבין כיון דבקרבנות אף במחשב' נתחייב מדכתיב כל נדיב לב עולות לכך אזלינן בתר מחשבתו אף דאיתקיל ליה הלשון משא"כ בנדר ל"מ המחשבה כלל רק הלשון שמבטא בשפתיו וכיון דכוונתו היה מתחלה לסיים ולומר להתפי' בדבר האסור י"ל דל"א כלום וכדעת ריטב"א קידושין שהביאו המל"מ והמח"א וראיה לזה מדברי רמב"ם דבהלכות מעשה קרבנות פוסק דאפילו האומר הרי עלי מנחה מן עדשים אם אומר אלו הייתי יודע מהני לחייבו ובהלכות נזירות פוסק באומר הריני נזיר מן הגרוגרת או מן הדבילה ה"ז אסור בהן ואינו נזיר ולמה לא כתב דאם אמר אלו היתי יודע היתי אומר כדרך דנזירי אינשי דה"ז נזיר ועיין לח"מ (פי"ז ה"ט) ממע"ק דעמד ע"ז א"ו הוא הדבר דדוקא בדבר דמהני המחשבה חייב באומר אלו היתי יודע אבל בנזיר דל"מ גמר בלבו וצריך להוציא בשפתיו דוקא כמבואר רמב"ם (פ"א מ"ה) מנזירות וכיון דהלשון מקולקל ל"מ לחייבו אף באומר אלו היתי יודע ונדר נמי דכוותיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |