אמרי בינה/דיני נדרים/ד
|
< הקודם · הבא > |
והיכא דשמע חבירו שנדר ואמר תוכד"ד ואני דהוי התפסה כשנשאל הראשון על נדרו הותר השני כמבואר ש"ע (סי' רכ"ט ס"ג) וז"ל הש"מ (רפ"ד) דנזיר הותר הראשון הותרו כולן פירוש אם בא לחכם והותר לו גם האחרים הותרו לפי שאמרו ואני כמותו ותלו נדריהם בנדרו ויש מפרשים משום דהחכם עוקר הנדר מעיקרא וכיון דהתיר החכם להראשון נמצא דהנדר עקור מעיקר' ואין לאחרונים במה יתפסו עכ"ל ונ"מ בזה בנדר קנס שאינו בעצמותו רק לתועלת אחר דל"מ חרטה דמעיקרא ולא נעקר רק מהשתא כמ"ש בשעה"מ ובתו"ג פ' השולח לדעת הרשב"א בזה אם אחר התפיס נדרו ואמר ואני בזה י"ל דאף אם הותר הראשון קיים נדרו של השני דומי' דאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של הראשונה והפיר לה דהיא מותרת וחברתה אסורה דבעל מיגז גייז כמבואר בש"ס וש"ע (סי' רל"ד סנ"א) וה"נ דכוותי' אולם לטעם הראשון שכ' הש"מ משום שתלו נדריהם בנדרו כשאמר ואני כמותו א"כ אף בכה"ג כשנשאל לחכם כשאינו נעקר למפרע מ"מ כשאמר ואני כמותו עדיף. אולם י"ל דהש"מ סובר דגם בבעל היכא דאשתו נדרה וחברתה אמרה ואני כמותה כשהפיר בעלה הותרה השניה ג"כ ועיין ש"ס נזיר (דף כ"ב) ר"ש אומר אם אמרה לה הריני כמותך שתיהן מותרות ועי"ש בתוס' דר"ש לא בא לפלוגי על מילתא דת"ק אלא להוסיף וגם ת"ק מודה ליה דלא נתכוונתי להיות אלא כמותך משום דמשמע ליה לר"ש דהכי קאמרה לה אם סופך שתהיה מותרת לא יחול עליה נזירות כל עיקר ועי"ש עוד בתוס' וקצת יש לדקדק בדברי הש"ך שם (ס"ק ס"ד) שכתב ושמע אחר ואמר ואני כמותה דמשמע דהכי עדיף טפי דמברר נדרו ואדרבא כשאומר ואני כמות' י"ל דתלה נדרו בנדרה ולדעת ר"י בתוס' אף לת"ק שתיהן מותרות ועיין מל"מ (פי"ג הט"ו) דנדרים דכתב דדעת הרמב"ם דלא כתוס' ועיין ש"ך (סי' רכ"ט סקי"ב) דמשמע דפשיטא לי' דאני כמותך ג"כ לא הותר השני. ובאמת קצת י"ל דמתוספתא מדייק אם אמרה לה הרני כמותך י"ל דוקא אם אמרה לה דבזה מודיע לה שנדרה תלוי בנדרה אבל אם אמרה סתם הריני כמותה י"ל דלכ"ע לא הותרה השניה בהפרה דהראשונה:
וראיתי ברדב"ז בלשונות הרמב"ם (סי' ע"ה) שכתב ע"ד הרמב"ם (פ"ו) מערכין בפירושו דאם מתפיס ע"ד ההקדש בעוד הראשונה בספק השניה הקדש אע"ג דנמצא אח"כ דהראשונה היתה של שמן והטעם דבעיקר ההקדש קא מתפיס וה"ק זו כזו שקראתי לה שם הקדש שאדם יודע שאין התפסה לחולין ולא התפיס אלא בהקדש ואע"ג דנמצא למפרע של שמן והוי חולין מ"מ בעיקר הקדש קא מתפיס ודמיא לאשה שנדרה וה"נ בהקדש קא מתפיס. ולא אבין הא שם באשה עיקר הטעם משום דמיגז גייז ולא נעקר מעיקרא אבל בנשאל לחכם הותר הראשון הותרו כולם וע"כ הטעם כיון דנעקר מעיקרא אין לאחר במה שיתפוס כ"ש היכא דהיה ההקדש ראשון בטעות גמור אין לו התפסה ואף דאדם יודע שאין התפסה לחולין מ"מ אזלינן בתר הלשון ובעינן שיהיה פיו ולבו שוין וכמ"ש הריב"ש (סי' ש"נ) וכן הרדב"ז בעצמו (ח"ג סי' תי"ג) ומ"ש עוד דדומה להאומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני שהוא נזיר מיד הרי דבעיקר הנזירות קא מתפיס ולא בתנאי של חבירו ה"נ ל"ש ובעיקר ההקדש קא מתפיס אינו ראיה דשם עכ"פ עכשיו הוא נזיר בס' ולא נתברר העתידות וכיון שלא פיר' התנאי ושפיר יש על מה שיתפוס חל משא"כ היכא דאיגלאי מילתא למפרע דאין כאן הקדש לא גרע מנשאל לחכם דעושה נדרו טעות למפרע ונפקע ההתפסה מכ"ש היכא דנתברר דהיה הקדש טעות מעיקרא. וגם בדין כשתלה נזירותו בתנאי וחבירו אמר ואני דעת הראב"ד בהשגות (פ"ב דנזיר) דנזירות מיד ליכא למתפס ולדעתו כ"כ באחד התולה נדרו בתנאי אף דלהבא וחבירו אמר ואני אין נדרו חל מיד רק ג"כ על תנאי ולדעת הרמב"ם עכ"פ בתנאי דעבר מודה דליכא התפסה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |