אמרי בינה/דיני הלוואה/עז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני הלוואה עז

סי' עז

כתב הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' ע"ה) מובא בב"י (סי' ע"ב) ובסמ"ע שם (ס"ק ס"ב) בראובן שתובע משמעון שיש בידו ספרים שלו והשיב לו שהיה ערב בעדו וכשבא המלוה לפרוע נתן לו הספרים שימשכנם להתפרע מהם ופסק אם כי הספרים נחשב לדברים העשוין להשאיל מ"מ עכשיו אינם תחת יד שמעון ואם כן אין לו תביעה עליו בגופן של ספרים וממי שהם בידו עכשיו אינו יכול להוציא עד שישלם הדמים מטעם תקנת השוק ועיין באורים (ס"ק פ"ז) דהוכיח מזה דאין לו טענ' על שמעון דמסר הספרים ביד אחר ושצריך לשלם ממון להוציא מידו דרק כשדנין על החפץ מוציא מידו אבל לא להוציא ממון ומסתפק אם גם כשיש עדי פקדון דאינו נאמן לומר לקוח אם הדין כן גם כן. ולכאורה יש להביא ראיה דבעדי פקדון ובמקום דאינו יכול לומר החזרתי בזה אף כשדנין אחר כך להוציא ממון מוציאין גם כן מדברי הרי"ף מס' שבועות סוגיא דנגזל דכ' בשער העשירי דהיכא דיש עדים דנטל כלים מבית חבירו שלא בפניו ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן והביא ראיה מהא דאמר ר"י האי מאן דנקיט מגלא ואמר איגזריה לדיקלא דפלניא דזבניה נהלי מהימן מ"ט לא חציף אינש למיגזר דיקלא דלאו דיליה ש"מ דמידי אחרינא דלית ביה כי ה"ט לא מהימן ושם משמע דלקח הפירות לביתו ואכלן ואינם בפנינו ודנין אחר כך כשבא הבעל הפירות על הממון הרי אי לאו מטעם דלא חציף היינו מוציאין ממון ועד כאן לא כתב הרשב"א רק בדברים העשוין להשאיל דלא ידענו כיצד בא לידו וזה טוען שהשאילו ויש חזקת מרא קמא לבעלים לכך כשדנין על החפץ מוציאין מידו דאין ראיה מחזקתו אבל כשאנו דנין לחייבו ממון והחפץ אינו בפנינו לא מהני החזקת מר"ק להוציא ממון אבל היכא דיש עדי פקדון וראיה אמרינן דיש לאידך חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו כיון דידענו דהיה של המפקיד אף כשהיה ביד אחרים שוב אין תפיסתו ראיה ואף ממון מוציאין אחר כך ולכך אי לא טעמא דלא חציף כיון דאם היו הפירות בעין היינו מוציאין מידו מטעם הואיל דראינו שלקחם מבית בעלים וחזקה כל מה שבידם הוא שלהם ממילא מוציאין ממון:

וי"ל דאף בדברים העשוין להשאיל דאין מוציאין ממון הוא רק כמו בנידון דרשב"א דלא היו דנין כלל על החפץ ולא נפל כלל ההפרש ביניהם על החפץ רק אחר כך על הממון כמו בנידון דרשב"א בזה אין מוציאין ממון אבל היכא דנפל ההפרש ביניהם בזמן דהיה החפץ בעין שוב חייב לשלם גם הממון ועיין בס' ד"מ לאאזמ"ו ז"ל (סי' צ"א) דהעיר בעובדא דהאי רעי' ב"מ דפריך משתבע אמאי הא גזלן ומאי קושיא הא אף דא"נ לקוח דגודרות אין להם חזקה מ"מ אין להוציאו מחזקת כשרות כמו דאין מוציאין ממון. ולמה שכ' כיון דאנו דנין אז על הני תרי דאכל ובזה הוי חזקת מר"ק וגם תפיס' הרועה אינו ראיה ממילא נגרר אחריו יתר הענינים וכ"כ בדברי הרי"ף הנז' אם לא היה נאמן מטעם דלא חציף כיון דנולד ההפרש בעוד הפירות המה בעין נגרר אחריו אחר כך אף להוציא ממון. אולם י"ל דכ"ז שלא הי' לפנינו טוען לא נולד שום ספק דיוכל להיות דהבעלים יודו להם ואחר כך כשבא טוען נגדו נולד הספק ואז אנו דנין רק להוציא ממון וכן בהני תרי דאכל כ"ז דלא הכחישו וידעו הבעלים יכול להיות דאין כאן שום הפרש ביניהם שפיר הקשה אאזמ"ו ז"ל דכיצד נפסול אותו מצד החזקה [ומה שכ' שם בישוב הדברים אם כי יש לגמגם קצת דהוי כנפסל על ידי עצמו כיון דעל ידי דאמר דלא אכל אולם דבריו אתי שפיר למה שכ' בש"מ ב"מ (דף נ') בכופר במלוה וראינו בידו מעות והודה בפני עדים שאין עליו מלוה אחרת באופן דלא שייך אשתמוטי נפסל וי"ל כוונתו דהודה קודם לכן עדיף ונפסל אחר כך על ידי דבריו ואתי שפיר דברי אאזמ"ו ז"ל ואכ"מ] ובאמת יש להבין למה יגרע מקרקע דמבואר ב"ב (דף ל"ג) דאם אין לו ראיה על ג"ש רק על ב' שנים דאכל הדרא ארעא והדרי פרי ועיין שם ברשב"ם ותוס' הרי דנגרר הפרי בתר ארעא וכיון דמוקמינן הקרקע על חזקת בעלים הראשונים מוציאין ממנו אף הפירות שאכל וי"ל דכיון דטוען על הקרקע שהוא שלו יש לו ריעותא דלית ליה שטר דעד תלת שנין מיזדהיר אינש בשטרא מה שאין כן במטלטלין דלאו בני שטרא נינהו. אולם בהא דמשכיר בית בי"ב זהובים לשנה דינר זהב לחודש דקיי"ל כר"נ דקרקע בחזקת בעלים עומדת והוי כנולד הספק בתחלת חודש ואף בבא בסוף החודש מחייבינן ליה למשכיר וכן קיי"ל (בסי' קל"ט ס"ד) אם שניהם טוענין על השדה מי הוא הקרוב יותר אם החזיק אחד מהם ואכל הפירות והביא השני עדים שהוא קרוב ודאי אף דיכול להיות דזה שהחזיק ואכל הפירות הוא קרוב יותר מ"מ כ"ז שאינו מברר שהוא קרוב יותר אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי וחייב לשלם אף הפירות שאכל ועיין שם בש"ך (ס"ק ה') ולמה לא נאמר במטלטלין גם כן ועיין מה שכ' בדברי חיים מאאמ"ו ז"ל בדיני תפיסה בהגהותי שם מדין זה. ושם דנתי בנידון דכ' הכנה"ג משם ס' דמשק אליעזר דאף דקיי"ל תקפו כהן מוציאין מידו מ"מ כשאכלו ודנין להוציא ממון לא מהני החמר"ק לחייבו והבאתי סמוכין לדבריו מדברי תשובת רשב"א שאנו מדברי' בו וקצת יש לחלק בין טענות ברי לטענות שמא דהיכא דכ"א טוען ברי ומחזקינן בחזקת מר"ק י"ל אף דכשכנגדו גם כן טוען ברי שוב נגרר אחריו לחייבו בהנצמח מזה וכן באין ספק מוציא מידי ודאי כמו בנידון דסי' (קל"ט) הנ"ל דזה שיש לו עדים שהוא קרוב טוען ברי שהוא קרוב יותר מזה שיושב בהקרקע ואכל הפירות גם כן נגרר הפירות אחר הקרקע משא"כ בנידון דבעל דמש"א דהוא ספיקא דדינא הוי כשניהם טוענין שמא לכך די לנו היכא דדנין על גוף הדבר לאוקמי על חזקת מרא קמא אבל לא לחייבו ממון אחר כך בשביל החמר"ק ובמשכיר בית דאף בבא בסוף החודש מ"מ חייב לשלם כיון דהוי סד"ד ונפל הס' מיד בתחלת חודש ודנין אז לומר דקרקע בחזקת בעלים לכך שוב חייב לשלם דמי דירה:

ומאז נתקשתי בהא דמבואר בח"מ (סי' קע"ה סמ"ה) אם טען הלוקח נגד בעל המצרן ואמר גזלן אתה לשדה זו צריך בעל המצר להביא ראיה שהוא בעה"מ והוא מדברי רמב"ם ומבואר שם דאף בטוען ספק גם כן הדין כן וקשה הוא כיון שזה יושב בהקרקע כ"ז דליכא מערער מוקמינן על חזקתו וצריך המערער להביא ראיה כמבואר (סי' ק"מ) ואם כן כיון דבן המצר יושב בלי מערער ואוכל הפירות למה לא מוקמינן הקרקע בחזקתו. וראיתי בש"מ שם דעמד על זה וכתב דלא מהני חזקתו רק לגבי אותו קרקע אבל להוציא מיד הלוקח לא מהני חזקתו ועדיין קשה כיון דליכא מערער ודנין על גוף הקרקע ומחזקינן שהוא שלו למה לא יכול לסלק להלוקח ובפרט כיון דזה טוען ברי והלוקח טוען שמא וגם לא הוי להוציא מהלוקח דלדבריו הוא לא זכה בהקרקע והוי רק שלוחו. וצריך לומר כיון דלא הוי רק מטעם ועשית הישר והטוב שיסלק הבן המיצר ללוקח עליו לברר בירור גמור שהוא בן המצר וכ"ז שאינו מברר חשיב הלוקח מוחזק כיון דמן הדין לית ליה לבן המיצר זכות רק מטעם ועשית הישר והטוב צריך שנדע בבירור דחייב לו לעשות הישר והטוב. אבל במ"א יש לומר דחזקתו מועיל לכל הדברים הנגררים אחר זה. ובאמת מדברי התשובת רשב"א אין כל כך ראיה די"ל מה שא' עכשיו אינם ת"י שמעון ואין תביע' עליו בגופן של ספרים היינו דאיירי דלא היו עדי ראיה והי' יכול לומר להד"מ וטוען שמשכנם בעד החוב דאם היינו דנין על הספרים היה נאמן במגו ורק היה צריך לישבע דהוי כנוטל הואיל דבא להוציא הממון אבל כיון דהספרים אינם ת"י ושמעון אינו תובע כלל רק ראובן הוי כלהחזיק ונאמן במגו ואין צריך שבועת הגאונים אבל אם היה עדי ראיה דלא הוי נאמן אפשר דהיה חייב לשלם מטעם דחמר"ק מהני אף למה דנגרר אחריות אולם דעת התומי' אינו כן בדעת הרשב"א דסובר דלא מהני החזמר"ק לחייבו ולהוצי' ממון:

ובאמת אף במקום שאנו דנין על החפץ לחייבו להחזירו היכא דנ"מ לענין איסור מצינו מחלוקת הראשונים בזה דדעת רמב"ם וכן הוא בש"ע אה"ע (סי' קכ"ד ס"ו) באם היה הגט חקוק ע"י של עבד אם היו מוחזקין בעבד שהוא שלו ויוצא מתחת ידה ואומרת בעדים נמסר לי ה"ז ספק מגורשת שהגודרות אין להם חזקה ועיין שם בח"מ (ס"ק י"ט) ומבואר דהעבד מוציאין מידה רק אף דמטעם דגודרות אין להם חזקה מוציאין מידה מ"מ מידי ספיקא לא נפקי ומשמע אף אם הבעל מכחישה ואומר שלא מסר לה מ"מ הוי ספק דחזקת מר"ק איננה חזקה המכרעת ומבררת שכן הוא רק חק התורה לענין ממון לדון אחריה כמו שכ' האחרונים בקונטרס הספיקות דממון. ודעת הגהת אשרי (פ"ב דגיטין) דאף ספק מגורשת לא הוי כיון דמוציאין מידה וכן מבואר בס' אור זרוע הגדול. ודעת הרמב"ם ע"כ דאין החזמר"ק מבררת לענין איסור וספק הוי אף דמוציאין מידה גוף העבד וכמו שכ' הח"מ. ולכאורה י"ל לדעת תוס' ב"מ (דף ק') דבדררא דממונא מהני תפיסה בטענת ברי אף בגודרות וכאן נמי כיון דגט כתב עליו יש ספק לפנינו דלמא כבר מסר לה והוי דררא דממונא וראיתי בש"מ (סי' קל"ו) דכ' דשם הוא מצד תפיסת הלוקח מה שאין כן לענין גט כיון שהוא מילתא דאיסורא לא שייך ביה תפיסה וא"נ אלא היכא דאיכא חזקה שהגט יוצא מת"י והוא שלה מה שאין כן בגודרות דאין תפיסתה מוכחת ודבריו אינם מובנים הא מבואר דמוציאין מידה וסוף סוף יקשה אם הוי דררא דממונ' אמאי מוציאין אולם באמת צריך לומר דוקא שם במחליף פרה בחמור דיש ספק לב"ד אף בלעדי חזקתו כיון דידענו דהחליפו זה בזה לכן כשהוא מוחזק וטוען ברי מהני חזקתו אבל כאן אף אם אנו רואין הגט כתוב על ידו דעבד כ"ז שאינו בידה ליכא ספק דמוקמינן אותה על חזקת א"א דלא נתגרשה וגם העבד על חמר"ק ולא יש לנו שום ספק רק על ידי טענותיה וחזקתה ירדנו לבית הספק אמרינן כ"ז דהבעל אינו מודה לא יש לנו ספק לכך לא מהני תפיסתה. ומ"מ דעת הרמב"ם דאף דמוציאין העבד מידה על ידי חמר"ק כיון דמוחזקת בו עכ"פ הוי ספק מגורשת דהחמר"ק אינה מבררת לענין איסור אבל כ"ז דאינה מוחזקת ליכא שום ספק ול"ה דררא דממונ':

ויש להבין למה שכ' שם הח"מ וב"ש דאם הבעל מודה מגורש' בודאי אמאי הא בעל שאמר גרשתי את אשתי אינה אלא ספק מגורשת וגם למפרע א"נ לכ"ע וראיתי שם בס' תורת גיטין שכ' דאף גודרות מחזקינן ליה בחזקת המוחזק בו עכשיו כ"ז שאין לו טוען או ביתומים שאינן טוענין עבורם ומש"ה כשהבעל מודה מגורשת ודאי כיון שאין מי שטוען עליו ומוחזקת וכשטוען לא הוי רק ספק כיון דמחמת טענה הוא יש לחוש לענין איסור דלמא שקר הוא טוען ואכתי אינו מובן כיון דאנן טוענין עבור יתומים כמו דמבואר בש"ך (ס"ק פ"ח) ותשובת מיימוני פ' משפטים (סי' ל"ב) [ובעל שערי משפט (סי' קל"ד ס"ק ב') העלים עיניו מדבריה' וחידש זאת מדעתו דטוענין בעד יתומים] ע"כ דכל הני דאין להם חזקה כמו אומן ודברים העשוין להשאיל וגודרות דאף ביתומים מוציאין אף דאינם טוענין דלא הוי כלהוציא וטענינן בעדם דלא הוי מי שהוא בידו כמוחזק רק כ"ז דאין טוען בפנינו לא איכפת לן דאין כאן תובע שידון עמו אבל מ"מ לענין ממון מחזקינן בחזקת מר"ק ואם כן אמאי לענין איסור הוי כספק ואולי הוא טעות סופר בספר תו"ג וצריך להיות דאנן טענינן ע"כ דלענין ממון מוקמינן על חזקת מרא קמא והוו כמוחזקין וע"כ דס"ל דאין חזקת מר"ק מבררת לענין איסור והוי ספק מגורשת ושוב הבעל שמודה נאמן כיון דאף בלא דבריו הוי ספק מגורשת שוב עד א' נאמן וגם יש קצת חזקה דלא מקדים פורעניות לנפשיה וכיון דגט כ' עליו ודאי גמר לגרשה ומסר לה העבד. וראיתי בתו"ג בחידושיו לש"ס (פ"ב) דגיטין דכ' דרך חדש דעל הגירושין לא מספקי ליה לרמב"ח ואמרינן דודאי גירשה דבגט כתוב עליו מקפיד הבעל ולאלתר הוי חזקה רק דעיק' האיבעיא היה על העבד כיון דמצד עצמו אין כאן חזקה ותפיסה מוכחת בעבדים ואף דיש ראיה ברורה דגירשה מטעם דלא הי' מניח העבד בידה מ"מ יכול לומר דלא הקנה לה רק להתגרש ועל מנת שתחזיר והחזירה לו והוא מנפשיה עייל ולא הקפיד בפחות מג"ש כיון דבאמת גירשה וכיון דהעבד יוצא מת"י עשאהו חכז"ל כספק מגורשת כיון דראיות הגירושין הוא מהגט הכתוב עליו עיין שם. ויש להשיב עליו מדברי רשב"א בתשובת הכרם (סי' תקע"ב) המובא ב"י (סי' כ"ט וסי' מ"ו) דאף בקרקע דאין שום תפיסה מוכחת מ"מ היכא דודאי מכר רק דהוי תרי נגד תרי על התנאי כיון דלדברי כולם הלוקח ירד כדין אין אומרים בזה לאוקמי על חמר"ק דכיון דיש מכר ודאי איתרע החמר"ק דהמוכר ואף דיש ס' דלמא היה תנאי כיון דתנאי מילתא אחריתא הוא אין זה מרע להמכר ולא מפקינן מיד הלוקח ועיין מה שכ' בזה לעיל דיני דיינים (סי מ"א) וה"נ דכוותי' כיון דנאמר דממה דהגט כתוב ע"י ויצא מתחת ידה מגורשת דידענו דבא מידו דבעל ולא באנו להסתפק רק דדלמא גירשה על תנאי אין מוציאין ממנה וגם מ"ש דעשאוהו כספק מגורשת לא נראה כן רק דספק גמור הוא ולדבריו כיון דהבעל מקפיד ולאלתר הוי חזקה מהראוי שתהיה ודאי מגורשת מד"ת אלא ודאי דזה אינו וכמו שכ' תוס' שם דפשטינן ליה מדריש לקיש דהגודרות אין להם חזקה ומוציאין מן הדין מידה. ואעפי"כ לענין איסור סובר הרמב"ם ושאר פוסקים דחמר"ק אינה מבררת לבירור גמור וכשהבעל מודה נאמן כיון דבלא"ה הוי ספק מגורשת שוב אף ע"א נאמן. וא"כ יש לומר ג"כ דאין החזקת מר"ק מברר' להוציא ממון ע"י אם אין דנין על גוף החפץ עכשיו:

ושם בדברי חיים הרגשתי בדברי תוס' ב"ב (דף ל"ג) ד"ה ואי דכ' להקשות ל"ל לרב זביד משום דלא חציף תפ"ל משום דתפס מידי דהוה אמטלטלין שאין עשויין להשאיל דנאמן לומר לקוחין הן ביד. דמשמע בעשוין להשאיל דאינו נאמן אף אם דנין רק על הממון להוציא. והנה דברי תוס' שם אינם מובנים הא בקרקע ודאי הפירות נגררין אחר הקרקע דבחזקת בעליהן עומד' כמו במשכיר בית בי"ב לשנה דינר לחודש דאף בבא בסוף החודש כולה למשכיר ואף בברי וברי כמבואר מש"ס ב"מ (דף ק"י) במשכנת' בשטר שנין סתמא ועיין בב"ח (סי' קל"ז) דמטעם זה חולק על דברי תוס' דכתבו בתירוצם דמטעם סברת לא חציף אף אם הניח ברשות שאינו שלו דלא תפס בהן זכה דמניין לנו זה כיון דבלא סברת לא חציף הפירות נגררין אחר הקרקע ועיין שם בש"ך ובתומים. וקצת י"ל דודאי תוס' גם בקושיתם ידעו דבלא הטעם דלא חציף מוציאין מידו כיון דיש עדים דלקח רשות מהבעלים ולא היו הבעלים שם וכמו שהוכיח הרי"ף מס' שבועות וע"ש בתו"ח ובהג' מיימוני (פ"ט) מטוען. רק קושית תוס' היה באופן אחר דכבר עמד שם בתו"ח דמה אשמועינן רב זביד דנאמן לאו מי אמר רב יהודה הא היא היא ובאמת ברי"ף לא גרס אלמא אמר רב יהודה והתוס' גרסו אלמא אמר ר"י ה"נ ואם כן צריך להבין מה הוליד ר"ז חדשות יותר מדברי רב יהודה לכך סברו דרב יהודה לא אמר רק מטעם דלא חציף מניחין אותו הב"ד ואין הב"ד מוחין בידו כשהבעלים אינם לפנינו וכמו שכ' שם הרשב"ם. ובאמת כשבאו הבעלים ותבעו שלא מכרו לו שוב אין מוציאין ממנו אף לדעת הרי"ף דעד כאן לא כתב הרי"ף והרא"ש דכיון שבא לידו מרשות הבעלים דא"נ רק כשדנין על החפץ והוי כירד שלא ברשות אבל כאן כיון דהב"ד מניחין אותו מטעם סברת לא חציף הוי כלקח ברשות ממילא שוב נאמן אחר כך לומר לקוח כיון דתפס ברשות אף דיש עדים דבא לידו מרשות בעלים מ"מ כיון דאז אין מוחין בידו וליכא הכחשת בע"ד שוב נאמן אחר כך שלא להוציא מתחת ידו והוי חזקה כבכל מטלטלין דאינן עשוין להשאיל אף דיש עדים דבא לידו מרשות בעלים כיון דברשות בא דאז נאמן מטעם סברת דלא חציף. והיה קשה להתוס' דמה אשמעינן רב זביד יותר מרב יהודה דאמר בשביל דלא חציף אין הב"ד מוחין בידו ואי דבא לאשמעינן דאף כשבאו הבעלים ותובעין אין מוציאין מידו דמדר"י לא היינו יודעין רק דמטעם דלא חציף אין הב"ד מוחין בידו ובא רב זביד להוסיף דאף אחר כך אין מוציאין מידו על זה הקשו מאי איריא משום דלא חציף היינו כשבאנו לדון אח"כ להוציא ממנו לא צריך שוב לטעם דלא חציף תפ"ל משום דתפיס דהוי כשאר מטלטלין ואף דכאן ירד שלא ברשות וידענו שלקח מרשות בעלים הא מתחילה כבר ידענו מרב יהודה דמטעם לא חציף לכנס שלא ברשות אין הב"ד מוחין בידו וכיון דאין ביד הב"ד למחות ומחזקינן לסברת דלא חציף לחזקה ברור' שאין ביד הב"ד למחות שוב כיון שבא לידו בהיתר דומה לשאר מטלטלין דאם אמר לקוחין הן בידו נאמן ואף דכאן יש עדים דבא לידו מרשות הבעלים מ"מ כיון דמניחין לו מחזקה דלא חציף שוב ידענו דנאמן לומר לקוח ואין מוציאין מיד המוחז' ומאי איריא משום דלא חציף היינו מאי משמיענו רב זביד יותר מדרב יהודה וקושית התוס' לא הוי דאף בלא סברת לא חציף יהיה נאמן דזה ודאי אינו דקרקע בחזקת בעלים עומדת וגם כיון דלוקח מרשות הבעלים הפירות ודאי א"נ וכמו שכ' הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים כמבואר בטוש"ע (סי' צ' ושס"ד) רק כאן כיון דשייך לא חציף והב"ד מניחין אותו ואין מוחין בידו אתחזק הדבר לבירור גמור ומאי אשמועינן רב זביד יותר מדר"י וע"ז מתרצו דאיצטריך לר"ז הטעם דלא חציף לאלם הדבר דאף אם הם ברשות שאינו שלו דלא תפס בהן גם כן אמרינן דמטעם דלא חציף כבר נתברר שהוא שלו. ואולי י"ל זאת בכוונת הש"ך (סי' קל"ז) דבמשכנתא כיון דירד מתחילה ברשות לא שייך סברת לא חציף ודבריו דברי תימא הן כמו שכ' שם בתומים דקושית הב"ח היה על קושית התוס' ולמה שכ' אתי שפיר דהתוס' לא הקשו דל"ל כלל לסברת דלא חציף דזה ודאי אינו רק הקושיא על רב זביד דלאחר שירד ברשות מטעם סברת דלא חציף שוב ידענו דאין מוציאין הפירות מידו דהוי מוחזק ומאי אתי לאשמועינן. ועיין נתיבות (סי' ק"נ ס"ק ג') מה דהקשו בש"ס בעובד' דרבה בר שרשום דאם איירי בפירות שכבר אכל נאמן בלאו הכי מטעם שהוא מוחזק כמו שכ' תוס' ולמה שכ' היכא דלא שייך בהתחלה סברת דלא חציף אינו נאמן כמו שכ' הרי"ף והתו"ח והגה"מ ואם כן שם בירד מתחילה למשכנתא דל"ש לא חציף שוב גם לדעת התוס' מוציאין מידו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף