אמרי בינה/דיני הלוואה/נו
|
< הקודם · הבא > |
כתב בש"ע (סי' ס"ג) המוציא שטר חוב על חבירו ובאו שני עדים ואמרו ממנו שאל לזייף לו שטר זה אעפ"י שנתקיים השטר בחותמיו אינו גובה בו לעולם וכ' הסמ"ע דאף תפיסה לא מהני. ובתומים כ' כיון דהרא"ש מדמי ריעא דסטראי להך ריעא וכיון דבסטראי מהני תפיסה כן ג"כ כאן מהני תפיסה וכבר כתבתי לעיל (סי' מ"ב) דהנכון כמו שכ' הסמ"ע וראיתי בכה"ג וז"ל ומיהו שטר מכר אף של קרקע אין מוציאין מידו משפט צדק (ח"ב) והודה לו מהר"ש הלוי ז"ל בחתימתו שם עכ"ל והדברים מתמיהין עין כל הרואה כיון דאף תפיסה במטלטלין לא מהני ק"ו בקרקע דלא מהני. ועיינתי בס' משפט צדק וראיתי שבמחילה מכבוד תורתו של הגאון בעל כנה"ג קיצר מאד בדבריו ונתן מקום לטעות דשם דן על ענין אחר דאחד הוציא שטר חוב על יורש אחד שמורישו חייב לו ורוצה לגבות חובו מקרקע שירש מאביו והיורש הוציא שטר מקנה שקודם להלואתו מכר לו אביו הקרקע הזאת והביא הבעל חוב עדים שהיורש היה מהדר אזיופי ועל זה דן דאף דלא מגבינן בשטרי ריעא הוא רק' להוציא אבל לפטור מהני אף בשטרא ריעא והסכים לזה מהר"ש הלוי ז"ל הואיל שהוא כדי להחזיק ממון מעמידין השטר מכר על חזקתו והיינו כיון דבין כך ובין כך הוי היורש המוחזק בהקרקע רק שלא נודע לנו אם מכח ירושה ואז היה חל בחיי אביו שיעבודו של הבעל חוב על הקרקע או שבא לידו בכח מכר בחיי אביו קודם שהלוה הבעל חוב ולא התחיל השעבוד כלל בזה אמרינן הממע"ה ולא מוציאין ממנו להחזיק השטר לזיוף כיון דעכ"פ ספק הוא אבל ודאי תפיסה בשטר ריעא לא מהני. ואף דיש לומר לאוקמי הקרקע בחזקת בעלים ואמרינן דלא מכר וכל זמן שהיה אביו בחיים הי' הקרקע שלו והשטר מכר זייף כיון דהוחזק לזיוף ואם באנו לומר דהשטר היה בחזקתו מוציאין הקרקע מזמן הכתוב בשטר מחזקת המוכר מ"מ כיון דעכשיו אין שום נ"מ לענין זכיית היורש בגוף הקרקע דבין כך ובין כך הקרקע שלו וזכה בו רק הנ"מ אם חל השעבוד של הבעל חוב אף דגם תפיסה לא מהני בשטרי ריעא מ"מ זה הוי כמוחזק מעיקרא וזה בא להוציא אמרינן הממע"ה:
ואם מודה הלוה שהשטר אמת ואינו מזויף רק שטוען פרעתי אם נאמן במגו דמזויף מסתפק בס' שער משפט דיש לומר כיון דנתקיים השטר בחותמיו והכל מכירין חת"י של העדים בוש לטעון מזויף והוי כמו מגו במקום קול והניח בצ"ע. ולכאורה יש ללמוד דאינו נאמן מדברי תוס' ב"מ (דף י"ג) ד"ה הא דבנפל ואיתרע אף אם נאמן לטעון מזויף אבל פרעתי א"נ במגו דמזויף דטוב לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף כי ירא שמא יקיימנו ואעפ"י שהקיום אינו מועיל לגבות בו מ"מ אינו טוען ברצון דבר שיכול להכחישו ועיין שם בש"מ דאין להאמינו במגו לגרוע כח השטר. ואם כן הכא נמי אף אם טוען מזויף נאמן מ"מ כשמודה בהשט' דאינו מזויף אין להאמינו במגו לגרוע כח השטר. אך יש לחלק דוקא שם דטענת פרעתי הוא טענה גרוע דנגד זה יש חזקה דשטרך בידי מה בעי לכך אינו נאמן לגרוע במגו בטענה גרוע דמזויף דמסתמא לא פרע והניח ביד המלוה השטר דמי ידע שאחר כך יתרע בנפילה מה שאין כן כאן יש לומר דכיון דהיה יודע שזה איש דמהדר אזיופי הניח אצלו השטר ופרע לו דסמך את עצמו על טענה דמזויף דומיא שכתבו הפוסקים בשטר פקדון דנאמן החזרתי במגו דנאנסו דיש לומר דסמך את עצמו על טענת נאנסו והכא נמי דכוותי' אולם זה דוקא אם כבר נתברר שהעידו עדים דמהדר אזיופי יש לומר דפרעו וסמך את עצמו על טענת זיוף אבל אם לא העידו עדים עד עכשיו שהוציא השטר בפני ב"ד לא שייך לומר דפרעו וסמך את עצמו על טענת מזויף דכל זמן דלא העידו עדים בפני ב"ד לא מחזקינן למזייף. ואף דבש"ע כ' ובאו ב' ואמרו ממנו שאל לזייף לו מ"מ ודאי צריך שיעיד בתורת עדו' בפני ב"ד וכמו שכתב בטור עדים שהעידו על ראובן. ואף אם העידו כל אחד בפני עצמו דממנו תבע לזייף לו לא מרעינן להשטר עד שיעידו שתבע לשניהם ביחד וכן אם העידו ששמעו שתבע לאחד לזייף לו לא מחזקינן ליה לזייפן רק בדברים הקרובים אל השכל דאימר זייופי זייפי' כמבואר בש"מ כתובות (דף ל"ו) עיין שם אך אם כבר הוחזק זה האיש ע"י קבלות תרי סהדי דמאתם תבע לזייף בזה יש לומר דאף פרוע נאמן במגו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |