אמרי בינה/דיני הלוואה/נה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני הלוואה נה

סי' נה

כתב הרמב"ם (פכ"ב) מאישות הרי שנמצא מעות או מטלטלין ביד האשה היא אומרת במתנה נתנו לי והוא אומר ממע"י הם שהם שלי ה"ז נאמנת כו' וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ואם אמרה על מנת כן נתנו לי על מנת שלא יהיה לבעלי רשות בהן אלא אעשה בהן כל מה שארצה עליה להביא ראיה שכל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו עד שתביא ראיה ואם אמרה אתה נתת לי במתנה נשבעת היסת כו' ואינו אוכל פירותיהן. ובטעם הדבר דא"נ לומר אחר נתן לה על מנת שאין לבעלה רשות במגו דאתה נתת כ' כל המחברים דבאמת כל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא רק אתה נתת נאמנת לפי שאינה מעיזה בפני בעלה כמו שכ' המ"מ לכך ל"א מגו כזו כיון דחזקה אין אשה מעיזה אלם כל כך להוציא מידה והבעה"ת (שער ו') הביא משם הר"ם בר נתן ז"ל דמפרש דלכך אינה נאמנת במגו דאתה נתת דגרועיה גרעיה דבזה הבעל יורש ובזה אין הבעל יורש ולפי זה אינה יכולה להפקיעה מבעל רק היכא דטענתה לגרוע כח הבעל ולהפקיע הירושה וכמבואר בבעה"ת שם אבל להפקיע הפירות יכולה ואם אמרה אחר נתן לי על מנת שלא יהיה לבעלי רשות באכילת פירות אבל לא מירושה דהבעל יורשה נאמנת במגו דהבעל נתן לה וכן מבואר בתומים (ס"ק ב'). אולם ברמב"ן ב"ב (דף נ"א) מבואר דאינה יכולה להפקיע מבעל אף מפירות וכיון דידו עדיפא מידה וגם משום קטטה לכך א"נ:

ולענ"ד יש להוכיח דכן גם כן דעת הרמב"ם דגם מפירות אינה יכולה להפקיע מיד הבעל רק כשאמרה אתה נתת לי דמעיזה בפניה בדבר שיודע הבעל דהא כ' הרמב"ם (פ"ח) מנחלות במד"א באחין ובאלמנה שאין חלוקין בעיסתן אבל בחלוקין בעיסתן שמא מעיסתן קימצו ומבואר דאין צריך ראיה דקימץ מעיסתו ורק בשמא סגי ואינו יכול להוציא ועיין מהרש"א ב"ב שם וצריך להבין למה נקט הרמב"ם רק אלמנה והוציא מכלל זה אשת איש שהיתה נו"נ דכ' שם לעיל מיניה דא"נ נימא גם כן בחלוקין בעיסתן תהיה נאמנת וכן בש"ע (סי' ס"ב ס"א) כש"כ הדין דאשה הנו"נ תוך הבית וכן אחד מן האחין כ' ואם היו חלוקין בעיסתן על האחים להביא ראיה ולא כ' בא"א הנו"נ תוך הבית דין זה. ואף דכ' הרמב"ם (פי"ב) מאשות דמותר מזונותיה הוא לבעל אין לומר דלכך לא יכולה לומר דמעיסתה קימצה כיון דשייך לבעל ז"א דהא מבואר (פח"י) שם דמותר מזונות אלמנה ליורשים וע"כ צריך לומר דהא דאמרינן אימור מעיסתה קימצה היינו כמו שכ' תוס' נזיר (דף כ"ד) המובא במל"מ שם דהיכא דקימצה ופחתה מכדי שבעה שייך לה רק המותר מכפי שיעור שקצבו לה חכז"ל שייך לבעלה אבל באם עינה א"ע ולא אכלה כפי הנצרך לה זה שייך לה וזכתה בו ולכך נוכל לומר אימא מעיסתה קימצה באלמנה היינו שצמצמה א"ע לענות נפשה ולקמץ מכפי הצריך לה אם כן בא"א נמי נימא כן ועיין רמ"א אה"ע (סי' ע') שכ' משם הטור צמצמה והותרה מאלו המזונו' הוא של בעל וכ' שם בעל נו"ב בדגול מרבבה דאם קימצה מעיסתה ואכלה פחות משבעה הוא שלה וכמו"ש המל"מ משם תוס' נזיר. וכן הוכיח שם הב"מ מלשון הרמב"ם שמשמעתו כדעת התוס' עיין שם ואין לחלק בין אלמנה לא"א. אם כן יקשה למה השמיט הרמב"ם הדין דקימצה מעיסתה לגבי א"א והזכיר במכוון רק באלמנה ואחד מן האחין. אלא ודאי נראה דסובר דאינה יכולה להפקיע מן הבעל הפירות אף בחייה אף אם אינה מפקיע ממנו הירושה דחזקה הנמצא ביד האשה משל בעל והוא בכלל נכסי מלוג וכמו שכתב הרמב"ן דידו עדיפא ולכן אינה נאמנת לומר דהוא ממה שקימצה מעיסתה כיון דממותר מזונות השייך לה אין לבעל בו כלום ואף הפירות אינו אוכל בחייה כמו דמוכח מדברי תוס' נזיר הנז' דיכולה לקנות בעדם בהמה להקדישה וכן מוכח מדברי הר"ן נדרים (דף פ"ח) ועיין ב"ש (סי' פ' סק"י) ובבית יעקב (סי' ע') לכך אם אמר' שהוא ממה שקימצה מעיסתה והוא שלה לגמרי כיון דמפקיעה מן הבעל הממון לגמרי אף מאכילת פירות א"נ ורק בזה חולק הרמב"ן עם הרמב"ם אם נאמנת לומר לבעל דהוא נתן לה במתנה דסובר רמב"ם דנאמנת והוא מטעם שכתב המ"מ דחזקה דאינה מעיזה ולפי זה אף באמרה שאחר נתנה לה ע"מ שאין לבעל רשות בחייה ולא להפקיעו מירושתה גם כן אינה נאמנת וכמו שכ' הרמב"ן. ולדברי הר"מ בר"נ שבבעה"ת צריך לדחוק בדברי רמב"ם ולחלק בצמצמ' מעיסת' בין אלמנה לא"א וזה דוחק רב וכמו שכ' הב"מ הנז':

והנה בתומים כ' דאף הרא"ש ותוס' מודים לזה כשאינה מפקיע' מירושה רק מפירות בחייה דנאמנת ואף דכתבו ובאח' נתן לי במתנה היינו בעל מנת שלא יהא רשות לבעלה בו בחייה אבל לא להפקיע מירושה. אולם ברשב"א בש"מ שם מבואר להדיא דנאמנת אף להפקיע מבעלה הירושתו עיין שם ובמ"מ. ולמה שכ' התומים בדעת הרא"ש יש ליישב מה שהקשה הרב בעל מח"א דיני נדרים ודיני זכיה ומתנה על הרא"ש דפוסק כרב דאין קנין לאשה בלא בעלה רק באומר לה מה שאת נותנת לפיך ואז אם מתה אין הבעל יורשה ואיך כ' בפ' חזקת דאם מתה ירשנה בעלה דהא על מנת שאין לבעלה רשות לא מהני התנאי רק באומר מה שאת נותנת לפיך ובזה הא היא גופה לא זכי רק מה שנותנת לפיה ולהנז' כיון דעל כרחך הרא"ש איירי בלא הפקיעה ממנו רק הפירות בחייה ולא לענין ירושה דבזה אינה נאמנת ועל כרחך כוונתו דנתן לה על מנת שאין רשות לבעלה בחייה באופן המועיל דיאמר עכשיו לא תזכה רק מה שנותנת לתוך פיה וקודם מותה יהיה לה קנין עולמית דבזה אינה מפקיעה מבעלה רק הפירות בחייה ולא הירושה ולכך כשמתה ניתן לבעל דלענין ירושה א"נ:

ובעיקר טעמא דבעה"ת דא"י להפקיעו מירושה יש לומר דהנה התוס' והרא"ש כתבו דבקבל מן האשה נאמנ' לומר של פלוני הוא מגו דאי בעיה שקלה ויהבה לי' אבל בשעת מיתה דשוכבת ולית לה מגו אינה נאמנת ויש להבין למה להו למגו ואי משום דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו אם כן אף במגו לא תהי' נאמנת כמבואר (סי' צ"ט) דהלוה אינו נאמן על מה שת"י דשל פלוני הוא אף במגו וכבר עמד על דבר זה בתומים (סי' צ"ט) גם קשה אם נאמנת במגו כשהיא בריאה למה לא תהיה נאמנת בשוכבת במגו דאי בעיה אומרת שלי ונותנ' לפלוני במתנת שכ"מ או בקנין אודיתא וראיתי בהפלאה בק"א (סי' פ"ו) דעמד ע"ז וי"ל בדעת התוס' דהא הרמב"ן הקש' במתה למה חוזר לבעל יהיה עכ"פ הדין דיחלוקו הבעל עם יורשי האשה כי דלמא נתן לה אחד על מנת שאין לבעל רשות בו ובש"מ ב"ב שם מתרץ דדוקא כל זמן שהיא בחייה ויד הנפקד כידה והוי כאלו תחת ידה ואין מוציאין מידה ואמרינן דסתמא הוא שלה דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו אבל כשמתה אין הם בחזקתה אלא בחזקת היורש דהיינו הבעלים וכיון דרוב הנכסים המצוין בידן הן משל בעלים אעפ"י שאמרו קודם מותן של פלוני הוא ולא הספיק הנפקד להחזיר לבעליהן בחייהן כבר יצאו מרשותו ומטילין אותן אחר הרוב ומצוי דהיינו הבעלים עיי"ש עוד בדבריו אם כן כיון דבאמת רוב הוא דהמצוי בידן הוא משל בעלים רק כשהוא בידן או ביד הנפקד מתנגד לזה החזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו אבל כשאמרה בחייה דשל פלוני הוא אז נגד הרוב ומצוי ליכא חזקה דמה שביד אדם הוא שלו. אבל כשיש לה מגו דאי בעי' היתה נוטלת ונותנ' לו נאמנת ואי דהוי נגד חזקה ז"א דהא גם לפי דברי הבעל דהוא שלו מוציא מידי חזקה ולכך נאמנת אבל בלא מגו אינה נאמנת כיון דהוא ספק השקול אזלינן בתר רוב ומצוי דהם של הבעלים ושוב לא קשה דיש לה מגו ליתן במתנת שכ"מ או בקנין אודיתא דמ"מ כיון דלא נתן לו הנפקד ואחר מיתה שוב אין בידה ורשותה ונפלו הנכסים לפני הבעל והוי כאלו הם ברשותו ואזלינן בתר רוב ומצוי שהוא של הבעלים כמו שכ' בש"מ. ולפי זה יש לומר דזה ג"כ טעמו דהבעה"ת משם הר"מ בר"נ דמבואר שם בדבריו משם הר"י מיגאש ז"ל דכיון דמתה אינה יכולה להפקיע ירושת הבעל ולכך אינה נאמנת לומר דניתן לה על מנת שאין לבעל רשות וכיון דלדבריה אם מתה אחר כך לא ירשנה בעלה ויפקע כח הירושה על ידי זה אינה נאמנת גם לענין פירות כיון דלענין ירושה אינה נאמנת להפקיע מהבעל אחר מיתתה כיון דאז ליתא ברשותה וממילא מחזקינן דלא נתן לה האחר בע"מ שלא יהיה לבעל רשות שוב אינה נאמנת גם לענין פירות. אבל בטענה דאתה נתת לי במתנה דאינה מפקיעה ירושת הבעל רק לענין פירות שלא יאכל בחייה בזה שייך החזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו. ובאמרה בבריאותה דשל פלוני הוא דמפקיעה כח הבעל מכל וכל דאמרה עכשיו שאינו שלה נאמנת דרק במה שרוצית להפקיע כח ירושתו אחר מותה א"נ כיון דאחר כך הוא ברשות הבעל זאת אין בכחה כיון דאמרה מקודם דהוא שלה אבל כשאמרה בבריאותה דמוציאה מרשותה לרשות אחר בחייה נאמנת ומיושב בזה גם כן קושית הב"ש אה"ע (סי' פ"ו ס"ק ג') ולפי זה יש לומר דאם לא הספיק הנפקד למסור לפלוני בחייה דאז אין נותנין לו אף כשאמרה בבריאותה וצ"ע בזה ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בזה בד"ח דיני כתובה (סי' ט"ו):

ומה שכתבו תוס' שם דאם תקף הבעל אין מוציאין מידו ואינה נאמנת לומר של פלוני הוא דאם לא כן אמאי בלוה מן האשה ונתגרשה אין לה עליו כלום תהיה נאמנת שלי במגו דשל פלוני והדברים סתומים כאשר עמדו האחרונים ע"ד דמקודם לכן כתבו דשלה עדיף ואח"כ כ' דשל פלוני עדיף ולמה שכ' יש לומר דכשהוא ביד אחר בפקדון דאז כשאמרה של פלוני ומתה ונפל לרשות הבעל ומפקיע מרשות הבעל אזלינן בתר רוב ומצוי אבל כשתפס מיד האשה דאז אם האשה אומרת של פלוני עדיף ממה שאמרה שלי דשלי אינו טענה טובה דרוב נכסים שביד האשה אם אינם של אחרים רוב ומצוי הוא דהוא של הבעל וכשטוענת של פלוני אינה מפקיע מרשות הבעל דהא אומרת דהוא רשות של פלוני דיד ורשות הנפקד הוא רשות של המפקיד והיה ס"ד כשתפס הבעל וטוענת של פלוני נוציא מיד הבעל קמ"ל התוס' דאעפ"כ א"נ כיון דהבעל מוחזק אזלינן בתר המצוי אף נגד אחרים דכל שביד האשה בחזקת הבעל דאם לא כן תהיה נאמנת אף דשלי הוא במגו דשל פלוני ובזה של פלוני טענה טובה כיון דאומרת דהרשות הוא של פלוני ולא שייך חזקה כיון דאף לדברי הבעל ליכא למימר בה חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו:

ועל הא דכתב הרמב"ם דנאמנת לומר במתנה נתת לי כ' בבעה"ת בתשובת הר"מ בר"נ ז"ל ראיה מהא דמבואר ב"ב שם דאש' הנו"נ בתוך הבית דאינה נאמנת משמע הא אינה נו"נ נאמנת וכ' ואין לומר דב"ב איירי ביתמי ולכך נאמנת הביא שוב מתוספתא דמבואר בנו"נ הן של בעל ומשמע דבעלה חי ואעפ"כ דוקא בנו"נ אבל באינה נו"נ נאמנת וקשה דמ"מ מאי ראיה יש על אומרת במתנה נתת לי דבעל מכחישה בברי דנאמנת דלמא אינה נאמנת להפקיע ממנו הפירות רק באם טוען הבעל שמא אז אמרינן בו"ש בזה ברי עדיף אף דידו עדיפא מידה ומנ"ל דבברי וברי נאמנת אף באינה נו"נ ויש ליישב בדוחק:

ומתוספתא הנז' המובא בבעה"ת קשה לכאורה שיטת ר"ת המובא ברא"ש פרק הכותב דמעשה בא לפניו באשה הנו"נ ואומרת על חפצים דשל פלוני הם דנאמנת והקשו לו מסוגיא דב"ב באשה הנו"נ וכתב לחלק דביתומים מורי' התירא לכך א"נ אבל בחיי בעלה נאמנת וכבר הבאתי לעיל סי' הקדום ד' הב"מ אם לא תוכל לומר קים לי עיין שם וקשה מתוספתא זו דמבואר דאף בחיי הבעל אינה נאמנת ועיינתי בתוספתא ב"ב (פ"ט) וז"ל בן הנושא ונותן בנכסי אביו אעפ"י כו' יוצאת על שמו הרי הן של אביו ואם אמר מה שירשתי מבית אבי אבי הן יעשה כמפורש בפירושו האשה שנושאת ונותנת בשל בעלה כו' הרי הן של בעלה ואם אמר' מה שירשתי כו' יעשה כמפורש בפירושה עכ"ל ובדין דבן בנכסי אביו בפשיטות איירי במת אביו דאם אביו חי אינו יכול לומר מה שירשתי מבית אבי אבי וכנראה איירי דמת אביו וירושת אבי אביו נתחלק ובזה אינו נאמן והא דנקט הרי הן של אביו היינו ברשות תפיסת הבית מאביו וכן יש לומר בנכסי בעלה היינו במת והא דנקט של בעלה היינו תפיסת בית בעלה כן צריך לדחוק ולדברי ר"ת משמע לכאורה אף אם הבעל טוען ברי דהוא משלו היא נאמנת דאם לא כן למה כ' הר"ת הטעם דבשל יתומים אינה נאמנת דמורי' התירא למה לא נאמר הטעם דבשל יתמי טוענין טענת ברי דאם הי' קיים היה טוען ברי וכמבואר ברא"ש (רפ"ב) דכתובות ואף דלהוצי' לא טענינן מ"מ כאן הוי כלהחזיק קצת כמובן אלא ודאי דסובר אף בטוען ברי אינו נאמן וכן מדנקט שם דאינו יכול להשביעה בטענות שמא משמע דבטענות ברי תשבע אבל אינו נאמן. וידע המעיין שכל מה שכתבתי בדינים אלה הוא ממה שנרשם אצלי מימי עלומי וידעתי שיש לגמגם בכמה דברים ולהאריך בביאור דברי הפוסקים בעניני' האלה וכאשר העמיק והרחיב הרבה בדינים השייכים לסי' ס"ב אאמ"ו ז"ל בספרו חלק אה"ע דיני כתובה אולם מחולשתי בעוה"ר וגודל תוגיון רוח משמועות המבהילות מאחינו שבגולה בעו"ה ד' הי' עוזר להם קצרה רוחי לעיין היטב בדברי ואולי יזכנו ד' לבאר עוד בחלק אה"ע בדינים המסתעפים בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף