אמרי בינה/דיני גביית חוב/כב
|
< הקודם · הבא > |
אם מכרו היתומים נכסי אביהם ואין הבעל חוב יכול לטרוף מבואר ש"ע (ק"ז) דעת ר"ה גאון דגובה מן הדמים ודעת הרא"ש דאינו גובה דלאו הני זוזי שבק אביהן ומטעם מזיק פטורין גם כן לדעת הרא"ש ונראה דוקא אם כבר קבלו הדמים מן הלוקח וזכו בהם דכבר נגמר המקח וגם ההיזק אבל אם עדיין לא גבו המעות אף דנגמר המקח מ"מ אם עייל ונפיק אזוזי תלוי המקח בנתינת הדמים אם כן לא נגמר עדיין ההיזק ומבואר (סי' שפ"ו) דאף בגרמא דפטור מ"מ משמתינן לי' עד דמסלק ההיזק ולכתחילה ודאי הב"ד מוחין בידו. ועיין רמ"ה ב"ב ר"פ מי שמת שכ' בהא דיתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין דוקא מקמי דידעי בהו ב"ד אבל אי ידעי בהו ב"ד מקמי מכירה מחייבי לממנעינהו עד דמפקינן מנייהו חולקא דבנות ואי לא ציית משמתינן להו עיין שם דדעתו כרבינו האי גאון והוסיף עוד דדוקא מכרו מהני אבל מתנה לא רק מכרו דאפשר דמהדרי להו זוזי לב"ד דאי לא תימא הכי רק דאינו גובה מהדמים מה הועילו חכמים בתקנתם עיין שם. ואם כן אף לדעת הרא"ש דאינו גובה מהדמי' מ"מ כ"ז שלא בא ליד היתומים ונשאר ביד הלוקח אין מניחין הב"ד לגמור ההיזק כיון דעדיין יכול המקח להתבטל ונחשב עדיין כזכות אביהם בהקרקע וגם לא נגמר ההיזק מסלקינן הגרמא לכ"ע שלא יקבלו הדמי מקח ויגרמו היזק בזה להבנות או לבע"ח:
וראיתי בתומים דהוכיח כן דהבע"ח יכול לעכב אם עדיין המעות ביד הלוקח מד' ר"ן פ' מש"נ דמפרש דב' ירושלמי באלמנה דמוכרת למזונות וכתבה סתם אם בא מלוה בעדים תאמר למזונות ומלוה בשטר תאמר לכתובה ודבריו נפלאי' ואינם מובנים כלל דשם ל"ש כלל לתת שם מזיק לאשה דהקרקע קיים ויכול לטרוף וגם הא משועבד לה לכתובתה ומצאתי בס' ב"מ (סי' ק"ג) דהשיג עליו וגם חולק על גוף הדין זה ולענ"ד אף דאינו ראיה מ"מ הדין דין אמת כ"ז שלא בא ליד היתומים לא נגמר ההיזק ואין הב"ד מניחון לגרום ואפשר אף אם כבר זקפו במלוה להמבוא' בב"ח (סי' צ"ו) דיש דין קדימה לבעל חוב הבא לגבות מן סחורתו שמכר עיין שם אם כן נשאר עכ"פ זכותם של היתומים ושיעבודם על הקרקע שמכר דאם לא ישלמו יקדימו לגבות יכול הבע"ח לטרוף דעדיין לא נגמר ההיזק וצ"ע:
והנה דברי הר"ן כתובות הנז' צריכים ביאור כאשר עמדו על זה האחרונים חדא למה כתב דאם תמכור למזונות יבוא בעל חוב ויטרוף מן הדמים הא הדמים הוו כמטלטלין כמו דכתוב' אינה גובה כ"כ לא יגבה הבעל חוב. ועוד למה לא כתב דיבוא בעל החוב ויטרוף מהלוקח הקרקע ועל כרחך דאם יטרוף הקרקע תבא האשה ותטרוף מבעל חוב בעד הכתובה שמוקדמת למלוה בשטר ואף דמלוקח לא מצי טרפה דאחריות דנפשה קבילת עלה מ"מ מן הבעל חוב תטרוף כדין לכך נקט הר"ן דיטרוף מהדמים וק' ממנ"פ אם הוי כקרקע הואיל דבא ממכירת הקרקע למה יקדים הבע"ח ואם הוי כמטלטלין כמו שכ' הר"ן להדיא אף בעל חוב לא יגבה. ובס' אבני מלואים (סי' ק"ג) כתב כיון דדינא הוא דלוקח מצי לסלוקי בזוזי כשהלוקח מסלקו בזוזי תו לא מצי האשה לחזור על הבעל חוב לטרוף בכתובתה מפני שלא קבל אלא דמים ועל הלוקח לא תוכל לבא דאחריות דנפשה קיבלה עיין שם ויש לגמגם עובא בזה הא כיון דהדמים הוו כמטלטלין ואין בכח הבעל חוב לבא מכח טירפא למה לא תחזור האשה על הלוקח ואף דאחריות דנפשה קיבלה עלה מ"מ תוכל לומר את אפסידת אנפשך במה שסלקת להבעל חוב בזוזי דאם הי' טורף הקרקע הייתי חוזר עליו ואתה היית חוזר עלי והי' חוזר חלילה והיה הבעל חוב מתפשר עמי ובזה שסלקת שיעבודי מכל וכל שנתת לו הממון אני חוזר על שעבודי כי אפסדת אנפשך. ורבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובותיו (סי' קפ"ה) כתב בכוונת הר"ן דסובר כרה"ג דהבא מכח הקרקע הוי כאלו ירשו המעות ואם ימצא בעל חוב שיהיה לו שעבוד מטלטלין אגב מקרקע והניח קרקע ומכרו היתומים לדעת רה"ג גובה הבעל חוב מדמים אף לדינא דגמרא דהוי כאלו ירשו אותם וזה כוונת הר"ן דיבא מלוה בשטר שיש לו שעבוד מטאג"ק והמעות משועבד לו ולא לכתובה ואינה יכולה לחזור ולטרוף לא מבע"ח ולא מלוקח עיין שם. וגם בזה יש לדון דכבר הוכיח במישור בספר אבני מלואים דאף לרה"ג אם החליפו היתומים קרקע בקרקע מדינא דגמרא אין הבעל חוב גובה ואף דהי' בא מחמת השיעבוד מ"מ הי' ראוי דאל"כ יקשה מש"ס בכורות (דף מ"ח) אף דאחין שחלקו כלקוחות מ"מ הוי כהחליפו קרקע בקרקע א"ו דהוי ראוי ואין הבעל חוב גובה רק אחר תקנת הגאונים קאמר רה"ג דכמו דגובה ממטלטלין כ"כ גובה מן ראוי. גם דוחק לומר דהר"ן יחלוק על רמב"ן ורשב"א דחלקו על סברת רה"ג וסברו דלאו הני זוזי שבק אביהן כמבואר רמב"ן ב"ב שם ובתשובה מיוחסת לו (סי' מ"ט) ועיין מהרי"ט (סי' קכ"ח) וז"ל ואף רבינו האי ז"ל לא אמר שהבנות ניזונות מהדמים אלא לענין יתמי דבמקום אבוהון קיימי ומתקנת' דרבנן מטלטלי דידהו משעבדי לבעל חוב ולכתובה ולמזוני וכי היכי דאם מכרן בחייו היו הבנות ניזונות מדמים אף לאחר מותו ניזונית אבל מודה הוא דמדינא לא חל שעבוד בעל חוב על דמי המטלטלין והוי ליה נכסי דקנה בתר הכי ויחלוקו עכ"ל שם אם כן אף אם יש לו שיעבוד מטאגמ"ק מ"מ לא עדיף מדאקני וכיצד ישתעבד כיון שקנה לאחר מותו. ועיין בב"מ (סי' ק"ג):
וקצת נראה דהא מבואר דלר"ט דסובר מי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים ינתנו לכושל והטעם כיון דלא בא לרשות יתומים עדיין גובה ממנו בעל חוב וכתובה מבואר בר"ן פ' הכותב דאף מיני' דידי' מטלטלין לא משתעבדי לכתובה מדינא דגמרא ועל כרחך ר' טרפון סובר כר"מ דמטלטלין משתעבדי. ובתוס' שם הקשו הא מלוה הוי ראוי ואין אשה נוטלת בראוי והמעיין בש"מ שם ימצא דלר"ט גובה דלר"ט מה דלא בא ליד יתומים משתעבד ובאמת כל הטעם דאין בעל חוב גובה מראוי הוא משום דלא מצינו שבעל חוב יחול שיעבודו בב"א עם היורשים דרק שיעבודו קדם גובה ולא בבא בב"א ולר"ט עדיף לטרוף ממה דלא הוי ביד יתומים כן נמי לא קפדינין במלוה דהוי ראוי. ור"ע חולק דסובר דכבר זכו יורשים אף דלא הי' ברשותם בשעת מיתה מ"מ זכותם קדם והבע"ח בא בכח גבייה לכך ינתנו ליורשים וי"ל דוקא בממון שבא פעם אחד ליד אביהם אז סבר ר"ע דיורשים במקום מורישם קיימי וזכו בכל זכות שהיה למורישיהן אבל דבר שלא הי' מעולם בזכותו ולא בא ליד אביהם ולא ליד היורשי' מודה ר"ע דלא מקרי מטלטלי דיתמי לענין שיעבוד בעל חוב. אם כן ודאי אם מכרו היתומים קרקע שירשו מאביהם וקבלו המעו' כבר זכו בהם ואף אם לא גבו עדיין המעות מ"מ כבר זכו בחיובו של הלוקח. ולדעת רה"ג הוי כמטלטלין שהניח אביהם ולדעת החולקים לאו הני זוזי שבק אביהן אבל בנידון דר"ן הנז' לאחר מיתת האיש הי' הקרקע נשתעבד לבעל חוב ולכתובה. ובכח ב"ד רשות לה למכור לצורך מזונות ונשאר הדמים ביד הלוקח להספיק לה מזונות והיורשים לא זכו בהן כלל אף לא בהחיוב הדמים שהן מיוחדין למזונותיה אבל חלף הקרקע הוא עכ"פ והוי כמו לר"ט דנשאר מלו' ביד אחרים דגובה הבע"ח מזה ואשה בכתובתה אינה יכול' לגבות לרבנן דמטלטלין לא משתעבדי לכתובה כן בזה מודה ר"ע כיון דמעולם לא הוי עדיין שום זכיה בהדמים הללו ליורשים אם כן יבא הבעל חוב ויטרוף ויגבה מהדמים הללו אף שהם כמטלטלין ולאש' לא תוכל לגבות דהוי מטלטלי ולא משתעבדי לכתובה מדינא דגמ':
ואם מכרו היתומים מטלטלין כ' הסמ"ע דלכ"ע אינו גובה ועיין בש"ך ותומים (ס"ק ו') ותמהני הא מבואר בנ"י ר"פ מי שמת שכתב וכתבו האחרונים דאף עפ"י דהשתא ניזונות ממטלטלין כו' מ"מ אם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו ולא נימא מה לי מטלטלין מה לי המעות דדוקא מטלטלין דשבק אבוהון אבל המעות לאו הני שבק ודומה למלוה על פה כו' הרי דאף במטלטלין בתר תקנת הגאונים תליא רק בסברת הרא"ש אבל לרה"ג באמת חייבין היורשים לשלם וכ"כ שם הש"ג להדיא דלדעת רה"ג ה"נ כיון דבע"ח גובה ממטלטלין דיתמי גבי נמי מהדמים וקאי שם על מטלטלין שמכרו והיה לו מלוה בשטר ולא שיעבד לו מטאג"ק הרי דאין חילוק והבדל לדעתם. וכן נראה מדברי רמ"ה שם דמסכים לדברי רה"ג וכ' ומסתברא כותיה דאי לא תימא הכי מה הועילו חכמים בתקנתם. וכ"כ נמי לענין בעל חוב השתא דעיקר סמיכת דעת הבעל חוב על המטלטלין יאכלו היתומים וליחדו שימכרו כל המטלטלין ויפטרו ובפרט לדעת ר"ת בתוספות בכורות (דף נ"ב) דכ' תקנות הגאונים דאורייתא. והיינו דסובר כדעת רמב"ן ורשב"א דאם שיעבודו דאורייתא אף מטלטלין משתעבדו רק דלא סמך דעתו עליו והשתא עיקר סמיכת דעת הוא על המטלטלין אם כן למה לא נאמר דתמורת מטלטלין יש לו הדין כמו אלו מכרו קרקע. וכן למ"ש הריב"ש בתשובה טעמא דתקנות הגאונים משום דיש כח לב"ד לכוף על מצות עשה דמתן שכרו בצדו ואם ירשו מטלטלין חייבין מצד מצות כבוד אב לשלם לכך יפה כח התקנה לכוף לשלם אם כן אף אם מכרו ולאו הני זוזי שבק אביהן מ"מ מצוה רמיא עלייהו לשלם ואם כן למה לא נימא לדעת רה"ג וסייעתו דהוי כאלו הניח אביהן הדמים אף במכרו מטלטלין. ובקצוה"ח (ס"ק ז') כתב משם כה"ג דאף אם שיעבד מטאנ"ק אם מכרו י"ל דאינו חייב לשלם מדינא דגרמי כיון דמד"ת לא חל השיעבוד והשיג עליו דכששיעבדן באגב נשתעבדו גם מדרבנן ומדאורייתא והביא מתשובת רא"ש דעבדים אף דלא נקנין באגב משתעבדי באגב ומאד תמוהין דבריו הרא"ש לא בא אלא להוסיף דאף דלא מהני בקנין אגב בעבדים דניידי מ"מ מועיל שיעבוד על ידי קול אבל מה דמהני קנין אגב ודאי לא גרע שיעבוד מקנין ומהני מה"ד אם קנין אגב הוא מה"ת מהני גם לענין שיעבוד מן התורה ואם מדרבנן מהני מדרבנן ובאמת המעיין בכה"ג יראה מסקנתו דחייב מטעם מזיק ולא אדע מקום ספק לזה אף אם קנין אגב ל"ה רק מדרבנן מ"מ הא המזיק ממון שזכה מדרבנן גם כן חייב לשלם וגזל גמור מדבריהם הוא וכמו במוחל שטר חוב שמכרו אף דמכירה לא הוי רק מדרבנן מ"מ למאן דדאין דד"ג חייב לשלם כל דמי שוי' השטר. והטור לא אמר רק מה דהוא תקנת הגאונים וגם בזה צ"ע כמו שכ':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |