אמרי בינה/דיני גביית חוב/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי בינה TriangleArrow-Left.png דיני גביית חוב TriangleArrow-Left.png טז

סי' טז

לוקח המוחל להבעל חוב הבא לטרוף ממנו בשביל חוב המוכר שבועת הבא לגבות מנכסים משועבדין דלא יפרע אלא בשבועה נראה דאינו יכול לחזור שוב על המוכר מכח אחריות כיון דאפסיד אנפשיה במה שמחל השבוע' ויכול המוכר לומר ברי לי שפרעתי ומי יימר דהיה משתבע בשקר ואף די"ל כיון דמה"ד גובה הבעל חוב מלוקח בלא שבועה מטעם חזקת שטר רק חז"ל עשאו תקנה לטובת הלוקח ויכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים זה אינו דכבר כתב המרדכי כתובות דבמקום דחב לאחרים מלבד התובע שלו אינו יכול אי אפשי בתקנת חכמים ועיין ש"מ ב"ק (דף ח') בהא דאמרינן שם פשיטא מכר ללוקח בינונית וזיבורית דהקשה לאביי דלית ליה מה מכר אמאי לא יאמר הראשון ל"נ לי בתקנת חכמים וכתב דבמקום דחב לאחרים מלבד התובע שלו א"י לומר אי אפשי וכן כ' בנ"י שם ועיין מהרי"ט חחו"מ (סי' ח') בזה. וה"נ דכוותיה. וגם למה שכ' המהרי"ט שם דל"א סברא זו דלא ניחא לי רק היכא דנעשה רק לטובתו אבל אם נעשה גם לטובת חבירו א"י לומר ל"נ לי ועיין ש"מ ב"ק (דף ז') דאין הבעל חוב יכול לומר הב לי זיבורית טפי פורתא מטעם דלא ניחא לי בתקנתא דהוי להוציא וגם כיון דמשום נעילת דלת נתקן לגבות מבינונית הוי לטובת דלוה שלא תנעול דלת בפניו כן נמי י"ל בתקנה דהבא לגבות מנכסים משועבדין דלא יגבה אלא בשבועה נתקן אף לטובת המוכרן. ולא יכול לומר לא ניחא לי בתקנתא וגם דהוי להוציא מן המוכר. וביותר י"ל כיון דהמוכר ידע שהבא ליטרוף לא יפרע אלא בשבועה לכך פרע וסמך א"ע דאם יתבע הבעל חוב אותו יטעון אשתבע לי דלא פרעתיך ומן הלוקח גם כן לא יגבה אלא בשבועה וסמך א"ע דלא ישבע בשקר ולכך קבל עליו אחריות המכר נגד בעל חוב וע"ד שימחול הלוקח השבועה לא קבל עליו אחריות. אך יקשה על זה מתוס' כתובות (דף צ"ב) דכ' שם הנ"מ בראובן דמכר שדה לשמעון באחריות ובעל חוב אתי למטרף דראובן יכול לדון עמו מטעם דמפקת מיני' עלי' דידי הדר דנ"מ אם מחל לו הלוקח השבועה ויקשה אם כן איך יהדר עליו:

וראיתי בהפלאה שם שעמד על זה ויצא לדון דהלוקח יכול לומר אי אפשי בתקנתא ולענ"ד כמ"ש ומד' תוס' אינו ראיה כלל דהא התוס' שם וב"ק כתבו דנ"מ לראיה אחרונה דאם הלוקח אומר אין לי ראיה [והיינו שטוען בבירור שהי' אצל הפרעון ולא נמצא עדים דפסל לכל העדים נגדו דאם לא כן לוקח הוי כמו יורש דמבואר בש"ס פ' ז"ב כיון דל"י במילתא דאביו יכול להביאם אלא ודאי דאיירי כנז' וכ"כ בש"מ ב"ק שם] ובזה ודאי יקשה כיצד יכול לחזור על המוכר כיון דיש עדים על הפרעון ואיהו דאפסיד אנפשיה לפסול להעדים וע"כ צריך לומר כמו שכ' בש"מ כתובות שם הא דאמר דמפקת מיני' עלי דידי הדר לא שזה יפסיד בויתורו של זה דאיהו לא ישלם כלום אלא אם כן זכה בו מה"ד אלא כיון שצריך לדון עמו אם זכה בו מחמת ויתורו זה יכול הוא לדון עם הבעל חוב עיין שם וה"נ הטעם במחל לו השבועה לא דיהדר עליו לשלם רק כיון שיהיה צריך לדון עם הלוקח הוי בעל דין ויכול לדון נגד הבעל חוב אבל מ"מ י"ל דאין הב"ד מחייבינן ליה להמוכ' לשלם דלא על זה קבל אחריותו. והדבר מוכרח שכן כוונת תוס' דאי ס"ד דראובן יהיה חייב בדין לשלם ללוקח אם כן אפי' משתעי' דינא בהדי שמעון אינו יכול לטרוף ממנו בשבועה כיון דעליה דראובן יהדר הוי כפרע שלא בפניו לגבי ראובן וכיצד יהיה ביד הב"ד להוריד לבעל חוב לנכסי דלוקח כיון דעליה דראובן יהדר דומה למה שכ' תוס' כתובות שם דא"ל דנ"מ דעדים המקיימין השטר דבעלי חוב קרובים לראובן ורחוקים לשמעון דאם כן אף אם שמעון משתעי דינא לא מקבלין העדות כיון דנוגע לראובן וה"נ דכוותי' אלא ודאי דמדין יהי' ראובן פטור מתשלומין כיון דאפסיד אנפשי' במה שמחל לו השבועה רק דקמ"ל דעכ"פ יכול לדון ולאישתעי דינא עמו מטעם דלא ניחא ליה למיקם בדינא ודיינא.

וכן באם הלוקח אומר אין לי ראיה להביא אם היה יכול לחזור על ראובן לא הי' צריך ראובן לאישתעי דינא עם הבעל חוב דהב"ד לא הוו מגבין לי' כיון דיש עדי פרעון וראובן לא פסלם א"ו דאינו יכול לחזור וכיון דאינו נוגע לראובן אם ישתעי דינא עם הלוקח היה טורף ממנו אף דאינו בא רק מטעם ערב דנכסי דבר נש ערבין ביה וכיון דאינו יכול לגבות מן הלוה הואיל דיש עדי פרעון אמאי גובה מן הערב צריך לומר דהוי כמו אם הלוה כופר והערב מודה דמבואר (סי' קכ"ט) דחייב הערב לשלם והא דמבוא' ש"ס בכורות (דף מ"ח) גבי יוסף בן שמעון שקנה מיוב"ש דאינו טורף כבר עמד ע"ז בב"ח שם ועיין שם בד"מ לאאזמ"ו הגאון הצדיק ז"ל ישוב נכון לזה ומ"מ שמעון אף דחייב לשלם יכול ראובן לאישתעי דינא או מטעם אחריות דאינו רוצה למיקם עמו בדינא ודיינא או ללישנא בתרא מטעם דלא ניחא לי' דלהוי לי' תרעומות ואף דבאמת כיון שאפסיד אנפשיה במה דאמר אין לי ראי' להביא לא שייך כל כך תרעומות מ"מ חשיב בשביל עולה כ"ד לבע"ד כיון דתובע שעבוד הגוף דראובן גם כן. ועיין מה שכתב אאזמ"ו ז"ל בד"מ (סי' ק"ל ס"ק א') והנלענ"ד כתבתי:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף