אמרי בינה/דיני גביית חוב/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני גביית חוב טו

סי' טו

יורשים שמכרו בנכסי אביהם מבואר בש"ע (סי' קי"א) דיש להן דין משועבדים ואין בעל חוב טורף מהם כשיש ב"ח דאביהם. ועיין קצוה"ח (סי' ק"ז) דהעלה דעל כרחך הוא מטעם מה מכר דהא גם על היורשין אינו בא אלא מכח טירפא בא הבעל חוב וכמו בב' לקוחות שקנו זה מזה דאין בו הך תקנה דאין נפרעין כמבואר ברש"י כתובות (דף צ"ב) ועל כרחך הטעם כיון דאינו גובה מיתומי' לעולם רק זיבורית אם כן מהנשאר בידן לעולם הלוקח מהן יכול לדחות אף בלא תקנה רק מטעם מה מכר והקשה לפי זה מהא דמבואר (סוף סי' רע"ה) דגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ויצא עליו בעל חוב האחרון אחרון נפסד והא התם אינהו לאו בעלי חובות נינהו רק מדין טירפא בא עליהם ומאי שנא ראשון משני והניח בצ"ע:

ולי קשה גם ביורשים אף אם נאמר דבאם ירצו היורשים יכולין לסלקו גם בבינונית ואם כן גם אם הניחו הלקוחות בינוני' אצל היורשין יכולין לסלק לבעל חוב מטעם מה מכר וגם צריך לומר דלא אזלינן בתר סתמא דהיורשין ודאי היו מסלקין אותו בזיבורית ואם כן יש השעבוד אצל הלוקח ועיין מה שכ' אאמ"ו ז"ל בד"ח דיני גב"ח (סי' כ') להשיג על הקצוה"ח מטעם זה. אולם אף אם נניח דלא אזלינן בתר סתמא רק כל מה שהי' ביד היורשים לעשות ולסלק זכה הלוקח מ"מ אם מכר בינונית ונשאר אצל היתומים עידיות דגם אם היה הבינונית ביד היתומים לא היו יכולין לסלק לבעל חוב משעבודו ולהגבותו עידיות וכן מבואר מדברי תוס' ב"ק (דף ח') ובמהר"ם שיף שם ועיין ספר שער משפט (סי' קי"ט) שהוכיח כן באורך אם כן גם היורשים לא היו יכולין לסלק לבעל חוב עם עדיות בציר פורתא וכיון דהיכא דבא מכח טירפא לא נתקן התקנה דאין נפרעין בזה הי' מהראוי שהבעל חוב יגבה מבינונית שקנה מן היתומים. אלא ודאי על כרחך צריך לומר דגם ביורשים נעשה גם כן התקנה והטעם דיש לו לבעל חוב עליהן שעבוד הגוף כיון דירשו ומצוה דאורייתא עליהן לפרוע חובות אביהן והמה באי כחו דמורישים וכן כ' הנתיבות ולכך לאו מכח טירפא בא עליהן ואף דעל כרחך צריך לומר כמו שהעלה הקצוה"ח (סי' ס"ו ס"ק כ"ג) דגם שעבוד נכסי דכל נכסים אחראין וערבאין אשר זכה הבעל חוב מכח אביהן גם כן לא נפקע כדמוכח מהא דטורף בעל חוב ממי שזכה בנכסי הגר דשם ליכא שום שעבוד הגוף על הזוכה ויקשה כיון דפקע השעבוד הגוף מן הלוה המת נפקע ממילא השעבוד נכסי גם כן צריך לומר כיון דלא נפקע בסיבת המלוה נעשין הנכסי' ערבאין גם על זה וכמו שכ' הקצוה"ח וכן הוכיח אאמ"ו ז"ל בד"ח דיני הפקר (סי' א') וכן יש להוכיח ממה דנזקקין לנכסי יתומים קטנים אם מת תו"ז וכדומ' הא קטני' לאו בני מצוה נינהו ולא חל שום שעבוד עליהן נימא כיון דלא יש שעבוד הגוף נפקע השעבוד נכסי וכן אם לא ירשו כלום והמלו' מכר בחייו נכסיו ללוקח דבא בעל חוב וטורף מן הלקוחות נימא כיון דליכא שעבוד הגוף כלל נפקע השעבוד נכסי אלא ודאי על כרחך צריך לומר דהיכא דלא פקע השיעבוד הגוף בסיבת המלוה נשאר השיעבוד נכסי ואם כן אף במכרו היורשים קרקע ונשאר אצלם גם כן יאמר הבעל חוב שאינו טורף מכח גביה מצד השעבוד הגוף דיתומים רק מכח שעבוד נכסי דזכה בחיי אביהן על קרקע הזאת ולא יהיה ביד הלוקח לומר הנחתי. אלא ודאי דיורשים הבאי' בכח מורישיהן זכו להיות במקומן וגם כדי שיקנה מהן נכסי מורישיהן ולא יפחדו מבעל חוב דאביהן אמרינן דהלקוחות יכולין לומר הנחתי מקום לגבות כשנשאר נכסי הלוה אצל היורשין. ובזכה בנכסי הגר י"ל הטעם דהא דהדין הוא בראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ושמעון מכר שדה אחת ללוי דרצה מזה גובה רצה מזה גובה אם לא הניח בינונית דכוותי' אצל שמעון משום דלגבי לוקח שני לא עבדו רבנן תקנתא ושמעון זה נכנס תחת הבעלים וכל עוד שימצא משל ראובן אצלו גובה כיון דלקח כל השדות ועיין ש"מ כתובות שם היטב ואם טוב לו לבעל חוב לגבות בינונית אין לוי יכול לדחותו דלא זכה בתקנה הזאת לגבייהו כיון דאם הי' הבינוני' אצל שמעון היה גובה טורף ממנו. אולם שמעון קאי במקום ראובן ואף ראובן לא הי' בכחו לברר איזה מן השדות שיהיה בשעבודו להבעל חוב ולסלקו מיתר השדות כן נמי שמעון ואם נשאר בינונית אצל שמעון גם כן אינו יכול לטרוף מלוי כי זכה בזכות זה לברר שעבוד בינונית הנשאר אצל שמעון כמו לוה בעצמו יכול לברר ולהגבות איזה בינונית שרוצה ובגר נמי אם היה כל השדות בינונית כשזכה הראשון זכה בזכות זה לברר השעבוד דבעל חוב שיחול על שדות אחרות ובמקומו דגר קאי כמו דהגר היה יכול לברר ולמכור בינונית אחת ולסלקו משעבודו על שדה הזאת דהא אף דכל נכסי אחראין וערבאין הוי ב' שדות כמו שני ערבאין וביד הלוה שגוף השדה שלו לברר בכל עת איזה שדה יהיה ערב הראשון ואיזה ערב השני. כן הזוכה בנכסיו בא במקומו ובכחו לברר לו שדה שזוכה בו יהיה ערב שני והנשאר שיד כל אדם שוה בו לזכות בהגוף זה יהיה ערב ראשון ודומה ממש ללוקח ראשון שקנה מלוקח שני דזכה בזכות שהיה ביד לוקח ראשון לברר בין השדות כן נמי בזוכה בנכסי הגר זכה לברר שהשדה שזוכה בו הראשון יהיה ערב שני לכן האחרון נפסד ואין לו גובין משלפניו:

אולם זה אתי שפיר בשדות שוות אבל אם זכה הראשון בשדה בינונית ולא נשאר דכוותי' רק זיבורית בזה באמת היה נראה דגובה מן הראשון כיון דלא שייך תקנתא דאין נפרעין במקו' ב"ח. אך המעיין בתוספתא כתובות סוף פרק מי שהי' נשוי משמע דאף אם הראשון זכה בבינונית והשני בזיבורית ג"כ אינו גובה אלא מן האחרון וז"ל התוספתא גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ויצתה עליו כתובת אשה ובעל חוב גובין מן האחרון שבהן אין להן גובין משלפניו ומדנקט כתובת אשה ובעל חוב משמע שבא להורות אף אם האחרון הוא זיבורית גם כן אינן גובין אלא מן האחרון. אולם ממה דלא הביא הש"ס גיטין (דף נ') דבעי ר"א בר אמי במתנה האיך תקנתא הוא דעביד רבנן משום פסידא דלקוחות אבל מתנה דליכא פסידא לא א"ד מתנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה והלכך כי פסידא דלקוחות דמי ורצה הש"ס שם למיפשט מברייתא דשכ"מ שאמר תנו כו' ומתרץ ולבסוף מסיק ואב"ע דשוו כולהו להדדי והיינו בשדות שוות אינו גובה מן האחרון דלא צריך לתקנתא רק דהב"ד מבררין איזה שדה יהי' ערב ראשון ואיזה הב' וע"ש בפנ"י ובמ"ש במ"א ויבואר לקמן אי"ה ולדידן לדעת הרי"ף והרמב"ם איפשטי איבעי' דגם במתנה עבדו תקנתא ובריטב"א שם העלה דבעיין לא איפשט' עיין שם וכן בתשובת מהר"ם בר ברוך הקצרות (סי' ק"ל) כ' דלא איפשט ואמאי לא הבי' הש"ס למיפשט מתוספתא הנז' דכמו בזוכה מנכסי הגר האחרון נפסד ומשמע אף אם האחרון הוא זיבורית וקמא בינונית וע"כ דמצד תקנה אתינן עלה וחזינן דאף דלית להו פסידא עבדו רבנן תקנתא ומכ"ש במקבל מתנה דיש מקום פסידא דאי לאו דאית לי' הנאה מיני' מה דלא שייך בזוכה מן ההפקר ואף אם נדחק דהתוספתא איירי גם כן בשוו ומטעם שכתבתי דבהניח בינונית יכול לברר מ"מ לתירוץ הראשון דש"ס דמתרץ דאיירי בבע"ח הי' יכול להקשות מן התוספתא הנז' ובהכרח צריך לומר דבהפקר הוא ענין אחר דכיון דיד כל אדם שווין בו וכל א' יכול לזכות אין עיקר סמיכת דעת הלוה על הנכסים רק על הלוה והנכסים ממילא נכנסין לערבאין ונשארין בשיעבודן והזוכה הראשון בידו לברר איזה שיהיה ערב השני ועיין רשב"א גיטין שם דכתב הא דמדינ' גובה מלקוחות בינונית אף דאין נפרעין מן הערב תחילה וכתב דגבי נכסי דלוה עיקר אסמכתיה עלייהו ולוה נמי בעידן מלוה גמר ומשעבד לכך אי לאו תקנתא גבי לקוחות הו"א כיון דעיקר שעבודיה אהאי בינונית הות אע"ג דשייר לוה זיבורית גבי מבינוני' עיין שם וזה היכא דתמיד לא יכול להפקיע שעבודו מן השדה מה שאין כן בנר ודוחק וצ"ע:

וקצת י"ל למה שכ' רשב"א גיטין שם דהא דאין נפרעין מנכסי יתומים רק מזיבוריות לא קאי רק על ניזקין דמד"ת דינו בעידיות צריך תקנה אבל בעל חוב לא צריך כלל לתקנ' כיון דדינו מד"ת בזיבורית רק משום נ"ד תיקנו שיגבה בינונית וזה דוקא מני' דידי' אבל לגבות מיתומים לא תקנו דלא שייך נעילת דלת דלא מסיק מלוה אדעתיה דמת לוה לכן הניחו על דינו בזיבורית אף לגבות מיתומים גדולים עיין שם ולפי זה אתי שפיר כיון דלא מסיק אדעתיה דמת לכך אף בנכסי גר אוקמי אדאוריית' שיהיה דינו בזיבורית וממילא ביד הזוכה הראשון לברר שיעבודו של הבעל חוב לכך אף אם לא הניח רק זיבורית אינו גובה רק מן האחרון. ובזה מדוקדק מאד דברי תוספתא דנקט בעל חוב וכתובת אשה ושבק נזקין כמו דקתני בברייתא ב"ק לגבי לוקח מכר לג' ב"א וכאן שבק ניזקין כיון דדינו מד"ת בעידיות בזה אף דלגבי לקוחות ומקבל מתנה תיקנו שלא יפרע במקום ב"ח אף מזיבורי' מ"מ בזוכה מן ההפקר לא תיקנו.

וראיתי בס' דברי משפט מאאזמ"ו ז"ל (סי' קל"ב) שעמד ע"ד הרשב"א גיטין הנז' מדברי הרשב"א בעצמו שם שהקשה לפ"מ דס"ד דבמתנה לא עבדי רבנן תקנתא ואמאי הא נכסי דב"נ אינון ערבין וקיי"ל אין נפרעין מן הערב תחילה וכיון דיש ב"ח אצל לוה אמאי גובה ממשעבדי דמתנה ולמה לי תקנתא ותירץ כיון דתקנת חכמים היה דבעל חוב יגבה מבינונית אם לא הוי תקנה דתיקון עולם הי' גובה ממשעבדי אף דיש ב"ח אצל הלוה וא"ד לערב דשאני נכסי דב"נ כיון דעיקר סמיכת דעת דמלוה היה על נכסי דלוה והי' עיקר סמיכת דעתו על בינונית יאמר המלוה ללוקח שיעבוד דידי גבך הוא רק משום פסידא דלקוחות תקנו חכמים דאין נפרעין ממשעבדי במקום דיש ב"ח ואם כן לגבות מיתומים גדולים אף דלא אסיק דעתו דמלוה דימות הלוה כיון דסוף סוף בחיי הלוה היה שעבודא דמלוה על בינונית יגבה מבינונית כמו דהיה גובה מלוקח אם לא מצד תיקון עולם. והעלה בזה דדוקא יורשי' דיכולין לסלק במטלטלין דלהון כמו שכ' הסמ"ע (סי' ק"ז ס"ק י"ג) ועל כרחך דעדיף מלוקח דלוקח אף בכסף אינו יכול לסלק שעבודא דבעל חוב מקרקע שקנה רק מטעם דיאמר לדידי שוה ויתומים יכולין לסלק חוב אביהם מטעם דהם כרעי דאביהם ואיכא שעבוד הגוף עליהן לשלם חוב דאביהם ולכך אף במטלטלין יכולין לסלק מה שאין כן ללוקח. ולכך נמי יכולין יתומי' לסלק בזיבורית כיון דהם חייבין לשלם חובת אביהן ובזה לא הוי תקנה בבינונית אלו דבריו ז"ל. ולפי זה נכסי הגר הזוכין בקרקע של גר המת כיון דלאו כרעי דהמת הן רק כמו לוקח ואין שום שעבוד הגוף עליהן מן הדין היה שיגבה מבינונית כיון דעל זה שעבודא דמלוה הוא וסמיכת דעתו והדרא הקושיא לדוכתא מתוספתא הנז':

אך לענ"ד אם נאמר כן יקשה מיתומים גם כן כיון דעיקר שעבודא דמלוה הי' על בינונית יגבה מיתומים גדולים גם כן בינונית ואף דיש גם עליהן שיעבוד הגוף יאמר המלוה אני מוחל שעבוד הגוף שלכם אשר אתם נשתעבדו מחמת הירושה דאביכן ואני רוצה רק בשעבודי מה שנשתעבד לי בחיי אביכן ואף במיתת הלוה דפקע שעבוד הגוף מ"מ על זה נשאר השעבוד נכסי דע"ד זה נעשה ערבאין כ"ז דלא נפקע השעבוד הגוף מכח המלוה וכמו שכ' הקצוה"ח (סי' ס"ו) וכאשר הוכחתי לעיל מהא דגובה מנכסי הגר ממי שזכה בהן אף בלא נעשו כרעי דהגר ועל כרחך אף דנפק' השעבוד הגוף דהלוה מ"מ שיעבוד נכסי כדקאי קאי א"כ ביתומי' נמי נימא כן אף דנתוסף שעבוד הגוף מטעם כרעי דאביהן לפרוע חובות אביהן מנכסים דירשו מ"מ יאמר המלוה אני מוחל זאת ואני רוצה בשעבודי דבינונית מה שנשתעבד לי בחיי אביכן מכח אביכן ועל זה הי' סמיכת דעתי. ומה שכ' הסמ"ע דיתומים יכולין לסלק לבעל חוב ממטלטלין שלהן באמת דעת הב"י אינו כן כמו שכ' הקצוה"ח (סי' ק"ז) והסכים ע"י בנתיבות ואף דלא ראו דברי הסמ"ע בדרישה מאין הוכיח זאת ובאמת שם הוכיח זה מדברי הטור ולא ס"ל כהדוחק שכ' הקצוה"ח וכן באמת נראה מדברי הבעה"ת דיכולין לסלקו במטלטלין היינו דירשו זכות זה שהיה לאביהן לסלק השעבוד מן מטלטלין כן נמי המה יכולין לסלק ועדיפן מלוקח. אבל מ"מ אם אינם מסלקין במטלטלי דכל מילי מיטב הוא רק בקרקע אמאי יתוסף כח יתומים לסלק בזבורי' אף דאלם כח הבעל חוב שגם הם נשתעבדו מ"מ יאמר המלוה דל אתם ושעבודיכם אני רוצה רק בשעבוד אביכם א"ו עיקר הטעם מה דאינו גובה רק מזיבורית הוא כמו שכ' הרשב"א שם והריטב"א משום דלא מסיק אדעתי' דמאית וכיון דכן אם נאמר דהיכא דמית ונפלי נכסים קמי יתמי שלא יפרע אלא מזיבורית כדינו ליכא נעילת דלת דמאן דמלוה לא נחית דמית לוה ויפלו נכסי קמי יתמי עיין שם והיינו כיון דמדאורייתא בזיבורית רק משום נ"ד תיקנו בבינונית לא הצריכו חכמים להאלים כחו דמלוה רק במה ששייך נ"ד ולא יותר וכיון כשיפרע מיתומים בזיבורית לא יהיה בשביל זה נ"ד לא סמך דעתו על בינונית רק כ"ז שיגבה מהלוה בחייו. אבל מלוקח אם לא מפני תיקון עולם היה שייך באמת נ"ד אם נאמר כשימכור בינונית לא יגבה מן הלוקח מה הועילו חכמי' לכך ודאי עיקר סמיכת דעת דמלוה על בינונית ומסיק אדעתו שימכור והי' נ"ד אם לא חזרו ותקנו מפני תיקון עולם שלא יטרוף במקום ב"ח ובמקום דלא שייך תיקון עולם אמרינן דעיקר סמיכ' דעת דמלוה על בינונית ולפי זה גם בנכסי הגר מי שזוכה בהן אין הבעל חוב טורף רק מזיבורית וכמו שכתבתי לעיל. וכן אף בלוקח אם בא בעל חוב לטרוף אחר מיתת הלוה ונשאר זיבורית אצל יתומים שהן בני חורין בזה גם כן לא צריך לתיקון העולם דכיון דלא אסיק אדעתא דמלוה דימות לוה ואם היה נשאר אצל היתומים אף מגדולים אינו גובה רק מזיבורית דרק הגובה בחי' הלוה תיקנו בבינונית ולא לאח"מ ממילא לא יכול לומר הבעל חוב ללוקח שעבודי גבך הוא וצ"ע:

ואם קנה הלוקח כל הנכסים בבת אחת ומת הלוה אינו יכול הלוקח לומר כיון דלא אסיק אדעתך על אחר מיתה לא זכית שיהיה עיקר השיעבוד בינונית ויאמר דלא יגבה רק מזיבורית דבזה לא תיקנו שיהיה אחר מיתה בבינונית ואוקמי' על דינא די"ל כיון דנכנס הלוקח בשעבודא דמלוה נכנס במקום הלוה וגובה מן בינונית וגם אינו יכול הלוקח לומר מה אפסידתך במה שקניתי דאם לא הייתי קונה היה נשאר ביד יורשי' ול"ה גובה רק מזיבורית זה אינו כיון דמ"מ יכול לומר שעבודי גבך הוא גובה כמו דגובה מלוקח במקום דיש נכסים ביד יתומי' קטנים כמבואר (סי' קי"א) ועיין מה שכתבתי בספרי חלק ראשון קונטרס התשובות (סי' י"ב אות ג') להשיג מזה על חידושי מהר"י מטראני כתובות (דף צ"ו):

ולמ"ש יש לעיין בלשון הש"ע (סוף סי' ער"ה) שכ' גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיה עליו חובות כל מלוה שנגבית מיורשים ומהלקוחות נגבית גם מאלו שזכו בהם כו' היו רבים אחרון נפסד אין לו גובין משלפניו וכתב סתם הי' עליו חובות משמע כל חובות הכל שוין ליורשים ולקוחות. הא יש נזקין דגובה מן עידיות מן התורה וביתומים עבדו תקנתא וכן בלוקח אף דקנ' עידיות עבדו תקנתא דאין נפרעין במקום בני חורין ובזה אף דלא שייך תקנתא מ"מ כיון דבעל חוב מדינא בזיבורית ושימות לוה לא אסיק אדעתי' ממילא יכול לברר ולהניח זיבורית אבל נזקין דמד"ת בעידיות ותקנתא לא שייך בזה דרק במתנה אי לאו דעביד ליה נייח נפשיה מה שאין כן בזוכה מן ההפקר אם כן בזה יכול לטרוף ממי שיש אצלו עידיות והעד לזה דבתוספתא לא נקט ניזקין רק בעל חוב וכתובת אשה ואולי גם כוונת המחבר רק על חובות דהלואה ולא ניזקין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף