אמרי בינה/דיני גביית חוב/ו
|
< הקודם · הבא > |
בע"ח דינו בבינונית ואם יש לו עידיות וזיבורית לא יתן לו אלא זיבורית ואם יש לו זיבורית ובינונית אם היתה לו עידיות בשעה שלוה ומכרה צריך ליתן לו בינונית (ש"ע סי' ק"ב ס"ד) וכ' בנתיבות ואם היה לו עידיות ונשתדף נראה ג"כ דגובה מזיבורית דדוקא במכרה לאו כל כמיני' לקלקל בידים שיעבודו שהיה לו בשעת הלואה ועוד דגם עכשיו הוי עידיות תחת שיעבודו אף שמכרה דאם ישתדפו שאר הנכסים יגבה מהעידיות מה שאין כן בנשתדף העידיות. ולכאורה לטעם השני מלוה על פה דלא גבה ממשעבדי הוא הדין שלא יגבה רק מזיבורית. ולפי זה היה יכול הש"ס ב"ק (דף ח') לתרץ הבריתו' לחלק בין מלוה על פה למלוה בשטר. ואפשר דאף לטעם הראשון דלאו כל כמיניה לקלקל בידים שיעבודו זה דוקא במלוה בשטר מה שאין כן במלוה על פה כיון דאין כאן שעבוד. וקצת ראיה בנשתדף דאינו גובה מבינונית ממה דקאמר בש"ס שם כאן שלא היה לו עידיות ומכרה דהוא שפת יתר אלא ודאי דאתי לאשמועינן דלא משכחת אנפי דלא יגבה רק מן זיבורית רק בל"ה לו עידיות ומכרה אבל אם היה לו עידיות בשעת הלואה ונשתדף גובה מבינונית אולם מדברי רש"י ז"ל גיטין (דף נ') יש להוכיח דאף בנשתדף גובה מבינונית ועיין תומים (ס"ק ו'):
ואם היה לו עידיות בשעה שלוה ומכר ונשאר בינונית וזיבורית דהבעל חוב גובה בינונית ויש גם כן ניזק לגבות בכה"ג י"ל דנוטל הניזק הבינונית והבעל חוב זיבורית דאנן קיי"ל מן התורה בעל חוב בזיבורית ורק מפני נע"ד תקנו חז"ל שיגבה בינונית וי"ל דנגד ניזק לא הפקיעו חז"ל זכותו וכחו דניזק שיהיה שוה עם בעל חוב דאזלינן בתר דינא ולא בתר תקנה וכמו שכ' הרשב"א בתשובה מובא ב"י (סי' ק"ד) דאף דעכשיו מטלטלין דיתמי תיקנו הגאוני' ז"ל דמשתעבד לבעל חוב מ"מ אם יש לבעל חוב אחד בשטרו שעבוד במטלטלי אגב מקרקעי דמשתעבדו ליה המטלטלין מן הדין ולבעל חוב אחר אין לו שעבוד ורק מתקנת הגאונים גובה זה שיש לו שעבוד מן הדין אף שהוא מאוחר ויבואר אי"ה לקמן בחילוקי דינים שיש בזה ושם מפסיד זה שבא בכח התקנה לגמרי מ"מ לא אלם התקנה להפסיד להאחר שבא מה"ד ואף דשם הוא דין הש"ס דאלם יותר מתקנת הגאונים וכאן הוא תקנה שבש"ס מ"מ י"ל דכיון דניזק דדינו בעידיות הוא מן התורה ודינו דבעל חוב הוא מכח התקנה וגם הבע"ח לא יפסיד ורק הנ"מ בין זיבורית לבינונית דמדחי הניזק שבא בכח התורה להבע"ח שבא בכח התקנה מן הבינונית לזיבורית:
ובזה יש למצוא נ"מ במה שכ' הרא"ש (פ"א) דב"ק בפלוגתא דר"י ור"ע במטיב אם בשל ניזק שיימינן או בשל מזיק דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו דבמזיק שיימינן וכתב היש"ש שם (סי' ט') כיון דאף אליבא דר' ישמעאל מבואר ר"פ הניזקין דמכח תקנות חז"ל מפני תיקון העולם במזיק שיימינן אם כן אין נפקותא בהאי פיסקא ולמה שכ' אם נאמר כן דעדיף הבא בכח התורה מהבא בכח התקנה יש נ"מ טובא במה דקיי"ל כר"ע דמדינא דאורייתא במזיק שיימינן היכא דיש לפנינו שני אנשים נזיקין הבאים לגבות ויש עידיות ובינונית ושל חד ניזק הוי עידיות שלו כבינונית דמזיק דלר"י מן הדין אינו נוטל רק מן בינונית רק שבא בכח התקנה דתקון העולם לגבות מעידיות ולהשני עידיות שלו כעידיות דמזיק ויש לו כח לגבות העידיות דניזק בכח התורה ואין בכח הבא בתקנה לדחות לזה והיה הדין דהראשון דעידיות שלו הוא כבינוני' דמזיק נוטל הבינונית והשני יקח העידיות דמזיק ואם הלכה כר"ע דלעולם בדניזק שיימינן אף מדין תורה ובכה"ג אם כן יד שניהם שוין דבאין בכח התורה ולכך כתבו הפוסקים דקיי"ל כר"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |