אמרי בינה/דיני בשר בחלב ותערובות/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני בשר בחלב ותערובות כו

סימן כו

הא דקיי"ל ש"ע (סי' קי"א) בב' חתיכות אחת של היתר וא' של איסור דרבנן שנפל חתיכה אחת מהן לקדירה של היתר דאם לא רבו האיסור על ההיתר תולין דשל היתר נפלה כתב הפ"ח אם אח"כ נפלה השני למ"א תלינן נמי לקולא כדמוכח ממתניתין (פ"ז) דתרומות הוא דוקא כשנאכל התערובות הראשון או בב' ב"א ובזה א"ז אבל איתנהו לתערובות הראשון והם של אדם אחד שניהם אסורות. ולכאורה משמע מדבריו דבמתניתין דתרומות בשני קופות הוא ג"כ דוקא כשכבר נאכל תערובות הראשון. אולם מדברי ירושלמי שם לא משמע כן דקתני שם במתניתין זרע את אחת מהן פטור כו' זרע אחד את שתיהן בדבר שזרעו כלה מותר ובדבר שאין זרעו כלה אסור וקאמר בירושלמי והוא שזרע את השניה עד שלא קצר את הראשונה אבל אם זרע את השניה עד שקצר הראשונה אין תלוש ומחובר נעשה הוכיח וכן פסק הרמב"ם (פי"ג הי"ג) מתרומות. ומבואר אף דזרע בעוד שקיים הגידולין של הראשונה מ"מ תרוויהו מותרין ובאמת צריך טעם בזה דמה לי אם קצר או לא קצר כיון דבלא קציר מבואר דנתעורר שוב הספק ולא נוכל להקל בתרוויהו למה ניקל אחר שקצר הא סוף כל סוף ממנ"פ יש בידו גידולי תרומה. וראיתי בפ"מ שהביא ראיה ממתניתין דטהרות (פ"ה מ"ג) רמב"ם (פי"ט) מאה"ט דל"א הואיל והותר הותר ולא שרי רק כשנאכל הראשון דאיתא שם ב' שבילין הלך בראשון ועשה טהרות והלך בב' ועשה טהרות אם קיימת הראשונות אלו ואלו תלויות שבודאי אחד מהן טמא וה"נ דכוותי' וכ"כ הח"ד דאם נאכל אחר שנולד הספק על שניהם אף קודם ששאל אסור:

ויש לחקור אם קודם שנפלה השניה עירה מן הקדירה שנפל הראשונה לקדירה אחרת ואח"כ נפלה השניה לקדירה האחרת שיש בה תערובות מן הראשונה דבכה"ג י"ל דהראשונ' נשארה מותרת כיון דהשניה ממ"נ אסורה אם משום תערובות מן הראשון או ע"י נפילה החתיכה השניה אולם להמבואר ברמב"ם שם ואם לא טהר בנתים הראשונות תליות והשניות ישרפו שהרי הן טמאות בודאי. ועי"ש ברא"ש שכ' אע"ג דשניה עומדת לשרוף ולהתבער מן העולם לא מוקמית לקמיית' אחזקתה כיון דהשתא מיהו איתנינהו לשנים דכ"ז ששניהם בעולם אי אפשר לטהר שום אחת מהן. א"כ ה"נ דכוותיה אף דהקדירה השניה ממ"נ אסורה מ"מ כ"ז ששניהם בעולם אי אפשר להתיר אחת מהן. אולם י"ל דהא הרא"ש כתב שם הטעם דאי אפשר לטהר שתיהם שהרי אחד מהם ודאי טמא ושמא אדם אחד יאכל את שתיהן או יגעו שתים בתרומה ולכך אלו ואלו תלויות ואע"ג דשנים שהלכו לשאול זא"ז מוקמי כל חד בחזקת טהרה הכא בחד אפילו בב' טהרות כ"ז שהן קיימת מדמינן לי' כמו באו לשאול בב"א וי"ל כיון דכל הטעם דהחמירו חכמים בזה אף דס' טומאה ברה"ר בודאי טהור מ"מ חשו לשמא יאכל אחד את שתיהם או יגעו ביחד וזה דוקא בטומאה דאורייתא חשו לזה אבל לעולם בטומאה דרבנן לא חשו לזה. וראיה דהא במתניתין שם גבי חד גברא קתני שני מיני טומאו' טומאה חד משבילין וטומאת שרץ ולא קתני טומאה דרבנן בכה"ג ואחר כך קתני הדין דב' שבילין לגבי תרי גברא קתני נמי שני ככרים אחד טמא וא' טהור ואכל אחד וחבירו אכל השני ומבואר שם בפירש רמב"ם והרע"ב דלכך תני ככרים לאשמועינן אף טומאה דרבנן וכן העתיק הרמב"ם שם אלו הדינים לגבי חד גברא רק שני גוני טומא' דאורייתא ולגבי תרי גברי נמי טומאה דרבנן:

אך ראיתי במל"מ שם דהעיר בזה דלמה לא נשנה דין זה גם בב' ככרים ואדם אחד ואם לא טהר בינתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו וכתב ולא ידעתי טעם נכון לזה ומיהו הדין דין אמת דאף בדרבנן לא תלינן לקולא כי היכי דלא תלינן בב' ככרים וב' אנשים כשבאו לשאול בב"א. ולענ"ד מבואר הדברים בתוספתא דמקוואות המובא באורך במל"מ (פ"י) וברמב"ם שם אך בפרט א' חלוק הדין. וז"ל התוספתא שם שני מקוואות של כ' כ' סאה אחד שאוב וא' כשר היקר באחד מהם ועשה טהרות בשני ועשה אלו ואלו מנחות הראשונות טהורו' ושניות ישרפו והרמב"ם כ' הדין היקר באחד מהן ועשה טהרות הרי אלו טהורות הקר בשני ועשה טהרות הרי אלו ישרפו שהרי ודאי בא ראשו ורובו במים שאובין ומדלא קאמר שהראשונות קיימת הרי הן תלויות מבואר דהראשונות לעולם טהורות אף כשהקיר אח"כ בשניה כיון דהשניות הן ודאי טמאות חולין בהשניה אף דבטומאה דאוריית' פוסק דהראשונות תלוית אף דהשניות ישרפו מ"מ בדרבנן לא מחמרינן דבכה"ג כשהשניה דינו שישרפו ואלו משום זה לא קתני באדם אחד בב' ככרות כיון דאינו שוה בדין זה. ולפי"ז ממילא בשתי קדירות היכא דהשניה אסורה בודאי תולין בשניה והראשונה מותרת. ואכתי יש להתבונן אם נאמר כשלא נאכל הקדירה הראשונה נתעורר הס' למפרע ואסרינן לתרוויהו א"כ אף כשנאכל למה נתיר את השניה אם הקדירה נשארת ויש לנו לדון עליה ואם נתיר להשניה ולקדירה ראשונה נתיר ממ"נ איסור א' וכיון שצריכין לדון על שני הקדירות בהכרח צריך אתה לאסור את שתיהן ולמה סתמו בזה כשנאכל הראשונה דמותר גם השניה ועיין פ"מ וח"ד (ס"ק ה'). ויש לצדד דאם נשאל על הקדירה הראשונה טרם שנפלה השניה דבכה"ג לא אסרינן אח"כ כשנפלה השניה כיון דכבר יצא בהיתר והחזקנו לחזקת היתר הוי שוב כחוכא להורות אח"כ לאסור ולבטל הוראה הראשונה וכל הטעם בשני שבילין כשבאו לשאול בב"א דאסרינן לתרוויהו הוא משום דהוי כחוכא כמ"ש תוס' נדה (דף ס') וא"כ אף דמבואר ממתניתין דטהרות דבאדם אחד היכא דשניהם קיימת הוי כבאו לשאול בב"א וכמ"ש הרא"ש הנ"ל וכן אף באיסור דרבנן משני מקוואות הנ"ל מ"מ י"ל דהוא דוקא כשלא שאל מקודם אבל כששאל מקודם ויצא בהיתר שוב הוי כחוכא להוציא מהיתר הראשון ולאסור שתיהן וצ"ע בזה די"ל בכה"ג מתירין גם השניה לשני בני אדם ולא החמירו חכמים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף