אמרי בינה/דיני בשר בחלב ותערובות/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני בשר בחלב ותערובות יד

סימן יד

במה שכתבו הראשונים (פ"ב) דע"ז דלקנות מן הגוי לכתחילה דבר שנתבטל בו איסור אסור וכתבו הטעם דלא הלכו בזה אחר נו"ט עי"ש בר"ן וריטב"א משם הראב"ד. אולם מדברי רמ"א (סי' קי"ד ס"ו) מבואר דפוסק כהחולקים דאם כבר נתבטל ביד הגוי דמותר וראיתי בפ"מ בש"ד (סי' ק"ג ס"ק י"ד) דהביא תשובת מהר"מ לובלין בחלב וגבינות שישראל שכר מהשר ויש שם צאן טרפה וגוי עושה החמאה והגבינות וישראל לוקח אח"כ אין כאן מבטל איסור דביד גוי הוא מבוטל ומה בכך שישראל רואה וראיה מלעקוכין של גוים. וכ' הפ"מ ויראה לי דאם הישראל אומר לגוי לעשות לו לעקוכין אסור דכיון דאמר עשה לי משליכי כמאן דעירב בידים כמו מס' חולין (דף ו)ופירש"י דהגוי שלוחו וכ"נ דהמהר"מ לא התיר אלא שהגוי עושה בשביל השר עכ"ל. וכדבריו מבואר ברשב"א בתוה"ב סוף (בית ד') דאסור לומר לנכרי לבשל לו בכליו שאב"י אף דברים שא"ב משום בישולי גוי דכל שאומר לי הוי כמבטל לכתחילה ואם עבר ועשה לומר לנכרי לעשות לו פת ומרקחת אסור אפילו בדיעבד כאלו עירב הוא את האיסור ובטלו בידיו והביא ראיה מש"ס הנ"ל דכל שאמר עשה לי כמאן דמבשל ומבטל הגיעול לכתחילה דמי ואסור אפילו בדיעבד למי שאמר כן ולמי שנעשה בשבילו עי"ש וכן מבואר בטוש"ע (סי' קכ"ב ס"ו) אולם גם מה שהתיר המר"מ בשביל שלא אמר לו כנראה מדברי רשב"א גם זה אסור אם נעשה בשביל ישראל ובפרט בנידון דמהר"מ דכנראה שם היה הישראל מחויב ליקח כל החמאה והחלב במדה א"כ הגוי המערב ודאי עושה בשביל ישראל ואף דהישראל אינו מצוהו מ"מ כיון שעושה ע"ד שישראל יקח וגם כבר חייב הישראל לקנות מהשר ואין עליו רק למדוד ולמכור הוי כעושה ע"ד ישראל. ומ"ש המהר"מ שם מש"ד דמסתמא אין לחלק בין היכ' שכבר עשה הא"י הדובשנין לעצמן למכור ובין היכ' שהישראל הוא אצל הא"י בשע' דבכל אופן מותר לקנות מהן אינו מובן ודאי אף שעומד שם בשעת עשייתן מותר לקנות כיון שאינו גילוי דעתו שרוצה לקנות ואינו מצוהו אבל היכ' דמגלי דעתו שרוצה לקנות וגם מחויב לקנות הוי כמו שעושה בשביל ישראל דאסור אף למי שנתבטל בשבילו כמ"ש הרשב"א:

וראיתי ברדב"ז (ח"ג סי' תקמ"ז) בגוי שמבטל איסור שנפל להיתר בשל ישראל וישראל מכירו ל"ג שיאמר לגוי לבטלו כמו לגבי שבת דהתם גזרינן שמא יאמר לגוי לעשות ואמירה יש בו שבות אבל בנידון דידן אף שיאמר לו לבטל אין באמירה זו איסור אין האיסו' אלא באכילה וכ' ומ"מ מודה אני שאם אמר לגוי לבטל דקנסינן ליה ואסור לאותו שאמר לגוי לבטלו ולאחרים שרי עכ"ד ולא אבין הא בעושה בשל ישראל ואדעתא דישראל למה לא יהיה אסור כמו במלאכת שבת דאף במלאכה דרבנן אסור למי שנעשה בשבילו כמבואר רמ"א (סי' רע"ו) וכשמבעיר הגוי עצי ישראל מחויב למחות אף דהמלאכה שעושה הגוי ליכא ביה שום איסור דגוי אינו מצווה ע"ז ולא איתעבד שום איסור ומלאכת שבת לא נאסרה דאין מעשיה קודש בכ"ז הנעשה בשביל ישראל אסרו חז"ל שלא יהנה מן מלאכת שבת ואין האיסור בשביל שמא יאמר לגוי לעשות ואמירה יש בו שבות דא"כ הוי גזירה לגזירה רק עיקר אמיר' אסרו חז"ל ואף אם יאמר לו קודם שבת הוא משום שלא יבואו לעשות בעצמן כמו שמבואר ברמב"ם (רפ"ו) משבת ומה"ט נמי אסרו מליהנות מאותו מלאכה שעשה הגוי מעצמו בשביל ישראל וא"כ לבטל איסור ג"כ אף אם נודה לדברי רדב"ז דאין איסור לבטל האיסור אלא באכיל' מ"מ כשעושה ע"ד ישראל לצורך אכילה איתעביד האיסור. ועיין בפרי תאר (סיצ"ט סק"ח) להסוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מה"ת ע"כ דהוא הלכה לממ"ס דאסור לכתחילה ובדיעבד שרי ואף לבטל ולהאכילו לגוי אסור דבעצם אסרה התורה לבטל איסור אף שלא להאכיל לישראל א"כ ודאי אם הגוי מבטל בשביל ישראל מהראוי לאסור דאיתעבד איסור' בשביל ישראל אלא אף למה דמשמע דליכא איסור לבטל כשא"ר לאכול וכמ"ש במ"א להוכיח מ"מ כשהגוי מבטל בשביל ישראל ובפרט אם המאכל של ישראל ודאי אסור. ומ"ש הרדב"ז דבנד"ד ל"ה אלא איסור דרבנן דהא מה"ת כבר נתבטל לא אבין כיון דליכא ששים בפרט בשאלתו שם שנפל בשר לתוך קדירה של חלב ובא הגוי והוסיף לא נתבטל כלל אף מה"ת דבב"ח לכ"ע טע"כ מה"ת וא"כ במה שמוסיף נעשה הביטול:

שוב ראיתי בתשובת רשב"ש (סי' תק"מ) שם הביא דברי אביו התשב"ץ עמ"ש רמב"ם (פי"ז) ממ"א הסופגנים שקולין אותן הגוים בשמן אסורים אף משום געולי גוים אף שסתם כלים של עכו"ם אב"י הוא משום דתדירי למיעבד הוי כאומר לו עשה בשבילי ואסור והביא דברי הרשב"א הנ"ל ואף שלא דבר הרשב"א אלא באומר בפירוש עשה לי מ"מ בדבר שמוכרין בחנות ותדירי למיעבד הכא איירי הרמב"ם באתר' דמפרשי בשביל ישראל אם היו קונים מהם והרשב"א איירי באתרא דלא מפרשי בשביל ישראל ובמקום שמוסיפין בשביל ישראל הוי כאומר לו עשה לי והביא ראי' מש"ס עירובין בההוא לפתא דאתיא למחוזא כיון דחזא דקא מפשי ומייתי א"ל הא ודאי אדעתא דישראל מייתי הרי כל שהדבר נודע שבשביל ישראל מוסיפין אסור עיי"ש וכיון דחייש לזה משום גיעולי נכרי בכלים שלהם ק"ו היכא דמבטל דבר בעין בשביל ישראל דאסור ובפרט במאכל של ישראל ודברי המר"מ לובלין צ"ע:

ועיין בהגהות מיימוני (פי"ד) ממ"א בגוי שעשה רפואה לחולה ישראל ויש בו שרץ דאם ביטל הרופא השרץ בס' מותר אעפ"י שבטלו הגוי לכתחלה כיון שלא בטלו ישראל עי"ש משמע אף דמבטל לצורך ישראל מותר ואולי דוקא לחולה אף שאין הרפואה בדוקה הותר אבל לא לבריאי' וגם שם הוא של גוי ואינו של ישראל משא"כ בנידון דרדב"ז ומהר"מ לובלין:

ומ"ש רדב"ז שם לענין אם מותר לקנות מן גוי דבר שנתבטל בס' הדבר ידוע הוא שאסור דהוי השעה שלוקחו מן הגוי כאלו לבטלו לכתחילה ואסור עכ"ד תמהני הא הדברים מבוארים להדיא ברמב"ם ובכל הראשונים דכבר נתבטל ביד גוי ואף לדעת הראב"ד וסייעתו לא אתי עליה מטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה דאין זה סברא רק דגזרו חז"ל שלא לילך בתר נו"ט בתערובותן של גיעולי גוים כדי שלא יפרצו העם אבל לא מדין אין מבטלין איסור לכתחילה וגם בזה אף שכן דעת רשב"א וריטב"א ור"ן מ"מ רבו החולקים ובש"ע הוכרע להתיר וכמ"ש לעיל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף