אמרי בינה/דיני בשר בחלב ותערובות/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני בשר בחלב ותערובות יג

סימן יג

כתב בש"ע (סי' צ"ז) אין לשין עיסה בחלב ואם לש כל הפת אסור אפילו לאכלו לבדו כו' כי"ב אין אופין פת בתנור שטחו באליה ואם אפאו דינו כעיסה שנלושה בחלב. הנה ממה דכ' דדינו כעיסה שנלושה בחלב משמע דבעיסה אסור אף אם נתערב פחות מכדי נתינת טעם. דהא בטחו התנור אסור לעולם דלא מתבטל וכמ"ש מהרי"ט חיו"ד (סי' ח"י) דהאיסור עומד במקומו ולא נתבטל שה"ה במקום דביקת הפת בתנור והעלה שם מהרי"ט דלהשים חלב מיעוט בעיסה באופן שא"ב בנו"ט אין ספק לאסור מלאכול בפ"ע דנתבטל לתוך הקמח ול"ד לאין מבטלין איסור לכתחילה דכשמתערב היתר בהיתר הוא עכ"ד ומדברי המחבר דכתב דדין טח הוא כעיסה שנלושה משמע דסובר דאף אם א"ב כדי נתינת טעם אסור ובפלתי כ' לאסור אף דלית בו טעם חלב דאל"כ הא דאסרה רבה להפתח הא יכול לטעום וטעימה זו דהתירא נמסר לכל אדם א"ו כיון דאסור רק משום גזירה אף זו בכלל גזירה ומשיג על המרי"ט מטעם זה. ולא אדע הא במהרי"ט כ' להדיא הטעם דאסרה רבה הוא משום דבטח בתנור האיסור לא מתפשט ועומד במקומו. ועיי"ש בפסחים (דף ל') בתוס' דהקשו מהא דפת שאפו עם הצלי בתנור דמותר לאכול לבדו דכיון דליכא איסור אלא מטעם ריח דליכא איסור כולי האי ואם נאמר דאף בפחות מכדי נתינת טעם אסור למה יגרע ריח הא לרב דריח מלתא והוי איסור כמו נו"ט ובכ"ז לא גזרו שלא לאכול במלח דקיל ק"ו בפחות מכדי נ"ט דלא גזרו:

וקצת קשה לדברי מהרי"ט דמותר בפחות מס' אף לכתחלה מאי פריך ש"ס פסחים (דף ל"ו) בהא דא"ל ר"י לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לשו לי בחלבא והתניא אין לשין את העיסה בחלב כו' הא י"ל דא"ל שילושו בפחות מכדי נתינת טעם. שוב ראיתי בתשובת בעי חיי יו"ד (סי' קל"א) שהרגיש בזה וכתב דמיירי בלשה בלא מים אלא בחלב הרבה שאי אפשר להיות בקמח ס' בלא חלב לכך הוכרח לתרץ בד"א:

ועי"ש בתשובה הנז' דמכח דברי מהרי"ט הנז' מתיר לתת חלב מעט ביין לתקנו ואף לשתות בבשר דל"ה כמבטל איסור לכתחילה. אולם בצ"צ (סי' פ') אוסר ובמג"א (סי' תמ"ז) כ' דאין כוונתו רק לתקן מראה היין ולפי"ז בעיסה ללוש בחלב מעט י"ל דאסור ועיין מתניתין (פ"ג) דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממ"א וברושלמי שם באיזה צד הוא ממעט או פוחת מרובע או מוסיף על הסאה ופריך לא כן אמר ר"א משם ר' יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן בשוגג מותר מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל איסור מראית עין הרי דרק איסור מראית עין רשאי לבטל לכתחילה אבל לא היתר בהיתר דאף דרוצה לזרוע הסאה העיקר והתערובות לא נאסר וכמ"ש רשב"א בתשובה (סי' רנ"ט) דאף דניכר האיסור וגם כלאי זרעים הוי היתר בהיתר ולא בטיל מ"מ לא ניתנה התורה למלאכי השרת דאי אפשר שלא ימצא בשדה פרידה אחת ממין אחר ותאסר הכל ועמ"ש בדיני פסח (סי' י') ומ"מ לערב בידים אסור דהוי כמבטל איסור אף דליכא איסור בתערובתן וה"נ דכוותיה. ומ"מ מ"ש הצ"צ לאסור לתת בעיסה חלב אף דבר מיעוט דעיסה עם חלב הוי כמו בשר עוף בחלב. יש להקל כדעת מהרי"ט ותלמידו הכנה"ג דרק ביש בו בנו"ט גזרו לדלמ' אתי למיכל עם בשר וא"ד לבשר עוף בחלב דגזרו אטו בשר בהמה והוי כגוף האיסור:

אך מדברי הרמ"א (סי' צ"ט) דכ' כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר אעפ"י שאין בבשר ס' נגד החלב שהרי נתבטל במים ועי"ש בש"ך דאף לכתחילה מותר ליתן המים לקדירה של בשר דכבר נתבטל וכ' אף דגוף הדין פשיטא קמ"ל דהיתר בהיתר בטיל ומשמע דוקא כשנפל ממילא החלב למים אבל לערב אסור. אולם אינו מוכרח דרק לערב בידים ע"ד שיתן לבשר אסור ובלא"ה שרי. ועיין תשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל (סי' ר"ז) דחקר בב"ח ביש ס' דל"ה דרך בישול ומותר מה"ת ולאו מדין ביטול אתינן עלה מהראוי שיהיה רשאי לבטל בס' אף לכתחילה דאין שם בב"ח עלה ובתו"ח ובש"ך משמע דלכתחילה אסור לערב במים לבטל ליתן לתוך בשר וע"כ הטעם דמחזי כמבטל איסור ומ"מ מנין לבדות זאת בלי ראיה מש"ס עי"ש ולמ"ש יש ראיה מירושלמי הנ"ל דכלאים הוא ג"כ כמו בב"ח וכשיש בו ממין אחר פחות מרובע לא אסרה התורה ואין כאן איסור כלל ובכ"ז אסור לבטל לכתחילה אי לאו דהאיסור הוא רק מפני מראית עין.

עוד כ' שם דלדעת הרי"ף בפת שאפאו עם הצלי אף דקיי"ל ריחו לאו מילתא הוא מ"מ משהו הוי ואסור לאכלו עם כותח דהוי דשיל"מ לאכלו בלא כותח וביאר הר"ן דהכא דהוי היתר בהיתר ממש מקרי מב"מ אף דהעצם אינו שוה מכ"ש בב"ח ממש דלכתחילה אסור ע"י ס' ומכח זה תמה ע"ד הש"ך דהא לדעת הרי"ף אסור מדין דשילמ"ת ול"ה מילתא דפשיטא להתירו ולדעת הרי"ף יהיה אסור לערבן. ולענ"ד אף לדעת הרי"ף מותר במים דהוא דבר לח דע"כ לא ס"ל לאסור רק בריח דאף דלאו מילתא הוא ואין בזה אכילה מ"מ סובר דמשהו מיהו הוי ולא נתבטל. דהא כבר כתב הרשב"א משם הראב"ד הא דטעם כעיקר הוא מה"ת אף דכתיב אחרי רבים להטות מ"מ הטעם לא בטיל דחשיבת האוכל הוא בטעמו וטעימתו זה הכירו דכ' וחיך אוכל יטעם והוי כניכר האיסו' דלא נתבטל וע' טו"ז (סק"ד) דבניכר האיסור ואינו יכול לבררו ג"כ לא נתבטל ועי"ש בח"ד דבדאיכא שיעור למלקות לא שייך בישול כיון דניכר אף דאי אפשר לבררו ואם ליכא שיעור למלקות הוי חצי שיעור ע"י תערובות דל"ש אחשביה. וכמו כן טעם הקולט מריח אף דל"ה כאכילה וכמ"ש הרמב"ן מלחמות פ' כיצד צולין מ"מ לכתחילה אסור מגזירה דרבנן דאיכא תערובות טעמים ונראה כאוכל בב"ח שאלו ל"ה אוכל ידוע שמן הריח קלט סבר הוא שבב"ח ממש אוכל משא"כ בשאר כל האיסורין שאין הטועם אותם מכיר בהן איסור עד שידע מאיזה מין נתערב כאן טעם זה ואם בא לשאול אומרים לו מן הריח קלט וא"ב ממש עי"ש וזה הוא הטעם דאסרו לאכול עם הכותח דאז יתערב הריח שקלט מהצלי אף דמשהו הוא ואינו יכול להפריד ומותר מה"ת מ"מ מצד דיש לו מתירין לאכול בלא זה אסרו חז"ל כיון דמ"מ ניכר המשהו בהפת משא"כ בנתערב חלב במים כיון שנפרדים זה מזה ואינו נותן טעם כלל זה בזה ומתבלבלים בהדדי הוי כאלו נתהפך החלב למים ודומה קצת למ"ש רבינו יונה ברגלי דבורים שנתערב בדבש דנתהפך לדבר המותר ה"נ דכוותיה שהחלב נתהפך למים. ואף דיש לחלק דשם נתהפך הדבר בעצם ושוב לא יחזור לאיסורו משא"כ בתערובות ע"כ מטעם ביטול אתינן עלה דהעצם הוא במציאות תוך התערובות דאם יתוסף חלב בהמים יתעורר החלב שנפל לתת טעם חלב. מ"מ השתא כ"ז שאינו מרגיש כלל המציאות מותר אף עם בשר דהוי כמים בעלמא דפרח מיני' שם חלב. משא"כ בריח דמרגיש ריח הבשר אף דנתבטל מ"מ הוי כמו דשיל"מ הואיל דיכול לאכלו בלא כותח וז"ב ופשוט. ועיין מ"ש בדיני פסח (סי' י"ז) בישוב הקושיא על הרי"ף מצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן:

ולכאורה היה נראה הא דאין לשון עיסה בחלב כיון דל"ה רק גזירה דרבנן לא אסרו רק שלא לעשות בידים אבל אם על צד המקרה והזדמנות נפל חלב על הפת דאין לאסרו לאכול במלח ומ"ש הרמ"א דאם זב תחתיו דינו כאלו נילש עמו היינו בנתנו לתנור ביחד דעכ"פ בא ע"י פשיעתו אבל אם קרה מקרה בבלי דעת בשוגג שזב חלב על הפת י"ל דאין לאסור לכתחילה ועיין בפלתי בהוראות זקינו הגאון ז"ל וקצת ראיה מדברי המרדכי פרק כ"ש במעשה שבא לפני הר"י בחלב הנשפך על חיטים והתיר משום חמץ דהוי מי פירות אבל אותם החיטים אסורים לאכלן עם בשר והדחה לא סגי דאית ביה צירים ולא אמר לצות שיהיה דבר מועט או שישנו צורת הפת דבלא"ה אסור אפילו לאכלן במלח א"ו כיון דלא נעשה בידים רק דרך מקרה בזה י"ל דלא גזרו חז"ל שלא לאכלן לבדן במלח ובש"ס לא מצינו רק אין לשין בידים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף