אמרי בינה/דיני בשר בחלב ותערובות/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני בשר בחלב ותערובות יב

סימן יב

הא דקיי"ל חם לתוך צונן דתתא' גבר כ' הפ"מ בש"ד (סי' צ"ד ס"ק ג') בכלי מתכות שהוחם באור ממש ותחבו לתבשיל צונן אי שייך ג"כ תתאי ואינו אוסר ג"כ רק כדי קליפ' או דשאני הוחם ע"י אש ממש והניח בצ"ע ובח"ד (סי' ק"ה) פשיטא לי' דאף בכחו לבשל לתתא' הצונן דאלת"ה לרב דעילאה גבר תקשי מהא דגילגל ביצה בתולדות אור בשבת דחייב הרי דדבר המתלבן באור יכול לבשל עילאה הה"ד התתאה לשמואל והחוש יעיד ע"ז עי"ש. וצריך לומר דראיתו הוא אף דשם בגילגל ביצה לא הוי לא תתאה ולא עילאה אולם כוונתו למ"ש (סי' צ"ב ס"ק כ"ד) שכל דבר הנסמך על חבירו הסומך הוי תתאה והנסמך הוי עילא' אבל דבר שאינו נסמך על חבירו רק מונחי' זה בצד זה ונוגעים בהדדי מקרי זה אצל זה ועיין חידושי ר"ן חולין (דף קי"ג) דכת' להדיא דנוגעים זה את זה אינו בכלל עילאה ותתאה לאסור הכל. א"כ יקשה לכ"ע מגילגל ביצה דמשם יקשה לכ"ע אמאי חייב אך מ"מ י"ל דכדי קליפה באמת מבשל ממש ובספר ב"א (סינ"ח) כ' בפשיטות דאין חילוק לענין תתאה בין אם מלובן מאש או מחמין שהרי בש"ס פסחים פריך מהא דנטיף מרוטבו על החרס והחרס הוא מלובן מאש ודבריו מגומגמים שם היה ס"ד בחרס צוננת ולשמואל איירי בחרס רותח תתאה גבר:

אולם הדבר מבואר מטור או"ח (סי' שח"י) דחמין שנתבשל לצורך רחיצה אסור ליתן לתוך צונן הרי דהוי רותח גמור כמו עומד אצל אש ולא אזלינן בתר עילאה ותתאה ואף בדבר המתערב כמו מים דל"ש בהו עילאה ותתאה כמ"ש ר"ן ורשב"א מס' שבת (דף מ"ב) מכ"ש דבר גוש המתלבן ע"י אור דמבשל לתתאה ואוסר ועיין תוס' פסחים (דף ע"ו) ד"ה משום שסכו אחר שצלאו ולא נשתהה בתנור אחר סיכה כלל שאל"כ ע"י רתיחת התנור הוא נבלע אף למ"ד עילאה גבר וקשה למה כתבו ע"י רתיחת התנור הא אף בהוציאו מן התנור מ"מ נשאר בחומו ונתבשל השמן אף דעילאה גבר והוי כמו אצל אש ובפרט לדעת המרש"ל דדבר גוש מחזיק החום אף שמונח בכלי שני ועי"ש בתוס' ד"ה אלא שכתבו ותדע דבענין אחר הי' אסור לחתוך בסכין פסח בעוד שהוא חם דמחמים ליה לסכין ומחמם לדידיה והוי צלי מחמת דבר אחר. ולכאורה הא במונח בכלי שני כבר נתקרר מחמימתו א"ו דסוברים דדבר גוש עדיין בכחו לחמם להסכין והסכין יבשל א"כ מכ"ש שמבשל דבר שסך עליו:

ויותר מזה מצאתי בראב"ן (סי' כ"א) בענין מליגת התרנגולת לערות רותחין עליהן דעירוי מבשל כ' וז"ל ואי קשיא חם לתוך צונן דאמר שמואל תתאה גבר תירץ כי קאמר שמואל בחם לתוך צונן אבל ברותחין על צונן לא אמר דתתאה גבר וראיה מברייתא דתניא כוותיה דשמואל בשר חם שנפל לתוך חלב חם או רותח לתוך רותח וכן צונן לתוך חם אסור חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח ולא קתני חם לתוך צונן ורותח לתוך צונן קולף ש"מ דשאני רותח מהם דרותח לתוך צונן לא סגי בקליפה משום דמבשל ומבליע עכ"ל וקצת קשה לשיטתו מה פריך שם הש"ס לשמואל ממתניתין אם יש הבדל בין חם לרותח ובגמר' שלפנינו הגרסא בברייתא בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח כו' ואפשר הא דמייתי תניא אידך ותמה התוס' הא תו למה לי דהוא להורות דהא דאמרינן תתאה גבר הוא אף ברותח. ועיין ר"ן (רפ"ד) דשבת דכתב משם ר' יונה דאף כשמערה רותח ממש מן הכלי פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כ"ש שאינו מבשל. ולדבריו אף חם לתוך חם אינו אסור רק משום דתתא' גבר דהא מן העליון כבר נפסק כח רתיחתו ע"י עירוי וי"ל דלכך קתני בברייתא להורות דאף חם לתוך חם האסור משום דתתאה גבר דומיא דצונן לתוך חם. ומ"מ בהמתלבן ממש באור עדיף וכמו דפסקינן או"ח (סי' שח"י) דבחמין הרבה מבשל ועיין שם במג"א (ס"ק ל"ה) שהביא דברי טור דלערות לתוך מים צוננים מותר דהתחתון גובר ומצנן וכתב דמים שאני שמתערבים והביא דברי תוס' שבת שם והר"ן ותוס' פסחים ויש להתבונן בדברי הר"ן שם דהקשה על רש"י דפירש הא דמותר חם לתוך צונן ואסור צונן לתוך חם משום דתתאה גבר דא"כ תקשי למ"ד עילאי גבר וגם הא אף למ"ד תתאי גבר מ"מ אדמיקר לי' מבשל כדי קליפה ותירץ משום דהמים מתקררין בערויין ומתערבים ממש בתוך הצונן ואין כח בהם לבשל אפילו בבאים מכ"ר דאף את"ל דעירוי דכ"ר ככ"ר ה"מ במער' ע"ג תבלין וכי"ב שאין החמין מתערבין בהם אלא נותן עליהן בקלוחן ומבשלם אבל מים במים שהן מתערבים ממש אין כח בקלוח לבשל מים התחתונים. וסובר אף שאינם מרובים. אולם יקשה עכ"פ לרב דסובר עילאי גבר אמאי צונן לתוך חם אסור. וראיתי בס' מחצית השקל שם שעמד ע"ז בדברי הר"ן. וע"כ צריך לומר דס"ל אף לרב מ"מ מבשל אף ממים דהוא דבר לח כדי קליפה וקושית הר"ן הי' על רש"י דתלי הדבר אי עילאי או תתאה גבר ומתרץ דלא תלי בזה בדבר המתערב וחם לתוך צונן שמתקררין ומתערב ממש אינו מבשל כלל אבל צונן לתוך חם עכ"פ מתבשל כדי קליפה ועיין ח"ד (סי' צ"א) ובפ"מ (סי' ס"ח) דכ' לדברי הר"ן לכ"ע מים במים אינו מבשל כ"א מפליט ומבליע. וקשה הא בהכרח לומר בדעת הר"ן ליישב הך ברייתא דב"ש וב"ה אליבא דרב דסובר דמבשל כדי קליפה אף לחייבו בשבת וצ"ע בכ"ז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף