אמרי בינה/דיני בשר בחלב ותערובות/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני בשר בחלב ותערובות ז

סימן ז

אם אמרינן באיסורי אכילה שנתערב בהיתר וגורם חזותא אם מלתא הוא או לא כ' הפ"ח (סי' ק"ב סק"ה) כיון דלא איפשטא הבעיא בב"ק (דף ק"א) ממילא באיסור דרבנן לקולא ובאיסור דאורייתא לחומרא ובס' מנחת יעקב השיג עליו דבאיסור אכילה בטעמ' תליא כל שא"ב טעם חזותא לאו מילתא אפילו מדרבנן בטל. והפ"מ במ"ז (סי' ק') כ' דאיבעיא בב"ק היינו או הוי צבע כממשות לענין גזילה ואיסור הנאה אבל לענין איסור אכילה כל שניכר אפשר דהוי מה"ת דבדבר הניכר ל"ש ביטול וכמו דמצינן לענין כסוי דם חולין (דף פ"ז)בדם שנתערב אם יש מראה דם חייב לכסות ומשמע כל שנשאר מרא' אדמומי' חייב בכיסוי אף אם דיהה מראהו עי"ש ולכאורה אינו ראי' כלל דאף אם נאמר הואיל דניכר לא נתבטל היינו בדבר שאינו תלוי בטעם ולכך חייב לכסות דהא מ"מ יש כאן דם וניכר ע"י חזותא משא"כ לענין אכיל' חיך אוכל יטעם וכיון דלית בי' טעמא נתבטל כיון דאי אפשר שיאכל עוד האיסור בפ"ע ועיין טו"ז (סי' ק"ד) ובחות שם העלה במקום דניכר האיסור ואי אפשר לבררו בדאיכא שיעור למלקות לא שייך ביטול ובדליכ' שיעורא הוי חצי שיעור ע"י תערובות דמותר דלא שייך לומר אחשביה עי"ש א"כ בחזותא אף אם נאמר דהוי כניכר גוף האיסור מ"מ כיון דלית ביה טעמא הנרגש נתבטל וכאן עדיף דנתבלבל רק שקבל המאכיל מרא' אחרת כ"ע מודים דל"ה כניכר איסור לענין איסור אכילה ואף פת הנאפ' באיסור שקבל חזותא ומראה לא נאסר רק באיסורי הנאה ולא באיסורי אכילה כמו פת הנאפה בכמון של תרומה כמבואר ע"ז (דף ס"ו):

והא דמבואר ברמ"א (סי' ק"ב) אם לבנו בו מאכל אינו בטל והפ"ח הקשה דהא שם ל"ה רק איסור דרבנן ובדרבנן אסקינן בש"ס להקל והכו"פ כתב דבדבר שיש לו מתירין אסרו כל מלתא דרבנן כעין תורה וספיקו להחמיר ואין זה השגה דכבר העלה הפ"ח ונגררו אחריו כמעט כל המחברים דספיקא דדינא כמו איבעיא דלא איפשטא אזלינן להקל בדרבנן אף במקום דהוי דשילמ"ת עיין פ"ח או"ח (סי' תצ"ז)ובדו"ח עירובין במערכה ובימי חורפי הרגשתי מדברי רש"י עירובין (דף ל"ט ע"ב) בפסק שם שכתב דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי משתרי בהו ביצה ואי משום איסורא דרבנן כו', ועוד קיי"ל ספיקא דרבנן בדשילמ"ת אסור מבואר לכאורה דאף בספיקא דדינא לא אזלינן לקולא בדבר שיש לו מתירין ואכ"מ בזה דעכ"פ יש כמה ראיות לדעתו של הפ"ח. אך דברי רמ"א בלא"ה א"ש כמ"ש בפלתי שם דמ"מ משהו איכא ובדשילמ"ת אף משהו אסור רק דוקא במין במינו ובאינו מינו מ"מ ע"י חזותא חשיב כניכר ושב א"מ למינו ועוד דהוי כמו דבר דעביד לטעמא דרגיל לתת לתוך התבשיל והוי כמו לטעמי' ועיין מג"א (סי' תקי"ג) דמשמע תרתי בעי טעמא ומראה ועי"ש בדגול מרבבה ובסי' (שצ"ח) כנראה מדבריהם דתרתי בעינן משום דהואיל דרגיל בכך ודרכו דבשביל זה חשיב כמב"מ י"ל דלא כן הוא רק לגבי תחומין דממון ל"ב כמו שכ' תוס' ביצה (דף ל"ט) א"כ בליבנו נמי אי חזותא לאו מילתא מ"מ אם א"ב טעם רק משהו נתבטל אף דהוי דשילמ"ת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף