אלשיך/תהילים/קמה

אלשיך תהילים קמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תהלה לדוד כו' הנה מלך הארץ מתהלל במה שיהללוהו רבים או אדם רשום אך מי שהוא מלך מלכי המלכים במה נחשב האדם גם אם מלך יהיה שיקבל מהללו הוא יתברך על כן אמר בהללי אותך התהלה היא לדוד וההתפארות שהחשבתני שארוממך ושאקראך אלהי של איש אחד עם היותך המלך הידוע שהוא היותו מלך מלכי המלכים או שיעור הכתוב תהלה מחוייבת לדוד להלל על שארוממך כו' ונוסף על זה הוא מה שלעתיד ואברכה שמך בזמן שהוא לעולם ועד והוא מה שידענו מרז"ל כי בסעודה שעתיד הקב"ה לעשות אומרים לאברהם שיברך וכן ליצחק כו' עד דוד שאומר אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא שהוא שמברך בשם שלם כי ע"י נקמת עמלק יהיה השם שלם לעולם וזה יאמר כי בכלל התהלה לדוד היא מה שאברכה שמך לעתיד שהוא לעולם ועד:

ב

בכל יום כו' אחרי אומרו שהתהלה היא לדוד במה שזוכה לרומם ולברך את ה' אמר הטעם הוא כי מה אני לפניו יתברך כי הלא אף אם בכל יום אברבך וגם אהללה שמך אפי' יהיה לעולם ועד שהייתי חי עולם ועד ומהללו תמיד:

ג

מה אתן ומה אוסיף לו ומה הוא צריך אלי והלא מעצמו גדול ה' ומהולל מאד וכ"כ גדולתו רבה בלתי בעלת תכלית עד שאין חקר שלא תושג ע"י חקירה:

ד

כי אם ע"י האמנה פה אל פה שדור לדור ישבח מעשיך זקני הדור לבחוריהם ישבחו מעשי ה' אשר עשה בכללות עולמו כענין מה רבו מעשיו כלם בחכמה עשה בענינו וסידורו אך לא יוכלו להודיע על פי חקירה רק וגבורותיך שיראו בכל אחד מהדורות הגבורות עצמן הן הן יגידו שהן מעשיך שאם לא מי שחדש העולם לא היה יכול לשנות טבעו:

ה

ואפילו אני כי חכם לבי אני ירא מלחקור במעשה בראשית וכמש ז"ל מראשית ועד ויכלו כבוד אלהים הסתר דבר וזה יאמר הדר. כבוד הודך כו' והוא כי הנה ארזל במכילתא עשר לבושים לבש הקב"ה כשברא העולם נתלבש בהוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת כו' וכן אמרו מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו שנאמר עוטה אור כשלמה וגם ששני המאמרים האלה צריכים ביאור רחב כמבוארים אצלנו אין זה מקום שאמרו להאריך כ"א ננקוט מיהא שהאור שנברא בששת ימי בראשית ביום הראשון ושנמשך מבחינת שפע הנקרא הוד. ונבא אל הענין במה שידענו ששם אלהים הוא שכינה הנקראת כבוד היא היתה המשלשלת שפע ההוד לברא העולם וכל פרטיו והנה מהדברים התמוהים בבריאה הוא ענין האור הראשון שהוא אור של עולם הבא והיה כמ"ש ז"ל שנתעטף וכו' והוא מהדברים הנאמרים בלחישה כבמדרש ועליו ועל שאר הדברים שעד ויכולו שנאמר עליהם כבוד אלהים הסתר דבר אמר הדר של כבוד הודך שהוא האור שהוא הדר שהבהיק זיו הדרו שנמשך מכבוד הודך הוא השפע העליון שנמשך עי שכינה שנקראת כבוד וכן כל שאר דברי נפלאותיך שהוא עד דכולו שנקראים נפלאות כד"א לעושה נפלאות גדולות כו' שהם לעושה השמים וכו' לרוקע וכו' כל אלו אשיחה בלבד אך לא אדרוש ואחקור כי כבוד אלהים הסתר דבר נאמר באלה כמדובר:

ו

ועזוז כו' אמר כי מלבד מה שדור לדור ישבח מעשיך גם ועזוז נוראותיך יאמרו שעל הנוראות שאתה עושה כענין נסי מצרים וכיוצא יאמרו כי הם עוז ורוגז ולא ישיתו לב להלל על כפל העמן שבכלל העוז והרוגז היה יחד גם בחינת חסד על כן בשמעי מה שעזוז נוראותיך יאמרו אז וגדולתך שהוא תואר חסד אשר בנוראותיך אספרנה בפניהם כענין מכת הדם היה בה חסד שמשם העשירו ישראל בצפרדע היתה שם חסד כמ"ש ז"ל שאותן שהשליכו עצמן בתנורים לא נשרפו וההיקש בכל נס ופלא באופן שיש הלול כפול שהוא יחד דין ורחמים כי ה' הוא האלהים:

ז

זכר וכו' אמר אני מגיה במאמר הדור והוא כי הנה ידוע מאמרם ז"ל על פסוק אנכי אעביר כל טובי כו' וקראתי בשם כו' ויעבור ה' כו' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"צ ואמר עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם אמר הנה זכר רב טובך שהם י"ג מדות שהם זכר רב טובו יתברך כד"א אנכי אעביר כל טובי כו' וקראתי כו' וע"י מה שיביעו לפניו יתברך הי"ג מדות אינן חוזרים ריקן באופן שוצדקתך אשר תיטיב להם ע"י י"ג מדות שיאמרו לפניך ירננו:

ח

וגם בזה אני מודיעם שלא בלבד ירננו צדקתך שמורה שכדאים הם אלא שאינך מנכה להם זכות כי אם האמת הוא כי חנון ורחום ה' שהוא ענין האמור שם שהוא וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם שפירושו כמ"ש ז"ל אע"פ שאינו ראוי אע"פ שאינו הגון וזהו חנון ורחום ה' ועוד יתרון שני והוא שהוא ארך אפים וכו' ולא בלבד לצדיקים כאשר חשב משה כי אם אף לרשעים כאשר הודיעו יתברך וז"א דוד פה ארך אפים וגדל חסד:

ט

לא לצדיקים בלבד כי אם טוב ה' לכל שהוא אפי' לרשעים שלהם הוא ארך אפים כו' ואם יאמר איש והלא עונותיהם ימנעו הטוב לז"א ורחמיו על כל מעשיו שהוא כמ"ש ז"ל אדם בזכות בהמה תושיע ה' וכעובדא דאלכסנדרוס:

י

ואל תתמה ותאמר הלא בהמות מהבל ימעטו לז"א אל תתמה כי הלא גם מהם קילוס יוצא להקב"ה כמפורש בפרק שירה וזהו יודוך ה' כל מעשיך שהוא אפי' בעלי תיים וגם עתה הם דור בלתי צדיקים הלא יתעתדו לצאת מהם חסידים שיברכוך וזהו וחסידיך כו':

יא

כבוד כו' עודנו מדבר על מה שדור לדור ישבחו ומה שעזוז נוראותיו יאמרו ושזכר רב טובו יביעו אמר עוד יעשו כי כבוד מלכותך יאמרו והוא כי הנה הגבורות שהוא יתברך עושה הן ראיה על כבוד מלכותו ואמר הנה המורים את העם כבוד מלכותך יאמרו ואח"כ לראיה וגבורתך ידברו:

יב

אך לא זו הדרך הראוי כי אם להודיע תחלה לבני האדם גבורותיו ואח"כ וכבוד הדר מלכותו כי למה יניחו את העם לפקפק עד אמרם הראיה לאמונה לכן טוב טוב הוא להקדים הודעת הגבורה שע"י כן תושרש האמונה מיד:

יג

ופירש ואמר מהו כבוד מלכותך שיאמרו הלא הוא כי מלכותך מלכות כל עולמים שמלכותו כולל כל העולמות כאחת הרוחניים והשפל ולא יעצרנו הגשם. ועוד שנית כי וממשלתך בכל דור ודור והוא הפך סברת נבוכדנצר ככתוב אצלנו בביאור דניאל. שעלה ברוחו הקשה כי להיותו יתברך אלהי ישראל מאז החריב ב"ה על כי חטאנו לו נסתלק וסילק השגחתו מן העולם השפל ומסרה לשרי הגוים ולהוברי השמים עד שייסרהו יתברך ויודיענו שמלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר שהוא עם דר שבזמן הבית ודר שאחרי כן וזה יאמר וממשלתך בכל דור ודור שהוא בין בדור שאנו שלמים בין בדור שאנו חסרים ועל כן דור ראשון מלא והשני חסר:

יד

סומך ה' וכו' אחרי אומרו שממשלתו יתברך בכל דור ודור שהוא כמו שכתבנו שאפילו אחר סילוק שכינה בדור החרבן הוא יתברך המושל בעולם ולא עזב את הארץ ביד שרים או מזלות והלא על זה יקשה אם כן אפוא למה סבל גוים ירקדו בהיכלו על כן אמר הנה הוא יתברך סומך לכל הנופלים וכו' והוא כי בישראל היו ב' סוגים א' נופלים ממש הם אשר נתחייבו תמותה ומהם גלות להיות כפופים כעבדים ממש והוא יתברך ברוב חסדיו רצה לסמוך לכל אשר היו ראוים ליפול באופן יהיה להם שארית בארץ וגם לזקוף לכל הכפופים שלא יהיו בבבל כעבדים נמכרים רק שיהיו גולים פורעים מס באופן תהיה זקיפה לכפופים והסמך שעשה לסוג הא' והזקיפה לסוג השני היה הטיל כעסו על העצים ועל האבנים כי כלה ה' חמתו וכו' ויצת אש בציון נמצא כי הניחו גוים ירקדו בהיכלו היה כדי שע"י כן היה סומך לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים ואחרי כתבי ראיתי ברש"י ז"ל שמצא כתוב כי שחסרה אות נו"ן מהאלפא ביתא שהוא משום נפלה לא תוסיף קום ושניתן סמ"ך באמור סומך ה' לכל הנופלים ושמחתי שהורו כי על הגלות ידבר הכתוב כמאמרנו ולהמתיק מאמרם אפשר כוונו מאמר ספר הזוהר שפירושו לא תוסיף לקום מעצמה אלא שהקב"ה יתן לה ידו על כן השמיט אות נפילה וכתב סמ"ך שהוא כי ה' םומך ידה להקימה:

טו

עיני כל וכו' הוקשה לו על אומרו סומך ה' וכו' כי הלא נגד עינינו כמה נופלים עניים מרודים ומחזרים על הפתחים לאכול לחם ולא לשבעה לז"א עיני כל אליך ישברו וכו' לומר אם האדם כל עיני תקותו לא יתלה כי אם על אכלו אפשר לא יסמכנו בוראו אך כאשר עיני כל אליך ישברו שלא יהיו עיניהם כ"א אליך יתברך להיות דבקים בך ולא על אכלם אז כאשר הם עושים את שלהם אתה עושה את שלך כי אתה נותן להם את אכלם בעתו ע"ד מאמרנו על פסוק צמאה לך נפשי כו' כי אצ"ל הנפש כי אם גם בשרי כמה לך להיות לך דבק בך עם היותו בארץ ציה בלי מים שמניח צמאון המים וצמא לידבק בו יתברך והוא מאמרנו פה כאשר עיני כל אליך ישברו ולא ללחם אז ואתה עושה את שלך ונותן להם את אכלם בעתו:

טז

ועל אשר ישברו להיות אליך לידבק בך תעשהו ברבוי כי אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי הוא הצדיק הנקרא חי רצון שרצה לידבק בך ובזה יצדק אומרו משביע שאם הוא על טוב העה"ז אפילו בעלי הון לא ישבעו:

יז

ואם נראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו אל תתמה על החפץ כי הנה צדיק ה' בכל דרכיו שמאכיל לרשע איזה טוב אשר עשה פה ולצדיק איזה עון אשר עשה וישאר כל טובו לעה"ב והראיה שכל כונתו יתברך הוא להיטיב ולא להצר לצדיק חלילה כי הלא חסיד הוא בכל מעשיו אשר עשה במעשה בראשית כי עולם חסד יבנה שלא בראו רק לעשות חסד ולא לצורך עצמו חלילה ואם כן איך יעלה על לב יצר לעושי רצונו בעולם שכל מציאותו לא בראו כי אם להיטיב ולעשות חסד:

יח

קרוב ה' כו' יראה כסותר סופו את תחלתו כי אחרי אומרו שקרוב ה' לכל קוראיו דרך כלל אמר לכל אשר יקראוהו באמת ואם הוא פירוש הל"ל כאשר יקראוהו באמת אך יאמר כנותן טעם אחר לטוב אשר לרשע בעולם והוא כי ימצאון קהל ישראל יקראו אל ה' יושיעם או ייטיב להם ובתוך הקהל יהיו קצת רשעים והוא יתברך עונה את כלם אל תתמה לומר טוב לא יהיה לרשע ולא יענה בצרה ההיא כי דע כי זה דרכו יתברך שקרוב ה' לכל קוראיו גם שבכללם רשעים בשביל כל אשר יקראוהו באמת שבקהל ולמ"ד לכל אשר הוא בשביל וכמוה במקרא אין מספר:

יט

רצון וכו' הנה ארז"ל במדרש רבה למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ויתכן ענין זה פה כי הנה תחלה אמר ומשביע לכל חי רצון כי את הצדיק שנקרא חי משביעו מבלי יתפלל כי אם רצון ע"י היות לו רצון בלבד ואחר כך אמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת נראה שצריך יקראוהו ולא יספיק הרצון לז"א הן אמת שרצון יראיו יעשה כלומר יעשה בודאי אף אם לא היה מתפלל אלא שמתאוה לשמוע שועתם ואחר כך יושיעם וזהו ואת שועתם ישמע ויושיעם או מעין זה והוא ענין מקרא שכתוב תאות לבו נתתה לו וכו' שהוא משל לשני אוהבי מלך שבא כל אחד לשאל שאלה מאת המלך והמלך ידע שאלת כל אחד מהם ואת הא' אמר אל תדבר כי ידעתי שאלתך ולאחר הניחו לדבר עד תומו ואחר כך נתן לו שאלתו את מי אוהב המלך יותר הוי אומר את השני שמשתעשע בשמוע קולו וזהו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה ואיך עושה הוא יתברך מקודם שיתפלל מסכים הוא יתברך לעשות רצונו אלא שממתין עד שמוע תפלתו שתאב לשמעה ואחר כך עושה בקשתו וזהו רצון יראיו יעשה שמסכים לעשותו ויעשהו אלא שואת שועתם ישמע ואח"כ יושיעם שעם שחפץ לעשות בקשתו אינו עושהו עד שיתפלל כדי לשמוע מפיהם באופן שרצון יראיו יעשה וגם את שועתם ישמע ויושיעם שעם שרצונו יעשה ארשת שפתיו לא ימנע ממנו כי אם ואת שועתם ישמע ויושיעם:

כ

שומר וכו' הנה אמרו בגמרא כי ר' חייא ובניו יחד התפללו וטרם ישאלו באמצעיות רוח וגשם מאז אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא עם שאינה אלא סיפור מהללו יתברך אך באחד בלבד לא היה כח זה כי אם בזכות מעמד שלשתם. ונבא אל הענין אמר הנה עתה את שועתם של רבים שהיא שועה ושאלה ישמע ואחר כך יושיעם הנה זה הוא בזמן הזה שיש רשעים בעולם שאשמותם מונעים שפע טוב והצדיקים אוהבי ה' מועטים שנפקדים בעון הדור אך כאשר יבא זמן שיהיה שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד שהוא לעתיד בימות משיחנו

כא

אז תהלת ה' ידבר פי שהיא בלי שאלה רק בזכור תהלתו יתברך כענין משיב הרוח ומוריד הגשם מיד ויברך כל בשר שם קדשו מאשר יבא רוח וגשם בארץ עם היות שלא אתחבר עם ב' אחרים להיות ג' כר' חייא ובניו כי אם במה שידבר פי לבד כי זכות היות צדיקים רבים בעולם והעדר רשעים מרבה שפע קדושה להכין עשותו יתברך רצון אוהבו:

(כ) או יאמר הנה שם הרחמים עושה ב' הפכים כאחת ששומר את כל אוהביו וישמיד את כל הרשעים:

(כא) ואל תחשבו שאין זה כבודו לפעול רוגז כ"א רחמים כי דעו אפוא כי אדרבה תהלת ה' הוא מה שידבר פי בזה כי ע"י כן ימשך שויברך כל בשר שם קדשו בין אוהביו מקבלי הטוב בין הרשעים מקבלי הרוגז אלו ואלו יברכו שם קדשו הזה הללו יברכוהו על מה שמטיב להם והללו יברכוהו על הדין שחייב להם לומר יפה דן יפה חייב וכמ"ש ז"ל גדול השבח שעולה מגיהנם וכו' באמרם יפה דן וכו' באופן שע"י עשות שם ה' שני הפכים יהללוהו כל בשר שהם ב' הסוגים כמדובר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.