אלשיך/תהילים/קמג

אלשיך תהילים קמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מזמור לדוד וכו'. הנה רש"י ז"ל פירש מזמור זה על גלות ישראל ונלכה בעקבותיו והנה סדר התפלה הוא כנודע להתפלל ואח"כ להתחנן אמר כאלו כל בני הגלות עונים כאחת בלשון יחיד שמע תפלתי והוא כי ידוע ששמיעה מרחוק והאזנה מקרוב כמ"ש ז"ל שעל כן משה שהיה קרוב לשמים יותר מלארץ אמר האזנה בשמים ושמיעה בארץ וישעיה שהיה יותר קרוב אל הארץ אמר שמיעה בשמים והאזנה בארץ ובזה פירשנו פסוק ה' שמעה ה' סלחה וכו' כי החוטא שהוא רחוק מקונו אומר ה' שמעה והתפלה היא ה' סלחה ואחר שסלחת ונעשיתי קרוב ה' הקשיבה וכו' שאל תאחר וכו' ועל דרך זה יאמר ה' שמע. תפלתי ואמרתי שמע כי חטאתי ורחוק אני ואחר שמוע התפלה נעשיתי קרוב לך לכן בבואי אחכ להתחנן האזינה אל תחנוני כי האזנה מקרוב ואעפ"י שציון שלא חטאה שתפדה בתורת משפט כי זוכה בדין אך שביה בצדקה ואפשר שהוא ע"י שאנו עושים צדקה או ע"י צדקה שתעשה אתה עמנו מה שנחלה פניך הוא כי באמונתך שאנו בעלי אמונה תגאלנו בזכות אמנה זו ענני בצדקתך שלך ולא תיחל לצדקתנו:

ב

ושמא תאמר וכי לא די לנו שלא תבא במשפט כ"א שגם לא אעשה בצדקתי כ"א בצדקתך ע"כ אני אומר זה אינו נכנס אפי' בטבע חלוקה כי הנה ידוע הוא כי לא תבא במשפט את עבדך כלומר אפילו עם מי שהוא עבדך שדרכך לדקדק עמו כחוט השערה לא תבא במשפט כי הלא לא יצדק לפניך כל חי שהוא אפילו מלאכי השרת כי במלאכים תשים תהלה וזה אמר כל חי שהוא אפילו מלאך שהוא חי תמיד והוא פי' רבותינו ז"ל על כי לא יראני האדם וחי שפירשו לא יראני ולא מי שהוא חי תמיד הוא המלאך:

ג

כי רדף כו' הנה כתבנו כי על הגליות ידבר המזמור ויתכן כי על כלן ידבר ואמר על הראשון הוא נ"נ כי רדף אויב נפשי שהוא להחטיא הנפש בהשתחוות לצלם ועל גלות מדי אמר דכא לארץ חיתי ע"י צומות ותעניות ועל גלות יון שכל כוונתם לא היתה רק להעביר את ישראל מתורה אור היא עץ חיים אמר הושיבני במחשכים הם חשך אפלות אמונותיהם אשר לעומת תורת אור כמתי עולם הפך תורת חיים שהפורש ממנה הוא מת לעולם:

ד

אך שלשת גליות האמורים לא היו ארוכים אך ברביעי הלז האחרון הכביד כי ותתעטף עלי רוחי והוא כי בטבע היה ראוי לשנא רוח אדם אותו אם חוטא הוא כי באה מהיכלי מלכו של עולם בגוף עכור וטמאה לירש גיהנם אמר שעם שחטאתי וטמאתי את רוחי שהיה ראוי תשנא אותי ותשמח לאידי כ"כ היא רעתי שתצטער ותדאג עלי על הנוגע אלי כי ותתעטף עלי רוחי עד גדר שלבי היותר מרגיש דאגת הנפש בתוכי ישתומם לבי על מה שמרגיש מצערה.

או שיעור הכתוב שלבי המרגיש צערה על היות רוחי בתוכו ולא תצא ממני מרוב צערה ישתומם לבי.

או יאמר רוחי כשהיא עולם למעלה ממני בלילה תתעטף לפני קונה על גלותי ובמה ידעתי כי כן הלא הוא ברדתה ותכנס בתוכי בהקיצי ישתומם לבי ואין זה כי אם מאשר תבא מצטערת סמוך לאשר התעטפה במרירות לפניו יתברך ישתומם לבי מצערה:

ה

זכרתי כו' הנה צרת מי שבתחלתו לא היתה לו רוב טובה אינה צרה גמורה אך אשר גדלה טובתו ונהפך טובו לרעה גדולה אין קץ למכאובו וזה יאמר כל איש ישראל יחד בלשון יחיד בגלות הלז הלואי לא ראיתי מתחלה כ"כ טובה כי הלא זכרתי ימים מקדם בזמן הבית שהיו ישראל במעמדן שהגיתי במעמדי בכל פעלך יום ראשון פרשת בראשית ובשני יהי רקיע וכו' וכן יום יום עד סוף מעשה בראשית נמצאתי הוגה בכל פעלך שבמעשה בראשית תמיד כל שבוע ושבוע במשמרות וזה הוא חוץ מבית המקדש ובבואי במעשה ידיך הוא תוך בהמ"ק הנקרא מעשה ב' ידיך כמאמר בר קפרא גדולים מעשה צדיקים שהוא בהמ"ק ממעשה שמים וארץ שבבית המקדש נאמר כוננו ידיך ובמעשה שמים וארץ נאמר יד א' או בהיותי במעשה ידיך הוא בהמ"ק אז אשוחח ביני לביני והוא ענין מאמרם ז"ל למה נקראת בית השואבה כי שם היו שואבים רוח הקדש וידוע כי רוח הקדש הוא שאדם נדבר בעצמו כאמרו רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני כי הוא יתברך שם הדברים בפי האדם והוא מוציאו מפיו כמעצמו וזהו משמעות אשוחח שהוא היות נדבר בעצמו:

ו

ועוד היה לי כי אז כאשר פרשתי ידי אליך היתה שכינה שורה עליהם כי הלא היתה נפשי בקרבי אז כארץ עיפה שמשתוקקת המים כך היתה היא משתוקקת לצאת ממני ואין זה כ"א שהיתה השכינה על פרישת ידי ואז היתה נפשי תאבה לצאת לידבק בה כי היא חלק ממנה ושואבת אליה ככל חלק אל הכל וזה סלה שאפילו אחר שהייתי אוסף ידי היה נשאר בה החשק ההוא:

ז

מהר ענני כו' אומרים ישראל שבגלות מהר ענני ה' ולא בלבד הגוף הסובל השעבוד כ"א גם כלתה ותאוה רוחי לכן אל תסתר פניך ממני כי הלא ונמשלתי עם יורדי בור הוא גיהנם כי כאשר בגיהנם מחברים הנפש תוך הגוף לדונם בגיהנם כמשל החגר והסומא כך היות עם רוחי גויתי בגלות הוא כאשר נדונים יחד בגיהנם וכן מה הועיל אברהם אבינו שבירר לנו את המלכיות במקום גיהנם הרי נמשלנו עם יורדי גיהנם ומה הועיל בתקנתו:

ח

השמיעני וכו' הנה ידוע מרז"ל דאית קץ ואית קץ יש קץ של אחישנה ויש קץ של בעתה והנה של אחישנה מתייחס לבקר ושל בעתה לערב ועל של אחישנה אמר השמיעני בבקר חסדך ואם אין לי זכות יהיה בזכות האמנה כי בך בטחתי ואם אין זה מספיק וצריך זכיות אחרים הודיעני בדרך זו אלך ואם תאמר אלי כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים הלא ראה כי אליך נשאתי נפשי והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כו' וארז"ל כי אמר הקב"ה כפויי טובה כו' היה לכם לומר תן אתה והלא ראוי לשים לב איך היה להם לומר תן אתה אחר שהבחירה ביד האדם אך כתבנו במקומו כי להפך הבחירה הוא ביד האדם אך מי שכבר הוא צדיק גמור הקב"ה עוזרו בל ישוב לכסלה וממשיך צדקו וכמ"ש ז"ל דמכרזי ברקיע אל כל כחות המחטיאים הזהרו בר' פלוני ובתורתו וע"כ אמר שאחר שהיה לבבם טוב היה להם לומר שימשך כך לבבם זה כל הימים וזה יאמר פה הודיעני דרך זו אלך כי הלא אין בזה שנוי בחירה כי כבר נשלמתי בכשרון עד גדר שאליך נשאתי נפשי ששמתי נפשי מנגד לקדש שמך באופן שמעתה לא יהיה לשנות בחירה רק להמשיך הכשרון:

ט

הצילני כו' הנה יש ב' אויבים יש אויבי הגוף ויש אויבי הנפש יצה"ר וכחותיו טמאים הנעשים בעונות הגורמים כיוצא בהם כי עבירה גוררת עבירה וידוע כי אויבי הגוף אינם כ"כ גדולים כאויבי הנפש כי אויבי הנפש מבדילים בין האדם לה' כמד"א עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ובזה יאמר הצילני מאויבי ה' באיזה מהם אמרתי הלא הוא אותם שעל ידם אליך כסיתי ממני שהייתי בהם מכסה ומבדיל ביני ובין ה' בל יחטיאוני יותר:

י

למדני וכו' אחר אומרו שיצילו מהעבירות בא לבקש על הזכיות ויקרה היות ב' דרכים לפני איש לעבודת ה' ואדם מסתפק איזה מהם רצונו יתברך ועל זה אמר למדני לעשות רצונך כי אתה כבר אלהי שצדיק אני והגעתי לגדר שתקרא אלהי באופן שעם שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אין מעכב לשתלמדני לעשות רצונך כי הלא אין זה להפך הבחירה כ"א להמשיך הכשרון כמו שכתבנו בסמוך מהכרח המאמר וזהו רוחך טובה תנחני בארץ מישור היא ארץ החיים שהחזקתי ללכת בה כי אחר שהתחלתי בה אין צריך רק המשכה והנהגה לימשך בה וכאשר תלמדני רוחך טובה שנתת בי טהורה כיון שכבר היא טובה ע"י כשרוני עד הקראך אלהי תנחני כו' כי אין המשכה דומה להיפוך בחירה כמדובר:

יא

למען כו' הלא עשיתי עיקר מאויבי הנפש אין לתמוה כי הלא הם עיקר כי הנפש לא תאשם בעונות כגוף ע"כ למען שמך ה' שהוא מדת רחמים תחייני את הגוף אך את הנפש אפי' בצדקתך שהוא במשפט צדקך יספיק שבה תוציא מצרה נפשי כי היא לא תחטא כגוף:

יב

וכן את אויבי הם אויבי הגוף איני חפץ תאבדם כ"א שבחסדך שתיטיב ותעשה עמי תצמיח אויבי שראותם שתעשה חסד עמי תהיה להם הצמתה ודי לי בזה אך לא כן את צוררי הנפש כ"א והאבדת לגמרי כל צוררי נפשי כי הלא אני עבדך ואויבי הנפש מעכבים שלא אעבדך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.