אלשיך/תהילים/פא

אלשיך תהילים פא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח על הנתית כו':

ב

הנה אמרו רבותינו ז"ל גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים ועל דרך זה יאמר הרנינו לאלהים הוא מדת הדין ושבחוהו כי הוא עוזנו ומרחמנו ואם אינכם צדיקים רק מתייחסים ליעקב אל תרנינו בקול שהוא הוראת שמחה ואיננה למחוסרי כשרון רק הריעו והכנעו לאלהי יעקב כי גם הוא אלהיכם ויכפר בעד תרועתכם והכנעתכם:

ג

ועל אומרו הרנינו כו' שהוא בהיותכם צדיקים אמר שאו זמרה בפה בקול רם כלכם ותנו תוף לנגן ביד היודע לנגן כי כל כך תשאו קול שעם שהתוף קולו גבוה תשמע קול זמרתכם אך אם ליעקב תתייחסו להעדר כשרונכם כנור נעים כלומר הכנור שקולו נמוך הוא נעים ונאות כי לא תשאו זמרם בקול רם ועמו נבל גם הוא שקולו גבוה מעט מהכנור אך לא תוף שהוא הרמת קול גדול. כלל הדברים הוא שהכל נשורר ונשמח במדת הדין ואין ההפרש בין דור צדיקים לדור זולתם רק להרמת קול או לקול נמוך:

ד

תקעו בחדש כו' הלא אמרנו כי שם אלהים הוא מדת הדין הוא טוב לישראל וממנו ישועה לה' לישראל עמו והיוצא מזה הוא כי יום ר"ה כי לאלהים הוא היום ההוא לטוב לישראל הוא ואם כן אפוא היה ראוי נשיר בו לפחות בכנור עם נבל אך מצות ה' עלינו בשופר המורה תרועה לזה בא ויאמר גם שאמרתי כי גם מדת אלהים לנו טוב עם כל זה תקעו בחדש הידוע שופר כי בר"ה אפילו נהיה צדיקים יום תרועה והכנעה הוא ואין בו כי אם שופר תרועה ולא מפני שיוה צרה הוא ליעקב כי אדרבה יום שמחה ונצחון הוא אלא שהוא יום מכוסה ענינו ליום החג כי אז ביום חגנו של סכות מתגלה והוא מאמרם ז"ל שבר"ה עומדים לדין ישראל ואומות העולם ודומה למלך שדן אנשים רבים ואחר צאתם מהדין לא נודע מי מהם נצח אלא במה שהנוצח נושא כלי המלך לפניו כן בבא חג הסוכות וישראל בלולביהם בידיהם מכר שהם נצחו וזהו יאמר תקעו בחדש שופר והטעם הוא שעם היות שהאלהים הוא מדת הדין שבר"ה הוא עוזנו אז הוא ביום נכסה ליום חגנו שאז יודע ויגלה על כן מאחר שהוא נכסה כעת נריע כלנו:

ה

ועם היות שהתרועה בשופר הוא להכינע ולהחריד כד"א אם יתקע כו' ועם לא יחרדו והלא תאמרו אם אחר שאנו צדיקים מה צורך לשופר כי עם כל זה אין השופר חנם בזמן ההוא כי הנה בהיותכם צדיקים ונקראים ישראל לישראל הוא השופר לחוק כמו כל חוק להכניע כי סוד נסתר יש בו ואם הוא משפט הוראת דין הוא בזמן שהוא יתברך אלהי יעקב שאנו בלתי כשרים:

ו

עדות ביהוסף כו' שמא תאמר הלא אמרת כי גם יום ראש השנה שהוא יום דין הוא עוזנו אלא שהוא בכסה ליום חגנו ואם נראה שמצות היום בשופר המורה הכנעה ותרועה הוא כי הדבר הוא חק לישראל אך יש סוד בדבר אמר עתה אם יאמר איש מי יאמר שכך הוא ואינו שיום ר"ה להיותו יום דין הוא עת צרה רק עוז וטובה לישראל הנה עדות לזה כי היום של ר"ה עם היותו דין הוא רחמים וטוב לטובים הנה ביהוסף שמו עדות זה הוא יתברך למה ששם יה המורה ומעיד על העדר זמה כנודע כי על כן נאמר החנכי הפלאי כו' להזכיר שם יה על כל משפחה כי שם יה עדות לישראל שהם בני אבותם שהוא לדעתי על כי שם זה באיש ואשתו יו"ד באיש וה"א באשה וזהו ביהוסף שמו שבו שם יה מעיד שלא חטא באדונתו והוא במ"ש ז"ל כי ברה יצא מבית האסורין וראה אשר עמד לו הוא יתברך כי היה עוזו לפנים משורת הדין כי הלא בלי הדרגה היה כי בצאתו מהסוהר מיד היה על ארץ מצרים מושל עליה ומה גם שמזל מצרים היה מחייב שאין עבד עולה לגדולה לעולם ואינו לובש בגדי מעלה הנה כי מדת אלהים שבר"ה היה עזו ומה היתה העדות שהיה מעיד יוסף שאמרתי עדות ביהוסף שמו להורות כי מה' היתה לו ולא מפרעה על פתרון חלומו הוא הנה הוא אומרו שפת לא ידעתי אשמע כי מה' היתה לו כי לא היה עולה לאותה גדולה אם לא היה מלמדו גבריאל ע' לשון באופן ששפת לא ידע שמע ועם היות אותו היום מיוחד לשם אלהים הוא מדת הדין כי ראש השנה היה הכינו באותה הלילה להצליח למלוכה בשלוח מלאכו ללמדו שפת לא ידע שע"י כן מבית האסורים יצא למלוך:

ז

הסירותי מסבל כו' אחר דברי אסף האומר שבראש השנה שהוא יום דין פקד ה' את יוסף באה רוח הקדש אחריו ותמלא את דבריו ותאמר בשמו יתברך הסירותי כו' לומר שלא בלבד יום צאתו מבית הסוהר היה בראש השנה כי אם גם כאשר הסירותי מסבל שכמו בתחלת מאסרו שענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו גם צאתו מהסבל שכמו היה בראש השנה וכן כאשר כפיו מדוד תעבורנה אחר שהוסר מהסבל וישימוהו לשרת שם לבשל תבשילם בדוד כשהסירוהו מדוד גם כן היה בראש השנה כי מאז היה המוציא והמביא וזהו הסירותי כו' כפיו כו'. או יאמר כי גם בסוהר לא היה לו צרה כי אדרבה היה משתרר שם לז"א הסירותיו מסבל שעבוד שלא היה רשאי לצאת ועוד כי גם שלא היה אז בכבלים לא יבצר שהיה מבשל להם בדוד ואחר כך כפיו מדוד תעבורנה:

ח

בצרה קראת כו' אחרי אמור רוח הקדש אשר היטיב הוא יתברך עם יוסף על שלא טימא בריתו והנה היה מקום נענה בתריה ונאמר הלא אתה ה' עזרת אותו לבב יחטא שאלמלא כן הלא הוא כבר נפתה והלך לעשות מלאכתו וזה חסדך שאתה עוזר לבל יחטא הצדיק ואחר כך נותן לו שכר כאלו מעצמו עשה למה לא עשית כך לעמך ישראל אשר היו בסיני להגן להם ולעזרם בל תצא תקלת העגל מתחת ידם כי לפי הנראה לא היו בלתי ראויים בלבותם שתבא תקלה זו מתחת ידם לזה בא רוח הקדש כאלו הוא יתברך מדבר עם עמו ישראל ואומר בצרה קראת כו' לומר לא מבלי אהבתי אותך לא עזרתיך כי הלא בצרה מבלי מקדים תפלה וגם בלי תפלה כי אם קראת בלבד ואחלצך כי כאשר ויצעקו בני ישראל אל ה' וכמו שאמרו רז"ל שלא היה ממתין הקב"ה רק עד שיקראוהו ואף על פי שדברתם קשות המבלי אין קברים וכו' לא כעסתי עליכם רק אענך בסתר רעם בהסתר והעדר זעימה שאמרתי למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ופירוש רעם הוא כד"א בעבור הרעימה כי זה יורה כי אהבתיך וגם אתה אלי כי הלא אבחנך על מי מריבה שאמרתי בתורה שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמוע תשמע וכו' ואותו הבוחן נשאר בך סלה שקבלת לעשות כל הכתוב בפסוק ההוא על מה ששם נסהו ואם כן מה היה שלא עזרתיך מעון העגל:

ט

לז"א שמע עמי ואמידה בך וכו'. ולבא אל הענין נשים לב אל דברי התורה במתן תורה באמרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' מהו כפל שמוע תשמעו ועוד מהו אומרו באמצע דבריו יתברך ואתם תהיו לי כו' כי מלבד שמלת ואתם מיותרת גם יקשה כי ידוע שעמהם ידבר ועוד אומרו אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל שהוא מיותר שודאי שאל בני ישראל ידבר על כן אומר כי רוח הקדש מפרשת לנו הפסוקים ההם ובו משיב אל הענין והוא בהנחת רז"ל בש"ר כי הערב רב עשו את העגל ופתו את בני ישראל באמור להם אלה אלהיך ישראל אשר העלוך כו' אך ישראל שלמים היו כי על העת ההיא של מתן תורה אמר ה' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה כו' וגם הוא יתברך התרה באלה ובאלה בע"ר שלא יהיה להם אל זר ולישראל שלא ישמעו מהע"ר וזה ביאור הכתובים ועתה אם שמוע העם הוא הע"ר תשמעו בקולי הם ישראל כלומר בקולי ולא בקול הע"ד ופירש מה שאמר לעם הוא ושמרתם את בריתי שהוא להיות לו לאלהים ולא לאלהים אחרים ועל ידי כן עם היותכם מהעמים תהיו לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ולא לשרים שלהם בכל העולם כי לי כל הארץ ולא לשריהם עד כה דבר עמהם אשר כנה אותם בתואר בית יעקב כי בית יעקב הם הער ואל בני ישראל אשר עליהם אמר ותגד לבני ישראל להם אמר ואתם תהיו לי כלומר ידעתי אלו ישובו לסורם אך אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כלומר ולא תשמעו לאלו ועל כן אמר אלה הדברים האחרונים מואתם והלאה הוא מה שתדבר אל בני ישראל כי הם מלכים לפני וגוי קדוש הפך האחרים שלא מבני ישראל המה ואלי תשמעון ולא להם. כלל הדברים שהע"ר החטיאום עם היות לבבם שלם וגם ה' התרה בער שלא יעברו בריתו לעבוד אלהים וגלה אזן ישראל וזה מאמר אסף ברוח הקדש כאלו פיו יתברך מדבר ואומר אל יקשה בעיניך ישראל שלא שמרתיך בעגל כי הלא בהתחברך לשכנים רעים באה הרעה הזאת לך וגם אני התריתי בם גם גליתי אזנך ומה לעשות עוד ולא עשיתי וזה החילו כמפרש מקראי קדש התורה אם שמוע תשמעו כו' שאומר שמה שאומר שם שמוע שאמר לע"ר הנקראים עם שמע עמי ואעידה ואתרה בך ומה שאמר תשמעו בקולו הוא ישראל אם תשמע לי כלומר אתם ישראל אם תשמע יהיה לי ולא לאלו:

י

ומה שהעדתי בך עמי הוא הע"ר באמור ושמרתם את בריתי הוא לא יהיה בך אל זר כו':

יא

ומה שאמרתי לישראל ואתם תהיו לי כו' וגוי קדוש הוא לומר אנכי ה' אלהיך ביחוד המעלך כלומר ולא לאלו והוא מה שאמרו ז"ל כי הע"ר לא היה חפץ ה' שיעלו ומשה בחשבו כי טוב להכניסם תחת כנפי השכינה חלה פני אל ימחם וז"א וגם ע"ר עלה אתם כלומר כמאליהם ולא מן ה' ומה שאמר וגוי קדוש לומר הרחב פיך ואמלאהו קדושה שתהיה בגוף ונפש גוי קדוש שהוא כי פה אל פה אדבר בך והוא מאמרם ז"ל במדרש חזית שכל דבור ודבור מעשרת הדברות היה הדבור עצמו מדבר עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך ואומר הן כך וכך מצות יש בי ואומר הן כך וכך עונשים יש בי ואומר הן מקבל את אלהותי ואומר הן מיד היה הדבור נושקו על פיו הוי ישקני מנשיקות פיהו והענין כי בזכות רוב קבלות פיו באמרו הן על כל דבר ודבר היתה קדושת הדבור מתדבקת עם נפשו המתייחסת אל הפה כד"א ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא וממלאה שפע קדושה וזהו אומרו נושקו על פיו וזה יאמר פה שאמר אז הוא יתברך לישראל הרחב פיך לנדור נדרי קבלתך לומר הן על כל דבר ואמלאהו שפע קדושה על ידי נשיקה כמדובר:

יב

ומסיימת רוח הקדש אמרי ה' ואומר הלא התריתי בעמי הוא הע"ר ובישראל ולא שוה לי כי ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי כי אם לעמי.

יג

והנה לעכב בעמי שלא יחטאו לא יצדק כי בא ליטמא פותחין לו ועל כן ואשלחהו בשרירות לבם וישראל ילכו במועצותיהם של עמי באמור להם אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ומה גם למ"ש ז"ל שאמרו שלוח זהב שהושלך ליאור מצרים שכתוב בה עלה שור שעל ידה עלה יוסף הטילו באש ויצא העגל שבזה מצאו פתחון פה ליעץ את ישראל לעבדו:

יד

והן אמת שהייתי מכלה אותם אלא שאין עיקר האשם על ישראל כי הנה לו עמי הוא הע"ר היה שומע לי בהתראה שהתריתי בו ישראל בדרכי היו מהלכים ולא בדרכי הע"ר כי בזה הקל אשמתם:

טו

על כן גם עתה בכבוש הארץ כדבר מועט בקלות אויביהם הם שרי ז' עממים אכניע במרום כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום ולא אניח את ישראל שבזרועם יהרגו את אנשיהם למטה כי אם גם את צריהם אשר הם למטה הצרים אותם למטה אשיב ידי גם בהם אחרי הכניעי העליונים שלא אעשה כמקרא שכתוב ויגרש מפניך אויב למעלה ויאמר השמד אתה למטה כי אם גם זה וזה וכמאמרנו שאמר מלכי צדק לאברהם וברוך אל עליון אשר מגן צריך שהוא גם התחתונים והוא מאמרו יתברך ואיבתי את אויביך למעלה וצרתי את צורריך למטה כי גם שעשו ישראל מלחמה בעם הרוג הרגו:

טז

והטעם הוא כי אין אשמת ישראל גדול כי הלא משנאי ה' הם הע"ר היו אשר יכחשו לו באמרם ישראל כי ה' העלם ואומרים לו אלה אלהיך ישראל אך הם אז היו צדיקים בין בצאתם ממצרים שנאמר והנה עתך עת דודים בין ביום מתן תורה שעליהם אמר הקב"ה היטיבו כל אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים כ"כ היה לבבם זך וטוב שאמר ה' מי יתן ויהיה כך לעולם וזה מאמר ה' כי משנאי ה' היא הע"ר כי יכחשו לו אך ישראל מי יתן ויהי עתם זה לעולם:

יז

על כן ויאכילהו בהביא אותם אל הארץ מחלב חטה ועוד תהיה הוראת היות עתם לעולם כי עודני מעותד שומצור דבש אשביעך לעתיד כי מחלב חטה שיהי פסת בר בארץ גם מצור אשביעך דבש שהוא נוסף על ענין יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.