אלשיך/תהילים/פ

אלשיך תהילים פ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח אל שושנים וכו' כוונת אסף לבקש רחמים על הארבע גליות להיות מעיר לעזור על תיקונם אחד לאחד ועל תקותו יתקן הוא יתברך את כל אחד אמר מעתה על כל סוג אחד זמר מיוחד על תיקון גלות בבל אמר למנצח שהוא יתברך יעשה למענו ועל השנית שיהיו שני גואלים מרדכי ואסתר אמר אל שושנים כי כן יתייחסו הצדיקים כמש ז"ל על פסוק ללקוט שושנים ועל יון שהורה הוא יתברך היות עמנו ולא נטשנו בעדות נס שמן המאור אמר עדות כי הוא עדות לישראל ועל תיקון האחרון אמר לאסף מזמור כי אז אל עצמו יהיה מזמור כי יבנה בית שלישי ב"ב ואז מה שזימר הוא עצמו באמרו מזמור לאסף אלהים באו גוים כו' שארז"ל שהוא על שקרח אבי אבותיו יתעתד לשוב לעלות בבטחון השערים שטבעו בארץ ויעלו והמזמור ההוא לא יתקיים רק בשוב ה' את שביתנו בבית האחרון במהרה בימינו על כן אמר לאסף מזמור על תיקון גלות הרביעי:

ב

ואמר אתה שהיית רועה ישראל בבית ראשון נזונים על ידך וכשגלינו לבבל היית נוהג כצאן יוסף שכאשר יוסף אשר הקדים בגלות מצרים עם השכינה כמ"ש בספר הזוהר כי גלו למצרים שכינה עמהם על ידי יוסף שהיה מרכבה אליה ועל כן הוא הנהיגם למצרים כרועה את צאנו כך שכינה עשתה כך שהלכה לבבל וניהגה אותנו שמה כרועה עדרו כאמרם זל כי כשעולליה הלכו שבי לפני צר הם תינוחות של בית רבן יצאת שכינה עמהם וזהו ותצא מן בת ציון כל הדרה ועל כן עצרו כח ללכת לפני צר וכן היו שריה מזי רעב כאילים לא מצאו מרעה וילכו הליכה לאט כטבע הליכה עם היותם בלא כח לפני רודף שעם היות הרודף רץ והנרדפים מהלכים ולא רצים על כל זה היה הילוכם די למרוצת הרודף ואין זה כי אם שהשכינה שיצאת עם העוללים הלכה אתם כרועה עדרו שאינו עוזב עדרו וכן אמרו בספר הזוהר כי זה היה ענין מראה יחזקאל ליישב דעתם באמור להם כי אתם היתה שם השכינה וזהו נוהג כצאן יוסף ואחר הגלות ההוא חזרת להיות יושב הכרובים שנבנה בית שני והיית בו יושב הכרובים נחלה פניך הופיע לבנות השלישי כאשר הופעת בשני:

ג

ואם חלושי זכות אנחנו להתעורר בגיננו זכור את רחל שהיתה מצרה ומבכה על בניה כמאמרם ז"ל באיכה רבתי ועליה נאמר מנעי את קולך כו' כי יש תקוה לאחריתך וכו' ומדגל מערבי אשר שם שכינה אשר שם היו בני רחל אפרים ובנימין ומנשה בזכותה עוררה עתה את גבורתך שלא תהיה גבורתך כישנה כאשר בראותך גוים מרקדים בהיכלך והיית כישנה בעיני הרואים אם היות שהן היא גבורתך עתה תהיה גבורתך בהתעוררות וזהו עוררה את גבורתך ולא למעננו תעשה כי אם למענך כי תצא שכינה מהגלות כי הנוגע לך הוא ישועתה לנו כי זה חפצנו יותר מישועתנו כאלו הושעתנו כי חביבה ישועתך לנו:

ד

אלהים השיבנו כו' הלא אמרנו ולכה לישועתה לנו כי היות לכה הישועה שתצא מהגלות הוא כאלו הישועה היא לנו עתה אנו אומרים כי גם תשועתנו קלה מאד והוא כי א' שאלנו מאתך והוא אל נא תיחל עד נתחיל ליטהר ותסייענו אחרי כן כי אם אלהים השיבנו אתה כי טרם נתחיל לשוב אתה השיבנו ואחרי כן מיד נסגל מצות ומעשים טובים ואז האר פניך והוא הנודע מספר הזוהר כי המצות שישראל עושים בהם מאירה פנים השכינה ומקבלת פני עליון באור המצות ההן ואז היא עת רצון עד אין קץ ועל כן אנו אומרים אלהים השיבנו ואחרי כן והאר פניך כלפי מעלה במצות שנעשה ע"י מה שתשיבנו ואז תהיה עת רצון שמיד נושע בלי חבלי משיח:

ה

ה' אלהים כו' אמר אם מה שתזניחנו בגלות הארוך והמר ודחוק הלזה הוא כי שמת לבך להסתפק בעליונים הם מלאכי השרת כמ"ש ז"ל במדרש חזית כי זו היתה עצת שרפי קדש לפני הקב"ה בימי המן שיסתפק בעליונים ולדחות שברא זו בא ויאמר אם מה שהארכת הזמן והרבית הצרות הוא כי נעשית ה' אלהים של הצבאות של מעלה עזבת אותנו זה אי אפשר כ"א ה' הוא אלהים של הצבאות בלבד ומסתפק אלהותו בהם א"כ עד מתי עשנת בתפלת עמך כ"א כך היית עושה היית מניחנו כיתר הגוים וכאשר ראית ותתר גוים כן היה ראוי תעשה לנו וזה אי אפשר שא"כ עד מתי עשנת בתפלת עמך כי סכות בענן לך הדומה לעשן להסתיר פניך מתפלתנו:

ו

ולא הנחת רק שערי דמעה שלא ננעלו ואפי' הלחם אשר הם אוכלים תעצר את השמים ולא יהיה מטר ע"י תפלה עד שתרדנה עינינו דמעה ותענינו על כי שערי דמעה לא ננעלו באופן שאפילו הלחם אשר הם אוכלים הוא לחם דמעה והמים אשר הם שותים לתת להם מי בורות שיחין ומערות הם בדמעות שליש ואם הנחתנו ככל הגוים למה הבאתנו בסער הזה ולא כגוים אשר טוב להם בעה"ז:

ז

וכן למה תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו על עצמם שמכנה מפני כבוד עליון כלומר כי ילעגו כלפי מעלה לומר איה אלהיכם ואלו בחרת בצבאות לכנות שם אלהותך על מלאכי השרת אם כן היה לך להניחנו בנחת בגוים אך בצער אשר אנו מצטערים הלא יורה כי בנו בחרת והבאתנו במצודת צרות למרק אשמותינו להיטיב אחריתנו:

ח

ועוד טענה אחרת והיא כי אפי' להיותך אלהים צבאות של העליונים צריך תשיבנו וזהו אלהים צבאות השיבנו והוא כי אם אין ישראל גם בעולם המלאכים לא יבחר כי הלא המה לא בראם ה' רק לשלשל על ידם שפע מעולם העליון בהשלשלות עולם המלאכים שבינתים על ישראל ועל העולם שנברא בשבילם שאם לא כן מה בצע לו יתברך במלאכים ולפיכך הננו שבים לשאלתנו לומר והאר פניך אחר שתשיבנו ונושעה כמדובר למעלה ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו למעלה אלהים השיבנו ופה אלהים צבאות השיבנו וגם אל מציאות אומרו פעם שנית:

ט

גפן ממצרים וכו' הלא דחיתי עתה בל יעלה על לב שבחרת בצבאות מלאכים לכנות אלהותך עליהם ואם יאמר איש למה לא שמתי בסוג חלוקה אם בחרת באומות אחר שחטאנו עוינו והרשענו וגרשתנו מארצך הנה זה לא יתכן לשומו בטבע שום חלוקה כי הלא לאין דמית האומות בערכנו כי הלא גפן ממצרים תסיע שהוא מקודם הסיעתך את ישראל ממצרים כי אם שגזרה חכמתך להסיע נועדת שתגרש גוים מארץ ישראל ותטעה כי כל הגוים היו כאין נגדם של ישראל:

י

ולא עוד אלא שפנית לפניה להקל מעליה שהוא כי שמת בלבם לפנות משם וללכת אל ארץ רחוקה הוא הגרגשי שפנה מפני ישראל. או יאמר כשגזרת לגרש גוים כבר פנית לפניה את השר של הגוים מטרם תסיע את ישראל שמה והוא מז"ל על פסוק סר צלם מעליהם שהוא השר כי מאז שהיו מ' שנה קודם לכבוש הארץ פנה אותו משם ויהיה שיעור הענין ללמדנו ב' דברים א' מה בין ישראל קדושים לאומות שני קדושת הארץ כי אין האומות מתקשרים בה כאשר ישראל כי שרשי נפשותם הן בארץ העליונה שלמעלה מארץ ישראל:

(ט) והוא כי הנה בהיות ישראל במצרים טרם קבלם התורה היו שם עובדי ע"א וכמעט היו מתאחזים בכח הטומאה שלמעלה ממנה כי עדיין לא קבלו התורה וגם שדבקו בע"א וזהו גפן ממצרים תסיע שהוא יתברך הסיע אותם כי היו כנאחזים אבל האומות שבא"י לא דבקו בה כי מי יתן טהור מטמא והעיר אותם הוא יתברך משם לא היה כמסיע אותם מדבקותם כי מעולם לא הושרשו בה וזהו תגרש גוים כי אינו רק גרושין ממקום הוייתם בלבד אך לא כן ישראל כי אם ותטעה כי הם אשר נטעים שם:

(י) מה שלא היו כן הגוים כי לא היו כנטועים בה כי אם כמכשולות הנמצאים שם המעכבים את ישראל מלבא לידבק בשרשם כראוי שהוא בהסתופף בארץ קדושה שתחת ארץ עליונה אשר בה שרשי נפשותם וזהו פנית לפניה שפנה המכשולות המעכבים מלפניה כדי להשריש שרשיה כמדובר כי כל שרשי נשמות עם בני ישראל הם בארץ העליונה שכנגד א"י שלמטה הנגדיים אל שרשי נפשות הגוים באופן כי היו מכחות הטומאה והם זרים אצל ארץ ישראל ואין להם שייכות כלל כי מה לתבן את הבר כי הן מהחיצוניות ועל כן שרשיהם היו בלתי מתדבקים באיכות הארץ אך ישראל בבואם שמה התקשרו בשרשם הקדוש ושרשיהן העליונים אשר לכל נפש מישראל בארץ העליונה השרישו בהתדבק נפשותם בשרשם העליון ולא היו כנפרדים משרשם כאשר בהיותם חוץ ממנה וזהו ותשרש שרשיה שהוא למעלה ועל ידי כן ותמלא הארץ היא ארץ ישראל התחתונה ופרו ורבו והצליחו עד מלאת הארץ כי השרשת הקדושה בקדושה הפליגה ההפרחה וההצלחה.

או יאמר כי הנה שרשי נפשות ישראל הם נגד ציון למעלה כי על כן נאמר ולציון יאמר איש ואיש יולד בה אמר שעם שותשרש שרשיה שהוא בציון על כל זה ותמלא ארץ מקדושת שרשם כי פשטו הם בכלה.

יא

ולא בלבד בהרי ארץ ישראל שהיו תחת הקדושה היה שפע הטובה כי אם גם כסו הרים צלה כי בצלה של גפן זאת חיו כל ממלכות גוים המשולים להרים והוא מאמרם ז"ל אלו ידעו האומות כמה הפסידו בגלות ישראל וחרבן בית המקדש לא החריבוהו כי מתמצית שפע ארץ ישראל היו אוכלים מכל הטוב אשר להם עתה וגם ע' פרי החג היו ישראל מקריבים שלא יצדה העולם מהם נמצא כי כל הרי האומות בצל ישראל היו מסתופפים ולבל יאמר איש איך יתכן תהיה הגפן בארץ ויכסו הרים צלה בחוץ לארץ כי הלא וענפים הם ארזי אל הם ארזים שצלם הולך למרחוק משם אל הוא שם החסד שבו נברא כל כללות העולם כי עולם חסד יבנה והוא כי נפש כל צדיק מישראל הוא כענף גפן המצל כארז כמדובר כי זכיותם הן המצלים על כל העולם:

יב

עם היות שלא יצאו לחוץ לארץ כי אם תשלח קציריה עד ים שהוא תחום ארץ ישראל מן הירדן עד הים הגדול ומנהר מצרים עד נהר פרת וזהו ואל נהר יונקותיה:

(י) או שעור הכתוב פנית לפניה כו' כי אם היות תחלה מלאה הארץ גוים לא היתה נחשבת ארץ ישראל כמלאה למה שהיא מהקדושה והם חיצונים אך כמלאה מכשולות וריקה מעם אך כאשר פנית לפניה הגוים ותשרש שרשיה של גפן ואז ותמלא הארץ משפע יניקת שרשיה ממקומן:

(יא) ואחר שנתמלא ארץ היא א"י כסו הרים צלה מהעודף מתמצית ארץ ישראל הרים הם שרי האומות צלה של גפן ושמא תאמר ולמה לא נתפשטו על כל ח"ל אחר שהם מצלים על כל העולם הלא הוא כי הנה ענפיה ארזי אל שכלם קדושים ואיך יתפשטו למקום טומאה רק בא"י בלבד וזהו וענפיה הם ארזי אל באיכות:

(יב) לכן לא שלחת קציריה רק עד ים הוא גבול ים ואל נהר הוא ירדן גבול מזרח יונקותיה ולא אמר עד נהר ולמה שמהעבר הלז הם שני שבטים וחצי על כן אמר ואל נהר יונקותיה כי גם הם יונקים מארץ ישראל ולא רצה יתברך יתפשטו יותר מטבור הקדושה כלל הדברים כי אין הדעת סובלת שגעלת בנו ובחרת באחד מהאומות כי הלא הבל היו ולאבן נגף ולצור מכשול היו לפני ישראל כי אתה פניתם מלפני ישראל יען כי ישראל מהקדושה מושרשים בארץ העליונה ואדרבה על ידי ישראל היו מתקיימים כל האומות אך החששא לא היתה רק אולי בחרת בעליונים כמדובר למעלה:

יג

למה פרצת כו' אחר כל אשר החשבת את ישראל כל כך הלא צר לישראל מאד למה פרצת כו' ויתכן יהיה מאמר פסיקתא על פסוק פתיתני ה' ואפת שבא מלאך מאתו יתברך וישם רגל אחד בחומות ירושלים מכאן ורגל אחד מכאן ופרץ חומותיה והיה קורא קול גדול בואו לכרם שאין השומר בתוכו השחיתו אשכול כו' שבעליה הלך לו ועשה כן למען יערבו אל לבם ליכנס כי אלמלא כן לא האמינו מלכי ארץ וכו' כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים וזהו למה פרצת גדריה שעל ידי כן נתפרקו וארוה כל עוברי דרך לשלול שלל ולבוז בז והיתה למס ועל מדי אינו מתלונן כי לא נפקד מהם איש ולא מממונם ואדרבה נהפוך היה אשר שלטו היהודים המה בשונאיהם:

יד

אך אחר שפעם אחד נפרץ גדרה הקל להיות שליטת חיצונים בהם גם בהיותם על אדמתם ובבית מקדשם הוא בימי יון שפשטו ידם בממונם ובבנותיהם ובהיכל כי בא לכרסמנה חזיר מיער תוך ירושלים וקראו חזיר מיער על שגם שתואר חזיר נאמר על עמלק כמאמר רז"ל על פסוק ואת החזיר כו' לזה אמר כי חזיר זה שהואיון אינו הנזכר שהוא חזיר בייתי כי בא מיצחק ואח עשו ליעקב כי אם חזיר מיער שהוא חזיר הבר שהוא מהחיצונים ועליו אמר יכרסמנה חזיר מיער הוא עמלק שבא לכרסם הגפן ואחרי כן וזיז שדי הוא אדום איש שדה בגלות האחרון ירענה. הנה כלל דברי הוא שאין הדעת סובלת בחרת באומות:

טו

אך מה שאפשר הוא היותך בוחר בעליונים כאשר בקשו ממך בבריאת עולם ובמתן תורה ולא רצית ועל זאת אני אומר אלהים צבאות כלומר אם חפצת להיות אלהים של צבאות שוב נא מזה כי הלא הבט משמים שהוא מעולם המלאכים וראה בכל העולם עד הארץ מתחת בכל בריותיך ופקוד גפן זאת בודאי כי אין ספק שלא תמצא מן שמים עד למטה כמוה והוא כי אין מקשר שלשת העולמות עם העליון לקיימם אלא ישראל כנודע כי בד' חלקיו הגוף מהעה"ז והנפש המתנועעת מעין עולם התנועה והרוח מעין עולם המלאכים והנשמה מהעליון ומהתקדש חלקי האדם על ידי התורה מתקדשים הד' עולמות ויוכנו לשלשל השפע להתקיים וזהו הבט משמים וראה והשפיע עד למטה ובודאי תפקוד גפן זאת כי בלעדה אין מתקיימים:

טז

וכנה אשר נטעה כו' כוונת אסף להזכיר לפניו יתברך שלשה זכיות זכות ישראל שנמשלו לגפן וזכות בית המקדש וזכות דוד שבזכותו נבנה כמאמר ספר הזוהר על פסוק לא בחרתי בעיר כו' ואבחר בדוד ועל כן הוא בנה את היסודות והנה זכות ישראל כבר הזכירו מפסוק גפן ממצרים תסיע עד כה. ועתה בא להזכיר זכות בית המקדש וזכות דוד שעליו נסמך הבנין ואמר וכנה הוא בית המקדש אשר נטעה ימינך והוא כד"א את הכיור ואת כנו כי כאשר כנו של כיור מקבלים מימיו כך בית המקדש של מטה הוא כנה לקבל שפע עליון והוא אשר נטעה ימינך כמה דא הר זה קנתה ימינו שנאמר על הר המוריה ואם ישראל חטאו זכור על בן אמצתה לך כי אמצת כח קיום המקדש על מי שקראת אותו בן כמד"א ה' אמר אלי בני אתה הוא דוד שעד בא דוד לא בחרת בבהמ"ק למטה כי עליו אמצת יהיה לך בית פה הוא הכנה הנז' וכמאמר ספר הזוהר על פסוק לא בחרתי בעיר כו' ואבחר בדוד שעד מצא את דוד לא בחר בירושלים:

יז

והנה הכנה הזאת שרופה באש כסוחה וכרותה מדבקותה בבית המקדש של מעלה שכנה זו כסוחה מהכיור העליון כלומר וחוסה ועשה על מקדשך השמם ושמא תאמר שאם תפקוד על ידי עצמך מגערת פניך יאבדו כלם ואולי צריך שהות עד נטהר מעונותינו שנשוב טרם יכלו שמאימתן נשוב ומה גם לאומר אין בין הזמן הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד:

יח

על כן לא תעשה על ידי עצמך כי אם תהי ידך על איש ימינך והוא מאמרם זל כי פסוק נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך נאמר על מלך המשיח שיאמר לו הוא יתברך שב לימיני עד אשית וכו' ועליו יאמר פה תהי ידך על איש ימינך שתהיה ידך על איש ימינך אשר אמרת לו שב לימיני וענין היות ידו יתברך עליו יהיה על דרך מאמרם ז"ל על משה שכשהלך לקרוע את הים לא רצה שרו של ים עד שנתן הקב"ה ימינו על ימין משה שנאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו כו' ועל דרך זה יאמר פה על מלך המשיח תהי ידך על איש ימינך שאתה אומר אליו שב לימיני כו' ומי הוא זה שאמרתי תהי ידך עליו הוא על בן אותו אדם שאמצת לך הוא בן מי שאמרתי בפסוק הקודם עליו ועל בן אמצת לך שהוא דוד כאשר ביארנו בו בס"ד. והנה זה הוא לדעת האומר כי נאם ה' לאדוני שב לימיני נאמר על בן דוד ולדעת האומר שעל אברהם נאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני יהיה ביאור אומרו תהי ידך על איש ימינך על משה שנתן הקב"ה ימינו על ימינו בקריעת הים שנמצא כי משם הוא איש ימינו והענין כי הנה אמרו רז"ל כי מרע"ה שהיה רועה ישראל בראשונה הוא ירעם באחרונה ויהיה על ידי משיח בן דוד ב"ב ויאמר לפי זה תהי ידך על איש ימינך כאשר בים סוף אמרו רז"ל שנתן הקב"ה יד ימינו על ימין משה מיד ראה הים וינס ויאמר תהי נא עתה גם כן ידך על משה כמאז ושמא תאמר הלא אז הוא זמן מלכות בן דוד ואיך ניתן הממשלה לזולתו לזה אמר על בן אדם וכו' לומר הנה זה משה האיש הוא מושל על בן אדם שאמצת לך הוא על דוד אשר דוד הוא אדם שאמצת לך הנזכר בפסוק על בן אמצת לך כמבואר בסמוך והוא כי גם שבן דוד הוא מלך משה יהיה כאב ופטרן עליו כנודע מחכמי האמת וגם רז"ל אמרו מי שהיה רועה תחלה יהיה באחרונה:

יט

ולא נסוג ממך וכו' הנה במעמד הר סיני נדבקנו בה' יתברך והיה לנו חירות מן שעבוד מלכיות וחירות ממלאך המות אמר עתה אחרי שתהי ידך על איש ימינך הוא מלך המשיח עד שית אויביו הדום לרגליו או שאמר על משה שהוא ינהגנו כמאז נמצינו על ידי כן בני חורין משעבוד מלכיות והלא תאמר מה יסכון לנו כי אולי נעשה כאשר בסיני שהיינו בהכנת חירות ממלאך המות וממלכיות וקלקלנו הכל על ידי העגל לז"א אין פחד מזה כי הנה לא נסוג ממך שלא נעשה כאשר במתן תורה ששבנו אחור על ידי העגל ותשוב בנו זוהמת נחש ותשוב המותה למקומה אך כי עתה לא נסוג ממך לאחור כי הלא עתה תחיינו שיבולע המות לנצח ובהסיר השטן הזה מעלינו שהוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע על ידי כן לבד בך נזכיר שמך וזהו ובשמך נקרא. או יאמר שמא תאמר מה יסכוו לנו שתהי ידך על איש ימינך אולי יקראנו כמאז שאחר שיצאה נפשנו בסיני והחייתנו מפחד שלא נשוב למות הנחנו אותך ואמרנו למשה דבר אתה עמנו וכו' אמר עתה לא נסוג ממך כי אם כשתחייני כמאז ובשמך נקרא ולא בשם איש. או יאמר כל כך נהיה צדיקים ונדבק בך עד גדר שבשמך נקרא שהוא מאמרם ז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי כו' שהוא כי יקרא אל רעהו צדיק כמותו בשם הקב"ה וזהו ובשמך נקרא או התכת התיבות שבהיותנו בשמך שגם שמך בנו כאמור נקראך את השם עצמו:

כ

והנה מדרגה זו איננה במלאכי השרת ובכן אפילו תהיה ה' אלהים צבאות שתכנה אלהותך עם מלאכי השרת שתקרא אלהים צבאות עם כל זה אל תעזוב אותנו בודאי כי גדולים אנו מהם לכן השיבנו ולא תיחל עד נתחיל ונבא ליטהר האר פניך במצות שנעשה נגד פני עליון כי כן דרך השכינה להראות מצות ישראל לפני השם העליון כנודע מספר הזוהר ובזה שאחר התשובה מיד ונושעה וז"א ה' אלהים מה שלא נזכר ה' למעלה אך הוא להיות שם ה' בנו עם היותך אלהים צבאות השיבנו כמדובר. או שיעור הכתוב ובהיות בנו שמך נקרא ונאמר ה' אלהים צבאות ולא כאשר עד כה שלא. היינו מזכירים שם ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.