אלשיך/תהילים/עז

אלשיך תהילים עז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח על ידותון כו':

ב

קולי אל אלהים כו' הנה כל המפרשים הסכימו כי מזמור זה על בני הגלות החיל הזה המר והנמהר והארוך ידבר כי כל איש ממנו הוא כמדבר לפניו יתברך על צרת הגלות במר נפשו ואומר קולי אל ה' כו' והוא כי יקרנו בגלות כי נתפלל על גלותנו וצרותינו המתהוות תמיד ולא נענה ונשוב נצעק על שברנו ואין עונה והיה מקום חלילה להרהר אחריו יתברך על כן אמר חלילה לי להרהר אחרי ה' כי הנה ידעתי כי מה שלא תענני בפעם הראשונה הוא כי לא צעקנו אליך בכל לבנו כי אם תפלה בלי כוונה והוא יתברך האומר אלינו ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך כו' וז"א קולי אל אלהים כלומר קולי בלבד היה אל ה' אך לא לבי ועל כן לא תענה ואצטרך לשוב ולצעוק במר נפשי על שלא תענני וגם בצעקי קולי אל ה' כי גם בצעקה לא תהיה כונת הלב בה כי אם קולי אל ה' וכמאמר הנביא ולא צעקו אלי בלבם וזהו ואצעקה קולי אל ה' ועם כל זה אחלה פניך שלא תתפשני בצערי כי חסרתי הכוונה כי אם והאזין אלי כי בצרת הגלות לבי בל עמי.

או יהיה אומרו והאזין אלי לומר מעתה אקבל מוסר ולא קולי בלבד יהיה אל ה' כי אם כל עצמי קולי ולבי ונפשי וזהו והאזין אלי שהוא את כל עצמי כי אומרו אלי הוא כולל את כלו. או יאמר הנה בגלות בבל שהיו נוגעים באלהותו יתברך שהשתחוו לצלם אז קולי אל אלהים אמת ובגלות מדי שהיה אל עצמנו ובשרנו אמר ואצעקה ובגלות יון שהיה גם כן אל אלהותו יתברך היה גם כן קולי אל אלהים ועתה בגלות החיל הזה והאזין אלי כי עיקרם על הנוגע אלי. או יאמר תחלה קולי אל אנהים ואצעקה על שלא עניתני ואחרי כן אוחילה כי בשוב קולי אל אלהים שתאזין אלי כי ראוי הוא:

ג

ובא ופירש דבריו ואמר מה שאמרתי קולי אל אלהים הוא כי הנה ביום צרתי אדני דרשתי אדני הוא שכינה שעמי בגלות כ"י דרשתי כנודע כי שם אדנות הוא שכינה ודרשתיו יצילני מצרתי וראיתי כי אדרבה במקום תרופה ידי היא מכת צרתי אפילו לילה שאמרתי תנחמני ערשי כי אישן אז ינוח לי ואדרבא תכבד עלי ידי נגרה ולא תפוג על כן מאנה הנחם נפשי ולא עצרתי כח לסבול לומר כי זה היה מה שואצעקה:

ד

ומה שאמרתי אחר כך קולי אל אלהים והאזין אלי הוא כי אחרי כן שבתי וראה כי הדין עמו יתברך שלא ענני כי הסכלתי עשה כי איך על צרתי שלי את אדני דרשתי היא שכינה שעמי בצרה שבצרתי לה צר ואני בצרתה לא צר לי וטוב היה אצעק על גלות שכינה כ"י כי צר לי כי אנכי הסיבותי גלותה והיא אז תחרץ להצילני בראותה כי על גלותה נצטערתי ולא על עצמי כענין המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה על כן אז אזכרה אלהים שהוא שכינה שבגלות שלא זכרתיה מתחלה ואהמיה על עניניה רמז גם כן באמרו ואהמיה כי היא גם כן הומה על שם יה שהוא נפרד מהשתי אותיות של ה' שהוא ענין כי יד על כס יה כו' שנשבע הוא יתברך שלא יתחברו אלו עם אלו עד ינקם מעמלק וזה ירמוז באמרו ואהמיה ולא אמר ואהמה וראוי לנו להצטער על הדבר שאינו כבודו יתברך והוא למעננו בעונותינו וכל כך עזבתי צרתי ודאגתי על כבוד גלות השכינה כי אשיחה להעביר הדאגה כד"א דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים ואדרבה תחת העביר הדאגה על ידי שיחה הייתי מתפעל בדברי על הדבר עד גדר שותתעטף רוחי סלה מרוב מצוקת יגון כי אעורר חרפתי ורשעי כי גרמתי גלות שכינה באשמתי ואחר ששמתי לבי על צרת שכינה דבקת בי עד שאחזת שמורות עיני כי השלכתי צרתי אחרי גוי בערך צרת שם אלהים שאני דובר בך כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ה

אחזת שמרות עיני כו' הנה המפרשים פירשו שמורות על העפעפים ואם כן הל"ל שומרות ואחשבה הוא על בת עין ואמר שמורות לשון רבים על השנים שבשתי העינים שהן שמורות מהעפעפים ומקרא מלא הוא שמרני כאישון בת עין מכלל שהבת עין היא שמורה ויאמר הנה מתחלה לא הייתי מביט רק בצרתי ולא במה שאתה עמי בצרה אך עתה אחר נוחנו לב אליך אחזת שמורות עיני אחריך שכל עיקר הבטתם עליך עד גדר שאשבה משומם כי נפעמתי ולא אדבר אז כל כך גדלה צרת גלות שכינה בעיני שנפעמתי ולא אדבר על גלותי:

ו

אך במחשבתי שמתי לבי וחשבתי ימים מקדם הם שבעת ימי בראשית שהם שנות עולמים שהם לעומת שיתא אלפי שני דהוי עלמא הדין ויום שבת כנגד אלף שביעי שהוא עולם שאחר התחיה שגם הוא נקרא ע"ה בדברי רז"ל הוא עולם של שבת באופן שאותם הימים כוללים ב' עולמים זה והבא באלף השביעי כלומר ועל כן צר לי מאד שאם כן מעת נולד אדם לפי החשבון ראוי לבא בן דוד טרם לא הרבה מהאלף הששי כי כשיעור שבין תחלת היום ליצירת אדם הוא שיעור בוא בן דוד באלף הששי ובעונותינו יצאו מהם מה שיצאו ועל אלה אני בוכיה:

ז

ושמא תאמר הלא התיקון הוא מה שאמר המקונן קומי רוני בלילה לראש אשמורות שעל ידי זכות תורה בלילות נזכה אך מזה אני מצטער כי הרי אני עושה כן כי אזכרה נגינתי בלילה היא רנה של תורה שעיקרה בלילה ואם על העדר קריאה ודרישה בכל לבב שהם השני יצרים ובכל נפש הוא מה שהוא יתברך בלתי מקבל תפלתי מה שאין כן אם בכל לבב ובכל נפש הייתי דורשו כי היה ממציא עצמו אלי כדבר שנאמר בצר לך ומצאוך כו' ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך שהם שני יצריך ובכל נפשך הנה גם ב' הלבבות והנפש היו עמי לבקש את ה' והוא כי דרך השלם לתקן מעשיו לשוב עד ה' כראוי הוא להתבודד ולהסיח נפשו עם לבו על חשבון אשר יתנו לה' הרוח והגוף לזכור כל אשר חטא ואיך יתקן לבל יבוש לפני מלך מלכי המלכים ולהיות כי האדם הוא הנפש ולא הבשר כד"א על בשר אדם לא ייסך על כן על אשר הנפש תשיח עם הלב אומר עם לבבי אשיחה כי הלא עם לבבי הם השני יצרים אשיחה ביני לבינם לעשות חשבון הזכיות והעבירות ולברר וללבן הנשאר מלשוב ולתקנו הרי כי שבתי בשני הלבבות ולהיות כי המחפש דרכיו הוא הנפש כנר הזה כי נר אלהים נשמת אדם חופש כל כו' אמר ויחפש רוחי לקיים מה שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה:

ח

הנה כי שבתי ואדרשנו בכל לבב ובכל נפש ועל כן תמהתי ואומרה הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד והלא ה' האומר ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך:

(ז) או יאמר עם לבבי אשיחה ולא עם בני אדם בל יבואו להרהר או להטיח דברים ויחפש רוחי חיפוש ודרישה על מה זה האריכות והם כל החקירות והחלוקות שמכאן עד סוף המזמור:

(ח) והחל ואמר מה שעם לבבי אשיחה הוא מה זאת אם אני בלתי ראוי יעשה בשביל שם אדנות הוא שכינה שבגלות כ"י אשר תקותנו היא להושע עמה וזהו הלעולמים יזנח אדני הוא שם אדנות היזנחהו לעולמים לבלתי הוציאו מהגלות זה לא יעלה על לב ולא יוסיף לרצות עוד גם זה א"א כי הלא הוא יתברך אמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו' וכן בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וכו' כי אל רחום ה' אלהיך וכו':

ט

ואם הוא כי כל מה שנדר לנו היה על זכות אבות ובעונותינו הרבים נוכו עד שתמה זכות אבות גם זו אינה טענה כי אם זכותם תמה חסדו יתברך לא תם כי האפס לנצח חסדו זה אי אפשר כי הלא גמר אומר לדור ודור כי אמר כי יד על כס יה מלחמה כו' מדור דור אך לא לעולם חלילה וידוע כי ביום נקם עמלק היא הגאולה שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה:

י

ושמא תאמר כי אין אנו כדאים ולא ראוים גם זה אינה טענה כי הלא כתוב בתורה וחנותי את אשר אחון שהוא אף על פי שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו ראוי והאם שכח חנות אל אשר אמר וחנותי את אשר אחון אם קפץ באף רחמיו שאמר ורחמתי את אשר ארחם כי לו יונח שלהיות שאין כח ברחמים להיטיב כאשר בחסד והספיק האף לקפץ אותם האם יספיק להיות סלה חלילה. או יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' כי הנה אמרו רז"ל למה ביעקב לא נאמר אף ובאברהם ויצחק נאמר אף אלא אברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשו נאמר בהם אף אבל יעקב שהיתה מטתו שלמה לא נאמר בו אף ע"כ. והענין כי זכירת זכות יעקב מגינה ביותר שאין בה עיכוב אף כאשר באברהם שהאף מצד ישמעאל וביצחק מצד עשו. ונבא אל הענין והוא במה שכתוב אצלנו על פסוק תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שהוא כי כל אחד מהאבות על ידו מתעוררת מדתו חסד מצד אברהם גבורה מצד יצחק רחמים מצד יעקב ואומר הנביא לאברהם תתן לכל אחד מדתו אמת ליעקב חסד לאברהם אך לא גבורה ליצחק כי אין אנו צריכים למדת הדין. והנה על דרך זה יאמר איש הישראלי המצר בגלות המר הזה היתכן ששם אל בעל החסד שכח חנות לא יעלה על לב וזה אמרו כמתמיה השכח חנות אל וגם אין לנו זכות אבות לנצור חסד לאלפים כי אם יאמר איש כי באברהם וביצחק יש אף זה מצד ישמעאל וזה מצד עשו ועל כן יש עיכוב הנה לזה יש ב' תשובות א' כי לא סגר מפני זה הוא יתברך הגנת זכות אברהם ויצחק אלא שמפני האף שבאברהם ושביצחק הקדים להם את יעקב אך גם על שניהם אמר שעם היות בהם אף יזכור וזהו אומרו אם קפץ באף בתמיהה כלומר שלא סגר והחליט שלא תועיל זכותם כלום. ועוד ב' כי הלא זכות יעקב שהוא בחינת רחמים אין בו עיכוב לעולם כי אין בו אף כי מטתו שלמה וזה אמר רחמיו סלה כי מדת רחמיו הם סלה כי אין ביעקב עיכוב וזה יורה היות במלת באף רביע שהוא מן המפסיקים. או יאמר אם יאמר איש כי אין לו יתברך רצון טוב עם בני הגלות הזה כי הלא יורה היה לו יתברך רוגז עמנו והראיה כי קפץ באף ולא גלה הקץ כאשר בחרבן ראשון שפירש שבעים שנה הנה משם ראיה וזהו אם קפץ באף אדרבה הנה זה יורה כי רחמיו סלה שאלו היה מיעד קץ היה נראה שאין להקדים שאמרתו גזרה על. כן הניחו בלבו וזה יאמר כי יום נקם בלבי ועל כן שנת גאולי באה באחישנה אם תאבה על כן סתם להורות כי בכל יום הוא קץ שיחישנה:

יא

על כן אחר החקירה העליתי ואומר חלותי היא שהחולי המסבב האריכות ממני היא שימנעני מלקבל הטוב ולא מצדו יתברך כי הלא ימינו יתברך פשוטה להשפיע תמיד טוב וחסד וחלותי שאמרתי הוא שנות ימין עליון שבעונותי הייתי סיבה לשנות ימין עליון שבמקום השפיע עלינו משפיע על שונאים בארץ גלותנו ומשלומם יהיה לנו שלום וזה גלות שכינה כי אנו הסבונו גלות שכינה ולשנות חסד ימין עליון הנשפע על ידי השכינה אל ישראל קדושים ובארץ הקדושה להשפיע בחיצונים אשר אמרו חכמי האמת שהוא לשכינה מר ממות זה די אל טעם אריכות הגלות והותר. ועל פי דרכו רמז כי עליון הוא ית' תמיד כי לנו הפסדנו אך אם חטאנו מה נפעל בו כי אם גלות שכינה כ"י לא יבצר מהיות עליון:

יב

אזכור מעללי יה כו' אחר אומרו טעם אל אריכות הגלות החיל הזה מדבר דבר שמתנחם בו ועושה לו תקוה כי לא לנצח ישכח מאתו יתברך כי יעשה ככל נפלאותיו אשר עשה להוציא את ישראל ממצרים כי מאז ברא העולם לא עשאו כי אם בשביל ישראל וזה החילו אזכור כו'. והוא כי הנה גם שלא ראינו חדוש העולם הנה על ידי מה שעינינו ראו הנסים שנעשו במצרים ומה גם למאמרנו בביאור התורה כי עשר מכות הן דוגמת עשרה מאמרות הרי הוא כאלו ראינו חידוש העולם עין בעין וזה יאמר אזכור מעללי יה הם מעללי שני העולמות אשר ברא אלהים הנכללים באותיות יה כי ביה ה' צור עולמים העולם הבא ביו"ד ועולם הזה בה"א כאשר אזכרה מקדם פלאך שהוא כי אזכרה מה שהיה מקדם אלו פלאיך שהוא במצרים כי הם דוגמת החידוש ואין מי שיוכל לשנות הטבעים אם לא מי שעשאם:

יג

ואם לא היה על ידי מה שעשית פלא לא הייתי יכול להשיג על ידי חקירה חידוש העולם ואמתו כי אין כח בחכמת אדם לכך כי על כן אמרו רז"ל מבראשית עד ויכלו כבוד אלהים הסתר דבר ומויכלו ואילך כבוד מלכים חקור דבר וזה יאמר מה שאמרתי שעל ידי פלאך אזכור מעללי יה הוא חדוש העולם ולא על ידי חקירה הוא כי בסיפור כל פעלך אין לי רשות לחקור שהוא מבראשית עד ויכלו כי אם והגיתי בכל פעלך הגיה בלבד ובעלילותיך שאחרי כן בלבד הוא שאשיחה ואם כן אין לחקור כי אם שבעלילותיך שמויכלו ואילך שכולל גם ספר שמות שבו עלילותיו יתברך שמהם תתאמת ותתחזק אמונת החידוש ככל אשר עולל במצרים כמדובר:

יד

כי אם לא כן שכל אדם לא היה גוזר שבראתי עולם גשמי כי הלא אלהים בקדש דרכך הוא הרוחניות ומאין לאין היה לך מבא בגשמיות ועוד כי מלך מבני אדם צריך לעמו ולארצו מה שאין כן אתה כי מי אל גדול כאלהים ולא לצורך בראת אותו באופן שעל ידי הפלאות ניכר חידוש העולם לא על ידי חקירה כי הלא השכל היה מנגד כמדובר:

טו

ואין להשיב כי לומר שאתה האל בעל החסד כי עולם חסד יבנה ואם כן אמור מעתה במי חפצת מברואיך אם נאמר שהוא על כללות האומות ושבשביל כלם בראת העולם. לא כן הוא כי הלא בהיותך עושה פלא שעל ידו ניכר בריאת העולם אינך עושה חסד לגוים עכו"ם כי אם אדרבה כשאתה עושה פלא הודעת בגוים עזך הוא מדת דינך כי אתה מכה בהם ואיך עולם שבנית לעשות חסד היה בשביל הגוים:

טז

אך החסד שעשית הוא לישראל כי הנה גאלת בזרוע עמך שהוא מדת הדין כנודע שבגוים עשית שפטים לגאול את עמך יראה בודאי כי בשביל ישראל סבא בראת העולם כלו אם כן אפוא זאת נחמתנו כי אחר שכל בריאת עולמך היה בשביל ישראל סבא ודאי כי לא לנצח תשכחנו ואמר בני יעקב ויוסף סלה לומר איך יתכן לומר שכאשר גאלנו בחר בנו מכל הגוים והרי אז בכל הגוים היו עובדי ע"א ואיך קראתים עמך ושמאז בחרת בם לזה אמר בני יעקב וכו' והוא מאמר רז"ל האומרים כי בזכות ד' דברים שהיו אז לישראל שאין כל העולם כדאי להם נגאלו שלא שנו את שמם ולא שנו את לשונם ולא נחשדו על העריות ושלא היו מגלים סוד שהסתירו י"ב חדש ענין ושאלה אשה משכנתה וכו' וזה יאמר על מה שלא שנו שמם ולשונם אמר בני יעקב כי היה ניכר תמיד היותם בני יעקב לכל כי לא היה להם שמות גוים ולא לשונם באופן שכל רואיהם יכירום כי מישראל הם ועל העריות וגלוי סתרים אמר ויוסף כי נתנסה באלה עריות באדונתו וגלות דבר כי כ"ב שנה שהיה במצרים לא שלח לאביו לאמר כי היה חי לבלי הלשין את אחיו ולבלתי הכזיבם שאמרו לאביהם שמת עד שעל ידי עצמם שלח שיהיו הם המבשרים לאביו שעל ידי כן לא יקצוף עליהם ואחר שכל בריאת העולם למעננו היה כי על כן בגלותנו הראית חידוש עולמך וטעם הבראו עודנו גם עתה ומה גם כי טובים אנו מהדור ההוא כי ע"א אין בידנו ודאי שתשוב תרחמנו ותגאל אותנו:

(טו) ועל פי דרכו רמז כי כל מדה יש בה דין ורחמים כי מדת אל שהוא חסד יש בה עוז דין שעושה בעמים כאשר עשה במצרים וזהו אתה האל כו' הודעת בעמים עזך ומדת דין פועלת גאולה וחסד וזהו גאלת שהוא חסד לישראל בזרוע עמך שהוא מדת הדין הקשה הנקראת זרוע גאל עמו שהוא אשר הוציאם ביד חזקה:

יז

ראוך מים אלהים כו' אחרי אומרו כי בריאת עולם והנסים ונפלאות אשר עשה הוא יתברך עשה על אודות ישראל אשר גאלם מיד צר בא ויאמר איך הורה בנסים אשר עשה בהוציאו אותם כי הוא יתברך ברא עליונים ותחתונים למענם כי בכלם עשה פלא בעבור ישראל יורה כי בשבילם נבראו העולמות ובדבר הראשון החל והוא כי הנה הדבר הא' אשר ברא היה המים כמאמר רש"י ז"ל באמרו כי על כי אפשר לפרש בראשית ברא אלהים כמו בראשונה ברא שהרי המים קדמו כי מאש ומים נעשו השמים ולמ"ד ממים לבדם כמ"ש ז"ל בבראשית רבה שמים שא מים ועל כן בא ויאמר כי בקריעת ים סוף היה אות לראשית חידוש העולם וזהו ראוך כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בבראשית רבה כי לא היה הים רוצה ליקרע עד שהקב"ה נתן ימינו על ימין משה וזהו הים ראה וינס ראה את הקב"ה ואמר למשה מפניך איני נקרע אלא מפני אלוה יעקב. ונבא אל הענין אמר המשורר הנה בזה הראיתנו חידוש העולם והוא כי כאשר ראוך מים אלהים שהיתה רוח אלהים מרחפת על פני המים כך כאשר ראוך מים על ים סוף יחילו ונקרעו וכמו שאז הרגזת תהומות שהיו על הארץ ואמרת שיקוו אל מקום אחד ותראה היבשה כך אף בים סוף ירגזו תהומות להראות יבשה בין הגזרים הרי נראתה בזה עשות ה' אלהים ארץ:

יח

וגם עשות רקיע במה שכאשר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים והוא כי הנה בשמים נכללים עולם המלאכים ועולם הגלגלים ותחלה החל בעולם המלאכים שהמלאכים הם בכלל מעשה בראשית כמאמרם ז"ל שלא נחלקו אלא אם נבראו בשני או בחמישי ועולם הגלגלים ועולם השפל ואת הכל הורה יתברך ביציאת מצרים שהוא הבורא את כלם וזה במה שנקדים מאמרינו במזמור י"ט ובמקומות רבים כי רקיע הנקרא שחקים שהוא השלישי שבו שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא הוא התחלת עולם המלאכים כאשר הכרחנו שם בראיות עצומות וברורות כי ברקיע השני שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות נכללו בו כל הט' גלגלים לדעת רז"ל כי על כן לא נקרא גלגל כי אם רקיע כי הוא כולל הגלגלים כלם ושחקים שבו שוחקים המלאכים מן לצדיקים וזבול שבו בית המקדש של מעלה ומה גם הרקיעים שעליהם הכל הם שמי השמים שהם עולם המלאכים. ונבא אל הענין והוא כי בא אסף להורות איך עשה ה' באותות מצרים הוראת שליטתו בג' העולמות להורות כי הוא בראם ולהיות כי ראשית הכל היו המים להורות כי עולם חסד יבנה על כן החל בפסוק הקודם לאמת ענין מה שרוח אלהים מרחפת על פני המים וממנה נמשך עשות ה' אלהים ארץ בא עתה להוכיח גם מה שהיה ביום השני שהוא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים והוא באמרו זורמו מים עבות והוא כי בברד נאמר ורב מהיות קולות אלהים וברד כי אומרו קולות אלהים וברד יורה שהיו למעלה מעולם הגלגלים והראיה כי היו למעלה מטבע עולם גשמיי כי הלא היה אש בתוך כדור הברד והוא האש שתהלך ארצה בכח גדול כי לא נכבתה במימי הברד כי כח אלהי היה עמו ועל כן בקולות אמר קולות אלהים שהיו קולות מעולם רוחני הנותן כח בברד ואשו שבתוכו וזה מאמר הכתוב זרמו מים כו' לומר הנה כאשר נעשה זרם בזעף מים עבות שהם הברד שהם מים עבות טיפין עבין נקפים הנה אז קול נתנו שחקים כי קולות אלהים שבאו עם הברד נתנו שחקים שהם מעולם המלאכים ולא מעולם הגלגלים שהוא עולם גשמי ולמה עשה ה' ככה שיהיו אז קולות משחקים שהוא עולם המלאכים אך הוא כי רצה יתברך להורות כי מי שעשה זה הוא אשר אמר ויעש יהי רקיע שהוא אש בתוך המים וכו' כי כן במים עבות ההם היה כדור חלול ובתוכו אש והיה האש מבדיל בין מים שמצדו הא' למים שבצדו השני דוגמת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ועל כן להיות בדבר ההוא רמז אל הברא עולם המלאכים ומה גם לפרקי ר' אליעזר כי יהיה רקיע וכו' נאמר על רקיע שעל ראשי החיות שכלו אש על כז אז קול נתנו שחקים כו' שהוא התחלת אותו עולם והנה הדעת היותר צודק הוא כי אז נבראו גם המלאכים ויהיה רמוז ברבוי האת שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ועליהם ירמוז באמרו אף חצציך יתהלכו והוא כי הנה אף חצציך הם חציך כד"א מקול מחצצים אשר החצים שלך הם של אש כדא לאור חציך יהלכו והם חצציך שהיו של אש בתוך כדורי הברד יתהלכו כי ותהלך אש ארצה שהורה בפי' כי האש ההוא היה רוחני ומהלך כי על כן לא אמר בו לשון התפשטות כ"א לשון הליכה והוא רמז אל המלאכים עצמם שנבראו ברקיע המבדיל בין מים למים המהלכים ארצה כאשר היה באברהם ודומה לו כי הליכות עולם להם:

יט

ואם יאמר איש כי אותו הקול לא היה מעולם המלאכים כי אם מעולם הגלגלים כדרך הרעמים וענין חצציך שהם חצי אש שהיו בתוך הברד ותהלך ארצה היו ברקים שגם הם משם זה לא יתכן שאם היה קול רעמך בגלגל שהוא עולם הגלגלים ולא בשחקים שהוא עולם המלאכים אם כן היו מאירים ברקים תבל כנודע כי אין רעם בלי ברק אלא שהוא כדעת חכמי הטבע כי להיות שחוש הראות משיג יותר מחוש השמע על כן עם שהרעם יוצא תחלה הברק נראה קודם וזה יאמר אם קול רעמך היה בגלגל הנה אם כן היו מאירים ברקים תבל תחלה שהוא באויר העולם ואחר כך היתה מתרגשת ותחל הארץ מהרעם אך בברד לא ימצא הארה באויר כי לא היו ברקים כלל כי אם ותהלך אש ארצה בהשתבר האבן ברד ואם כן ודאי שגם הקול לא היה רעמך בגלגל כי אם קול נתנו שחקים והאש שבתוך הברד חצציך שלך שהם אש רוחני מאתך היו ולא ברקים כמדובר. או יאמר הנה ביארנו איך על ידי נסי מצרים הורה יתברך בריאת ב' העולמות עולם השפל ועולם המלאכים ומלאכיו ומהיכן יורה כי גם ברא עולם הגלגלים לזה אמר קול רעמך כו' לומר זה אין צריך ללמוד משם כי אם מאשר אנו רואים בעולם דרך לחזיז קולות כי כאשר קול רעמך עדיין בגלגל טרם ישמע בארץ האירו ברקים תבל כאשר הזכרנו כי סידר הוא יתברך שאין רעם בא מעולם הגלגלים שלא יבא תחלה ברק להאיר על הארץ וזהו קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל ולמה עשה ככה הוא יתברך ולא רעמים לבדם שמועילים לעולם לפתוח מקורות המים כנודע אך הוא לבל יבא לעולם הרעם פתאום ויבעתו הבריות על כן מקדים ומראה להם הברק בהארה כוללת למען ידעו כי יבא רעם ולא תהיה ביאתו פתאום בל יבעתו וזהו רגזה ותרעש הארץ לומר כי אפילו על ידי קדימת הברק רגזה ותרעש מה היו עושים בלי קדימת ברק כלומר כי על כן ראה יתברך ויסדר כן לבל יבעתו ואין זה כי אם שגם ה' פעל ועשה עולם הגלגלים ואין הדבר טבעי:

כ

והנה נתפרסם בכל העולם כי הכל בראת בשביל ישראל כי הנה בים דרכת כו'. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל באמרם ויבקעו המים ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות שבעולם נבקעו. וראוי לשים לב אם בקע הים לעשות דרך לעבור גאולים כל מימות שבעולם למה נבקעו. והנה הטעם הראשון אשר יפול לב האדם עליו הוא למען פרסם הדבר בעולם. עוד אחשבה טעם שני והוא במה שכתבנו כי מה שטעה פרעה וחילו לבא במים אחריהם בים ולא זכרו את כל מעשה ה' כי נורא הוא ויתנו לב לחשוב כי גם זה מעשה אלהים הוא ואם עשה נס לא בשביל פרעה וחילו עשה כי אויבי ה' המה אך הנה אין זה כי אם שהוא יתברך משגיא לגוים ויאבדם ויולך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויעלה על לב פרעה וחילו כי הרוח קדים עזה קרעה הים ולא ידע כי מה' היה הדבר והנה מזה היתה יוצאה תקלה פן גם עדת ישראל ישגו ויעלה על רוחם גם המה כי רוח קדים עשתה זאת וימעטו וישוחו נס קריעת ים סוף על כן מה עשה הוא יתברך בקע כל מימות שבעולם בהבקע הים כי על ידי כן יכירו וידעו כל שוכני תבל ויושבי ארץ כי האלהים עשה ולא רוח הקדים כי הלא בכל מימות שבעולם לא עבר בם רוח הקדים ומשם ילמדו גם הם על הים והנה טעם זה השני יתכן הוא מאמר אסף באמרו בים דרכך כו' לומר הנה בים היה דרכך בכונה להעביר את ישראל ולשקע את המצרים אך ושבילך בלתי רחב כשל הים הנקרא דרך עשית במים רבים שהוא בכל מימות שבעולם בקריעה בעלמא כשביל צר אמנם עשית אותו יען כי ועקבותיך שפסיעותיך עשו דרך בים לא נודעו כי אדרבה חשבו כי רוח הקדים חרבה הים ונעשה דרך על כן היה שבילך בשאר מימות כי בם יודע האמת בישראל ובכל העולם זולת המצרים טרם הגלות להם מה שנבקעו שאר מימות:

כא

וכל הפרסום הזה לא היה כי אם על אודות ישראל שהוא כי נחית כצאן עמך וכו' כי שם הורית חיבה יתירה והוא מאמרם ז"ל בפסוק לא חסרת דבר כי אפילו כל פרי מגדים שהיה בלבבם היה מזומן לפניהם ומכל מאכל אשר יאכל וזה יאמר נחית כצאן עמך שהוא כצאן שדרך לנחותם במרעה שמזונם לפניהם עמם כך נחית את עמך שלא חסרו דבר וגם שלא היו כדאים היה בזכות רועיהם שהיו ביד משה ואהרן כלומר ואם כן גם עתה בטוחים אנו תתן לנו רןעים כהם כי לא גרענו מיוצאי מצרים ליגאל כהם:

(יז) או יהיה ענין הכתובים לומר גדולה הוראת בוראך את העולם שמבלי הרעשות אתה משנה אותו כרצונך כי האם ראוך מים אלהים בתמיה כלומר כי אינן רואות ולו יונח שראוך מים האם יחילו כי הלא דומם המה ואיך יתפעלו ליגזר ועוד שאפילו אם נאמר שהמים המגולים בים סוף ראוך האם אף ירגזו תהומות התחתונים שמתחת ללב ים כי הלא גם המה קפאו בלב ים:

(יח) ואחר שקפאו ונעשו מים עבות זרמו על המצרים וכל זה נעשה בלי תתך קול ועשות הרעשה כי אם כנעשה מאליו והוא פלאי עצום מאד כי הלא בהתראותך בסיני שלא היה להלחם קול נתנו שחקים שהוא קול השופר וגם חצציך יתהלכו הם הלפידים:

(יט) ואין צריך לומר בהגלותך בעולם בעצמך כי אם אפילו קול רעמך כאשר הוא בגלגל למה שהוא רעמך טרם ישמע בעולם האירו ברקים תבל לפרסם כי קול רעם יבא מיד לבל יבעתו ועל כל זה בבאו אחר כך רגזה ותרעש הארץ:

(כ) וכאשר היה בים דרכך בעצמך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו בעולם כי לא היו לא קולות ולא הרעשות כי אם כנעשה מאליו כי זה יורה כי למה שיוצר הכל עתה נעשה רצונך בלי עשותך הרעשות כמכריח את הזולת לקיים גזרתך כי הכל בידך כחומר ביד היוצר לעשות חפצו:

(כא) וכל זה עשית בשביל ישראל כי נחית כצאן וכו' כן נבטח תעשה עמנו גם בגלות הזה:

(כ) או יהיה שעור הכתובים על דרך זה בים דרכך וגם שבילך במים רבים הם כל מימות שבעולם כי היית מפליא לעשות למענם ועם היות שבעוד שעקבותיך לא נודעו שעדיין לא ידעו כי תעשה להם בים דרכך שהם פסיעותיך ודרכיך הם י"ב דרכים לי"ב שבטים בעוד שלא נודעו עדיין:

(כא) נחית כצאן עמך בתמימות ונכנסו תוך הים עד חוטמם כי בטחו בך ותאמר כי אין לנו אנחנו הבטחון ההוא הנה היה ביד משה ואהרן וזכותם היתה מסייעתם כן בשכר האמנה תושיענו. או יאמר מעין הדרך הראשון שהוא ית' החשיב לישראל לזכות עצום מה שיצאו ממצרים אחרי משה ואהרן בלי צדה לדרך בארץ לא מקום זרע כו' ולא אמרו איה מאכלים נאים לזקנים וחולים ועוללים ויונקים ועוברות ומיניקות כי אם יצאו במשארותם צרורות בשמלותם בבצק שלא הספיק להחמיץ ועל זה החזיק להם טובה הוא יתברך באמרו זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו' וגם אמר אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות וזה יאמר נחית כצאן עמך כי יצאו בתום לבב כצאן שהוא זכות רב כלומר וגם אנו יש לנו זכות האמנה ובזה נבטח שתושיענו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.