אלשיך/תהילים/נא

אלשיך תהילים נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח כו' בבוא כו'. הלא כמו זר נחשב שתחת הוראת הכנעה בכי ואנקה על בשורת העבירה ואשר קצף עליו ה' לא די שאמר למנצח או מזמור כ"א למנצח ומזמור שיורה שמחה כפולה עם שמהראוי קינה מיבעי ליה על כן אמר בבוא אליו כו' והוא כי דרך אנשים המוצאים תואנה להקל אשמתם שתתקרר דעתם מלתקן עותחם וישאר עונם על אשמותם אך ע"י התעוררות איש נביא וכיוצא שיעיר לו אזן כי אשר לא טוב עשה מה יקר חסדו יתברך בזה כי ע"י כן יתן אל לבו לשוב עד ה' ויחיה ולא ימות וזה אמר למנצח ומזמור יאות לדוד לזמר שהיא שמחה כפולה על שני דברים:

ב

א' בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע כלומר כי להיות על דבר בת שבע כי בת זוגו היתה וגם היה לה גט כריתות היה הדבר קל בעיניו באופן לא ישוב ויתקן מה שאין כן עתה שהעיר לו הנביא אזן והשנית כי אלו היה הוא יתב' גם בשליחות הנביא מתנהג עמו כמאמרו אחרי כן אתה עשית בסתר ואני אעשה נגד כל ישראל והיה משלח הנביא שיוכיחהו לפני העם הלא יהיה לו מר ממות על כן זימר על שחס עליו הוא יתברך ולא שלחו כי אם אליו לבדו שלא יכלם וזה כוון באמרו בבוא אליו כי אליו לבדו בא ולא לזולתו גם רמז לפי זה באמרו כאשר בא כו' לומר כי אשר הוכפלה שמחתו לא היה על עריבות בשורת אומרו אחרי כן גם ה' העביר חטאתך לא תמות שהוא על בשורת החיים כי אם על מציאות בואו כאשר בא אל בת שבע שהוא על מציאות תוכחתו על ביאת בת שבע והוא מהטעמים שרמז שהעיר לו אזן לתקן אשמתו ועל הוראת היותו חפץ בו ולא ביישו ברבים כמדובר:

ג

חנני אלהים כו' הנה בהיות על איש חטאות ואשמות אשר חטא למלך ויחייב את ראשו עליהם ואין לו תקנה אם לא לבקש מאת המלך ימחול עונו ויסלח חטאתו אך אם ראה והנה אין רצון המלך טוב עמו כי אדרבה נהפך לו לאויב על אשר חטא לו ואיככה יוכל לעמוד לפניו לבקש על נפשו מלפניו והוא אויב לו על כן טרם ידבר שוחר טוב יבקש רצו ןמאת המלך עד יהיה לחן בעיניו ואחרי כן יבקש מלפניו יכפר בעדו כי אחר היות לב המלך טוב עמו יקל בעיניו לכפר חטאתו ועונו נמצא כי עיקר צרכו לעשות מבוקשו תחלה הוא להיות לחן לפניו תחלה כי אחרי כן קל מהרה יכפר עונותיו ויעבור על פשעיו כי כן לבו עמו והן זאת דברי המלך דוד לפניו יתברך לומר הנה נא לי עונות וחטאות ואם אין אתה חפץ למחול ולסלוח אותם לי מת אנכי אך איככה אוכל לבקש על נפשי עליהם ולבך בל עמי ואיך יהיו לרצון אמרי פי על כן קודם כל דבר אשאלה ממך בתורת חסד תתנני לחן בעיניך שהוא הדבר הקשה ואחרי כן בהיותי לחן בעיניך איני צריך אל מדת חסד למחול פשעי כי מדת רחמים הקלה מהחסד תספיק לכך וזה יתכן בכוונת הכתוב באמרו וחנתי את אשר אחון שאתנהו לחן בעיני ואחרי כן ורחמתי את אשר ארחם לכפר בעדו וזה אמר חנני אלהים תחלה שתתנני לחן בעיניך כי זה דרכו יתב' שהוא עצמו נותן את חן השב בעיניו כמאמרנו בכל יום תמיד ותננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך כו' ולזה צריך מדת חסד וזה אמר כחסדך שיתקיים בי וחנתי את אשר אחון ואחרי כן כרוב רחמיך הקלים מחסדים מחה פשעי שהוא ענין ורחמתי את אשר ארחם. עוד כוון נמשך אל הכתובים שאחריו והוא בשום לב כי על הפשעים הקשים מכלם מיקל יותר ואומר מחה פשעי ועל העונות הקלים מהם מצריך כבוסים ואומר הרב כבסני. ועוד כי אינו מזכיר טהרה רק בחטאת. ועוד כי בפשעים אמר לשון רבים ובעונות וחטאות אמר לשון יחיד באמרו מעוני ומחטאתי. ועוד כי על הפשעים אמר אני אדע ולא אמר כן בעון וחטא וגם אומרו אדע לשון יחיד. ועוד שמדבר בפשעים כאמרו כי פשעי אני אדע ומשמיט העון ומדבר בחטאת ואומר וחטאתי נגדי תמיד. ועוד כי למה לא יהיה גם העון נגדו תמיד. אמנם הנה בענין בת שבע שעליו ידבר יש שני פשעים ועון אחד וחטאת אחד כמפורש אצלנו על פסוק חטאתי אודיעך כו' השני פשעים הם בדבר אוריה אחד מציאות הריגתו שעליו נאמר לו על ידי הנביא את אוריה החתי הכית בחרב והשני היות בחרב בני עמון ומה גם לחכמי האמת שאמרו שהיה שם ע"א חקוק בה ועל זה חזר הנביא ואמר ואותו הרגת בחרב בני עמון אחרי אומרו תחלה את אוריה החתי הכית בחרב והעון הוא החילול ה' שבא עליה בעוד היות אוריה חי כי בזה נבאש בעיני העם עד אמרם לו הבא על אשת איש מיתתו במה עם שלפי האמת גט כריתות היה לה אלא שהיה בכוונה לחזור עמה בשובו מן המלחמה והחטאת הוא מציאות החמידה וקראו חטאת כי היה כשוגג כי היה בלבו כי בת זוגו היתה וראויה היתה לו אלא שאכלה פגה ושגג בזה כי את אשתו חמד. ונבוא אל הענין אמר הנה הזדונות תשע או עון יסורין ממרקין ואמר אם ימרקו יסורין זה וזה לא אוכל אך אעשה כמי שחייב למלך זהב וכסף ונחשת ואומר לו אם תתפרע מהכל לא אוכל אך אחלה פניך תמחה שטר חוב הזהב לגמרי וחוב הכסף אפרע מעט מעט אך לא בבת אחת כי אזלת ידי אך חוב הנחשת אפרע בבת אחת כן אמר דוד הנה נא לי שלשה שטרי חובות פשעים ועון וחטא אם תמרק ביסורין שלשתן או השנים הגדולים לא אוכל לסבול אך עשה זאת אפוא השטר של פשעים מחה אותו:

ד

ושל עון אפרע אותו קו לקו ולא יהיו יסורין קשים למרקו פעם אחת וזהו הרב כבסני מעוני שאתייסר פעמים רבות שהם הרבה כבוסים מעט מעט לבל יכבד בפעם אחד ומה גם שהם במקום מיתה שהוא חילול השם והחטא בבת אחת טהרני משא"כ העון שצריך כבוסים הרבה עד יטהר ועל היות השאלה גדולה אמר הנה שם אלהים השופט עם שעיקר ענינו הוא מדת דין לא יבצר ממנו היותו כלול מחסד ומרחמים וע"כ אחלה פניך כי במעמד שלשתן תעשה עמי.

(ג) בבחינת חסד שבשם אלהים אני אומר חנני אלהים כחסדך כי להיותי לחן בעיניך חנני כחסדך בבחינת החסד שבך ובבחינת רחמים למחות פשעי על ידי בקשתי בטענותי שאני מסדר:

(ד) ועל ידי בחינת הדין שבך המייסרני על העון הרב כבסני ביסורין שהוא כבוסים הרבה ולא בבת אחת כי יכבד החולי והוא ע"ד הכתוב למעלה שהוא בפעמים רבות ומחטאתי טהרני בבת א' כי קל הוא ובבת אחת תגמר הטהרה:

ה

והנה על דבריו אלה יפלא איך הקשה לשאול כי הפשעים שמחול ימים יכבדו אמר שימחם וכן בחטאת אמר שבבת אחת יטהר אולי יצטרך יותר לזה אמר מה שאמרתי מחאה בלי יסורין על היותר חמור הוא הפשע וגם החטא הקלתי בו ליטהר כאחת כאלו צריך מעט אל אאשם כמיקל אשמתי כי הלא פשעי אני אדע לא אמר אני יודע רק אדע לומר לא אומר שכשתמחם אשליכם אחרי גוי רק אני אדע אותם תמיד להיות דואג ומתקן תמיד ואשר אני זוכר אתה תעביר מלפניך כנודע ממדתו יתברך שהעון שהאדם שוכח הקב"ה זוכרו ואשר אדם זוכר הוא יתברך מעבירו וכן חטאתי שהעברת מלפניך כמאמר הנביא גם ה' העביר חטאתך שהוא הקטיגור שנעשה מהחטא שלא יהיה לפניו ית' לקטרג הוא נגדי תמיד הפך המהבילים את השוגג באמרם לא נתכוונתי. או יאמר על דרך זה כאשר הפשעים אמרתי אני אדע באופן כי זכורים לי תמיד בצער מתחולל כן חטאתי לא אוכל לשוכחו כי הוא נגדי תמיד בהיותי נשוי לבת שבע כי בראותי אותה אזכור ענינה באופן שחטאתי נגדי תמיד ולא אשכח מהיות מתקן תמיד. או יאמר במה שכתוב אצלנו על פסוק אעשה לו עזר כנגדו שהוא לא טוב היות האדם לבדו כ"א עם אשה אפילו שלא יקח בת זוגו אך זאת אוסיף להיטיב לו כי אעשה לו עזר כנגדו כלומר אותו שהוא כנגדו הוא בת זוגו שהוא מקביל אל נפשו בעולם העליון וזהו כנגדו ובזה יאמר דוד אליו יתברד אל יכבד עלי חטאתי לבל יטהר כאחד כי הלא מה שהוא חטאתי שהוא לקיחת בת שבע היא נגדי מקביל אלי בת זוגי היתה תמיד מאז נבראת נפשי ונפשה וגזל היתה ביד אוריה אפילו בהיותה עמו באופן כי אין חטפי ודידי חטפי:

ו

לך לבדך כו' הנה כתוב אצלנו על דרוש הידיעה כי יש הפרש בין ידיעה לדבור כי מה שאינו יוצא מפיו יתברך רק ידיעה בלבד אינה מכרחת מן הטעם הכתוב אצלנו שם אך הדבור לא ישוב ריקם וזהו מאמר הכתוב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כו' והוא מאמרם ז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר וכמו שכתבנו על פסוק מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא כו'. ונבוא אל הענין אמר הנה נא ה' אל תשת עלי חטאת לא על בחינת אוריה שלקחתי את אשתו ולא על הנוגע אליך על דבר אשת אוריה אין בו דבר כי לך לבדך חטאתי ולא לו והוא כי גט כריתות כתב לאשתו וגם על הנוגע לך איני כבד עון כי הלא מאז אמרתי לך שתשוה אותי אל האבות ואמרת שלא נסיתני כהם ידעת שאחטא כי עיניך הרואות העתיד ראו שאחטא אך עדיין אם לא היה רק מראה עיניך שהיא הידיעה לא הייתי עושה כי אין הידיעה מכרחת אך נצטרף הדבור שאמרת לי לא תעמוד בנסיון ועל כן הוכרחתי כי הדבור עושה רושם והוא מה שמאז ראו עיניך ושיעור הכתוב מה שהרע בעיניך שראית מאז שלא אעמוד בנסיון עשיתי הלואי לא היה רק מראה עיניך כי לא הייתי עושה אך מה אעשה כי אמרת שלא אעמוד בנסיון ועשיתי למען תצדק בדברך ולכן ראוי הוא שתזכה אותי בשפטך. או יאמר למען תצדק בדברך באמרך ארבעים יום קודם יצירתי בת פלוני לפלוני כי מאז אמרת שהיתה שלי כי ראויה היתה לי כי בת זוגי היתה על כן לא בלבד תפטרני מן הדין רק גם תחשבהו לי לזכות וזהו תזכה בשפטך שהצלתי עשוקה מיד עושקה כי היתה לאיש אחר אשר לא בת זוגה היא ולא פשעה ולא חטאתה ועשיתי מצות דברך אשר יצא מפיך בת פלוני כו':

ז

הן בעון חוללתי כו' הנה על פסוק בחנת לבי כו' כתבנו שאמר דוד אם באמרי בחנני ה' היה לבי פתלתול ובלתי מסכים לעמוד בנסיון כ"א מן השפה ולחוץ ואין פי ולבי שוין אז אשום אשמתי אך לא כן הוא כ"א אז בחנת לבי כי שלם היה עם מאמר פי אלא שהפועל לא יצא מתוקן למען תצדק בדברך וכיוצא בטעם זה כענין מאמרם ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם יחטא יחיד כו' ובזה יאמר הנני רואה כי אינך עושה עיקר כי אם מהלב והכליות כי הלא הן בעוון חוללתי מאז גזרת הולדתי על ידי עון בת לוט ששכבה את אביה שהיא זמה והוא עון פלילי ומאז חוללתי כמו שארז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום וכן ובחטא יחמתני אמי היא רות הנקראת אם כמאז"ל וישם כסא לאם המלך לאמה של מלכות בית דוד ואז אשר נתחממה לשכב מרגלות בועז היה חטא חילול השם מריב לשונות כי על כן אמרו רז"ל שהתפלל בעז ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן:

ח

ולא החשבת אתה ה' הדבר לרעה כי הן אמת חפצת בטוחות ובחנת כליותיהן כי טובות הנה כלומר ולכן גם לי אל זה תביט כי הן אמת היה לי בטוחות באמרי בחנני ה' ומאשר בם תעשה עיקר והראיה כי בטוחות שלי חפצת כי הלא במה שהוא סתום מתורתך שמת לי בטוחות חכמה כענין אברהם שארז"ל שהיו כליותיו נובעות חכמה ואם לא שהיו טוחותי נאמנים לפניך לא הודעת לי על ידם חכמה ואפילו בדבר סתום כי אשר אמרתי בחנני ה' ונסני שאעמוד בנסיון אמת היה בטוחות כי פי ולבי שוין ולא הייתי מדבר מפי ובלבי הייתי מכזב לך חלילה:

ט

תחטאני כו' ראוי לשית לב מה ענין האזוב ואמרו ואטהר שהוא מיותר. ועוד שמיחס הטהרה אל עצמו ואם הוא מחטאו הוא החטוי. וגם למה משנה הלשון מחטוי לטהרה. אך הנה ארז"ל על אזוב המצורע שהוא למען ישיב אל לבו שהוא שפל כאזוב ולא יגיס לבו לדבר לשון הרע כי גסות הרוח ולשון הרע הם משבעה דיברים שמביאים הנגעים ועל דרך זה יאמר הנה אתה ה' חפץ נתחיל ליטהר ותסייענו זה אחלה פניך תתחיל בזה שתחטאני באזוב ואטהר כמו שהחטאת את המצורע באזוב שיתן בו אל לבו הכנעה כן תטע בלבי הכנעה ושפלות להכיר חסרון האדם ושפלותו לפני קונו אשר חטא לו ואשר נגרע ערכי על ידי העותי ובזה ואטהר אני מעצמי קרוב אל מאמרנו על השיבנו ה' אליך ונשובה שעל ידי התחלתו יתברך אגמור אני התשובה ואחר שאטהר מחלאת העון על ידי הכנעת לבי לא אצטרך שהרב תכבסני שהוא פעמים רבות כ"א פעם אחת תכבסני ובה משלג אלבין שזולת הטהר מחלאת העון אקנה בו ליבון שאעשנו זכות שעל ידי קדימת ההכנעה אשוב מאהבה עד עשות מהזדון זכות כמפורש בגמרא כי השב מאהבה זדונות נעשים םזכיות וזה אמר אלבין שאלבין את הכתם מהיותו נמשל אל שחרות או אודם על ידי ההכנעה אלבין אותו:

י

תשמיעני ששון כו' אחת שאלתי אותה אבקש מאתך והיא כי לא תעזוב בשורת קבלת בקשתי זאת שסלחת לעונותי ככל האמור עד אחרי מותי כ"א כאשר השמעתני ע"י הנביא מה שקצפת עלי בעוני כן תשמיעני ששון ושמחה שתודיעני ע"י הנביא איך סלחת העון וגם איך משלג הלבין ונעשה זכות. ועל הא' אמר ששון ועל השני אמר שמחה ושמא תאמר מה בצע בהשמיעך זה ברבים אחר שהוא יתברך עושה כן ודי לי שאדע אחר מות בעולם הבא בעת השכר לזה אמר תגלנה בהודיעך אלי בחיי עצמות דכית באמרך אלי אתה האיש כו' אחרי אומרי שימות האיש ואת הכבשה כו' וגם שדכית על ידי סיגופי תשובתי:

יא

הסתר פניך מחטאי כו' אחרי אומרו יכבסהו מעונו קשה איך יאמר עתה שימחה אותם וכן בחטא אמר טהרני ועתה אומר יסתר פניו מהם אך לזה נדקדק אומרו למעלה עון וחטאת לשון יחיד ופשעים לשון רבים ועתה אמר חטאים ועונות לשון רבים ופשע לא יזכיר אפילו אחד. אך אמנם עד כה דבר על דבר בת שבע כי בענין זה היו כלם כמפורש אצלנו במזמור ל"ב עון א' וחטא א' ופשעים שנים ועליהם דבר עד כה ועתה נעתק לדבר על יתר חטאים ועונות אך לא פשעים שלא היה לו סוג זה רק בדבר אוריה החתי ועדיין קשה כי יראה כמו זר יאמר יסתר פניו מחטאיו וגם ימחה העונות והלא קב"ה לאו ותרן הוא. ועוד שאם כן חמורים הם החטאים מעונות כי על החטאים יסתר פניו בלבד והעונות ימחה לגמרי. אמנם במאמר רשב"י ע"ה בספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות שהקטיגור הנעשה על ידי העון הוא הנקרא חטאת ואותו העביר הוא יתברך מלקטרג על דוד ועל כן לא ימות וכן כתבנו על פסוק וחטאתי נגדי תמיד שהקטיגור הנעשה מהעון עומד נגדו למעלה לקטרג וענ דרך זה יתכן יאמר הסתר פניך מחטאי הם קטיגורים שעשיתי בעונותי בל תראה להם פנים בבואם לקטרג ועי"כ וכל עונותי מחה בתשובתי בהעדר מזכירי עון ליתפש:

יב

לב טהור כו' יקשה על שאלתו זאת שאם כן מה טובה יחזיק לו הוא יתברך אחרי זאת בכשרותו אך אפשר במה שאמרו הן בעוון חוללתי כו' שתכונתו בלתי מוכנת להיטיב על כן לב טהור ברא לי עם שלא תעשה כן לזולתי כי תכונתי גורמת וזה אומרו לי ואם להיות תכונתי רעה יטמא הלב טהור בקרבי כאשר יקרה לנשמה טהורה שתטמא בגוף החוטא לזה אמר רוח נכון לקבל הלב טהור בל יטמא חדש בקרבי. או יאמר בשום לב אל אומרו בלב בריאה וברוח חדוש והוא כי רוח יאמר על רוחו ונשמתו שבקרבו והוא כי הנה אין ספק כי נפש האדם באדם ע"י העון נפגמת וכן מכ"ש הלב ואין ספק כי אין תקון שניהם שוה כי הנפש להיותה חלק אלוה ממעל קלה לקבל טהרה ע"י שפע עליון מהלב כי בשר הוא על כן על הלב אמר לב טהור מפגם ברא לי אלהים מחדש שלא יספיק הרקת שפע מה בו אחר שנפגם אך רוחי איני אומר ברא מחדש רק שתשפיע בה רוח טהרה שתתחדש עודנה בקרבי וזהו חדש בקרבי הכוונה לומר שלא תצטרך לקבל חדוש אל התגלגל באיש אחר וז"א חדש בקרבי ובאמרו נכון כוון לומר אל תאמר נא ה' כי אחר כי הכל תלוי בלב כמאמר שלמה תנה בני לבך לי וכו' א"כ בבריאת לב טהור אין פחד לבא לידי חטא לזה אמר הנה בהיות הרוח נפגם אין בו הכנה לקבל קדושה מלב טהור כי גדול פגם הרוח ומה גם כאשר הוא גדול כשל דוד ע"כ אמר ורוח נכון לקבל טהרת פגמה ע"י לב הטהור חדש בקרבי:

יג

ויתן טעם לשאלתו זאת בפסוק שאחריו והוא בשום לב אל אומרו אל תשליכני מלפניך היתכן שיושלך מלפניו יתברך ומי לנו כדוד נכבד למלך הקדוש אך הנה ארז"ל על הפרש שבין האבות שנאמר בהם התהלך לפני אשר התהלכו אבותי לפניו ובנח נאמר את האלהים התהלך נח כי אברהם לא היה צריך סעד לתומו והיה כמהלך לפניו שלא היה צריך יחזיק בידו הוא יתברך להדריכו משאכ נח שהיה כמהלך אחריו יתברך כאלו היה הוא יתברך אוחז בידו והוא נמשך אחריו ודוד היה טרם יחטא התהלך לפניו יתברך כאבות והיה ירא פן אחר שחטא נתעכר איכותו עד יתהפך להיות כנח שלא ילך לפניו יתברך וכן היה ירא פן תתמעט השגת רוח הקדש שהיתה בו טרם יחטא על כי לא נתקן רוחו לקבלו על כן הקדים ואמר לב טהור כו' וגם רוח נכון ואמר לא יפלא מה שהקשיתי לשאול שני דברים אלו כי לו שאלתי להעדיף על אשר היה לי היה קשה אך לא אשאל רק לבל אחסר מאשר היה לי וזהו מה שאמרתי לב טהור וכו' הוא כדי שאל תשליכני מלפניך שהוא מהתהלך לפניך כאשר הייתי כאבות ולא כנח והנה כתבנו ענין אומרו נכון שהוא לקבל מהלב טהור או ימשך אל סוף הפסוק לומר מה שאמרתי ורוח נכון הוא כדי שרוח קדשך אל תקח ממני להעדר רוח נכון מוכן לקבלו. ואם נשים לב אל אומרו נכון ולא אמר נכונה כי נקבה היא יהיה כנודע מספר הזוהר כי נפש אדם היתה באבות קודם היותה בדוד והחל ליתקן וגמר התיקון בדוד ובזה יאמר אלו מאדם היה בא אלי שבאה פגומה היה קשה לחדשה אך עתה שהיתה באיש נכון לכך אינו קשה כי כבר באה בתיקון וזהו ורוח של נכון חדש בקרבי כאשר היתה טהורה:

יד

השיבה לי ששון ישעך וכו' הנה מה שרם לבבו להתעורר יצרו עליו לחמוד האשה בלבבו היתה שמחת הצלחת מלחמותיו שכן כתיב ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים וישלח דוד את יואב וכו' וישחיתו את בני עמון ויהי לעת הערב ויקם כו' וירא אשה רוחצת כו' כי שמחת ישועה במלחמה מעוררת את היצה"ר לחטא אמר עתה בבקשו על סליחת החטא אל תמנע מלהשיב לי ששון ישעך מאויבי כאשר בתחלה על היותו סיבת עוני כ"א השיבה לי ששון ישעך כבחחלה ואל תמנע פן יקרני כענין בת שבע כי הנה בכלל בקשתי הוא כי ורוח נדיבה תסמכני שהוא כי כל מלחמות דוד לא הין רק לפרנס העניים באמרם אליו עמך ישראל צריכין פרנסה והיה מחלק שלל לעניי ישראל ואמר אוחילה לפניך שרוח נדיבה תסמכני שרוח נדיבה שיש בי בישועה שאתה מושיעני בנצחי את אויבי היא תסמכני מלהתפקר לחטוא שזכות הנדיבות שאני עושה ע"י הישועה תסמכני לבלתי צאת תקלת עון ממה שבא על ידו זכות. או יאמר השיבה לי ששון כו' על דרך מאמרם ז"ל מזמור נ"ד על פסוק ה' בסומכי נפשי וז"ל עד שאני במעי אמי כבר נתנבא עלי איתן האזרחי מצאתי דוד עבדי וכו' הוי ה' בסומכי נפשי ע"כ. הנה שמוציא סמך לטובו מאיתן האזרחי הוא אברהם אבינו ועל דרך זה יאמר פה הלא נדרת לי ששון ישעך לעתיד שתהיה גאולתך ע"י כמפורש במזמור שני ואני נסכתי מלכי כו' אספרה כו' שאל ממני כו' ועתה ע"י החטא הלז כשל זכותי על כן אחלה פניך להשיב לי ששון ישעך העתיד ואם אין תשובתי מספקת לזה רוח נדיבה תסמכני הוא רוח אברהם הוא רוח נדיבה כי הוא נקרא נדיב ורוחו רוח נדיבה שהתנבא במזמור הנזכר איתן האזרחי הוא אברהם מצאתי דוד עבדי כו' ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו כו' שהוא מעלת מלך המשיח כי ע"י דוד תהיה תשועה נמצא כי רוח אברהם תעזור ותסמוך ידו שלא תשוב נבואתו ריקם:

טו

אלמדה פושעים וכו' אם תעשה לי החסד הזה אעשה שלא יתייאשו הפושעים באמרם כי מאסתם על גודל עונם שהם הפשעים או שלא תעלם במקום מחיצת צדיקים או במקום ששאר בעלי תשובה עומדים כי הלא מאשר תפליא לעשות עמי אלמדה את הפושעים דרכיך לקרבם כל כך עד גדר שהחטאים שעשו כמאמר ברוריה מי כתיב חוטאים חטאים כתיב הם כחות הטומאה הנעשים מפשעיהם כמאמר רשב"י על פסוק גם ה' העביר חטאתך וכן כתבנו למעלה על מלת חטאי שלא די שלא יקטרגו עליהם רק שיעשו כחות קדושים ודבקים בך שזדונות יעשו כזכיות וזהו אליך ישובו:

(יב) או שיעור הכתובים קרוב אל האמור שאמר דוד ירא אני פן יקרני כדאמרי אינשי גמלא אזלא למבעי קרני אודני דהוו ליה גזיין מניה כך אני שאלתי שיאמרו אלהי דוד ועי"כ צרפתני בל תמצא על כן ירא אני פן לא בלבד לא אשיג היתרון ששאלתי כי אם גם מה שהיה לי אפסיד על כן מה שאני שואל מחדש הוא כי לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי אך בשאר דברים איני שואל כי אם שלא יחסר לי אשר היה לי מתחלה כי איני אומר להשיג מה שהשיגה יד אברהם שתקרא אלהי דוד כמוהו כ"א שלא אפסיד ממה שהיה לי מתחלה שלא תגרום מה ששאלתי יותר מאשר היה לי להפסיד מאשר לי והוא שלשה דברים אחד שאל תשליכני מלפניך כמפורש בסמוך. ב' שרוח קדשך אל תקח ממני. ג' השיבה לי ששון ישעך כבתחלה כמדובר.

(טו) ושמא תאמר ולמה שאלת מחדש לב טהור ורוח נכון הלא הוא כי ע"י כן אלמדה פושעים כו' והוא ענין מפורש אצלנו במקומות רבים כי הכנס תורה ומוסר בלב השומעים תלוי בלב המשמיע כ"א לב המשמיע ונפשו טהורים גם אל לב ונפש המקבלים יכנסו ויעשו פועל משא"כ אם יוצאים ח"ו מן השפה ולחוץ ולבו בלתי טהור כי גם לשומע לא יעשה בו רושם בקרב לבו. ונבוא אל הענין אמר דוד הלא ע"י עון זה נתמעטה טהרת לבי והכנת רוחי ואיך יכנסו דברי תוכחות מוסרי אל לב הפושעים לשילמדו כי עתה אפשר לא ישמעו ולא ישובו אליך ע"י באמרם בלבם יוכוח את עצמו כי הוא כבד עון ואיך יאמר לנו טול קיסם מבין שניך והלא נאמר לו טול קורה מבין עיניך אך עתה שלב טהור תברא לי אלהים ורוח נכון תחדש בקרבי דברי יעשו רושם בלב השומעים עד גדר שאלמדה פושעים דרכיך וכ"כ ישובו שאפילו החטאים שהם העונות עצמם כמאמר ברוריה מי כתיב חוטאים חטאים כתיב כי הזדונות עצמם ישובו אליך אל הקדושה יהפכום לזכיות כי ישובו מאהבה כמסקנת הגמרא שהשב מאהבה נעשים לו כזכיות וזה יהיה לי מהיות לי לב טהור כמפורש אצלנו במקומות רבים כי המוכיח לאחרים ולבו לא נכון עמו אין דבריו עושים רושם בעיני שומעיהם ואשר לו לב טהור יכנס בלב שומעו התוכחת כחצי גבור שנונים ויצליחו:

טז

הצילני מדמים כו' הנה על פסוק אל תירא אברם אנכי מגן לך וכו' ארז"ל בבראשית רבה שלשה דברים אחד שהיה מתיירא אברהם אולי בקרב הגוים אשר הרג היה איש או אנשים כשרים ויאשם בדם נפשות נקיים אמר לו הקב"ה אל תירא אברם כי נקי וצדיק לא הרגת. עוד שנית אמרו שהיה ירא פן יקומו גואלי דמים על אברהם ויסתכן בידם דלאו כל שעתא מתרחיש ניסא ואמר לו הקב"ה אל תירא וכו'. עוד שלישית אמרו שהיה ירא שמא נכו זכיותיו כאשר נפלו תחת רגליו הארבעה מלכים ואמר לו הקב"ה אל תירא וכו' ואפשר כי מעמד שלשתן יחד בפ' שעל הא' אמר אל תירא אברם ועל השנית אמר אנכי מגן לך ועל השלישית אמר שכרך הרבה מאד ויתכן כי גם שלש אלה רמזן דוד בפסוק זה על הא' אמר הצילני מדמים אלהים שהוא מעון דמים פן יש בקרב הנופלים תחת ידי נקי וצדיק ועל השנית אמר אלהי תשועתי כי להיותו יתברך מכנה אלהותו בישועת דוד לא יירא מרבבות יקומו עליו בשום זמן ועל השלישית אמר תרנן לשוני צדקתך כי צדקה תעשה עמי בתורת לדקה ולא בנכוי זכות:

(יד) ואפשר להמשיך הענין באמרו השיבה לי ששון כו' והוא כי הנה נתבשר דוד להיות הגאולה העתידה מהמלכיות על ידו כאשר דבר נתן אל דוד וגם הוא החזיק לו יתברך טובה באמרו ותדבר על בית עבדך למרחוק כו' וכן אמרו רז"ל על פסוק ואני נסכתי מלכי כו' שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו' והנה היה ירא פן הוסרה ממנו התשועה ההיא מלהיות על ידו על אשר בא אל בת שבע ואת אוריה הרג בחרב בני עמון על כן אמר השיבה לי ששון ישעך שהוא הישע שלך כי אז הוא ישועת שכינה מהגלות על ידי נקמת הגוים ההם אשר יפלו אז כל המלכיות הרמוזים בצלם ע"י אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא כספא ודהבא שהם כל הד' מלכיות כמפורש במקומו ואמר אם ימעט זכותי לכך רוח נדיבה היא רוחו ונשמתו של אברהם הנקראת נדיבה כנודע כי על כן נקראו ישראל בני אברהם בת נדיב ונאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כמדובר למעלה. והנה ארז"ל בבראשית רבה כי ד' מלכים שנפלו ביד אברהם הם ד' מלכיות אמרפל מלך שנער זו בבל אריוך מלך אלסר זו מדי כדרלעומר מלך עילם זו יון ותדעל מלך גוים זה עמלק ושם כתבנו במקומו כי איך יתכן ועמלק לא היה עדיין בעולם אך אין הענין כ"א שמאז בהפיל הוא יתברך ד' מלכים ביד אברהם היה דוגמת ד' מלכיות שימשלו בישראל והראה לו מאז כי זכותו יעזור למו להפיל אותם תחת ישראל כאשר עתה נפלו ד' מלכים האלה תחת ידו ובזה יאמר נא דוד הלא שאלתי תשיב לי ששון ישעך העתיד המתייחס לכך כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל ואם יש לי מעט זכות רוח נדיבה של אברהם תסמכני כי זכותו הוא הסומך כי על כן מאז נפלו בידו ד' מלכים גדולים ומה גם לנודע מחכמי האמת כי גלגול אדם שבדוד גם היה באבות ועל ידי אותו היחס היו לו גם משנות אברהם וגם יצדק יסמך בזכותו:

(טו) ואם תאמר נא ה' כי אברהם שאני שהיה לו זכות הנפש אשר עשו בחרן לזה אמר גם אני אלמדה פושעים דרכיך כו' ואקנה נפשות רבות ואביאם תחת כנפי השכינה:

(טז) ובכלל אשר זכות אברהם תסמכני הוא כי השלש בשורות שבשרתו אז באמור אל תירא אברם כו' ג"כ תעשה עמי והוא הצילני מדמים אלהים כו' כמפורש בסמוך:

יז

אדני שפתי תפתח כו' אפשר יאמר ענין רבי חייא ובניו שבאמרם משיב הרוח נשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא טרם ישאלו רק בהזכרה בלבד שלא היו עדיין שואלים רוח וגשם רק מגידים שבחו של מקום בלבד וזה יאמר שתים תעשה עמי א' שאתה שפתי תפתח שתלמדני ותעזרני להתפלל. ועוד שנית שלא תצריכני עד אשאל רק בעוד שפי יגיד תהלתך בלבד שבאמרי שאתה משיב הרוח ותשיב זיקא וההיקש בכל שאר הדברים. או יאמר וימשכו כל שאר המקראות כי אחרי אומרו את כל הטובה אשר שאל נוסף על מחילת חטא וסליחת עון ופשע אמר במה אקדם ה' להחזיק לו טובה על זה אם אמרתי לשבחו בכל מיני גדולות מלבד שאם אבא לספר יאמרו לי סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך עוד אני מוסיף ואומר כי אין צריך לומר תהלות רבות כי אפילו אין בי כח לאחת כי ה' צריך ששפתי תפתח כדי שפי יגיד תהלתך שהיא תהלה אחת. ומה גם עתה רבות אשר שאלתי מאתך ותקיימם:

יח

ואם אמרתי שאקדמנו בעולות ועגלים בני שנה מה המה לפניו ולכן מה שהיה נראה ראוי הוא לבא ברוח נשברה עם הקרבן בהרהור תשובה ומחשבה טובה לומר בלבי כי כל הנעשה בקרבן היה ראוי לעשות בי ויחשיב לי הוא יתברך כאלו נעשה בי ואת עצמי הקרבתי כאשר המיר הוא יתברך אילו של יצחק ביצחק עצמו אך ידעתי ה' כי לא תחפוץ בזבח ואתנה והוא בשום לב אל אומרו ואתנה בוי"ו והל"ל כי לא תחפוץ מתן זבח אך יאמר כי הנה הזבח שהאדם מביא אין עיקרו שור או שה רק מה שהאדם נכנע עי"כ בעלות על לבו שכל הנעשה בבעל חי ההוא היה ראוי לעשות בו והוא הזבח האמתי כד"א אדם כי יקריב מכם כי ההקרבה אמתית היא האדם עצמו ואם יצויר ישבר רוח האדם בלי קרבן ככל הראוי שהוא הזבח האמתי כשיעור מה שנשבר על ידי הזבח לא היה חפץ הוא יתברך יותר מזה וימחול לו השה כענין עולותיכם ספו על זבחיכם וזהו כי לא תחפוץ שני הדברים יחד זבח ושגם כן אתנה כ"א יצויר זבח מבלי אתן יספיק כי אינך כמלך בשר ודם שחפץ לקבל כי הלא אין קרבן שהכל יהיה עולה השמימה כליל לה' כעולה ועל כל זה עולה לא תרצה:

יט

ואשר אמרתי שיש זבח מבלי אתן הוא כי זבחי אלהים אינו הקרבן רק רוח נשברה שנשברת על ידי הקרבן לא הקרבן עצמו ועל כן אמרתי שלא תחפוץ שעם זה גם כן אתנה וזה כבר ישנו פה וראה נא ה' כי גם שלא נשברה רוחי בעצם הלא נשבר לבי ואם ימעט גדר שבר בלב משבר ברוח קבל נא כפל שברון בלב במקום שברון א' ברוח כי ברוח נשברה בלבד תחפוץ והנה בלב יש שברון ודכוי וזהו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:

(ב) היטיבה ברצונך כו' הנה כעת אינך חפץ בזבח רק בהכנעת החוטא היטיבה ברצונך את ציון שיהיה מחמת רצון שתזכנו להיות דור שכולו זכאי ולא להיותנו דור שכולו חייב כי אז נהיה צדיקים ויתקיים בנו מקרא שכתוב כלם נקבצו באו לך הן כלם כעדי תלבשי כמפורש אצלנו שהוא מפאת צדקתם ואז תבנה בעצמך חומות ירושלים כד"א אנכי אהיה לך חומת אש סביב כו':

כא

כי על ידי כן רוח הטומאה המחטיאה תעבור מן הארץ כי אז נהיה משוללי עון ולא נצטרך הכנעה רק אז תחפוץ זבחי צדק כד"א כי נחם ה' ציון כו' ששון ושמחה כו' תודה כו' שיהיו עולה ומנחת כליל כי אז לא יהיו פרים הנשרפים מחוץ למחנה שהם פרים הבאים על עון פר ע"א ופר בא על כל המצות וכהן משיח רק כלם יהיו עולים עולה על מזבח ולא יבאו על עון.

או יאמר אז יעלו כי בשני הבתים ומשכן היו פרים נקרבים על המזבח הולכים ומתמעטים למה שלא יצדה העולם מהאומות מ"ה ותרבה עלינו חית השדה אמנם כאשר תבנה חומות ירושלים ואין פחד מהם אז לא ירדו על מזבחך ויתמעטו רק יעלו ויתרבו כי לא יהיו רק כליל לה' ולכבודו יתברך לא יהיו יורדים ומתמעטים כ"א עולים ומתרבים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.