אלשיך/תהילים/נ

אלשיך תהילים נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מזמור לאסף כו' כללות כוונת המזמור להסיר תועה מלב שוגה ומפתי הרואה את כל החרדה אשר חרד ה' לארצו ועל עמו כי בחר ה' בציון ויבחר בעמו ויתן לנו תורה ומצות וחלק רב מהן תלויות בארץ כי הלא ימצא מקום תועי לבב להרהר ולומר אנה עזב את שאר עולמו ממזרח שמש עד מבואו וכל שבעים אומות אם יוצר הכל הוא ויבא לחשוב כי אין אלהותו חלילה רק בארצו ועמו אך שאר ארצות ויתר גוים אדונים לאלה זולתו ית' והיה להם למופת כי הלא כאשר מרדו בו בענין העגל למה לא החליפם באומה אחרת אם כלם שלו וגם אותם לא כלה על המירם כבודו בתבנית שור אוכל עשב כי אם אדרבה עשה להם משכן וישאל מהם קרבנות ריח ניחוח לפניו ואשר כל העולם כאין נגדו והכל שלו למה לא יכלם על מרד גדול כמוהו וגם מי שלו תבל ומלואה יחפוץ בשור או כשב או עז מישראל על כן לטהר לב עם בני ישראל מטומאת הרהורי עבירה זו הקשים מעבירה בא אסף ברוח קדשו ויאמר דעו אפוא גדולתו יתברך כי הלא לא לצרכו חלילה ברא העולם כי אם בתורת חסד עם ברואיו כענין עולם חסד יבנה והראיה כי שיתף מדת רחמים עם מדת הדין ולא בראו במדת הדין למען יהיה לו מקום לרחם על ברואיו כמאמרם ז"ל כי מתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף בו מדת רחמים וזהו אומרו בראשית ברא אלהים ואח"כ הוא אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והוא ככתוב אצלנו כי מאמר בראשית עם היות כי בראשית נמי מאמר הוא עכ"ז לא נאמר ויאמר כי על המחשבה ידבר אך בצאת הדבור כד"א בדבר ה' שמים נעשו היה בשיתוף שם הרחמים גם הוא וזה מאמר אסף ברוח קדשו הנה אל שהוא מדת החסד כד"א חסד אל כל היום הנה היה ראשית הכל ותכלית הבריאה כי עולם חסד יבנה ועל כן אלהים שהוא מדת הדין נשתתף עם שם הרחמים כדי לדבר דברו לברא כד"א בדבר ה' שמים נעשו עם היות שהמחשבה היתה לברא בדין וז"א אלהים ה' דבר ויקרא ארץ שע"י התחבר אלהים עם ה' היה הדבור ובכלל כונתו הוא לומר כי לא לדבר גדול היה לפניו יתברך בריאת העולם כ"א דבור בעלמא וכמאמרם ז"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את העולם כי אם בדבר ה' וכבר שמים נעשו והנה לא קרא ארץ כאמרו ויקרא אלהים ליבשה ארץ אל ציון וירושלים או א"י כי אם ויקרא ארץ את כללות העולם שהוא ממזרח שמש עד מבואו:

ב

ואשר תראוהו עושה עיקר מציון לא שאין הכל חלילה שלו רק כי למה שציון כלול יופי העולמות העליונים שהוא לעומת ציון העליון וב"ה של מעלה כי שם שער השמים על כן מציון להיותו מכלל יופי על כן משם אלהים הופיע משם הופעת אורו יתברך ושפע כל כללות העולם לה שאין שאר העולם שלו חלילה רק שההופעה משם כלומר ולכן מן המקום ההוא יעשה עיקר הנוי.י כי כל העולם שלו יתברך:

ג

ועל הדבר השני שמכנה שמו עלינו ולא על יתר אומות מ"ה עם שיוצר כלם הוא הביטו וראו כי לא אנו בלבד שלו ויתר אומות מ"ה לאדונים זולתו חלילה כי הלא בבואו יתברך לסיני לא בא בחשאי כי אם יבא אלהינו ואל יחרש כי אם בקולות וברקים שנשמע בכל העולם כמ"ש ז"ל שנתקבצו כל האומות והלכו אצל בלעם ואמרו לו שמא מבול מביא הקב"ה לעולם אמר להם אינו אלא שנותן תורה לעמו וכן אמרו ז"ל שאמר הוא יתברך הנה אני אומר אנכי ה' אם יש ח"ו זולתי יענה ויאמר וכן אמרו שלא היה לקולו בת קול שלא יאמרו שההברה הוא רשות אחר חלילה והיה אש מפניו תאכל מהצד שהיה לפני ישראל פנים בפנים וסביביו בכל שאר רוחות העולם נשערה מאד כי רעשה כל הארץ כמסודר בתפלת ימים הנוראים באמור כל העולם כלו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני ואם חלילה היה זולתו לאומות בח"ל למה רעשו מפניו יתברך במדבר ולא התחזקו באלהיהם אך יורה כי גם שהוא אלהינו ביחוד יוצר הכל הוא ואין זולתו:

ד

יקרא אל השמים כו' אחרי אומרו כי גם שהוא יתברך שוכן בציון אלהי כל העולם הוא ועם שהוא אלהינו כל העמים תחת רגליו כי יוצר הכל הוא ומבלעדיו אין אלהים ראה והנה חל עליו חובת ביעור הקושי הנופל על זה כמו שהזכרנוהו והוא כי אם כן אפוא למה בהמירם אותו יתברך בתבנית שור עבר על פשעם ולא המירם באחד מהאומות אחר כי כלם ברואיו המה ויעשה להם נפלאות ככל אשר עשה לישראל במצרים ויעבדוהו על כן אמר הנה אלהי משפט ה' ויקרא אל השמים מעל הוא ב"ד של מעלה ואל הארץ הוא ב"ד של מטה לדין עמו והוא כי על פי ב"ד של מעלה היה מה שויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל על אותם שהיו בלי עדים ובלי התראה ואשר בב"ד של מטה היה ע"י משה שבדקן כסוטות בהשקאה וע"י בני לוי משער לשער הזקנים ואם לא ע"י יתברך מה עשה משה ומה היה לו יתברך לעשות האם יעבור שורת הדין:

ה

ושמא יאמר איש כי לדבר הרע ההוא מי יוכל לסבול והראוי היה לכלות את הכל והוא מאמרו יתברך הניחה לי כו' ואכלם לז"א כי אז בקוראו יתברך את הב"ד של מעלה ושל מטה אמר הוא יתברך אל תכלו את הכל כי אם אספו לי והשאירו לי חסידי אשר לא חטאו בעגל כי הלא המה חביבים לפני שהם מקדשי שמי במצרים שכרתו בריתי ונמולו במצרים עלי זבח פסח שעם היותם בסכנת מות כי זבחו את אלהי מצרים לעיניהם והערו למות נפשם כי היזבחו את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלום ועם כל צערם על הזבח אז נמולו ולא אמרו הלא אם יקומו עלינו איך נעמוד על נפשנו בהיותנו כואבים שלא יקרם כעיר שכם עם שמעון ולוי נמצא קדשו את ה' בבטחון עצום והאמונה ועל כן ראוי לרחם עליהן ולבלתי כלותם על דבר הפרטים החוטאים וזהו אספו לי חסידי אשר לא חטאו בעגל ולא יוכללו עם החוטאים לעשות כלה כצדיק כרשע רק להרוג החוטאים על פי ב"ד בלבד ומה שקראתי חסידים את הבלתי עובד ע"א הוא להיותם כורתי בריתי עלי זבח וקדשו שמי:

ו

והלא על כל זה יקשה כי הלא סוף סוף היה להם למחות ולא מיחו כי אלו קמו ששים רבוא על שלשת אלפי איש יהיו מבטלים אותם ועון מי שיכול למחות ולא ימחה גדול כחוטא ואין מספיקים בידו לעשות תשובה ואיך אדרבה היו עושים העגל והמן יורד מן השמים כד"א ומנך לא מנעת מפיהם על כן באה רוח הקדש ותאמר אל תתמה על החפץ כי הוא כי ויגידו שמים צדקו יתברך במה שעם עשותם את העגל דגן שמים לא מנע מפיהם באופן כי השמים הגידו צדקו בהמטיר להם מן עם עשותם העגל ומה הוא צדקו הוא במה כי אלהים שופט הוא סלה כי דיינותו מתמיד סלה שהוא ענין וביום פקדי ופקדתי וכו' כמ"ש ז"ל שאין לך פקידה שאין בה מעון העגל ומאז לא מנע המן על שעלה במחשבה לעשות צדקה שאמר בסוף לחלק העונש:

ז

שמעה עמי כו' הנה כתבנו כי גם שהוא יתברך יוצר הכל ממזרח שמש עד מבואו בחר בציון ובישראל עמו ואחר שדבר על ציון הגיד איך גם שחטאו בעגל לא עשה בהם כלה כי אם אדרבה ירחם ויחלק העונש מעט מעט בכל דור ודור והיה מקום לחשוב כי נתפייס על ידי המשכן כי חביבים עליו הקרבנות ואדרבה אחד מהדברים שיפלא אדם עליו הוא ענין הקרבנות שיורה כאלו נהנה יתברך מהם ומוכיח את החוטא למען יקריב לפניו קרבנות והלא כמו זר נחשב כי מה יתן ומה יוסיף לו ית' בהם על כן אמר שמעה עמי כו' לומר הנה בישראל יש שני סוגים אחד המון העם כי עמו ית' יקראו עם שיש להם חטאות ויש סוג שני צדיקים אשר בשם ישראל יכנו הבלתי צריכים להקריב קרבנות על חטאים ועשה יתברך ברוח קדשו כמדבר עם כל כת מהם ואל הסוג הראשון אמר שמעה עמי ואדברה לך משפט כמשמעות לשון דבור כנודע ואל הסוג השני אמר ישראל ואעידה בך ופירש ואמר מה שאדבר אל עמי הוא לומר אלהים לומר כי מדת הדין אני ומה שאעידה בך ישראל הוא כי אלהיך אנכי מכנה שמי עליך:

ח

וחזר למאי דפתח ביה שאמר שעם הנקראים עמו הוא מתנהג בדין אל יעלה על רוחך שאני כמלך ב"ו שכועס על מי שחטא לו כדי שיביא לו דורון כך אני מוכיחך עד תביא קרבן שאם לא כן אם חטאת מה תפעל בי כי הלא לא על זבחיך אוכיחך למען תביאם לי כי הלא אין צ"ל מה שיש בו חלק לבני אדם כ"א גם עולותיך שכולן כליל הבאים על הרהור בעלמא ומביאים עולות כלן לגבוה גם עולותיך נגדי אחשיבם כמנגדים אלי בהיותם תמיד רק פעם ביובל כי הרהר תמיד ברעה והביא תמיד עולות רק רע הוא:

ט

כי לא יעלה על רוחך יש לי הנאה בקרבנותיך כי לו הונח הייתי נהנה מהם לא אקח מביתך כו' בהמות בייתיות שיראה בעיניך שאני צריך לך

י

במקום שיש לי מן ההפקר כי לי כל חיתו יער וכו' ולא אמר ממך כי אם מביתך כלומר כי גם לא שלך המה אלא שהם בביתך משלי:

יא

ואם הוא להיות יותר עריבות הבייתיות הלא ידעתי כו' וזיז שדי שארז"ל שנקרא זיז שיש בו מכל טעמים שבעולם מזה ומזה:

יב

וכ"ש שאם הונח שארעב חלילה ואצטרך אליהם האם לא אומר לך שתהיה האמירה אמור לך כי לי תבל ומלואה אתה ומקנך ולמה אניח הדבר ברצונכם אדם כי יקריב כו' לרצונכם:

יג

ומה גם עתה כי אעיקרא דדינא פירכא כי האוכל בשר אבירים כו':

יד

זבח לאלהים כו' הנה הזבח המתייחס לאלהים הוא מדת הדין צריך שבר ברוח כד"א זבחי אלהים רוח נשברה ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי לך כי מה חפצי בפר ואיל במזבח כי דע שמה שאני חפץ בקרבן שצויתיך להקריב לא על הבעל חי כי מה חפצי בו כי אם על מה שמתודה האדם על ראש קרבנו בשברון רוח כמזבח את עצמו וע"י כן מקבל הוא יתברך את הב"ח תחתיו וזהו זבח לאלהים שהוא זבחי אלהים רוח נשברה שהיא התודה שאתה מתודה בקרבן כד"א ותן לו תודה האמור בעכן שהוא וידוי וזה הוא בבאים על חטא ועל הבאים בנדר גם הם איני שואל תנהוג עצמך בהם הרבה כי אם בעת צרה כיעקב וכישראל וידר ישראל נדר כי תראה כי ה' עליון כמסולק ממך אז תדור ותשלם וזהו ושלם לעליון נדריך מה שלעליון הם נדריך. או יאמר כי אחר שדבר על הסוג הנקרא עמי שעליו אמר שהוא יתברך אלהים ולא אלהיו כי לא יכנה שמו עליו בא לדבר אל השני הנקרא ישראל שכנה שמו עליו ואמר אלהיך אנכי ואמר במה יודע תום ויושר החסידות אם לא שכאשר יביא איש קרבן תודה על ישועתה לו יביא קרבן תודה על בא עליו יסורין כי יכיר כי דורון נתן לו ה' כי זו טובה גדולה היא לו וזה יאמר זבח לאלהים הוא מדת הדין זבח לו תודה כי בהתנהגו יתברך עמך במדת אלהים שיביא עליך יסורין תביא לו קרבן תודה כי תחזיק לו טובה וע"י כן ימצא כי תשלם לעליון נדריך כי בהביאך קרבנות נדריך על גבי המזבח תשלם אותם לעליון והוא הנודע מחכמי האמת כי בהיות ישראל רצוים לפניו יתברך היו רואים צורת אריה על גבי המזבח וכשלא היו רצויים היו רואים צורת כלב והוא כי אריה הוא כח עליון מצד הקדושה וכלב הוא כח תחתון ובזה יאמרו בהיותך מתנהג בחסידות כי גם על מדת יסורין תביא קרבן תודה בזה ושלם לעליון נדריך כי לכח עליון תשלם אותם וזהו זבח כו' ושלם כו':

טו

ואם ככה את עושה להתנהג בחסידות אז וקראני ביום צרה שאפילו שלא תרבה תפלה כי אם קריאה בעלמא וגם אף שלא תקדים תפלה לצרה כענין היערוך שועך לא בצר כי אם גם שלא תקראני רק ביום צרה עכ"ז אחלצך אני בעצמי ולא ע"י מלאך ולא יהיה עלי כעושה לך טובה כי אם כמקבל כבוד ממך וזהו ותכבדני והוא כי על ידי חסידותך שע"י כן אחלצך בקוראך יהיה לי לכבוד ולתפארת ולקדוש השם בעיני הכל כי יראו השגחתי הגדולה לעושה רצוני:

טז

ושמא תאמר כי אחר שאני שומע תפלת כל פה גם לרשע אעשה כן לז"א אל תחשוב כך כי הלא ולרשע אמר אלהים קצה אחר כי אין צ"ל תפלה כדרך סתם תפלה כי שתם תפלתו כי אם גם אם יספר חקי או יזכיר לפני ברית שלש עשרה לא אעננו. ולבא אל הענין נזכירה שני מאמרי רז"ל האחד במדרש הנעלם והובא בספר הזוהר פרשת וארא עובדא דרבי אחאי ועדות אליהו ז"ל כי בעידן ריתחא דמותנא ע"י הזכיר פטום הקטרת ומעשה הקרבנות המגפה נעצרת וכן ארז"ל שנתעטף הקב"ה כשליח צבור ואמר י"ג מדות ואמר למשה בעת צרה עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם והנה על זה הקשו כי הרבה עשו כן בי"ג מדות ולא הצליחו ושמעתי בשם לבנת הספיר שעל כן לא אמר אמרו לפני כסדר אלא עשו לפני כסדר הזה שכוון לומר כי לאו באמירה לבדה תליא מילתא אלא במעשה כי אותן המדות שזוכרים רחום וחנון ארך אפים כו' תעשו אתם כסדר ההוא ועל ידי כן לא ישובו ריקם והנה ההיקש בזה יהיה בסיפור פטום הקטורת ומעשה הקרבנות שצריך יהיה גם המזכירן כקרבן לפניו יתברך כנושא את נפשו כקרבן לפניו. ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי כי אם תעשה עצמך כקרבן לפניו יתברך בהכנעה וחסידות כי אז קריאה לבדה שתקראני אחלצך ותהיה כמכבדני אמר לא כן הרשעים כי אם ולרשע אמר אלהים אין צ"ל ע"י תפלה כי אם גם כי יספר סיפור פיטום הקטרת וקרבנות וסדר י"ג מדות לא אענה כי אם אומר אליו מה לך לספר חקי בקטורת וקרבנות וגם ותשא בריתי הוא ברית הי"ג מדות אחרי שהוא על פיך בלבד ולא במעשה שע"כ לא אענה לא בזה ולא בזה באופן כי לא אחלצהו ולא לכבוד יהיה לפני.

יז

ופירש ואמר כי אתה שנאת מוסר כי שונא יסורין אתה ומה גם עתה שלא תמסור נפשך כקרבן שארצך בספרך חוקי הקרבנות וגם ותשלך דברי הם הדברים המיוחדים לי"ג מדות רחום וחנון כו' אחריך שלא תעשה אותם כי אם שתשאם בפיך ולא בלבבך לעשותם כי אם תשליכם אחרי גוך:

ואתה שנאת מוסר ותשלך כו' זולת הכתוב בפסוק יאמר נמשך עם הבאים אחריו כי בא לתת טעם למה החריש הוא יתברך מלשמוע בתפלת הרשע בהזכירו חקיו וי"ג מדותיו עם היות להן ברית כרותה שלא ישובו ריקם ואמרו רז"ל שכשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה אומר ה' ארך אפים א"ל לצדיקים והשיב לו הקב"ה אף לרשעים כו' על כן באת רוח הקדש בשמו יתברך להוכיחו על פניו ולומר לא על חנם החרשתי מלענות על תפלתך כי הנה אתה שנאת מוסר ותשלך כו' אם ראית גנב כו' פיך שלחת ברעה כו' תשב באחיך כו':

כא

על כן אלה עשית והחרשתי עליהם מלהשיבך בהתחננך אלי ולמען תשכיל לשוב ולא יראה לך כי כלתה לך הרעה כי געלתי בך על כן עשיתי מה שאין מדרכי לדבר לנוכח עם הרשע כמדבר בו פנים בפנים באמרי ואתה שנאת כו' אם ראית כו' וזה דמית היות אהיה כמוך שמה שלא עניתיך הוא שגעלתי בך לבלתי קבל תשובה כדרך בשר ודם וזהו דמית היות אהיה כמוך על כן שתים עשיתי לך אוכיחך וגם אערכה לעיניך שהוא לנוכח אותך ולא כמדבר שלא עם אשר לפניו לומר והוא שנא מוסר כו' אם ראה גנב וירץ עמו כו'. ועוד שלישית עשיתי שערכתי עריכה וסדר חטאתיך איך לא התפקרת בבת אחת לעשות את הרע כי אם קו לקו היה היצה"ר נעשה לך בעל הבית כאשר יבא ביאור הכתובים בס"ד וזהו ואערכה לעיניך כי ערכתי מערכת אשמותיך וסדרם למען הקל מאשמתך למען תשכיל כי לא געלתי בך ותשוב עדי:

כב

ולא לך בלבד אני מכוון בזה כי אם גם לכל הדומים לך ואומר דרך כלל בינו נא זאת שוכחי אלוה בשטף עסקי העה"ז תשכחו אלוה מלשוב בינו נא זאת שהוכחתי וערכתי לרשע לעיניו למען תשובו בראות כי לא געלתי העושה רע ככל הכתוב בטרם תבאו עד גדר שאטרוף ואין מציל שיכלו כל זכיותיכם לגמרי או שתהיו תוהים עליהם ולא ישאר גם אחד מליץ בעדכם ומציל אתכם מהיות טורף וזהו פן אטרוף ואין מציל ולרמוז שבכל יום הולכים ומתפקרים יותר אמר שוכחי אלוה שהוא לשון הווה שבכל יום הולכים ושוכחים יותר באופן יבאו עד אין זכות מציל כמדובר. וביאור התכת הכתובים מפסוק

(יז) ואתה שנאת מוסר כו' שהוא כי אין דרך היצר הרע לפתות אם האדם יתפקר נגד קונו בבת אחת חלילה כי אם כעני המחזר ועומד בחוץ ופושט ידו לפנים עד שקו לקו מתקרב ונכנס עד שנעשה בעל הבית כדברי נתן אל דוד מההלך שנעשה בעל הבית והוא כי לא יתחיל רק לאמר לו אל תעשה את הרע בפועל כי אם בשב ואל תעשה אל תטרח לשמוע מוסר ותורה מהעומדים על הפקודים חכמי הדור להשמיע תורה ומוסר כי מה ידעו ללמדך וליסרך ולא ידעת מעצמך באופן כי יתחיל בשב ואל תעשה וזהו ואתה שנאת מוסר ועל ידי כן נמשך כי ותשלך דברי אחריך שלא תחשוק בעניני השם רק כמשא ותתרשל מעשות:

(יח) ואחר כך בקום עשה עין רואה והלב חומד כי אם ראית גנב שהוא עין רואה מיד ותרץ עמו מחמדת הלב ואחר כך אין צריך לומר שתפעול באברים גומרים לגנוב עמו כי אם גם עם מנאפים תשים חלקך מהמגיע לך מאשר תגנוב עמו תפזר תתן בזמה כי הם שני דברים קרובים שיצרו של אדם חומדם ונעשים בחשאי המרבים חשק היצה"ר לעשותם ותתחיל בגנב אחד ותגמור במנאפים רבים:

(יט) ואחרי כן ישקע אותך בדברים ישנאך ה' לאט לך קו לקו והוא כי אמרו רז"ל פרק חלק כי ארבעה כתות אינן מקבלות פני שכינה כת חנפים כת שקרים כת לצים כת מספרי לשון הרע והנה החנופה קלה מהכל בעיני בני אדם שמשלח רסן לשונו לכבד יותר מדאי ואינו רק שלוח לשון ועל זה אמר תחלה פיך שלחת ברעה וממנה תבא להיות גם מכת שקרנים כי ולשונך תצמיד מרמה לרמות בכזביך:

(כ) ואחר כך להיות מכת לצים והוא שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה וזהו תשב באחיך שהוא שנים שיושבים אתה עם אחיך ולא תעסוק בתורה רק תדבר שהיא שיחה בטלה שהוא מושב לצים ומזה תבא לרביעית והוא לשון הרע שאפי' בבן אמך תתן דופי:

(יח) או יאמר אם ראית כו' שאמר השלשה דברים שהזכיר דוד בראש ספרו באמרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כו' וארז"ל כי מההליכה בעצת רשעים יבא לעמוד בדרך חטאים ואם עמד סופו לישב במושב לצים וזה יאמר פה כי אחר ששנאת לשמוע מוסר ותשלך על ידי כן דברי אחריך כדבר עראי תבא להלך במרוצה בעצת רשעים שאם ראית גנב ותרץ עמו לסתיר עצה ואחר כך מגזל תבא אל עריות ששניהם יצרו של אדם חומדן ותלך בדרך חטאים ממש שהוא שעם מנאפים חלקך:

(יט) ומזה תבא אל ליצנות שהוא אחד מהכתות שאינן רואות פני שכינה שהוא ובמושב לצים לא ישב והנה ארז"ל על הפסוק ההוא שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב והלא על זאת יתחמץ לבב אנוש באמת באמור האם בשבתם יחדו ולא עמדו את לוצצים על העדר ד"ת למה יחשבו כמתלוצצים אך הוא כי קרוב הדבר מאד בפיהם ובלבם לעשותו כי להורות אחד אל אחד שאוהבו כנפשו יתן דופי בזולתי לדבר ולומר רק אותך אהבתי ולא לפלוני כי פגום הוא ומתלוצצים עליו וההיקש בזה ויתכן כי זה ענין הכתובים לומר בבואו לדבר על חלוקת הליצנות שלעומת פסוק ובמושב לצים לא ישב אמר הן אמת שאם פיך שלחת ברעה להתחיל מיד להתלוצץ שאם ידעת ויש בראובן דבר טוב ודבר רע ואתה לא שלחת פיך אל הטוב כי אם פיך שלחת ברעה להתלוצץ עליו הנה זו רעה חולה כי ממנה תבא עד שולשונך תצמיד מרמה:

(כ) אך לא זו אף זו אני מודיע כי אם אפילו בשבתך לדבר שהוא דבור בעלמא בלא ד"ת יקרא מושב לצים כי ודאי ימשך ליצנות והוא כי הלא כאשר תשב באחיך תדבר שתשב עם אחיך לא לעסוק בתורה כי אם לדבר שהוא לדברי חול שאינו לדברי תורה מיד ימשך ליצנות כי בבן אמך תתן דופי ותתלוצץ עליו והוא ממש שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים והוא כי קרוב ונמשך זה מזה אפילו באחים שאם תשב לדבר עם אחיך סתם שהוא בן אביך להורות לו כי הוא שלם ואותו אהבת תתן דופי בבן אמך שהוא אחיך מצד האם לאמר לו כי אותו אהבת מאל בן אמו וההיקש ביתר אנשים כמדובר:

(כא) אלה עשית כו' בינו נא כו' מפורשים למעלה ועוד יתכן שמסיים מאמרו ית' אל הרשע ואומר הנה אלה מיני עבירות עשית והחרשתי שלא פקדתי עליך עונך הנזכר שעשית והנה דמית היות אהיה כמוך שהשלכתי דבריך אחרי כמוך שתשלך דברי אחריך על כן הנני מעיר לך אוזן ומודיעך כי יבא זמן שאוכיחך ואערכה לעיניך שהוא אחרי מותך כי אז עיניך תחזינה מה שאוכיחך וגם אערכה כל חטאתיך לעיניך כי כל כחות הטומאה משחיתים וקטיגורים שעשית בהם אערוך אותם לפניך באופן שמה שאוכיחך ואשר אערכה הכל יהיו לעיניך כי עין בעין תראה ותבוש ותצדיק את הדין:

(כב) והנה זה הוא דבר נכון ואמת למבין אלא שאינו נראה לעיני בשר בינו נא זאת בדרך בינה דבר מתוך דבר שוכחי אלוה כי תתעתדו לתת לפניו יתברך דין וחשבון פן אטרוף אתכם מן העולם ושם בב"ד של מעלה אין מציל מזכיותיכם כי בהיותכם שוכחי אלוה תרחקו מתשובה ומעשים טובים ואז תצעקו ולא אענה כי אם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת:

כג

זבח תורה כו' אלא אמרתי בינו נא זאת כו' ושובו בתשובה פן אטרוף אתכם מן העולם ואין מציל מלאך מליץ אחד מני אלף כי לא שבתם ועשיתם מצות ה' יליצו עליכם ושמא תאמר הלא התיקון אזל משוכחי אלוה אשר התרפו מן התשובה והרבו לפשוע כי גם בשובם ימאסם אלהים על כי פשעו בו כי גם אחרי שובם יזכר עונם ולא ימצאו חן בעיניו ק"ו מבשר ודם חרש מחרשי אדמה להבל דמה שאם יחטא לו אחד האדם פעמים שלש גם כי ישוב מעונו לא ימיש מקרב לבו צד הקפדה באמרו איך העז איש רשע בפניו להכעיסו ומה גם עתה אדון הכל כי יכעיסנו הבל נדף עפר מן האדמה ובשובו מחטאיו איזה הדרך יפרוש כנפיו יתברך יקחהו יחנהו ויברכהו באופן כי הרהורין אלה על משכבו יעכבוהו מלשוב על כן בא האלהים והודיענו כי אדרבה גדול זכות השב מאשר לא חטא כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וזה אמר זובח תודה שמעולם לא הוצרך להביא חטאות ואשמות כי לא חטא על הנפש ואינו זובח רק תודה הנה יכבדנני. ועכ"ז אשר הוא שם דרך שאחר היותו משוכחי אלוה הנזכר עד גדר שנסתם ממנו דרך תשובה והוא שם דרך שמתחיל לשוב כי דרך נאמר על תשובה כד"א יורה חטאים בדרך הנה אבחר ואקרב אותו ביותר כי אראנו בישע אלהים כי בזכותו יבא ישע אלהים יותר מאלו לא חטא מתחלה והוא ענין מאמרם ז"ל גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה וזהו אראנו בישע אלהים. או יאמר אל תתיאש מן הרחמים בנשאך ק"ו לומר האם טרם אחטא עצר כח יצר סמוך להחטיאני עתה שחטאתי ונעשה בעל הבית איככה אוכל לו ועל כן אומר כי אשרי מי שלא חטא ולא יצטרך רק לתודה לגמול טובה ולא לחטאת ואשם כי דע אפוא כי הן אמת כי זובח תודה יכבדנני אך עכ"ז אתה שחטאת ואשמת אל תתיאש מן הרחמים כי איני שואל רק תבא ליטהר ואחר כך אסייעך ואושיעך מיצרך הרע כי הנה ושם דרך שאינו עושה רק שמשים דרך בלבד שבא ליטהר אז מיד אראנו בישע אלהים שיושיענו אלהים מהמלך זקן וכסיל אשר הוא מושל עליו עד כה. או יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל וז"ל אריב"ל כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם דרך אראנו בישע אלהים. ר' ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוי מקשי לי' בשבתא דריגלא לא הוה מקשי קרי עליה ושם דרך וכו' ע"כ. ראוי לשים לב איך מתיחס השכר לזכות. ועוד שהמחשב הפסד מצוה ושכר עבירה עובד מיראת העונש ואהבת השכר ואינו מאהבה אמיתית. ועוד איך ידרוש ר' ינאי ושם דרך על היות התלמיד נשמר מלביישו שאינו מחשב הפסד וכו' כראשון לשון שומא לזה דקדק אומרו זוכה ורואה ולא אמר רואה וכו'. אך הנה בב"ר פרשת וישלח אמרו שעד אחרית הזעם לא יקום אלהים כ"י שהוא צאת שכינה מהגלות כ"י והנה בעת ההיא שהיא ישע אלהים באמת לא ישאר רק אשר קדוש יאמר לו ואמר כי השם אורחותיו מחשב וכו' מזה בהדרגה יעלה עד קדוש יאמר לו כי מדה זו הכנה לעלות בסולם הקדושה וזהו זוכה ורואה שעי"כ עוד זוכה עד גדר שרואה וכו' שהוא שקדוש יאמר לו ודקדק באמרו אראנו ולא אמר יכתב לחיים בירושלים וכיוצא. הנה בזה נבין מרז"ל על פסוק קדוש יאמר לו שעתידים שיאמרו לפניהם קדוש כמו שאומרים לפני הקב"ה שנאמר קדוש יאמר לו כי הלא לאמר שיקראו קדושים כמלאכים הוא דבר מתקבל אך גדר כזה שיאמרו לפניהם קדוש כמו זר נחשב. אך הנה אין ספק כי גם שכעת השכינה בגלות כ"י ואז תושע שהוא ישע אלהים כמדובר. הלא בגוף ונפש יראה בלתי אפשר לראות ולהכיר יתרון השכינה במציאותה מאשר בתחלה רק לרואה את כבודו יתברך כי זולתו לא יכיר רק מצד פעולותיו הנמשכות למטה אמר זה אראנו שעין בעין יראה בישע אלהים שיראה וירגיש ההפרש מצד עצמו יתברך ואין זה כ"א דבקות נמרץ ואיש כזה ודאי כי למעלה ממה"ש השואלים איה מקום כבודו הוא וראוי יאמרו לפניו קדוש באמת. והנה לדעת ריב"ל אין מקרא זה מתקיים במחשב הפסד מצוה ושכר עבירה רק על הננושך ומשתלשל ממדה זו כאמור. אמנם ר' ינאי אמר ששם אורחותיו אינו לחשב הפסד מצוה ומקיימה מפני השכר ושכר עבירה והנאתה כנגד הפסדה בגיהנם שא"כ אומרו אראנו לא יהיה עליו כמות שהוא רק שהוא זוכה ועולה עד גדר שיראנו וכו' אך הוא במדקדק ומחשב בעשותו המצוה באופן ובזמן לא יהיה פנייה זרה בה ובל ימשך ממנה דבר בלתי הגון כההוא תלמידא שבכל יומא הוה מקשי ליה והוא מצוה לחדד את הרב ואת עצמו ולברר וללבן האמת כי על כן בכה רבי יוחנן על סילוק רשב"ל וביומא דריגלא שהיו באים פנים חדשות הרבה היה נמנע מהקשות לבל התגאות בעיניהם ולבל יתבייש הרב נמצא שם הזמן והעת לעשות המצוה שתהיה משוללת מכל סיג וחלאה ומה הרויח בזה כי על ידי כן לא נצטרך לומר שהוא מוכן לשכר הכתוב רק שעליו ממש ששם דרך בעת ראוי יראנו בישע אלהים וזהו אומרו קרי עליה ושם דרך וכו' כי עליה ממש מתקיים זה ולא נצטרך אל מה שנמשך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.