אלשיך/תהילים/מב

אלשיך תהילים מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח משכיל וכו' כאיל וכו'. הנה בתחלת הספר הקדמנו כי משכנו ידינו מלהעלות הערות על ספר פן כמשא כבד יכבדו עלינו ובמדת הקיצור אחזתי ולא ארפנה והמשכיל יבין לאשורו כי בדרכנו יהי' כל עקוב למישור בעזר משדי:

הנה המזמור הלזה ייסדו בני קרח על בני הגלות החיל הזה לעורר לבבות עם בני ישראל הבלתי מרגישים אבדתם ורעתם כי מר כי אוי להם שגלו מעל שלחן אביהם ולו חכמו ישכילו חין ערך האושר הגדול אשר היה להם בבואם לראות פני אלהים כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים זכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו שלש פעמים בשנה כמונו ומי עם בבד עון החפץ חיים ואחרי זאת ולא יבחר מחנק נפשו מדאגה מדבר זה ולא ישקוט עד ישובעד ה' וירחמהו ואל אלהינו וירבה לסלוח וארמון על משפטו יושיב והנה הן אמת כי נפש עם בני ישראל אשר חלק ה' היא יודעת מאד חין ערך הטובה הגדולה ושאיבת הקדושה אשר היתה לנו בעלותנו שלש פעמים בשנה לראות פני אלהים אך הגוף בער לא ידע בין ימינו לשמאלו ועל כן כל איש ישראל אשר גלינו מארצנו יעצרנו הגשם מהכיר גדולות ונועם האושר אשר היה לנו ולהביט ולראות את חרפתנו על אבדתנו על כן רוח ה' דבר בבני קרח נשא המשל במזמור הלז כאלו כל נפשות עם בני ישראל החשובות כאחת נצבת לעומת חלק הגופים ומצטערת על גויותינו על אבדתנו ומשתוקקת מתי נזכה עם רוחנו גויותינו לעלות לראות פני אלהים כי כן דרך נפש הקדושה כי גם לה גם לגוף המלבישה תדרוש שלום ואמת לקרבם אל ה' אלהי ישראל והוא לומר כי על עצמה לא תרבה הדאגה כי הלא לא יבצר ממנה כי עלה תעלה אל האלהים אשר נתנה ושם תשמח בה' אך לא כן החומר כי ישוב אל הארץ כשהיה ולא ישמח אל גיל הראות פני אלהים עד יחיו מתינו על כן תשוח ותהמה הנפש היודעת חין ערך האושר ההוא על גויותינו מתי יזכה ויראה פני אלהים בעוד אשר נשמה באפו ותהי המצאת המשל כי חלק הגופים עורכת תחנה לפניו יתברך ומספרת תשוקת נפשנו בחמלתה על גויותינו ומחלה פני אל יעשה בגינה ולמענה אם לא למעננו כי חלקו היא והיא המשגת איכות הטוב ההוא ולא החומר ולכן גם אתה ה' חמול על עמך כחמלתך על הנפש והשב ארמון על משפטו:

ב

והן אלה דברי חלק הגופים לפניו ית' כאיל תערוג כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי בשנת בצורת יצמאו כל החיות ותלכנה אצל האיל חסיד שבכולם שיבקש רחמים עליהם והוא חופר בקרקע ונועץ קרנו וגועה והקב"ה שומע קולו ובוקע מים לפניו. ונבוא אל הענין אומרים עם בני ישראל אשר בגלות החיל הזה לפניו ית' הנה אני כח החומר לא אדע ערך מעלת דבקותך המושג בבקר בהיכלך כאשר נפשי יודעת מאד והנה יקרנה כמקרה האיל כי גם שהוא גם הוא שותה כיתר חיות כי גם הוא היה צחה צמא ועכ"ז כל ישעו וכל חפץ הוא להטיב את החיות הקרובים אליו ובאים לבקש מלפניו כי על כן לא יעשה דבר עד בואנה אליו הנה כמשל הזה הוא מה שנפשי משתוקקת להראות לפניך בבית מקדשך וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים שכל ישעו וכל חפץ להיטיב לזולת כן נפשי תערוג אליך לא בעצם למענה רק להיטיב לי.

ג

בי הלא צמאה נפשי לאלהים כו' לא למענה רק מתי אבא אני החומר ואראה פני אלהים בחיים חייתי ולהתכת התיבות יאמר כי הנה המבקש בקשה מאת מלך בשר ודם ידאג על האיחור פן ימות הוא או המלך ההוא בטרם יבא הדבר אל הפועל אמנם הנפש המבקשת התקרב אליו ית' להראות פני אלהים לא יקרנה אסון מות ומה גם המלך הקדוש שממנו יתברך בקש כי הוא אלהים חיים ומלך עולם באופן שאין לה להצטער על האיחור על עצמה כי אם עודה בחומר האדם לא תאושר בארץ לא יבצר ממנה אחרי מותו וז"א צמאה נפשי לאלהים על הראותי לפניו ית' בבית מקדשו עם היות שאינה מתה ואדרבה אחרי מותה לא יבצר ממנה דבקותו יתברך וגס הוא לאל חיי כי הוא בעל החיים הנצחיים ולכן לא תהיה צמאונה למענה כי לא יבצר אחרי כן ממנה אך מה שנפשי צמאה הוא למען עצמי מתי אבא בגוף ונפש ואראה פני אלהים בטרם אמות וזהו ואראה המתייחס אל הגוף כי הנפש בהפרדה רואה פני שכינה אך הגוף פה מתראה לפניו ית':

ד

ואם תאמר אלי ה' כי אחר שחננתני ה' דעה והשכל בעוד שבי נשמת חיים למה לא ארגיש גם אני חסרוני על גלותי כי אם הנפש לבדה לז"א היתה לי דמעתי כו' ולומר הנה זה יתרון הנפש כי גם מה שאינו נגלה לפני תרגיש ותבחין אך הגוף גם כי רוח אלהים בקרבו וכי דעת וכי שיג לו לא יתפעל ממה שאינו נגד עיניו כי הנה נא דבר אחד שאני מרגיש כמות על היותי רואה בעיני עד רדת דמעותי מצרתי והוא כי היתה לי דמעתי כו' הלא הוא מה ששם שמים מתחלל חלילה באמרם לישראל איה אלהיך כלומר בגלות הזה שאינו מושיעך וח"ו מטילים פגם כלפי מעלה ובזה אפילו החומר ירגיש וזהו היתה לי דמעתי כו' באמור אלי כו' ולהגדיל הדבר אמר יומם ולילה לומר כי אני בוכה יומם ולילה על מה שאומרים לי ביום לבד איה אלהיך וז"א היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה בעד אמור לי כל היום כו' כ"כ אני מצטער עד סור ממני תאות האכילה מרוב הבכי כי אשר אוציא אש דאגתי חוצה הוא לי לשבעה במקום לחם.

או יאמר כל כך אני בוכה על זה כי אין לי זכות לאכול לחם בעה"ז כי אם על זה וזהו היתה לי דמעתי לחם כו':

ה

וכן אני מעורר את כללות הנפשות הנקראות נפש אחד לאחדות שרשם להשתפך ולהתפעל עלי כלומר בשבילי לפרי קונה והוא כי אלה אזכרה בפי וע"י הזכירי אותם אשפכה מיד לפני ה' את נפשי לבקש עלי ואלה שאמרתי שאזכרה הוא כי אעבור בסך בהזכירי ימים ראשונים כשהייתי עובר בסך הגדול לרגל ומה שאשפכה עלי נפשי הוא באמרה בהתעוררי לזכור הנה אדדם עד בית אלהים והוא אמרה כי סך גדול מאד מישראל בעלותם לרגל מקצוי ארץ ישראל לא היה משיגם לאות ועמל אך היה כי אנכי הייתי מדדה אותם כאשה שמדדה את בנה כי הנפש היתה מנשאה את הגוף ובזכות מה בזכות קול רנה ותודה של זכות רבים מהמון חוגג שהיו הולכים בקול תודה ושירה לה' בדרך:

ו

הופך פניו צד החומר אל הנפש ואומר מה תשתוחחי נפשי עלי כלומר בשבילי על הנוגע אלי שאזכה בגוף ונפש להראות פני אלהים אל תתמרמרי על הדבר כי משכון גדול לי והוחילי לאלהים כי איחלה לאל כי עוד אודנו בגוף ונפש ישועות פניו והוא כי הלא שכינה בגלות כ"י והיא כביכול בהעדר הארת פנים כי על כן בקש דניאל מה' ויאמר והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני הוא שם האדנות הוא השכינה המשוללת הארת פנים והוא ישועתו של הקב"ה שתלויה בו ישועתן של ישראל וזהו כי עוד אודנו כו' כלומר הוחילי לאלהים הוא השכינה שתעלה גם שם זה כי עוד אבטח שאודנו ישועות פניו שיושיע ויאר פניו ואגבו גם אני אושע:

ז

ואחרי כן שב כללות ישראל כלפי ה' ואומרים אלהי עלי כו' לומר היתכן שבהיות אתה אלהי כאב לי יהיו לי דורשי שלומי ודואגים על צרתי זולתך ומי קרוב לבן יותר מאביו וזהו אלהי בהיותך אלהי היתכן עלי תהיה נפשי תשתוחח שעל בניך ועל פועל ידיך יהיו אפוטרופסים זולתך על כן אזכרך כו' לומר אם מה שהרחקת ממני הוא על העדר זכותי הלא אזכרך מארץ ירדן בערבות מואב על ירדן ירחו סמוך לעון שטים הכנסתני לא"י ולמקדשך וגם חרמונים הם סיחון ועוג שבהר חרמון הוא שריון שנתתם בידנו בנסענו מהר ההר הוא הר מצער שהוא הר קטן ומצער שעל הר גדול כי שם פשענו ומרינו ונשוב מצרימה שמונה מסעות כנודע לולא חרב נוקמת של שבט לוי שהפילה כמה מישראל ולגמרי כמה משפחות משמעון ובנימין וגם נסענו מהר מצער לא מנעת ממנו מלכבוש את החרמונים סיחון ועוג כלומר וגם אתה אל תפן אל רשענו ומהר לגאלנו ונראה פני אלהים:

ח

ולמה נגרע מטפות גשמיך כי תהום אל תהום קורא כו' והוא כי ארז"ל בב"ר שכשיורדים מימי תהום העליון בהברה ההיא הם קוראים אל מימי תהום תחתון יעלה לקראתם לקבלם ואומרים לגיון של הקב"ה אנו קבלונו כו' וזה יאמר הנה תהום אל תהום קורא לקול צנוריך שיקבלום להיותם לגין של מלך ומי לגיון של הקב"ה יותר ממנו בני ישראל ולמה לא תקבלנו ואם חטאנו הלא כל משבריך וגליך עלי עברו בגליות:

ט

ואם תאמר שניחל עוד זמן ועדן כי אם יתמהמה הקץ לא יכזב הן אמת כי ידעתי כי יומם יצוה ה' חסדו הוא בבא הגאולה הנמשלת ליום ע"י מה שבלילה של גליות שירה עמי היא תורתו ית' כמ"ש ז"ל על ויכתוב משה את כל דברי השירה כו' אך אוי מי יחיה לראות הבקר ההוא כי הלא צריך תפלה לאל חיי יאריך חיי עד הזמן ההוא כי כל ישעי וכל חפץ הוא שיהיה בימי:

י

אומרה לאל סלעי כו' ראוי לשים לב מה זה השינוי כי למעלה אמר ישועות פניו ופה אמר פני ואלהי אמנם אחר הפליג חלק הגופים לפניו יתברך על דאגת הנפש עליו בדברי שאגתו הפך פניו נגד הנפש ויאמר לה הנה נא לי נחמה אחרת להשקיט דאגתך על הנוגע אלי והיא גדולה מאד מהראשונה אשר אמרתי לך מה תשתוחחי כו' הוחילי כו' ישועות פניו כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כו' והוא כי הנה שכינה בגלות וכביכול מחוללת בגוים באמרם כל היום איה אלהיך וגם אני בגלות ואיני עושה עיקר להצטער על גלותי כי אם על גלות שכינה כי הנה על גלות עצמי אומרה למה זנחתני למה קודר אלך בלחץ אויב:

יא

וכ"י על גלות שכינה וכבודה המחולל כו' אני אומר לפניו יתברך ברצח בעצמותי כו' באמרם אלי כל היום איה אלהיך הנה על הנוגע אל לחץ גלותי יקל צערי שלא אומר אלא למה קודר אלך שתוכי לא יתפעל רק מראיתי החיצון שקודר אלך מחמת לחץ אויב בגלות אך מה שהוא ברצח בעצמותי שישיבני עד דכא כמרצחים אותי עד החלל אפי' לעצמות הוא על הנוגע אל דבר כבוד שמך באמרם אלי כל היום איה אלהיך שעם שמרגלא בפומייהו כל היום לא אמעט בהתפעלות שיעשה לי אמירתם כטבע דכיון דדש דש רק שעם כל זה הוא רצח בעצמותי:

יב

וע"י כן הנני חוזר ואומר לחלק הנפשות מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי בשבילי הותילי לאלהים כי אצ"ל שעל ישועות פניו אבטח כמאמרי למעלה שעל פי דרכו יושיעני גם אני כ"א שקודם יעשה בגיני ממה שיעשה בגינו ית' כי הלא בראותו ית' שאומר אליו באמת שיותר אני מרגיש מה שנוגע אל כבודו מהלחץ שילחצו אותי על כן גם הוא יתברך ישיב לי גמול שיותר בעצם וראשונה שיעשה על הנוגע אלי מהנוגע אל ישועות פניו וזהו כי עוד אודנו ישועות פני תחלה שיושיע פני שאני הולך קודר שקדרותי בפני יענה מלחץ אויב ואחרי כן על בחינת היותו אלהי שיאמרו אלי איה אלהיך והוא עינן כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כך על הרגישי יותר גלות שכינה כ"י מגלותי יעשה תחלה על ישועות פני ואח"כ על ישועות אלהי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.