אלשיך/תהילים/לג

אלשיך תהילים לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

רננו צדיקים כו' הנה מהראוי היה יאמר לה' ולא בה' וגם איך נכנס בצדיקים ויצא בישרים. וגם נכנס ברנה ויצא בתהלה. ועוד שע"ד אומרו רננו צדיקים היה ראוי יאמר והללו ישרים. ועוד מאי איכפת לן תהיה ההודאה בכנור או בנבל עשור שאומר הודו לה' בכנור וכו'. וגם למה בכנור אמר הודאה ובנבל עשור זמר וכן בכל המקראות שאחר אלו יש הערות אין מספר מלבד היותם בלתי מקושרים זה עם זה לפי הנראה ויתיישבו על פי דרכנו בס"ד מבלי נפרט אותם לאהבת הקיצור. ואומרה הנה המזמור הזה יסוב על בני הגלות הרואים את גלות ישראל הצר והארוך אשר לא יבצר מצר סמוך מלהרהר ולומר מה זאת ומה גם בדורות אשר לא יחסרו בהם אנשים צדיקים כדורות כלהו תנאי וכלהו אמוראי ודומיהם ואולי יטה אל דעת האומרים כי רם ה' ועל השמים כבודו ולא על הארץ אורו כי כעורה היא מלהשגיח בה וגם על מציאות בריאתה יאריכו פה לומר כי אי זה הדרך הלך רוח ה' לברא הארץ הלזו העכורה ויאמינו בקדמות חלילה או יבחרו להם דעת דור הפלגה לומר כי כחות החיצונים אשר שפלים המה הן הם אשר ישגיחו על הארץ כמפורש אצלנו במקומו או דעת אחרת והוא כי הוברי השמים וכסיליהם הם המנהיגים את העולם ובידם נתן ה' את הארץ ושעל כן יצא משפט מעוקל כי הכל תלוי במזל ומה יסכון לצדיק בעולם הזה צדקותיו אשר עשה אם רעת כוכב מערכתו תנגדנו על כן להסיר תועה מלב הבאים להרהר בא דוד ברוח קדשו לחזק ולאמץ לב שלומי אמוני ישראל והתחיל ואמר רננו צדיקים כו' לומר הנה הצדיקים הם העושים הצדק ולא לפנים מן השורה וישרים הם העושים לפנים מן השורה ומתנהגים ביושר לבב על טוב ועל הפכו הוא תכלית השלמות כמאמרם ז"ל שהם הגדולים משבעה כתות שבג"ע והם הרואים את הפנים כד"א ישר יחזו פנימו ישבו ישרים את פניך ובזה יאמר אשר אין גדר שלמותכם כי אם היות צדיקים בלבד מה שתרננו על אושר העתיד לא על זכותכם רק בה' כי ישועתו של הקבה ישועתן של ישראל והוא משכון כי לא יעזוב שכינתו בגלות ולא את שמו כביכול בלתי שלם כד"א כי יד על כס יה באופן שהרנה אינה בכם כא בה' אך הישרים גדול גדרם מכם כי להם יאתה שיהללום בין על חסידותם בין על יושר לבבם שלא יהרהרו גם על ראותם העדר הטובה מישראל. או יאמר מה שכתבנו בפסוק שבסוף מזמור הקודם כי הצדיקים עושי קו הצדק ולא לפנים מן השורה הלא יבאו להרהר על היות להם יסורין בעולם הזה משא"כ הישרים אשר הם ישרי לב שלא יהרהרו כלום ואמר שמחו בה' וגילו צדיקים כי גם שלא תשמחו עתה די לכם שמחה בה' לעתיד כי הוא יתברך לא שמח בעולמו כ"י עד לעתיד שישמח ה' במעשיו אך אתם הישרים בלבבכם עשו את הצדיקים שלא בלבד ישמחו ויגילו כי אם שגם ירננו וזהו והרנינו כל ישרי לב אמר עתה מה לכם צדיקים ירנינו אתכם הישרים רננו אתם מעצמכם צדיקים בה' לעתיד ואם תאמרו אם כן מה יעדיפו עלינו הישרים הלא הוא כי לישרים נאוה תהלה כי לא יצטרכו לנגן ולרנן לקנות הכנה להלל כי להם נאוה תהלה בלי הכנות. או שעור הענין כי אחר שעל ידי הישרים מרננים הצדיקים כאמרו והרנינו כל ישרי לב שירנינו את הצדיקים לכן אומרת רוח הקדש רננו צדיקים בה' וממה שתרננו צדיקים לישרים נאוה תהלה שהם יזכו אתכם ולהם יאות להלל ולא לכם כי לא עשיתם מעצמכם:

ב

הודו לה' כו' הנה סתם כנור הוא בעל שש יתרים והנבל של דוד היה של עשר והנה הטוב המעותד לימות המשיח הוא משני סוגים א' מתייחס לשש וא' מתייחס לעשר של שש הוא מאמרם בב"ר כי ע"כ כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ מאלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ והוא כי אחר תולדות השמים חסרו מהעולם ששה דברים זיוו של אדם חייו קומתו מאורות פירות הארץ פירות האילן וחוזרין ליתקן בבא בן פרץ הוא המשיח. עוד ארז"ל בספר הזוהר כי עשר קללות נתקלל העולם בחטא אדם ולעומתם קבל יעקב עשר ברכות והן לעתיד ויתן לך האלהים כו' והן עשר מיתרי נבלו של דוד כמפורש אצלנו על מאמרם ז"ל שעשר גידי אילו של יצחק הן עשר מיתרים של נבל דוד ויאמר שיודו לה' הצדיקים בכנור לרמוז שמחת הששה דברים הנמשלים לכנור המשמח בשש מיתרים ועל זה תספיק הודאה כי הוא להחזיר מה שנאבד למקומו אך בנבל עשור זמרו לו על עשרה דברים המתייחסים ונמשלים לנבל עשור על כן כנגד זה זמרו בהם שהוא כי הן עשר ברכות של יצחק שהוא אושר נוסף על מה שהיה בתחלה על כן צריך זמר שהוא יותר מהודאה:

ג

ומפני שהרנה ושירה ומה גם הרינון והניגון יחד ורוב שמחה יהולל את האדם ואיך אמרת הודו לה' בכנור ונבל עשור שהוא הניגון לז"א שירו לה' שיר חדש לומר לא על מיני שירות ותשבחות סתם אני אומר רק שירו לה' שיר חדש שהוא לעתיד על גדולתו יתברך שתתגלה לעתיד ועל כן צריך ניגון להכינם ולקבל שפע רוח הקדש כד"א והיה כנגן המנגן וכו' מפני שהוא שיר חדש שלא ידעוהו וצריך הכנה להשפיע בהם רוח הקדש לדעת מה שיאמרו כענין שירת הים כי ברוח הקדש נאמרה כנודע ושמא תאמר הלא לעומת זה נפיק מן הניגון חורבה כי מרבה שמחה וגורמת קלות ראש כי שמחה מה זו עושה לזה אמר אין לחוש כי גם שהניגון בעלמא הוא רע הטיבו נגן כלומר עשו שיהיה טוב במה שיהיה בתרועה והכנעה:

ד

ואל תתמהו צדיקים על אשר שבחתי כל כך מדת ישרים באמרי לישרים נאוה תהלה כי הלא ישר דבר ה' תמיד בתורתו ועשית הישר כי תעשה הישר ועשית הטוב והישר יורה כי בזה הוא חפצו בעצם והטעם הוא על כי וכל מעשהו הוא שכר הע"ה הנקרא מעשה ופעולה כמד"א פעלת לחוסים בך הוא באמונה בהקפה ולא לאלתר כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם הפך היצה"ר שפורע לאלתר ג"כ על כן צריך ישרים שביושר לבם לא יהרהרו אחר מדותיו יתברך גם שיהיה באשראי:

ה

ושמא תאמר הלא לעומת זה מצינו אוהב צדקה ומשפט כד"א כי ידעתיו וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ואינם דברים לפנים מן השורה לז"א אוהב צדקה ומשפט כו' לומר גם כי הוא יתברך אוהב צדקה ומשפט שיעשו בני אדם כי באלה חפץ כד"א כי ידעתיו למען כו' ציון במשפט כו' ויהי דוד עושה משפט כו' ומצוה יעשו בני אדם הצדקה ומשפט עם כל זה בא ולמד ממה שהוא עושה שאינו עושה בעולמו צדק ומשפט כי אם חסד ה' מלאה הארץ כי בתורת חסד הוא מלא כל הארץ וכל טוב העולם הזה אשר ברא ומלואו מאז הכל היה בדרך חסד כי עולם חסד יבנה כי ראה כי במשפט וצדק מצומצם בלי עשות לפנים משורת הדין בתורת חסד לא היה מתקיים כנודע הנה כי בחסד בחר ועשה ממנו פנה ממנו יתד לקיום העולם ואם כן אפוא גם הצדיקים מקיימי העולם גם מהטוב והישר להתנהג בחסידות ראוי יעשו עיקר ולא משורת הדין:

ו

בדבר ה' שמים כו' הנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר כתבנוהו בביאור התורה וז"ל בלא עמל ויגיעה ברא הקב"ה את העולם שנאמר בדבר ה' כו' אבל בצבאם יגיעה כתיב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ. והנה הם דברים מתמיהין היעלה על לב לייחס יגיעה כלפי מעלה. אך הנה בביאור התורה הארכנו בביאורו והכונה בקוצר מלין כי למה שמה שנברא ביום הראשון היה בדקות נמרץ ככתוב אצלנו שמה כי על כן גם שבראשית נמי מאמר הוא לא נאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ יען כי עשרה מאמרות הם עשר כחות עליונים והראשון שבכולם יתייחס למחשבה לדקותו על כן לא נאמר בו אמירה וזהו בלא עמל כו' ברא הקב"ה את השמים שנאמר בדבר ה' כו' והוא כמ"ש בב"ר כדבר ה' וכבר שמים נעשו לומר כי טרם צאת הדבור אל הפועל כבר במחשבה שמים נעשו. ולבא אל ענין אומרו בלא עמל כו' וכן אל אומרו אבל בצבאם יגיעה כתיב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם נאמר כי הלא כמו זר נחשב היות לו יתברך שייכות עם עולם גשמי לברא בו והוא רם על כל רוחניות. אך הנה בביאור התורה ביארנו כי דרך ברא יתברך העולם ע"י מאמרות הוא כי הבל פיו היוצא מלפניו משתלשל ומתעבה ומהוה מצואים מאין כאשר יורה מאמר הנביא באמרו כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו' הנה כי דבורו יתברך הוא העושה ומהוה כמדובר אך לא בכל הדברים בשוה כי אם בכל דבר ודבר לפי דקותו יש דבר צריך השתלשלות והתעבות רב ויש מעט והנה גם שאין לפניו יתברך יגיעה חלילה עכ"ז בערך עוצם גבוה רוחניותו מה שמתלבש על ידי התפשטות והתלבשות והשתלשלות יקרא לפי גדולתו יגיעה למה שהוא משתלשל ומתעבה הפך איכותו. ובזה נבא אל הענין אמר כי ביום הא' שלא נבראו צבא השמים והיה הכל בדקות נמרץ יש מאין המוחלט הכולל כל מה שנברא בכל ו' הימים שהיה הכל בכח במה שנברא בו יש מאין והיה הכל בדקות רב עד צאת מן הכח אל הפועל דבר יום ביומו בשאר הימים כנודע לכן כאשר ברא העולם בראשון לא הוצרך התפשטות והתלבשות הבל פיו רק בדבר ה' וכבר שמים נעשו וזהו בלא עמל ויגיעה כו' אך בצבאם כתיב בהו וברוח פיו כל צבאם כי היה להוציא מה שהיה בכח במה שנברא בראשון והיה צריך להוציא ולשלשל והעבות אשר היה בדקות אל העשות גשם מהרוח פיו הוא הבל היוצא מפיו היה יוצא ומשתלשל ומתעבה אשר זה לגבי דידיה יתברך ליגיעה תתייחס וזה יורה בעצם נוסח אחר הנמצא בילקוט וז"ל אבל בצבא השמים יגע מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו ע"כ והוא ענין מאמרנו למבין.

ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא כי אחרי אומרו שאם אנו משוללי טובה בגליות אל נשית לב לאבד תקוה חלילה או לומר חלילה כי העולם קדמון לא חידשו השם יתברך או שאם בראו הניחו לחיצונים שרי מעלה כאשר כתבנו שחשב נבוכדנאצר במעשה הצלם והיא מלאכת מחשבת אנשי דור הפלגה או הוא מהוברי השמים וכסיליהם כי אם שנודה לה' ונטיב נגן על כל הטובה אשר עתיד יתברך לתת לנו חל עליו חובת סילוק היזק הסברות הריקות והרעות אשר יבא בהן יצר סמוך כאשר יראה בצרת אנשי אמת ובשלות הפושעים והנה האחת היא סברת הקדמות חלילה וזה מאשר יומרוהו למזמה לומר אי זה הדרך הלך רוח ה' לפעול בעולם הגשמי והעכור הלז על כן בא ויאמר אין זו טענה כי הלא הכל לפי מציאות הדבר הנברא וערך עביותו או דקותו כי הלא השמים שנבראו ראשונה בדקות לא הוצרך רק בדבר ה' וכבר שמים נעשו טרם הגמר הדבור כי לא הוצרך השתלשלות והתפשטות הדבור אך צבאם העבים יותר הוצרך רוח פיו שהיה הבל פיו יתברך הולך ומתפשט ומתעבה ומהוה דבר יום ביומו הנה כי הכל לפי מהות ואיכות הדבר הנברא וההיקש בזה בשאר הדברים שמצבאם ולמטה שלפי עביות כל דבר הוצרך התפשטות והתלבשות הבל פיו יתברך ועל כן לא דבר רק בשמים וצבאם ללמוד מק"ו אם לדברים קרובי האיכות היה הפרש בהתהוותם מה גם עתה בדברים עבי האיכות אצל השמים שיהיה הפרש על הדרך הנזכר באופן שעל ידי כן לא יפלא היות לו יתברך מבוא לחדש עולם גשמי כי החל בדקות מחשבה ואחכ ממעשה יום ראשון בדקות עצום קרוב אל הרוחניות שהיה כל מה שנתהוה אחרי כן בכל שאר הימים בכח במעשה יום ראשון היה יוצא משתלשל ומתעבה יום יום דבר יום ביומו על ידי רוח פיו של כל מאמר ומאמר שהיה מושך ומהוה כל ענין שבמאמר:

ז

כנס כנד כו' הלא אמרתי כי לא יפלא שיהווה יתברך העוה"ז כי הלא בדבר ה' שמים נעשו והנה עדיין נשאר מקום לבעל דין לחלוק על הארץ הלזו העכורה על כן אמר הנה לך ראיה מוחשת כי גם העולם השפל הוא יתברך חדשו והוא כי הלא כונס כנד מי הים בקריעת ים סוף שנאמר נצבו כמו נד וכן מימי הים הם גבוהים מהארץ וכמ"ש ז"ל שהאלהים עשה שייראו מלפניו כי אין צריך כ"א להניחם אל הטבע שישפכו ויציפו העולם כאשר בדור אנוש שנאמר הקורא למי הים וישפכם וכו' וזה יאמר נותן באוצרות תהומות שבטבע בין תהום תחתון בין תהום עליון היו יוצאים ומציפים העולם אלא שהקב"ה סוכר מעינות תהום ויסך בדלתים ים וישם חול גבול לים כנתונים כל תהום תוך אוצר שלא יוכלו לצאת:

ח

ולמה עשה כן הוא יתברך אם לא כי מה שכנס כנד מי הים היה למען הטיל מורא בז' עממין שבא"י כמאמר רחב כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף כו' וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש כו' וזהו ייראו מה' כל הארץ כי הארץ סתם היא אי ומה שנתן באוצרות תהומות הוא כדי שממנו יגורו כל יושבי תבל והוא מאמרם ז"ל על פסוק יקוו המים ועל פסוק והאלהים עשה שייראו מלפניו כי עשה יתברך חול גבול לים וישם את הים כקופה ובא לשפוך מימיה על הארץ למען יראוהו אנשים כי יאמרו ללבבם הנה לא בטבע הוא עמוד המים ושלא ישפכו על הארץ אך אין זה כ"א שהאלהים עשה כמתרה בבני האדם יעשו רצונו שאם לא יעשו כן יעשה כאשר עשה בדור אנוש שקרא למי הים וישפכם על פני הארץ והציף שלישו של עולם:

ט

וא"כ אמור מעתה מי יוכל להעמיד הים כמו נד או התהום בכל אחד מהימים אם לא אשר בראו נמצא כי העמדה ראיה על הבריאה וז"א כי הוא אמר ויהי כו' כי מי שאמר לים ויהי בבריאה הוא אשר צוה ויעמוד כמו נד שעל כן ממנו יגורו כמדובר כי בודאי אשר אמר ויהי הוא אשר צוה ויעמוד שלא היה יכול להעמיד הים כמו נד ולא כל ים לפני החול אם לא אשר אמר ויה' הנה מזה ראיה מוחשת אל בוראו יתברך את העולם השפל הנה דחינו סברת הקדמות חלילה וחייבנו חידוש העולם:

י

אך עדיין אפשר לחשוב מחשבות גוים אשר חשבו כי העולם מתנהג מהחיצונים הם שרי מעלה כאשר כתבנו שחשב נבוכדנאצר בצלמא די הקים ככתוב אצלנו והיא היתה עצת דור הפלגה לעשות כמדובר אצלנו במקומו והיה מקום לטעות זה בגליות שיד הגוים תקיפה על כן בא דוד ברוח קדשו ויאמר הנה כבר סברא זו נדחית והוא כי הלא כאשר ה' הפיר עצת גוים הוא בדור הפלגה שנתייעצו להגביר כח הטומאה בעולם שיתנהג על פיהם ולא על השגחתו יתברך בל תבא הקדושה וענין ישראל אל הפועל וה' בהפר עצתם ונתפלגו אז הניא וביטל מחשבות עמים החושבים שהנהגת העולם תלויה בשרי מעלה ולא בה':

יא

ושמא תאמר אם כן שאין שליטה לחיצונים למה אינו מביא כל הטוב לישראל עמו לאלתר שהיא עצתו ולא יאחר לז"א הנה עצת ה' לעולם תעמוד ולא תתבטל גם שיתמהמה אלא שמחשבות לבו שהוא שחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הוא לדור ודור שמתגלגל גלגולי נפשות רבות מדור אל דור עד יכלו כל הנשמות לתקן:

יב

באופן שאשרי הגוי אשר ה' אלהיו ולא כל גוי יוכל לשים עצמו תחת אלהותך אלא עם אשר בחר לנחלה לו מאז בפלגה כמאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר שהוריד שבעים מלאכים והנחילם שבעים אומות ונפלו ישראל לנחלה לו מפני יחס נפשותם:

יג

משמים הביט ה' כו' הנה כתבנו כי מיעט ויגעל שתי דעות נפסדות אחד קדמות העולם שנית היות נמסר העולם לשרי מעלה נשארה השלישית והיא לומר כי הכל תלוי במזל כי הוברי השמים וכסיליהם ישפטו הם על כל הנהגת העולם ומה גם בבני חיי ומזוני שהעלו בגמרא שתלוים במזל כאשר הכריחו מרבה ורב חסדא והן אמת כי יש תרצו הדבר על מזל העליון אך גם לפי פשוטו הנה בשערים המצויינים אצלנו העלינו כי לגודל חכמתו יתברך והיות כל העתיד גלוי לפניו מעשה איש ופקודתו וכל הראוי לבא עליו לפי מעשיו וגלגוליו אשר יתגלגל ואשר יתקן בהם עד תום תקונו וכל אשר חשב עליו לבלתי ידח ממנו נדח על כן לא יפלא כי מאז ברא הוברי השמים וכסיליהם ראה והתקין סדר שפיטתן בל ינגדו אל כל אשר ראוי לבא על כל איש ואיש לפי מעשיו ויביאהו אל העולם בעת לא יבצר מהיות עליו כל הראוי לפי משפט צדקו והוא עצמו אשר יגזרו עליו כוכבי נשפו באופן כי גם הצדיק אשר גזרה חכמתו יתברך לענותו בעוה"ז כי הוא תיקונו לפי גלגולו יבא במזל עוני ויסורים וההיקש בהפכו כי גם את זה הרשע אשר ישפוט האלהים להאכילו בעוה"ז שכר איזו מצוה אשר עשה יבא במזל שובע שמחות לפי אשר ראוי לו לאכול משכר איזה טוב אשר פעל ועשה כמפורש בשערים באר היטב בטוב או הפכו אשר יבא לאדם גם כי לענין המדות אם יהיה אשיד דמא או צדקן וכיוצא ביד כל אדם להטות על פי בחירתו כי אין השוואת משפטו ודינו עם כוכבי השמים רק בטובה כענין בני חיי ומזוני או הפכו וזה יתכן הם דברי דוד לשלול שלא עזב ה' הנהגת העולם אל הוברי השמים ועז"א משמים הביט וכו' כי משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם העתידים לבא בעולם:

יד

וממכון שבתו השגיח וסידר בכוכבי השמים הראוי אל כל יושבי הארץ כי גזרות השמים הם הראוי על פי מעשה כל איש ואיש כי הוא יתברך הביא כל איש ואיש במזל נאות לו לפי מעשיו:

טו

כי לא יפלא ממנו יתברך אשר יעשו מאז כי היוצר יחד לבם הוא המבין אל כל מעשיהם שעתידים לעשות כלומר כי הנה בכל לב ולב אשר לכל איש ואיש יש יצר הטוב ויצר הרע והוא יתברך היוצר אחדות לבם שהם שתי בחינות הלב יחד הוא מבין את כל מעשיהם אשר יעשו בשתי בחינות לבם וגם כוון באמרו המבין כו' לומר לא שתכריח ידיעתו רק שמבין אשר יבחרו ועל פי העתיד מאז לעשות כל אחד ואחד סידר תכונות השמים ותנועותם לחייב על איש הראוי לו והביאו בעת הראוי לו כמפורש אצלנו יפה בדרוש זה באר היטב בסד:

טז

אין המלך כו' אמר ראו כי הכל בהשגחה ולא בהשתדלות כי הלא לפעמים אין המלך נושע והוא בסיבת רוב חיל שעל חילו יבטח כי רב הוא ויפול משא"כ אם לא היה רב חילו ויבטח בה' או כמעשה דגדעון וכן גבור לא ימלט בסבת היות לו רוב כח שיבטח בגבורתו לבא במקום אשר אנשי חיל שם ויפול נמצאת העדר הצלתו בסבת גבורתו הרי שהכל בהשגחה כי מה שהיה הדעת מראה שיועיל הזיק כי אין הענין הולך אחר הגבורה:

יז

וגם לא יועיל השתדלות והכנה כי הלא עיקר ההכנה הוא היות סוס מוכן ליום מלחמה והנה שקר הוא היות הסוס לתשועה כי לפעמים איש רגלי ידקור מלמטה את הסוס ויפול סוס ורוכבו ויקל בנופלו להכות גם אותו ואם היה רגלי היה אפשר לו לשמור עצמו כי בבהלת נפילת סוסו הוכה ומת והספק הזה הוא בסוס בינוני אך אם רב חילו של הסוס אז ודאי הוא שלא ימלט את רוכבו כי הסוס החזק מאד ברב כח אין בעליו יכול לעשות ממנו מה שרוצה כי לפעמים רוצה לעכבו במרוצתו בל יכנס הרבה תוך מחנה אויביו או רוצה להפך אותו אחור לנוס ואינו יכול לו וגם לפעמים נלאה רוכבו או שהתחילו להכות בו והיה יכול להבריא אם ישוב לאט אל ביתו אך בסוס שרב חילו הוא רץ ומרקד בחוזק ובזעף באופן יבלבל מוח רוכבו החלש ויפול ממנו בקרב רעה וימות ויהיה למרמס תחת רגלי סוסים ומרכבות באופן כי כאשר הסוס רב חילו וכחו ודאי הוא שלא ימלט אא בעליו ומה גם אם הוא סוס זכר שאמרו רז"ל שהורג אדוניו במלחמה שהוא רב חיל:

יח

הנה עין ה' אל יראיו כו' הנה במדרש חזית הקשו דקשו קראי אהדדי כתוב א' אומר הנה עין ה' אל יראיו שהוא עין אחת וכתוב אחד אומר עיני ה' אל צדיקים כאן כשאין עושים רצונו של מקום כאן כשישראל עושים רצונו של מקום הנה שזכות הכולל או הפכו הוא שמוסיף השגחה וכח בצדיקים ויהיה ענין הפרש העין א' להיות עין אחד או שנים כי כשיש זכות בישראל מביט ומשגיח בהם טובה בשני עיני הבטת השגחתו בין במדת רחמים בין במדת הדין כמאמר רז"ל אשריהם הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים אך בהעדר זכות בישראל הם מושגחים ממדת רחמים בלבד אך לא במדת הדין ועל כן לא יעדרו מהם יסורין. ונבוא אל הענין כי אמר דוד הלא אמרתי כי הכל בהשגחתו יתברך והנה יתחמץ לבבכם בראות כי עין ה' בלבד אל יראיו אך יסורין על פי מדת הדין יש להם ולא כל סוג יראיו רק לאותם שאין חפצים לאכול אפילו פרי מעשיהם כ"א מיחלים לחסדו ולמה ימנע מהם חסד בטחונם והאמנת תקותם.

יט

לזה אמר אל תתמהו על החפץ כי הלא גם זה לטובתם כי הלא הוא להציל ממות נפשם שמצערו הוא יתברך בגופו להגן ולהציל את נפשו מאיזה עון שהיא מיתת הנפש לע"ה וכן את הגוף לחיותם ברעב שהיא רעה כוללת שאין המשחית מבחין בין צדיק לרשע והוא יתברך מחיה אותם ברעב על ידי מה שימנע ממנו טובו מתחלה או כדי להוסיף להם חיים בזכות הרעב שסובלים חוסר לחם בעוני:

כ

נפשנו חכתה לה' כו' הנה כתבנו כי מזמור זה על בני גלות החיל הזה ידבר שירננו צדיקים על הטוב המקוה כ"א יתמהמה נחכה לו וסילק דברים המתרגשים מאריכותו עתה בא דוד ברוח קדשו ואמר כאלו אנו בני הגלות משיבים אמרינו לו ואומרים נפשנו חכתה כו' לומר הנה גם שדעה חסרנו מפאת החומר מלחכות לה' כראוי הנה נפשנו יודעת מאד ובקרבנו חכתה לה' ועל שאין הלב החומרי מחכה ושמח בבטחון על כן לא הועילה לנו מה שנפשנו חכתה כ"א לסילוק היזק כי עזרנו ומגננו הוא:

כא

אך כאשר נזכה כי בו ישמח לבנו שגם הלב החומרי ישמח בו יתברך והשמחה בו תהיה מרוב האמנה כי בשם קדשו בטחנו:

כב

אז לא תהיה טובתנו סילוק היזק כי אם יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך:

(כ) או שיעור הכתובים שאומרים בני הגלות הנה נפשנו חכתה לה' שהוא לישועתו של הקב"ה ולתשלום שמו י"ה עם ו"ה באמרם שעל ידי כך ימשך כי עזרנו ומגננו הוא מצרה:

(כא) וגם להבאת תועלת כי בו ישמח לבנו על זכות כי בשם קדשו בטחנו כלומר כי מעצמנו אין לנו זכות רק על סמך ישועתו של הקב"ה והנה ממחשבת נפשנו זה יורה שהיא חוששת על כבוד ה' ולא אנחנו ושכל כוונתנו להסכים עמה הוא על מה שמישועתו יתברך ימשך לנו על פי דרכו טובה:

(כב) אבל אנחנו מדברים לנוכח אתך ואומרים יהי רצון שכך יהי חסדך ה' עלינו לא כאשר ימשך לנו מישועתך כי אם כאשר יחלנו לך על הנוגע לך על כבודך בלבד שיגדל ה' שעתיד להתגדל שמך בעולם וכמאמר הכתוב כי יד על כס יה כו' כן אתה תגדלנו כשיעור. ההוא שאנו מיחלים על בחינת כבודך וזהו כאשר יחלנו לך לא על שמזה ימשך טובה לנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.