אלשיך/תהילים/לא

אלשיך תהילים לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

בך ה' חסיתי כו' הנה לפי הנראה זימר המזמור הזה טרם ימלוך עודנו בורח עדיין מפני שאול ואמר כי היה נכוה בשתי אשות אחד שמא יהרוג את שכנגדו ויחטא ומה גם בשאול כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה שנית שמא יהרג והראשונה גדולה מן השנית כי בראשונה יש מיתת הנפש ובשנית מיתת הגוף. ונבא אל הענין אמר הנה מבלי אתפלל כי אם במה שבך ה' חסיתי בזה בלבד ידעתי שאל אבוש לעולם לא בעולם הזה מצרות הגוף ולא בעולם הבא מצרות הנפש ולא אצטרך לבקש ממך רק שבצדקתך פלטני שיהיה בתורת צדקה ולא תנכה לי מזכיותי והנה זה הוא אשר תעשה בזכות החסיון בך בלי תפלה:

ג

אך מה שאני מוסיף לבקש מאתך ע"י תפלה הוא הטה אלי אזנך אל תפלתי והיא שלא תאריך זמן אל ההצלה כי אם מהרה הצילני ואל תאחר ולא יהיה המהירות שתמית רודפי כי אם היה לי לצור מעוז שאיני חפץ במיתת אויבי כי הנה עמך המה ואיני חפץ שתפיל אותם ואהיה אני הגורם כי אם היה לי לצור מעוז להנצל מידם ולא להצר להם באופן שמבלי פגוע בהם והם יחזיקו ברדיפתם אותי יארך הזמן ופן יקרה אסון ועל כן צריך מהרה הצילני כי הנה אני נכוה בשתי אשות וצריך תהיה לי לבית מצודות הם שתי מצודות א' לשמור גופי מליהרג שנית לשמור נפשי מדם נפשות צדיקים והוא כי אם אעצור כח לכבוש יצרי יום או יומים לא אוכל להתמיד זמן הרבה כי יחם לבבי ואהרגם באופן שצריך שתי מצודות להושיעני ועל כן אמרתי מהרה הצילני כי לא אוכל ימים רבים לכבוש את יצרי ואהרוג:

ד

ופירש ואמר כי סלעי ומצודתי אתה כו' והוא כי יש שני מיני חוזק להנצל מן האויב א' לחסות בצד סלע גבוה ותלול שהוא מגן לו מאחוריו ואין האויב בא כי אם מלפניו והוא נלחם בו פנים בפנים בנשק ברזל ויש סוג הגנה שנית גדולה מזו והיא אשר הוא תוך מגדל ומצודה מוקף מכל צדדיו. ונבא אל הענין אמר דוד הנה לשמור את נפשי אתה סלעי כי אני לוחם ביצרי האומר לי שאהרוג פנים בפנים ואתה מסייעני ומגן לי פן יבא ויכבשני ויחטיאני במה שלא אדע לשמע פתע פתאום כמשל אשר הוא נשמר מאחוריו בשן סלע והוא נלחם מלפניו והוא ענין בא ליטהר מסייעין אותו ובבחינה אחרת אתה מצודתי לשמור את גופי מליהרג כי אתה שומר אותי כמצודה מכל צד משא"כ לשמור הנפש מלהרוג אני את אחרים כי אין מלחמת היצה"ר מסורה לה' לבדו כי אדרבא הכל בידי שמים וכו' רק סיוע כסלע כמדובר ועל כן מה שאבקש ממך הוא כי למען שמך תנחני ובעצתך בל תניחני ביד יצרי להניח הנהגתי על עצמי לבדי כי יוכל יצרי לי ויאבדני כי יחם לבבי להרוג את קמי ועל דבר הגוף פן ימיתוני אני אומר ותנהלני:

ה

באופן תוציאני מרשת זו טמנו לי להמיתני:

(ב) או יאמר ע"ד זה והוא כי ראה והנה צרת הנפש פן יהרוג את אחרים וצרת הגוף פן יהרגוהו הן שתים רעות גדולות מליתקן. צרת הנפש מפני שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וצריך שהאדם יעשה העיקר וגם השנית גדולה מאד שמא יהרג והוא להיות הבאים להרגו בעלי בחירה ואין הוא יתברך מעכב ביד האדם לעשות כל אשר יזום לעשות כי הבחירה חפשית שאם לא כן בטלה מדת שכר ועונש והוא מאמר נבוכדנאצר אל חנניה וחבריו באמרו ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כמפורש אצלנו במקומו על כן אמר בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם לא בעולם הזה על צרת הגוף ולא בעולם הבא על צרת הנפש אך על צרת החומר ירא אני שלא אזכה להיותם בעלי בחירה לכן בצדקתך בתורת צדקה פלטני:

(ג) ועל הנפש פן אהרוג גם הוא קשה כי הכל בידי שמים הוא כו' אך לזה הטה אלי אזנך מהרה הצילני פן לא אעצור כח לעכב עצמי מלשלוח יד ברודפי אם יארך הזמן אך בהיות ההצלה מהרה אבטח בי שאוכל לכבוש את יצרי בזמן קצר ואם תאמר נא ה' כי זה אי אפשר להיותם בעלי בחירה ולא תמנע בחירתם הלא איני אומר תמננו מהם כל אשר יזמו לעשות כי אם שתניחם לעשות כל הכנתם ולפרוש רשתם כי אם שתהיה לי לצור מעוז שלא יוכלו לי ואלו לא היה רק בשביל הגוף בלבד לא שמתי עצמי בזה אך הוא כי ע"י כן תהיה לי לבית שתי מצודות להגן בעד הנפש ובעד הגוף וא"כ אחר שהצלת הנפש בכלל אערב אל לבי לשאול זה וזהו לבית מצודות להושיעני:

(ד) ומה שאצטרך לכל הבקשה הזאת עתה עם היותך גם עד כה מצילני גם מן הארי וגם מהדוב ומגלית ומפלשתים הלא הוא עד כה סלעי ומצודתי אתה כי לא היה צריך גדר צור מעוז כ"א גדר סלע הרפה מצור מעוז וגם לא הייתי צריך שתי מצודות רק מצודתי שהיא מצודה אחת אך עתה שאלה הם מישראל ובחיריים צריך למען שמך הוא שם ה' הנאמן לשלם שכר כפרש"י פרשת וארא ששם זה מורה נאמן לשלם שכר בין אצל קיום מצות בין אצל עונש ועל כן אם תמנע בחירתם בטל שכר ועונש ומה תעשה לשמך הגדול המורה שכר ועונש לכן למען שמך צריך תעשה אחת משתים או תנחני ותנהלני באופן שלא אלכד ברשת זו טמנו לי כי תניחם לעשות כל הכנות צודתם לבלתי בטל בחירתם אבא עד תוך רשתם על דרך הכתוב אצלנו על פסוק ושמר רגלך מלכד כו':

(ה) תוציאני אחרי כן מרשת זו טמנו לי כי בזה אתה מעוזי בלבד ולא מבטלם ממזמותם ועונשם אתם כי כל יכלתם עשו אלא שאני נמלטתי מרשתם וזהו כי אתה מעוזי:

ו

בידך אפקיד רוחי כו' הנה כתבנו כי לא להיות נרדף מאחיו מישראל היה ירא מצרת הנפש פן יהרוג ומצרת הגוף פן יהרג והנה ידוע כי ג' שותפין באדם אביו כו' אמר מה שאני עושה עיקר ומפקיד בידך הוא רוחי תשמרנה מצרתה הוא מן החטא ואם אתה פדית אותי הוא החומר בל אהרג הנה יראה היותך אל אמת כי להיותי חש על חלקך חשת על חלק אבי ואמי והוא חסד של אמת שאינו כבשר ודם האומר לחברו שמור לי ואשמור לך כי כל אחד צריך לחבירו וגומלים זה את זה אך אתה אינך צריך אלי ותשמור חלקי וזהו אל אמת:

ז

שנאתי השומרים הבלי שוא כו' הלא אמרתי לך כי מה שאני עושה עיקר הוא מהצלת הנפש שלא אחטא אם אהרוג את הזולת מבני ישראל רודפי ואתה בחסדך ואמתך פודה ומציל גם את גופי והנה היה מקום לב"ד לחלוק ולומר אולי אין עיקר תשוקתי רק לחיות לבא אל המלוכה ואל המעלה בעולם הזה כאשר הבטיחני שמואל הנביא לזה אני אומר כי הנה אין זו מדתי כי הלא שנאתי השומרים ומקוים הם טובות העה"ז ויהיה שומרים כד"א ואביו שמר את הדבר ואני לא כן כי אם אל ה' ולא אמר על ה' כי אם אל ה' לומר ואני מה שאני שומר ומקוה הוא אל ה' ולא אל הבלי שוא בזה בטחתי:

ח

שאגילה ואשמחה שהיא גילה ושמחה אחד על הנפש ואחד על הגוף שלא אהרוג ושלא אהרג וזה בחסדך ויש טעם לעשותך כך כי הנה אשר ראית כו' והוא כי גוף ונפש הם ב' חברים והיה אפשר שכל אחד יצטער על עצמו הגוף שלא יהרג והנפש שלא אהרוג אך פה לא היה כן כי אשר ראית את עניי בקרב לבי הוא מה שידעת בצרות נפשי כי מה שהיה מצר זה היתה מצרה זו שגם הנפש היתה מצרה ב' צרות שלה ושלו והוא ממש אשר ראית את עניי של גופי בקרב לבי וזה בטחון שתחוס על שניהם:

ט

וכן עשית שלא הסגרתני ביד אויב הידוע הוא היצה"ר להרוג והעמדת במרחב רגלי לנוס שלא אהרג:

י

חנני ה' כו' אחרי אומרו כי כאשר שאל מאת ה' להציל את גופו מיד אויביו שמא יהרג ואת נפשו שמא יהרוג כן עשה ה' לו בא לשאול מאת ה' אשר רמז למעלה שלא ינכה ה' לו זכיותיו כי אם יהיה מתנת חנם ואמר חנני ה' כמה ד"א ואתחנן אל ה' ששאל מתנת חנם כענין וחנתי את אשר אחון ואמר כי הנה ראוי הוא תעשה לי את הדבר הזה כי הלא ראה כי בכל צרות גופי לא הייתי מצטער בעצם רק על צרת הנפש עד שהייתי מכלה גופי מצרתה וז"א כי צר לי כלומר כי מה שצר לי שאני מצר עליו עד גדר שעששה מכעס עיני נפשי ובטני אינו על מציאות כליון הגוף כי אם על שלא כליתיו בעבודת ה':

יא

כי אם כלו ביגון חיי ושנותי באנחה בטרדת אויביו ולא כליתים בעבוד את ה' כי אם שתחת כלות כחי בקיום מצות כשל בעוני כחי באיזה עון שגרם היגון ואנחה עד גדר שלא בלבד נפשי ובטני כי אם ועצמי עששו:

יב

ובמה היה בעיני כאלו כלו ביגון חיי כו' הלא הוא כי כל כך נשתנו פני מאשר עששה מכעס כו' ואשר עצמי עששו עד גדר שמכל צוררי הייתי חרפה שנבזיתי כ"כ בעיניהם עד היותי חרפה להם להחשיבני להיות צוררים אותי ולא ששנאתם גרמה היותי חרפה להם ולא איכותי כי הלא ולשכני הקרובים ואוהבים אשר הכירו הודי תחלה היתה החרפה מאד בעיניהם ופחד למיודעי שפחד קראם מראות שמשחת מאיש מראיתי עד שרואי בחוץ נדדו ממני:

יג

ולא הייתי מצר על אבדן גופי כי מצדו נשכחתי כמת מלב שנשכח כאלו לא היה ובלתי נרגשת צרת מותו ומי יתן והיה בלבי כמי שמת ויש לו טובה אחרי כן באותו עולם כי לא נאבד רק לדורו ולא לעצמו כי אם ככלי אובד שהוא ככלי מכלי תשמיש האדם שבלה ואובד לגמרי ולא כגוף האדם שעם שהוא כלי לנפש אינו לגמרי כי אם הוא כישן אך הייתי ככלי אובד שהוא בעצמו אובד לגמרי עד אפס תקוה אך מה שהייתי מצטער על צרת הנפש בלבד פן תאבד תקותי לולא ה' עזרתני והצלת נפשי וגופי לכן אחר שכ"כ הייתי מצטער על צרת נפשי ראוי הוא תחנני לבלתי נכות לי זכיותי על הצלתך אותי:

יד

כי שמעתי דבת כו' אמר ראה נא ה' כמה הייתי מצטער על צרת הנפש פן אחטא לך כי הלא כאשר שמעתי דבת ושיחת רבים שבאה אלי שמועת ושיחת היות רבים באים עלי להרגני שעדיין היו רחוקים ממני כנודע מתואר שמיעה שהיא מרחוק לא היה נופל עלי בשמעי מורא ומגור מהרבים ההם שהיו רחוקים עדיין ממני כי אם מגור מסביב שהוא מהקטיגורים שפעלתי בעונותי אשר המה סביב לי ומתחברים עם יצרי להחטיאני כעמן עבירה גוררת עבירה מהם יגורתי פן בהוסדם יחד עלי כחות טומאות עונותי לקחת נפשי זממו ולא להפיל גופי שהוא להחטיאני פן אתעורר להרוג את אישי ישראל או להרהר אחר מדותיו יתברך או על אמונתו כי משחני למלך ואני נמסר לטבח:

טו

משא"כ מצרת האויבים הרחוקים עדיין שהוא לגוף בלבד כי הנה על זה יש לי בטחון שלא ימיתו את גופי כי הנה ואני עליך בטחתי ה' וכ"כ בטחתי בך עד אמור אלהי אתה כי לא תניחני ביד יצרי באופן שלא היית מכנה שמך עלי ולא יראתי פן תקצוף עלי שהייתי מכנה אלהותך עלי בחיי לומר אלהי אתה:

טז

והראיה שאתה אלהי כי לא בדרך טבע באתי לעולם ולא היתה לי קצבת חיים ככל אדם כי נפל הייתי ראוי להיות וז"א הנה בידך עתותי עת ללדת ועת למות ולא ביד טבע ואם כן אפוא אם ימיתוני ימצא שלא בידך הם כי אם ביד אויבי. או יאמר אחר שהייתי נפל ואתה מחייני נמצא שכל עתותי שאני חי בידך הם ואם יהרגוני לא יחשבו כנוטלים נפשי מגופי כי אם מידך ה' ועל כן לא חשתי להיות לי עיקר המגור רק מהנפש כי ממיתת הגוף אמרתי טענה זו בידך עתותי הצילני מיד אויבי ומרודפי הם שאול ואנשיו וכיוצא:

יז

עוד אבקש מאתך ה' אל תהיה תשועתי מיד רודפי עי מיתתם שתקצוף עליהם ותפילם ואמלטה רק אני כי אם האירה פניך על עבדך בלבד שבהארת פניך עלי לא יוכלו לי כי תפול חתיתי עליהם. עוד שנית שלא תנכה זכיותי רק הושיעני בחסדך על צד החסד:

יח

ועל ידי כן אל אבושה כי קראתיך מה שאין כן אם היו מתים מישראל על ידי שהייתי בוש ומתחרט ואומר טוב לי מותי מחיי כי יענשו על ידי כי גם ענוש לצדיק לא טוב ומה גם לאיש כשאול צדיק גמור ומשיח ה' ולא תאמר כי לא תמית כי אם הרשעים שבהם כי הנה טוב הוא שיבושו הרשעים וישובו בתשובה בעה"ז כי לא תחפוץ במות רשע כי אם בשובו כו' וזהו יבושו רשעים בראותם השגחת הצלתי כי לא יכלו לי ויהיה פלא בעיניהם כי יבושו מרדיפתם אותי ועשותם רע וידמו בשבילי עונש שאול ואבדון וישובו וזהו וידמו לשאול:

יט

וגם תאלמנה שפתי שקר כו' מלדבר סרה וישובו אל ה' ואם נאמר ע"ד רז"ל כי צדיק האמור כאן הוא צדיקו של עולם יאמר כי הנה בהיות נרדף דוד היה צד חילול ה' באמור רשעים מה שוה לו עבוד את ה' והוא כשור לטבח יובל עתה ע"י הצלתי בפלא הזה תאלמנה כו' וישובו עד ה' ויתקדש שם שמים לעיני הכל תחת אשר חללוהו משא"כ במותם:

כ

מה רב טובך כו' הנה כתבנו כי הנצל איש מכל צרה יותר נקל מהנצל מבני אדם למה שהם בעלי בחירה כנודע ואעפ"י כן הוא יתברך ממציא המצאות להציל הצדיקים החוסים בו גם מבני אדם בחיריים באופן לא תבטל בחירתם ואם כן הצדיק החוסה בו יתברך גם כנגד בני אדם הצרים אותו היה נראה בטחון בטל כי לא יבטל הוא יתברך הבחירה ואדרבה לסכלות יחשיבנו אמר דוד אדרבה אני אומר שאדרבה אין קצה למי שבוטח בה' נגד בעלי בחירה שגם על זה חוסים בו יתברך כי אין מעצור לה' להושיע מידם. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל בב"ר כי גדול שכר הצדיקים מבריאת העולמות כי בבריאת העולמות לא נאמר לשון פעולה אלא בריאה או עשיה ובשכר הצדיקים נאמר פעלת לחוסים בך הנה כי תואר פעולה יורה על דבר עצמיי ועיקרי מאד ובזה יאמר הנה מה רב טובך אשר צפנת לנקראים יראיך אך עדייו לא תקרא פעולה אמנם אשר הוא שכר לחוסים בך אפילו כנגד בני אדם בעלי בחירה ההיא תקרא פעולה לעוצם השכר וזהו פעלת לחוסים בך נגד בני אדם שבוטחים בך שתצילם גם בהיות נגד בני אדם אשר הם בעלי בחירה שיורו על גודל הבטחון והוא כי אין מעצור לה' להושיע גם מידם וכמאמר חנניה וחבריו באמרם והן לא ידיע להוא לך מלכא כו' והן איתי אלהנא די אנחנא פלחין כו' ומן ידך מלכא ישזיב ככתוב אצלנו שם כי נבוכדנאצר אמר ומאן הוא אלהא די ישזבינכון מן ידי כלומר גם אם יצילכם מהאור לא יצילכם מידי כי בחיריי אנכי והשיבו ומן ידך מלכא ישזיב כי גם על זה בטחו בו וזה יאמר הנה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אמנם לפעולה תתייחס מה שזימנת לחוסים בך שתצילם אפילו נגד בני אדם כמדובר:

כא

ועוד תפליא לעשות עמהם כי לא בלבד בעת רצון תצילם מבעלי בחירה כי אם גם בעת הסתר פניך מהם תסתירם מאויביהם בעלי בחירה וזה למה מאשר קראה לו שעם היות לו הסתר פנים לאיזה םבה שהיה היה נרדף כמה זמן ואין זה רק הסתר פנים עם כל זה להיותו חוסה בו יתברך אפילו נגד בעלי בחירה הסתירו ה' משאול וסיעתו וזה אומרו תסתירם בסתר פניך שמסתירם גם בזמן הסתר פניו מרוכסי איש וגאותיו לרודפו לבל ירום דוד במלכות כי אם הוא וזרעו ולא עוד אלא שתצפנם בסוכה מריב לשונות כי להסתירו מריב לשונות עשה לו סוכה כמו רגע להסתירו בה והוא כי בבא הזפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו ואמרו לו מקום חנייתו ונכנס במערה במקום אשר שם הלך לבקשו וארז"ל איך לא חפש שאול אם נחבא שם ואמרו כי מיד בהכנס דוד ואנשיו נעשתה בפי המערה כמחיצה מיריעת עכביש ויאמר בלבו אלו נכנס פה אדם היה סותר קורי עכביש ובזה אפשר יאמר פה תצפנם בסוכה את האנשים בסוכה קלה שאין לך סוכה קלה כאריגת עכביש כדי לינצל מריב לשונות המלשינים. או יאמר איך יעשה ית' להציל מבעלי בחירה הלא הוא שאם מה שייראו מאדם יתגאה ויקום עליהם ויכם אתה תסתר בסתר פניך כי תסתיר פניו מהאיש הבא להצר למו ויסתלק מעליהם כאשר קרה לשאול שהיה רודף לדוד ובא שמועה שבאו אויבים עליו במקום אחר ויעל מעליו ואם הצרה היא מריב שוט לשון יצפנם בשפע משך סוכת שלום וינצלו מהריב ולמה מכניס הוא יתברך בכל זה בעבור הצדיק ולא יעזבנו ביד רודפו לבלתי שנות הבחירה אך אין זה רק כי זכות הבטחון בו יתברך רב מאד על דבר כזה שהוא גם כנגד בעלי בחירה עם היותו כדבר נמנע ואם כן אין ספק פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כמדובר:

כב

ברוך ה' כו' אמר הנה אמרתי כי לחוסים בו יתברך אפילו במה שהוא נגד בעלי בחירה שמסתירם באופן שאויביו הבעלי בחירה לא ימצאום אמר עתה ועוד עלי לשבח לאדון הכל כי לא בלבד הסתירני מלפני שאול בל יראני עד נתראיתי לו כי אם גם אחר היותי כתוא מכמר בקרב אנשים בעלי בחירה אשר היה בלבם להסגירני ביד שאול ואנשיו הם בעלי בחירה והם בעלי קעילה ומשם הוציאני ה' עם היותי בעיר מצור דלתים ובריח שהייתי כאסור בזיקים כי זה יותר מאשר הסתירני בברחי מליפול בידו וזהו ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור דלתים ובריח היא קעילה שאמר שאול סגר אותו אלהים בידי כי היתה כונת בעלי קעילה למסרו ביד שאול נמצא היה כבר כתוא מכמר:

כג

ואז בעיר מצור משולל בית מנוס אני אמרתי בחפזי להמלט הנה נגרזתי ואין תקומה מפאת מה שהוא נגד עיניך היא הבחירה כי לא תעכב לידם כי סילקת השגחתך מהבחירה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך ולא מנעת הצלה ממני.

או יאמר ואני אמרתי בחפזי כו' בהזכיר מאמרם זל בגמרא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא בבי מר סמידא לכלבי ובבי מר גושקרא לאינשי לא שכיח גבי מר שתין הלולא ובבי מר שתין תכלי מר חי תשעין שנין ומר ארבעין כו' הנה על מה שהאחד היו לו צרות רבות לא היתה ראיה אל היות גם הוא צדיק אם לא על שמר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא וכן הוא מאמרנו על פסוק אני אוהבי אהב כו' שאומרת התורה גם שתראו אוהבי התורה עניים אל תאמרו שאת אוהבי איני אוהבת כי אם אני אוהבי אהב והראיה כי הלא ומשחרי ימצאונני כי אשמע תפלתם ואענה וע"ד זה יאמר דוד הנה כ"כ נצטערתי בחפזי לצאת מקעילה אשר היה נראה כי סגר אותי אלהים בעיר דלתים ובריח כי אמרתי אין זה כי אם שמאס בי ה' וסילק השגחתו ממני והניחני אל הטבע והמקרה וזהו נגרזתי מנגד עיניך אכן ראיתי כי שמעת קול תחנוני בשועי אליך כי מיד עניתני באורים ותומים ואמרת לי יסגירו כדי שאצא משם ואמלט נפשי בזה ידעתי כי צדיק הייתי בעיניך וחפצת בי ושבה רוחי אלי:

כד

אהבו את ה' כו' אמר הנה ספרתי גודל חסידותו יתברך שמציל את החוסים בו גם מבעלי בחירה על כן אליכם אישים אוהבי ה' אקרא ואומר אל תלמדו מזה לאהוב את ה' למען יעשה לכם נס כי אם אהבו את ה' במה שהוא ה' כל חסידיו כי דעו אפוא כי אמונים הם בעלי אמנה שמאמינים בה' שלא על מנת לקבל פרס שיצילם נוצר ה' מן אויביו אך דעו כי ומשלם על יתר שהוא שמשלם יתברך ומעניש את מי שעל יתר שהוא עושה יתר משורת הדין עושה גאוה שמתגאה ואומר הלא חסיד אני ובודאי שיעשה לי נס הוא יתברך משלם לו עון זה ומניחו ביד מבקשי נפשו:

כה

ושמא תאמרו איכה נעשה ויצר סמוך יגביה לבנו להרהר ולומר כי אחר שחסידים אנחנו למה לא יתעשת האלהים לנו להצילנו ויכריחנו לעשות הטוב על מנת להנצל מאויבי נפשנו לזה אמר חזקו ויאמץ לבבכם כו' והוא באשר ידענו כי אומרו לבבכם בשני ביתי"ן הוא על שני היצרים והענין כי הירא מהזולת ובלתי בוטח בה' יחת כענין אל תיראו ואל תערצו כמה שלא תיראו אל תערצו וכן הוא אומר אל תירא מפניהם פן אחתך לפניהם וההפך במתחזק וקונה לב בבטוח בה' כי הוא יתחזק מעט והוא יתברך יחזיקנו הרבה וזהו חזק שהוא מעצמך ובזה ויאמץ לבבכם מאת ה' כל המיחלים לה':

(כד) או יאמר אהבו את ה' מצד עצמו חסידיו והוא יתברך יעשה את שלו כי אמונים נוצר ה' ואם תראו כי ומשלם לאשר על יתר טובותיו עושה ג"כ גאוה להתקומם על הצדיק ומשלם לו על פניו טובה:

(כה) אל ירפו ידיכם מלבטוח ולייחל לה' כי אם אדרבא חזקו בזה ויאמץ לבבכם באמור אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שתחזקנה ידיכם כל המיחלים לה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.