אלשיך/משלי/לא

אלשיך משלי לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מה שכינה את שמו פה למואל וענין הכתוב יהיה כי אין מלכי ישראל אשר יבחר ה' בהם כמלכי הארץ שמלכותם שררה וגאוה רק לה' המה לעבוד עבודתו יתברך ולהיישיר את העם בדרך ה' ועל כן נצטוה יקח ספר התורה והיתה עמו וקרא בו כו' ונבא אל הענין והוא כי דרך מלכי הארץ שאם תיסרם אמם ותוכיחם בדברים קשים ומה גם אחרי מולכם כי יבושו מהגיד הדבר בפרסום לולא כאשר דברי המוסר הם משא דבר ה' כי כבוד הוא להם ע"ד מעשה נבוכדנאצר שכתב לכל עממיא אשר יסרו ה'.

אמנם מלכי ישראל ומה גם של בית דוד אשר מלכותם לה' הוא לא יבושו מלספר דברי תוכחות אשר תיסרנו אמו בהיותם אמרות טהורות לעבוד את ה' ובהכיר זה שלמה המלך ספר בפיו ובשפתיו אמרי תוכחות מוסר אשר יסרתו אמו ביום חתונתו את בת פרעה והיה יום חנוכת המזבח וישן עד ד' שעות ביום ולא בוש כאלו דברי המוסר משא דבר ה' אחר שהמכוון לעבודתו יתברך עם היות גדולת מלכותו עולה על גבי כל מלכי הארץ כי גם לפניו יתב' היה נחשב למלך על כל הארץ ולא לפני בני האדם בלבד כד"א וישב שלמה על כסא ה' וז"א דברי למואל מלך כלו' מי שלמו אל הוא מלך שאינו כשאר מלכים שלא יתיחס למלך רק לעם ולא לפני האל אך זה גם לפני האל יתב' היה נחשב מלך וזהו למואל מלך כי למו אל היה נחשב למלך על כל כבודו זה לא גבה לבו מלספר אשר יסרתו אמו כי היו דבריו לאמר משא אשר יסרתו אמו כלומר שלמשא שהוא דבר ה' מחשיב אשר יסרתו אמו ולא יבוש מלהגידם והם מה ברי כו':

ב

מה ברי וכו'. ארז"ל שאמרה מה ברי כל ישראל יודעים את אביך כי צדיק היה ועתה לא יאמרו שאתה דומה אליו אלא שאתה ברי שאלי דמית בפועל הזה ומה בר בטני כל נשי אביך כשהיו מתעברות לא היו מתיחדות עוד אליו אני דחקתי ונכנסתי כדי שתהיה מלומד ומזורז ואיך לא נזדרזת ומה בר נדרי כל נשי אביך היו טדרות נדרים כדי שיתן להם הקב"ה בן שימלוך ואני הייתי טדרת כדי שיתן לי בן כשר וצדיק ולא שוה לי ואפשר לבאר הכתובים על פי דרך זה שתני והדר מפרש מה שכוונה דבריה אלה כנגד אומר מה ברי שהוא פן יאמרו שאתה ברי דומה אלי ויחשבוני שהייתי שטופה בתאוות והייתי בעצת אביך כשלקחני:

ג

על כן אמרה אל תתן לנשים חילך כלומר מה שאמרתי מה ברי הוא שעל כן היה ראוי שאל תתן לנשים חילך פן יטילו הפגם בי כי זה גרם עתה ע"י בת פרעה כי יאמרו שבחטא יחמתך אמך ובשלי נדבק בך מדה זו וכנגד אמרה ומה בר בטני פירשה ואמרה מה שאמרתי ומה בר בטני הוא כדי שודרכיך למחות מלכין להוכיח ולמחות בעשותם אשר לא טוב שמה שדחקתי ונכנסתי היה כדי שתהיה מלומד ומזורז שיהיו דרכיך למחות מלכין שתהיה אתה מוחה ומזרז את המלכים הבלתי זריזים המתדמים לנשים עצלמות במיעוט הזריזות שעל כן הוטלה נו"ן בסוף התיבה במקום מ"ם:

ד

ומה שאמרתי ומה בר נדרי הוא שנדרי היו אל למלכים שלא נדרתי כדי שתהיה מהמלכים רק למואל שתהיה לה' צדיק וכשר וזהו למואל כלומר למו אל יתברך קרוב אליו במעשיך ושמא תאמר שלא תאשם בעצם כי הלא היין בוגד בגד בך והרבה יין עושה גם זה תן התוכחות כי אל למלכים שתו יין ומה גם למו אל וגם לא לרוזנים שתחת ידו בשער המלך ובעין משפט בית דינו אין להם אף לשאול אי שכר איה ימצא לקנות:

ה

ושמא תאמר כשיראה עצמו שתוי יזכור מה שכתוב בתורה יין ושכר אל תשת וכו' ולהורות וכו' שאז"ל מכאן שהשותה רביעית יין אל יורה וימתין עד יפיג יינו לז"א מה שאני חושש הוא פן ישתה וישכח מחוקק שסמך בתורה יין ושכר אל תשת אל אומר ולהותת וכו' מכאן שהשותה רביעית יין אל יורה ובאמרו מחוקק אפשר הגזים ואמר שגם את משה המחוקק ישכח ומה גם רמז סמיכותו או ישכח שמשה שהיה מלך הקפיד על השכרות באמרו בקר ויודע ה' וכו' כי המלך הזה ביין ישכח מחוקק ולא ישית לבו לזכור שאסור לו להורות וישנה דין כל בני עוני שיטעה בדין ויחייב את הזכאים או ההפך ויעשה כן לבני עוני שהם ישראל מיוחדים אל העוני בעה"ז שאין טובם מיוחד רק לעה"ב:

ו

ושמא תאמר א"כ שהיין בוגד והוא תקלה בעולם למה נברא לז"א תנו והניחו כד"א ולא נתן סיחון שכר לאובד הוא העני לשמחו ונקרא אובד כד"א אם אראה אובד מבלי לבוש ברכת אובד עלי תבא או לרשעים לרז"ל לקבל שכרם וגם יין תנו למרי נפש שהם מרים מפאת נפש שחסרה מהם כמז"ל לא נברא יין אלא לנחם אבלים לאלה תתנוהו ולא אליכם:

ז

ופירש הטעם על העני האובד אמר ישתה וישכח רישו ועל האבלים מרי נפש אמר ועמלו לא יזכר עוד אשר עמל בו בנפטר ואשר גדלו ועתה יחסר ממנו ולרז"ל שאמרו לא נברא יין אלא לאכול שכר זכותם של רשעים בעה"ז ולנחם אבלים שנא' תנו שכר לאובד הוא הרשע ויין למרי נפש הם אבלים.

וראוי לבקש טעם למה נתייחד להם יין בשכרם ועוד כי איך יתן טעם לזה באמרו ישתה וישכח רישו אך יהיה כי הפרוק נותן טעם תדע למה היין הוא שכרו כדי שישתה וישכח שהוא רש מן המצות ולא ישוב כי אין מספיקן בידו לעשות תשובה ועל המרי נפש אמר ועמלו וכו' כמפורש:

(ב) או יאמר אל תתן לנשים חילך לומר הנה א' מד' דברים הסבה הרעה הזאת שנתאחרת עם בת פרעה ולא שמת לבך אל חנוכת בית ה' בבקר בבקר או היותך בני שאיני כדאית יצא ממני בן הגון על שנעשה על ידי דבר בלתי הגון וזהו מה ברי כלומר מה תתאנה ותאמר שאתה ברי ועל כן יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידך וגם שלזה יש תשובה כי הלא הבן אשר נעשה בלתי מתוקן לא אתה הוא כי מת ואתה נולדת אחרי כן תוכל עדיין לומר שאתה בר בטני שנתהוית בבטן שנעשה בו דבר בלתי הגון וזהו ומה בר בטני כלו' ומה תאמר שאתה בר בטני ועל כן יצא ממך פועל בלתי הגון הלא לעומת זה בהולדתך היה הכל לשם שמים ועל פי דברים רבים שנדרתי לה' צבאות נעשית ואין ספק כי הנולד על ידי כן יצא הגון וכשר וכלו לשמים וזה אמר ומה בר נדרי וטעם ומה הוא בטעם רביע כמגבהת קול ואומר ומה בר נדרי כלומר האם תוכל להתאנות ולומר שאתה ברי או בר בטני ומה תוכל לומר שאתה בר נדרי ודומה לנדרי נולדת שמא הייתי נודרת בדברים שלא יאותו כאשר נשי אביך שהיו נודרות שימלכו בניהם זה אינו רק שתהיה כשר ואם כן על זה אין לך תשובה בני:

(ג) ואם תאמר טענה ב' שהנשים הטעוך הלא איש אתה ומי כמוך בדרכיך ראוי למחות ולהוכיח ביד מלכין הנותנים חילם לנשים ואיך תשא פניך למחות מלכין בדרשותיך וקבוציך שאתה מקהיל קהלות ודורש ומוכיח לרבים ולמלכי ארץ כי על כן נקרא קהלת כמו שאמרו ז"ל וזהו אל תתן לנשים חילך אחר שודרכיך הוא למחות מלכין בנו"ן פשוטה בסוף תיבה לרמוז מלכין הנותנים חילם לנשים ודבקים בהן ואיך תוכיחם ותמחה בידם ותאמר שאתה תרבה ולא תסור ולא הם ואיך תמחה בהם ואתה לא נאה מקיים רק נותן לנשים חילך:

(ד) ואם תענה ותאמר טענה ג' לומר כי לא דרך נשים עכבך במטה רק דרך מלכים שהוא לישן עד ג' שעות וכן עשית כי אם שבהכנת הקימה ולבישה ויתר הכנות והלוך נתקרב הקרבן בד' שעות גם זו אינה טענה כי אל למלכים למואל כלומר אל למלכים יש לך להדמות כי אם למו אל תדמה כי קדוש תהיה כי קדוש הוא ואינך כשאר מלכים ואם תענה טענה ד' לומר שהיין בוגד בגד בך גם זו אינה טענה כי אל למלכים שתו יין כלומר אין צריך לומר אתה כי למואל אתה שאינך דומה לשאר מלכים כי גדול גדרך מהם כי אם גם לכל כלל המלכים אל למלכים שתו יין ולרוזנים הם ת"ח אל להם גם כן לומר אי שכר כלומר איה שכר כמה דאת אמר איפה לקטת היום שהוא כאומר איה איפה:

(ה) פן ישתה המלך וישכח מחוקק בספר אשר עמו כמה דאת אמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו ולרוזנים הם ת"ח לא יאות לשום אחד מהם שכר פן ישנה דין כל בני עוני שיטעה בדין:

(ו) ושמא תאמר והלא היין משמח אלהים ואנשים וטוב להעביר עצבות המעכב החכמה דשמעתא בעיא צילותא לזה אמר תנו כו' לומר תנו אותו לעצבים בעצם והם האובד בעניו ומרי נפש באבלותם מרים מצד נפש שחסרה מהם:

(ז) שישמחו על ידו שישתה האובד מבלי לבוש וישכח רישו ומר נפש עמלו לא יזכר אך המלכים עשירים הם ואין להם צורך לשכח הריש וגם לא עמל שעמלו לא יזכר עוד ואם כן תנו אותו מאתכם לאלה העצבים בעצם ולא לכם שאם יצוייר יקרה לכם עצבות מה הוא מקרה ולא עצמי:

(ג) עוד אפשר באומרו ודרכיך למחות כו' לומר אל תתן כו' שעל ידי כן ודרכיך יהיו למחות מלכון כלומר ראויים למחוח בידך ולהוכיחך לא בלבד המלכים השלמים כי אם גם מלכין חסרין המשולים לנשים וזהו הנו"ן פשוטה:

(ד) עם היות שאל למלכים למואל כלומר שאין צריך לומר מלכין חסר בנו"ן כי אם אף המלכים שלמים במ"ם אל להם לדמות למואל וזהו אל למלכים למואל וכ"ש שיבא לגדר יהיה למחות בו מלבין חסרים ואם היין גרם אל למלכים שתו וכו' כמפורש למעלה:

ח

הנה אומרו חלוף פירשו המפרשים כל העולם שמתחלף ואחשוב יאמר דינא דגמרא וכמו שהביאו הרמב"ם סוף סנהדרין וז"ל שכאשר הבעל דין מתחיל טענה ואינו מבין לגמרה או שיש לו טענת אמת ומחמת רעתה או סכלות מתחלפת לו ואינו אומרה יכול הדיין לאמרה משום פתח פיך לאלם וזה יאמר פתח פיך לאלם אך לא לכל פן תהיה כעורכי הדיינין רק ואל דין כל בני חלוף הם המתחלפים מטענתם מחמת פתיות או בהלה או שמתחילים ומתחלפים ממנה וזהו אל דין כל בבי חלוף:

ט

ומה שכתב ומתישבין בדבר כו' יאמר פתח פיך שפט צדק כו' לומר שמור פתחי פיך טרם תענה פן תטעה כי אם מתון מתון כי הלא יקרה לפעמים יבא בעל דין פתי ויראה הדיין שיש לפניו טענה צודקת לאמרה ולזכות בדין ועולה על רוחו שפתיותו גורמת שלא יטעון אותה ולפעמים הוא שאינה אמת בנושא ההוא ואם יטעון הדיין אותה נמצא חושב היותו פותח פיו לאלם והוא שופט שקר על כן אמר פתח פיך שפט צדק כלומר גם שאמרתי לך פתח פיך הזהר שתשפוט צדק ולא תהיה פתיחת פיך באופן תהיה משפטיך בשקר והוא שתשים לבך אל פרטי הנושא ועומק לב הבעלי דינים מובן מהיוצא מפיהם ושמא תאמר הלא יותר לי בהיות הבעל דין עני או אביון ואראה לו טענה מוכנת לכלכלו בעניו לזה אמר אף אם הוא עני ואביון הזהר משפוט שקר כי לא אלם הוא:

י

הנה ידוע כי עיקר פרשה זו הוא על הנפש או על התורה וענין האשה הוא משל ומליצה ואף על פי כן לא נמיש ראשונה מדרוך בה על כף רגל פשוטה כאשר דרכו המפרשים ז"ל ואחר כך אבואה אליה בדרכה האמתי הוא על הנפש אשר האלהים נתנה לאיש הזה החומרי לאשה להוליד בנים ותולדותיהם של צדיקים מעשים טובים כאשר יבא בס"ד.

והנה לבא אל הביאור נקדים ענין הנראה מספר הזוהר על דבר זווגי אשה לאיש ויהיה הדבר ההוא ענין מאמר רבותינו ז"ל בגמרא כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני כי כפשוטו הוא דבר בלתי צודק לומר שאם ישא איש ב' נשים שהראשונה תהיה מפאת גזרה והב' לפי מעשיו ובכמה וכמה יתהפך הדבר מהנראה בחוש ומה גם כי לפעמים אין אדם לוקח בת זוגו בפעם הראשונה ועוד כי אחר שאין דבר שלא בהשגחה למה יגרע הזוג הראשון מהיות גם הוא לפי מעשיו היתכן תהיה גזרת אלוה ממעל דבר בלתי מתוקן ומה גם דבר גדול כזה שיהיה לפי ההזדמן ולא לפי מעשיו והלא אין זווגו של איש אלא מהקב"ה וידוע כי לא יעשה ה' אלהים דבר אך במשפט אך הענין הוא כי טרם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני והוא לפי יחס נפש הפלוני ההוא מזווגין לו אשה שתתייחס נפשה עם נפשו נאצלת גם היא מאז נאצלה נפשו מתחת כסא הכבוד כי אין לך דבר שאין לו בן זוג שיהיה זה לעומת זה שופע ונשפע ועל כן מי שאין לו אשה אינו שלם שיחסר מנפשו הבת זוג שלה מעין מקורו ועל ידי כן כשנושא אדם את בת זוגו בהזדווג חומרו עם חומרה לבשר אחד גם נפשותיהם שלו ושלה אשר הם כאחדים ביחס מקורם יזדווגו ויתאחדו גם המה ומה גם ע"י טוב הכוונה ויתהוה מהם כח נפשיי בנער היולד כי בהשפיע בשר בבשר ישפיע נפש בנפש כנודע ליודעים חן ועל ידי כן לא יצא דבר בלתי מתוקן כי אם בן ראוי והגון מורם מהם כיוצא בהם לפי ערך נשמותיהם כי א' המה מיחוס ומקום א' משא"כ אם היתה נפש האיש מגזע בחינה א' מבחינות יחוסיהם ונפש האשה מסוג אחר שלא יתאחדו הנפשות בעצם על הפרש התיחסותם ופרי בל יעשון מתוקן כראוי לכן יזדוגו מלמעלה קודם יצירת הולו בת פלוני לפלוני שהוא הזווג האמתי לפי יחם הנפש הניתן לפלוני יזווגו וייחדו אשה שנפשה מקבלת אל נפשו בסוג ומקור א' וזהו הנקרא זווג ראשון אך להיות שהבחירה חפשית ביד האדם יקרה שיתפרדו במעשיהם כאשר יגדלו הנערים הוא והיא כי אפשר זה יפנה דרך לא טוב ויעקש דרכיו והיא תהיה אשת חיל והנה אלהי משפט ה' לא ימהרנה לו כי לא ינוח שבט הרשע על הצדקת במעשיה לכן יתננה לרעו הטוב ממנו והאיש אשר אבדה אחרת יקח לו לפי מעשיו וזהו הזווג הב' אשר הוא לפי מעשיו שהוא בהגיע עת נשואים אחרי גדלם שלא יזווגם רק לפי מעשיו וע"י כן יקרה שאת בת זוגו יסירו ממנו כאמור ועל כן יתכן כוונו רז"ל זה במתק לשונם באמרם דרך איש לחזר אחר אבדתו והוא כי לא תקרא אבדה רק דבר שהיה לו לאדם ואבדו אך בזה יצדק כי בזווג הראשון מתנה לו ואחר הולדתו היא כאבודה ממנו עד יזכה על פי מעשיו.

והנה להיות שלא יבצר מהיות קשר מה לאשת חיל עם האיש אשר הוא בן זוגה והסירה ממנו לפי מעשיו לכן יתעתד האיש ההוא שאם ישוב ויתקן מעשיו גם ה' ישיב לו אבדתו אשר נתנה למרעהו וימות האיש אשר לרוחה ויקחנה בן זוגה אשר אבד אותה מתחלה ולא שיעשה עול חלילה להמית איש בישראל למען השב אשת האיש אל אישה הראשון כי אם שאלהי עולם ה' לא יבצר ממנו להיות צופה ומביט כל מעשה איש ואיש טרם יעשון כי עם שהבחירה חפשית הוא יתברך צופה ויודע אשר יבחר כל איש ובחכמתו יתברך הבלתי בעלת תכלית ידע לאדם ההוא את עתו אשר ישוב יכשר מעשיו באופן שתהיה ראויה להשיב לו האשה אשר יסירו ממנו ומהר ימהרנה הוא יתברך לאיש אחר המעותד לפי מעשיו או לפי קצבת ימיו מאתו יתברך למות בימים ההם בזמן ההוא אשר ישוב ירחץ יטהר בעלה הראשון בן זוגה ותהיה ראויה אליו ויסתלק האחרון וישיב לראשון הוא יתברך את נדחו על דרך מאמרם ז"ל שבעון האב בנים מתים כשהם קטנים והלא רשב"י וחכמי האמת למדונו ענין הגלגולים כי הקנימם הנכרתים באו להכרת קטנים מעת לידתם לסיבות ובחינות שונות כנודע מדבריהם ואם כן איך ימותו בעון האב הזה אם הם מתים על דבר נפש הילד על מעשיו הראשונים בגלגול הראשון אך הוא כי הוא יתברך ידע אשר יבחר האיש הזה במעשיו ומאז נולד לו הבן זרק בו נשמה העתידה ליכרת בעת יעות מעשיו וידאג עליו ויכופר עונו באופן שיוצאות ב' הכוונות אל הפועל במשפט וצדק ולא שהידיעה מכרחת חלילה רק שגלוי לפניו יתברך אשר יבחר האדם בחפשיות בחירתו כנודע.

כלל הדברים כי האיש אשר האשה הכשרה היא בת זוגו צריך זכות רב לשימהרנה לו הוא ית' כי בהעותו יסירוהו ממנו והיתה לאיש אחר הטוב ממנו שיקנה אותה כעת במעשיו הטובים וזה יתכן הוא ענין הכתוב אשת חיל שהיא אבדתו של בן זוגה מהזווג הראשון מי ימצא אבדתו שלא יגרום החטא ותנתן לזולתו וז"א ימצא הצודק באבדה והוא כענין רז"ל דרך איש לחזר אחר אבדתו שאבדה תקרא מצד עצמם כמפורש מכרם תנתן לזולתו וזהו מי ימצא שיזכה גם הוא להיות בן חיל ותנתן לו מיד וגם לא יאמר איש אני אתכשר במעשי ויאבדנה בן זוגה ואקנה אותה במעשי הטובים ותהיה לי לעולם כמכורה אלי בדמי מעשי כי הלא ורחוק מהרחק מציאות הפנינים הוא מכרה שתשאר מכורה ביד הקונה אותה בדמי מעשיו רק שאולה אליו עד שוב בן זוגה לתקן מעשיו או בדרכים אחרים אשר יעשה הוא יתברך לבלתי ידח מבן זוגו נדח באופן שאשת חיל קשה למצאה בחנם מפאת הזווג הא' וגם רחוק להיות מכורה בדמים הם דמי מעשים טובים לזולת בן זוגה:

יא

בטח כו' גמלתהו וכו'. לכאורה יאמר בטח בה לב בעלה בכל עניני איסור והיתר מעניני הבית בוטח בה שלא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידה ואמר שאצ"ל שלא יפסיד שלא יאכל או לא יהנה בבטחו בה מדבר אשר לא כדת כי אם גם מטוב מעשיה שלל לא יחסר לו שישלול גם הוא לו משלל זכיותיה ועוד לה מדה טובה זולת הנוגע אל ענין הנפש והדת ובעניני ההנהגה והוא שאם עשה לה בעלה איזה טוב גומלת היא לו כנגדו אך ולא רע שאם עושה לה הוא איזה רע אינה גומלת לו כנגדו וזהו ולא רע כי אפי' רע א' בכל ימי חייה לא תגמול לו עם היות שלא יבצר יקניטנה בכל ימי חייה יותר מפעם א':

או יאמר באשר נזכיר מז"ל בגמרא הני נשי במאי זכיין וכו' ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרן להו עד דאתו והנה לפי הדין לדעת גדולי הפוסקים יכול ללכת ללמוד ג' שנים בלי רשות ויבטח בה שלא תקפיד אך המכיר חסידות אשתו יבטח בה יותר ויותר עד ישלול כל שלל רבו לדעת בכל פרטי התורה ודיניה וכמעשה דר' עקיבא עם בת כלבא שבוע:

והנה לבא אל הביאור נזכירה מז"ל במכילתא פרשת וישמע יתרו על ונות בית תחלק שלל שבשעת מתן תורה נות בית שהם ישראל חלקה שלל התורה וראוי לשית לב למה זה קרא שם לישראל נות בית ולקבלות התורה חלוק שלל אמנם יתכן במה שכתבנו למעלה על פסוק הט אזנך ושמע דברי חכמים כו' כי אין לך על נפש ונפש מישראל שלא קבלה בהר סיני חלק המתיחס אליה ומה גם כל המחדשים חדושים והוראות הכל קבלה נפש המחדש מאז והוא מאמרם ז"ל אפילו מה שתלמיד ותיק היה עתיד לומר בפני רבו הכל מסיני ובשמות רבה אמרו בפירוש כל מה שהיו עתידים החכמים לחדש הכל קבלו מסיני והוא כי כל העתידים להולד מהיום ההוא והלאה עד סוף כל הדורות נפשותיהם שם נמצאו ושם היו וכל הנפשות יש להם יחס בתורה כל אחת בא' מבחינותיה וכל אחת החלק שהוא מתיחס אליה מאז מתן לו החלק ההוא לחדשו פה כל נפש ונפש בדור אשר יבא בו לעולם הזה וזהו מאמרם ז"ל על ונות בית וכו' כי ראש הפסוק מלכי צבאות ידודון ידודון פירשו על אשר היו במתן תורה בגוף ונפש שהיו נרתעים לאחוריהם בשמעם הקול ומלאכי צבאות היו מדדין אותם אחר כך יאמר כי כל נפש משוללת גוף הנקראת נות בית ה' כי שם ביתה עדיין מאז תחלק שלל שכל אחת נטלה חלק באמת המתיחס לה כי היא שללה ולא יתחדש בעולם כי אם על פיה כי כן לא נפסקה הלכה שחלקו בה הוא יתברך וישיבה של מעלה בימי רבה בר נחמני כי אם על פיו כי מחלקו היתה וכן באמרו יתברך אליעזר בני אומר כו' והלא התורה שלו יתברך היא ולמה יזכיר שם ילוד אשה וכן בגמרא שאמר אליהו שהיה הוא יתברך אומר הלכה בשם כל אחד מהתנאים ואמוראים חוץ מר"מ ומה לו יתברך לומר בשם בני אדם גם בני איש אך הוא לתת לכל אחד חלק בחינת נפשו.

והנה כתבנו למעלה על פסוק אם תבקשנה ככסף כי אשר לו חלק גדול בתורה שקבלה נפשו מאז לא יעלה על רוחו שבלי עמל ויגיעה תבא לו אחר הולדו כי אדרבה משכחים אותה ממנו בהולדו ולא תשוב אליו עד ישקוד על דלתות בית המדרש יום יום וייגע וימצא כי יגעת ומצאת האמן וכך היא דרכה של תורה כו' אמנם אשר לפי חלקו כי רב צריך יגיעת עשר שנים וייגע שנתים לא ישיג כל חלקו ונבא אל הביאור אמר כי אשר היא באמת אשת חיל אין צ"ל אם שנה או שתים ירחק ממנה להיות יושב אהלים ללמוד תורה שיבטח בה לב בעלה שלא תקפיד כי אם גם עד ושלל לא יחסר שהוא עד שוב נפשו לקנות כל השלל אשר שללה לחלקה מאז בסיני שהוא בלתי מושג עד תום כל היגיעה האפשרית כמפורש על אם תבקשנה ככסף וזהו ושלל לא יחסר הוא השלל האמור על ונות בית תחלק שלל כמדובר והוא כעובדא דרבי עקיבא עם בת כלבא שבוע:

יב

וראה נא מה רב טוב מדת האשת חיל כי יותר על מה שבטח בה לב בעלה תפליא לעשות כי הנה גמלתהו טוב ולא רע אין צריך לומר שלא הקפידה כי אם גמלתהו טוב והחזיקה לו טובה ולא תאמר הלא זה יהיה בהיותו בבתי מדרשות פרוש הימנה כעשר שנים או עשרים ויבא אח"כ לשבת אתה כאשר קרה לר"ע שאחר כ"ד שנה זכתה אשתו להיות עמו ימים רבים אך אם כל ימי חייה יעמוד שם ולא תזכה להיות עמו וכעובדא דר' פלוני שבבואו מצאה שמתה הלא ירע לה ולא תגמלהו כי אם רע אמר כי על שיעור ששלל לא יחסר גם שהוא ימים ושנים גמלתהו טוב ולא תגמלהו רע כשיהיה כל ימי חייה למה שאשת חיל היא ובזה לא יקשה אומר גמלתהו טוב:

יג

דרשה וכו'. ראוי לשום לב אל אומרו לשון דרישה ולא אמר עשתה צמר ופשתים בחפץ כפיה וכן אומרו חפץ כפיה כי אין החפץ מתיחס רק אל הלב וכן באמרו היתה כאניות סוחר יראה שהיתה כאניות הולכת בשוקים וברחובות לבקש לחם או מלאכה להרויח ולשבוע לחם ואיך ישבחנה בדבר שאין לאשה מדה רעה הימנה והנה היה אפשרי לומר כי היתה הולכת מבית לבית ומחצר לחצר אך הרחק לא תרחיק ללכת אך מאמרו ממרחק תביא לחמה יראה שהולכת דרך מרחוק:

אמנם יאמר ראה נא טוב מדתה כי לא דרך נשים העוזבות צרכי ביתם לדרוש ולתור בדברי הבאי כמוזרות בלבנה חוקרות ודורשות במומי זולתם וכיוצא כי הא לא כן רק כל מה שדרשה וחקרה אינו רק צמר ופשתים ללחם ביתה כי ראתה כי אחז צדיק דרכו בי רבנן ואם אין היא לה מי לה לכלכל ביתה שטויתה וראה נא מה גדלה צדקתה כי תעשה כאליהו הנביא ז"ל האומר אל האשה אלמנה תעשה לו לאכול ולה ולבנה תעשה באחרונה כי הלא לכאורה היה נראה חלילה מיעוט דרך ארץ כדורש לעצמו והלא הוא הפך מאמר ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמין ואיך הקדים חייו לחיי בעלת כד הקמח אך רצה לזכותה תעשה זכות שע"י כן תשרה ברכה וכד הקמח לא תחסר כן האשה הזאת מאז החלה לעשות במלאכה שתה לבה לתת צדקה והיא ובניה יאכלו באחרונה וזהו ותעש בחפץ כפיה לומר בעבור חפץ כפיה הלא הוא מאמר הכתוב לפנים כפה פרשה לעני נמצא שחפץ כפיה הוא להתקדש במצות הצדקה כענין כל עצמותי תאמרנה וכו' שארז"ל שאין אבר שאין לו מצוה להתקדש בה כן רצתה האשת חיל הזאת יקדשו ידיה לעושיהן וזהו מה שותעש הוא בעצם וראשונה בעבור חפץ כפיה היא הצדקה שכפה פרשה לעני ואפשר עוד לדקדק לפי זה למה דרשה גם פשתים יהיה די לה בצמר שהיא המלאכה המיוחדת לנשים כי על כן כופה האיש את אשתו לעשות בצמר ולא בפשתים על כן אמר מה שורשה גם פשתים הוא על כי ותעש בחפץ כפיה כי היא לא בלבד באצבעותיה היתה נותנת הצדקה כי אם גם כפה פרשה ע"כ רצתה כפיה יעשו ג"כ במלאכה שממנה תתן הצדקה ע"כ רצתה גם בפשתים שבב' כפות ידיה עושה מלאכה לשזור או כמ"ש לפנים וכפיה תמכו פלך הוא פלך הפשתים התלוי באויר ולא בצמר שהוא בראשי אצבעות למען מאז תעשה המלאכה יתקדשו גם כפיה ותגמור בנתינתה:

יד

והנה כל עמלה הרב בצמר ובפשתים הלא הוא כמדובר לתת צדקה כי בעד לחמה לא תצטרך רק מעט כי הלא היתה כאמות סוחר וכו' כי כאשר הסוחר ישלח אמה בסחורה לאכול מפירות סחורת האמה כן אשת חיל הזאת היא שלחה את אישה בי רבנן למען מפירות סחורתו תאכל גם היא וזהו ממרחק תביא לחמה כי בזכות שהניחתו להרחיק נדוד ממנה שאלמלא כן לא היה לומד נמצא שכל הזכות או רובו תלוי בה לכן תזכה לפירות וז"א ממרחק מאותו המרחק שבינו לבינה תביא לחמה שתתברך בכל ומשלח ידה בין רב למעט יפרוץ לרוב:

או יחזור על דבר הצדקה כי במה שעשתה בחפץ כפיה שהוא לתת צדקה היתה כאמות סוחר מה אניות סוחר ישלחום בעליהם להתפרנס מהריוח אך הקרן קיים כן האשה הזאת משלחת מה שתתן צדקה אל אוצרה הטוב השמימה ולא תהיה כאניות לגמרי ששבות ובאות בקרן וריוח רק במקוס המרחק הוא באוצר הנז' תניח הקרן ולא תביא כ"א לחמה הוא מאכלה הוא ספוקה פירות הצדקה בלבד וזהו ממרחק וכו':

או יאמר ממרחק וכו' כי הלא כמה פעמים אין הסוחר מרויח או האניה תחשב להשבר או תשבר בפועל לא כן האשה הזאת בבחינה זו כי אין הבאת לחמה מסופק כאניות סוחר רק שודאי תמרחק תביא לחמה.

ואם נרצה לדקדק אומרו כאמות בקמ"ץ הכ"ף ולא בשו"א יאמר לכל אחד מהדרכים כי היא האמות והיא הסוחר והוא כי זכיותיה הן סחורותיה והאניות הן נפשה ורוחה ונשמתה שעולות בכל לילה ומעלות ועורכות מצותיה שעשתה ביום ונפש ורוח ונשמה הן הם איכותה ועצמותה נמצא שהיא האמות והיא הסוחר שחלקי נפשה הן כאניות מוליכות למעלה מעשה המצות ושם בדמיהן ניתן שפע אורות וחופות להתעטר והתענג בם וגם היא סוחר להביא משם שפע פירות לעולם הזה ולא תעשה כסוחר שכל שווי הסחורה שמשלח חוזר אליו המורם ממנה כיוצא בה או מעות דמי כל סחורות ולא ישאר כל מאומה במחוז לכתן שמה אך זאת ממרחק תביא רק לחמה מצומצם מפירות המעשה אך הכל תשאיר למעלה לעולם הבא כמדובר.

עוד אפשר לומר הנה מדרך נשים הם דברניות עצלניות משמשניות יצאניות כאשר למדו רבותינו ז"ל בבראשית רבה מן הכתובים אמר כי זו משוללת כל חסרונות אלו דברנית כי הלא כל דרישת פיה לא היתה רק צמר ופשתים הנוגעים אל יגיע כפיה כי תאכל ולא עצלנית כי אם ותעש ולא משמשנית כי כל משמושה לא היה רק בחפץ כפיה כי כל חפץ כפים שהוא למשמש עשתה במשמוש צמר ופשתים במלאכתה שבידה טוותה וגם לא יצאנית כי הלא כאניות סוחר המשלח לארץ מרחקים כן היא משלחת אניות זכיותיה וממרחק ממקום שאין אנשים תביא לחמה באופן שאין דופי היותה יצאנית בזה:

טו

ותקם כו'.

יאמר כי האשת חיל הזאת ידעה ותבן לה דרשת רבותינו ז"ל במקראות התורה כי ענייך ועניי עירך ענייך קודמין ע"כ מה עשתה אמרה הנה עניים מרודים בביתי ובחומותי הבנות בנותי והבנים בני כי אביהם איש תם יושב אהלים כמדובר למעלה על בטח בה לב בעלה והצד השוה שבהם כי לאמותם יאמרו מה נאכל נוסף על הנערות מוהר הבתולה להוציא מבי נשא אשה בית אישה נדוניא לפי כבודה והנה זאת האשה נפשה חשקה בצדקה כמדובר בקודם לתת מלחמה לדל כי הוא חפץ כפיה על כן מה תעשה לשיספיקו מעשה ידיה לענייה ועמי עירה תקום בעוד לילה לעשות בצמר ופשתים הנזכר ותתן תחלה לענייה טרף לביתה דרך כלל זכרים ונקבות וחוק לנערותיה הוא חוק נדוניא כי חוק ומנהג הוא בישדאל ואמר כי ממלאכת האשמורות בלבד תתן טרף לביתה וחוק וכו' ודעתה שעל ידי כן מה שתרויח ביום תמלא יד עני ואביון:

טז

וה' כרוב חסדיו בראות טוב כוונתה יצוה את ברכתו שנתנה טרף לביתה וכו' והותירה עד שזממה בלבה לקנות שדה ותקחהו מהנותר ולא עוד כי אם שלא בלבד היתה ברכה במעשה ידיה כי אם גם במזמות זו חשבה לא ישובו ריקם כי זממה שדה ומיד הוא יתברך הצליח ותקחהו ואמרו זממה כו' להודיענו שלימותה והוא כי דרך אנשים שיראו שדה רעיהם ויחמדוהו ויפצירו על בעליו עד המכרו לו ועושה כן עובד על לא תחמוד ויש טובים מאלה ולא יחמדו אך יתאוו בלבם מי יתן וימכרנו לי ויתאונו בלבו עד בא אל הפועל גם חמידה וקנין ויעברו על לא תתאוה ולא תחמד אמר כי האשה הזאת לא חמדה ולא התאוית רק זממה במחשבה קלה לא דרך תאוה כי אם כאלו אין לה חשק בה וה' אנה לידה ותקחהו וכל ישעה וכל חפץ שיהיה טרף ביתה מוכן בשדה וכרם כי אם לאמותם יאמרו איה דגן ויין תאמר להם הא לכם ומשלכם למען יהיו כל מעשה ידיה לעניים ולאביונים כאומרו אחר כך חגרה וכו' טעמה וכו' ידיה וכו' כפה וכו' כאשר יבא בס"ד ולבל תהיה יצאנית אם תצא השדה ליטע כדם ע"כ ה' בירך אותה ולא הוצרכה ליטע בעצמה רק מפרי ידיה נטעה כרם שעל ידי פרי ידיה הוא מעות ריוח מעשה ידיה נטעה כרם שהשכירה ארים בפרי ידיה:

יז

חגרה וכו'. בראותה כי הוא יתברך נתן לה כח לעשות חיל באותו עוז קנתה אבירות ואומץ כי עוז ה' היה לה לחגור אשר תחגור בה מתניה ואילו היתה זולתה היה חגור זה לה לקנות אומץ לבב וגאוה אומרה בלבבה אני ואפסי עוד כי מצאתי און לי ואעשיר ויהי לי נחלת שדה וכרם ובביתי כל הון יקר ונעים עתה מה לי עוד לעצבים לדרוש עוד צמר ופשתים חי אני אם אדרת להם כשם שקבלתי שכר וריוח על הדרישה כך אקבל על הפרישה ואתנה לחרם פלך וכישור ועל משכבי בלילות אשכבה ואישן עד אור בקר יזרח שמש כי יש לי כל אך אשת חיל הזאת אדרבה מה שחגרה בעוז ה' מתניה לא להתגאות כי אם תאמץ זרועותיה לעשות במלאכה אז יותר מהקודם:

יח

ולא על שאוהב כסף לא ישבע כסף כי אם אדרבה טעמה בחיך שכלה כי סחרה שעל ידה תקנה כל הפירות האלה לא פרי ידיה המה כי שלא בטבע המה כל הריוח הרב אך הוא שסחורתה הוא תורת בעלה בי רבנן שזכות תורתו בסיבתה וריוח הסחורה היא אוכלת וזהו כי טוב כלומר מה שנקרא טוב היא התורה כי לקח טוב תקרא היא סחרה וממנה תאכל פירות אלו על כן אמרה אם כן אפוא קדש הוא וקדש יהיה לצדקה כי פרי תבואת התורה הוא על כן כפלה עמלה ואמרה לא כבתחלה שקמתי בעוד לילה כי אם כל הלילה אעסוק כדי לתת צדקה:

יט

וידיה שלחה כו' לא כדרך נשים שידה א' בכישור והב' תומכת פלך רק בב' ידיה תמשוך החוט להפליג בטויה ובכפיה תמכה פלך וכפה פרשה וכו':

ידיח וכו' כפה כו' אמר כי ידיה שלחה בכישור הצמר וגם מהפשתים לא הניחה ידיה כי גם וכפיה תמכו פלך הפשתים הנתלה לפניה:

כ

וגם שזולת זה יש לה לחם ביתה והותר הלא תעשה כן למען תת צדקה מעמלה אשר תעמול בידיה וכפיה כי תהיה לה יותר זכות מתתה מאשר יוציא השדה וכרם וזהו ידיה שלחה כו' וכפיה כו' ובכף שתומכת הפלך כפה פרשה לעני וידיה ששלחה בכישור אותן ידיה שלחה לאביון כי בידיה ובעצמה תחפוץ לעמול מה שתתן לצדקה ובכלים שהקב"ה מכין לה הברכה בהן תתן לעני ואביון עוד עושה ד' דברים אחד שלא תמתין עד יפשוט העני ידו ליטול רק היא תשלח ידה לו תחלה שנית שלאביון התאב לכל דבר תתן פי שנים מלעני כי על כן בעני אמר כפה לשון יחיד ובאביון נאמר ידיה לשון רבים ג' שגם שהפיוס טוב לעני מהנתינה למה שהיא אשה לא תדבר דבר רק כפה פרשה וכו' ד' שלא תתן לתוך יד העני פן תחשד בשום ידה תוך ידו לכוונת קירוב דעת רק תפרוש כפה והעני יטול ויגע בחפץ אך באביון שהוא תאב לכל דבר לא תתמהמה לדקדק כי ירעב ללחם כי אם מיד תריק לו בשתי ידיה כמדובר:

כא

לא תירא וגו' הנה דרך נשים עשירות להדר את במהם כחתן יכהן פאר בלבושי משי ורקמה כבני מלכי' והנה לא זו הדרך לאשת חיל כזאת פן יגבה לבם ויבעטו ואשר לא טוב יעשו ומה גם אם יזדמן להעדיף על החביב יותר מהזולת כי הלא כמקרה אבינו יעקב גם היא יקרנה וקשה כשאול קנאה איש באחיו ועשו רעה ע"כ בא ואמר דע אפוא כי לא הלבישתם משי רקמה אך שני ולא להיותם מאדמים ומהודרים בלבוש נאה מן להיות בטוחה מיראת קור ושלג כי השני יחם להם כנודע כי אין לך בגד מחמם כשני וזהו לא תירא כו' לומר למען לא תירא לביתה משלג זו היא הסבה כי כל ביתה לבוש שנים ולא לסבת הדור ושמא תאמר הלא ממוצא דבר יצא דבר בלתי מתוקן כי לא יבצר יתהדרו בשני התולעת ויתגאו או תהיה קנאה ביניהם לזה אמר כי כל ביתה כו' לומר ראה נא חכמתה כי לא בלבד השוותה הבנים למנוע קנאה כי אם גם כל ביתה שכולל גרי ביתה ואמהותיה יחד כלם כאיש אחד ובשווי א לבוש שמם וזה אמר לבוש לשון יחיד ולא אמר לבושים לרמוז השווי וא"כ בטלה הגאוה והקנאה בזה כי הלא כראותם צאצאיה כי יחד סביבותם נערים משרתים ואשר משרתם שוים בלבושם מקטנותם הלא חכמו ויאמרו כמונו כהם:

כב

מרבדים כו'.

לכאורה יאמר שעשתה הדרגה נאותה לביתה לבשה שנים לעצמה למעלה מהן מרבדים וכו' לבעלה שיעור מופלג לבושי מכלול עד שהיה נודע שהיה בעלה בשבתו עם זקני ארץ וגדוליה שיאמרו הלא בעל פלוני יראה זה כל כך הדור בלבושו והנכון כי הנה למעלה כתבנו על פסוק בטח בה לב בעלה גמלתהו כו' כי האשה הזאת רצתה יעסוק בעלה בתורה וישהא בי רבנן ובטח בה לב בעלה שלא תקפיד אם יתעכב ולכן שלל לא יחסר כי כל אשר יכול לשלול מרבותיו כלל לא החסיר ולא שת לב אל העכבה ימים על שנה והיא לא הקפידה רק גמלתהו טוב ולא שתה לב לגמול רע אפילו יהיה כל ימי חייה שיתעכב בעלה בי רבנן כי אדרבה משמחתה דרשה צמר ופשתים וכו' ותקם בעוד לילה כדי לתת טרף לביתה וכו' כדי שבעלה יעסוק בתורה ולא יתבטל ותט שכמה לסבול עול הפרנסה עליה.

והנה איש כזה אין ספק שהוא כאוכלי המן משולל טרדא ללמוד ויחכם מכל האדם בני גילו אמר כי האשה הזאת לפי עשרה מרבדים עשתה לה וכן שש וארגמן לבושה כל זה עשתה כדי ללבוש וזה שלא אמר לבשה כאומרו כי כל ביתה לבוש שנים רק עשתה לה וכו' והנה שש הוא בלי ספק כלים חשובים מאד כסדינים שהיו מתפארים והם בנות ירושלים כאומרו הסדינים והצניפות כי היו מתעטפות בסדינים דקים וחשובים מאד כבאים מבית שאן וכן ארגמן כנודע והנה כל זה עשתה לה ללבושה:

כג

אך בראותה כי נודע בשערים בעולה הם שערים המצויינים בהלכה בהם נודע ונזכר שהוא רשום בשבתו עם זקני ארץ הם הזקנים אשר בשער הסנהדרין ובתוכם נודע שהוא בעלה כי לרוב חכמתו מכירים הכל ואומרים זה בעלה של פלוני לרוב חכמתו שאומרים הכל הנה נודע ומכר הדבר שזה בעלה של פלונית שזנה ופירנסה אותו ואת ביתו כדי שיעסוק בתורה שמם רבות כי על כן הוא נודע ורשום בין זקני ארץ כי הגדיל חכמה ובינה מאשר למד:

כד

בראותה כך מה עשתה סדין עשתה ותמכור וכו' אמרה בלבה הנה עשיתי לי סדין שש מהודר להתעטף כעטיפת השרות וכן תגור נאה מארגמן ומשבצות זהב ואבני חפץ כאשר תלבשנה בנות מלכים ועשירים גדולים הנני רואה כי בעלי איש חכם מאד ולא יאות לאשת חבר גאוות אלו לכן גם שמרבדים עשתה לה ושש וארגמן לבושה לא לבשה אותם רק סדין שעשתה של שש ותמכור אחר כן וכן וחגור שעשתה ארגמן נתנה לכנעני כי אמרה אין זה תכסיסי אשת חבר כי אם תכסיסי סוחר וגם כי החכם לא יוכל להתבטל למצא טרף לביתו כמאמר בת כלב ארץ הנגב נתתני וכו' על כאן טוב לי תורת פיו מאלפי סדינים וחגורות ואם יצטרך יאכל מהם ולא יתבטל מלימודו:

כה

ועל מה שמחסרת מעליה לבושי מכלול חגור וסדין עולה על רוחה כי עוז תורת בעלה שהיא התורה הוא לה במקום עוז החגור שעשתה למתניה והדר מעשיו שהלמוד מביאו לידי מעשה הוא לה במקום לבוש פאר וזהו עוז והדר לבושה כי בצל החכמה בצל הכסף ולא תאמר הלא תתעצב אתה עתה ותתנחם על העתיד כי אם מעתה ותשחק ותגיל בשביל יום אחרון אשר תקוה לעלוז בשמחת העולם הבא וזהו שלא ננקדה הוי"ו בשו"א רק בפת"ח כלומר ותשחק כבר מעתה בשביל יום אחרון ולכן לא אמר ביום אחרון רק ליום שהוא בשביל יום כאמור:

כו

פיה כו'.

אפשר יאמר כי קרה לה כרבינו הקדוש שצוה שלא יתנו מנכסיו רק לבעלי תורה עד שבא רבי יונתן ששלא ליהנות מהתורה אמר שלא היה יודע אפילו מקרא ולא רצה לתת לו עד שאמר לו פרנסני כעורב וככלב וכאשר הודיעוהו שחכם גדול היה אלא שלא רצה ליהנות מהתורה אז צוה לתת לכל אדם ואפשר שכך עשתה זאת כי ראשונה פיה פתחה במלת חכמה לומר שאשר אתו חכמה יבא ויטול כי הוא הראוי להתפרנס מעין אשר עשה רבינו הקדוש עד שאיזו לרבי יונתן פרנסני כעורב וככלב ואחרי תתה לבעלי חכמה אחרי כן ותורת חסד על לשונה שאפילו למשוללי חכמה יתנו וזהו ותורת חסד שגם שאינו ראוי חסד הוא כענין כעורב וככלב הוא חסד בעלמא ולא בתורת צדקה:

כז

ושמא תאמר מה לה עוד צדקה מאשר מנטרא גברא בי רבנו ומגדלת במה לתורה לזה אמר צופיה ומבטח היא הליכות ביתה הם הליכות בניה ואישה ורואה שיכולה להתפרנס בזכות תורתם שהוא בסיבתה אך לחם עצלות שתתעצל מעסוק במלאכה לאכול ולחלק לתת לאביונים כי אם לאכול מפירות תורת אישה ובמה לא תתכל מלחם עצלות רק מלחם זריזות שתזדרז ותעשה מלאכה ותפזר ותתן בידה ותחיה בנותר ובפירות מתנת ידיה:

(כו) או יאמר שעשתה כבת כלבא שבוע שהיא החלה להתנות ולשאול מרבי עקיבא ילך וילמוד עד שיחכם ואחרי בואו מקץ י"ב שנה אמרה מי יתן ויתעכב עוד י"ב שמם אחרות שהוא לפנים מן השורה כן עשתה זאת והוא כי אחרי ספרו מהצלחת בעלה על ידה בתורה כמדובר נודע בשערים בעלה כו' אמר הנה מתחלה לא המתינה עד יבקש הוא ממנה תניחנו ללכת בי רבנן רק פיה פתחה בחכמה שהיא פתחה לו ילך יקנה חכמה וגם עתה שנודע בשערים בעלה שקנה חכמה רבה בשבתו ימים רבים בי רבנן עם היות שאינו מן הדין רק כשנתים שלש כדעת הרמב"ם ז"ל עם כל זה ותורת חסד על לשונה שאומרת שישב אהלים יותר מן שורת הדין שהוא תורת חסד שיעסוק בתורה בבחינת חס"ד לפנים הרבה מן השורה:

(כז) ושמא תאמר מה בצע לה להרשותו בפירוש יותר מן השורה לא תרשנו יותר או תנחנו מן הסתם וזה חסדה אשר תעשה עמו שאם יתעכב מאליו יותר כעובדא דרבי עקיבא לא תקפיד כי גם זה זכות הוא לה לזה אמר הנה צופיה הליכות ביתה שכל צפייתה ומגמת פניה הוא הליכות ביתה האמתי הוא ע"כ ולכן לחם עצלות שהוא לחם אלהיה שינתן לה בזכות שסבלה עצלות בעלה מלבא אל ביתו יותר מקצבת שורת הדין לא תאכל רק זכות אמור לו בפירוש שיתעכב במאמרה ולא בעצלותו:

(כו) או יאמר פיה פתחה אחר שנודע בשערים בעלה לרוב חכמתו אשר קנה והיא לפרנסו שילמוד אז יותר סדין עשתה ותמכור כו' כי כל שמחתה הוא על יום אחרון כמדובר אמר שאין לה דרך נשים לאמר לו החזק לי טובת חכמתך כי אנכי הסיבותי אותה וגם זולת מה שזנתי ופרנסתי אותך ואת ביתך עוד ידי נטויה לפרנסך ממעשה ידי כי סדין עשיתי ואמכור וחגור כי אם אדרבה פיה פתחה בחכמה ולא בהוללות והוא כי תורת חסד על לשונה לאמר שזאת התורה אשר למד בעלה תורת חסד מאתו יתברך ולא על ידי יגיע כפיה:

(כז) ועם שצופיה ורואה הליכות ביתה בהצלחה הרבה הנזכרת אעפ"כ ולחם עצלות לאכול מאשר הרויחה בקודם לא תאכל רק עודנה מחזקת במלאכה להתפרנס ממעשה ידיה בל ירפה אישה מעסק תורתו על היותה תורה שאין עמה מלאכה:

כח

קמו וכו'. ראוי לשום לב מה ענין הקימה הזאת ומהראוי יאמר בניה אשרוה וכו' וכן למה בבנים נאמר אושר ובבעל הלול ועוד מה ענין החיל אשר עשו רבות בנות ועוד שהל"ל ואתה הרבית חיל מהן וכיוצא אך אומר עלית יראה בלתי מקביל אל הקודם וכן באומרו שקר החן כו' לא יבצד או היא בעלת חן אם אין אם חן לה למה יאמר כי שקר החן ואם לאו מי הקדימו לומר שהיתה בעלת חן שיכזבנו וגם אומרו הבל היופי מה ענינו אצל שבח טוב המעשה ועוד שהכתוב הראשון הוא לנכח וזה השני היולי ושאחריו שלא לנכח תנו לה כו' ועוד אל חי ומי יאמר תנו לה ומי הוא האומרו תנו כו' ואיך יתנו לה מפרי ידיה ואיך יצדק סוף הפסוק ויהללוה כו' אצל ראשיתו ואיך יהללוה מעשיה והדבר אין בהם ומה ענין השערים הנאמרים פה:

אמנם הלא הנחנו כי האשה הזאת היא האשה שעליה וכיוצא בה נאמר הני נשי במאי זכיין באתנויי גברייהו בי רבנן ונטרן להו עד דאתו וזהו בטח בה לב בעלה שלא תקפיד עד ישלול שלל רבותיו עד לא יחסר לו דבר מכל הראוי לנפשו כמדובר למעלה ולא עוד אלא שפרנסה הבית בעוד בעלה שם ותתן טרף לביתה ופרנסת חוק נשואי נערותיה וגידלה הבנים לתלמוד תורה והרגילתם בכך במה שכל פתחי פיה היו בחכמת התורה למען ישכילו כי בה בחרה שיהיה כל עסקם וכן תורת חסד וצדקה על לשונה ללמד גם הבנות שבצדקה יכוננו נמצאה מושרשת בתורה וגמילות חסדים שני עמודי עולם זולת גשם צדקותיה שכפה פרשה לעני וידיה לאביון ולא עוד כי אם שלא רצתה לתת צדקה רק מיגיע כפיה כאמרו ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך וסמיך ליה כפה פרשה כו' אמר כי כאשר בניה קמו שהוא שקנו קימה ומעלת כשרון ודעת להכיר גדרה אז ויאשרוה ספרו פה מהאושר אשר לה בעולם העליון והוא כי הלא רבים ישבחו את האשה הכשרה בניה ובעלה ומעשיה הטובים אמר כי הנה במה יגדילו בשבחה יותר מבעלה כי הם יאשרוה כי יספרו אושרה בעצם אך בעלה ויהללה בלבד:

כט

והוא כי המה יאמרו הלא גדלתנו ורוממתנו בתלמוד תורה ומעשים טובים בטוב השתדלותך ובזה היית עושה חיל כי אנו וזכיותינו ופרקליטין שנבראו בהם הלא חיל גדול הוא לך כענין ואת הנפש אשר עשו בחרן שאין צריך לומר שיגינו בעדך לינצל מדינה של גיהנם כי אם גם המה יעלו במעלה בעוה"ב את עושם למעלה ממחיצתו כנודע מספר הזוהר שהזוכה לגדל בנים צדיקים שהוא החיל האמתי בזכות בניו מעלים נפש אביהם למעלה ממחיצתו וכוונתם אל נתגאה אמנו שאנו שהוא החיל שעשית שגדלתנו בתורה ומצות נסכון לך שנעלך גם עלה במעלה בעה"ב כי אינך כיתר נשים אשר עשו חיל כי ואת עלית כלומר מאליך מבלי שנעלך אנחנו כיתר נשים שהחיל הוא שעומד להם והוא כי זולת גדול במה לת"ת כמה וכמה מצות וצדקות לה במעשה ידיה לזכות על ידן והמחיצה שעלית בה מאליך היא על כלנה למעלה ממחיצתן הנה ביאר מה שבניה אשרוה שהוא באומרו רבות בנות וכו':

ל

אמר מה שבעלה ויהללה הוא אמרו שקר החן כו' לומר אל יאמר איש כי חן אשה על בעלה או יפיה הם גרמת הללו אותה שע"י כן כל עניניה טובים ונכוחים בעיני כי הן אמת כי שקר החן כי לא הוא סבת זה וגם הבל היופי שאעשה ממנו עיקר להללה ומה גם כי לא בלבד אני שאינני קרוב לה כאשר היא קרובה אצל עצמה כי אם אפי' היא עצמה אם תתהלל אינו זר כי אשה יראת ה' היא תתהלל ע"י עצמה ממש ולא יגונה כדבר שנאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל כו' כי על הכשרון בהיות אמת מותר להתהלל ומה גם עתה אני שאינני קרוב כ"כ אליה כעצמה:

לא

משיבה רוח הקדש ואומרת תנו לה מפרי ידיה כו' הלא בניה אמרתם שהיא עולה מאליה על כל הנשים שעשו חיל מבלי צורך זכות במה הכשרים ככם מה יש לה להחזיק לכם טובה בזה שתספרו אשרה אך לא זו הדרך רק תנו לה מפרי ידיה והוא כי כשרותכם הלא פרי ידיה הוא כי לולא פירנסה אתכם ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה לא יכולתם לעסוק בתורה ומצות ולהתגדל בכשרון לכן זולת חלק זכותה על הדבר תנו לה חלק מזכותכם כי הוא פרי ידיה באמת ואשר אמרת אתה בעלה אשה יראת ה' היא תתהלל איננה צריכה לא אליך ולא אל זולתך ולא אל עצמה כי הלא ויהללוה בשערים מעשיה והוא כי באותן השערים המצויינים בהלכה אשר אתה בעלה נודעת שחכמת אז יותר בישיבות בזכות שהיא שלחתך ופירנסה אותך ואת ביתך כמאמר הכתוב למעלה נודע בשערים בעלה שנודע מרוב חכמתו כי בעלה של פלוני הוא שהיא פירנסה אותו ואת ביתו והאריכה לו זמן רב מה שלא עשתה כן זולתה כי על כן גדל מאד נמצא כי בשערים שלמד הוא יהללוה מעשיה כי אשר נודע שמך הוא הלולה בעצם והלולך במקרה עוד שנית כי לא הללת אותה רק בסור מרע באמרך אשה יראת ה' וטעית כי הלא מעשיה בקום עשה יהללוה ולא העדר מעשה הרעה בלבד:

(ל) או יאמר קמו בניה ויאשרוה ואחרי כן בא בעלה וגמר את ההלל וזהו ויהללה:

(כט) והוא כי הבנים למה שהיא אמם לא יהללוה בפרסום לזולת רק בינה לבינם יענו ויאמרו לנכח אתה מה נאריך נרחיב בהלולך רק דרך קצרה אין כמותך בכל הנשים כי הלא אשה א' לא תספיק בעצם לעשות חיל מצות ומעשים טובים עד גדר יקרא חיל שהוא כי כל מצוה שאדם עושה נברא ממנה מלאך המתלוים עמו ובהיותם רבים נקרא חיל שהוא רבוי עצום כ"א בהצטרפות רבות בנות יעשו חיל א' אך ואת לבדך עלית על כלנה בעשותך חיל לבדך ועל כן נקראת אשת חיל ככל הכתוב למעלה אמנם לא נערב אל לבנו להללך ברבים על היותנו נוגעים בדבר רק ממנו ואליך:

(ל) עונה אביהם אבתרייהו וגומר הלל כאמרו למעלה בעלה ויהללה ואומר שקר החן כו' לומר למה בני תאספו ידיכם מהללה ברבים רק ביניכם לבינה עם היות שאשת חיל היא והלולה רב כמאמרכם כי דעו אפוא כי הן אמת שאלו הייתם מהללים אשה על היותה בעלת חן או יופי הלא תבושו בהלול למה כי שקר החן כלומר באמרכם פלוני בעלת חן לא כן תדברו כי לא לה הוא מאתה ובידה כי אם מאתו יתברך והוא יתברך בעל החן ולא היא באופן ששקר החן וכן הבל היופי שזולת היותו שקר כי הוא מאתו יתברך ולא בבחירתה גם הוא הבל מפאת עצמו כי אינו רק גוון ובלה בעפר אמנם אשה יראת ה' גם שלא יהיה כשרונה רק שלילת הרעה בסור מרע כשר הדבר להללה יותר מבעלת חן ויופי עם היותם תוארים חיוביים וזה שלילת דופי היא תתהלל כלומר במה שהיא אשה שנא' בה ואשה בכל אלה לא מצאתי היא ראוי תתהלל וא"כ לא תבושו כי תהללוה ברבים:

(לא) וכל זה הוא לו הונח שהיא צריכה למהללכם וגם שכשרונה יראת ה' לבד שהוא שלילת חטאים מה גם עתה שיש לה מעשים טובים רבים ואינה צריכה לא למהללכם ולא למהלל זר ולא פיה כי הלא מה שיהיה ראוי להחזיק לכם בני טובה הוא תנו לה מפרי ידיה אשר זכיתם בתורה ומעשים טובים שהוא פרי ידיה שכלכלה אתכם ויגדלכם לתורה ומעשים טובים יותר על זכותה המתן לה מאתו יתברך תוותרו לה מזכותכם דבר מה להוסיף על זכיותיה בעוה"ב אך להללה מה בצע כי הלא ויהללוה בשערים אף במקומות מפורסמים לרבים מעשיה אשר לה דרך חיוב ולא דרך שלילה.

והענין בשום שכל אל אשר נראה בחוש כי אם יסתר איש במסתרים לעבוד את ה' בתורה ומע"ט במקום שאין אנשים הנה יפורסמו מעשיו הטובים בשערים כלם כאלו כרוזא קרי בחיל ומשמיע בקול גדול כל כשרון מעשהו ויאהב לכל אמנם אין זה כי אם למה שמעשיו יולידו פרקליטין רוחניים שרפי קדש והן הם הקרובים אליו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והם המהדרים אותו בעיני הכל ונותנים חנו ומכריזים מעלה ומטה מעשי תקפו בעבודת קונו וזהו ויהללוה בשערים מעשיה ממש לכן אל תרגזו להללה כי רבים אשר אתה מספרים כבודה:

(כט) או יאמר רבות כו' בשום לב אל אמרו עלית ולא אמר עשית והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בגמרא שאמר ההוא מרבנן לאליהו שיראה לו עליית הצדיקים לישיבה של מעלה ואמר לו בכולהו הסתכל בר' חייא אל תסתכל א"ל במה אדע מי הוא א"ל כל צדיק מלאכים מעלים כסאו אבל ר' חייא עולה כסאו מאליה עד כאן.

ואין ספק כי מלאכים המעלים כסא הצדיק הן חיל הנעשים ממצותיו.

ונבא אל הענין והוא כי ג' היו באותו הלול בניה ובעלה ורוח הקדש מה שרומו במה ויאשרוה הוא רבות בנות עשו חיל בין כלן להעלותן למעלה ואת לא הוצרכת לחיל שעשית כי אם עלית מאליך ועוד כי היתה עלייתך על כלנה למעלה ממדרגתן:

(ל) קם בעלה ואמר אתם דברתם סתם ועדיין אפשר לחשוב כי תשואות חן חן לה' שהעלה אותה לעשות כל הצדקית ההוא על כן אני אומר שקר החן כו' לומר עמן מאמר הכתוב אל יתהלל חכם כו' כי אם בזאת כו' כי באלה חפצתי כו' כי המתהלל בעושר וחכמה לא את עצמו הוא מהלל כי אם את קונו יתברך שחלק לו מחכמתו ומעשרו ומגבורתו אך המתהלל על הכשרון את עצמו הוא מהלל כי טוב בחירתו עשה לו את החיל ההוא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי אלו צדיק ורשע לא קאמר וזה אחשוב כוון הכתוב באמרו אל יתהלל כו' כי אם בזאת כו' כמפורש אצלי במקומו בשום לב אל ד' תיבות מיותרות המתהלל ותיבת בחכמתו ותיבת בגבורתו ותיבת בעשרו אך יאמר כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו של ה' הנז' ואל יתהלל הגבור בגבורתו של ה' הנז' וגם אל יתהלל עשיר בעשרו של ה' הנז' כי נמצא את ה' הוא מהלל ולא את עצמו כי חכם גבור ועשיר מה' המה לו כי אם בזאת יתהלל המתהלל כלומר יתיחס ההלול אל המתהלל שיהיה הוא המהולל בהתהללו את עצמו השכל וכו' ונתן טעם ואמר מה שאמרתי כן הוא על כי באלה חפצתי כלומר כי באלה האמורים גבורה ועושר וחכמה חפצתי אני ולא הו בבחירת העשיר והחכם וגם היו נאם ה' שאמר טיפה זו מה תהא עליה חכם כו' עשיר כו' מה שאין כן בהשכל וידוע אותי.

ויתכן דרך זה במה שאומר באלה כי אינו חוזר אל השכל וידוע כי הלא לאחת חשבם באמרו כי אם בזאת וזה יאמר פה שלמה ברוח קדשו ראו עתה מה בין הכשרון לאושר העה"ז כי הלא שקר החן שאם נשבח את האשת חיל הזאת כי היא בעלת חן הוא שקר כי הלא לא לה יהיה השבח רק לבעל החן הוא יתברך אשר נתן חנו בה וגם הבל היופי זולת כי לא לה הוא גם הוא הבל כי הגוון אינו אושר אמנם אשה יראת ה' גם שהוא שלילת רע ולא אושר חיוביי כחן ויופי עכ"ז שבח היותה יראת ה' טוב מהם ונתן טעם לשבח הדבר ואמר היא תתהלל כלומר כי תשבחנה שהיא יראת ה' אינך משבח את הקב"ה ולא לה כאשר בשבחך אותה בחן וכיוצא כי אם היא בעצמה תתהלל כי בזה אותה אתה מהלל והיא המתהללת בעצם כי טוב בחירתה הטיב לה וזהו היא תתהלל:

(לא) והנה עדיין אפשר לחשוב כי בכל שפע רב טוב שהרבו לה מן השמים אולי נכו לה מזכיותיה על כן באה רוח הקדש ותאמר לכל כחות עליונים המריקים שפע טוב בעה"ז תנו לה בעה"ז מפרי ידיה שפירות מעשיה תאכל והקרן קיימת לה לעה"ב ואם נדקדק אומרו מפרי שהוא ולא כל פרי יהיה מה שכתבנו למעלה כי הוא יתב' לעוסקים בתורת ה' מיסרם פה בכור עוני לסבה ידועה אצלו יתברך ומה יעשה מפירות תורתו הוא מצרפן עם הקרן ובזה יאמר אל תתנו לה כל פרי ידיה רק מקצתו וישאר לה היתר להצטרף עם הקרן או יהיה כי ב' מיני פירות יש לה אחד כשרון ותורת אשה ובניה על ידי פרי ידיה שפרנסתם כמדובר למעלה וזה קרן יחשב כי זכותם תלוי בה אך פרי מפרי זה תאכל פה וזה אמר מפרי במ"ם קצתית ועל מאמר בניה שהיא תעלה מאליה למעלה אמרה רוח הקדש הן אמת כי כן הוא כי אין לה עכוב בעלותה כי ויהללוה בשערים והוא כי בעלות נפש הצדיק למעלה היא העולה מעלה מעלה משער לשער עד הגיעה אל מחוז המתיחס אל איכות שרשה ובכל שער ושער צריכה סניגורים לעלות בו כנודע אמר כי אשה כזאת שרפי קדש שהם מעשיה לא יוזקקו להעלותה כקתדראות שאר צדיקים רק שיהללוה בלבד כלומר אך עליתה מאליה היא העולה וגם אין אשרה יראת ה' בשב ואל תעשה רק של מצות עשה וז"א מעשיה:

(י) דדך שני יתפרש משל אל הנפש כי היא אשת חיל באמת כי היא העושה חיל מצות ומעשים טובים והסניגורים הנעשים על ידם ויאמר נשמה קדושה מי ימצא והוא כי אין ספק שנשמות הכולל לא יתאחדו בגדרן כנודע וארז"ל שכשברא הקב"ה את העולם בנשמות של צדיקים נמלך הם נשמות קדושות מאד מעולם האצילות שנודע באמת שבעליהן לא יטו מדרך הטובה ואם יטה ימות זכאי ואמר אשת חיל היא העושה חיל מצות ומעשים טובים באמת בלי יראת ההפך למה שהיא מעולם האצילות מי ימצא וזה אושרה כי גם שהאיש בעל בחירה אם יחטא תשיבנו עד ה' ולא תהיה מכורה לעם נכרי הם כחות הטומאה כמאמרם בספר הזוהר פ' משפטים שהוא כי קדושתה הגדולה תטה בחירת בעלה להיטיב בל תמכר ע"י כן:

(יא) כי הלא בטח בה לב בעלה מלהרהר בחטא וכ"ש שלא תעשה בידים וכן יהיה בטוח על ידה מלחטוא שלא בכוונה וגם בעשה טוב ושלל מצות ומע"ט לא יחסר על ידה.

או יקרא שלל אל שלל חבירו אשר לא זכה כי יטול הוא מצד נפשו הרמה חלקו בגן עדן שהוא שלל אויב ה':

(יב) גמלתהו וכו'. יספר שבח גדול שעם שהחומר אויב את הנפש ומבקש רעתה תמיד בהמשכו אחר תאותיו לא כן היא עמו כי אדרבה כל ישעה וכל חפץ להטיב לו במועצותיה לעסוק בתורה ומצות כי טוב לו עמה אמר כי בעל נפש הזאת יזכה שעם שהחומר יכריחה ותביאנו לידי חטא שהוא רע לה לא תגמול לו רע להרפות בתועלתו כי אם תמיד תגמול לו טובה ותבקש טובו או כמשז"ל על כל הנשמה תהלל יה כי הנשמה שבאדם כל שעה מבקשת לצאת אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחוריה שהוא כמאמרנו בביאורו כי להיותה חלק אלוה ממעל תשאב לעלות מחומר אל מקורה אך בראות שהקב"ה בעבור האדם שוכן בעולם השפל וממלא את הארץ כבודו גם היא חוזרת באמור דיו לעבד להיות כרבו ונבא אל הענין שעם שהחומר מכעיסה לא תצא ממנו לגמול לו רע וזה כל ומי חייה:

(יג) ועוד תעשה להנאתו כי דרשה מצות צמר ופשתים לבל יתחברו סטרא דמהאבותא דקין אל הקדושה ועכ"ז ותעש בפועל אחדותם בשביל חפץ כפיה הם האברים שהם ככפים לה להנאתה שהוא כלאים בציצית שהוא כתועלת להם לקרב בפתיל תכלת גם החיצוניות שמעין האברים אל קדושתה:

(יד) וכן תהנהו בהשפיע בו על ידה דברים עליונים מרוחניות התורה כי היתה כאניות סוחר בכל ישיבות של מעלה ותשאר משם להביא אליו סודות וענינים שיבין מדעתו כי המה לו מקדושת הנפש השואבת ומקנה אותם בשכלו ושמא תאמר איזה דמיון יש לזה עם אניות סוחר וגם מי אמר לי שמהנפש בא זה לו ועוד שאם כן למה נתפרדו למוד שמעיין ראובן ממה שמעיין שמעון למה נפש א' לא תביא לו מה שמביאה נפש אחר לאחר לזה אמר ממרחק תביא לחמה שהוא משז"ל בש"ר כי כל מה שאפי' תלמיד ותיק היה עתיד לחדש בעולם הכל קבלה נפשו בסיני כי אז היו נשמות כל הדורות הבאים בלי גופים וכל נפש עלתה השמימה והוליכה כאניה הזאת כל מה שקבלה לפי יחס בחינתה בתורה ובישיבות של מעלה כל אחת משמעת חלקה וכענין מאמרנו למעלה ברבה בר נחמני כי מחלק נפשו היה דין שיצאה בו נפשו בטהור כי על כן שאר נשמות לא אמרו כן עד צאת נפשו אומרת הדין ההוא ובכן בבא נפש ראושן למטה היא כאניה חוזרת למטה במה שהוליכה חלקה מסיני להוציאו על ידי הגוף שתנתן בו ועל כן לא יבין ראובן על ידי נפשו מה שיבין שמעון כי כל אחד יש לו מה שקבלה נפשו מבחינתה בתורה ולא ראי זה כראי זה וכל זה נאמר באומר ממרחק תביא לחמה כי ממרחק מלמעלה תביא מה שהוא לחמה המיוחד לה לחם אלהיה ובזה בא ישוב מעמד שלשת ההערות על נכון:

(טו) ותקם וכו'. גם הנשמה קמה מהעולם הזה בשכב בעלה בעוד לילה עולה למעלה ותתן לו טרף לביתה הוא גוף האיש שהוא לו והוא הנודע מרז"ל כי כשאדם ישן הנשמה שואבת לו חיים מלמעלה כטורפת משפע עליון וכן חק לנערותיה הן המצות שעשה ביום שהן כנערות לה נותנת להן בעלותה מאיכות שורשה אור וחיות עד העשות כל אחד מלאך:

(טז) זממה וכו'. גם מהנה את הגוף בדרך אחרת והוא בעיון ומעשה על העיון אמר זממה שדה שהעיון לגבי הקריאה ומעשה המצות בכפיה הוא כהכנת השדה אל הנטיעה בו כך והיא על ידי מה שזממה בעיון היא קונה שדה של תפוחים הנודע ותקחה במעשה ומהמעשה אוכלת פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ככרם הזה שהפירות נאכלים והכרם קיים וזהו נטעה כרם ויכוין מאמרנו על ואוצרותיהם אמלא שהקב"ה מהפירות של עוה"ז עושה מקצתם קרן קיימת וזהו מפרי ידיה שממקנת הפירות נטעה כרה שבו מה שנאכל ומה שנשאר:

(יז) וגם תשמרנה ע"י התורה מעבירות כי חגרה בעוז היא תורה הנקראת עוז מתניה נגד היצה"ר ותאמן הנשמה זרועותיה הן רוח ונפש נגדו:

(יח) וכיצד הוא עושה הלא הוא כי טעמה כי טוב סחרה של תורה מסחר כסף והושקעה בו עד שלא יכבה בלילה הוא העוה"ז נרה כי נר מצוה ותורה אור להאיר המצוה כנר המאירה לא יכבה מחמת עבירה שמכבה מצוה כי גם שהיצה"ר לא ימיש מהשתדל להחטיא לא תניח הנשמה לו מקום:

(יט) כי ידיה שלחה בכישור וכו' והוא כי כאשה הטווה בפשתים תשלח ידיה למעלה בכישור אשר שם הפשתן להמשיך החוט למטה כן תעשה נשמת אדם כי תרגיל ידיה הם אברי הגוף להמשיך מלמעלה חוט השפע והקדושה בלי הפסק לבלתי נתון ריוח ליצה"ר לחול ושמא תאמר הלא כובד לב האבן תכביד ותפציר עד הפסיק החוט ותחטיא לזה אמר וכפיה תמכו פלך כי כאשה הטווה תומכת הפלך שבו הטווי מתקבץ כל יכביד טרם יתחזק החוט ויפסק כך כפות האיש העוסק בתורה ומצות תומכות פלך המצות שקבץ בל יבטל אחד מהן שע"י כן לא ופסק החוט:

(כ) וגם זכות צדקה תסייע כי כפה פרשה לעני וכו':

(כא) וש"ת הלא עדיין יקרנה התרשלות מה שיתקרר מעסק תורה ומצות כדרך יצר הרע לפעמים להטיל עצלה ובעון ביטול תורה יסובך בעונית לזה אמר לא תירא לביתה הוא הגוף שהיא בו משלג קרירות ועצלה כי כל ביתה הם כללות אבריה לבוש שנים כי הם מלובשים התלהבות ואש חשק קדושה שהושקע ויתלבש בהם מצדה:

(כב) וגם מפאת עצמה מהרהור אשר מיחס הנפש היא בטוחה כי הלא מרבדים ומצעות ומסכי קדושה עשתה לה המבדילים בין טומאת היצה"ר ובינה המעכבים מלשלוט בה מחשבה נכרית וגם ב' לבושים לה הן חלוקי דרבנן והוא הנודע מספר הזוהר כי ב' לבושים הם א' לנפש בג"ע של מטה ממעשה המצות וא' לרוח בג"ע של מעלה מהמחשבה וזהו שש וארגמן לבושה שש שהוא לבן הוא של מעלה וארגמן שיש בי אודם נגד המנגדים מהחיצונים שעל ידי המעשה הטיב אליה לא יגיעו:

(כג) נודע וכו'. אמר כי אשר הוא בעל נפש כזאת הוא נודע וניכר בשערים עם זקני ארץ הם זקנים אשר בשער כי בתוכם הוא רשום:

(כד) ולא מפאת מלבושים המהודרים אשר לו שזכה בהם מפירות מעשיו כי אדרבה סדין עשתה לו ותמכור וחגור נתנה לכנעני למוכרו כי אין לה חפץ בלבושי מכלול העוה"ז כי עוז של תורה והדר של מצות הוא לבושה אשר בו תתפאר בעוה"ב כי גם שבעולם הזה לא יתהדר הלא ותשחק ותעלוז בעד יום אחרון כי הלמ"ד היא למ"ד בעבור:

(כו) ובמה הוא מה שנודע וניכר בשערים בעלה הלא הוא במה שפיה הוא פי בעלה שעל ידו יוצאים ענינה חוצה לא פתחה רק בחכמה כי כל פתחי פיה הם תורת ה' וידוע שהעוסק תמיד בתורה כל העולם כלו כדאי הוא לו והיה אפשר שעל כן בהתפללו יתלה בקשתו על זכותו אך בעל הנפש הזאת תורת חסד על לשונה כי לא תשאל תמיד רק בתורת חסד בלתי סומכת על זכותה כמשה רבינו ע"ה האומר ואתחנן שהוא מתנת חנם:

(כז) צופיה וכו'. אמר כי הנפש הזאת בצפיתה צפתה תמיד הליכות ביתה העליון לשוב אל מקורה תחת כנפי השכינה ועושה לה מהלכים בל תטה מני אשורה דרך ושמא תאמר א"כ אפוא טוב לה היתה מאז שמה ולא באה פה אחרי היות אפשר שהיו הליכות ביתה מסופקים בידה אולי לא תזכה להשיג נקודת מקורה אשר היתה שמה כי הבחירה חפשית כי על כן עיניה תלויות תמיד הליכות ביתה לז"א ולחם עצלות לא תאכל כי הלא מה שהיתה אוכלת מתחלה לחם עצלות היה לא מפרי ידיה ועמלה כאשר אחרי בואה פה ותעסוק בתורה ומצות ויאכילוה פרי מעשיה:

(כח) ועוד שנית כי עתה קמו בניה הם הסניגורים שרפי קדש שעשתה במצותיה או בניה הם תלמידים שלמדו ממעשיה ויאשרוה שהקנו בה אושר מופלג כי זכותם תלוי בה וגם בעלה הוא החומר ויהללה מהנוגע אליו:

(כט) שאומר לה רבות בנות כו' בנות ה' שהם הנשמות עשו חיל מצות ומע"ט ואת עלית על כלנה על ידי התורה שזיככתני בה כי גדולים עמלי תורה על עוסקים ועושים חיל מצות לבד שע"י התורה זוככת גם חומרך שנתלבשת בו וזה זכות רב לה לפניו ית' שעל ידה יזכה החומר הלז להתענג גם הוא עמה בקבר ששפתותיו דובבות מפאת התקרבות הנפש אשר עליו בהיות שנזדכך עמה בתורה וידמה לה כנודע ומה גם אחר התחיה כי אז יהנו הוא והיא בעצם עד בלי די:

(ל) עונה רוח הקדש ואומר שקר החן אשר תאכל במתנת חנם טרם בואה פה בעה"ז שאינו שלמות וגם הכל היופי אשר לה בהיותה ביפיה משוללת מחומר כי אשה יראת ה' בבואה פה בחברת החומר והיצה"ר שתצטרך להיות יראת את וה' פן יקראנה חטא אז היא תתהלל משא"כ מתחלה שלא יתהלל רק מאכילה ונותן לה הטובה:

(לא) אך עתה תנו לה אושר עליון מפרי ידיה אשר קנתה ע"י היות לה ידים למעשה המצות הם אברי החומר מה שאין כן למעלה שלא היו לה ידים וגם ויהללוה בשערים המצויינים בעולם העליון מעשיה סניגורים ובשל מטה תלמידים על כן אביה שבשמים שלחה מביתו ויצאה והיתה למטה לארץ לאיש האדמה לעבוד עבודת מלכו של עולם כי בה יחיה האדם וכל הנשמה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.