אלשיך/משלי/כד

אלשיך משלי כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אם תראה אנשי רעה שהשעה משחקת להם מצליחים בעושר ונכסים אל תקנא בהם ובהיותך בלתי מקנא ימשך שגם אל תאמר מי יתתני אהיה עמהם ואראה איכה יעשו לקנות נכסיהם אולי לא ברשע יקנו הנכסים כי אם בהיתר ואעשה כן גם אני וזהו ואל תתאו להיות אתם:

ב

ושמא תאמר ומי יודע אם כן הוא ומה מני יהלוך אם אנסה להיות אתם אולי יעשו עושר במשפט ואעשה כמעשיהם וירוח לי הזהר מעשות כדבר הזה כי יכזבו לך ולבם לא נכון ולא תוכל לעמוד על אמתתן של דברים כי יטעוך כי הנה שד יהגה לבם בקרבם לשדוד לקבץ ממון ועמל שפתיהם תדברנה כי ידברו ויאמרו כי עמל הם עמלים ומעמלם יקנו הנכסים באופן שמל ידי כן יטעוך מעמוד על כוונתם:

ג

בכתוב השלישי אמרו רז"ל גבר חכם בעוז זה בועז ואיש דעת מאמץ כח שנשבע ליצרו חי ה' שכבי עד הבקר וראוי לשום לב מה ראו לייחס פסוק זה אליו כי לא יתכן שאמרו על שאותיות בועז כאותיות בעוז כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועוד שבעז הוא חסר וי"ו ובעוז הוא מלא ועוד כי אם אומרו גבר חכם בעוז הוא בועז יראה שאומרו ואיש דעת וכו' אינו על בועז ואיך ידרשו אחר כך ואיש דעת על בועז עצמו שנשבע ליצרו ואם אמרם זה בועז יחזור על כל הכתוב לא יתכן כי לשון אומרו ואיש דעת יורה כי לא ידבר על גבר חכם הנז' כי אם היא חלוקה אז על בעל תואר זולת הקודם אך אמנה זולת שהכתוב יראה משולל ההבנה הוקשה להם אומרו ואיש דעת וכו' שמורה שעד כה לא דבר בבן דעת ואם כן איך הוא גבר חכם וכן החלו בגבר וצאתו באיש וגם הקשר אשר לי עם המאוחר והקודם על כן אמר גבר וכו' זה בועז ודעת כאשר יבא בס"ד והוא כי שתים הנה בחינות המדע האחד למודיי ויתחלק לשתים א' החכמה שילמוד איש מאיש ב' אשר יבין מתוך הנלמד והם חכמה ותבונה והבחינה השנית הוא מדע טבעי ותחבולות הנהגה שכלית אשר לבעלי שכל טוב להתנהג בהם במעלליהם וההוא יקרא דעת והאנשים אשר מעמד שלשתם יכוללו בהם הנם מועטים כי יש בעל חכמה ולא חלק לו בבינה ויש יהיה גם בעל תבונה אך דעת תחבולה והנהגה שכלית אין בהם ויש כבדי ראש בשכל טוב בכל מעלליהם נוסף על החכמה והתבונה אשר אתם והנה היה מקום לאיש לדבר ולומר אלכה לי אל הגדולים ללמוד חכמה ומרוח הבינתי אבינה בתבונה להוציא דברים מתוך דבריהם ומה לי עוד לקנות קנין דעת בחריפות ותחבולות הנהגה שכלית כי אם אני בתומי אלך בחכמה ובינה והמה ינחוני וימלטוני מכל רעות המתרגשות לבא על ידי בני אדם וע"י יצר הרע ולהביא עליו כל טוב כי החכמה תעוז לחכם מכל חריצותו אשר יחרץ.

לכן להורות כי לא בדעת ידבר המדבר כדבר הזה נשא המשל ואמר בחכמה יבנה וכו' לומר אמשול לך משל למה"ד לבונה בית בחכמת מעשה הבנין אשר למדו אותנו ליסד הבית ולישב גדר אבניו כסדרן והלכתן אכן אם לא יהיה לו חלק בבינה להבין בתבונה מתוך דברי המלמדו לא ידע להכין אותו ולפארו לבוננו באופן נאות לפי מקומו לדעת איזה מקום מוכן לקבוע חלון ואיזה לעשות חדר או יציע כי יש אדם לפי מה שהוא או לפי מלאכתו יאות לו לפתוח חלונו מזרחה ולעומתו מי שיתהפך וטוב לו יפתחנו ימה וההיקש בזה בחדריו איליו ואולמיו ואשר לא ידע רק בחכמת הבנין לא יכוננהו באופן צודק רק יבנה מציאות בית אך בעל התבונה המבין מתוך דברי אומנו בעסקי חדרים וחלוטת שקופים אטומים לבבו יבין לכונן הבית בכל מכונותיו לפי המקום ולפי צורך מלאכתו וז"א בחכמה יבנה בית כלומר מציאות בית אך לא יתכונן אמנם ובתבונה יתכונן:

ד

ועדיין כל זה איננו שוה לו להצלחתו כי כל אשר עשה הוא הכנה ואם דעה יחסר לשאת ולתת ולהרויח ולהתרחק מההפסד ישאר ביתו ריקן מכל טוב וגם את הכל יתעתד להפסיד ובעניותו ימכור את ביתו אך אם דעת קנה בטיב תחבולות קניני עושר ונכסים אז טוב לו שיצבור כעפר בצר וימלא ביתו וחדריו אשר הכין מכל הון יקר ונעים ויתקיים הכל וזהו ובדעת חדרים ימלאו כל הון כו' נמצא כי עקר וקיום הכל תלוי בדעת וחריפות טוב הנהגה ובה יתקיים ככל הן אלה דברי המשל:

(ג) והנמשל הוא על בני אדם האומרים בלבבם הלא חכמה אקרא ומכל מכדי אשכיל ואבינה מתוך דבריהם אמרי בינה ומה לי עוד לזרז את עצמי בקנין דעת תחבולות הנהגה להתכשר בעבודת קוני ולהלחם עם יצרי המעכב בידי כי הלא ה' והתורה אשר אלמד יהיו בכסלי להצילני מן החטא ולהדריכני במעשים טובים כמאמר רבי מאיר ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות כי לא טובה העצה כי זה וזה צריך כי הלא בחכמה אשר תלמוד ממוריך הן אמת שיבנה לך בית בעולם הבא מדור לפי כבודך ואם תוסיף בה תבונה עוד יוסיפו לך התכוננות חופות וחדרים רחבים כאשר הרחיב הוא באשר למד:

(ד) אמנם עדיין אפשר יהיה הבית וחדריו ריקנים מאורות ותפנוקים להשתעשע בהם כל ימי חייך הנצחיים במדור ההוא אם לא תקנה דעת להזדרז בתחבולות הנהגה לכבוש את יצרך ולהשתקע במצות ועסק התורה יומם ולילה כי הנה האורות ומלאכים אשר נעשים על ידי המצות הן הם העטרות והאורות שיתענגו הצדיקים וישבעו בצחצחותיהם כמאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם מצותיהם שיטפלו בהם כי על כן לא אמר ועטרות בראשיהם ואמר ובדעת שהוא דעת זירוז ההנהגה חדרים אשר הכין לך התבונה והחכמה ימלאו כל הון יקר ונעים מאושר תפנוקי עדן מה שאין כן אם דעה זו תחסר ממך שאפשר יפתך יצרך ותפסיד הכל:

ה

ושמא תאמר והלא התורה לבדה תספיק להתרחק מן החטא ולכבוש היצר הרע ולקרבו לידי זכות ומה צורך אל כל זה לזה אמר גבר חכם בעוז וכו' כלומר הן אמת שגבר על יצרו וחטאיו הוא החכם בעוז אשר לו בתורתו אשר למד והבין אך אשר הוא איש דעת והנהגה טובה אינו בוטח בעשרו כי אולי יתגבר יצרו הרע עליו ויחטא על כן יאמץ כח בדעה אשר לו שיתנכל על יצרו כאשר עשה בועז שנשבע ליצרו לאמץ כח נגדו ויהיה בטוח יותר וזהו מז"ל גבר חכם בעוז זה בועז וכו' והוא בל יעלה על לבנו שאלו לא נשבע בועז ליצרו היה נפתה מיצרו שעל ראות עצמו נפתה נשבע ויקשה עלינו כי הלא חכם היה ראש הקבלה גדול מכל ישראל ואיך תורתו לא הגינה לבל יתפתה לולא שבועתו לז"א גבר חכם בעוז זה בועז כלומר גבר על יצרו למה שהיה חכם בתורה היה גבר בעוז אשר לתורה לשמור לומדיה מן החטא ולא נתפתה ואשר נשבע הוא שואיש דעת מאמץ כח כי להיותו איש דעת בעל הנהגה ותחבולה להיטיב רצה לאמץ הכח אשר היה לו להיותו יותר בטוב ואומר זה בועז גם שסוף הפסוק עליו ידבר הוא כלומר זה בועז מצד עצמו מבלי שישבע ואיש דעת על שנוסף על איכותו הטוב היה לו קנין דעת וזירוז לישבע לאמץ כח:

ו

ושמא תאמר הלא לא טובה העצה לישבע ליצרו כי עתה יגרה על עצמו יותר את היצר הרע כי בתחלה היה לו אתו מלחמה אחת ועתה יהיה לו עליו שתים של העבירה ושל השבועה כי עתה חידש לו מלחמה אחרת לזה אמר כי בתחבולות וכו'. והוא כי היצר הרע הוא המלך זקן האויב לנפש והיצר הטוב הילד מסכן וחכם הוא היועץ לאדם להצילו ממנו אמר כי בתחבולות כו' לומר הן אמת כי בתחבולות שתתנכל לישבע ליצרך תעשה לך מלחמה חדשה אשר לא היתה מתחלה אך לא מפני זה תתייאש מהתשועה נגדו כי הלא ותשועה ברוב יועץ כי תשועה תהיה לך ברוב עצה שיעץ לך היועץ הוא היצר הטוב כי עד כה היה מיעץ אותך עצה אחת שלא תעשה העבירה ועתה ירבה לך עצה אחרת עם הקודמת שלא תעבור על השבועה שעונשה רב וכמשים לפניך גדר שלא תעבור ומראה לך כי אין הצר שוה בנזק שבועה ועבירה ועל ידי כן שירבו מועצותיו אין ספק שתשמע אליו ותושע וזה מוכרח מאומרו ברוב ולא ברוב יועצים:

(ה) או יאמר כנודע מרבותינו ז"ל על עובדא דאביי שראה איש ואשה שהלכו יחד בלילה בדרך והלך אחריהם עד שנתפרדו כל אחד למקומו ותמה באמרו שהוא לא היה בוטח בעצמו לעשות כדבר ההוא ולעמוד נגד יצרו ולא נחה דעתו עד שאמרו לו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

עוד ידענו מרבותינו ז"ל בב"ר הנה טוב מאד זה יצר הרע כו' וכי יצר הרע טוב מאד אתמהה אלא שאלמלא יצר הרע לא היה אדם בונה בית ולא נושא אשה וכו' נמצא כי שני יועצים אשר צריך ישמע אליהם יש לאדם אחד היצר הרע לשמוע אליו לקצת דברים שני היצר הטוב שצריך לשמוע אליו לרוב הדברים ובזה נבא אל הביאור אמר גבר חכם בעוז כלומר היות גבר גובר ביצרו האיש החכם צריך יהיה בעוז גדול ותעצומות ולא בנקלה כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו באופן שאשר לא חכם הוא כי אם אחד העם לא יצטרך להגביר על יצרו עוז ותעצומות רבות אך אשר הוא חכם לא יהיה גבר גובר על יצרו רק בעוז ואם החכם הוא איש דעת לעשות תחבולות כבועז שנשבע ליצרו אין צריך לו עוז רב כי גם שלא יהיה לו עוז כי אם כח מה יכול הוא לתת אומץ בכח ההוא להנצל מהיצר הרע וזהו ואיש דעת מאמץ כח כמו שאמרו ז"ל ואיש דעת וכו' שנשבע ליצרו:

(ו) כי גם שהתנהג בתחבולות ומרמות רע ומר וגורם לעצמו ריב ומלחמות כשהוא לטובה יהיו לרצון וזה אמר כי בתחבילות כו' לומר כי בהתנהג בתחבולות תגרום ותעשה לך מלחמה תמיד עם הכל אך ותשועה תעשה לך בתחבולות בהיותם ברוב יועץ כלומר בהיותם עם אשר רוב יועץ הוא היצר הטוב שהוא היועץ המיוחד לרוב ולא המיוחד למיעוט כיצר הרע שהוא לבנות בית וליטע כרם וכיוצא בלבד כאשר כתבנו מב"ר על והנה טוב מאד וכו':

(ה) או יאמר גבר חכם וכו' באשר ידענו כי החוטא יתייחס לשוטה כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וההפך בעוסק במצות ומעשים טובים תמיד כי ההוא יקרא איש דעת באמת אמר כי היות גבר על יצרו מי שהוא חכם כלומר חכם ולא בעל מעשים צריך יהיה בעוז העליון שאלהים לא יעזבנו ביד יצרו או בעוז של תחבולות שיעוז נגדו צריך שיעוז במעוז נגדו לשיוכל לו ואלמלא העוז ההוא היה נופל אך אם יהיה איש דעת מורגל במעשים טובים שהוא הדעת באמת נוסף על חכמתו אין צריך יהיה נתלה בעוז העליון כי הלא רב גובריה עד גדר כי הוא מאמץ כח בפמליא של מעלה כנודע ממאמרי רז"ל והוא שהנביא דבר ואנכי מלאתי כח את רוח ה' הפך החוטא שנאמר בו צור ילדך תשי וזהו מאמץ כח ולכן מאיכותו הרב לקש יחשב לו יצרו:

(ו) ושמא תאמר הלא בלי התמדת עסק מעשים טובים תחבולותי יעמדו לי כענין בועז או למשכו לבית המדרש וכיוצא בזה כי הלא בתחבולות הן אמת שתעשה לך מלחמה נגד יצרך אך אינך בטוח התשועה כאשר בלכתך תמיד בעצת היצר הטוב ומאמץ כח עליון במעשיך הטובים כי אז יכנע היצר הרע לפניך ותהיה תמיד צדיק ונושע ממנו ולא תצטרך להלחם וזהו ותשועה ברוב יועץ כי התשועה תהיה בטוחה ברבוי יועץ שתהיה תמיד מרבה עם היועץ הוא היצר הטוב המיעץ אותך תמיד במועצות מצותיו יתברך כי הוא לבדו אשר יקרא יועץ כי היצר הרע יקרא משטין ולא יועץ כי גם בעיני הנפתה הוא רק רע הפך תואר היועץ:

ז

בא להודיע גרמת נזקי עון ביטול תורה והנה אם נמשך עם כתובים אלו גם פסוק התרפית וכו' יאמר בשום שכל אל דברו בג' כתובים אלה שלא לנוכח ובד' לנוכח התרפית והו' והוא כי הנה שנים הם המתבטלים ממנה חלוקים זה מזה יש מתבטל ונמנע מעסוק בה כלל וההוא יקרא לץ כמאמר התנא שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת הרי זה מושב לצים והאיש הזה להיותו חפץ בבטלה וליצנות וכל ימיו בין בינו לבינו בין עם זולתו עוסק בדברים בטלים לץ שמו באמת ויש שעם היותו מתופשי התורה מתבטל ולא יעסוק בה כראוי כי הוא עצל ורפה ידים אמר ראמות וכו' לומר אשר ימנע מהתורה מהסוג הראשון אין צריך לומר אם נמנע להכעיס כי אין קצה לרעתו כי רבה היא כי אם אפילו הנמנע מפאת עלות על רוחו כי ראמות חכמות ומי יעלה לו השמימה ויקחם לו או שלהיותם חשובות כמרגליות יקרות מלהשיג כד"א ראמות וגביש ירחק מהם באמרו כי מי ומי המשיג אותם כי הנה האיש ההוא מלבד שמרוחק הוא להיותו לץ כנודע כי כת לצים אינה רואים פני שכינה ועל כן אדבר בו שלא לנכח כמו שכתבנו על פסוק עד מתי פתים תאהבו פתי שידבר לנכח ולצים לצון חמדו להם שלא לנכח כי אם זולת זה הפסדו מרובה כי הנה ילקה בממון ובכבוד ובנפש על הממון אמר בשער לא יפתח פיו בהיותו בשער על איזה דין לא ידע הטענה שיזכה בה ולפעמים הוא זכאי בדינו וירא מלהגיד טענתו מיראתו פן יתחייב בה ולכן לא יפתח פיו:

ח

ואם ישית לבו להיות מחשב מה שיכשר לו לזכות בו מחמת העדרו יקרה שהוא להרע לאבד ממון שלא לטובתו לסכלותו כי סכל ובער הוא וגם כבוד כי לו בעל מזמות יקראו שיאמרו בראותם אותו שהוא מחשב יאמרו אין זה כי אם רוע לב שהוא בעל מזמות להתנכל בתחבולות רמאות ושקר:

ט

וגם השלישית והיא אבדן הנפש בעצם יותר מזולתו כי הנה זמת אולת חטאת וכו' והוא כי אפילו זמה שהוא עון פלילי ושל הנאה אם זמת אולת היא כלומר שלא מדעת רק אולת שגגה כחושב להטיח באשתו והטיח באחותו וכיוצא אין לו רק חטאת שהוא שוגג אך לא לחטאת ושוגג יחשב לאדם שלא למד ומהעדרו סיכל הדין ושגג רק לתועבה כי שגגת תלמוד עולה זדון ויקרא לץ למתבטל מדברי תורה כמאמר התנא שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים וזהו ותועבת לאדם לץ כי האולת והשוגג יתייחס לתועבה לאדם לץ:

י

ועד כה דברתי שלא לנכח בדברי על עוזבי התורה הוא אדם לץ ואויל כרחוקים ממני אמנם אתה אשר מהסוג השני הקרוב אלי רק שתרפה ותתבטל מחמת רפיון אני אומר לו רעתך כי התרפית מהחכמות הנז' היא התורה צר כחכה והוא מ"ש ז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה וזהו התרפית מהתורה בבא יום צרה דע לך כי צר המצר וגורם לך צרה הוא כחכה אשר היה לך כח להתעסק בתורה ובטלת מחמת רפיון הוא צר לך ועושה לך הצרה כי נהפך צר לאויב:

(ט) ואו' ותועבת בתי"ו הסמיכות כתבו המפרשים סמוך במקום מוכרת ואפשר לנו לומר כי כל תיבה שיש לה תי"ו סמיכות נשארת על פה תיבה הסמוכה לה כמה ד"א אשת יפת תואר שאמרו רז"ל אפילו אשת איש וכן ראיה מאת שאמר המפרש שהוא חסר שנה כאומרו מאת שנה ואו' שנת לעיני שהוא אצלי כאומר שנת קבע כי לא יתכן שלא היה ישן דוד כלל לקיים שבועתו כי שבועת שוא היתה אך הוא שנת קבע וכן תי"ו הסמיכות פה הוא כאו' תועבת ה' אך נשאר על פה לבלתי יסמך שם ה' אל אדם לץ כי הוא מהבלתי רואים פני שכינה כנודע:

(י) זולת הקודם בא ללמד דעת אל אשר ספק בידו לעתור ולרצות בל ירפו ידיו ביום צרה באומרו הלא אין עקר תפלה רק להקדימה לצרה אך אחרי בואה מה אועיל כי אפגע בו יתברך להעבירה אחר אשר באה ונהיתה ומה גם לאשר כבר הם לקוחים למות נכתבים ונחתמים או החל נגף בהם חס ושלום ועדיין לא מתו הנה הנם כנמסרים לסרדיוט או יעלו לבימה לידון ואנה אבקש להם זכות להפטר לכן אמר השמר פן ואל תעשה הדבר הרע הזה רק שאף ביום צרה שכבר באה אל תתרפה כי התרפית ביום צרה מלהיות צקון לחש דע כי צר כחכה כי יהפך לך לצר צורר אותך כחכה אשר לך לעתור ולרצות ולא תטפל להציל ותסתכן:

יא

ושמא תאמר ומה אסכון כי אפגע בעד לקוחים למות ביום הצרה.

כי הלא אין זה עכוב כי גם אותם תציל ותוכל וכעובדא דמתא מחסיא שבמדרש הנעלם המודפס בספר הזוהר פ' וירא וזהו הצל לקוחים למות כי הנה אל תתיאש מן הרחמים כי הלא דע לך כי ומטים אותך להרג מן השמים אם תחשוך מלהציל כי תתחייב בנפשם:

יב

וכי תאמר ותענה הן לא ידענו זה שאעשה רצון קוני בהתפלל בעדם אחרי היותם לקוחים למות מן השמים ואין מיתה בלא חטא וזה בא' משני פנים או שהם זכאים כעת אך יתעתדו לעשות הרע ועל כן אסוף יאספם ה' עד אשר לא יבואו ימי הרעה וימותו זכאים כי יודע בעל התאנה כו' ואם אלה מסוג זה הם הלא כמקרה משה רבינו ע"ה במעוכי הבנין יקרני שקבל לפניו יתב' על הילדים הנבנים בכותלי מצרים אמר לו הקב"ה אל תחוס עינך עליהם כי רעים וחטאים המה וישוב להתחנן אמר לו הקב"ה אחוז באחד מהם ויוציאו ויהי האיש ההוא מיכה אשר עשה הפסל להתעות את ישראל וכן בירבעם טרם יחטא בקש הוא יתברך לסלקו ויתחננו מלאכי השרת באמרם שהיו נהנים מזיו תורתו עד שהניחוהו ויאשם בבעל ותקראנה אותי כאלה הייטב בעיני ה' ואם מה שנגזרה עליהם מיתה והם לקוחים למות הוא על עונם שכבר עשו איך אשא בעדם רנה ותפלה ואצילם וכאשר קרה לרבי אחא כמדובר במדרש הנעלם גם אני יקרני שהציל לקוחים למות אשר הוכו במגפה במתא מחסיא ואמרו מן השמים כי מה עשה ואשמותם צרורות על שכמם עד שהוצרך לטרוח עד השיבם בתשובה ויקביעם בלימוד התורה ואם כן אפוא איכה תאמר שאתחייב בנפשי אם לא אציל אדרבה לא לזכות יחשב לי אחר שמשארות אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם ומי יודע אם אזכה להשיבם אחרי כן כר' אחא לזה אמר אל תתמה על החפץ לאמר הן לא ידענו זה ותהיה נבוך כי אין ספק כי הלא תוכן לבות הוא יבין לומר אם מסוג העתידים לחטוא המה בוחן לבות הוא יבין ולא יחיה אותם כי מרע"ה ומלאכי השרת לא השאיר הקב"ה למענם את מיכה וירבעם רק למען יכירו שצדק הוא יתב' במאמרו באמרו שעתיד להרשיע וגם לבל יהרהרו שהוא בלתי מרחם חלילה ובכלל הדבר הוא שבוחן לבות הוא יבין כי לבך לטובה יכוין להחיות נפשות ישראל ועל כן יחייך גם שהם לא יחיו בתפלתך ואם הם מסוג המתים בחטאם שקדם אל תחוש פן לא יהיה לך חיותם לזכות על שהעון עצמו אינו נמחק כי הלא נוצר ושומר נפשך על ידי התפללך בעדם הוא ידע אחרי כן להתנהג כי הלא ישיב לאדם כפעלו שאשר ישוב מהם אחרי כן יהיה לפלטה והבלתי שב ילכד בפח:

(יא) או יאמר הצל וכו' כי הנה נצטוינו על פקוח נפש אפילו אשר נדע שאם נפקח עליו לא יחיה רק שיאריך יום או יומים או חיי שעה אחת ואפילו בשבת כנודע והלא כמו זר נחשב למה נחלל שבת על מי שלא יתעתד לשומרו ולא לקיים מצוה זולתה כי חיו לא יחיה רק שעה אחת אמנם אשר חשבתי למשפט ונכון הדבר מאת האלהים כי האלהים עשה למען צדקו כדרכו יתברך תמיד להמציא המצאות לזכות את בריותיו וללמדם דעת איכה יעשו שימותו זכאים ולא חייבים ומי יודע אם האיש ההוא הלקוח למות במפולת ההוא וכיוצא בו כי אין ספק שמיתתו כפרתו ואם מת מחוסר תשובה לא תכפר מיתתו נמצא מת מיתה משונה וסופו יורש גיהנם על כן חס אבינו שבשמים שהוא האב הרחמן ויצונו לפקח על עסקי חיי שעה עם היותו גוסס למען יכיר צרת נפשו וגם שלא יוכל להתודות לא יבצר מלהרהר תשובה בלבו וימות זכאי נמצא מצילו מקיים נפש אחת לחיי העולם הבא כענין אשר צוה לנו בתורתו שבעל פה שכל המומתין מתודין כנודע ואל תתמה מה יסכון לרשע הרהור תשובה בלי וידוי ומעשה טוב כי הלא משנה שלמה שנינו המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור שאפילו הוא רשע גמור חוששין שמא הרהר תשובה בלבו וצדיק יקרא אפילו בהיותו מוחזק לרשע גמור ומה גם עתה על ידי מיתתו שתכפר עליו באופן שאין ספק שיהיה בכלל המקיים נפש אחת מישראל שהוא כאלו קיים עולם מלא וזה יתכן כוון שלמה בחכמתו הצל מי שכבר הם לקוחים למות שלא יוכלו לחיות לגמרי שהרי מטים להרג אותך אם תחשוך כי הבלתי מפקח הוא כשופך דמים כמ"ש ז"ל שאפי' ההולך לשאול וליטול רשות הוא שופך דמים:

(יב) וכי תאמר הן לא ידענו זה מה יועילו בחיי שעה אחרי שלא תבצר מהם המות בקרוב ומה זכות יהיה לי אחרי שלא אוכל להציל ממות נפשם לגמרי ומה גם שאצטוה להשתדל בכל מאמצי כח ואפילו בשבת ואם לאו שאענש כי אל תתמה כי על הנוגע אליהם הלא תוכן לבות הוא יבין ואולי באותו השהות שתאחר מיתתם תוכן לבות הוא יבין שמא יהרהרו תשובה בלבם וימותו צדיקים ולא רשעים והוא זכות נמרץ ואם לא יהרהר אל תדאג שחללת שבת לבלתי הועיל כי הלא ונוצר נפשך הוא ידע לבבך שהיה שלם להצילם לגמרי אם יכולת וגם שלא נצולו לגמרי הלא פעולתך שלמה היתה והוא יתברך ישיב לאדם כפעלו ולא כנמשך ממנו ולכן אחר שפעלך היה שלם ודעתך להציל לגמרי אם יכולת הוא יתברך ינצור נפשך לגמרי כי ישיב לך כפעלך ולא כנמשך בלבד או אם ימות בלי הרהור תשובה וימות חייב הלא ונוצר נפשך הוא ידע כונתך כדי לנוצרה בזכות זה ועליו שמת חייב והשיב לאדם כפעלו שהיא בפעולת עונו ימות:

(יא) או יאמר הצל כו' ענין ולכן וצדיק אל תהרוג באר היטב שענינו כנודע שאם יצא מבית דין חייב מיתה ויש אחר כך דבר ללמד עלי זכות ולנקותה ממנה החזירהו ואל תהרגהו כי נקי הוא ואשר יצא מבית דין זכאי ונמצא עליו דבר ללמד עליו חובה אל תחזירהו להרגו אחרי צאת צדיק בדינו וזהו נקי וצדיק אל תהרוג אשר יצא חייב ונמצא עליו זכות שהוא נקי וכן אשר יצא צדיק וזכאי אל תהרוג וזה יאמר הצל הלקוחים כבר למות שיצאו מבית דין לקוחים להמית הצל אותם אם תוכל וכן המטים להרג שיש לך טענה להטותם להרוג אם תחשוך מאשר גזרת לזכותם את שתי אלה הצל:

(יב) וכי תאמר הן לא ידענו זה לומר הסוג הראשון ניחא כי טוב לזכותו אחר שנמצא לו זכות אך לא ידענו האחרון הוא סוג המטים להרג למה לא אעשה הדין ואחזור גם את הזכאי אחר היות ללמד עליו חובה בין על הנוגע אל עצמו שיעשה בו דין התורה אשר הוא חייב למות בין על הנוגע אלי לשמור את נפשי בעשותי משפט אל תאמר כן כי הלא תוכן לבות הוא יבין מה שבלב הזכאי שיהיה ראוי להאריך לו כעת ונוצר נפשך הוא ידע כי לא במרד ולא במעל הוצאת אותו זכאי מתחלה ולא תענש נפשך על זה ואם הוא חייב על זה לא יעלה על רוחך שאוותר לו כי דין ד' מיתות לא בטלו והשיב לאיש כפעלו החייב חנק בים יבא ויחנק או על ידי גוים וכיוצא והחייב סקילה יפול עליו מפולת או אבן נגף וההיקש בזה כמאמרם ז"ל על כי לא אצדיק רשע:

יג

בא ללמד לאדם דעת בל ילמוד התורה מבחינת מתיקות עניניה וחדודיה רק על איכות טובה המאשרת את הנפש עד אין קן ועל פי דרכו יטעם מנופת מתיקותה ויטעם לחכו ולא יהפך לעשות עקר ממתקה ושעל פי דרכו ישיג האושר המחווה ולהטעים הדבר הקדים משל צודק לזה ואמר אכול בני דבש כי טוב וכו' והוא כי הדבש זולת מתקו אל החיך יש בו הנאה ותועלת לגוף כנודע מטבעו ולכן האיש השכלי לא יאכלנו מפאת מתקו אל החיך רק על איכות היותו טוב ומועיל לו ועל פי דרכו מתיקותו יטעם לו.

כן יאות יעשה האדם בלמדו חכמת התורה ישית לבו אל טובה העצמי ורוחני שייטב לנפשו ועל פי דרכו יטעם ממתקו וזהו אבל בני דבש כי טוב כלומר למה שהוא טוב ומועיל לך לא מחמת מתקו ועל פי דרכו ימתק לך כי ונופת מתוק על חכך על פי דרכו:

יד

כן דעה חכמה וכו' כלומר כן כדבר הזה דעה חכמה למה שהיא לנפשך ולא מחמת מתק עניניה בלבד כי בזה אם מצאת החכמה זולת מתקה וחדודה למה שהוא חכמה ויש גם אחרית ודאי ותכלית האושר האמתי לנפשך כאשר חכמת לנפשך כאמור וגם תסכון לך שתקותך של וגופך המתיחס אליך אשר תקוה על ידה העריבות גם לחומר אין צריך לומר כי לעתיד לבא תזכה ותהיה בגוף ונפש נהנה מאושרה ומתקה שיתקיים בך וכל בניך למודי ה' שהוא אושר נבואיי וערב ומתוק עד אין קץ מה שאין כן אם לא היית עושה רק מחמת מתקה שלא היית משיג האחרית והתקוה שזולת עשותך שלא לשמה גם לסבה קלה היית עוזב אותה כי אם שמעינה לא תכרת תקותך שלא יהיה לה הפסק כי הלא פה תטעם ממתקה וגם בשכבך בקבר יהיו שפתותיך דובבות כי יאמרו דבר הלכה מפיך וכן עד בא התכלית לעתיד להיות מלמודי ה':

(יג) או יאמר כי הלא ימצאו בתורה שתי בחינות אחד אשר הוא פנימי וסודיי מתיחסת אל הנפש רוחנית שנית דרך פשיטותה אשר לא יבצר מתוך הפשטיות תצא דרך סודיי המלובש בפשט והנה לחיך כל אדם יטעם יותר הפשט המוגשם שיתפשט ביד שכלו וידמה זה לדבש וזה לנופת כי הדבש הוא הבלתי נתטש ביד והנופת הוא ממשיי ויערב וימתק יותר לחיך על כן נשא משלו ויאמר אכל בני דבש כי טוב הוא הפנימי משולל משעוה עם היות כי ונכ.ת הוא השעוה בדבש הנתפשת בחיך ימתק לחכך יותר מהדבש הנבלע מיד ואף על כי שאין כלו דבש אל תנח ידך ממנו כי גם מהנופת יצא דבש כי תדחקנו בחיך כי תמוץ ממנו וזהו אכל בני כו':

(יד) כן במשל הזה דעה חכמה הפנימית אשר הוא לנפשך מחיחסת אליה אך אם מצאת ויש אחרית כלו' אם מצאת מה שיש אחרית שהוא הפשט כמשל הנופת ולא הפנימיות אשר אין לו אחרית וסוף אל תחשוב שלא יהיה לך הטוב המקווה לנפשך בעולם הבא למה שעסקת בבלתי מתייחס אליה כי הלא גם בזה ותקותך להשיג חיי העולם הבא לא תכרת כי גם בו התקרבות נמרץ אל הפממיות כי נבלע הוא תוך הפשט הדבש תוך השעוה אלא שעם כל זה טוב טוב הוא תעשה עיקר מהתוכיות:

(יג) או יאמר אכל בני דבש שתאכלנו ותבלענו אל חוכך ולא תשהנו בפיך כי נמאס כי משקה הוא אך נפת מתוק הממשיי אשר דבש ושעוה מעורבים יחד ההוא תניח על חכך כי תהיה מוצץ תמיד לאט לך.

(יד) אמר כן כמשל הזה דעה לך מינך ובך מה שהוא חכמה המתייחסת לנפשך הוא דרך הסוד הבלתי מלובש ומעורב עם הפשט כדבש הבלתי מעורב בשעוה שתאכלנו ותבלענו אל תהי קיש קיש קרי להשמיעו תמיד פן יתבזה ערכו אך מה שיהיה על חכך להשמיע לזולת ולדבר בו תמיד הוא הדומה לנופת שהוא סוד מעורב עם הפשט אך לא הסוד המופשט שאינו לפי כבודו אך אם מצאת וכו' שאשר מצאת ללמוד הוא מה שיש אחרית הוא הפשט אף על פי כן ותקותך לא תכרת על דרך האמור:

(יג) או קרוב אל הנזכר מה שאצטרך להודיעך הוא אכל בני דבש כי טוב הנופת הלא הוא מתוק אל חכך וידוע שתאכלנו:

(יד) כן דעה לך בני החכמה שהיא לנפשך הוא הסוד המתייחס לנפשך כי במעורב ידוע הוא כי הוא מתוק אל חכך ואם מצאת הפנימי ויש לך אחרית המקווה בעצם ואם אין לפחות תקותך לא תכרת כי גם במלובש בנופת יש אושר עם שלא ידמה אל האחר:

טו

הנה דרך רשעים לארוב וליחל מתי יורש הצדיק ויקנה נחלתו וביתו ודרך הצדיק אחר כך לשמוח בנפילת הרשע אויבו אשר ארב לו ביתו לכן בא להוכיח את כל אחד מהם והחל ברשע ואמר כמדבר אליו אל תארב אתה הרשע לנוה הצדיק לאמר מתי ימכרנו כי ימוך ותקחנו אתה ואף גם אם אין לו נוה כי אם מקום במקום הפקר ששם ירבץ אל תחמדהו ותשדד רבצו ותחרוש אותו המקום בכלל שאר הקרקע לזרוע זרעך:

טז

כי הלא שבע יפול צדיק וקם ולכן חדל לך כי יקום ואתה הרשע נפילתך קרובה כי אצ"ל בז' רעות כי אם ברעה אחד יכשלו אפילו רשעים רבים וזהו ורשעים יכשלו ברעה ולא אמר יפלו כלומר שאפי' בכשלון לבד לא יקומו הפך הצדיק שבשבע שיפול ממש יקום ולכן הזהר כי גם רשעים רבים אין לאל ידם להשמר ויכשלו ברעה ומה גם עתה אתה כי יחיד אתה כי תכשל ברעה א' ובזה אשר תעשה לצדיק תכשל ותפול הפך הצדיק כי גם שהוא יחיד שבע יפול וקם אחרי נפלו ממש ולא אמר וקם בשו"א הוי"ו כי אם בפת"ח לומר כי טרם יפול כבר קם כי קימתו מוכנת מלפניו יתברך וכי יפול לא יוטל:

יז

וכהתימו להוכיח את הרשע שם פניו אל הצדיק אשר הרשע יארוב ביתו או ישדד רבצו ואמר אם תראה שהרשע אויבך יפול אל תשמח שמחה הנגלית בחוץ ובכשלו שהוא פחות מנפילה אל יגל אפי' לבך בפנים:

יח

פן יראה כו' ואמר פן יראה ה' עם שהכל גלוי לפניו יתברך ומהראוי יאמר פן ירע בעיני ה' הענין כי הלא באבוד רשעים רנה ולא יאשם השמח באידם אם לא כששמחת הצדיק על אבדן הרשע הוא על אשר הרע לו ולא במה שהוא רשע ובן תמותה על עוברו רצון קונו יתב'.

והנה מי זה האיש יבחין כוונת הצדיק אם ישמח בפיד משנאו על שנאתו אותו על היותו רע בעיני ה' כי אין מבחין זולתו יתברך טחן לבות וכליות על כן אמר פן תהיה שמחתך באופן יראה ה' מה שירע בעיניו ללבב וישגיח בכוונתך כי היא רעה בעיניו שעיניו יחזו ללבב עם שלא יראה רע בעיני הבריות משא"כ בהיות שמחת הצדיק לשם שמים כי אז אין הוא יתברך שם פניו אל שמחת הצדיקים כי באבוד רשעים רנה:

או יהיה פן ישגיח ויראה מדת הרחמים ורע בעיניו כלומר אולי לא בראית מדת הדין ירע כי אם גם בראיית מדת רחמים וז"א פן יראה כו' ולא אמר כי יראה או פן ירע כו' שהוא כלימר פן תהיה הראיה גם בעיני ה' רע ולא בלבד בבחינת הדין ואזי והשיב מעליו אפו אל מקומו הראשון כלומר האף שהיה עליך כשהצר לך הרשע שאלמלא כן לא היה יכול לך ואחרי כן הוסב על הרשע עתה והשיב אותו מעליו למקומו הראשון שהוא כי תשוב ותצא האף ממנו עליך:

יט

אמר הנה יש שני מינים רעים וחטאים יש מרעים את הבריות ומצרים אותם ויש שכל רשעתם הוא בינם למקום ולא בינם לבריות והמין הא' יקראו מרעים והב' יקראו רשעים ואמר אם יקנא לבך בחטאים רשעים נגד ה' בינם לבורא ותחפוץ להצר להם ולכן יפתה לבבך להתחבר למרעים ומצרים את הבריות למען אתה והם תרעו את הרשעים לשמים ומצליחים אל תעשה כדבר הזה וזהו אל תתחר במרעים ולשמא תאמר הלא מקנאת הרשעים אמ עושה כאמור למען ירעו את הרשעים גם בזה איעצך אל תקנא ברשעים:

כ

כי הלא אשר תתחר במרעים וכוונתך לטובה נפיק מינה חורבה רבה כי עתה לא יהיה אחרית לרשע שבהתחברך אתה הכשר אתם יחרצו להרבות להרע עד שלא יהיה אחרית וסוף לרע אשר יעשו בראות צדיק וכשר מתחרה אתם לא יבושו בהרשיעם כי תהיה למו כסות עינים וגם שיעשו חפצך ברשעים לא יהיה אחרית וסוף לרע אשר יעשו לזולתם בראותם עזר כנגדם ועל אשר תקנא ברשעים אל תחוש כי הנה נר רשעים ידעך כלומר מצוה שיש להם מנכים אותה מהם בעוה"ז והוא גר כי נר מצוה וידעך פה כי יאכלוה בהצלחתם ולעוה"ב לא יאיר להם באופן כי טובתם קללה תחשב להם.

או יאמר נר רשעים על נשמתם כי נר ה' נשמת אדם ובטובתם בעוה"ז ידעך נרם ונשמתם מלאור באור החיים כי ינוכה פה כל זכותם:

כא

ארז"ל ומלך מן המלך יכול אם יאמר לך לך עבוד ע"א שתשמע לו ת"ל ירא את ה' וכן נבוכדנאצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד ע"א ולא שמעו כו' ועם שונים אל תתערב עם אותם שאומרים שתי אלוהות אל תתערב שסופן ליאבד מן העולם כו'.

והנה לבאר המאמר יארכו הדברים אך ננקוט מיהא שאומר ומלך הוא על מלך בשר ודם מעין ענין נבוכדנאצר ואפשר לבאר כל הפסוק ושאחריו על דרך זה מבלי נאמר עם שונים שהם על שתי רשויות שהוא בלתי צודק עם הקודם אם לא שנאמר שהוא על הירא מהמלך בגדר אלוה ועושהו כשני לו חלילה גם נשים לב אל אומרו ופיד שניהם שאם יחזור אל השונים למה יאמר שניהם כי הלא אינו ברית כרותה שיהיו שנים ולא יותר ומהראוי יאמר ופידם מי יודע סתם.

אך יאמר ירא את ה' בני תחלה ומזה תעשה עיקר ובקיום יראתך את ה' ירא גם את המלך אבל לא שתבטל מיראת ה' למען יראת מלך ועם שונים שעושים את המלך כמשנה לה' אל תתערב:

כב

כי הנה פתאום יקום אידם של שונים בודאי ומי יודע אם גם המלך יאבד עמהם אם לא ימחה בידם וזהו ופיד שניהם כלומר המלך עצמו והשונה מי יודע:

(כא) או יאמר ירא וכו' כענין שכתבנו בביאור וידברו העם באלהים ובמשה ויאמר למה העליתנו ממצרים כי ג' הדרגות הן א' שיירא את ה' ובמדרגה שפלה יירא גם את המלך ב' לגדור גדר המלך קרובה אל יראת ה' ג' להשוותה ממש ואשר יבור לו האדם הוא הדרך הראשון אך האחרונות הם שתים רעות עם שהאחרונה הכביד ויבחנו ג' בחינות אלה בלשון המדבר כי אם בהזכיר איש את ה' ואת המלך לא ישתף שם שמים עם דבר אחר רק יפסיק בתיבה בינתים כאומרו בכתוב הזה ירא את ה' בני ומלך ולא אמר ירא את ה' ומלך בני או ירא בני את ה' ומלך יורה ההדרגה הראשונה אך האומר ה' ומלך יורה השנית ומהזכיר את ה' והמלך בתיבה אחת באומרו שניהם היא השלישית הקשה מכולם ובשתים האחרונות חטאו מישראל בהדרגה תחלה וידבר העם באלהים ובמשה ששיתפו שם שמים עמו בהדרגה סמוכה וז"א ובמשה ואחרי כן הוסיפו לחטוא ואמרו למה העליתונו שהשוום בתיבה אחת כאחדים ושוים חלילה כי אחרי החלם בחטא ימשכו אל גדול הימנו וזה אמר פה ירא את ה' בני ומלך כלומר ירא את ה' בני ואחרי התחזקך ביראת ה' ירא גם המלך באופן לא תגע יד ביראת ה' והנה אמרתי לך בלשון נפרד המלך ממנו יתברך שלא אמרתי ה' ומלך רק בהפסק תיבה בינתים למען תבין לבלתי קרב יראתם חלילה ועם שונים שתירא מה' ומהמלך בגדר ושווי סמיכות זה לזה כמשנה לה' כאמרך ירא את ה' ומלך אל תתערב:

(כב) כי פתאום יקים אידם למען יבינו יד ה' בפתאומיות היותה מאתו שאינו כיד מלך חלילה אך ופיד המשוים את ה' ואת המלך יחד בתיבה א' לומר שניהם על ה' ועל המלך שהיא המדרגה השלישית מי יודע פידם לרוב גודל הפיד אין יודע ומשיב גדרו כי עצום הוא מאד:

(כא) או יאמר ירא וכו' להדריכנו נירא את ה' עם היותו בעל הרחמים בל נחדל מבחינת יראה באמרנו כי בעל הרחמים הוא וזהו ירא את ה' שהוא בעל הרחמים והטעם כי גם הוא מלך כלומר עושה המשפט והדין כי זה תואר מלך כי על כן נתארהו בימים הנוראים למלך הקדוש ולמלך המשפט וזהו ומלך כלומר והוא עצמו יתברך הנז' בשם הרחמים הוא ג"כ בעל הדין בלי פירוד חלילה ועם שונים האומרים כי שנים הם חלילה א' פועל הרחמים וא' פועל הדין אל תתערב כלומר אין צריך לומר שלא תהיה מהם כי לא אחשדך תהיה כהם אך איעצך שאף לא תתערב עמהם להדריכם בקרב ימים שתהיה אתם גם שלבעלי עבירה זולתה אין רע שאני אבודים כאלה כי לא תוכל להם:

(כב) כי הלא פתאום יקום אידם שיורה מהפתאומיות שאין שניות חלילה כי הלא את שנים הם עובדים לפי דעתם ואם היו שנים למה לא רחם בעל הרחמים ויעכב ביד פועל האיד לפחות להאריך תחת אשר עבדוהו רק בא פתאום כי זה יורה כי ב' המדות אחדות אחד נמרץ הנה באופן כי מזה היה ראוי להם ישמעו לך לקול האות הזה כי יוכפל המופת כי זולת שתיסרם רעתם הפתאומיות הוראת האחדות אך לא ישמעו כי מי מהם יודע ומשיג דבר זה שיודו לך וז"א אל תתערב שהוא האומר אולי תדריכם כי פתאום יקום אידם והיות פיד שניהם כלומר נמשך משתי המדות יחד כי אחד המה באמת מי יודע זה ותבין מהם אפילו מהאות הנז' כדי שיקבלו ממך לכן אל תתערב עמהם:

(כא) או יאמר ירא את ה' ובמה שבירא ה' אומר אליך בני אתה תהיה מלך מושל על העולם כי צדיק מושל ביראת אלהים ויהיו כל הגלגלים וכסיליהם בידך וזהו בני ומלך שאומר רוח הקודש כאלו פיו יתברך המדבר ירא את ה' והנך בני ומלך כי מי מצבא המלך ימחה ביד בנו וכמעשה דיהושע בגבעון ובעשותך פלא על ידי שתמלוך כאמור אל תתערב עם שומם והוא במה שאמרו ז"ל בבראשית רבה פרשת ויחי כי דניאל בעשותו פלא על הגדת החלום מנחה ניחוחין אמר לנסכא ליה כי חשבו לאלוה משנה למלכו של עולם והוא לא קבל שאמר כשם שנפרעין מן העובדים כך נפרעין מן הנעבדין וזה יאמר פה ועם שונים שבעשותך נוראות יחשיבוך שני לה' חלילה אל תתערב אין צריך לומר להודות או שלא למחות כ"א אפילו סלק התערבות דעתך מבעלי סברא זו:

(כב) כי הלא מה שהוא ודאי הוא כי פתאום יקום אידם של שונים ואם יקום גם פיד במהם של נעבד גם כן עם העובד מי יודע כי אולי יקבל הנעבד ליעבד וישתברו שמהם עובד ונעבד ואם כן אולי תתפתה ותאבה יעבדוך ותשבר גם אתה כהם שאולי לא תתחכם יותר לבלתי קבל כאשר עשה דניאל ונמלט על נפשו ואפשר רמזו רבותינו ז"ל זה בתנחומא באמרם כל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו ליעשות מלך ממי אתה למד מאברהם שנאמר אל עמק שוה הוא עמק המלך שהושוו וכו' וכן יוסף שנאמר בו את האלהים אמ ירא וכן משה ירא מהביט וכו' ויהי בישורון מלך.

שקשה על דבריהם שאם כן אפוא כל יראי ה' היה להם למלוך ויתכן הוא על הדרך שביארנו והוא כי מלכות אברהם מסוג זה שבראותם ששדד שרי מעלה של ד' מלכים כי על כן הוא ועבדו הפילום כנודע כי יפקוד ה' על צבא המרום ואחר כך ועל מלכי וכו' ואומר ויגרש מפניך אויב וכו' וזה יהיה מאמר מלכי צדק ברוך אברם לאל עליון קונה וכו' שביראת אלהים שבאברהם קנה תחלה שמים אשר שם צבא המרום במרום ואחר כך וארץ.

ושיעור הכתוב ברוך אברם ונשפע מאתו יתברך שעל ידי כן היה קונה שמים וארץ וזהו מה שהמליכו לאברהם שהשוו כלם ואמרו נשיא אתה עלינו אלוה אתה עלינו כמאמרם ז"ל שהוא מהיותך מושל על השרים והשרים עלינו אלוה את עלינו הנה כי אין מלכותו רק הוראת היותו מושל ביראת אלהים וכן יוסף מלכותו שמלך הוראת היותו מושל במזלות ביראת אלהים כי מזל מצרים מחייב שעבד לא ימלוך ובמלכו יורה שהוא מושל ומלך ביראת אלהים ומשה משל במזלות ובשרים ולא יכלו לו מלאכי מרום כנודע להיותו שלם מכל ישראל ועל כן היה בישורון מלך מפאת היותו מושל בעליונים יותר מכלם והוא מלכותו ולא שנהג שררת מלכות וההיקש בשאר יראי ה' שלא תעדר מהם כח על המזל ועל שנות הטבעים כרבי חנינא בן דוסא ודומה לו:

(כא) או יאמר קרוב אל הקודם ירא את ה' בני ויקרך הפך בני אדם כי הירא הוא העבד והיראוי הוא המלך אמנם אתה בני ירא את ה' וע"י היראה פהיה מלך רב מושל על המערכות והשרים להמטיר שלא בטבע וכיוצא בזה ועם שונים וחושבים היות משנה לה' חלילה והוא הנותנים כח לשרים אמערכות באופן שעל ידי סברא זו יהי כמו זר נחשב בעיניך שעל ידי יראת ה' רימלוך עליהם אל תתערב:

(כב) כי הלא פתאום יקום אידם אשר מהפתאומיות יוכר כי מה' הוא ולא משר או מזל שפעולתם בהדרגה לאט על פי תנועתם ואף גם השר שנמסרה לו הנהגה קרובה אל הטבע לולא כאשר יגזור הוא יתברך אף גם על ידי מלאך ולפעמים מי יודע אם השר גם הוא ישבר עם השונים או המזל עמהם כאשר קרה למצריים במצרים כנודע וזהו ופיד שמהם מי יודע שהוא השר והשונה או המזל עם השונה כמות זה כן מות זה חלילה ונמצא שם שמים מתחלל ח"ו:

כג

הנה מהכתובים הבאים יראה יצוה בהם דברים ידעם כל איש חכם מעצמו מבלי עצתו שלא לאמר לרשע צדיק אתה ושיכין בחוץ מלאכתו ושלא יהיה עד חנם ברעו וכו' לכן אמר דעו אפוא כי גם אלה לחכמים כי בכלם יש איכות וענין כאשר יבא ביאורו בסייעתא דשמיא והחל ואמר הכר פנים במשפט בל טוב כלומר הכר פנים גם בעשותך משפט בל טוב:

כד

וכ"ש אשר יטה משפט ומצדיק רשע שאומר לרשע צדיק אתה כו' שיקבוהו עמים כו ולענין סמיכות הכתובים אומר לרשע כו' ולמוכיחים וכו' שמעתי בשם קדמונים שאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים וכו' שיתגאה הרשע ויתפקר לעשות רע גם את הכלל בסיבת המחזיק בידו:

כה

אך למוכיחים את הרשעים להביאם למוטב ינעם להם לאמר לרשע צדיק אתה לומר הלא צדיק אתה ובן טובים ולא נאמין למעבירי הקול עליך לכן אחוז צדיק דרך הטובה גלוי לכל למען יראו ויבושו ויסכרו פי דוברי שקר ובעשיתם כדבר הזה במקום שלבלתי מוכיחים יקבוהו עמים וכו' על אלה תבא ברכת טוב ואין ספק כי זה הוא פשט הכתוב באמת:

כו

והנני מוסיף נופך משלי לפי דרכם ביאור פסוק שאחריו שפתים ישק וכו' והוא כי טעם מה שלמוכיחים ינעם הוא כי אם המוכיחים יאמרו אליו רשע אתה יעיז פניו ויפעור פיו לבלי חוק ויענה עזות נגדם ולא יקבל מהם לעשות נכוחה אך באמור לו צדיק אתה יבוש ויסכרו שפתיו מענות רע ואדרבה משיב דברים טובים ונכוחים ויודה לשוב ולתקן את אשר עותו וזה אמר שפתים ישק וכו' לומר תדע מה טעם למוכיחים ינעם וכו הוא כי עתה הרשע ההוא שפתים ישק שפה עליונה בתחתונה מלענות עזות ואדרבה משיב להם דברים נכוחים וטובים כאמור או שפתים של מוכיחים ישק כי יערבו לו דבריהם וישקם כמעט מנשיקות פיהו לאמר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ולא הבטת אל הדוברים רע ומגדילים עלי וגם משיב דברים נכוחים לעשות נכוחה כתוכחתם במקום עזות ע"י התנכלותם כמדובר:

כז

לפי פשוטו שאומר אחר ובנית ביתך על בית שידור בו האדם בעולם הזה יבא ליעץ את האדם ירחיק משאו ומתנו מבני אדם לבלתי בוא לידי חנופה וגזל ושנאה וקנאה ותחרות ונקימה ונטירה ומורם מהם כיוצא בהם וזהו הכן בחוץ מלאכתך לזרוע שדות וכרמים במקום שאין אנשים ליטפל עמהם הרבה ושמא תאמר ומה אעשה לבנות לי בית לשבתי ואצטרך ללות אם מעט אשר אתי ואצטרך ליטפל באנשי העיר עשה זאת אפוא ועתדה בשדה לך תחלה שתזרע את האדמה אשר תתעתד לאסוף את תבואתך כמ"ש ז"ל שעל כן נקרא סדר זרעים אמונה שמאמין בה' יתעתד לאסוף תבואתו ולא תאבד זריעתו ואחר שיהיו לך מעות מאשר תוציא האדמה ובנית ביתך כלומר שתהיה ביתך חפשית לך ולא לזרים אתך:

כח

וע"י זה אשר אמרתי לך שתמעט בעסק עם אנשים והנאותיהם תבטח שאל תהי עד חנם וכו' ושאל תאמר כאשר עשה לי כו' והוא כי לו היתה מלאכתך ועסקך עם כללות האנשים לא ימשך לך רק איזה חטא שתבא לידך כי לא יבצר או תקבל טובה מרעך או רעה אם תקבל טובה יפתה לבבך להיות לו עד חנם כלומר במקום שאין שם הפסד ממון רק על דבר כבודו כי לא תבא להיות לו עד להעיד בו על מה שיש בו דררא דממונא לשקר וזהו עד חנם שהוא על חנם בלי גרמת הפסד ממון והיא חנופה ומזה תבא גם לידי גזל שוהפתית בשפתיך על יותר מזה שתתפתה בשפתיך להיות עד חמס כי שפתיך יפתוך אחר שהורגלו לעשות עוד גם במה שאינו חנם:

כט

ואם יעשה לך רעך רעה בהרבותך עסק עם בני אדם תקנה שנאה ונקימה ונטירה לומר כאשר עשה לי כן אעשה לו כו' אך עתה באשר למדתיך תהיה מובנת שאל תהי עד וכו' ואל תאמר כאשר וכו' וההיקש ביתר החטאים המתרגשים מעשות עסק עם אנשים:

(כח) או יאמר אל תהי עד וכו' במה שאמרו קצת מפרשים על שלא נאמר ופתית או ונתפתית שהיא מלה מורכבת מפתה ונפתה ופירשו על העד שמפתה את הדיין והדיין נפתה ואחשוב יהיה ענין ה"א של והפתית כה"א השאלה כמו הלקרא לך באו האנשים הלדרוש אותי אתם באים לומר אל תהי עד כו' והפתית כלומר ואם פתית בשפתיך את רעך יעיד לשקר בשבילך:

(כט) ואל תאמר כאשר עשה לי שהעיד לשקר להרויחני כן אעשה לו כלומר לא אחוש אם להטיב למטיב לי אפסיד את שכנגדו כי אשיב לאיש כפעלו וכאשר לא חש הוא על שכנגדי לא אחוש על שכנגדו גם אני כי עבירה גוררת עבירה:

(כח) או יאמר אל תהי עד חנם בשביל רעך להנאתו מה שלא ראית אף אם פתית אותו בשפתיך להוציא מלבו האמת ולא יחטיא כי נאמן הוא אצלך אל תאמר הלא עד אמת אני:

(כט) וכן אתה אשר העיד בשבילך אל תאמר כאשר וכו' ותסמוך על נאמנותו להעיד בשבילו:

(כז) ואם נאמר שאומר ובנית ביתך הוא על בית ומדור שבונה האדם בעסק התורה בעולם הבא כאשר כתבנו על בחכמה יבנה בית יאמר כי החפץ לעסוק בתורה ומעט אשר אתו להתפרנס ויצטרך לעשות אחת מן המלאכות צריך שתהיה מלאכתו בלתי מעורבת עם אנשים ב' תהיה המלאכה באופן תהיה בלתי צריך להתקיים והתפרנס בה להתמיד בה כל השנה כ"א שישאר לו רוב השנה פנויה ממלאכה לעסוק בתורה וטעם אל הא' הוא כי התורה צריכה התבודדות לכן הכן בחוץ מלאכתך חוץ לעיר והוא כענין אבא חלקיה וחביריו שהיו שכירים חוץ לעיר ובזה לא תתמיד כי תתבטל מהלמוד רק תעשה הכנה וזהו הכן עד קנותך שדה מאשר תקמוץ מעיסתך ומלאכתך ואז ועתדה בשדה לך לקיים התנאי השני והוא כי תעתד מזונך בשדה לך כי תזרענו שיתעתד להוציא לך תבואתו ובזה אחר שתעתד בשדה לך ותזרענו אחר ובנית ביתך בעסק התורה כי בחכמה יבנה בית של העה"ב כי הלא יהיו לך מזונותיך בטוחים מאשר זרעת ומזרע עד קציר תשבות ממלאכה כי תאכל מאשר הוציא שנה ראשונה וכן שנה שנה וזהו אחר ובנית כי אחר הוא סמוך וטוב לך זה מעשותך מלאכה תמידית שתצטרך שלא להתבטל ממנה ולא תאמר אמתין עד שיהיה לי שיעור רב ואז אשנה כי אם בהתעתדך בשדה לך כלומר המספיק לך בצמצום מיד ובנית ביתך האמתי כי הוא יתברך לא ימנע טוב ולא אמר ובנית בית רק ובנית ביתך הוא לבל תאמר הלא אם תבקש לבלתי התבטל טוב טוב לי כי אסמוך על שולחן זולתי או אקבל פרס מנדיבי עם אלהי אברהם ולא אצטרך להכין בחוץ מלאכתי כלל ואלמוד כל ימי לזה אמר ובנית ביתך כלומר בעצתי זאת נמצאת בונה ביתך כלומר לך לבדך ולא לזרים אתך מה שאין כן בקבלך מזולתך כי תחלק שכם כי בצל החכמה בצל הכסף וטוב לך יהיה כל השכר לך לבדך כי זכות מפרנסך תקבל גם אתה בפרנסך את עצמך:

(כח) ועוד תרויח בעצתי זאת זולת כל הכתוב כי בזה תהיה בטוח מהיות עד חנם ומלומר כאשר עשה לי כו' והוא כי בהיות מלאכתך מעורבת עם אנשים או תתפרנס מהם אולי יתרגש היותך עד חנם בעבור רעך ולאהבתו וזהו ברעך או אם תפתנו בשפתיך להעיד לך אל תבא לומר כאשר עשה לי כן אעשה לו כו':

(כז) ובנמרא אמרו רבותינו ז"ל הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא ועתדה בשדה לך זו משנה אחר ובנית ביתך זה גמרא והוא כי המה באו ללמד לאדם דעת בב' דברים אחד יעשה תחלה יסוד מוסד מן המקרא ולא עראי בלבד וממנו אל המשנה ואח"כ אל הגמרא ב' בל יאמר ללמודו די באחת משלשתן עד עלותו אל השלישית כי מבלעדי מעמד שלשתן לא ידע עשות נכוחה להבין בין דם לדם ובין דין לדין והוא כי המקרא הוא כחורש את השדה ונר לו ניר והמשנה הוא כזורע בו על פי מדות שהתורה נדרשת בהן מקל וחומר ומגזירה שוה ומדרשת סמוכים ויתורין וההיקש בכל יתר דרשות שהתורה והמשנה כלה יוצאה מן המקרא כצמח האדמה היוצא ממנה על כן על המקרא אמר הכן בחוץ מלאכתך שהוא הכנה כחרישה לבדה שלא יוכל איש ללמוד דין מתוכה כמו שלא ילקט איש משדה ניר שעדיין לא נזרע והמשנה אחר כך היא כשדה שנזרע אך עדיין צריך בית לאסוף את התבואה בו אחרי ברר אוכל מתוך פסולת תבן וקש והוא כי הלא אשר לא ידע רק סדרי משנה בלבד ידמה למי שזרע ועדיין אין לו מה יאכל כי עדיין יהיה משולח ונעזב לא ידע להתנהג כי התנאים מבלי עולם ואין פוסקין הלכה מפי משנה עד בא הגמרא שאליו יאסף איש מלהיות משולח ובו יתנהג כי יברר בו פסק ההלכה על ידי קושיות והויות ופירוקים כלוקט שבלים ודש אותם וזורה ובורר אוכל מתוך תבן וקש ומביא החטה אל הבית כן ילקט משניות וברייתות ותוספתות ומימרות ומקשה ומתרץ כדש הזה עד יברר האוכל ויצא הדין לאמתו והוא כי דקדקו ז"ל כי מלת אחר מיותרת שהל"ל ועתדה וכו' ובנית ביתך או אחר בנה ביתך אך יאמר במה שתעשה אחר כמשנה שהוא לקבץ ברייתות ותוספתות ומימרות וקושיות ופירוקים בזה ובנית ביתך שבמשנה לבדה אדרבה יחרב כי תנאים מבלי עולם כמדובר:

או כמו שצריך לצבור כל מיני האוכל מסולק מוץ וקש אל הבית כן תסלק כל מה שאינו הלכה והבאת האוכל אל תוך ביתך הוא לבך:

(כח) אך לפי זה כמו זר יחשב קשר אל תהי עד חנם אל הקודם ויתכן יאמר הלא צויתיך להיות מתופשי התורה בכל חלקיה ללמוד עוד אוסיפך להזהיר גם ללמד לרעך ואל תהי עד חנם כי הלא אשר בגוף ונפש ואשר ברשמות העתידות בלא גופים יחד כלם קבלו עליהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה והוא לשון רבים נמצא כל אחד מעיד על רעהו שיעשה גם הוא כמוהו ואם לא ישתדל יעסוק בתורה ומצות גם הוא נמצא היה עדותו עליו חנם ואם פתית אותו בשפתיך עד שהודה לעסוק בתורה ולא יעשה:

(כט) אל תאמר כאשר עשה לי שלא החשיבני ולא עשה כאשר דבר לי כן אעשה לו שלא אחשיבהו להועילו ולהזהירו שנית אשיב לאיש כו' כי אם שוב תשוב פעמים רבות עד תביאהו למוטב:

ל

על שדה כו' הלא צויתיך ללמוד וללמד כמבואר בדרך האחרון וייחסנו הבעלי משנה בלי לימוד הגמרא לאשר לו שדה זרועה ואם יתעצל מהגמרא הוא כמתעצל מקצירה ודישה וזרייה ובירור אוכל מתוך פסולת כן גמרא.

קוצר ולוקט ומקשה ומתרץ מברר ומלבן ההלכה והדין לאמתו ועדיין אשר לא ירד לעצם צורך הגמרא אפשר יתעצל ויאמר מה לי עוד אחרי היות לי שדה סדרי משנה שהן הם כל עיקר תורה שבע"פ ובנקל אדע האמת והדין וכן אשר לומר לזולת והעמיד תלמידים הרבה שלא ידמה לאשר לו שדה שצריך לזורעה שנה שנה ויתר עבודות עד יצבור בר ובנמשל שצריך אדם לחזור תלמודו תמיד שנה בשנה פן ישכח הכל אך ידמה המעמיד תלמידים לנוטע כרם שגפניו קיימים ועושים פירות תמיד שבעליה נהנים מפירותיה כן התלמידים אשר העמיד הנה הנם כגפנים העושים פירות מעצמם מבלי יזרעו שנה שנה בשדה ואין צריך הרב רק לפקן בצד מה כזומר את כרמו ועודרו בלבד כן לא יצטרך הרב רק לשית מעייניו בם מעט באזהרה נאות להם ומאליהן יוציאו פירות ויאכל גם הוא והנה גם אשר העמיד תלמידים הרבה היה לו מקום לומר הרי העמדתים ולמדתים שנים שלש עתה הם מעצמם יבינו וישכילו די יתר ספוקם ומה לי עוד עמל וטורח עליהם ע"כ על שני סוגי העצלים אלה הניף ידו שמת ואמר על האחד המתעצל אחרי זורעו השדה וידע סדרי משנה ויתעצל מהגמרא אמר על שדה איש עצל עברתי ועל השני המתעצל לעמול עם תלמידיו הנמשלים לגפני הכרם אמר ועל כרם אדם חסר לב וקרא לו חסר לב כי חסרון דעתו מרובה מהקודם כי על טורח ותיקון מעט מאבד טובה הרבה כי אחרי שלמדו בעסק מעט יתבסמו:

לא

והנה בעל השדה עלה שדהו כלו קמשונים שבהעדר ידיעת הגמרא טועה על כל דבר ודבר כמדובר למעלה שהתנאים מבלי עולם שישתבשו בכל דבר להעדר גמרא וכרם אדם חסר לב גם כי הגפנים במקומם עושות פרי ולא נשחתו כי התלמידים לא ישבתו מהחזיר בתורה אשר למדו לפי יכלתם אך כסו פני הכרם חרולים העולים על הגפנים עד שלא יראו הזמורות מאשר גדלו על פניהם חרולים והוא כי התלמידים שלא שמשו כל צרכן יעלו על כל אשכלות דיניהם שבושים ע"ד מז"ל שלא נפסקה הלכה כב"ש על שלא שמשו כל צרכן ועל ידי רפיון הרב הזה ימנעם מלשמש כל צרכם ויעלו פני הלכותיהן חרולי שגיאות עם שעדיין הכרם קיים באשכלותיו.

ודיני הלכותיהן וגם הגדרים והסייגים נוספים על ההלכות שיגדור הרב עליהן לשמור פירות הכרם הם ההלכות אשר הסייגים כשומרים לכרם סביבותיו אלו בלי ספק יהרסו לגמרי וזהו וגדר אבניו נהרסה הן משמרת למשמרתו ית' ולכן רב פשעו בעצלותו מלהטפל בם והעון כקולר על צוארו וזהו וגדר אבניו נהרסה:

לב

ואחרי אומרו אשר ראה אנשים קרה להם כדבר הזה אמר הנה אנכי טרם אראה בעיני דברים אלה התבודדתי ואחזה אנכי בחזיון שכלי ומאשר חזיתי אשית לבי בלבד שהרהורי לבי התפעלו להשמר מהעצלות אמנם אח"כ ראיתי בחוש אנשים שבעצלותם אבדו שלמותם כאמרו על שדה איש עצל עברתי בדרכים שכתבנו ואז לא לבד לבי הלך במזמות הזהירות כי אם לקחתי כל עצמי מוסר נלקח ונתפס בהשרשה יתירה והיה המוסר מעט שנות וכו':

לד

ועתה בני שא קל וחומר אם אני שחכמתי יותר לקחתי מוסר עם היות שגם שאתעצל אדע יותר מכל השאר מה תעשה אתה כי יבא מתהלך רישך שקל מהרה יבא דלות ידיעתך אשר תאבד ממך כמהלך הזה הנחפז לדרכו ולהגדיל הדבר לא אמר כמהלך בכיף רק מתהלך בלא כ"ף הדמיון ומחסורך אשר תחסר יהיה כאיש מגן שנרגש חסרונו מאשר נפרד ממנו כן יהיה מה שיחסר ממך בעצלותך כאלו נהלך ממך איש מגן אשר היה מגן לך:

(ל) או יהיה הרמז כי הנה במשרתי ה' יש ב' סוגים יש בעלי תורה שישדד אדמת חומרו בעסק התורה דזרע בעצמו מקרא משנה גמרא ולימוד מעשה מצותיו ויש גם בעלי מעשה שמשעבדים תמיד כל רמ"ח אבריו ברמ"ת מצות והנה הסוג הראשון ידמה לשדה נעבד וזרוע חטה ושעורה וכל פרי תבואה וכאשר השדה ההוא אם יתעצל איש מלזרוע שנה שנה יפסד ויאבד שמלבד שלא יצמיח גם יגדלו בו קוצים וחוחים כן האיש ההוא אם יתעצל מלחזור שנה שנה או חדש בחדש סדרי משנתו ותלמודו אין צריך לומר שישכח כי אם גם ימלא שיבושים ויתחלף לו בין טמא לטהור ומפטור לחיוב ומאסור למותר וטוב ממנו הנפל והסוג השני ידמה לכרם שגפניו עושים פירות תמיד מבלי יזרעו שנה שנה כן רמ"ח אברי האיש ההוא הם כגפנים שלא ימישו מהוציא ענבים ותירוש כן לא ימישו אבריו אחר השתקעם במעשה אך עדיין צריך יניף ידו לזמר גפניו ממותרים והנאות אשר לא כתורת ה' פן ימנע פריו המשמח אלהים ואנשים ועדירת קרקע חומרו מהטפל בתאוותיו וכנגד שניהם דבר שלמה ברעת המתעצל מדרכו הטובה אשר החזיק בה ועל האחד אמר על שדה איש עצל עברתי המתעצל מלחזור למודו בל ישכח ועל כרם אדם חסר לב הוא השני אשר לא יעבוד כרמו ולא יזמור גפניו מהנאותם ותאוותם כמדובר:

(לא) והנה הראשון עלה כלו קמשונים שזולת רעת השכחה גם רעתו רבה מזוכי עלה למודו קמשונים קושיות כקוצים וחילופים בין דם לדם בין דין לדין יאמר על טמא טהור ועל אסור מותר ועל הב' אמר כסו פניו חרולים והוא כי פני הצדיק אשר יתעצל מצדקתו ויושרש בהתרשלו בחטאים יוכר בפניו לחסידי עליון כמז"ל בס' הזוהר מההוא ינוקא שאמר לאמו שלא היה רוצה לנשק ידי החכמים אשר באי לביתו על שהכיר בפניהם שלא קראו ק"ש היום ההוא וההיקש בכל עון אשר חטא אשר יעשה האדם שיתכסו פניו מטומאות המתייחסות לחטאים ההם וזהו כסו פניו חרולים שפניו ממש של צלם אלהים נתכסו בחרולים וגם גדר אבניו מגדרים וסייגים משמרת על משמרתו יתברך נהרסה כי בם יתחיל ליכנס אח"כ לעבור גם על עיקרי המצות עצמן:

(לב) ואמר שלמה בחכמתו גם שכל איש זולתי לא יוכל להבחין בצלם אלהים שעל פני בעל הכרם הנזכר אם משחת מאיש מראהו על אשר לא טוב עשה כי מי זה האיש ידע להכיר דבר זה והוא פלאי.

לזה אמר ואחזה אנכי כלומר אם לפני שאר אנשים אינו גלוי הלא לפני גלוי וזהו ואחזה אנכי אשר כח בי לחזות ולכן אשית לבי וזה היה דרך חזיון בפרצוף ע"ד מז"ל בס' הזוהר על פסוק ואתה תחזה מכל העם שיחזה משה ברוח קדשו בפרצוף פניהם מי הם אנשי חיל יראי אלהים ועל החלוקה הראשונה בפתחו בה אמר ראיתי כלומר בלי חזיון רק ראיה חושיית ראיתי אני בעל וראש הקבלה שבדור שעלה כלו קמשומם וטעיות לקחתי מוסר:

(לג) הלא הוא מעט שנות וכו' להיות חוזר למודי תמיד:

(לד) ובמוסר הזה ובא מתהלך רישך אשר נתרוששת בעצלות עסק התורה ישוב יבא לך אך מתהלך כמטייל לאט כי עתה הוא כטינא בר טינא וגם אשר חסרת אתה הבעל מצות שהוא חסרון מכר על פניך ע"י מוסר זה מעט שנות כו' יבא לך מחסורך להשתלם קל מהרה נחוץ כאיש מגן הממהר להגן על אדומו כן יבא לך להגן בעדך לכן אל תתעצל באמור כי קשה להשיב ועל דברו על קחתם מוסרו נעתק לדבר בם לנוכח מה שלא עשה כן עד כה בדברו על עצלותם כי ללצים הוא יליץ:

(ל) עוד אפשר כי הנה יש שני מיני עושי מצות יש שעוסק במצות שאין מהן אכילת פירות בעה"ז ויש עוסק במצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעוה"ב והראשון ידמה לבעל שדה שזורע וקוצר ונותן באוצר לאכול אחר ימים כן כל מצות שאדם עושה הוא כזורע בשדה העליון אשר לו במקום המתייחס לרשמתו ויאצרו אליו מסוגלים לאכול אחר מותו ומצות שאין להם פירות בעה"ז יאצרו שם הכל ואשר יעסוק בתורה וגמילות חסדים ידמה לכרם שבצרו ענביו והגפנים קיימים כן יאכל פירותיהם בעה"ז והקרן נטוע לו למעלה והמתעצל מהסוג הראשון יקרא עצל ואשר יתעצל ממצותיו והם מהסוג השני למה שגדלו מעשיו ויתרשל מהם העצל ההוא יקרא חסר לב:

(לב) ואמר שראה והכיר העצל מהסוג הראשון ואמר ששדהו אשר היה זורע למעלה תחת חטה יצא חוח ועלה כלו קמשונים שבהתבטלו מהמצות יטפל בעבירות שהם הקמשונים באמת אך בעל הכרם לא הפסיד כל כך שיהיה כלו קמשונים כי עצמו מאד המצות ההן אך כסו פני הכרם חרולים בהתעצלו ולא הספיק העצלות לקצץ הגפנים הן המצות ההן העצומות כי טרם יעזוב החמורות יטפל לאט לו לעזוב האחרות וקו לקו ישמט ידו גם מהעצומות כי לא יערב אל לבו להשמט ידו לגמרי מן החמורות מיד בהתעצלו כי אם יחל מהקלות לאט נמצא כי הקלות הן לאלו החמורות כמשמרת וגדר ע"ד אמרם ז"ל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי כי תחלה יעברו מצות דרבנן משל תורה ולכן יתיחסו למשמרת כן בדבר הזה יהיו הקלות גדר אבנים בפני הגדולות שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז ואמר כי בהתעצלו גם שלא יעזוב מיד החמורות לא יבצר מהיות גדר אבניו נהרסת שישמט ידו מהקלות ואמר ואחזה אנכי וכו' מעט שנות כו' ובא וכו' ע"ד הכתוב בדרך הראשון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.