אלשיך/משלי/כה

אלשיך משלי כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

יראה שמתחלת הספר ועד כאן היה מועתק ביד הכל אך מכאן עד סוף הספר לא היה רק ביד חכמי חזקיה מלך יהודה שהם העתיקום מספר שלמה שנזדמן להם על כן בא הכתוב לאמר גם אלה כו' להוסיף על הראשונים ולומר מה הראשונים משלי שלמה כמפורסם לכל גם אלה כהם אשר העתיקו אנשי חזקיה וגברי רברבי מסהדי עלייהו שמשלי שלמה הם:

ב

כבוד וכו'. אמרו רבותינו ז"ל מתחלת התורה עד ויכלו כבוד אלהים הסתר דבר משם ואילך כבוד מלכים חקור דבר ודעתם על ישראל ועל רבנן שלא יחקרו במעשה ששת ימי בראשית כי לא ישיגו ויגעו בכבוד עליון חלילה אך משם והלאה כבוד למלכים מאן מלכי רבנן חקור ודרוש ויתכן לפי זה רמז לדבר היות כבוד אלהים מלא וכבד חכמים חסר לרמוז שיחזור כבוד אלהים על ששת ימי בראשית כמספר הוא"ו ולענין הכתובים על דרך זו יתכן בא ללמדנו דעת בל נאמר גם שכבוד אלהים הסתר דבר בכבשי דרחמנא לבלתי פרסם לזולת דברים שהם כבשונו של עולם אך לוי יבצר כי טוב בעיני האלהים חקור דבר לעמוד על אמתת עיקרי תורה על פי חקירת חכמים אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה על כן בא שלמה ברוח קדשו להזהירנו נשמר פן ואל נעשה כדבר הזה רק נסמוך על קבלת התורה כי היא חיינו ולא על חקירתנו כי הלא יעצרנו הגשם והחומר אשר אנו מלובשים בו מבוא עד תכונת הדברים וזה אמר כבוד וכו' לומר הן אמת שלעומת היות כבוד אלהים הסתר דבר הוא גם כבוד מלכים מאן מלכי רבנן חקור דבר לעמוד על אמיתתן של דברים על פי החקירה:

ג

אך מה תעשה בן אדמה אשר מחומר קורצת וקצר מצע שכלך מהשתרע ותשגה תמיד כי הלא דן אנכי קוצר השגת חכמים בחכמתם מק"ו ומה אם הארץ הלזו אשר עומדות היו רגליהם בה מיום היותה לא ידעו ולא יבינו לחקור ולדרוש אם היא באמצע חלל הכדור למה לא תרד למטה מנקודת האמצע שאפילו החכמים בעיניהם על דעת אחד לא ימשכו זה יאמר שעצם השמים דוחה אותה בטבע ועל כן בהיות שכל הכדור יעשה מדחה תעמוד באמצע וזה יאמר נהפוך הוא כי עצם השמים סביב יאחז בה ועל כן תעמוד באמצע הנה שאין יד החקירה מגעת עד אמתת הדבר רק הצד השוה שבהם שלהיות שכדור השמים בין החלק שלמעלה בין החלק שלמטה מן הארץ הכל יתיחס אל הרום שכל הכדור קרוב אל הסבה יותר מהארץ על כן הארץ שבאמצע תתיחס אל העומק אך לא ידעו ולא יבינו לעמוד על אמתת הדבר על ידי החקירה איכה תעמוד אם יאחזוה או ידחוה וזה אמר הנה מהיות שמים לרום שיתיחסו אל הרום ימשך שהארץ תתיחס אל העומק אך ולב מלכים מאן מלכי רבנן אין ללבם חקר שאין בו חקירה לעמוד על אמתת הדבר וזה ק"ו שאין עליו תשובה אם הארץ אשר אתה עומד עליה לא תדע איכה תעמוד מה תעשה בגאון הסודות הרמים והנשאים מפלאות תמים דעים על כן טוב לגבר יסמוך על התורה ועל הקבלה שהוא יתברך תולה ארץ על בלימה והוא יתברך בחכמה יסד ארץ בל תמוט עולם ועד וההיקש ביתר הדברים:

ד

ומה שיבצר בלב החכמים מזמה לחקור דבר לא מקוטן ערך נפשם כי הלא רבה היא מאד אך הוא מפאת עכירות החומר עד יופשט איש מעכירותו וזהו הגו סיגים מכסף הוא החומר והחלאה כי אז ויצא לצורף הוא היוצר יתברך כלי שתעלה הנפש אליו יתברך אז תהיה כלי מוכן לקבל ולהכיל כל הסודות כנודע מענין ישיבה של מעלה כי שם הנשמות יבינו וישכילו נפלאות אל:

ה

ושמא תאמר הלא לא תהיה תפארתו יתברך באדם אשר ברא אם לא בתת בו רוח דעת להשכיל בגוף ונפש על כן אמר גם את הטוב הזה לא מנע ה' מהאדם אשר יצר כי הלא טרם יחטא אדם היה כאחד ממלאכי השרת עודנו בחומר עד אשר חטא על הנפש והשליט בעצמו את השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ואי אפשר לתקן זה עד יבולע המות ההוא מן העולם כי אז על בני האדם בגוף ונפש יכין כסאו הוא יתברך בצדקתם ובדבקותם בו יתברך לא יפלא מהם כל דבר וזה אמר הגו רשע הוא שטן הוא יצר הרע לפני מלך העולם יתברך ויתעלה שמו ונקרא רשע כמו שאמרו ז"ל על צופה רשע וכו' ואז ויכון בצדק הוא כשרון בני האדם כסאו שיהיו מרכבה אליו יתברך ויבא על נכון אומרו לפני מלך ולא מלפני מלך באחד מב' דרכים או הגו אותו רשע שהוא עתה לפני מלך להשטין תמיד ואז ויכון וכו' או כי הלא לא יבטל הוא יתברך את סמאל לגמרי כי הלא אחד ממלאכיו הוא אך יסיר חלאת טומאתו בו ממנו וישאר כא' מיתר מלאכי קדש באופן שיש הגו רשע ועודנו לפני מלך זהו לפי דרך רז"ל:

(ב) ועל דרך הפשט יאמר כענין מז"ל על דבר עכן ששאל יהושע את פי ה' לאמר מי עבר על החרם והשיב הוא יתברך וכי דילטור אני שאלך רכיל חקור אתה והטל גורלות והנה על דבר כזה ועל כל משפט איש לפני כל מלך רב ושליט יקרה לפעמים יהיה איש בן מות ויציל עצמו בתחבולותיו ובהיקש זה בהפך והלא כמו זר נחשב למה יעשה כה הוא יתברך ובהשגחתו הגדולה לא יגיד או יגלה הדבר כי אין מעצור לה' לגלות כי הרבה פתחים למקום ולא יסתיר ויניח הדבר אל חקירתנו כי אולי לב מלך או שר ושופט יטעה ויצא משפט מעוקל לזה אמר כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים הוא אקור דבר כדבר ה' אל יהושע שכבודו יתברך הוא שלא לגלות בל יראה רכיל ויהושע כמלך יחקור בגורלותיו:

(ג) והנה יפלא כי הלא מי לנו כיהושע שיעלה גורלו אמתי על ידי זכותו כי רב הוא אך שאר מלכים מה יעשו ואולי יצא משפט מעוקל מבלי הגלות אליו מעשה בני אדם ותחבולותיהם וזהו שמים לרום וכו' לומר הנה בהיות המלך או השופט שלם ומוכן יגלו שמים עון הנדון שיוכרו בכל כחות העליונים ואז וארץ מתקוממה לו שיתקוממו למטה בארץ ראיות ועדויות ולב מלך ושרים יתקוממו ויתעוררו להמיתו כמאמרם ז"ל בב"ר שמים וארץ מגלים עון כל אדם כאשר ביארנו שם שעל ידי עליונים יתעוררו כחות תחתונים ומתברר האמת אך מה נעשה בהעדר הכנה מהמלך השופט להתברר על ידו ושמים המגלים עונו הם לרום כי אז וארץ גם היא לעומק כלומר בלתי מושג לבני אדם כי ענין השמים הם לרום וענין הארץ הם לעומק ולב מלכים אין חקר בו לחקור לעמוד על אמיתן של דברים בנקלה ואם כן אפוא ילקה מדת הדין:

(ד) על כן אמר הגו סיגים וכו' כלומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לסיגים המעורבים בכסף שעד הסיר אותם מהכסף לא יצליח לעשות כלי נאות והגון כן הדבר הזה והוא בשום לב אומרו הגו רשע לפני מלך ולא אמר מלפני מלך אך הענין לומר כי אין ספק שהוא יתברך מגלגל בסבוביו שיגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו אך הוא בהיות המלך ראוי והגון שעל ידו ישפיע הוא יתברך גלוי האמת והוא כאשר נטהר לב המלך ההוא מסיגי תלאת פניות נוטות מהאמת במה שהוא אמת לעשות רצון קונו בעשותו משפט צדק כי אז הוא יתברך יגלה האמת על ידו בל יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו גם שלא יכשר בעצם כיהושע וזהו הגו סיגים מכסף ואז יצא לצורף כלי:

(ה) כן הגו רשע ובאיזה רשע אמרתי אשר הוא תמיד לפני מלך ואצלו הוא יצר הרע בל יפנה אל פניות בלתי טובות ונקרא רשע כאשר קיימו וקבלו רז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק שהוא היצר הרע ואז ויכון בצדק כסאו שלא יעשה זולת צדק צדק באשר ה' אתו שהסיר מלבו חלאת היצר הרע כאשר יוסרו הסיגים מהכסף ומה מתקו דבריו באומרו ויצא לצורף כלי לומר בל יאמר איש הלא בהסיר פניות רעות מלב מלך ידמה לבו לכסף מנוקה מהסיגים אך כאשר בהיות לאיש כסף צרוף ולא ידע עשות ממנו כלי יהיה כספו גולם בלי צורה כן בהסר המלך מלבו פניות רעות הלא יהיה היולי בל ידע איזה הדרך יפנה לדעת האמת ואיך תאמר שיטין האמת והצדק על כן אמר כמשל ויצא לצורף כלי כלומר גם שאתה לא תדע עשות הכלי הלא הצורף יעשנו לך והשלך עליו יהבך והוא יעשנו כן הגו רשע לפני מלך ואז בהטהרך ויכון מאליו בצדק כסאו כי ה' יהיה בכסלו ויבטח עליו והוא יעשה באופן שלא יצא מתחת ידו רק צדק ויוכן כסאו כאלו הוא יתברך נמשל לצורף שמוציא כלי לפועל כן יוציא הוא יתברך כסאו נכון בצדק ע"י טהרו את לבו כאמור:

(ג) או שעור הכתובים אם תראה שמים לרום וארץ לעומק שלא יגלו שמים לעומק עכירות הארץ להגלות על ידי צאצאיה דבר ולב מלכים אין חקר כי לא ידע לבם לחקור:

(ד) הנה תקנתו בצדו והוא הגו סיגים ופניות מכסף לב המלכים הנזכרים ואז ויצא הלב ההוא לצורף יתברך כלי מוכן לקבל האמת:

(ה) וגם יסיר איזה רשע אשר הוא לפני מלך אולי בשער המלך איש יועץ בליעל וגם הוא יעכב השפע להגלות שם אמתת הדברים לבל יצא משפט מעוקל והוא תועלת למלך שיוכן בצדק כסאו וזהו הגו וכו':

(ב) או יאמר כל דבר הנוגע אל כבוד אלהים הסתר דבר כי לא תשיגנו בחקירתך אך הנודע אל כבוד מלכים כענין משפטיו ודיניו חקור דבר:

(ג) וטעם אל הסתר דבר הנוגע אל כבוד אלהים הוא כי שמים אשר הם שמים לה' הם לרום וארץ אשר נתן לבני אדם הוא העומק ואיך ישיג אדם משוכני ארץ ענין עליון אשר מעל השמים כבודו ועל אומרו וכבוד מלכים חקור דבר נתן טעם ואמר ולב מלכים אין חקר כלומר כי גם שיהיה נעלם דבר משפט ומה גם דין מרומה ואין עדים לגלות האמת לא יבצר מהמלך על ידי חקירה כי לב מלכים אין חקר להתרחבותו להשיג באשר ה' עם לב מלך שלכל אשר יחפוץ יטנו:

(ד) ואם תראה שלא יתגלה בחקירותו הוא בהיות איזה רשע בחצר המלך שהמלך נוטה אל עניניו ומטיל מארה בהצלחת עניניו כי כאשר הגו סיגים מכסף ויצא וכו' כן הגו רשע אשר לפני מלך והסירהו מאתו ואז ויכון בצדק כסאו:

(ג) או יהיה פירוש שמים לרום וארץ לעומק שיש להם גבול אך לב מלכים אין חקר לגבהו ורומו כי יעלה וירד ויתפשט כאשר ה' אתו עד ישיג האמת והשקר כמדובר:

(ב) או יאמר כי הנה הסכימו בגמרא שעונות שבין אדם למקום יהיה אדם כסוי חטאה שלא יגלה הפך מה שבין אדם לחבירו שמכסה פשעיו לא יצליח אמר עם שהנוגע אל כבוד אלהים אשר חטא לו טוב הסתר דבר אך וכבוד הוא למלכים חקור הדבר ההוא ולפקח עון שבין אדם למקום:

(ג) ושמא תאמר דיין יתגלה למלך מצפוני לבבות לדעת מעשה איש ופקודתו כי לא ישיג אמתת הענין כי לפעמים הגלות הדבר הוא מסור לשמים ואין יודע בארץ ולפעמים יהיה הדבר טמון בארץ בין יושביה ואין גולה את אזנו בכל חקירותיו לזה אמר גם ששמים לרום ותאמר מי יעלה לו השמימה ויגיד למלך וגם וארץ לעומק ומי יכניסהו בעמקי הארץ ומסתוריה כי הלא דע נא אפוא כי לב מלכים אין חקר לעומקו ורומו והשג ישיג מעל לשמים ומעומק הארץ באשר לב מלך ביד ה' כאמור למעלה אך בזאת שיטהר כענין הכתובים הבאים כמפורש למעלה:

ו

בא ללמד לאדם דעת יתנהג בענוה צדק וגם שיהיה שלם בעיניו יעמוד במדרגה שפלה מערכו וזה בשום שכל אל צאת הפסוק הב' בנדיב אשר לא נזכר בראשון והוא כי הנה יש יכבד איש מפני היראה כמלך ויש מפני הכבוד כחכם וגדול באיכות ויש מפני התועלת כנדיב שיכבדוהו לאהבת המועיל אמר לפני מלך איני צריך לאמר לך אל תשב במקומו כי מעצמך תחדל מפני היראה רק אל תתהדר שלא תראה עצמך לפניו אפילו בעין ההדור והחשיבות אך על הסוג השני גם שתתהדר בפני גדולים אל תעמוד במקומם רק למטה מהם:

ז

ושמא תאמר בשלמא הסוג הג' שהוא הנדיב אין צריך לומר שלא אעמוד במקומו כי אם גם אשפיל עצמי ואעמידנו למעלה הימנו כי אראנו עושה טוב ולא שאני חפץ שייטיב לי או שהטיב לי כבר רק על מדתו הטובה שראיתי בו שמטיב את הזולת אך הגדולים האלה למה לא אעמוד במקומם ומי ידדע אם אני והם שוים בערך לפניו יתברך כי כל לבבות דורש ה' ומה גם עתה כי האדם מכבד את המקום ואולי מקום שאני בו מכובד ממקומם כי איכותי גדול מאיכותם אל תחוש כי הלא אם גם שלם אתה ומקומך למה שאתה בו מכובד ומעולה ממקומם טוב הוא אמור הם לך עלה הנה עם היות נגד כבודך שיורה שאתה עולה בהגישך אצלם כאלו במקומך ירוד היית טוב לך זה ומדה זו לענוה תחשב מאשר תבחר להשפיל עצמך לפני נדיב אציל אם נהנית מנדיבותו כי אם גם בהיות אשר ראו עיניך היותו נדיב לזולת ולא נהנית כי הלא לא יחשיבוך לבעל ענוה בכבדך אותו כי יחשבוה לחפץ בהנאתו וזהו אשר ראו עיניך:

(ו) או ידבר על איש חכם ההולך למקום שאין מכירין אותו ואין לו משלו למלא נפשו כי ירעב כי הוא במבוכה גדולה אומר בלבו אוי לי אם אומר כי חכם אני שאשתמש בתגא וגם יראה גאוה.

אוי לי אם לא אומר כי לא יתנו לי.

על כן אבחר דרכי להקטין ערכי ולומר לפני אחד מנדיבי העם כי אין בי חכמה ודעת ויפרנסני כעורב וככלב לבל אשתמש בתגא כר' יונתן לפני ר' ואעשה כן ביני לבינו ואל אבושה.

אמר כי לא זו הדרך והוא כי הנה רז"ל אמרו שרי ליה לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה ואחשבה שלא כוונו חלילה לאמר חכם אני רק שיפוצו מעינות חכמתו לפניהם וידעו כי חכמת אלהים בקרבו והנה גם שטוב הדבר להראות הידור וחשיבות חכמתו אם שם אדיר מלך בחכמה וראש הקבלה והישיבה כי מאן מלכי רבנן לא טוב הדבר ילך לו להראות חכמה לפניו שיורה שגם הוא גדול כמוהו וזהו אל תתהדר לפני מלך כלומר אך לפני גדולים וחשובי הישיבה תתהדר להורות הדור חכמתך אך במקום גדולים אל תעמוד רק למטה מהם בישיבה כאשר תתהדר בפניהם בל תראה כמתגאה:

(ז) ושמא תאמר אדרבה זה יורה גאוה יותר כי אעמוד במקום שפל ואראה חכמה כי על חכמתי יעלוני ממקום השפל ויראה שעשיתי למען יעלוני ואכבדה בם ולכן טוב טוב היה להשפיל עצמי לפני נדיב כאשר היה עם לבבי אל תחוש כי הלא טוב אמר לך עלה הנה מאלו לא הראית חכמתך והיית צריך להשפיל עצמך לפני נדיב להטיב לך כעורב וככלב גם שלא יהיה בפני מרובים רק אשר ראו עיניך בינך לבינו כי עתה יפרנסוך בכבוד מבלי תשפיל עצמך משא"כ בסכלם חכמתך:

(ו) או יאמר כי יש יתבייש משאול די מחסורו מהמלך או מהגדולים כי יתבייש מהם שיכירו דלותו ואדרבה מתהדר ומראה עצמו עשיר ועל ידי כן עומד בפני מלך ושרים ויעמידהו במקום גדולי המלכות העומדים לפניו כי בהתהדרו לעשיר יחשבהו ולמלאת ספיקו ישפיל עצמו לפני איזה נדיב ממנו ואליו עד יתן לו ואומר בלבו טוב לי אתבייש בפני א' ואתכבד בפני המלך וגדוליו אמר כי לא טוב הדבר כי אדרבה המשפיל עצמו בפני מלך אינו שפלות בערך המלך ולא תחוש אם בהגלות דלותך למלך לא יעמידך במקום גדולים אל תחמוד מעלה זו כי אם ובמקום גדולים אל תעמוד:

(ז) ואל תאמר טוב לי הנדיב שיתן לי ביני ובינו ולא אבוש אך המלך אולי לא יצוה לתת לי בחשאי רק יאמר אלי עלה הנה למקום מושבו עם גדוליו לתת לי ואבושה לעיניהם אל תחוש כי טוב שיאמר לך עלה הנה בחצר המלך להטיב לך שנמצאת מתבייש לפני המלך והעומדים לפניו כי לא יבוש הנוטל מהמלך ואז טוב לך גם שתתבזה בפני גדולים שלפניו מהפסדך שתשפיל עצמך לפני נדיב אשר ראו עיניך ולא זר כי אם שלא ראוהו זרים בהשפילך לפני נדיב טוב לך זה מזה:

(ו) או יאמר אל תתהדר לפני מלך הוא מלכו של עולם ע"ד מאמרם ז"ל שעל מלך העולם יתברך ידבר ויאמר כי הנה דרך בני אדם כאשר יחסר לו הלוך ילך אל הגדולים ונדיבי העם בדמעות שליש וירבה אליהם תחנונים עד שפוך את נפשו ולפעמים לא יחננו ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא אבינו מלכנו שבשמים לו הכסף ולו הזהב ולמה לא אשאל ולא אתפלל למי שהממון שלו ולא אשאל ממי שאינו שלו ומה גם אם בכונה הגדולה והדמעות ותחנה אשר אני הולך אל הנדיב הייתי הולך לפני קוני ברוך הוא שירבה לשלוח אלי מגשם נדבותיו ולא שאתגאה ואתהדר לפניו כאלו איני צריך מאתו דבר ואראה עצמי עני ושפל לפני גדולים אשר בארץ המה ונדיבי העם ועל זה הזהיר ואמר אל תתהדר לפני מלך הוא מלכו של עולם אל תראה עצמך בהתפללך לפניו בעין ההידור כאלו לא יחסר לך ואתה תאב לכל דבר ובמקום גדולים נדיבי העם אל תעמוד שיראו בנוולך וימלאו חסרונך גם שלא תצטרך לשאול בפיך כי טוב לגבר ישאל מאביו שבשמים אשר לו הכסף ולו הזהב והוא כבוד ולא יתבזה בפני בשר ודם ומה גם כי את מלכו של עולם אין רואהו ולא יבוש השואל מפניו כאשר בשאלו מאיש נדיב פנים בפני כי יבהל ויבוש מפניו כנודע:

(ז) והנה היה מקום להשיב ולומר אולי לא נולדתי במזל עושר וגם שיחפוץ בו ה' אולי יענני כמענהו לרבי אלעזר בן פדת אי בעית אחרביה ליה לעלמא דילמא תיתי במזל ממון שהוא שימות וישוב אל העולם בגלגול כדעת רשב"י אולי יולד במזל עושר באופן שטוב לי לבקש מאת מכרי יכלכל דלותי על כן אמר דע נא אפוא כי טוב אמר לך עלה הנה לומר אין צריך לומר כי טוב לבטוח בה' מבנדיבים כי הוא הנותן באמת כי אם אפי' אם ידעת שיאמר לך הוא ית' כי חפץ הוא להעשירך אך שיסלקך מן העולם כעת כמאמרו לר' אלעזר בן פדת הנה טוב אמר לך מן השמים עלה הנה השמימה שיסלקוך מן העולם השפל שהוא לבא אח"כ בגלגול כדעת רשב"י ולא שתשפיל עצמך לפני נדיב כי טוב מותך ביד ה' מחיים ביד ב"ו שתשפיל עצמך בפני נדיב אשר ראו עיניך ונתביישת בפניו כי ראית אותו פנים בפנים וטוב לך להתבייש לפני קונך יתברך שרואך ואתה לא תראנו מהתביישך פנים בפנים בפני ב"ו וזהו מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך אפילו יחייך ומה גם כי הנדיב לא יחייך כאבינו שבשמים אב רחמן לכל ברואיו ומחיה את כלם:

ח

אמר אל תצא ממחיצתך לריב מהר טרם תחקור על מעשה שהיה איך היה אולי אין על רעך אשמת דבר פן תהיה נבוך ולא תדע מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך כאשר ידדיעך כי לא ידעת אמתת הדבר ויכלימך באומרו כי השבת דבר טרם תשמע ורבת טרם תחקור ואז גם בעיניך תהיה כאשם.

או יאמר בשום שכל אל הכנסו בלשון זכר ויצא בלשון נקבה באומרו באחריתה והוא ע"ד מה שכתבנו בס"ד על פסוק אל נא תהי מריבה ביני ובינין כי ריב יקרא בהתחלה ואחרי המשכה ותרב נטישותיה תקרא מריבה כי נעשית כנקבה היולדת ונעשית רבת בנים כי האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא כיון דרווח רווח כי על כן אמר אברהם ללוט אל נא תהי מריבה כו' כלומר עד כה היה ריב זכר כאומרו ויהי ריב בין רועי וכו' ועל כן אל נא תעשה שמהריב יעשה מריבה שתלד ותופלג וזהו אל נא תהי מריבה וגם עד כה הוא בין רועי ובין רועיך ואם ימשך יהיה העיקר ביני ובינך ונוסף על העיקר יהיה גם גדר מריבה בין רועי ובין רועיך וזהו ובין רועי וכו' וזה אמר פה אל תצא ממחיצתך לריב המתיחס לזכר בתחלתו כי אף אם תהיה מעט מזער כי על כן נכתב ריב חסר יו"ד תמשך מריבה ותעשה נקבה וזהו פן מה תעשה באחריתה ופי' מלת מה כמו מה רב טובך מה יקר חסדך מה טובו אוהליך מה מתוק מדבש מה טובו דודיך מיין וכהם אין מספר כן יאמר פן כמה תעשה באחריתה כלומר כמה וכמה תעשה ותפליג באחריתה כי תתרבה עד תעשה נקבה וזה רמז באומרו באחריתה ולא אמר באחריתו כהכנסו בלשון ריב שהוא זכר ואשר תתעתד לעשות כמה וכמה באחריתה הוא בהכלים אותך רעך כי כן דרך אנשים כי אם ראובן יפטור מים בצד מה אם שכנגדו ישתוק ישקיט ריב אך אם יצא לחוץ ידבר גם הוא כאחיו או ידלג כאיל הראשון בריבו לאמר לו מי זה העצב נבזה וחדל אישים הדמית היו אהיה כמוך וכשמוע שכנגדו שכה דבר אליו האיש ויכלימהו אז יבזה בעיניו לדבר אליו קשות ולענות עזות ולא תהיה תפארתו רק שתהיה תוספתו מרובה על העזת רעהו על אחת כמה וכמה כפולה ויבזה בעיניו לענות עזות בלבד כי יחם לבבו ויבקש לשורפו בהבל פיו וזהו פן מה תעשה ותפליג באחריתה בהכלים אותך רעך אחר צאתך לריב ומהרת לענות אותו לפי שיטתו אחרי ראותך שיכלים אותך תחרץ להפליג בריב עד בלי די כי בא לכלל ככס גדול לכן טוב לך להיות מתון לבלתי צאת לריב מהר אולי ישקוט הריב מאליו:

ט

ואם עברת על מצותי זאת ויצאת לריב לפחות ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל כי בהתגלע הריב וקצפת אליו מאד אם ידעת דבה אשר הוגד לך מפי אחר על בעל ריבך זה שאשר לא טוב עשה אין צריך לומר שלא תאמר פלוני הגיד עליך כי אם אפילו לגלות הסוד לומר הלא עשית דבר פלוני עם שלא תזכיר שם אומרו כי אם הסוד לבדו אל תגל:

י

פן יחסדך שומע ישמע ויאמר כי על דבר הריב אתה בודה מלבך דברים רעים ודבתך אשר הוצאת מפיך מלין לא תשוב אחור ואם באת לחזור לא תוכל כי כבר הדבר יצא מפיך ונמצאת בלתי מניח מקום אל השלום לאחר השקיט הריב כי יהיה על מצחו תמיד בקרבו לא תשכח צרבת הדבה והמכוה ולא תוסיפו עוד להיות רעים אהובים כאשר בתחלה באופן יאות לך לעכב דבורך כי אחרי צאתו לא תוכל להשיבו אחור ותתחרט ולא תוכל לתקן:

(ט) או יאמר ריבך כלומר בדין ודברים אשר לך עמו הנוגע אל הדין הוא הריב ריב את רעך כלומר תריבו באהבה ורעות כשני רעים אהובים המריבים בטענות וויכוח לעמוד על אמתן של דברים מי הוא הזכאי ומי החייב על פיכם או על פי דייניכם אך סוד אחר זולת הנוגע אל הריב והדין כענין דבה רעה מאשר יתרה אפך עליו אל תגל אם ידעת על רעך רעה:

(י) כי הלא תפגום בך וברעך עמך והם שתים רעות תפגום בך שיחסדך שומע שאתה בודה מלבך והלואי לא יאמינו לך ולא יחשדוהו באשר הוצאת עליו דבה כי אם אדרבה ודבתך לא תשוב אשר דברת לא תשוב מעליו ויחרפוהו אנשים בדבה ההיא באופן שלחסדך לא יאמינו ולחושדו יאמינו:

יא

תפוחי וכו'. אמר שלמה בחכמתו אם תחסדני שומע מה זה הקלתי בעונש המריבות ובהוצאת דבה לומר שהדבר קשה פן יפליג ויחסדהו שומע ופן יאבה להתחרט מהדבה שהוציא ולא יוכל לשוב כאלו אין בקללת המדה המגונה הרעה הזאת אלא מה שבפרט הזה ולא זו הדרך רק פתח פיך והקהה את שיניו ואמור לו אם תחזיק במחלוקת מחריב עולם תקרא כי אין העולם עומד רק על השלום ואם גלית סוד רכיל תקרא ומה גם בהוצאת דבה ורעתך רבה מע"ז וג"ע וש"ד כנודע ואין קצה לעונשך והלואי שנהפכה שליתך על פניך ולא נוצרת והן אלה הדברים הראויים לבעל מדה זו ולא דברי חן ויפוי כאלו אין בם רק זו מיעוט דרך ארץ על כן בא ויאמר אל יתחמץ לבבך אל דברינו בלשון רכה והמצאות דרך ארץ ועזבתי חומר עונשים המלאים חמת ה' כי הלא לתפוחי זהב במשכיות כסף מבחוץ ידמה דבר דבור על אפניו אשר דברתי דברים מתיישבים בהמצאת דרך ארץ והוא כי לא להיות הכסף חשוב מהזהב מראה הכסף מבחוץ ומסתיר הזהב אך הוא שהמשכיות מושכים לב האדם לחמדם וללקחם ואם הם זהב כלם ירחקו מהם ליקרותם באמרם מי יעצר כח לקניתם אך כראות המשכיות והם כסף לא יהיה יקר בעיניהם ויחלו לימשך אחריהם ואחרי שלוח בהם יד גם כי יקרים הם על זהבם לא ימושו מלהטריח עצמם עד יקנו אותם בכל מאמצי כח כן הדבר הזה כי הנה מה שהקלתי בה ולא הזכרתי חומר העונש וגם סדרתי אופנים והמצאות דרך ארץ הנה זה מבחוץ שהאופנים הם כמשכיות ואשר לא החמרתי רק כאלו אין בו כי אם מיעוט דרך ארץ הוא ככסף אך לא יבצר שלפנים ממשכיות הכסף האלה יש זהב יקר וחמור מהנגלה ומה גם אם נדמה הזהב אל כדין והרוגז כנודע אך אם לנמשכים במדה הרעה הזאת ומה גם הקלים להתריס אשמיע ברוגז קולי ואגלה עונשם כי רע ומר היא עד אין קץ הלא יבעטו ויוסיפו לעשות הרע ואם לשונם מהלך בארץ עתה ישיתו גם בשמם פיהם אך עתה במשכיות דבר דבור על אפניו בדברים המתיישבים אל הלב אמשיכם קו לקו:

יב

וש"ת אבחר דרכי באופן אחר והוא שלא אתחיל בלשון רכה כאשר עשיתי רק צו לצו אשמיע תחלה רוגז מעט עד יחל ליכנס מעט באזנו כי רוגז מעט לא יקוץ ויבעוט ואחר כך עוד אוסיף להשמיע לאזנו עונשים חמורים מאלה ויכנסו גם הם אחר שהחל מעט וידמה זה למי שתולים באזנו תחלה נזם זהב יקר ואחר כך חלי כתם שכוא זהב נוטה יותר אל אדמימות כן טוב לתלות וליטע באזנו עונש קל הדומה לנזם זהב ירקרק ואחר כך אשוב ואטע עונש חמור הנוטה אל האודם דע אפוא בני כי נזם זהב תחלה ואחר כך חלי כתם אשר יעלה על רוחך כי טוב הוא אחזיק בדרך ההוא דע כי זה יצדק במוכיח חכם על מי שכבר יש לו אזן שומעת אך אשר דברתי עד כה הוא בבעלי מריבה שעדיין ערלה אזנם אך אחרי הטותם אזן גם אני אעשה זאת להם וזהו שנכנס בדבור ויצא בתוכחת:

(יא) או יאמר כי הרוצה להטעים דבריו בעיני שומעו שיתקבלו מקדים הקדמות ואופנים כמכונות אל המכוון ואז יבא העיקר על נכון ויערבו לשומעיהם באופן שגם שהקדמות טפלות המה אל העיקר טובות הנה להביא את האדם לאחוז בעיקר ואין ספק כי הדובר דבר על אופניו והקדמות ישובו אין אצלו תחלה רק העיקר כ"א שלהמשיך לב השומע מקדים הטפל וידמה לצורף העושה תפוחי זהב שאשר הוא עיקר ותחלה אצלו הוא הזהב כי אם שלהמשיך לב הקונה שם מבחוץ משכיות כסף למה שהראשון שיראה הרואה הוא שכיות החמדה הממשיכות לב הרואה ואז על ידי חמדת השכיות ימשך לשית לב אל הזהב אשר תחתיהן כן המשמיע חכמה ומוסר עם שעיקר הדבר הוא הראשון אצלו כצורף שהראשון ועיקר אצלו הוא הזהב אעפ"כ יסדר אופנים והקדמות בעדי עדיים שיראה הרואה אותם תחלה ומהם ישית לב אחרי כן אל העיקר הבא מיושב על האופנים אשר הקדים ויערבו לו וילמדנו דעת בל יפליג אדם באופנים והקדמות רבות מאד להודיע דבר מועט של איכות ועיקריי באופן יהיה הטפל מרובה על העיקר רק כתפוחים רבים של זהב במשכיות של כסף כי אז ודאי המשכיות של כסף הוא המעט והזהב הוא המרובה בתכלית כן יהיה דבר דבור על אפניו שאפניו ימעטו בערך הדבר העקריי:

או יאמר כי שני מיני למודים הם אחד חכמה שני תוכחת בשוט לשון ולכל אחד יש צד יתרחק איש ממקבלי החכמה לבל הטריח עצמו על החכמה כי יקרה וחמורה היא ופן יקוץ הלומד ויהיה טורח המלמד לבטלה והתוכחת לקושי הדברים כי לשוט לשון יחבאו אנשים כל כן אמר על האחד תפוחי זהב כו' לומר כי כאשר העושה תפוחי זהב וירא פן יתחמץ לב הרואה לקנות על שדמיהן יקרים על כן יעשה משכיות כסף מבחוץ שעל ידי משכיות החמדה וגם הם מכסף יחמדם באומרו שהם נחמדים למראה והכסף בלתי יקר ואחרי שחמדן גם שיראה כי תחתיהן הכל זהב ודמיו יקרים לא ימיש מלקנותם אחרי הכנס החמדה בלבו ממשכיות הכסף כן יקרה למודיע חכמה יקרה כזהב שלהיות קנייתה חמורה שיצטרך ימית עצמו עליה לשתתקיים בידו על כן מה יעשה יקדים דברים ממשיכים את הלב מעין העיקר אשר בא ללמד והם דברים קלים ליתפש ככסף ואחר כך יעמיק ירחיב בעיקר שתחת כבוד ההקדמוות ההן הדומה לזהב ואחרי אשר החל הלומד בנגלה הדומה לכסף לא ימיש מלקנות הפנימיות גם שיטרח בו כי טעם מהקודם וקשה עליו לאבד הכל אם יתרפה:

(יב) ועל השנית והוא התוכחת אמר נזם וכו' והוא לומר הנה על החכמה לא יחדתי שיהיה המלמד חכם וגם לא השומע תאב לשמוע שיהיה לו מעצמו אוזן שומעת רק שיהיה הדבר דבור על אפניו אמנם להוכיח צריך שני דברים שבלעדם יקוץ השומע וישחית המשמיע דבריו הנעימים והם אחד שיהיה המוכיח חכם וראוי להוכיח שאינו כמציאות חכמה שמכל מלמדיו ישכיל איש שנית יהיה השומע בעל אוזו שומע מוכן ותאב לשמוע שאם לא כן יקוץ ודמה הדבר למי שבאזנו נזם זהב מעצמו שאחר שלימד עצמו להתהדר בנזם זהב יהיה תאב גם לשים באזנו חלי כתם שהחלי תכשיט יפה מנזם והכתם משובח מסתם זהב מה שאין כן אשר לא נסתה אזנו בנזם שלא תתאו לקנות גם לאזנו חלי כתם כן הוא היות המוכיח חכם והיות על אוזן שומעת שאחר שנסתה אזנו לשמוע תוכחת כי נסתה אזנו בנזם זהב הוא שמיעת תוכחת יתאב לתוכחת מהודר מאשר בו עד כה כהפרש ויתרון החלי על הנזם שהוא ואם מנזם אך בזאת שיהיה מכתם חשוב מזהב שהוא שיצא התוכחת מפי חכם שאז יחרץ לקבל בחשק נאות כי כתוספת חלי כתם על נזם זהב ידמה המוכיח חכם על אוזן שומעת:

יג

יאמר כי הציר נאמן מהנה לשולחיו לקנות גופו וגפשו והוא באשר נשית לב אל אומרו צנת שלג ולא אמר כשלג והוא כי היגע ביום קציר והוא עיף משרב ושמש המכה בו בשדה משולל מחסה ומסתור אם יביאו לו שלג והוא ממחה ושותה עד יכבה אור אש יום קציר והוא עיף ויגע ובהכנעת קומתו לקצור נוסף על החום הרב יזיק לו כנודע מטבעו ויקרב מיתתו בשלשול דם וכיוצא אמנם אם יתן כלי מלא מים על השלג שיקבל הכלי צנתו וישתה מימיו אז טוב לו כי יערב לו ולא יזיקנו נמצא כי טוב לגבר מה שקבל הכלי מהשלג משתותו השלג עצמו כן הוא ציר אשר הוא נאמן לשולחיו והנמשל שכבא על איש רתיחת הכאת חמת מלך ושרים שבערה בם עליו וכיוצא באלה וצריך הלוך ילך מלאך מליץ לקרר רתיחת הרוגז מעליו אם הציר בלתי נאמן יקרה למשלחו כשותה שלג ביום קציר שאדרבה יקרב מיתתו כן אפשר יבא להפשיר ולקרר הרוגז ואדרבה יזיק ממקום אחר כי ידבר בהתנצלות מר ממות ומה גם כאשר יקרה לפעמים שהמשלח בצערו נתפס בלשונו וישים בפי השליח מה שלא יועיל ואדרבה יזיק והציר הנאמן ינקה כל תיבה בלתי מועילה לשולחיו כצנת השלג המנוקה מהיזק הנמשך מהשלג עצמו וזהו כצנת שלג כו' כי כמי שנוטל צנת השלג ומניח עצמותו פן יזיקנו ביום קציר כן ראוי יהיה מי שהוא ציר נאמן לשולחיו שמדברי משלחו יברור מה שיצנן הריתחא מתוך שלג מאמריו וזה אמר נאמן לשולחיו כלומר שאין נאמנותו לדברי שולחיו לבלתי שנות רק נאמן לשולחיו עצמם נאמן אהבתם נוטל הראוי ומשנה בצד מה ומיפה לתועלתם הנה שהועיל לגוף אדוניו המשלח בל ישלטו בו מלך ושרים כנודע כי אין הצר שולט בנזק הנפש רק בהיזק הגוף כמפורש אצלנו בספר חבצלת השרון על ויהבו גשמהון כו' וגם יועיל לנפשו כי אחר כך ילמדהו דעת ומוסר השכל באמור לו כי על ידי שנותו את טעמו הצילו כי אז ידרך אדוניו בהדרכה ישרה ויכיר בנסו ויודה את ה' אשר שת מענה לשון לשלוחו להחיותו כי מת היה על פי שליחות עצמו לולא שנותו שלוחו את טעמו נמצא מתקן גם נפשו ומשיבה על ידו.

או ונפש אדוניו ישיב אפילו בהיות שכלתה הרעה וכאלו כבר נפשו חוץ ממנו יוכל להשיבה:

יד

והנני מוסר לך שני כללים למצא חן בעיני מלך ושרים אחד שלא תלך בידים ריקניות כי אם תקח מן הבא בידך והלכת אליו ולא תאמר הלא טוב הדבר לאמר לו הנני מוכן לשלח הרבה מוהר ומתן שעל ידי כן יחשוב שארבה לשלוח יותר מאשר יראה בעיניו אם אביאנו עתה כי דע אפוא כי אין צריך לומר אם הכנותיו לרעתך כי אם אפילו אם יהיו להיטיבך ימנע טובו אם לא תמלא עינו כי כנשיאים ורוח שהם הכנות המטר וגשם אין כן הוא איש מתהלל לאמר שירבה לשלוח כיד המלך והיא מתת שקר כי איננה מתת בעצם אחר שעל ידי כן עושה חפצו נמצא כנוטל שכרו ולא מתנת חנם או שכעת היא שקר כי אז ימנע מגשם טובו:

טו

עוד שנית אודיעך אופן הפיוס והוא כי באחד משני דרכים ישיג המשיג מבוקשו לפני מושל או על ידי הפציר פעם ושתים ושלש או על ידי לשון רכה בפעם אחת ועל שניהם אמר על האחד בערך אפים וכו' ועל הב' אמר ולשון רכה ועל הסוג הראשון אמר אין ההפצר לקצין כהפצר לפני אחד העם כי החפץ לפתות את רעהו אנוש כערכו יעשה חפצו הלא בהחלו לפתות אם יוכל להתפתות ויתפתה הנה מה טוב ואם עודנו מחזיק בהפצרתו ולא יתהפך אל רצון המחלה פניו ימשיך פיתויו עוד שעה או שתים או יותר עד יפתה וגם יכול אך החפץ לפתות את קצין להשיבו מדעתו אל רצונו אם בהחלו לפתותו לא יחפוץ לא טובה העצה לשוב לפתותו עוד שעה או שתים ואם לא יאבה להמשיך הפתוי יותר כי הלא יקצוף הקצין על קולו ויקוץ בו וישליכהו מעל פניו בחרי אף כי לא איש כמוהו הוא להפליג יותר מדאי אך העצה הטובה לפתות הקצין הוא במיתון שאם בהחלו לא ישמע אליו ירף ממנו וילך לו ואחרי יום או יומים לעתות ברצון ישוב להזכיר הדבר לאט לו ואם ימאן גם בפעם הזאת ישמור לפיו מחסום עד שלשה או ד' ימים או עשור ואחרי כן בעת רצון ישוב כפעם בפעם ובדרך הזה אפשר יכמרו רחמיו ויודה לו וזהו בארך אפים יפותה קצין כלומר במיתון וארך אפים יפותה ולא בהמשיך פתוי פן יתקשה כנגדו ועל הדרך השני אמר ולשון רכה כו' לומר בזה אין צריך מיתון כי הלא גם כי קשה כעצם יהיה הקצין מיד תשברנו אם בבכי תבא ובתחנונים וזהו ולשון רכה תשבר גרם:

(יג) או יאמר כצנת וכו' על דבר הצדקה כאשר יורה פסוק שאחריו והוא כי העשיר אינו רק כציר שלוח מאתו יתברך לפרנס את העני על ידו כנודע וכמאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים שאמר דוד המלך עליו השלום למה לא היו כל בני אדם שוים ולא יהיו עניים והשיב הוא יתברך אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו שלא יהיה מי שיקבל חסד באופן שלתועלת העשיר ימוך אחיו כי חפץ הוא יתברך לנכות עונות העני בעניו ולזכות את העשיר שיתפרנס על ידו כאב שכעס על אחד מבניו ומאכילו על ידי אחד מאחיו והנה אין ספק כי העשיר אשר הוא חכם לבב הלא ישקיף וירא כי מכל אשר יתן איננו חסר מממונו והוא משיב נפש המקבל והוא יתברך מעלה עליו כאלו קיים והשיב נפש א' מישראל שאין קץ למתן שכרו והן כל הנפשות לו יתברך הנה והמחיה נפש ומקיימה והיא חלק אלוה ממעל אין ספק כי אין קצה לאשרו וייטיב לו הוא יתברך עם שלא יחסר לו מממונו אשר יתן לו וזהו כצנת שלג כו' כן הציר שהוא נאמן הוא העשיר ששולח לעה"ז לתת מלחמו לדל ולפזר ולתת לאביונים והוא נאמן לשולחיו מן השמים ועושה כן הלא הוא כצנת שלג ביום קציר כי כאשר היגע ביום קציר והוא עיף ומבקש מים קרים ויזדמן לו שלג ולא ישתה אותו רק מקבל צנתו בלבד ששם כלי מים תוך השלג לקבל צנתו ושותהו באופן שהשלג אינו חסר ממנו דבר ומצנתו בלבד מועיל כן הוא ציר נאמן הנותן צדקה שלא יחסר לו כאשר לא יחסר מהשלג ומהנמשך ממנו נהנה העני המוכה משרב ושמש הצרות כאשר יהנה הקוצר והוא עיף ויגע ביום קציר ועם שלא יחסר לנותן כאמור מטיב לעצמו הטבה עצומה שנפש אדומו של נותן הוא אלהי עולם ישיב כי ישיב נפש העני אשר היא מאדוניו יתברך כי לכן הוא יתברך יחזיק לו טובה שהשיב נפש חצובה מתחת כסא כבודו ואין קצה למתן שכרו ומממונו אינו מפסיד:

(יד) ושמא תאמר א"כ אפוא שאין העשיר חסר מממונו מה שנותן גם הנמנע מליתן לא יאשם כל כך ולא יתיחס רק למאבד שכרו הטוב ואפי' אם נדר ולא קיים לז"א כי לא כן הוא כ"א אדרבה הוא כממית נפשות רבות ברעב וזהו נשיאים ורוח כו' והוא כי כאשר אין הנשיאים ורוח המורים מטר נראים בעולם בני אדם עצבים בצד מה אך כראותם נשיאים ורוח שיראה להם שלחמם לנפשם כבר הוא לעיניהם ואח"כ בראותם שגשם אין נוחם יסתר ותצא נפשם מעוצם דאגתם כן הדבר הזה כי אחרי אשר ראו איש מתהלל לאמר אתן כך וכך ועושה הברה כרוח יתלו עימהם אליו כאלו פת בסלם ואחרי כן בראות כי הוא מתת שקר כי יחלל דברו לא יראה להם רק כגוזל לחמם משלחנם וכאלו נפשם הוא גוזל מהם:

(טו) ואחרי ספרו בגנות המתהלל במתת שקר הוא הפוסק צדקה ברבים ואינו נותן בא להיישיר את הגזברים יתנהגו באופן יפתחו לב הפוסק צדקה לתת ולא יעבור וגם לא יתאנה ברוע הנהגת הגזבר והוא כי לא יבצר או הפוסק צדקה ההוא הוא איש חשוב מאד ויכעוס בהפצרת הגזבר או הוא איש קשה מצד רוע מדתו אם הוא איש חשוב אל תקניטהו להפציר בהמשך פן יקוץ כ"א בארך אפים במיתון ישאלו ממנו פעם א' ואם לא יתן הרפה ממנו יום או יומים או יותר ותשוב שנית ע"ד זה פעמים שלש עד יפותה ותוכל לו כי בארך אפים יפותה קצין הוא העשיר ואם הוא לרוע מדתו כי קשה הוא דבר אליו רכות והודיעהו צער העניים והאביונים כי גם יהיה קשה כעצם לשון רכה תשבר גרם:

(יג) או ידבר על שליח צבור שישלחוהו לבקש בעת צרה מאתו יתברך ואמר כי כאשר ביום קציר שהאדם עיף משרב ושמש ואין מחסה ומסתור שתהי לו צנת שלג ארוכה למחלתו בודאי כן הציר נאמן הוא הש"ץ הנאמן בשליחותו להתפלל בכוונה הראויה ולא יפשע בפשיעת רוע מעללים או העדר כונה כי אם יהיו בהכאת צרות צרורות כשמש בקציר יהיה הציר נאמן ארוכה לצרתם בודאי כאשר הצנת שלג ביום קציר ולא בלבד בשולחיו רבים על כי רב הוא זכותא דרבים כי אפי' ליחיד אם יבקש רחמים איש צדיק והוא ציר נאמן לשולחו יסכון לו להשיב נפשו כמעשה דר' חנינא בן דוסא וכיוצא שהיו מבקשים ממנו יבקש רחמים על החולה והיה משיב נפשו אליו בתפלתו וזהו ונפש אדוניו ישיב שעם היות הנפש לאדוניו של ציר נאמן הוא הקב"ה שכבר היתה המיתה נגזרת היה משיב אותה אליו בתפלתו:

(יד) ושמא תאמר הלא כמה פעמים ציר נאמן מתפלל ויש נשיאים ורוח וגשם אין שלא תסכון תפלתו להריק על הארץ ומה גם בעת העדר אפי' סימן טובה שלא נבטח בו שיענה לז"א איש מתהלל כו' לומר שמא יש שם איש מתהלל במתת שקר וכמעשה דדוד ע"ה:

(טו) ושמא תאמר הלא זה יהיה בצרה הבלתי תלויה בבעל בחירה ואךאש שר או קצין יצר לי מה יסכון לי ש"ץ והוא יתברך לא יבטל בחירת איש כמבואר אצלנו בס' חבצלת השרון על ומן ידך מלכא ישזיב הנה בתחבולה תעשה לך ההצלה ממנו והוא בל תאמר אליו תחלת דברי פיך יבטל רצונו מפני רצונך כי תקשה לשאול ויקצוף על קולך וחבל רק תבקש ממנו כי גם שחפצו יעשה לא עתה כי אם יאריך אפו ימים או עשור ובדבר הזה יפותה קצין כי לא יתקשה אחר שיאמרו לו שלא יבטל רצונו וזהו בארך אפים יפותה קצין כי בדבר הזה יפותה אך לא באמור לו להפך רצונו ואחרי כן ולשון רכה תשבר גרם לבטל הגזרה לגמרי אפי' יהיה הקצין קשה בעצם:

טז

אפשר שעיקר המכוון הוא להודיע עצת הוקר רגלך וכו' כי אם שהיה אפשר יאמר איש הלא אם אראה שבואי בביתו ערב לו מדבש לפיו למה זה אחשדהו שישנאני ואדרבה אם אמנע יקשה עליו לזה הקדים וישא משלו ויאמר דבש מצאת כו' שעם היותה מתוקה ועריבה לחכך אתה תדע לך כי טוב הדבר שתאכל דייך כי הלא אם תשבענו והקאותו:

יז

כן גם זה הוקר רגלך כו' והוא הנמשל כי גם שתהיה ביאתך שמה כדבש למתוק יקיא אהבתך וישנאך ומבשרך תחזה את רעך:

(טז) או יאמר בדבש אומר לך תאכל דייך אך בבואך בית רעך לא אומר לך תרגיל מה שהוא דייך כי בדבש תוכל לשער משא"כ בדעת רעך:

(יז) לכן הוקר כו' פן במעט ישבעך ושנאך כלו' הלואי היה כדבש שתשבענו ותפלוט אותו מפיך כי תקיאנו אך רעך לא יפלוט להוציא מפיו שלא תבא לביתו רק ושנאך בלבו:

(טו) או יאמר משל נאות אל הטפל האדם בעניני העולם ותענוגיו ושכרותיו והוא כי הנה הדבש הוא בלתי זן ומכלכל ומחיה האדם רק דבר מתוק וערב לחיך והוא בכלל המותרות ולכן לא טוב ירדוף אדם אחריו כאחרי בר ולחם ומזין ודומיהם אך אם יזדמן דבש לפני איש לא ימשוך ידו ממנו כי ינעם לחכו אך לא ירבה לו יותר מהשיעור שהוא די לו כי אם ירבה לא בלבד יקיא מה שיאכל יותר על מה שהוא די לו כי אם גם את הכל עד בלתי השאיר דבש בגופו וממקום שבא כן יצא דרך פיו כי כבולעו כך פולטו וזהו דבש מצאת כלומר אם מצאת לנו שתהא נודד לדבש איה כי איננו עיקריי למחיתך וגם כי תמצאנו באקראי אכול דייך פן תשבענו ולא תקיא בלבד מה שהותרת כי אם גם את הכל תקיא וזהו והקאותו כלו' את כלו נמצא שממקום שבא בו יצא כן יקרה לפתאים בעוה"ז הבלתי שמים לב אל שלימות נפשם והוא כי כאשר הלחם משביע ומקיים האדם והדבר אין בו רק עריבות ומתיקות לחיך כן תורה ומצות הן הם המחיים ומקיימים את האדם בחיי עולם וטובות העולם הזה ותענוגיו ושררותיו אין בהם זולתי ערבות והנאת החומר ולכן אשר חננו ה' דעה והשכל לא ירדוף אחר הבלי העולם הלזו כי הבל המה גם כי ימתקו לו כדבש למתוק אך אם ימצא ותזדמן לו טובה מאליה בעוה"ז כעושר ונכסים או שררה שהוא כמוצא הדבש אשר לא טרח עליו לא יגעל בהם בהחלט אך יאכל ויהנה אך במשפט לפי מה שדי לו לפי מה שהוא ענין ולא ישתקע בהן ביותר כי דבש מצאת אכול דייך פן ישבע האדם העולם הזה ויקיא את הכל גם מה שהיה די לו את הכל יאבד וממקום שבא כן ילך כמקיא הזה שמוציא את בלעו מפיו בעוה"ז ובעוה"ב כי גם פה אשר די לו עסק אלף דינר ומכניס עצמו באלף אלפים יאבד זה וזה וישארו עליו חובות וההיקש בכל יתר תענוגים כשררות או משגל ובאבדו הכל ימר לו יותר מאלו לא טעם כלום מכל הטוב כדרך המקיא שיימר לו פיו ותכו בהקיאו מה שלא היה לו טרם ישבע וישאר ריק מכל הטוב אשר בלע ויקיאנו ואין צריך לומר בעוה"ב כי אז הקיא בעצם אשר יקיא כל חיל בלע מטובות העוה"ז יותר מדאי שלא לשום שמים כנודע:

(יז) ושמא תאמר הלא אנכי אברח מהנאות המותרות ואסתפק במצוע מאכול ושתו ומשגל ותענוגי בני אדם אך אשקיע עצמי ליכנס תמיד בעניני העולם לצבור כעפר בצר יום ולילה לא אשבות הנה באמת העושה כן ידמה לעושה עיקר מבית רעהו תמיד ובביתו לא ישכנו רגליו כן הדבר הזה כי העולם הזה התוקע רגליו לבא בגבולו יותר מדאי הוא כמשקע רגליו בעולם שאינו שלו כי לו ית' הכסף והזהב והארץ ומלואה ואפילו הלחם אשר נאכל לא הותר לנו רק על ידי ברכה ובלעדה הנהנה יקרא מועל על כן התוקע רגליו לבא בגבול העולם יותר מדאי ישנאהו בעליו הוא רבונו של עולם יקוץ בו וישנאהו באמור לו למה תתמיד לעשות עיקר מבית שאינו שלך שהיום או מחר יסלקוך ממנו לגמרי ומתי תעשה לביתך אשר לך בעצם בעולם הבא ותכין לחמך מעתה כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כו' ומי בער יעמול בכולם הזה במה שיעזוב פה ולא יעמול במה שיוליך עמו כי העולם הזה הוא אכסניא שהאדם בו כגר וכאורח נטה ללון הכנה לבא האדם אל ביתו האמתי ומכין את אשר אתו וזהו הוקר רגלך מבית רעך הוא העולם הזה כי בית יקרא כד"א בחכמה יבנה בית והוא בית רענו יתב' כד"א רעך ורע אביך אל תעזוב פן ישבעך הוא ית' כי לא נתן לך העולם הזה לנחלה רק להכנה ולא להשתקע ולכן ישבע ממך ויקוץ בך בהכנסך בביתו תמיד ושנאך שתניח ביתך האמתי ותדבק במה שאינו שלך:

יח

הנה אומרו איש הוא מיותר אך יאמר כי כאשר יקבל איש רעה מזולתו אם פועל הרעה הוא בוגד רע מעללים ובלתי אוהבו לא ירגיש מקבל הרעה צרה גמורה כי יאמר הלא כל איש יפעול הראוי אליו וכאלו הוא דבר טבעי אליו עשות רע אמנם אם האיש הוא בלתי בוגד כי אם איש חשוב נוחם יסתר ממקבל הרעה מאתו באומרו הלא אם רע ובוגד היה החרשתי כי טבעו הוא אך מאיש חשוב אשר לא הוחזק בזה ירגיש צער מתחולל ואם האיש ההוא הוא לו רע אהוב תכפל הדאגה וימר לו עד בלי די ויגדל הכאב מאד באמרו כי קשה עליו עקיצת האוהב מחן שנון של אויב לכן בבא איש חשוב ויעיד על מי שהוא רעהו ואהובו עדות שקר שלש הנה צרותיו אחד עשות רע איש מוחזק בכשרות ב' היות רעהו ואהובו ג' הפסד הממון בעדותו והנה אחד מג' מיני הכאות אפשר יוכה איש וימות בה או על ידי הכאת מפיץ הוא פטיש יפוצץ וישבר סלעים כן ישבר כל עצמותיו ויוכח במכאובות עד ימות בם.

ב' מכת חרב שלא ירגיש כל כך צער כמוכה בפטיש.

ג' שלא ירגיש אפילו כמכת חרב הוא המוכה בחץ שנון של חידוד החץ ברגע קטן ימות בו ולא יורגש כמעט אמר אל יעלה על רוחך שאבדן הממון על פי עדות רעהו החשוב כי אתת.

היא לבדה צרתו כי שלש הנה ומעמד שלשתן יחדו לא יהיו תמים כי מפיץ שהוא הכאת פטיש שמפיץ ומשבר עצמותיו ומגדיל הכאב מאד וגם מכת חרב הבלתי נרגשת כזו וגם חץ שנון אשר לא יורגש אפילו כחרב ג' אלה הן פה ומזכירן כסדרן באומרו איש עונה כו' שאומרו איש כלומר חשוב כי כל אנשים שבמקרא חשובים הם וכשרים כי על כן הוצרכו לומר על פסוק כלם אנשים כשרים היו באותה שעה וזה ישער איש כמוכה בפטיש כי כן ישבר כל עצמותיו שיגדל הכאב מאד באומרו לא חשב אנוש יעשה פלוני כדבר הרע הזה ולמטה מגדר זה שהיא כמכת חרב ירגיש היות עונה ברעהו שהוא רעו ואהובו ואחרי כן בהוציאו הממון גם שימר לו הוא למטה מגדר זה שהוא כחץ שנון ואמר שמעמד שלשתן שם ימצאו כאחד כאלו הוכה בשלשתן בזו אחר זו ולא אמר עדות כי אם עד לומר שלא יקשה לו כל כך על מציאות העדות שמפסיד בו ממון כמו שצר לו על העד שהיה עד שקר מי שראוי להיות עד אמת מפאת החשיבות ומרעות כי כשר ואוהב הוא:

יט

אמנם אם העושה הרעה או מעיד עליו שקר הוא גבר בוגד לא ירגיש המפסיד על ידו צער כי טבעו הוא פועל ואשר יבטח בו לא יבצר ממנו שיבגוד בו וזהו שן רועה וכו' לומר הנה ד' אבות נזיקין הן קרן ושן ורגל וכו' אמר כי לא תהיה רעת הבוגד בעיניו כקרן שכונתו להזיק בדרך בחיריי כי אם כשן ורגל המועדין מתחלתן וזהו שן רועה שדרכו כן מתחלתו ורגל גם היא מועדת מתחלתו לכך כי זה טבעו כן הוא מבטח שיבטח איש בבוגד ביום צרה שכדבר טבעי אליו יהיה שינו רועה ואוכלת ורגלו מועדת לשבר ולהכניע בדרך הלוכו כן הבוגד תמיד ודרכו והלוכו הוא להזיק כלומר בין יהיה לו הנאה בנזקו כשן רועה שקבל ממון להעיד בין לא יהיה לו כי אם כרגל מועדת ולכן לא ירגיש הניזק על ידו כאשר הוא על ידי אלופו ומרעהו כאמור.

או יאמר אפי' יהיה שן רועה שהבוגד ההוא מאוכלי לחמו שהוא שן רועה תמיד לא יבטח בו מאכילו ביום צרתו כי ידמה לשני אבות נזיקין שן ורגל מועדין מתחלתן וזהו שן בהמה אוכלת פירות בעל הבית ורגל מועדת ומשברת כלים בדרך הלוכה כי זה דרכן כן הוא מבטח בוגד בטבעו ששנו ירעה בלחמו ורגליו לרעתו ירוצו כי למה שהוא בוגד בטבעו עם היות לו שן רועה יהיה לו רגל מועדת:

כ

אמר כי מעדה בגד כו' ושר בשירים כו' הם ב' דברים שוים זה לזה כי אשר לבו רע ומר אם ישיר איש לפניו לא יחם לב השומע לשית לבו אל השיר אך יהיה בתחלתו כמעדה בגד ביום קרה שהוא בגד עדים שלא יחם לבו כלומר ואחרי כן אם יפליג לפניו בשירים ביותר עד יראה את עצמו כמשחק ומשמח עצמו אז לא ידמה רק לחומץ על נתר כאשר אם ישליך איש חומץ על נתר ירתיחנו מאד לרפיון הנתר ויראו מלמעלה בנתר כמו סדקים ופתוחים ובתוכו המס ימס כן הוא הפלגת השירים על לב רע שגם שמבחוץ יראה עצמו כמשחק ופותח פיו כמקבל שמחה בצד מה בקרבו ובלבי המס ימס ויצר לו יותר עד אין קץ וזהו מעדה בגד וכו' חומץ על נתר יהיו שתי אלה בשר בשירים על לב רע כי אשר שר על לב רע שירה בעלמא יהיה כמעדה בגד ביום קרה ואשר יפליג בשירים רבים הוא כחומץ על נתר כאמור וזהו שר בשירים שר על אומרו מעדה בגד ואומרו בשירים הוא כנגד אומרו חומץ על נתר ואם נמשיכהו אל הכתובים שאחריו שידברו על היצר הרע שהוא השונא האמתי בלי ספק יאמר משל זה על אשר לבבו למרע מושרש בעבירות שלא יסכון להביאו למוטב דברים טובים והדרכות וידמה לשר בשירים על לב רע שהחלו לשיר יהיה כמעדה בגד והרבות בשירים יהיה כחומץ על גתר כן החל איש לדבר על הלב הרע ההוא לא יחס לו רק כמעדה בגד ביום קרה ואם יפליגו לפניו בדברים טובים רבים אין צריך לומר שלא יחם לבבו וירך לשוב כי אם אדרבה יקוץ וימאס לבבו גם כי יראה עצמו כשוחק ומקבל יהיה כחומץ על נתר שמבחוץ יפתח פתוחים ומתוכו יתמסמס מרוע לבבו.

או יאמר הנה לך ב' יצרים והם ב' לבבות אמר אם באת לתקן הלב רע הוא היצר הרע אל תבא אליו דרך פיוס כי כמעדה בגד שלא יחם ללובשו כן הוא השר בשירים ופיוסים אל הלב רע כי לא יחם לו כהחלך ויהיה מתחמץ ומצר כחומץ על נתר על דרך הפי' הראשון:

כא

כי אם רעב שונאך כו' לומר אין ספק כי אם שהתחלת הלב המושרש ברשע אשר לא יוכל בעליו להשיבו אל אביו שבשמים ולא יוכל הוא להיותו זולל או סובא ומהמשכו אחר תאוותיו ימשך ויושרש עד העדר התיקון לכן שמע בקולי איעצך אם רעב שונאך אל תאות אכילת המותרות כי זולל הוא האכילהו לחם כלומר לחם לבדו ואז יכנע ואם צמא ליין סובא הוא השקהו מים לבדן ויתקרר חומו:

כב

ושמא תאמר הלא אצטער אני ואולי לא יסכון לו לזה אמר כי גחלים וכו' כלומר ודאי יועיל כי גחלים אתה חותה על ראשו ועל אשר תצטער לא תחוש כי וה' ישלם לך:

(כא) או יאמר לפי הדרך הקודם לזה אם רעב שונאך כו' לומר אתה בני הכשר אחרי ראותך שוטה בגוולו הוא רוע לב איש רשע אשר לא יוכל להרפא כאמור בפסוק מעדה וכו' הזהר לא תבא גם אתה לידי כך פן כמקרה הכסיל ההוא גם אתה יקרך והוא להעביר ממך תכונות רעות המביאות לידי עברות והוא אם רעב וכו' כמפורש:

והנה רז"ל אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש שנאמר אם רעב וכו' האכילהו לחם לחמה של תורה ואם צמא השקהו מים ואין מים אלא תורה כד"א הוי כל צמא לכו מים וצריך לדבריהם ז"ל לתת טוב טעם אל כפל הענין מרעב לצמא ומלחם למים אם הכל א' כפל ענין ומלות שונות למה.

אך תהיה כונתם כי הנה בשתים רעות יוכללו תאות היצר הרע אחת תאות גופניות כמותרי מאכל ומשגל והם דברים ממשיים והוא הלחם אשר הוא אוכל ב' דברים הבלתי ממשיים כסברות רעות וכיוצא בהם כי ידמו לצמא ליין המשכר ואין בו ממש ואמרו אם רעב הוא שעדיין לא טעם מלחם התאוות וזה אמרם ז"ל אם פגע שעדיין לא עשה רק פגיעה האכילהו לחמה של תורה היא תורה שבכתב הדומה לממשיית למה שהיא כתובה ואם צמא לסוג הב' שעדיין לא טעם ממנה השקהו מים היא תורה שבעל פה הבאה אחר המקרא כמים אחר הלחם ובהשתקע שכלך במעמקי תורה שבעל פה לא יפנה אל רהבים ושטי כזבי סברות אשר לא טובות:

(כב) ולא תחשוב שמימי התורה לא יספיקו רק לכבות אש היצר הרע אך עדיין ישארו פחמיו ועוד יוכלו לשוב להדלק כי דע אפוא כי גחלים השורפים ומכלים אותו אתה חותה בלחם ומים של תורה והוא בהיות על ראשו שהוא בראשו ותחלתו שעדיין לא טעם מעבירות כאשר כתבנו באומרו אם רעב ואם צמא כי אז יועילו ד"ת לבטלו ולגדעו לגמרי מה שאין כן אחרי עשותך הרע בפועל שלא יועיל כל כך על כן אנכי מצוך תסלקהו טרם ישריש שאחר כך קשה לפרוש ועוד אודיעך שלא יעלה על רוחך שלא יהיה לך שכר על עסק התורה כי לא עסקת בה לאהבתה רק לבטל מעליך מחטיאך ועשית אותה כלי לסור מרע כי הלא כקבל שכר עליה כעשה טוב וזהו וה' ישלם לך.

או שמא תאמר אני הוא האוכל ואני השותה בעמלי והתורה מתשת כחי ומה נזק תערכו ליצר הרע על כן אמר הנה גחלים אתה חותה על ראשו של יצר הרע ממש ולא בעצמו כי הוא נשרף ובטל ואתה ה' ישלם לך שכר עמלך ותשות כחך:

כג

הנה יש הולכי רכיל אשר הם צבועים ולא יעיזו פנים לרגל ולספר לשון הרע בקול רם אך יתנכלו לדבר בלשון סתר יקרבו ויאתיון אל בני אדם כדורשי תועלתם ומגלי סוד להנאתם ולטובתם והמה פתיחות והנה המקבל דבריו יבוש ממנו לדבר לו סרה בהראותו הדובר בו כי איש סודו הוא ויגלה אליו מלזולתו על אהבתו אותו כנפשו ועל כן בא ליעצו ויאמר רוח צפון תחולל גשם וימנענו מלרדת כן פנים נזעמים ראוי יחוללו וימנעו לשון סתר כי גם אם יבוש לדבר לו דברים קשים על שהקשה לדבר ולומר לשון הרע בלשון סתר אפשר לו לתקן באין אומר ואין דבריס רק בהראות בפנים נזעמים בדברו אליו הדובר בו לשון סתר ואז יבין לאשורו הדובר בו כי לא טוב בעיניו שמוע רכילות ויפרוש מאליו וזהו ופנים נזעמים לשון סתר כי זעם הפנים יחולל וימנע לשון סתר:

כד

ושמא תאמר הלא זה יסכון בין איש ובין רעהו שבהראותו פנים נזעמים לא ישוב אליו עוד אך האיש עם אשתו בדברה אליו לשון סתר כדרך נשים אם האיש ישים לה כנגדה פנים נזעמים תריב עמו עד בלי די ונמצא מתחרחר ריב בין איש לאשתו ואם תאמר אלי אשמרה לפי מחסום עד תלאה ותשתוק גם היא הלא זה מתקבל אם נהיה אני והיא יחד לבדנו ואין שומע ואין רואה אך אם הוא במקום שיש אנשים בו שכנים קרובים והיא מחרחרת מדנים מר ממות כי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר כי אם אענה אני שוגג שאמשיך הריב ואם אשתוק למה שהיא אשת מדינים ואדרבה תגדיל לעשות בראותה כי אחרי דברה לא אשנה ויחסדני שומע דבותיה עלי ואצטרך להשיב ויגדל הריב ואלו הייתי בבית בלתי מחוברת לחברת אנשים ונשים החרשתי ואז טוב לי נמצא כי תקנה זו אשר תקנה לא טובה היא להיות פנים נזעמים לעומת לשון סתר כי באשה לא יועיל ואדרבה יזיק כאמור לזה אמר טוב שבת כו' לומר אל נא תדבר על איש כזה כי הלא בטלה דעתו אצל כל אדם כי טוב שבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר שיש בו חברת דיורין ולא על זה אני בא לתקן כי הלא תקנתו היא קלקלתו שכלה גרש יגרש ולא ישית לב אל החסרון כיס ולא על השארו יחידי כי טוב שבת על פנת גג וכו':

(כג) או יאמר כי דרך רוח צפון בעת הגשם לבא בזעף ולבלתי הניח הגשם לרדת ביושר כי יכה בו מן הצד באופן שההולך בחוץ רביבי הגשם יכו בו על הלחי כשוט שוטף זולת צרת זעף הרוח שמכה בו גם הוא וזהו תחולל גשם שמכאיבם ומעות יושרם ומאי תקנתיה יבא ביתו אמנם אם בביאו הביתה ישכנו נחש אשת מדינים אשר לקח שתראה לו פנים נזעמים במדיניה אי זה טוב לאיש ההוא יצא לחוץ ויסבול צער רוח צפון תחולל גשם כמדובר או יזעמו פניו וישב בביתו אמר שלמה הנה ב' דברים אלה שקולים הם רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים כלו' ואתה תבחר:

(כד) אך לא אמרתי רק בשהוא לשון סתר שאין זר אתכם רק אתה והיא שלשונה בלתי מתפרסמת במדיניה רק היא בסתר אך אם אתכם חברותא שביתך בית חבר אצ"ל כי טוב לך שברחוב תשב ברוח צפון כו' שיגינו קצת כותלי רה"ר כ"א טוב שבת על פנת גג שהוא גבוה שהרוח והגשם יכו בך בעצם טוב לך זה מאשת מדינים בהיות בבית חבר כי אז תכלם ותענה והיא תחרץ למרר אמריה לבלתי הראות הכנעה בפניהם ואין קצה לרעות המתרגשות והם ודאיות ולא ספק כאשר בשבתך על פנת גג וכל זה משל להורות כי אין צרה כצרת אשת מדינים ושומר נפשו ירחק ממנה:

כה

יאמר כמו מים קרים על נפש עיפה ויגעה שצריך לנוח שעה או ב' טרם ישתה פן הקרירות הרב שבא בגופו והוא עיף ויגע יזיקנו כן שמועה טובה מארץ מרחק שאדם עיף לצמא אליה ובבואה פתאום אפשר יסתכן מקבלה וכמעשה שהיה בגמרא לכן צריך מיתון תחלה:

או יאמר כמים קרים על נפש עיפה שישתה איש והוא עיף ויגע כך היא שמועה טובה מארץ מרחק והוא שלא תשמח לב בעצם והוא כי כמים קרים על עיף ויגע שיערבו לו וינוחו דעתו בשתותו אפשר קרירותם תזיק לו אחר כך כן שמועה טובה מארץ מרחק אפשר כי מאז עד בא הבשורה פה נשתנה הדבר ולא לטובה נמצא עריבות הבשורה כוזב במה שיתגלה אחרי כן וידאג יותר מאלו לא נתבשר בטובה נמצאת בשורתו מזיקתו:

כו

מעין וכו'. אם תראה צדיק מט לפני רשע אל תתמה על ההשגחה כי גם כי צדיק הוא אולי מצד אביו שהוא מעין שממנו יצא היה רפש ולכלוך עון בהולדה מצדו או מצד אמו שהוא מקורו היה מקור משחת ועל כן היה צדיק זה מט לפני רשע:

כז

אכל דבש כו'.

אם בראות צדיק מט לפני רשע לא תסמוך אדידי ותעשה א' מב' דברים או כי תכנים עצמך בחקירות למצא דברי חפץ כרשע וטוב לו צדיק ורע לו או שתדבר אשר לא טוב נגד ההשגחה על הא' אני אומר לך כי כאשר אכול דבש הרבות לא טוב כי יערע לבך ותקיא גם טוב מאכלך שקדם כן הוא חקר כבודם שתחקור בכבוד אשר לרשע פה והכבוד אשר יהיה לצדיק שם כי הוא כדבש שבהעדר רבויו יהיה לך כבוד רק לומר כי זה יאכל פה זכותו וזה יפרע פה חובו ושיעור הכתוב כמו שאכל דבש הרבות לא טוב כן חקור על כבוד צדיק ור"ל רשע וטוב לו העדר הרבוי הוא כבוד אך ברבויו בקלון יומר כי תקיא גם סברותיך הטובות שקדמו לך כי יתבלבל שכלך:

כח

ועל הב' כי עיר פרוצה וכו' הוא אשר אין מעצר לרוחו והוא כי יש עיר מוקפת חומה סביב ויש שאין לה אך סוגרות אותה כותלי חצריה סביב ובכל ראש דרך דלתות ננעלות בלילה ויש עיר סוגרת ומסוגרת בחומה ובקירות חצריה כמדובר ויש שאין לה לא זה ולא זה וההיא תקרא עיר פרוצה אין חומה וכדברים האלה יהיו באדם כי יש בעל סוד שאין לבו משיאו כלל להוציא מחשבתו החוצה ויש שלפעמים בא להוציא אך טרם יוציאנו נותן אל לבו כי לא על חנם נתן ה' לשונו תוך חומת עצם וחומת בשר אם לא להתעכב מלדבר מהרה כי לא ימצא טוב משתיקה וכמז"ל על פסוק מה יתן לך וכו' ואמר כי גם שלפי איש מחסום החומה שלפני לשונו שהוא משל אל חומת העיר וגם כנגד סגור אשר לעיר מינה ובה בחצריה מרד עצמה הוא סיגור לב האדם באדם לבלתי הוציא מחשבותיו חוצה עכ"ז לפעמים גם אם העיר תהיה פרוצה מצד עצמה תועיל לה חומתה אך באדם אם לבו פרוץ בתוכו למהר להוציא מחשבותיו החוצה לא יועיל לו כלום חומת שמו ושפתיו וזהו עיר פרוצה בפנים וגם אין חומה בחוץ הוא איש אשר אין מעצר לרוחו בפנים באופן שחומה שלפני לשונו כלא היה היא והוא כי אין החי נותן אל לבו חומות פיו לבלתי הוציא דבר אם לא כשלבו ורוחו בלתי תאבים להוציא החוצה מה שבקרבם אך אם אין מעצר לרוחו מיד יוציא דבר ולא יעצרוהו וזוכות לשונו והענין ללמד דעת את החי יתן אל לבו אם יהרהר חלילה על צדיק ורע לו וכיוצא לבלתי הוציא דבר מפיו כי אם יבקש דעת עד יכונן לבו או ישיב אל לבו כי אל דעות ה' ומי יבין דרכו יתברך או יהרהר אחריו חלילה אך אם ח"ו יוציא דבר מפיו על ההשגחה גם שאחרי כן יתן אל לבו וישוב מדבריו אוי לו כי נגע בכתר האמונה וקללה תחשב לו ובמה יכופר עונו ולא עוד כי אם לעת מצוא היצה"ר שהאיש הזה פתח פיו עד דברו רעה יחזיק בו ולא ירפנו עד יתפקר לדברים רעים כיוצא בדבר הרע עד יאבדנו מן העולם וז"א עיר פרוצה אין חומה שעל כן תתעתד יבואו שודדים עד תחרב כן הוא איש אשר אין מעצר לרוחו כי יתעתד לשודדים הם עונות ופשעים אין מספר עדי אובד:

(כה) או יאמר מעין זה מפסוק מים קרים וכו' והוא כי הנה ראות עיני בשר איש צדיק מט לפני רשע הלא ירפה ידיו חלילה מעבוד את ה' כבני דורו של מלאכי באמרם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו כו' גם נבנו עושי רשעה כו' והנה לפניהם זאת ישיב לב האדם באדם נראה מה אחריתם אולי טוב הרשע לא יתמיד או בחצי ימיו יעזבנו והצדיק יראה וישמח אך אם יראה בהפך והוא כי צדיק מט קודם לרשע ורשע יראה וישמח נוחם יסתר וזה ענין אומרו צדיק מט לפני רשע כלומר קודם ולא אמר ביד רשע והנה יקרה לצדיק בעולם הזה כמו שנאמר לו יגע וטרח יום ולילה עד תצבור כעפר בצר זה עשרים שנה ללכת אל עיר רחוקה ושם תתענג בדשן עד יבלו שפתותיך מלומר די ויהי האיש ההוא עיף ויגע עד עיפה נכשו וברוב עיפותו כי רב היה משתאה ואומר בלבו מי יתן והיה איש בא מהעיר ההיא וישמיעני שמועת טובתה להשקיט יגיעת נפשי כמים קרים על נפש עיפה ולא ארגיש יגיעי בשמחת השמועה טובה כן הדבר הזה כי כל צדיק הולך קדורמת עיף ויגע בעבודתו יתברך וכמו שאמרו ז"ל ושם ינוחו יגיעי כח אלו הצדיקים והכל לתקות הכין מה שיאכלו בשבת בארץ העליונה שלעולם יירשו ארץ אך הוא יתברך הניח הדבר מסור אל האמונה ועל כן בראות צדיק רשע וטוב לו והוא עיף לא יבצר מהרהר בלבו מי יתנני אשמע שמועה טובה מארץ מרחק היא ארץ העליונה אשקטה ואביטה אליה וארגיעה מנחמת לבי והן אמת כי בימים ראשונים היו רואים עולמם בחייהם כמפורסם בס' הזוהר ובגמרא ואפילו כאשר נעדרה נבואה היו עדיין משתמשין בבת קול וכמה אמוראים היה אליהו מדבר אליהם ומשמיעם מה למעלה ומהם שהיו בחייהם מקבלים שלמא מרקיעא כענין אביי ורבא ואבא אומנא אך בדורותינו מנעו הטוב ממנו על כן בא שלמה ויאמר הנה מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק ירדו יהיו תמים לומר כי כאשר המים קרים משקיטים עייפות נפש עיפה בעריבותם כן שמועה טובה מארץ מרחק היא ארץ העליונה:

(כו) אך אם זה יחסר לצדיקים שלא ימצא להם אל יחושו אי זה הוא הדבר המצריכם לכך אם לא ראותם צדיק מט לפני רשע על כן הנני מודיעך סוד הדבר והוא כי מעין נרפש כו' והוא מאמרם ז"ל שאמר לו הוא יתברך למשה צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק.

והנה כל חלקי המאמר מבוארים אצלנו לבד מכוון מאמרנו בב' חלוקות אלו בקוצר הוא כי לא על אב החומרי ידבר רק על הנפש והוא מאמר אליהו אל איוב כי בזה השקיט תלונתו כי אמר אליו אם צדיק אתה הנך לוקה באשמת נפשך אשר חטא בגלגול הראשון כדעת רשב"י כי פעמים שלש עם גבר וזה מאמרו על איוב חרה אפו על צדקו נפשו לומר שאם הוא צדיק נפשו בלתי צדקת מצד עצמה ובשלשת רעיו חרה וכו' כי וירשיעו ואת איוב שאמרו כי איוב היה רשע כלו' ולא כן היה כי אם נפשו עד לא היתה באיוב וז"א צדיק ור"ל צדיק בן רשע בהוא כי הוא מפאת הנפש הוא בן לבעל נפשו שקדם לו כי לא כל הנפש הקודמת נתגלגלה רק חלק ממנה כנודע ועל כן בן לקודם יקרא וכן רשע וטוב לו רשע בן צדיק שהיתה נפשו מטוהרה בקודם לזה וזהו רשע בן צדיק וזה יאמר אם תראה צדיק מט וכ.ו' דע כי הוא מעין כו' והוא כי מקור יקרא שורש שנפש האדם באדם היא חלק מאותו השורש ומעין יקרא הנפש שבאדם שהוא המתגלה מהמקור והוא כדרך כל מעין כי המים היוצאים מקום שמתגלים יקראו מעין אך המקור הוא הנסתר מתחת לארץ למעלה רחוק מהמעיין ואמר אם תראה צדיק מט ומת קודם לרשע אל תתמה על החפץ כי ידמה לב' מעינות א' המעין הוא מקום יציאת וגלוי המים נרפש שערבבו המים עם העפר שתחתיהם אך המקור שמשם מימי המעין באים הוא שלם ויש מעין אחר שמימיו זכים אך נשחת ונשבר מקורו מלמעלה אי זה מהם יפסק תחלה הוי אומר אותו שנשחת המקור שילכו המים אל מקום אחר אך האחר יתמיד שמקורו שלם ובהתמדתו יעברו כל עפר וצרורות מהמים ולא יהיה מעין נרפש כן הדבר הזה כי הצדיק המט הוא כי מקורו נשחת הוא עיקר נפשו בהיותה בקודם אליו ועל כן מט ונפסק מהרה כי אם לא יספיקו יסוריו פה ישוב מהרה להתגלגל ליתקן כמי מקור נשחת ההולכים אל מקום אחר אך הרשע תדמה נפשו אל מעין שע"י העפר נרפש רפש וטיט כן ע"י חומרו נרפשה ונתקלקלה אחר תאיותיו אך בגלגול הראשון כדעת רשב"י צדיק היה ע"כ מאריכין לו עד יעביר חלאת חומרו ותזדכך נפשו בו בחשובה בעזר טהרת שרשו והוא הנקרא רשע בן צדיק הפך האחר שהוא צדיק בן רשע וזהו מעין כו' צדיק כו' ובזה ימשכו ב' הכתובים הבאים אחריו כמפורש בקודם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.