אלשיך/משלי/כג

אלשיך משלי כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ומזה תמשך לך תולדות לאמר כי החריצות וההשתדלות הוא המועיל הפך דברינו הקודמים אל תשית לבך לדבר הזה כי הלא אחד משתים לא תבצר ממך בעלות על רוחך המחשבה הזאת או תשתדל לעלות על שולחן שוטר ומושל לאכול לחם שלחנם או להעשיר לאכול לשבעה ולמכסה עתיק בביתך ובחומותיך ולא אחד בהן טובה לך כי הראשונה שיקרבך שר או מושל בראותו עוצם חריצות השתדלותך ויתנך באוכלי שלחנו הלא דבר רע ומר הוא כי הלא כי תשב ללחום את מושל כי תזכה ותהיה מהיושבים במסבת שלחנו לאכול בה אתה והוא קללה תחשב לך אם בעל נפש וצדיק אתה ותבחר מחנק נפשך יותר מהתגאל בלחם שלחנו כי מעושק וחמסים הוא מן הסתם כי הנה בין תבין את אשר לפניך הוא מאכל שלחנו אשר תערוך לפניך כי תבין ותשכיל כי מבצע מעשקות הוא כדרך שוטר ומושל:

ב

ואז ושמת סכין בלועך אם בעל נפש וצדיק אתה כי תאמר בלבבך טוב לי שיתי שומי סכין בלועי שלא אשחית את נפשי כי אם גופי משאשית אני את פת בג המושל בלועי שאשחית את נפשי:

ג

ולא יפתוך טוב המטעמים כי אם בעל נפש אתה אל תתאן למטעמותיו והוא לחם כזבים שבא על ידי כזבים ומהתלות או יהיה והוא לחם כזבים שאינו לחם אמתי כי אם של כזבים כי טבע הלחם לשיחיה בו האדם לשובע נפשו והלחם הזה אדרבה הוא ממית ומשחית הנפש כי רובו מבצע מעשקות ומה גם שלא יקרבהו המושל אם לא שיראנו משתדל לטרוף טרף ולהביא לו מהמון עם ממשלתו כדרך מושלים ואם הוא שלא תשתדל ותיגע להיות עולה על שלחן מלכים ורוזנים רק להעשיר גם זה עצה נבערה גם שטוב הדבר להשתדל בצד מה ללחם ביתך אך לא שתיגע להעשיר כי הלא התעיף עיניך בו ואיננו וכו' כאשר יתבאר בסייעתא דשמיא:

ד

שמעתי אומרים אל תיגע להעשיר את זולתך כי לא לך ישאר העושר לעולם ולכן מבלי עצתי זאת כי אם מבינתך ראוי תחדל כי למה תיגע ולא לך ולפ"ז לא יתקשר יפה טעם התעיף וכו':

ה

ואפשר לנו למלאות את דבריהם ולומר שהכונה שמא תאמר הלא גם שאעמול לזולת לא יבצר שאהנה בחיי לז"א התעיף וכו' כי גם לא לך יהיה בחייך:

(ד) או יאמר לא אומר עצה שתחדל מלהעשיר כי אם שלא תיגע עצמך בדבר רק השתדלות קל וזהו אל תיגע וכו' אך אתה מבינתך תוסיף מתוך עצתי להיות חדל מלהעשיר אפי' בלי השתדלות קל כי אם תסתפק בהכרחי בלבד וזהו מבינתך חדל:

(ה) כי הלא אצ"ל שאפשר תיגע להעשיר ולא תשיג כי אם אף אם יהיה שתעיף עיניך בעושר שיאורו עיניך בו כי תשיגנו לא יתמיד לך כי מיד יעשה לו כנפים ואיננו וזהו שלא אמר התביט וגם לא אמר בעיניך ואל תאמר אחזיק בו ולא ארפנו ומאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כ"ש ואדרבה בצל כנפיו אחסה ואשמרם מתחת לארץ ואיך ימוט עשרי ממני כי דע לך כי לא יעשה לך כנפים תחסה בהם כי אם יעשה לו הכנפים לדאות ממך כנשר כשיעוף השמים שעל כנפיו ישא גוזליו כן ישא עליהם עשרך ולא כנשר בעת יקנן שיעשה לו כנפים לרחף בם עליהם והכנפים הם כי גם שיחפור בדקר ויכסה ממונו מתחת לארץ כמו רגע יעלה על רוחו חמדת ריוח לתת אותם ביד איש יתן לו ריוח גדול והוא קב רשו יפרע חובותיו והשאר יאכל ואבד העושר ההוא בענין רע או ישיאנו לבו ליקח כל הונו ללכת אל עיר וגנב יבא ולא ישאיר לו אף גם צרור הכסף וביום הקצף יבא ביתו ואין כל מאומה בידו וההיקש בזה:

או יאמר התעיף ותאיר עיניך בו ולא עיני ענייך ועניי עירך בעשרך הנה ואיננו שהוא כלה כאחת כי מלח ממון חסר ואמרי לה חסד וגם אם לא ילך כלו כאחת רק מקצתו אל יעלה על רוחך תחי בנותר כי תשמרנו בכל עוז כי כאשר פרח פעם ראשונה יפרח השנית וזהו כי עשה יעשה כי אפי' בשתי פעמים עשה יעשה לו כנפים לראות ממך ולא יהיו הכנפים ככנפי עוף שמוליך גוזליו בין רגליו שאפשר יבא עוף אחר יחזיק בם או יפול א' מהם ארצה כי אם כנשר יעוף השמים שעל כנפיו ישאם והוא פורח השמים שאין עוף פורח למעלה ממנו באופן שאין מידו מציל כן אחר שהחלו הסיבות לנושאו ממך לא תוכל לעכב כי אין לאל ידך לומר אחיה בנותר אשמור ואצמצם בל יכלה הכל כי הלא מיד ישיאך לבך להמציא המצאות וסחורות ושנויי מדינות למלא חסרונך והן הם יהיו בעוכרך כי אין זה כי אם שמן השמים יסכלו דעתו להמציא המצאות לכלות מהר כל יתר הפלטה עד בלתי השאיר שריד וז"א עשה יעשה כי ב' פעמים יעשה הכנפים א' בראשונה וא' אחרי ראותו כי החל להתמוטט כמדובר:

או יאמר יעשה לו וכו' לומר כי תראה סיבות קרובות אל אבדן ממונך כענין תתך בהקפה לאיש שאוכלו או שקנית סחורה והפסדת בה אל תאמר דין עסק ביש שעשיתי או גנבים שבאו לי אבדו עשרי כי נהפוך הוא כי העושר ללכת מעמך עושה את הכנפים הם הסיבות לעלות בהן לא שהסיבות הקרובות מאבדות אותו וז"א עשה יעשה לו כנפים כי הא יעשה את הסיבות כי אין סילוק העושר תחת הסיבות כי נהפוך הוא שהסיבות הן תחת הסילוק כתואנה כי הוא כנשר שכנפיו תחת גוזליו כך העושר העולה ממך הוא למעלה מהסיבות וש"ת האם יש כח בעושר לעיף יותר מהסיבות הנראות לעינינו לז"א אל תתמה כי העושר המסתלק ועולה הוא כי יעוף השמים אל האלהים אשר נתנו ומאתו יתברך הדבר ולז"א השמים והוא מז"ל במדרש רבה למה נקרא שמן זוזים שזזים מזה והולכים לזה דקודשא ב"ה לא עביד דינרין אלא שקיל מן דין ויהיב לדין וזהו יעוף השמים כלומר אליו יתברך שיתנם אל הטוב בעיניו:

או יאמר איך תאמר ואיננו האם בער אנכי שלא תדע ליזהר לישא וליתן בדרכים בטוחים מהפסד כי דע לך כי ברצות ה' לאבד ממונך יטמטם לבך ושכלך כי תראה בעיניך דרכי האיבוד ולא תזהר כי אין צריך לומר כשיהיה הכל בפעם אחד כי אם אף בשני פעמים לא תזהר כי עשה יעשה לו כנפים דרכי איבוד כי יהיה כנשר שאדם רואה הכנפים ואינו רואה גוזליו שעליהם כך תראה הסיבות ולא העושר המסתלק והוא כי יעוף השמים כבקודם:

או יאמר אל תיגע וכו' כי דע לך שאין קנות העושר כאיבודו כי תקנהו ביגיעה מעט מעט אך בלכתו לא תהיה היציאה כביאה לאט כ"א בבת אחת כי התעיף עיניך בו ואיננו כהרף עין ואל תתמה על החפץ שיבא לאט ויאבד מהרה כי הלא יקרה כנשר יעוף השמים כי בעליה גדולה יותר מכל עוף מעלה מעלה הולכת ועולה לאט אך ברדתה ומה גם לטרוף יורדת כמו רגע כי הוא עליתך לאט ורדתך מהר:

ו

אחרי אומרו הט אזנך ושמע דברי חכמים וכו' ושישמרם בבטנו ויכינו יחד על שפתיו שהוא תנאי אשר תורתו אומנותו ולבל ישכח אמר אל תתרע את בעל אף וכו' פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך על ידי השכחה הנמשכת מהכעס ולבל יטרד בעל כרחו מן התורה אמר אל תהי בתוקעי כף וכו' למה יקח משכבך ותטרד מלמודך ולבל תאמר אם השעה דחוקה לי אבואה ואפלשה בעניני קניני העולם יותר מאשר הגבילו לי בו אמרתי אל תסג גבול עולם וכו' ואל תתפתה אחר אשר תראה שעל ידי חריצותם בעניני העולם הזה יתיצבו לפני מלכים כי חזית איש כו' ושמת סכין כו' כמפורש בקודם וגם אל תיגע להעשיר כו' ושמא תאמר אם כן אפוא אם תהיה השעה דחוקה לי ואבחרה דרכך לעסוק בתורה תמיד לשמרם בבטני ולכונם יחדו על שפתי למה לי לחיות חיי צער ואלכה לי אל אחד העשירים מפתו אוכל ויינו אשתה ואעסוק בתורה וזולת זכותו לפרנסני ישמח ויגיל כי ישמעו דברי תורה על שלחנו אמר אם כה תעשה אל תלחם את לחם רע עין כי אם תבחר לך אשר יהיה טוב עין ואל תאמר הלא לא אוכל ממנו מטעמים רק לחם לבדו לסעוד לבי כי לא ירע לבבו על הלחם לבדו כי זאת עצתי כי אפילו אל תלחם את לחם רע עין כי אשר הוא רע עין גם על הלחם לבדו תרע עינו ואל מטעמותיו אין צריך לומר לאכול כי אם אפילו אל תתאו:

ז

ושמא תאמר הלא אם יקרבני והוא יקראני אליו ועם שלא ארצה לאכול כי אם לחם לבדו יוסיף ויאמר אכול ושתה כלומר גם יין שתה אדוני ולמה תלחם לחם לבדו לא תאבה כי הלא כמו שער בנפשו וכו' והוא כי שער ביאורו כתאנים השוערות או כשעירים עלי דשוא מלשון סערה והענין כי כמו השער שיסוער את נפשו כן הוא כי הוא בעצמו הוא סער בנפשו שיסערנה כי הלא נפשו למה שהיא מנפשות בני ישראל תחפוץ לעשות מצוה אלא שעצמותו ברוע מדתו יננדנה ויש לו סער התחולל בקרבו בין לבו ונפשו כמאמר הרמב"ם ז"ל פ"ב דגרושין כי על כן גט מעושה בישראל כשר וזהו כמו סער בנפשו כן הוא כי הוא עצמו הוא כמו שער בנפשו שיסערנה הוא ולכן אכול ושתה יאמר לך שעם שלא תרצה רק ללחום לחמו יוסיף ויאמר ושתה מיין מסך כי נפשו חפצה בך אך לבו החומרי בל עמך כי רע עין הוא:

ח

ועוד אודיעך כי תחשוב היותך אוכל מפתו ופתך אכלת כי אשר יאכילך הרע עין ינכהו ה' מאשר קצבו לך מן השמים באופן שפתך אתה אוכל או שלא נתן לו הוא יתברך רק לתת מלחמו לדל שכמותך הנה כי פתך של עצמך אתה אוכל והוא נותנו בצרות עין ושמא תאמר לא אקפיד על עצמי בערך מצוה רבה מאד הלא הוא כי שלחן שלא נאמר עליו ד"ת כל הנאכל שם נמשל לקיא כמאמר התנא כי כל שלחנות מלאו קיא ועתה באכלי על שלחנו אז אהפוך אפילו מה שאכל הוא לקרבן כי אומר דברי תורה על שלחנו דע אפוא כי נהפוך הוא כי אין צריך לומר מה שאכל הוא כי אם אפילו פתך אכלת אתה בעצמך עם שהפת אינו גורם קיא תקיאנה תהפכנה לקיא כאלו אכלת מזבחי מתים כמה דאת אמר כי כל שלחנות מלאו קיא ושמא תאמר הלא אין זה רק כשלא נאמר עליו דברי תורה אך אני אומר דברי תורה לא יסכון לך כי הלא ושחת דבריך הנעימים הם דברי תורה שתדבר על השלחן כי ימאסו בעיניו ואיך בהמאס דברי תורה לשומעם יהפכו זבחי מתים לשלחן גבוה ואדרבה תשא עון השחתת דברי תורה והטעם כי אמרו רבותינו ז"ל למה תלמיד חכם דומה בפני ע"ה תחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לשל כסף אכל עמו דומה לחרם הנשבר שאין לו תקנה ושוב לא יהיו דבריך רק מאוסים לפניו מה שאין כן אם לא אכל עמו:

ט

ושמא תאמר הלא אדבר באזניו דברים הנכנסים באזנים ואטעים בלבו ענין המאכיל ומצותה כי בצל החכמה בצל הכסף ואז לא תרע עינו אל תבטח בזה כי אם אדרבה השמר לך ובאזני כסיל אל תדבר כי יבוז וכו' כי אכל ושתה עמו דומה לחרס הנשבר כמדובר למעלה:

(ח) או יאמר פתך כו' כי שני דברים אמר אחד אל תלחם את לחם רע עין שאפילו לחם לבד לא תאכל שם כי גם על הלחם לבדו יהיה רע עין וגם אל תתאו למטעמותיו הם מאכליו המעונגים אשר לא נסית בהם ונתן טעם על אמרו אל תלחם וכו' אמר כי כמו שער בנפשו כן הוא הלחם ההוא מסער את נפשו וגם שעם אכלך לחם לבד יאמר לך כלך אצל יין ג"כ וזהו אכול ושתה וכו' לבו בל עמך ועל אומרו ואל תתאו למטעמותיו אשר לא נסית בהם אמר פתך אכלת וכו' כי מאשר לא הורגלת רב בפת במלך כדרכה של תורה ועתה תאכל מטעמים רבים וטובים והוא לך שנוי וסת יערעו נפשך ויקלקלו אצטומכתך ומה גם בהיות של רע עין שלבו בל עמך ולא יתברך מאכלך במעיך ותקיאנה בלי ספק.

ואין צריך לומר שתקיא מה שהאכילך הוא כי אם פתך אשר אכלת מקודם מלחם ביתך גם אותה תקיא אגב הקיאו מה שהאכילך הוא בביתו כי יבא זה ויאבד את זה ולא עוד כי אם ושחת דבריך הנעימים כי הלא אין צריך לומר שלא הטיב לך כי אם גם הזיק אותך והפסידך גם אשר אכלת פתך בביתך מאז כי אם גם באמרך דבריך הנעימים שנתחייבת בדין בברכת המזון לברך את בעל הבית על שהיטב היטיב עמך כי איך תברכהו שהאכילך ואדרבה חיסרת פתך אשר אכלת מקודם ולא לרצון יעלו לפניו יתברך כי אם לדברים ריקים ונשחתים וזהו ושחת דבריך הנעימים ואין ספק כי גם בימי שלמה היה מנהג לברך האורח את בעל הבית כי לא יבצרו ממנו ומה גם כי רוב תקנות וסייגים וגדרים עשאם שלמה בחכמתו כמו שאמרו ז"ל על אזן וחקר ותקן כו' שהיתה התורה ככפיפה שאין לה אזנים והוא תיקן ועשה לה ידות בתקנותיו כנודע מרבותינו ז"ל בערובי תבשילין ורבים כמוהו:

(ט) ומפני שדברי' אלו יקהו שני עם הארץ אשר לת"ח הוא רע עין כהפלגת רבותינו ז"ל בשנאת ע"ה לת"ח ואולי תאמר כי לא כ"כ כמו זר נחשב הרע עין אחרי אומרו אכול ושתה שתגנהו כ"כ ואולי יפצה פיו נגד התלמיד חכם אשר ידבר כזה ויבזה מאמריו על כן אמר שלמה דברי אלה אשר דברתי אליך באזני כסיל שהוא באזני עם הארץ מקביל אל החכם כאשר הוכחנו למעלה על תואר כסיל אל תדבר דברי אלה ומה גם אשר הוא עם הארץ גמור לא במשנה ולא במקרא ולא בדרך ארץ שהן הוא בעל רוע עין בעצם אגב שאר רוע מדותיו כי הלא יבוז לשכל מליך שיחשוב שהוא על שנאתך אותו ולא לשכל יחשבם:

י

אמר שעם שכל השגת גבול של כל העולם אם דל ואם עשיר קשה יותר ויותר הוא של יתומים וזהו אל תסג גבול עולם כלומר של כל העולם דרך כלל של כל אדם אך בשדה יתומים אין צריך לומר להסג ותקח משדהו ותכניסהו לתוך גבולך לקחתו לך לגמרי כי אם אפילו גם אל תבא אפילו פעם אחת בשדה שלהם דרך שדותם אל שדך:

יא

כי הלא גואלם ואפוטרופסם חזק הוא יתברך אבי יתומים ולכן להיות חזק לא יריב ריבם להפסיד מממונך כנגד מה שתפסידם כי אם אתך בגופך ובעצמך ככתוב בתורה אם ענה תענה אותו והרגתי אתכם וכו' וזהו הוא יריב את ריבם אתך כי יקח נפשך על עניתך נפשם.

או יאמר כי גואלם וכו' לומר כי הוא יתברך הדיין והבעל דין והוא כי הדיין יקרא גואל למה שגואל עשוק מיד עשקו אמר כי גואלם מעשקם חזק לדונם ולגאלם וגם הוא הבעל דין אביהם של יתומים יריב ריבם שהוא יערוך הריב והתביעה בבית דין של מעלה אתך כי אין לך דבר ומה גם על לקיחת נפש שלא יהיה בהמלכת בית דין של מעלה כמה ד"א וה' לקח הוא ובית דינו כמאמר רבותינו ז"ל מרובה מדה טובה שכשהוא יתברך נותן אינו נמלך בבית דינו וכשהוא לוקח נמלך וזהו וה' לקח ועתה עליהם הוא נושא את נפשך מעליך ואומר יריב את ריבם ולא אמר הוא יריב אתך וגם מלת את שלא אמר יריב ריבם כי אם את ריבם ירצה מה שכתבנו בביאור התורה על אומרו אם ענה תענה צעק יצעק שמע אשמע שענינו כי ענוי היתום הוא כפל משל כל אדם כי הוא מעונה מצד עצמו על יתמותו נמצא שאם ענה תענה שיהיה ענויו כפל כי בזה תזכור לו יתמותו ולכן כי יצעק תהיה צעקתו כפולה שיצעק על עניו שתענהו ויוסיף ויאמר אויה לי על עניי כי הלקת את אבי כי לו היה אבי חי לא עינני ואם היו בניו יתומים כמוני לא היה מצר לי ויצעק על שברו במר נפשו כמטיח ואומר מה פשעו מבני המענה אותו שאביו מת ואבי בני המענה יעמד חי להצר לו נמצאו צעקותיו נ' כאחד ואני שמוע אשמע ב' השמעותיו נגד הענוי והרגתי אתכם לקבוע את קובעיהם נפש ונגד אשר הזכרת אותו יתמותו וצעק עליו והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים שהוא כמו שאמרו ז"ל שלא יעידו על מיתתם ולא יורידו את בניהם לנכסיהם ויהיה להם יתמות זכור לעולם לא ישכח לעומת אשר הזכירוהו יתמותו אשר היה נשכח כמה ד"א נשכחתי כמת מלב וזה יאמר פה באשר כפל מלת הריב ואומר את לומר הנה לא שמת לבך לבא בשדה יתומים רק על כי חלושים ומדוכאים המה ולא יריבו אתך ואם יריבו אתך תזרם כמו דוה ותכניעם עד יעמדו ולא יענו עוד ולא ידעת כי אם הם חלושים ורפים אפוטרופסם חזק וזהו כי גואלם חזק ולא ריב א' יריב אתך כ"א שנים כאשר כתבנו וזהו יריב את ריבם אתך ואמר אתך כלומר גם שהריב האחד יראה שהוא כלפי שמיא שגזר מות על אביהם אף על פי כן יריב אתך כי אתה הזכרתו ועניתו אך נגד ה' אין לו כלום כי לוקח נפשות חכם והרג אותו בדין.

או יאמר כי הלא כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה שמבקרים פנקסו וגם כי יצעק כדין נענש על אשר לא הלך אתו בבית דין של מטה אמר כי ביתומים לא כן הוא שלא יענשו על מוסרם דינם לשמים וצעקם אליו יתברך כי הלא גואלם המיוחד הוא החזק לעומת רפיונם כי לכן הוא אביהם ועל כן הוא יריבאת ריבם אשר להם אתך ולא אתם כי לא יבקר פנקסם להענישם כי לא יאשמו כי יצעקו אל אביהם וזה מאמר הכתוב והיה כי יצעק אלי כלומר ולא אל בית דין של מטה שמוע אשמע צעקתו ולא אטפל לבקר פנקסם:

או יאמר כי גואלם חזק ולא על היותו יתברך חזק יענישך יותר מהראוי לך רק יריב את ריבם אתך שיהיה בעל דינם לריב ריבם אשר אתך לפני בית דינו יתברך כנודע כי אין נפש נלקחת ולא פורענות בא מבלי שימלך בבית דינו להסיר פתחון פה חלילה מדיין האמת כמאמרם ז"ל על ה' נתן וה' לקח כי וה' הוא ובית דינו ואמר כי על הנתינה שהוא הטוב אינו נמלך בבית דינו רק ה' וכן אך על הלקיחה וה' לקח הוא ובית דינו כאמור למעלה וזה אמר הוא יריב את ריבם אשר להם בפורענות אתך שיהיה הוא עורך הריב נמלך לפני בית דינו להסיר פתחון פה בפורענות אשר יביא עליך:

או יאמר ראו נא גודל העון כי מדת הרחמים יהפך לך לאויב ולרוגז וזהו כי גואלם הוא מדת הרחמים הגואל אותם מכל רע הוא עם היותו מדת רחמים הוא חזק לנקום והוא יריב וכו' אתך כלומר מי שהוא מטיב להם יהפך לאכזר אתך בלבד עם שלהם ירחם:

יב

הנה ארז"ל הצדיקים לבם ברשותם והרשעים הם ברשות לבם והענין אצלנו במ"ש ז"ל כי לעתיד לבא הקב"ה מראה לצדיקים ולרשעים היצר הרע.

לצדיקים נדמה להר גבוה ותלול ולרשעים נדמה כחוט השערה והללו בוכין והללו בוכים הצדיקים בוכין איך היו בידי ההר הגדול ההוא והרשעים בוכים שלא יכלו לחוט השערה והוא כי עם היות שהיצה"ר למה שלהתגבר על הצדיק צריך הרבה להיותם מושלים ביצרם מתחזק היצה"ר בכל עוז ותעצומות ומכביד עליו כהר גבוה ותלול אך לא כן הרשעים כי אם כמון יקל יצרו כי למה שהורגלו בחטא ולבם ויצרם מושל בם והוא להם כבעל הבית כמז"ל בי תחלה דומה לאורח כו' ואח"כ לבעל הבית שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וכו' ואח"כ נאמר לאיש הבא אל ביתו על כן אין הרשע צריך יתחזק יצרו עליו לנצחו כי ברמז ותנועה קלה יעשה חפצו כי הוא כבר ברשות יצרו כי כל יצר מחשבות לבו רק רע ע"כ נרמז ונמשל לחוט השערה כי בקלות יוכל לו וזה ענין הראות לצדיקים כהר וכו' כי כן הוא להם ועכ"ז יוכלו לו כי לבם ברשותם ויצר מחשבותם תחת ממשלתם לחשוב מחשבות לעשות בעבודת ה' מה שאין כן הרשעים שהם ברשות לבם כי הרהורי שרירות לבם הרע ימשלו בם לפעול רוע מזמותם וזהו הצדיקים לבם ברשותם והרשעים וכו' נמצא כי אם לב צדיק יהרהר הרהורים בלתי טובים יש לאל ביד הצדיק למשול בו ולהפכו מרעה לטובה וזה אצלנו ענין והחי יתן אל לבו כי אשר הוא צדיק הנקרא חי הוא יתו אל לבו אם לבו יהרהר אשר לא טוב הוא יתן אל לבו בצדקתו כי מושל הוא בו וז"א הביאה למוסר לבך כלומר אם לבך כדרך כל הלבבות להרהר אשר לא טוב חוץ מהמוסר ותרצה להביאו למוסר אל תאמר ארפה ממנו כעת ואניחהו במזמותיו עד אלכה לי אל מקום של ת"ח המשמיעים אמרי דעת ומהם יקח לבי ויקבל מוסר על פי הזולת כי לא זו הדרך כ"א תרפה מלבך ותניחהו בשרירותו עד יקבל מהמורים לא יוכל אך אתה תן אל לבך והעבר רוע שרירותו ממנו ואחרי כן תטה אזנך לאמרי דעת בבית המדרש לקיים המוסר בו:

יג

ואל תאמר כה אעשה לבני אניחהו בנערותו אשר אז לבו במזמות נערות אשר לא טובות עד יגדל ויהיה קונה לב ואזי הוא יביא למוסר לבו תחלה ואחרי כן ואזנו לאמרי דעת כי לא טובה העצה הזאת ולא תעשה כן רק אל תמנע מנער מוסר עודנו נער ואם עדיין לא קנה לב הכהו בשבט וזהו כי תכנו כו':

(יב) או יאמר הביאה וכו' כי הנה אפשר ימנע איש מליסר והכות את הנער בנו לא' מב' סבות א' אולי לא יקבל ב' מחמלתו עליו כי יצר לו כי יראה נער בוכה ויכמרו רחמיו על בן בטנו אמר על הא' הביאה וכו' והוא שורש כתוב אצלי כי אין דברי המוכיח מתקבלים אם לא בצאת מלבו כי מהלב יוצאים ואל הלב ילנו לומר זאת אפוא וקשט עצמך תחלה במעשה וזהו הביאה למוסר לבך וגם בלמוד וזהו ואזנך לאמרי דעת:

(יג) ואחרי כן אל תמנע מנער מוסר כי אז מתקבלים הדברים היוצאים מפי עושיהם כאשר כתבנו בביאור התורה כי זה ענין והיו הדברים האלה כו' על לבבך ואחר כך ושננתס לבניך כו' ומה גם באמרי דעת אשר שמעת אתה כי תדע להדריכו בדעת שפתיך ועל השנית הנני אומר לך דברים של טעם והם כי הלא טוב לך שיבכה הוא על ההכאות משתבכה אתה על מיתתו כי אם לא תייסרהו יתעתד למות בעון שלא יסרתו וזהו כי תכנו בשבט לא ימות כלומר תרויח שלא ימות קודם זמנו מה שאין כן אם לא תכנו:

יד

ושמא תאמר ומה תשיב אם אעשה כן ולא יועיל שאיסרנו וימות אחרי כן לזה אמר אתה בשבט תכנו וכו' לומר אם יהיה שימות גם כן יועילך מוסרו שימות זכאי ולא חייב כי בשבטך אשר תכנו נפשו משאול תציל וזהו אתה בשבט תכנו שהם יסורין לגוף ונפשו משאול תציל:

טו

בא להורות מה גדלה מעלת החכם אשר מצדקת חכמתו מיישיר את הזולת על אשר ישמור חכמתו בלבו לעצמו והוא כי הכל הוא מדה כנגד מדה והוא באשר ידענו כי הלב חושב והכליות יועצות להוציא המחשבה אל הפועל ואומר הוא יתברך אל כל אחד מעמו ישראל בני אם חכם לבך שהחכמה בלבך ולא תוציאנה בשפתיך להיישיר לזולת הלא גם אני ישמח לבי והוא כי כאשר השמחה הוא דבר נולד מהערבות כן שמחתו יתברך הוא כי מעריבות עושי רצונו ישמח ויתהווה שפע כי היא שמחתו יתברך הפך העדר השפע שאמר עליו הכתוב צור ילדך תשי על שעונותינו ימנעו השפע ויחרה אפו עד יחסהו לתשות כח וכן אומר ויתעצב אל לבו הוא שלא להמשיך שפע בעולם כי אם אדרבה ויאמר אמחה את האדם ואמר כי אם חכם לבך בלב בלבד ישמח לבי גם אני כמוך שיהיה התעוררות והוית שפע פנימה אך בלב בלבד:

טז

ועדיין אין הכליות יועצות לפעול ולהוציא הטוב החוצה אך ותעלוזנה כליותי גם הם כאשר תדברנה שפתיך מישרים להיישיר את הזולת בשפתיך כי כאשר כליות היועצות להיטיב יעלזו בהוציא תולדת העריבות אל הפועל כן תעלוזנה כליותי המיעצים אותי להיטיב לך והוא מדה כנגד מדה כאשר אתה תיעץ את הזולת ללכת בדרכי מישרים לעומת זה תעלוזנה כחות הקדושה הממשיכים השפע להריק מהפנימיות החוצה אל הזולת ולהיות כי שמחה הוא גדר קטן מעלצון לכן אמר ותעלוזנה והוא כי כאשר יעצו הכליות לעשות טוב מחשבת הלב ישמחו הכליות וכאשר יצא אל הפועל אז יעלזו בעצם על כן לרמוז אל צאת שפע הטוב אל הפועל אמר ותעלוזנה כליותי כלל הדברים אשר הוא חכם לבו שתורתו בלבו ולא לאחרים אתו וגם הכושר כי היא חכמה לעומת החוטא שנכנס בו רוח שטות יהווה שפע פנימי למעלה אך לא ימשיכנו למטה לארץ להטיב את הכלל אך המיישיר את הזולת ומדריכם בזכותו גם ה' ימשיך השפע לארץ וצאצאיה:

יז

הלא כמו זר נחשב ילמדנו שלמה בחכמתו שלא יקנא לבו בחטאים כי אם ביראת ה' ומי לא ידע בכל אלה אך יאמר כי טוב לגבר יהיה תמים עם ה' וגם שיראה הצלחת חטאים אל ישית לב לקנא בלבו ולומר כי קנאת ה' הוא מקנא ומכשרון בא לא שירע בעיניו הצלחת חטאים ויקנא בלבו תמיד כי המקנא על הצלחת החטאים יתעתד לחטוא כהם כי גם אם צדיק יהיה לא יבצר ממנו יהיה לבו נוקפו בצד מה כי יראה רשע וטוב לו ומה גם אם הוא צדיק וחסר לחם שאם לא יחטא בפועל יהרהר ואם לא יהרהר היום יהרהר מחר או מחרתו ומה גם אם יראה שיבלו ימיהם בטוב עד יום מותם כי אז יחרץ יצרו עליו באמרו הלא זה ימות כמות כל אדם וגם לן כבודו עמו והצדיק ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה אמנם הירא וחרד תמיד על דבר ה' בלי היסח הדעת איש כמוהו יאות לו לקנא ולא יירא מן החטא לגודל זהירותו ביראת ה' כי אז גם שיראה לרשעים אחרית טוב לא ימיש מלירא את ה' כי תמיד ישית מבטחו בו יתברך ולא תבצר מלבו תקות טובו בעולם הבא וזה ענין הכתובים אל יקנא לבך ללבוש קנאה בהרהורי לבך בחטאים שהוא על היותם מוצלחים כי אם ביראת ה' כל היום כלומר כי אם בהיות אתך יראת ה' כל היום בלי הפסק כי אז והיית מוצק ולא תירא כי תקנא מלהרהר וליכשל כי אין לך הפסק כי כל היום תמיד אתה דבק ביראת ה':

יח

כי אם תראה שיש אחרית לרעים ולחטאים וימותו שקטים ושלוים לא תירא מפני כך שתקותך מטוב העולם הבא תכרת מלבבך מה שאין כן בהעדר ממך יראת ה' כל היום בהתמדה שאז אם תראה אחרית לרע אולי תקותך תכרת מלבך ח"ו כי תבא להרהר:

(יז) או יאמר אל יקנא לבך בחטאים המוצלחים כי אם ביראת ה' תקנא כל היום גם שהיא מדת יצר הרע היא לטובה:

(יח) ושמא תאמר אם הצלחתם היתה נפסקת מהחטאים החרשתי אך אם להם אחרית עד מותם למה לא אקנא בם אל תחוש כי טובם הוא טוב לך כי אם יש להם אחרית הנה בזה ותקותך באושר העולם הבא לא תכרת כי תאמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה כמאמר יוסי בן יועזר לקרובו שהמיר דת ועלה במעלה כאמור בגמרא:

יט

הנה מלת אתה מיותרת ובפסוק הב' היל"ל מסובאי יין אך הנה למעלה דבר על יראת ה' כל היום כאמרו אל יקנא כו' כי אם ביראת ה' כל היום ונתן טעם כי אם יש וכו' אמר עתה אתה שמע אשר אני דובר בך הירא את ה' כל היום כי על כן הנני מייחס אותך לבני ואשר איעצך תשמע לי הוא וחכם שלא תאמר די לי ביראת ה' כל היום ומה לי עוד ללמוד חכמה כי אם גם וחכם ושמא תאמר מה הוספתי בחכמתי על יראת ה' הלא הוא כי על פי דרכך שתחזיק בדרך חכמה תהיה מאשר לבך משרירותו הרע וזהו ואשר בדרך לבך כי מזמות התורה יסלקו כל מזמה רעה ממנו מה שאין כן אם תחזיק במצות לבדן שלא יעצרו כח לאשר לבך בתורה וז"א בדרך בפת"ח הבי"ת שבדרך ההוא של חכמה שתחזיק תאשר לבך:

כ

ועם כל אלה אל תבטח בעצמך להתחבר עם בעלי מדות רעות לומר אני אתחבר להם ונא אסור מדרך הטובה כהמה כי הלא אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר אשר הוא למו כלומר להנאת עצמם ולא לנפשם לענג שבתות ומועדים:

כא

כי גם שאינך סובא וזולל כהם ולא ישיאך לבך להיות זולל וסובא הנה בהדרגה הוא כי סובא וזולל יורש לגמרי ואשר איננו זולל וסובא רק שאוכל ושותה עד ייטב לבו בעצם וירדם לא יבצר ממנו שקרעים תלביש נומה וזהו וקרעים תלביש נומה כי הנומה אשר לבלתי מגיע לגדרם לפחות ילביש קרעים ולכן הזהר כי לא יבצר ממך ידבק בידך מחברתם גדר המביא נומה לכן יאות לך התרחק מהם בעצם:

(כ) או יאמר גם בלמדך החכמה אשר צויתיך באמרי וחכם אל תהי עם שונאי יין שעם שיהיו הם חכמים לא תהי אתם ללמוד באמרך תוכם אוכל קליפתם אזרוק שאלמוד חכמתם ואגעל בזוללותם ושכרותם כי גם שהם לא יפתוך לעשות כמעשיהם רק שהם סובאי יין וזוללי בשר למו כלומר ולא לך שידעת בהם שלא יאמרו לך תעשה כן גם אתה אל תהי אתם:

(כא) כי הלא גם שלא תלמד לעשות כהם ולא תהיה סובא וזולל לפחות תבצר ממך הלמוד כראוי כי לא יתכן תהי חכמתם אתם בשלמות כי הלא סובא וזולל יורש מחכמתו על ידי השליך עצמו אחרי גוום וגם מיעוט החכמה אשר תשאר להם תהיה קרעים ולא שלמה ואם כן אפוא איך תוכל ללמוד כראוי מהם אם מהם יבצר על רוע מדתם:

(כ) או על דרך זה אל תהי ללמוד חכמה עם סובאי יין שלא ישתו לפקח ולא יאכלו להבריא רק לאהבת היין והבשר למו להנאתם כי לא יבצר או תעשה כהם והיית זולל וסובא או תמשך בצד מה אחר יין ובשר:

(כא) ואם תהיה זולל וסובא לא יתקיים למודך כי סובא וזולל יורש מחכמה לגמרי ואם תמשך מעט בלבד לא יבצר מקנין נומה וקרעים תלביש שלא תדע הדברים שלמים או יחזור הרשות ודלות הזה על החכמה והיראת ה' ועל הכל אמר כי סובא וזולל יורש מחכמה ומעשים טובים ואם תהיה נומה בלבד לא יבצר מהיות שקרעים תלביש בחלוקא דרבנן הנעשית על ידי תורה ומצות:

כב

הנה כתבנו למעלה על פסוק שמע בני מוסר אביך כו' כי תורה שבכתב תתייחס לאב ותורה שבעל פה היא קבלת פה אל פה לאם.

וחכמי הדורות הם דדיה שירוונו בכל עת והנה הרב עצמו המלמדנו תורה והדרכה גם הוא לאב יתייחס לנו כי גם שהאב הנפשיי באמת הוא אבינו שבשמים הרב המלמדנו הוא כמוליד אותנו להיותנו בנים לו לעולם הבא כאב החומרי המולידנו להיות בנים לעולם הזה עם שזה וזה לה' הוא כי הוא אדון הכל ישתבח שמו לעד והוא מז"ל כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו שנאמר אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן בלבד והוא כי בן הרב בקדושת נשמתו והקבלה שקבל שמלמד את התלמיד נעשים כאב ואם ומקנים בו קדושה ונעשה בריה חדשה וכבן נולד לעה"ב והנה הוא ית' אבינו שבשמים ע"י רוח קדשו הזהירנו לאמר בני אם חכם לבך ישמח לבי כו' ותעלוזנה כו' אל יקנא כו' ואחרי כן בא שלמה ויאמר לכל איש ישראל השומע אליו שמע אתה בני וחכם כלומר שמע נא דבר ה' האומר לך אם חכם לבך ישמח כו' ועל כן וחכם לשמח אביך שבשמים ויסדר לנו דרך הלמוד ואם תאמר נא ישראל הלא כמו זר יחשב ישוה שלמה עצמו לקונו חלילה כי הוא יתברך אמר אלי בני אתה באמרו בני אם חכם לבך כו' ויבא הוא אחרי המלך הקדוש לאמר לאיש ישראל גם הוא בני באמרו שמע אתה בני וחכם על כן בא האלהים ברוח קדשו ויאמר לנו שמע לאביך שבשמים הוא סתם האב האמתי.

ודע לך כי זה הדובר בך האומר לך שמע אתה בני וחכם זה ילדך והוא כנודע כי המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו בל יעלה על רוחך לומר למה אתייחס לבן שלמה על אשר למדני חכמה ומוסר והלא הכל מסיני מאתו יתברך ובלמדי תורה שבכתב ושבע"פ הן הם אבי ואמי ולא הרב שלי כי גם שממלמדי השכלתי הלא עדותיך שיחה לי ועדיין היה לך מקום לומר גם שאודה שכן הוא הלא יהיה כן בהיות הקבלה קרובה כלמד ממשה או יהושע וזקנים וכיוצא שלא האריך ההשתלשלות ולא נתמעט איכות הרתה אצלנו מאיכות נתינתה ואז יהיה ספק במלמדה שעל ידה יקנה בי הויה חדשה וקדושה שיתייחס למוליד אותי בריה רוחנית אך אחרי השתלשלות הרב בדורות רבים ונתמעטה איכותה מאשר היתה בקודמים מה קדושה יקנה בי שיערוך למוליד אותי בריה רוחנית על כן הוסיף רוח הקדש ואומר ואל תבוז כי זקנה אמך הוא מציאות הקבלה לומר כי זקנה כבר ונתמעט וקלש איכותה בגודל ההשתלשלות מאז ועד עתה כי לא כן הוא כי עדיין כח קדושתה קיימת לעד להקנות קדושה ורוחניות בלומד מחמת המלמד ולהתייחס המלמד למוליד בריה חדשה ורוחניות על ידה:

כג

לכן אחרי שהרב ידמה למוליד אל תאמר אם לא אמצא מלמד בחנם שידמה למוליד רק בכסף מלא שידמה למוכר אפרוש מללמוד כי הלא זאת עצתי אמת קנה בדמים כי הוא המפסיד ולא אתה אך אל תמכור ללמד בשכר כאשר למדוך שאם כן לא תדמה למוליד כ"א למוכר כי תהיה כמתפרד מקדושת התורה כי תמכרנה בכסף והוא ידבק בה ויקנה קדושה ממנה ולא תתייחס למוליד המקושר בנולד וזה אשר צויתיך שאל תמכור הוא חכמה ומוסר ובינה כלומר לא על המקרא כי מותר הוא ללמדה בשכר כ"א על החכמה ומוסר הם עיון ומעשה שהוא תורה שבע"פ חכמת עיונה ומוסרי הדרכתה כי כל מעשה המצות תלוי בתורה שבע"פ ובין אשר הבנת מבינתך מתוך דבריהם וזהו ובינה ולא מה שהוא קרוא מקרא בלבד:

כד

והביטה וראה מה בין האב החומרי לרב המלמדו כי הלא אשר אתו חכמה ומוסר ובינה שהוא צדיק שלם בעיון ומעשה הן אמת כי אביו החומרי גיל יגיל כלומר גיל בעולם הזה שייטיב לו הוא יתברך בזכות בנו ועוד יגיל בעולם הבא אמנם יולד חכם הוא המולידו בלמד אותו חכמתו ישמח בו כלומר האב גיל יגיל אך לא יגיל בו בעצמו רק נפרד ממנו כי אם האב לא למדו חכמה כי לא ידע ואין לו אצלו רק בחינת היותו אביו לא ימצא בשמחת בו לשמוח בו בעצמו גם שיגיל למענו אך יולד חכם אשר הוא המוליד את החכם בחכמתו אשר למדו ישמח בו ממש כי נפשו תתקשר בנפשו על ידי רוחניות התורה אשר למדו וישמחו יעלצו יחד בצחצחות מחיצתם בהתקשרותם ויתכן בזה אומרו ויולד חכם ולא אמר ואבי חכם שעל מוליד חכמתו של נולד ידבר שהולידו חכם כי האב החומרי גם שיחכם הבן בגדלו בעת הולדו לא הולידו חכם ולא הוליד חכמתו הנה לך כי יותר התקרבות נמרץ יש לרב אצל התלמיד מלאב אצל הבן ולהיות שפסוק זה הובא לראיה אמר גיל יגיל וכו' שלא לנוכח:

כה

וחזר אחר כך לדבר על הנושא שהוא בו ודבר לנוכח ואמר ישמח אביך וכו' והענין לומר הנה כתבתי לך אמת קנה ואל תמכור שאם לא תמצא מלמדך רק בשכר לא תמנע כי אם קנה גם אמרתי שיולד חכם ישמח בו אל יעלה על רוחך כי אשר תקנה ממנו בדמים גם הוא ישמח בך כי הנני מודיעך כי אשר מכר לך התורה בדמים הפסדו מרובה כי הלא החכם הלמד מהרב ד' ישמחו עמו.

אחד המולידו הוא רבו כאמרו ויולד חכם ישמח בו.

שנית האב החומרי.

שלישית האם החומרית.

ד' התורה עצמה שבעל פה אשר היא היולדת באמת ללומדה כד"א ואל תטוש תורת אמך כמפורש למעלה.

והנה אתה אשר אני דובר בך ואומר קנה בדמים אם לא תמצא בחנם דע כי לא ישמחו בך מהארבעה רק שלשה ולא הרב וזהו ישמח אביך ואמך הם החומרים שהולידו גופך שלישית ותגל יולדתך היא התורה עצמה כי היא יולדתך באמת כי היא אם זולת התייחסות נפשך כי היא היולדת נפשות בני ישראל כנודע גם ילדתך אחר כך כי היא עצמה החכימתך וילדתך כמד"א מחכימת פתי כי השפע שלה תחכים לעוסק בה באמת כאלו ילדתך והוציאתך לאויר העולם הבא וזהו ותגל יולדתך כי שם תשיש איכות התורה עם נפשך גילה עצמית אך מלמדך המוליד חכמתך לא ישמח בך כי נכריה נחשבה לו תורתך כי מכרה:

(כג) או שיעור הכתובים וענינם אמה קנה וכו' אם ראית רב שהלכותיו מכוונות אליבא דהלכתא הלך אחריו גם שלא ילמדך בחנם קנה וזהו אמת קנה ולא תאמר מה מורי בשכר אף אני בשכר לזה אמר ואל תמכור כי אם למד בחנם:

(כד) והטעם כי טוב לך התלמיד מבן כי גיל יגיל אבי צדיק אך ויולד חכם כמוך שתוליד את אשר תלמוד חכמה ישמח בו בעצמו במחיצתו:

(כה) מה שאין כן אם תלמד בשכר שלא תדמה למוליד רק למוכר ואשר למדך בשכר יפסיד כי הנה ישמח אביך ואמך החומרים ותגל יולדתך היא התורה והוא לא ישמח בך כי מכר לך ולא הולידך:

(כב) או שמע לאביך אשר נוכל לומר עליו זה ילדך הוא רבך מה שאין כן באב החומרי שאין לומר עליו כי הוא זה ודאי אשר הולידך ואל תבוז כי זקנה אמך בהשתלשלות קבלת התורה מאז לא תאמר הימלט מורי משגיאות אל חבוז וקבל:

(כג) אך אם ידעת רב שהלכותיו מכוונות אל האמת כבית הלל במקום בית שמאי הלך אחריו אפילו לא ילמדך אלא בשכר אמת קנה ולא תאמר מה רבי בשכר גם אני אלמד בשכר רק ואל תמכור וזהו בין בחכמה אשר קבל הוא בין במוסר בטיב המעשה בין בבינה שהבין הרב מבינתו קנה ואל תמכור כי אם תלמד בחנם:

(כד) וזה שאמרתי לך תלמד חכמה ומוסר ובינה שיכללו עיון ומעשה אל תאמר דיי בא' מהנה כי הנה הן אמת שגיל יגיל אבי צדיק הוא אשר למדו צדקות וכשרון יגיל בעה"ז ובעה"ב בזכות הוציאו יקר מזולל ואשר למדו חכמה בלבד גם כן ישמח בו וזהו ויולד חכם ישמח בו:

(כה) אך אתה אשר תעשה צוויי ללמד עיון ומעשה שהם חכמה ומוסר ובינה שתוליד צדיק וחכם אין צריך לומר שתשמח אתה בזכות אשר הולדת כי אם נם יפלש עד אביך שישמח גם אביך ואמך ותגל יולדתך היא התורה שלא בלבד תשמח בך כי אם גם תגיל שהוא גדר גדול משמחה על שיצא מהם עושה כמעשיך ללמד חכמה וצדקות ומה גם עתה בעצמך שתשמח ותגיל עד אין קץ:

כו

הנה ארז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד ואברים גומרים וזכר לדבר אצלנו וראית בשביה אשת יפת תואר הרי העין רואה וחשקת בה הרי הלב חומד ולקחת לך לאשה הרי האברים גומרים והנה בירושלמי למדו מפסוק זה ששני האברים צריך לתת ולמסור לעבודתו יתברך הלב והעין שעל הלב אמר תנה בני לבך וכו' ועל העימם אמר ועימך כו'.

עוד אפשר לנו לומר כי בא ללמדנו איזה מב' הסרסורים עיקרי לעשות עיקר ממנו שבתיקונו על ידי מוסרו אותו תמיד בעבודתו ית' יתוקן האחר ואמר כי העיקר הוא הלב כי ממנו פנה ממנו יתד לעשות טובה או רעה והעינים טפלים אליו כי גם שהעין יראה אין רע אם הלב לא יחמוד כי לא יבא לידי גמר ומראה עינים בלי הרהור הלב כלל לא יחשוב ה' כההוא דאמר דמיין בעיני כי קאקי חוורי וזהו אצלי מאמר הכתוב באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עימכם וכו' שהיה לו להקדים העימם ולותר אחרי עימכם ואחרי לבבכם כי תחלה העין רואה ואחר כך הלב חומד אך הקדימו לומר שהוא העיקר כי גם שהסדר הוא מהופך שהעין רואה ואחר כך הלב חומד אף על פי כן אם הלב מושרש בעבודתו יתברך גם שהעין יראה הלב לא יחמוד לכן מכל משמר ראוי לנצור הלב על כן הקדימו ואמר אבר אתם זונים אחריהם כלומר אתם זונים אחר שהם זנו ונהנו מן העבירה וזהו אחריהם שהוא אחר שזנו הם וזהו ענין הכתוב תנה בני לבך לי ועל ידי כן ועיניך דרכי תצרנה כי טוב הכנת הלב יועיל לעינים להפרישם מראות ברע בכוונה כי הלב עיקר הכל וכל שכן שלא יספיקו העינים להחטיאו ואת האברים עמו:

כז

ושמא תאמר הלא גם כן יתהפך שאם תתן עימך לי ולעבודתי להביט בטוב ולהעבירם מראות ברע גם המה יכינו את הלב או לפחות ימנעו חמידת הלב כי אם העינים לא יראו הלב לא יחמוד לזה אמר כי שוחה וכו"והוא כי הנה אין שמירת העינים שמירה מעולה כי הלא אפילו כשהעבירה חמורה ואשר ישית לבאליה ברוחיברח ממנה וגם שעיניו בלתי מביטים ברע עם כל זה אפשר תבא לפמו פתאום ותפתח עיניו ותראינה בתכיפות כי העין אחד משלשה דברים שאינן ברשותו של אדם ובהיות הלב בלתי שקוע בעבודת ה' יחמוד והאברים יגמרו מה שאין כן בהיות הלב טהור וזהו כי שוחה עמוקה היא הזונה באמת והאיש הנלבב יודע חומרתה וגם באר צרה נכריה כי כבאר הנובע כן באר נובע צרה היא הנכריה כי זולת חומרתה יתעתד לימשך אחרי מאכלותיה ואליליה כענין בנות מואב ולהיות עמה בעולם הבא ואין אברהם מצילו מגיהנם לעתיד כאשר ליתר ישראל הנמולים כמאמרם ז"ל מסכת ערובין שנדבק בו ערלת קטן שלא הגיע למילה הרי שנובע הצרה:

כח

ועם כל זה שהלב יודע מרת רעתם אין צריך לומר הזונה אשר מעמנו היא כי אם אף היא הנכריה הנזכרת עם היותה מבנות נכר תבא פתאום כי כחתף תארוב את האיש לעמוד במארב יראנה אשר לא צדה ובראותו אותה בעיניו עם היות רעתם רבה כנזכר עם כל זה אם יש בוגדים באדם עצמו שהוא הלב שאינו כשר וגם היצר הרע אז תוסיף הנכריה בגידה לחטא שהלב יחמוד לגמרי ואברים יגמרו ויבגדו בה' שא"ז רק על שאין הלב ניתן לשמים אך אם היה הלב ניתן לה' גם שהיו עיניו רואות לא תוסיף הזונה והנכריה בגידה כי הלב לא יחמוד כי לה' הוא וישכיל כי שוחה עמוקה היא הזונה ובאר צרה הנכריה ולא יחטא:

כט

הנה אוי ואבוי יראה דבר א' והוא כפול וגם מה ענין שאלת למי ולא אמר אוי ואבוי וכו' למאחרים כו' ולא עוד כי אם שאמר למי ששה פעמים ומה ענין ששת הדברים האלו שנתיחדו לשותי יין ועוד כי למאחרים לשון רבים ושלא לנוכח ואומרו אל תרא לנוכח ולשון יחיד ואח"כ אמר כי יתן בכוס שלא לנוכח ועוד כי יתאדם לא יבצר או היין אדום או לבן אם הוא אדום איך יאמר יתאדם שמורה שקונה גוון אדמימות אשר לא היה בו ולא אמר אדום ואם לבן הוא לא יתאדם לעולם ועוד שובו אחר כך לדבר לנוכח ואמר עיניך יראו זרות וגם למה לא כלל זה עם הששה הנזכר ומעלה אוי ואבוי וכו' אך אמנם הנה שלמה בחכמתו בא ללמד דעת אל כל איש חכם לב שומע עצה ולוקח מוסר אשר לא נסה ללכת בעצת רשעים ובדרך גבורים לשתות יין תמיד לא עמד ואמר הנה שש מדות בשותים תמיד במזרקי יין יש שאחרי שתותו יתעצב אל לבו כי היין בוגד יקנה בו עצבות לרבויו ויש שנוסף על העצבות יגנח מלבו ועל שתי אלה אמר על הא' למי אוי ועל הב' למי אבוי שהוא אוי כפול ויש ילהטהו לחרחר מדינים עם כל הקרובים אליו וזהו למי מדינים ויש יקנה בו השכרות רוב שיחה שיפליג בדברים עד אין קץ וזהו למי שיח ויש ילהיבהו השכרות להכות ולפצוע את אשר לפניו וזהו למי פצעים חנם כלומר למי יתייחסו פצוע פצעים חנם או למי פצעים חנם כי יש שלא ישקוט על שמריו לישן שם ולהפיג יינו רק יתעורר לקום ולהתהלך בחוץ ואין איש יכול לעכבו באמור להם הלשכור תחשבוני אתם השכורים ולא אני והלוך ילך באישון לילה למחוז חפצו בשוקים וברחובות וימצאוהו השומרים הסובבים בעיר יכוהו יפצעוהו עד יבלו שפתיו מלומר די ומה גם אם לגנב יחשבוהו והם פצעים חנם ויש שלא יתפעל רק יקנה חכלילות בעיניו וזהו למי חכלילות עינים:

ל

ולמי הן כל אלה למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך כי הם גבורים לשתות יין אשר הורגלו תמיד להיות מאחרים על היין וחוקרי ממסך שיבחרו להם ייטת חזקים בחקירת הממסך והמזיגה כי יין בלתי מתמזג בנקלה יבחרו להם חזקים לסבול מים רבים ובעת שתותם לא יאמרו מים מים והן אמת כי האנשים ההמה גם שעיניהם לא יראו זרות ולא ידמה להם היותם בלב ים ובראש חבל כי הורגלו בו ולא יבהלם לא יבצר מהם א' מששה דברים המתרגשים כמדובר:

לא

אך אתה בני המובדל מן הטועים האלה ולא נסית לעשות כמעשיהם אל תאמר בלבבך הלא אני לא אהיה מהמאחרים על היין כאלה כי לא אבחר דרכם אך אשתה שיעור בינוני להבריא את גופי כי הלא היין יתאדם בגוף ויתהפך לדם נבחר ויפה מרפא ומבריא את הגוף כדברי.

רבה בר בר חנה ריש אסוון אנא חמר אמר אל תרא יין בעין אמורך כי יתאדם בגופך יותר על אדמימותו ויהפך לדס כי הלא י:פיק מינה חורבא כי הלא כי יתן אדם בכוס עינו כלומר שלא יתן עיט רק בכוס אחד בלבד אז טוב לו כי אז.תהלך היין במישרים דרך ישרה מן הפה אל האצטומכא והבטן אשר תשלחט אליהם ולא יזיק לראשך ולבך ועיניך והוא מאמר החכם שנשאל למה שנאת אתהיין אמר מפני שבגדבשליחותו אני שלחתיו לבטן והוא עלה לראש ואין זה רק למרבה לשתות ולא לשותה כוס אחד וזהו כי יתן בכוס עינו שלא יתן עיגו אל כוסות רבים אז יתהלך היין במישרים מן הפה אל הבטן ולא יעקש דרכיו לעלות ולהיות בא עד הראש:

לב

אך אחריתו למאחר על היין ומרבה לשתות יהיה לו כנחש ישך שישוף עקב ויעלה הארס מלמטה למעלה עד יבלבל הלב והראש וימית כן יעשה היין שיעלה למעלה כארס נחש במקום שהיה לו לרדת וכצפעוני יפריש ויתפשט בגוף:

לג

ומזה ימשך שעיניך יראו זרות לומר עיניך שלך אשר אינך מהמאחרים על היין שהם מורגלים בעצם כי עיניהם לא יראו זרות אך עיניך שלך אשר אתה לא נסית כהם יראו זרות שיתדמה לפניך דברים זרים ולבך בתחלה ידבר לך תהפוכות כי בראשונה לא תתבלבל לגמרי וידבר לך לבך כי אשר יתדמה אליך למראה עיניך הוא הפך האמת שהוא תהפוכות כי עדין ידע לבך להבחין כי הזרות שיראו עיניך הן הפך מציאותם וזהו ולבך ידבר תהפוכות:

לד

אך ימשך מזה שאח"כ והיית כשוכב בלב ים כלומר והיית כל עצמך שגם בלבך תדמה כך שגם לבך יהיה מבולבל שידמה לך כאלו אתה בלב ים בהתחיל הבלבול ללב יראה לך שאתה בלב ים ושאתה שוכב ובלתי נטבע ואחר כך יתוסף בך מנוד ראש שיאחזך אימתה ופחד שתדמה כשוכב בראש חבל ויאחזך רעד ופחד מליפול כמראש חבל עד למטה:

לה

ושמא תאמר הלא כאשר אנכי אחזה לי הרעה אשר ימצא אותי ביין מעצמי אחדל ומה לי עצתך זאת לז"א הכוני כו' כלומר הלא מדעתך לא תפרוש כי תאמר בעבור מנוד ראשך ותישן יהיו שפתיך דובבות על המשכב הלא אין דבר מחזיק את האדם כיין כי הלא הכוני בל חליתי הלמוני אז יותר אחר ההכאות בל ידעתי והלא אם בלי יין היו מכים אותי כאלה החליתי ואשוב עד דכא ואגיע עד שער מות ועתה הנני בריא אולם אך אין זה רק שהיין מבריא ומחזיק לכן מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד כי יבריאני ויחלימני:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.