אלשיך/משלי/כ

אלשיך משלי כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ושמא תאמר גם הלצים בחיריים ואפשר ישובו ביסורין גם הם לזה אמר לץ היין כו' לומר מה שנכונו בעצם שלא יתעתדו לשוב הוא במי שהוא לץ היין שעל ידי משוך ביין את בשרו משך דו את לוצצים כי זה לא ישוב שאדרבה אם בראשונה החל ביין הבלתי ישן הנקרא שכר כנודע אחרי כן הומה שכר ועל כן כל שוגה בו מדרך התורה לא יחכם על ידי מהלומות לגוו בעולם הזה וידון גם בגיהנם גם כן.

(כט) או יאמר ענין מאמר התנא הוי זהיר בגמרא ששגגת גמרא עולה זדון והנה כתבנו כי לץ יקרא הפורש מן התורה כמאמר התנא ב' שיושבין כו' והנה מעזיבת הלמוד ימשך שישגו תמיד בשגגת הגמרא כי יפלא מהם בין דם לדם ובין דין לדין והנה היה הדעת נוטה שלא ילקו על כסילותם שיחשבו כשוגגים הבלתי מעותדים ליסורין ומהלומות אשר לא יבואו רק על המזיד כנודע מחלוקי כפרה שאין יסורין ממרקין רק על עון ופשע כד"א ופקדתי בשבט כו' על כן אמר נכונו כו' לומר הנה אין ספק שנכונו ללצים מבטלי למוד תורה שפטים כי מזידין הם בביטולה עם שעדיין לא פעלו עולה מחמת הביטול ומהלומות יאותו לגו כסילים אחרי כן אשר יעברו ויכסלו בשגגת גמרא כי מזדון התבטלם מהתורה שהוא ליצנות בא להם הכסילות ועל כן כולה זדון:

(א) כי הלא אמשול לך משל למה"ד ללץ היין כי הנה לן היין הומה שכר וכו' והוא כי המתלוצץ כל הבריות מחמת יין ששתה אין לומר שאין עליו אשם ושוגג הוא.

כי היין בוגד כי הלא אל תדין אותו בבחינת מה שמתלוצץ אחרי שתותו שהוא לץ היין כי אז שוגג הוא כי אם אל הביא עצמו לידי שכרות במזיד כי הלא בזדון היה הומה שכר שהוא יין ישן המשכר שהיה הומה אחריו עד שנשתכר ולא יבצר ממנו כי אחרי כן היין יעשה את שלו נמצא שזדון שתותו הוא כאלו זדה במה שאחרי כן ככה ענין שגגת הגמרא שאחרי הזידו לבלתי למוד אחר שעל ידי כן ימשך לסכל התורה ולחטוא לה' עולה זדון.

עוד הדמות שני כי וכל שוגה בו לא יחכם והוא כי הלא לשוגג פעם א' למה יקלו מעליו הלא הוא באמור אחרי כן יזהר ולא ישוב לכסלה אך השוגה ביין לא נאמר הלא יחכם אחרי כן ולא יכסל כי יזהר כי לא כן הוא כי ברית כרותה לשונה מן היין שלא יחכם כי ימשך תמיד אחריו ובאהבתו אותו ישגה תמיד כן ענין הליצנות שעל ידו יכשל בבלי דעת האסור כי לא יחכם כי הליצנות ימשיכנו שלא ילמוד ויחכם באופן שלא ידע ליזהר עוד לכן היטיבו אשר דברו ששגגת גמרא עולה זדון:

ב

יאמר כי הנה לא' משתי סבות יפרוש איש מהתגלע בריב או מפני מוראה של מלכות או מפני הכבוד אמר הנה נהם ככפיר אימת מלך שאימתו נוהמת בלבו ונמנע מהצר את הזולת למה כי מתעברו ולא ישית לב אל אימתו חוטא נפשו שאת עצמו הוא מצר ומחסר כד"א ובני שלמה חטאים לכן לא יחשב לכבוד השובת מריב מפני מוראה של מלכות כי הוא מפני היראה:

ג

אך מה שהוא כבוד לאיש הוא שבת מחמת הריב בעצמו כי העדר כבוד הוא ולא מפני מוראה של מלכות וזה יעצתי לאשר יחשיב הכבוד אך לא את האויל כי הלא כל אויל יתגלע ולא ישית לב אפי' מפני מוראה של מלכות:

(ב) או שיעור הענין הנה מוראה של מלכות תקון העולם כי נהם כו' שאלמלא היא איש את רעהו חיים בלעו כלומר לכן הוי מתפלל בשלומה שאלמלא מוראה וכו':

(ג) ולא מפני השלמים הנקראים בשם איש כי הלא לא מפני היראה ישבתו מריב כי אם מפני הכבוד כי כבוד לאיש וכו' אך מה שראוי לבקש ולחבב שלומה של מלכות מפני מוראה הוא על דבר האוילים כי כל אויל יתגלע ע"כ צריך אימת מלך:

או יאמר אם תרצה לדעת אם כבוד לאיש שהוא מכובד הוא שבת מריב ששובת אחר שהחל בה ואל תאמר שאין זה לו רק הוראת העדר אולת לא חיוב הוראת כבוד כי הלא כל אויל לא בלבד איננו שובת מריב אחר החלו כי אם גם יתגלע בריב לא לו וא"כ העדר אולת יהיה לבלתי מתגלע אך שתי הדרגות יתירות שאין צריך לומר שטרם הריב ישמט כי אם גם שאחר היותו בריב ישבות ממנו הנה הוראת כבוד הוא באמת:

ד

מחרף וכו'. מי לא ידע כי אם אין זרע אין קציר וגם אמרו לא יחרוש ולא אמר לא יזרע אך ידבר בזרוע אל קוצים בלי חרישה מחמת חורף ובזה ושאל בקציר ואין כי השדה בור לא קלט הזרע והוא משל אל אשר מחורף וקרירות לבם נתעצלו ולא שתו לב לתקן עותתם ושוב מפשעיהם וזורעים מצות ומעשים טובים אל קוצים שהוא על עונוההם אשר אתם כי לא הטהרו מהם ואחרי כן בעת הקציר שיקצרו ויאספו צדקותיו בעת אסיפתו לפרנסת נפשו כנודע אז ושאל בעדם יעמדו לו ואין כי כאשר זרע אל קוצים לא השרישו בעצם ויתמוטטו וימוקו בנכוי טובות העה"ז והנצלו מרעות המתרגשות:

(ג) או יקושר אל הקודם והוא כי יש שמחמת כבוד שובת ופורש מהריב ומוותר משלו ואז כל אויל יתגלע באותו הריב כאפוטרופוס שלו:

(ד) ולבל יאשימוהו מתחסד ואומר הלא לשם שמים אני עושה כי הלא מחורף עצל לא יחרוש ואח"כ ושאל בקציר ואין כמשל הזה יקרנו לזה שפורש מריב ויוותר משלו שהוא מתעצל מלריב ולבקש את שלו ואחרי כן יחסר לחמו על כן צדקה תחשב לי כי אני שכתי בעדו להתגלע בריבו לתת לו משלו:

ה

הנה בהתיעץ איש עצת דבר על הנוגע אליו ויצפון הדבר בלבו לבל יודע הנה הן אמת שכמים עמוקים עצה בלב איש בלתי מושגת לזולת אמנם איש תבונה בהתחברו עמו ידלנה מרור לבו בהמשיך דברים עמו יקשר דבר בדבר עד ידלה פנימיות עצתו ויצר לו בהגלותה:

ו

לכן מי שהוא רב אדם רב האיכות יקרא אצלו עמו את מי שהוא איש חסדו שקבל ממנו חסד שישמור לו חסדו ולא יגלה לבל יהיה לו כפוי טובה אך כל זה איננו שוה כי איש אמונים מי ימצא מסתיר דבר גם מגמולי חסדו:

(ה) או יאמר כי לא טוב יתיעץ איש בעל שכל עם זולתו פן לא ייעץ אותו עצת אמת כלבבו או פן יגלה סודו לזולת אך טוב טוב להתייעץ עם איש כלבבו אם חכם לבו ולא יעלה על רוחו כי אין בלבו עצת דבר כי הלא אשר בעל שכל הוא לא תבצר ממנו מזמת עצה וזהו מים עמוקים עצה בלב איש כי הקרוי איש במקרא הוא חשוב וגדול דעה הנה לא תבצר ולא תעדר עצה מלבו בכח זולתי שהיא בעומקו של לב וצריך חבלי רעיונים ועיונים לקשור חלוקה בחלוקה עד תשיג עצה הגונה וזהו ואיש תבונה בתבונתו ועיונו ידלנה מתוך לב עצמו:

(ו) והנה יש רב האיכות שלא יבטח בלבו להתייעץ ומה יעשה יקרא את איש חסדו להתייעץ בו באמרו שאחרי שקבל חסד ממנו יהיה לו נאמן רוח ולא זו הדרך כי הלא איש אמונים מי ימצא.

או רב אדם כלומר רוב מין האדם זה דרכם שיקרא ויכריז איש חסדו אשר יעשה ולא יסתיר מה שעושה חסד וצדקה באופן שאיש אמונים עושה חסד של אמת ולא להתיהר מי ימצא:

ז

יש מתנהג בתום כי יעדר מטבעו חריצות ויש חרוץ מתנהג בתום מפאת צדקתו אמר אשר מתהלך בתומו מפאת היותו צדיק לא בלבד יאושר הוא כ"א גם בניו ולא בלבד בימיו כי אם גם אחריו:

ח

מלך כו'.

הנה מלך יושב על כסא דין שופט לכל עם הארץ מזרה בעיניו כל רע שמדמה בעיניו שמזרה כל פניה רעה וכל עוות שאינו יוצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו:

ט

ואינו אלא טועה כי מי יאמר זכיתי לבי מהרהור יוהרא או גאוה או טהרתי מחטאתי אם שגיתי במשפט ששבתי ואטהר מאשר שגיתי כי אין עושה כן כי הלא דרך המלך שיגזור על איש בשגגה אשר לא כדת כי מפני הכבוד לא ישוב מגזרתו יטהר מחטאתו כאשר הודע אליו שגגתו:

י

אבן וכו'. אם אומרו שניהם הם האבן והאיפה מי לא ידע כי שניהם תועבה ואם הוא על אבן ואבן וההיקש בשני האיפות לא יבצר או אחת מהאבנים שלמה והא' חסרה ולמה יתועבו שניהם ואם הא' יתירה ממשקלה והא' חסרה מה ישמיענו שיתועבו גם שניהם כי הלא זו רעה לקונה וזו למוכר ולכאורה יאמר שאם יש אבן שלמה להראות לקונה ואבן חסרה לשקול אחרי כן.

גם השלמה תועבה שמסייעת לרמות וההיקש באיפה ואיפה והנכון יאמר כי אם הקונה יש לו בכיסו אבן ואבן לשקול המטבעות שלמה וחסרה ומרמה את המוכר בחסרה והמוכר יש לו איפה ואיפה לרמות את הקונה בחסרה באופן שיצא אונאת המוכר באונאת כקונה כי גם שכוונת שניהם לרמות לא נתאנה א' מהם לפי האמת אעפ"י כן תועבת ה' גם שניהם:

(ז) או יתקשרו הכתובים מתהלך כו' ע"ד מז"ל בדברים רבה אלו קבלו האבות פירות שכרם בעה"ז ולא סבלו יסורין מה היה מבניהם כי לא האכילם ה' רק זכות אבותם כענין זכור לאברהם וכו' וזה יאמר פה מתהלך בתומו צדיק שסובל ומקבל לתומו כל מדה שמודדין לו עם היותו צדיק ורואה היסורין שבלי עון ירוצון ויכוננו ולא יהרהר אחר מדותיו יתברך אשרי בניו אחריו שיאכלו מפרי דרכו אשר לא אכל בטובה ומוריש אותה לבניו:

(ח) ומהו התמימות לב שיתהלך בתומו צדיק ומה ישיב על תוכחת יצרו האומר אליו זך אתה בלי פשע ומרבים פצעיך חנם ומה גם אם שלום רשעים יראה זאת ישיב אל לבו מלך כו' כי יאמר הלא מלך יושב על כסא דין הוא מלכו של עולם מזרה בעיניו כל רע כי עיניו המשוטטות ורואות כל נעלם ע"י היסורין יזרה כל רע אשר חטאתי על הנפש מנגדו שמנכה לי הכל בעה"ז:

(ט) וגם שלא עון מזיד לי מי זה האיש יאמר זכיתי לבי מאיזה הרהור או טהרתי מחטאתי אשר חטא חומרי בבלי דעת:

(י) ואשר אלקה ולא ילקו זולתי לא אחשוד חלילה שיש לפניו יתברך אבן ואבן לשקול העונות או איפה ואיפה למדוד שיעור היסורין והטוב כי הלא תועבת ה' גם שניהם כאשר צוה לנו בתורה אבן שלמה וכו' ואיכה יפעל חלילה במה שיתעב:

יא

גם וכו'. מהראוי יאמר יוכר נער ויש מי שפי' באמרו יתנכר ישונה כי במעלליו יתנכר מתואר נער אם זך ואם ישר פעלו כי דרך היושר להמצא ברב בשנים באופן שהנער שישר פעלו מתנכר מתואר נער ונראה כגדול אך עדיין אומרו גם לא יצדק כי על מה בא להוסיף וגם אמרו זך וישר לא יצדק בפעולה רק בלב ואין רואה.

אך יאמר נמשך אל הקודם לומר הן אמת שהצדיק יצדיק עליו את הדין ולא יהרהר אם יסורין יבאו לו ויסכים ויאמר מי יאמר זכיתי לבי וכו' אבן ואבן וכו' אך למה לא יחוש הוא ית' מפני הרואים צדיק ורע לו והם לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו ויבואו להרהר ויחטאו לאלהים ומה גם אם הכירו את הצדיק ההוא הולך תמים ופועל צדק מהיותו נער שאין להשיב שיורישוהו עונות נעוריו על כן אמר גם במעלליו כו' לומר אין לחוש על זה כי הלא אין מעשה הטוב הוראת היושר לבב כי אין צריך לומר אשר כל יושרו הוא שלא פעל עולה כי אם גם בעל מעללים טובים אצ"ל אם הוא גדול בשנים שאין מעלליו הטובים הוראת יושר לבו כי מי יודע אם זך לבו משמרי פניות בלתי טהורות כי אם גם נער אשר אין דרכו להסתיר כגדול ואם טוב ואם רע תוכו כברו והיה מקום לומר שבמעלליו יוכר יושר לבו אם יעשה הטוב ולא יסופק אצלנו יושר לבו כי דע אפוא כי גם במעלליו יתנכר הנער כגדול אם זך כלומר בלי שמרי פניות בלתי טובות ואם ישר בלי עקשות לב פעלו כי אפשר לא כן לבו והוא מתנכר ממהותו האמתי:

יב

כי האדם יראה לעינים כי גם בעיניו איננו רואה ראיה עצמית באמת רק שהוא כמראה מלוטשת מקבל מהאור כנודע כי אין רואה ראיה עצמית אף מצפוני לבב ואזן שומעת בעצם מה שילחש בחדרי משכב איש תדע מי הוא ה' והראיה כי הלא עשה גם שניהם והוא מאמר התנא דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת ככתוב אצלנו בס' חבצלת השרון שלא יצדקו תארים אלו לזולתו ית' למה שעין האדם אינה רואה בטבע רק תקבל מהאור על ידי התהפכות וההיקש באזן ככתוב שם וראיה מוכרחת כי הלא עשה גם שניהם שהוא יתברך נוטע אזן ויוצר עין ואשר בראם ודאי שיראה וישמע בעצם והוא מאמר דוד אביו הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט ולכן לא לאיש להרהר בראותו צדיק ורע לו כי הלא הוא יראה לעינים וה' יראה ללבב:

או יאמר עין רואה וכו' מז"ל על אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו אדם צר צורה ואין נותן בה נשמה נוטע אוזן ואין נותן בה שמיעה עין ואין נותן בה ראיה כו' וזה יאמר עין ושתהיה רואה וכן אזן ושתהיה שומעת ה' עשה גם שניהם אך בשר ודם מצייר אזן ולא יתן שמיעה עין ולא יתן ראיה:

יג

דרך פשטו ילמדנו מוסר השכל אל יבטח איש בעשרו לחשוב כי כן יהיה תמיד ולא יחסר לו גם עודנו סרוח על ערשו כי הלא תנתק ותמוש היתד התקועה ויורש ותכפל רעתו כי נתלמד בעצלה תפיל תרדמה ושינה ולא יעשה לביתו ויגדל שבר רעבון ביתו עוד אוסיף להזהירך אל תרגיל עצמך במותרות וזהו פקח עיניך לראות את הנולד ושבע לחם ולא תשבע בשר ויין וכיוצא בהם רק לחם לבדו לבלתי הרגיש צער הדלות כי יבא עדיך והוא מוסר התורה באמרה בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע שלא הזכיר שביעה כ"א על הלחם לבדו:

ודרך רמז יאמר פן יאמר אשר סגל תורה ומצוה לרוב אך עשרתי מצאתי חכמה ומצות עתה אנוח לי ואישנה בתרדמת שטף קניני העה"ז כי הלא רע ומר המעשה וזהו אל תאהב כו' לומר אל תאהב שינת תרדמה שטופו של ממון פן תורש מכל אשר סגלת ולא בלבד אהבת השינה תשנא כ"א גם היותך נוטה אל עסקי העה"ז באופן שלא תישן מעסקי העה"ב זולתי שיהיו עיניך בלתי פקוחות על דרכי תורה ומצות כי גם מזה תשמר וזהו פקח עיניך ואם סגלת כבר עוד תוסיף ושבע לחם אלהיך מלחמה של תורה:

או יאמר אל כל איש ואיש מתופשי התורה אל תאהב שנה כי גם בלילה לא ישכב לבך כי אין עקר רנה של תורה אלא בלילה פן תורש ותשכח תלמודך וזאת שנית תעשה אל תאהב מותרות ומעדנים המאטמים עיני שכלך מהשכיל על דבר רק פקח עיניך הם עיני שכלך ושבע לחם ולא משמנים וממתקים כמאמר התנא פת במלח תאכל:

יד

ואפשר להמשיך בזה גם פ' שאחריו פן יאמר איש הבוחר בתורה ופת במלח יאכל אני עניתי מאד כי תושיה מתשת כחי וגם בשר ויין לא יבא אל פי כי אם הלחם אשר אני אוכל ולא על הלחם לבדו יחיה האדם וכי האם כל איש צדיק תמים רע בעיניו שיצטרך תמיד לצרפו כמצרף וכמטהר כסף לז"א אל תתמה על החפץ כי הנה רע רע יאמר הקונה יתברך כאלו תמיד אומר עדיין אתה רע ורחץ וטהר אך ואוזל לו כמז"ל במדרש חזית על דודי ירד לגנו כו' שהקב"ה בא אל העה"ז ומריח בצדיק ונוטלו ומוליכו עמו למעלה וזהו ואוזל לו שהקינה אוזל לו מפה אז יתהלל במהלל איכות הצדיק כי טוב ולמען זאת מבקש להשביחו ביותר ולא שיאמר לטוב רע חלילה:

רע כו' זולת הקודם יאמר כי דרך ערום כי יקנה חפץ לאמר רע וגרוע הוא פעם ושתים וזהו רע רע למען קנות בזול וכשאוזל והולך לו במקחו בזול אז יתהלל:

טו

ויאמר יש זהב ורב פנינים ביד איש ואם אין כלי להכילם הלא יאבדו בלי ספק והנה כלי יקר מחזיק אותם ומכילם הוא שפתי דעת כי הלא בשפתי דעתי בהתנכלי לומר רע רע החפץ קניתי שוה מאתים במנה נמצא שבשפתי דעת החזקתי במנה והיו לי בכלי יקר להכילו בל יאבד כלומר וטוב לגבר תחבולות יקנה להרבות לו כמוני היום ולא ישעה המדבר כדברים האלה כי לא ישובח מעשהו כי לא טוב אמור לטוב רע למען הונות את עמיתו וחוס על ממון עצמו:

או יאמר אם יש זהב שהוא חשוב הלא נגד פניו למעלה הימנו רב פנינים אך וכלי יקר שאין למעלה הימנו הוא שפתי דעת.

או בל יאמר בעל אוצרות זהב כי ישולל מפנינים היקרים כי הלא אם יש זהב גם לו רב פנינים כי בזהב יוכל לקנותם אך וכלי יקר מלקנות הוא שפתי דעת שלא יוכל לקנותם אשר יחסר לו באוצרות זהבו:

או יאמר כי הנה העושר גורם כבוד כמאמר במס' קדושין על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עשרו הנה כי העושר הוא כלי להכיל כבוד ויקר אך הנה אין ספק כי אין זה רק בעשיר אשר לו שפתי דעת לכלכל דבריו עם בני האדם אך אם יבזם גם המה לא יכבדוהו נמצא כי השפתי דעת הם העושים את העושר כלי אל היקר וזהו יש זהב ורב פנינים ועם כל זה אינם מעצמם כלי יקר וכבוד בלעדי טוב דבורו כי וכלי יקר וכבוד הוא שפתי דעת:

טז

יתן דופי ביוצא ערב ועל כן יצוה לבלתי רחם עליו כאשר על הלוה שאסור ליכנס לביתו ולמשכנו בזרוע רק הוא יוציא את העבוט החוצה אך לערב מותר וזהו לקח בגדו כו' כאשר למדו מכאן רז"ל והנה אין ספק כי היוצא ערב בעד אשה עניה סוערה אם היא נכריה אצלו שלא יצא ערב לקרב הכרה כי אם עודנה לו כי אם נכריה ראוי לחוס עליו בצד מה וזהו לקח בגדו לגמרי ליפרע מדמיו כי ערב זר אך איעצך שאם הוא בעד נכריה לא תקחנו בהחלט רק חבלהו בתורת משכון גם שיאריך זמן:

יז

ושמא אמר הלא החמרת על הערב שלחם לא אכל ובשר ויין מהמלוה לא בא אל פיו וחסת על הלוה וטוב טוב היה תכבד ידך על הלוה שערב לו לחם שקר שאוכל ממון המלוה שהוא לחם הבא לו ע"י שמבטיח לשלם והוא מפזרו ואוכלו ואינו חש לשלם והלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו לבל נקח מידו בזרוע ולוז נבוא אל ביתו לעבוט עבוטו לז"א גם לזה תיסרהו רעתו כ"א ערב לאיש לחם שקר כעת הלא ואחר כשירצה לאכול ימלא פיהו חצץ ולא לחם כי נעל דלת בפני לווין ויאכל בדי עורו:

או אם תענה הערב למה נאשימך כי ערבת לרעך הלא קיימת פ' ואהבת לרעך כמוך הכולל כל התורה דע אפוא כי נהפוך הוא כי אדרבה גרמת תכלית שנאה כי הלא זה דרך הלוה הבלתי חס על הערב ולא יכין לבל יפרע בעדו זה אשר לא טרח לשלם כי ערב לו לחם שקר ואחר בעת השלום לא יענה רכות כ"א יפער פיו לבלי חק נגד מלוה וערב ומדבר סרה כנודע מטבעם וזהו ואחר ימלא פיהו חצץ וריקות כי יענה עזות והאהבה בשנאה ימיר כמאמר החכם ההלואה ראשיתה אהבה וסופה מריבה ואיבה:

או ייעץ את הלוה כי כמו שערב לו לחם שקר הוא לחם שאינו שלו כן ואחר ימלא פיהו חצץ ויקמוץ ממאכלו וישלם את הנושה בו:

(טז) או יהיה רמז אל היותנו ערבים זה לזה ומה גם אשר בידו למחות ואמר כמדבר הוא יתב' אל מדת דינו ואומר לקח בגדו ממנו הוא חלוקא דרבנן הקדושה כי הלא ערב זר הוא החוטא ההוא הנקרא זר באמת כי את דמו מיד הבלתי מוחה יבקש כהורג נפש וילקח בגדו ממנו ואם נפש החוטאת אשה היא אין על הבלתי מוחה כל כך אשמת דבר שאין לאיש להפליג לערב דעתו עם אשה כאשר באיש לכן לא ילקח בגדו בבגדו בה רק יתמשכן עד אשר יתקן וזהו ובעד נכריה וכו':

(יז) ולא שיפטר החוטא עצמו בהפרע מן הערב כי הלא אם ערב לאיש לחם שקר של הנאת העבירה שהיא הנאה שקרית הנה אחר ימלא פיהו חצץ וישבע בחרפת רעת נפשו כי לא יפטר מהעונש:

יח

הנה המתייעץ לשתכון עצתו ומה גם למלחמה צריך שני דברים אחד לחשוב כל מחשבות חלקי הסותר ואז יברור הצודקת שנית להתנכל אחרי כן בתחבולות לבלתי הגלות העצה היעוצה בל ישמר שכנגדו ולא ידעו במה יכשלו וזהו מתשבות כו' לומר בהיות מחשבות בעצה ולא עצה משוללת מחשבות כל חלקי הסותר אז תכון העצה.

שנית ובתחבולות להראות הפך כונתך עשה מלחמה בל תגלה עצתך:

יט

ולכן עשה זאת ועם מי שהוא גולה סוד בטבעו שלא יכילנו בקרבו וגם אשר הוא הולך רכיל בכוונה וגם אשר הוא פותה שפתיו ששלא במתכוין יגלה סוד לפתיות שפתיו לתומו עם אחד משלש אלה לא תתערב פן בהתחברך עם אחד מהם תבטח בו ותגלה סודך ויודיענו וזהו גולה סוד וכו':

כ

אם תראה בן מקלל אביו ואמו ויאריך ימים וגם יירשם וינחל נחלתם אל תתמה על החפץ היכן קצרות ימיו של זה לעומת אורך ימי מכבדם כי הנה ידעך גרו היא נשמתו כי נר ה' נשמת אדם והיכן באישון חשך הוא בגיהנם כמאמרם ז"ל ורשעים בחשך ידמו כי גיהגם יקרא חשך וכן בשמות רבה על חשך מצרים שהיתה מגיהנם זו רעה חולה מאלו ידעך בעולם הזה שאינו אישון חשך כגיהנם כי אשר ידעך נרו במקום אור יש תקוה ישוב להדליקה מה שאין כן אשר ידעך נרו באישון חשך ולא אור כן המתייסר בעולם הזה יש תקוה ישוב עד ה' ויאיר נפשו אך לא כן אשר תיסרהו רעתו וידעך נרו בגיהנם שלא יתוקן שם:

כא

וגם נחלה מבוהלת שיבהלו הרואים שאביו קלל אמו קלל ויראו שינחל אותם הנה לא יהיה רק בראשונה אך ואחריתה לא תבורך כי גם פה תהיה לרעתו:

או יאמר נחלה כו' כי אין טוב לגבר כעושר הבא אליו קו לקו בהדרגה כי הנחלה מבוהלת בראשונה שראשיתה בפתאומיות וזהו מבוהלת כד"א ויבהל את תמרוקיה אין בה סימן ברכה כי אחריתה לא תבורך:

כב

הנה דרך אנשים כי אשר יציק לו אויבו או גבר עמיתו לדבר ולומר אשלמה רע ואשר הוא צדיק בעיניו כה יאמר ידי לא תהיה בך אך אקרא לאלהים עליון יריב ריבי וישלם לעושה הרעה כרעתו אמר שלמה בחכמתו דע אפוא בני כי שתי אלה כאחת רעות וזהו אל תאמר אשלמה רע היא האחת וגם לא תקוה אל ה' ינקום נקמתך היא הב' רק קוה לה' ויושיע לו בלבד מאשר יציק לך אויבך ולא תשית לב אם ינקם ממנו ואם יחדל:

כג

וגם כי יחדל לנקום אל תהרהר אחר מדותיו יתברך לאמר הלא אם כעסי והוות רעי במאזנים ישאו יחד הלא מחול ימים תכבד הותו ותחת מה יאריך לו כי דע אפוא כי ק"ו הדברים אם תועבת ה' הוא אבן ואבן היות לאדם בכיסו אבן שלמה וזולתם בלתי שלמה אולי ישגה וישקול בחסרה מה גם עתה שודאי מאזני מרמה לא טוב בעיניו יתברך ואיך יעלה על רוחך ישקול ריבך את רעך במאזני מרמה:

כד

אך זאת תשיב אל לבך כי עמקו מחשבותיו יתברך ואין לאל יד שכלך להבין דרכו כי הלא מה' מצעדי גבר כי גם כל פסיעה שיפסע איש לא מלבו רק מה' ואם כן אפוא ואדם מה יבין דרכו יתברך בהנהגותיו אם גם פסיעות עצמו לא ידע ואינם בידו:

כה

והלא תראה כמה פעמים מוקש אדם אשר חטא על הנפש ילע קדש ויפגום מקור קדושת נפשו ותבואהו שואה לא ידע גרמת נזקו ואחר נדרים ישית לב לבקר איזה נדר ידור לד' וייטב לו ולא ידע כי לא על העדר מצוה ילקה רק על עון אשר חטא על הנפש כן גם עתה אולי האלהים מצא את עונך על נושא זה או זולתו ומה' יצא אשר הצר לו רעך:

כו

וגם אם זך וישר אתה אל תתמה על החפץ אם לא יתן ה' אדם תחת רגלך על אשר הרע לך כי לא ידעת דרכו יתברך שמאריך ומגלגל גלגולים עד הביא את אויבך הדום לרגלך לאט לו לעתות אשר ידע אל הלא תראה אשר עשה ה' לנמרוד ואחוזת מרעהו כמאמרם ז"ל בפרקי רבי אלעזר כי בן מ"ח שנה היה אברהם בעברו לפני המגדל אשר בנו בני האדם והיה אז נמרוד הוא אמרפל מלך על בוניו בו ויקללם אברהם בשם ה' ויבזהו נמרוד ואז הפיצם ה' ואחרי כן עוד הוסיף נמרוד ויפל את אברהם לכבשן האש ולא נפרע ה' מנמרוד מיד אך גלגל וסיבב יבא אמרפל הוא נמרוד לכבוש את סדום וישב ממנו שבי לוט ורכושו ושיצא אברהם ויכהו ואת כל עמו והנה אין זה כי אם שמתחלה על דבר שהיה אחדות בידם לא הכם ה' רק הפיצם אך אחרי כן סיבב דרך יבאו ויפלו ביד אברהם ומי שראה אשר האריך ה' לנמרוד ולא נתן נקמתו מיד על אשר הרע לאברהם הלא יתחמץ לבבו לאמר כי לא יפקוד ה' על עושי הרעה כרעתם חלילה ולא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו כי ישיב עליהם אופן וזה אמר מזרה רשעים מלך חכם וכו' לומר כי למה שהוא יתברך חכם הפיץ אותם תחלה כי היחוד היה מגן למו ואחרי כן וישב עליהם אופן וגלגל עד הביאם תחת רגלי אברהם באופן כי אין להרהר אחר משפטיו ודיניו יתברך כי צדיק וישר הוא רק שאין יד שכלנו מגעת ומשגת דרכיו וממנו תקח אל נדון שלך:

כז

ואם תראה יאריך ימים אויבך אשר יציק לך ולא יגלגל עליו יתברך אופן לתתו בידך כאשר באברהם אל יהיה דבר עם לבבך בליעל למרות עיני כבודו יתברך חלילה לומר כי אולי רוממות אל יעכב מבוא אל פנימיות חדרי בטן החמריים והעכורים מה שאין כן בנמרוד שחטא בדבור ובמעשה נגלה כי הלא נר ה' נשמת אדם כלומר אחד מאורות ונרות ה' נמשכות מאתו ית' היא נשמת אדם הממלאה את כל הגוף ואפילו חדרי בטן המלאים טינופת לא יעדרו ממנה כי בלעדה לא יחיו כי היא חיי בשרים ואם כן לא כמו זר יחשב לך היות ה' הנז' חופש כל חדרי בטן כי ק"ו הדברים אם נר ה' אור נמשך מאתו חלק אלוה ממעל מושבה בחדרי עכירות החומר מה גם עתה מציאות ראייתו יתברך שתפלש מנפש ועד בשר איש וחוזר אמרו חופש כו' אל השם הנז':

או יאמר במה שידענו מרבותינו ז"ל כי בכל לילה הנפש עולה ומגדת כל מעשה איש ומחשבותיו ואיכה תדע הכל אם לא מהיותה חלק מאתו יתברך וזהו נר ה' כו' לומר למה שנר ה' נאצלת מאתו יתברך היא נשמת אדם על כן חופש הנר הנזכר כל חדרי בטן שאם לא כן לא היה לה כח ואם כן מכל שכן שהוא יתברך עצמו יחפש וישגיח מצפוני לבב אנוש ולא יעצרנו הגשם והחומר אשר לילוד אשה:

כח

הנה מכלל מה שיפול לב אדם עליו להעיר בכתובים הלא הוא החלו בחסד ואמת וצאתו בחסד לבדו וגם החל בנצירה ויצא בסעד ובכסא ובכתוב השני מלבד קושי הקשר מהראוי יאמר שיבתם כאמרו כחם:

אמנם הנה ידענו הכסא יתיחש אל המשפט כמה ד"א שמה ישבו כסאות למשפט ובכסא שלמה היו כתובים ששה פסוקי משפט בששת מעלותיה והנה שנים המה מיני חסדים טובים אשר יעשה אותם המלך וחי בהם ותכון מלכותו א' לגמול חסד של אמת עם עניים מרודים וכן רבים כיד המלך ב' להתנהג במשפטיו בחסד אך גדרי החסד יחדו לא יהיו תמים כי לעניים צריך היות רב חסד עד אין קצה ובגלל הדבר יחי המלך אך בדבר המשפט לא כן הוא רק מהדין והרוגז יעשה עיקר כי אין מרחמים בדין ומלך במשפט יעמיד ארץ אך גם תפוס קצה הדין לא טוב רק יפשירנו במעט חסד וזה מאמר שלמה בחכמתו חסד ואמת הן אמת שיצרו מלך וחי בהם והוא המין הראשון אך בדבר כסא המשפט לא יטה בעצם אחר החסד רק יסעד בצד מה בחסד כסא משפטו ובזה תכון כסא מלכותו נוסף על מציאות חייו על החסד הראשון וייחס המשפט אל הכסא כי בגללו יכון כסא כד"א והוכן בחסד כסא:

כט

ופן תאמר בלבבך מה בצע חסד אל משפט המלך והלא טוב טוב יקוב הדין את ההר כי כן דרך המלך ישר בעיני ה' ומלך במשפט יעמיד ארץ ולא בחסד לוותר מהדין כי אשר יעשה חסד עם האחד יעוות את שכנגדו על כן אמר תפארת בחורים כחם כו' שעכ"פ צריך סעד חסד למתק הדין כי לא יבצר אם המלך איש בחור הלא יתפאר בכחו הגדול וברעם גבורות ולהורות כחו וגבורתו לא יהא מתון בדין וימהר לשפוך דם נפשות רבות וחסרונן תהיה תפארתו וזהו תפארת בחורים כחם ואם המלך זקן ומה גם אם מופלג יהי' אכזרי הוא ולא ירחם כנודע כי על כן נפסל זקן מופלג מהמנות בכלל הסנהדרין כי לא יביט בעין הירוד וחמלה רק אל בעלי שיבה כמוהו אך נער לא יחון וזהו והדר זקנים שיבה כי לא יהודר לפני זקנים רק שיבה וזהו שלא אמר שיבתם כאמרו כחם כי על שיבת הזולת ידבר ועל כן צריך סעד החסד להפשיר רוגז בחורים המולכים ורוגז זקנים להביאם אל המיצוע הוא משפט האמת:

ל

ושמא תאמר הלא מסעד החסד לפעמים יצא משפט מעוקל וטוב ממנו מדת הרוגז והוא בא' משני פנים א' כי ינצו אנשים ויכה איש את רעהו פצעים חנם וחבורות פצעיו גלויות ועכ"ז ייפה בעדי עדים ולשון רמיה להעביר אשמתו ממנו כא' שע"י הכה ופצוע מנעו והפרישו מבוא בדמים או עשות רעה גדולה או יחפה במתק לשונו בהוראת טלפי חסידות באופן ששומעיו יאמינו בו או לפעמים יהיו מכות טמונות אשר ירדו חדרי בטן ולא יראה הרואה אותם בעיני בשר לו והנה על כל אלה המלך המתנהג ברוגז הלא יזרוק מרה ולא ישמע למחנן קולו ובאיומיו יחקור וידרוש עד לאור יוציא משפט הפך המתנהג ברחמים שיכמרו רחמיו לבלתי יתאכזר נכח עושה רשעה כי יחנן קולו ויחפה על רשעו ויצא משפט מעוקל ואם כן אפוא מה בצע למלך במשפט יתנהג בחסד על כן אמר חבורות פצע כו' לומר אל נא ימנע המלך המתנהג בחסד למען זאת כי הלא בהיות חבורות פצע שהם פצעים נגלים שיראו חברבורותם ויחפה אותם עושם בתמרוק מתמרוקי ועדי מתק לשון וזהו תמרוק ברע שיהיה בם תמרוק מיופה ברע או שממרק ומהביל חבורות פצעיו ברע בכזבי מרמה וכן מכות חדרי בטן הבלתי גלויות ויסתירם עושם באופן יהיה מלך חסד נדון בקרבו ולא יתאכזר באיומים יתרים להוציא לאור משפט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.