אלשיך/משלי/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png משלי TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ואמר שלמה כה יעצתי את הרש ילך לו בתומו ולא יעננו כי טוב רש וכו' גם שלא יתן התנצלות על עצמו מעקש שפתיו הוא העשיר אין צריך לומר אם ברשע עשה כן העשיר כי אם גם אם הוא כסיל ובכסלותו ענה כן כמוכיח את הרש בל יבזבז ויבזהו.

או יהיה שיעור הכתובים מה יתאונן אדם רש על דלותו והלא יש עשיר שטוב טוב היה לו אם היה רש כי הלא תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות כמדובר שאומר איש רעים כו' ככתוב וא"כ הוי אומר כי מי יתן והיה העשיר ההוא רש ולא היה מאבד נפשו בדברו עזות וזהו טוב רש הולך בתומו כי טוב היה לו יהיה רש הולך בתומו בלתי מתגאה מאשר הוא עקש שפתיו בדברו עזות אין צריך לומר אם בזדון דברו כי אם גם אם הוא כסיל וסכלותו הטביע בו מדה זו מפאת ממונו:

ואם להתרועע הוא מלשון רועה התרועעה יאמר העשיר איש רעים אהובים לאכול בשמחת מרעות סופו להתרועע ולהעני כלומר כי זה גרם לרש לבא להתחנן לפניו ולבל יראה כמו זר יעני איש בשביל מרעיו מה שאין דרך איש לעשות לאהבת אח על כן חוזר ואומר אל תתמה כי ויש אוהב דבק מאח שמתדבק לזה העני לאכול ולשתות עמו ולא יוכל העני הלז להתאפק לאמר לו הפרד נא מעלי כי יבוש ממנו ובזה ממתיק בפיו רעה נגד הרש כמורה זיקים:

והנה דרך הטובה שיבור לו הרש היה להתנצל ולהודיע האמת אמר טוב רש הולך לו בתומו מעמוד ותת התנצלות פן יהיה עקש שפתיו וידבר סרה נגד העשיר ויהיה כסיל גם הוא כי יכנס בו רוח שטות כעשיר וזהו טוב רש וכו' מהיות עקש וכו':

ב[עריכה]

הנה רז"ל דרשו אולת אדם כו' בענין מאמר השבטים מה זאת עשה אלהים לנו שעל ה' היו זועפים לבם עם היות שאולת אשמתם סלפה דרכם ובזה ימשכו הב' כתובים והוא לתת לנו מוסר השכל והוא בל ימעט בעינינו אשר נחטא בשגגה כמעשה הכסיל השמח לאיד שגגתו ועלז בו בלבו ברוך ה' ואעשיר כי שלא במתכוין נעשתה התועבה ולא דעת ולא תבונה לאמר לו יש ה' אתי לא מצאני חטא כי הלא אף בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ומה גם עתה לאיש כמוני אם הייתי צדיק בעיניו ובזה יתעצב אל לבו במר נפשו ויפשפש במעשיו כי לו נפשו מטוהרת היתה לא היה נעלם ממנו העלם דבר אשר חטא בו כי הלא ב' דברים הם גרמת השוגג א' שנפשו בלתי טהורה ב' היותו מהיר לעשות והן אלה דברי שלמה בחכמתו ועוד הוסיף להזהירנו על שגיאות לומר כי הלא זולת הוראתם שהנפש לא טהורה היא גם מהשוגג יתעתד איש לעבירה אשר אין למעלה הימנה היא להטיח דברים כלפי מעלה חלילה וזה אמר גם בלא דעת אין צריך לומר אשר יזיד איש כי אם גם בלא דעת אשר יחטא איש בלי דעת הוא הוראה שנפש לא טוב כי הלא אם נפשו היתה טהורה לא התגלגלה שגגה על ידו אך אין זאת רק שחלאת איזה עון נדבק בה שנפש לא טוב וכל כן אין הקב"ה מונע תקלה מבוא על ידו או סבה שנית והיא מהירות בתנועתו כי לו התנהג במתון טרם עשות הדבר היה נגלה אליו וישיב רגליו מלכת בדרך ההוא ועל ידי שתי אלה חוטא בשוגג וזהו על האחד אמר נפש לא טוב ועל הב' ואץ ברגלים חוטא:

ג[עריכה]

עוד אוסיף ללמדך בל יקל השוגג בעיניך פן תבא לידי עבירה רבת המהומה על ידי כן והיא הטיח דברים חלילה כי הלא אולת אדם אשר נואל ואשר חטא בבלי דעת תסלף דרכו והצלחתו במעשיו כי יענישהו הוא ית' והוא על בלתי חשוב אשר ברשעו שגג כי קל הוא בעיניו ועל ה' יזעף לבו באמרו מה זאת עשה אלהים לנו וזך אני בלי פשע כי הלב אשר לא הלך בעצת החטא כי שוגג היה יזעף על ה' באמרו מה פשעי ומה חטאתי ולא ישעה אל השוגג שחטא ולא מלבו נמצא כי אשר לא ישית לבו אל השוגג לפשפש במעשיו ולהתמרמר ולשוב להדבק בקונו יבא עד הטיחו דברים חלילה כאשר קרה כמעט לאחי יוסף על היות קל בעיניהם אשר עשו ליוסף:

ד[עריכה]

הנה יש בעל הון ואינו נדיב ולמה שהוא בעל הון יתחברו אליו הכל כי בתר מרי נכסי ציבי משך וזה אמר הון יוסיף רעים רבים על הרעים אהובים אשר היו לו טרם הגיעו לגדר הון אך הדל אין צריך לומר שלא יוסיף רעים כי אם מרעהו המיוחד לו יפרד כלומר אין צריך לומר שרעהו יפרד ממנו כי יראה כי אזלת ידו ויבזהו כי מי לא ידע בזה כי אם שהדל בראות עצמו כי דל הוא אז יכנע עד גדר שמעצמו מרעהו יפרד באמרו הלא לא אשוה לו כי דל אני ואין אהבה בבלתי שוים וגם בוש יבוש לראות פני אשר היה רעהו אנוש כערכו ועתה נהפך למך מערכו ואף גם לבל יראה לו שחפץ למלא חסרונו ממנו:

ה[עריכה]

ואם יאמר הדל הלא מן השמים הורדוני לשערים ובעל הון לא יחפוץ בי גם מרעי אתפרד ומה אעשה על חרפת רעב ולא אמות לשחת הלא אהיה נא להרויח עד שקרים או מפיח כזבים להתעולל על איש שהוא נושה בי וכיוצא למלא נפשי כי ארעב על כן אמר לא זו הדרך חלילה כי הלא מבלעדי העון עצמו לא יועיל לו לינקות מהדלות כי עד שקרים לא ינקה מהדלות הנזכר ומפיח כזבים ועלילות ברשע לא ימלט כי נפול יפול ברשתו אשר טמן:

ו[עריכה]

ואולי תאמר ומה אעשה ואין לי מכיר אין דורש לנפשי כרע כאח רחקו ממני פורש אין לי ואין דובר אלי דבר לנדיבי העם מגשם נדבתם יניפו עלי כי הלא אראה כי רבים יחלו פני נדיב אך לא בעד עניי העם כמוני להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה רק כל איש דורש לעצמו וכל המרעות שיעשו לנדיב הוא למצא חן ואולי יתן לכל איש מתן א' וזהו וכל הרע לאיש מתן שיתן לאיש ואיש מהרבים מתן כד"א לאיש אשישה אחת כו' הוא כאומר לאיש ואיש או גם שידעו שלא ירבה ליתן מתנות רק א' לאיש א' אשר ימצא חן במרעותו יותר הנה כל הרע יהיה לכלם עמו למען איש אחד שיקבל מתן כי כל א' יחשוב אולי בו יבחר לתתו לו אמנם להטפל למען תת לעני לא ישיתו לב:

ז[עריכה]

ולא בלבד הבלתי קרובים כי אם גם חדלו קרוביו כי הלא כל אחי רש שנאוהו ומה גם עתה רעיו שודאי רחקו ממנו וזהו אף כי מרעהו סיעת מרחמוהי עד גדר שהוא מרדף אמרים משלשל וממשיך אמרים ליהנות לפחות בהתקרבות דברים אתם והם לא המה כי לא יעטהו כאלו לא המה אשר ידבר בם וזהו מרדף אמרים לא המה:

ח[עריכה]

ואם כן אפוא לאנשים כאלה אשר כמו זר נחשבו ויתאכזרו עלי גם ה' אלהים יעזר לי ויעשה לי כהיתר היו אהיה למו עד שקרים ומפיח כזבים להפשיט עורם מעליהם ואמלא נפשי כי ארעב ואנקמה מאויבי ה' שונאי עניי עמו על כן אמר קונה לב וכו' לומר אשר בהגיעו לשערים ורואה את כל אחיו שנאוהו כו' הלא יקנה לב ויאמר הלא אבד ממוני וחדלו קרובי ומיודעי ולא נשאר אלי בלתי אם נפשי ואם כן למה אאבדנה גם היא ואטמאנה בלחם כזבים ועדות שקרים חלילה ואהיה שנוא גם מנפשי אשר בקרבי וזהו קונה לב אוהב נפשו וגם זולת אהבו נפשו בקנותו לב גם ישמור תבונה כי יבין דבר מתוך דבר למצוא טוב תולדת הבנתו מתוך דבר:

ט[עריכה]

והוא כי מתוך ראותו כי מטה ידו והוא רש אין כל מבלי היותו עד שקרים ומפיח כזבים ומה יעשה אם יעשה כאלה אין ספק שאם יהיה עד שקרים לא ינקה מהעוני שעליו ידבר מה שאין כן עתה שאולי ינקה ומה גם אם יהיה מפיח כזבים להתעולל עלילות שיאבד גם נפשו וזהו שחזר ואמר עד שקרים וכו' ויפיח כזבים יאבד:

י[עריכה]

לא נאוה וכו'. הנה ידענו כי הוא יתברך ואבינו אברהם למען הציל אותנו מגיהנם אשר לעתיד לבא למען נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה ותענוג האמתי בלי עכוב על כן צורנו מכרנו וה' הסגירנו תחת עבדים ימשלו בנו בגליות האלו למרק תחת ידם חלאת עונותינו אשר הסכלנו עשו הרע בעיני ה' למען נרחץ נטהר לקבל התענוג הנפשיי הגדול ההוא והנה יתחמץ לבב אנוש ויתר ממקומו באמרו כי הלא חרפה היא לנו עבדים ימשלו בנו כי הלא שרים ובני מלכים אנחנו ונבא אל הביאור אחרי אמרו בפסוקים הקודמים אשר הוא רש אין כל ויראה כי אין דורש לנפשו וכל אחי רש שנאוהו ואף גם מענה לשון ימנעו ממנו בל יורה התר להעיד שקרים והפיח כזבים ועלילות להעשיר והנה אין ספק שימצא מר ממות את התנכר אליו אחיו ומרעיו ומה גם אם טוב הוא מהם אומר בלבו מה פשעי ומה חטאתי כי עניתי מאד ואהיה לבוז לשוים או גרועים ממני על כן לדבר על לבו אמר לא נאוה וכו' לומר ראה והביטה מכה קשה מזו ובארוכתה תעלה ארוכת מחלתך גם אתה והוא כי הלא תראה בני ישראל כלם בנו בכורו ית' בני אל חי גדולים ושרים נתונים נתונים ביד עבדים משלו בהם כי הלא ידעת כי צורם מכרם וה' הסגירם ואין זה רק למען נרחץ נטהר מעון כסילותנו אשר חטאנו בהכנס בנו רוח שטות וכסילות לקבל תענוג העוה"ב בלי מעיק חטא ועון מה שאין כן אם לא היינו גולים והיינו הולכים בחלאת אשמותינו שימנע תענוגי הע"ה ממנו עד ימרק גיהנם ואין קצה ועל זה אמר הן אמת כי לא נאוה לכסיל הוא החוטא שנכנס בו רוח שטות תענוג שעל כן יטהר הוא יתברך כסילתינו פה למען יהיה נאוה אלינו תענוג העוה"ב אך לעומת זה אף כי אין ראוי לעבד המושל בישראל משול בשרים וגדולה מזו היא מאד ומי יכילנה הלא זו קשה מאשר הביאך עונך לשיזלזלוך אחיך ומרעיך בעניותך כי הלא אתה והם שוי הערך וגם לא ימשלו בך אך אלה שרים ביד עבדים ימשלו בם:

יא[עריכה]

אך מה יש לנו להשיב כי הלא לא מחשבותיו יתברך מחשבות בני איש והוא כי הלא שכל אדם וכו' לומר הנה שכל אדם האנושי איזו היא דרך ישרה אשר יראה לו שיהיה טוב יעשה ה' לטהרנו מבלי מסור אותנו ביד עבדים הלא היא בלי ספק האריך אפו מעלינו ואם לא נשוב הלא תהיה תפארת לעומתו יתברך עבור על פשע הנה זה הוא לפי שכל אדם לפי שכלו אמנם טוב מזה ומזה הוא דרך השי"ת לעד כי הלא זה דרכך דרך לא טוב כי גם שיאריך הלא בסוף יגבה דיליה ובבא עת פקודה לא יעביר על פשעים רבים כי לא ותרן הוא יתברך כי תפארתו יהיה כדברך עבור על פשע א' אך לא על רבים:

יב[עריכה]

אמנם דרך ה' הוא נהם ככפיר כו' והוא כי הלא בבחינת אריכות אפים כה יעשה כי זעפו ביסוריו הוא נהם ככפיר הלא הוא כי הנה הכפיר שתים יעשה א' הרעשת קול גדול מבהיל כי הוא אריה בעת בחרותו כי אז כפיר יקרא ואחרי כן יאכל טרף עד כלותו אותו אמנם מב' מדות אלו חצים לה' כי נהם ככפיר זעף המלך הקדוש מלכו של עולם שיעשה הוראת זעף מבהלת לנכות בזעף והרעשה העון וזהו נהם ככפיר וכו' וזה הוא למשול עבד בשרים שהוא דבר מבהיל אך בענין הטרף אדרבה כטל על עשב רצונו כי ינכה ה' גודל הכעס במסור בני מלכים ביד עבד ובזה באיכות הצער בחבורתנו ירפא לנו שתהיה צרתנו רפה ומטיבה כטל מאת ה' עלי עשב כמז"ל על כרביבים עלי עשב שמעדנו הוא יתברך בטל כן יסורין הבאים מאתו יתברך אלינו הן הם תחבושת וצרי ומרפא באמת לעדן אותנו בגן עדנו יתברך ועל כן טוב לנו דרך זה מיסורים זולתם כחלאים ודומיהם פן ישברונו וידכאונו כי אין במה להטיל הכעס כאשר בתת אותנו ביד עבדים שיוטל הכעס במסור אותנו בידו ותקל יד המכה מעלינו ולהמתיק הדבר נשים לב אל דרכו יתברך בהיות העשב קטן הנקרא דשא בזמן החורף ימטיר בזעף כד"א כשעירים עלי דשא ובהיות העשב קשה ועשה קלח בטרם קציר לא ימטיר רק רביבים עלי עשב הוא טל הבא בנחת והוא כי הדשא לרפיונו לא ישבר בזעף אך העשב כי קשה הוא הלא ישבר לכן ירד הטל עליו בנחת כן הוא יתברך מתנהג עמנו במחת פן נשבר כטל על עשב ומעכב מעלינו זעף מטר לכן מונע קושי יסורין ומנכה הקושי בתת אותנו ביד עבד למען הקל באיכות הצרה במקום מות וגיהנם או יהיה שיעור אמרו וכטל על עשב לומר כי לא ככפיר שישאג ובלבו ורצונו לשבר ולאכול את הנטרף אך הוא יתברך כאשר ישאג ויזעף אין הכוונה להנקם חלילה רק רצונו וכונתו הוא להטיב לעדן כטל על עשב וזהו נהם ככפיר וכו' ואז וכטל על עשב הוא רצונו הפנימי ולא להשמיד בלבבו חלילה כמדובר:

(יא) או יאמר ראה נא מה בין דרך ב"ו למלכו של עולם כי הלא שכל אדם כל מה שיכריח שכל האדם אל האדם הוא להאריך אפו כי היא מדה שכלית אך לא יספיק למחול לגמרי ואף על פי כן לא ימיש מהתפאר ולומר בפני העם הנה עברתי על פשע ולא כן הוא רק שהאריך ועודנו מעותד למגבי דיליה וזהו ותפארתו וכו' שעושה מעט ומתפאר שעשה הרבה:

(יב) אך הוא יתברך שהוא מלך המשפט גדלו רחמיו כי גם בעשותו נהם ככפיר שמורה כי להשמיד בלבבו ואז כטל על עשב רצונו וכונתו על דרך כי רגע באפו חיים ברצונו כן גם אתה הדל אם בעיניך תראה שחוק לרעך תהיה אל תתמה על החפץ כי הן כל זה יפעל אל להנאתך ולטובתך כי בזה יופלג נכוי אשמותיך להרבות להיטיב לך:

(יא) ואם ידבר על מלך ב"ו יאמר כי גם כי טוב לגבר להאריך אפו ומה גם לעבור על פשע אך המלך לא יעשה כן למען יראוהו אנשים כי מלך שמחל וכו' וכמעשה דשאול וזה אמר שכל אדם הוא האריך אפו ותפארתו למעלה מהאמור הוא עבור על פשע:

(יב) אך נהם ככפיר צריך שיהיה זעף מלך שיזרוק מרה וינקם ולא ירפה ככפיר על טרפו שלא יתן כפיר קולו בלתי אם לכד ושמא תאמר ובמה יאהב אל העם אם יתנהג ברוגז לזה אמר וכטל וכו' כי כרוגזו על העוברים תגדל רחמנותו על המוכנים לקבל טוב וזהו כטל על עשב שבהיות הכנה וגדל העשב ירד הטל עליו כן תהיה רצונו לטובים לפניו ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים על כרביבים עלי עשב כי כשהעשב גדול גם שאינו צריך מים להצמיחו בא הטל לעדנו כן יותר על צרכם יעדן בני חילו כפי יכלתו:

יג[עריכה]

הנה ב' מיני פורעניות מתרגשות לאדם מדלתי ביתו ופנימה אחד כי יהיה לאיש בן כסיל בדעותיו ומקולקל ברוע מדותיו שנית באשת מדנים יומם ולילה לא תשבות במדיניה אמר כי הן אמת שהוות ומחתות לאביו בן כסיל אך יתיחסו להוות רבות כי יש הפסק בין שבר לשבר ובין קלקול לקלקול שיעות בנו באופן יחשבו לרבות כי לא יהיו עוותיו תכופות בלי הפסק שיחשבו כלם כאחת אך מדיני אשה עם היותם מדינים רבים הם כדלף טורד טיף טיף להדי טיף טיף שלא תתנהו השב רוחו כי כן דרך אשת מדינים שלא תפסיק ממדיניה באופן שהכל כדלף וצרה אחת מתמדת:

או יאמר כי תקנת בן כסיל הוא ליסרה אותו אך בהיות אמו אשת מדינים לא יעזוב את האב ליסרו באופן שאין לו הוה אחת כי אם ב' ואז אין תקומה וזהו הוות ושברונות לאביו בן כסיל בהצטרף לזה ודלף טורד מדיני אשה שתמנע שבטו כדרך נשים רחמניות שיבשלו ילדיהן בהבזות בעליהן בעיניהן בהכות בניהם:

או יאמר משתים רעות הנזכרים בן כסיל ואשת מדינים אל תבכו לבעל האשה ההיא כי תקנתה בצדה כמאמר רבותינו ז"ל שמצוה לגרשה בכו בכה לאב הבן הכסיל וחסר דעת רע המדות כי אין לו תקנה וזהו הוות רבות לאביו באמת בן כסיל הוה בשבתו בביתו והוה בהפרד ממנו כי בכל מקום אשר יעשה הרע יחלל כבוד אביו ויצר לו אך ודלף טורד כו' כלומר כדלף שטורד את בעל הבית ויצא מתוך הבית להשקיט מהדלף כן הם מדיני אשה שיטרד איש מביתו ויניח הכל ויצא ואז ינוח לו:

יד[עריכה]

ושמא תאמר הלא לכתובתה אורש ואצטרך לתת לה את ביתי והוני וחלילה לי לתת את נחלת אבותי לה לזה אמר אל תחוש כי תטרד מהכל כי הלא בית והון איננו רק נחלת אבות ואל תקפיד כי טוב לך תגעל בנחלת אבות מבמתת ה' כי הלא כי תגרש לץ יכין לך ה' אשה משכלת וזהו ומה' אשה משכלת וטוב לך מתנה טובה מידו יתברך מנחלת אבות של בית והון:

או יאמר כי הנה מתת ה' לא תדמה למתנת בן אדם כמאמרם ז"ל על פסוק יברכך ה' וישמרך באופן שתתקיים בידך אמר הנה בית והון תתיחס לנחלת אבות נמשכת מפאת ב"ו ולא תהיה בטוח בקיומם אך ומה' יחשבו בית והון הגזכרים במתת ה' הקיימת בהיות לך אשה משכלת כי בגללה וזכותה יתקיימו בידך:

או יאמר מקושר אל פסוק י"ג הקודם בל יאמר איש הנה הכל תלוי במזל ומי יתן והיה לי בית והון ונחלת אבות ואבטח ברב עשרי לשאול מאת אבי הנערה הטובה במעשיה מכל בנות עירי ולא אבוש כי אביה מהר ימהרנה לי לאשה וידיו תביאינה ובמנחה פני יחלה ושמח בלבו למען ייטב לה לאכול לשבעה ולמכסה שני עם עדנים ואז ינוח לי כי להיותה אשת חיל מבטנה יורישני אל בן חכם ישמח אב ומדינים כבריח ארמון יסגרו ואין פותח כי בשלומה יהיה לי שלום באופן כי ע"י עושר ונכסים אנצלה מבן כסיל וממדיני אשה כי אבחר בכשרה כי דע אפוא כי לא זו הדרך כי הכל בידי שמים לפי מעשיו של איש ואיש כי הנה כאשר הוות ועוותי עונות לאביו אז לו בן כסיל וגם דלף טורד מדיני אשה למרק הפשע ולהתם חטאות:

ולא ישיאך לבך לומר כי הכסף יענה את הכל ולו יעשר ויקום חילך תקח לך אשת חיל ותנצל משתים רעות האמורות כי הלא עם היות לך בית והון נחלת אבות אף על פי כן ומה' אשה משכלת ולא מהעושר ואם לא מה' תהיה ראויה לך לפי מעשיך לא תשליך בה חבל בגורל גם כי תתן מלא ביתך כסף וזהב:

(יג) או יאמר הוות כו' בית כו' הנה שתים רעות מתרגשות לאדם ואשר עיניו בראשו יתקן עד אשר לא יבאו והן היות לו בן כסיל והיות לו מדיני אשה המטילים מארה וכלה בביתו והונו וזהו הוות לאביו בן כסיל הוא החסר דעת מקולקל במדותיו יש לו בו שברונות אך הן לאביו שיצטער בעצמו והב' היא אשר לו אשת מדנים שזולת צערו יכלה ביתו והונו כי כאשר השלום משפיע ברכה כן המדינים יביאו הפכה וזהו ודלף טורד מדיני אשה:

(יד) ומה הוא טורד דלף מדינים בית והון נחלת אבות שימס ביתו והונו וגם כל אשר נחלו אבותיו במארת מדינים לכן לתקון הכל טרם הוליד הבן והוא שלו בביתו ישאל מה' אשה משכלת וינצל מכלן שיוליד בן צדיק ויבורך ביתו וזהו ומה' וכו' כלומר ומה' ישאל איש אשה משכלת ולא יירא מפחד הנזכר:

(יג) או יאמר כי דרך בן כסיל לבזבז ממון אביו והנה יוכפלו שברוניו ליחסם אל הוות לשון רבים אם יהיה לו דלף טורד מדיני אשה:

(יד) והוא אם בית והון שבנו מבזבז הם מהאשה אשר לקח אחרי מות אם הבן ומבזבזם כי אז תחרץ לריב אתו באמרה אליו בית והון אשר לך נחלת אבות כי אנכי מלאתי ביתך ואיה כל אשר הבאתי שבזבז בנך מנחלת אבותי לך ומה' הוא אשר לו אשה משכלת להשכיל כי אין עליו אשמת דבר ודי לו צערו:

טו[עריכה]

עצלה וכו'. הלא הודעתיך שהוות לאביו בן כסיל עתה באתי להשכילך אל תתיאש מליסרה אותו כי תאמר בלבבך שמעוות הוא לא יוכל לתקון ומה גם אם נסית ולא שוה לך אל תתמה על החפץ כי הלא נפשו לא טמאה היא מראשיתה רק שקו לקו נטרדה מקדושתה עד הגדר אשר הוא בו כי הלא אין ספק שאין לך רשע בהחלו לפשוע שלא יהא לבו נוקפו ויתן לב לשוב כי אם שמתעצל אומר בלבו לכל זמן ואיתלה עד זקנה ושיבה ואז אכנע ואותה העצלה תפיל עליו תרדמה וירדם בשכרות הרמיה והרשע עד בלתי הרגישו רעתו ולא ישוב עוד אך עדיין נפשו עגומה כי היא מהיכלי מלך הקדוש ותתאו למטעמותיו יתברך הם צוף דבש מצותיו כי בהן היתה דבקה ברוחניותה בטרם תבא אל העולם הלזה וכאשר בבואה החומר יפריד בינה ובינם היא רעבה מהן ולכן לא יבצר פעם בשנה או בחדש תגבר התעוררותה בראותה אחת ממצות ה' ותקפוץ לשמור מצוה כאשר נראה בחוש לרשעי ארץ כמדובר מרבותינו ז"ל על פסוק לא יבוזו לגנב כי יגנוב כו' כי באות נפשו חוטף מצוה כי היא רעבה וחוטפה באופן כי המבזה אותה בהחפזה לקרבה את לחם אלהיה מחייב את ראשו למלכו של עולם וזה אמר עצלה שמתעצל מלשוב תפול תרדמה להשתקע בשנת אולת רשעו לא שנעקרה כרגע מקדושתה כי הלא קדושה היא כי אם שלאט לה העתיקות מעצלה לתרדמה שתהיה שקועה ברמיה ולכן עדיין נפש רמיה ההיא תרעב ללחם ביתה הם מצותיו יתברך:

טז[עריכה]

ועל כן לא יבצר מראותך אותו לפרקים קופץ לחטוף מצוה ויעשנה ולא תיחסנו למרמה אותך רק שמשבר רעבון מצות שומר מצוה ובה הוא שומר את נפשו אחרי אשר הוטמאה ויחיה אותו ואשר הוא בוזה דרכיו של שומר מצוה באמרו ראו נא מאין ולאין פלוני מלמודי הרע שומר מצוה הוא ימות בעונו על בזותו אותו:

יז[עריכה]

וכי תאמר בלבבך איך אוכיחנו אוי לי אם אכביד עולי ויתפקר יותר אוי לי אם אקל ויפרק עולי ויאבד על כן אמר צא ולמד ממנו יתברך כי הלא מלוה ה' וכו' והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל כי הוא יתברך עם היותו אוהב עניים כי את זה יביט אל עני כו' מצריכם אל העשירים למען זכות אותם כמאמרם על ישב עולם וכו' שאמר דוד שיהו הכל שוים והשיב לו הוא יתברך אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו וכה ענה ר"ע לטורנוסרופוס על שאלתו אם הקב"ה אוהב עמים למה אינו מפרנסם.

והענין אצלי כי גם שבעונם אפס כספם אשר בחר להם בעוני הוא יתברך מביתר יסורין הוא למען יזכו על ידם עשירי עם הפך טורנוסרופוס בדעתו באומרו כי הלא מפרנסם יכעיס את ה' כי הוא החסיר לחמם וזה עובר על רצונו ומכעיסו במה שמפרנסו וזה יאמר אל יעלה על רוחך כי בשנאה הדתו יתברך את העני כי אדרבה מלוה את ה' חונן דל שהוא כמדיר הנאה מבנו ואומר כל הזן אינו מפסיד כי הזן את בנו דרך מתנה חוזר ונוטל מאביו כאלו הלוהו כנודע מדין הגמ' כן הוא ית' עם בנו העני כי הזן אותו כמלוה את אביו שבשמים וזהו מלוה ה' חונן דל וש"ת למה בחר לו יה בעוני שיצטרך אל בן אדם חציר ינתן ילוה את ה' לז"א וגמולו ישלם לו כי האלהים עשה למען יזכה המלוה אותו כדי לשלם לו גמולו שאל"כ מה בצע לו ית' בהלואת בשר ודם ולא יפרנס את הדל וינכה אשמותיו ביסורין זולתם:

עוד יאמר כי הנה במשל שהנחנו שחונן דל ידמה לזן דרך מתנה את בן שהדירו אביו מהנאתו שנמצא כמלוה את אביו והנה אין ספק שזולת ההלואה אשר מלוה את האב גם ראוי לבן לגמול לו חסדו אשר הטיב עמו דרך מתנה שלא על מנת לקבל ממנו וההיקש בזה יאמר הנה מלוה וכו' לומר שתים הנה טובותיו א' שמלוה את ה' שנית שחונן ונותנו במתנה לדל והנה נאמן הוא בעל ההלואה יתברך שישלם לו הלואתו אך גמול אשר גמל לדל חנם איה הוא כי דל הוא לשלם לו גמולו לז"א הנה מלוה ה' חונן דל שקרן הלואתו קיים לו בידו יתברך וזולת פרעון ההלואה שממנו לקונו יתברך גם וגמולו של דל הנזכר שחנן ונתן לו ישלם לו הוא יתברך בעד הדל:

או יאמר בידוע מרז"ל שמותר לתת צדקה כדי שייטיב לו ה' שיחיה בנו וכו' וצדקה תחשב לו וזה יאמר מי שהוא מלוה את ה' שנותן כדי לקבל כמלוה הזה חונן דל יקרא ואל תאמר שאם כן שהוא כהלואה אם יתן לו יותר על ההלואה רבית יקרא ולא יותן לו לזה אמר אין התוספת על מה שמלוה ה' רק וגמולו של הדל שנתן לו חנם שחנן דל ישלם לו יותר על בחינת ההלואה:

יח[עריכה]

יסר וכו'. אחרי הודיע אותנו דרך ה' ליסרה את בנו ויחסיר לחמו על אשר חטא על הנפש לא ימיש מלצוות עליו יטריפוהו לחם חוקו די מחסורו ולא עוד כי אם כמלוה ה' יחשב חונן דל בא שלמה בחכמתו ללמדנו שממנו יתברך נראה וכן נעשה כל אב את בן ירצה להוכיח במישור בל יאמר איש כי יהיה לו בן סורר איננו שומע בקולו מה בצע כי איסרנו וכ"ש דפקר אך אבחר דרכי באחת משתים או לא אגע בו יד כי אבדה תקותו או אכנו מכת מות למען המיתו וימות זכאי ולא ימות חייב כמעשהו יתברך בבן סורר ומורה על כן אמר מאשר הוריתיך דרך ה' המיסר את בנו אשר חטא לו ויחסיר לחמו וימין מקרבת להחזיק טובה את המשביע לאשר הרעיב כי לא יחפוץ המיתו עשה כן גם אתה עשה זאת אפוא המצוע אל תרף ידך ממנו רק יסר בנך כי הלא יש תקוה ולא יסורין ממיתים כי אל המיתו אל תשא נפשך מנגד כי תחטא על הנפש ותחייב את ראשך רק כדרך ה' שמרעיב את העני ומצוה להשביעו פן ימות כי לא יחפוץ במות כו':

יט[עריכה]

ושמא תאמר ומה אעשה אם יתפקר יותר על ידי היסורין לז"א גדל חמה וכו' לומר אם המיסר הוא גדל חמה להכות בחמה שפוכה הלא נושא הוא עונש יתפקר הבן לעשות הרע כי אם עשה זאת תציל בלבד לא יסורי נקמה רק די פוסק להציל אותו ולהפרישו מחטא שבא לעשות או שהחל בו וזהו כי אם תציל וכו' לומר לא תעשה כמעשה גדל חמה כי אם תציל בלבד:

כ[עריכה]

ועוד תוסיף בדברים לדבר אל בנך ולומר שמע עצה וקבל מוסר וכו' לומר איעצך בני ואל תתם דרכיך בכח שוט רק שמע עצה וקבל מוסר מאליך ולא ע"י הכה ופצוע ולא מלבך כי העושה כן לא יחכם באחריתו ואדרבה ינהום על סכלותו כדבר שנאמר ונהמת באחריתך וכו' ואתה לא כן רק שמע עצה וכו' למען תמצא עצמך חכם באחריתך ולא תנהום על סכלותך:

כא[עריכה]

יאמר רבות מחשבות נשארות בלב איש ולא יקומו אל הפועל אך אשר היא מעצת ה' היא מעצמה תקום ותהיה ולפעמים גם בלי עלות על לב:

כב[עריכה]

תאות וכו'. דרך איש רש יתאוה עשות חסד וארשת שפתיו מי יתנני עשיר בארץ אתרפס ברצי כסף מפזר ונותן לאביונים ולא יעשירנו ה' לנסותו כי ידע כי לא יעשה כן וזהו תאות אדם חסדו שיתאוה עשות חסד אמנם וטוב היות והשאר רש מהיותו איש כזב שידבר ולא יקימנה ולכן לא יעשירנו המלך הקדוש:

(כא) ומקושר אל הקודם יאמר רבות מחשבות בלב איש ואשר היא עצת ה' שמהרהר עשות מצוה היא תקום:

(כב) ושמא תאמר הלא תאות אדם עשות חסד ולא תקום ולא יעשיר להקים מחשבתו ולמה ימנענו הוא יתברך מעשות חסד כאשר אהב לזה אמר כי לעומת זה יודע תעלומות ידע כי יכזב ולא יעשה חסד על כן אומר טוב רש אניחנו רש משיהיה איש כזב או תהיה תשובת השאלה הנזכרת בדרך אחרת הנה תאות אדם אשר יתאוה עשות צדקה וחסד היא חסדו ולא הממון שיתן כי מידו יתברך יתננו לו ולכן טוב רש אחר שתאותו לתת שמעלה עליו הקב"ה כעושה כי התאוה הוא החסד מאיש כזב אולי לפעמים לא יעשה מוצא שפתיו אם יעשיר:

כג[עריכה]

דרך העשיר שנגזלה שנתו בעשרו פן גנבים יבאו לו ומה גם בלילה שלא ישכב לבו ויתקצרו חייו מפחד לבבו כי היראה מקצרת ימים אמר כי אשר יראתו יראת ה' אדרבה היא לחיים ולא בלבד אם אין כסף שמורא לא יעלה על ראשו משודדי לילה כי אם גם אם שבע ילין שהוא שבע לעשיר מהון רב אשר איננו מניח לו לישון פן יבא השודד ומה גם בלילה בעת לינה באופן שתכפל מוראו יראת ה' ויראת שודדים על כל זה כדאי היא יראת ה' להגין שגם אם שבע הון ילין בל יפקד רע שלא בלבד יבטח שגם אם יבא השודד וחתר בחשך ביתו שלא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי אם גם אף לא יפקד רע ולא יקרב באהלו:

או יאמר מאמרם ז"ל בבראשית רבה כי כשהצדיק נפטר מן העולם מראין לו מה שמתוקן להם ונפשם שבעה והם ישנים ושם ביארנו בס"ד שהנפש שבעה מהטוב שמראין לה שקנתה במעשיה הטובים ולא תדאג על מה שיבצר ממנה אחר סילוקה ממעשה המצות וגם הגופים יהנו מאיכות האושר ההוא שיותן לו כח לראות בעודו בגוף ונפש כמאמר ספר הזוהר שנתוסף כח באדם בעת ההיא להביט ברוחניות שנאמר תוסף רוחם יגועון ועל ידי הנאת האושר אשר ייטיבו לראות ידבק בם כח קיום מעין הרוחניות הנצחיי ההוא ויהיו כישנים בלתי נפסדים בקבר כנודע כי אין רמה ותולעה שולטת בהם כמאמרם ז"ל וכעובדא דר' אלעזר בר' שמעון ודאחי בר יאשיה ודומיהן וזה אמר והם ישנים וזה יאמר פה יראת ה' לחיים של ע"ה וזה אמר לחיים שמורה על מה שעתיד לחיים וגם בקבר שבע ילין שנפשו שבעה ולא תדאג על צרת הגוף כענין ונפשו עליו תאבל כי הלא בל ירקד רע שיהיה כישן בל יפקד מרמה ותולעה שהוא רע באמת כי יראת ה' תנן בעדו ולא יקשה אמרו ושבע לשון זכר שהוא כאמרו וימת אברהם זקן ושבע שעליו אמרו רז"ל נפשם שבעה גו' כי להיות על ידי כן הם ישנים לאחד יחשבו ועל כן לא חלקם הכתוב לשנים לא באברהם ולא הנה:

כד[עריכה]

ועם כל האושר המעותד הלזה אין שם על לב לירא את ה' ולעבדו יומם ולילה וטמן עצל ידו הפועלת בצלחת הוא כלי מכלי בשול המאכל משל אל השתקע ידו בעסק מאכלות והנאות העולם הזה כתנומות מעשות מעשה המצות על כן יתבשר כי גם אל פיהו לא ישיבנה שזה וזה לא יתקיים בידו כי גם הנאת פיהו וגופו לא יהנה ומה גם הנאת נפשו אשר רפה ידו הימנה:

כה[עריכה]

כנגד ד' בנים דבר שלמה א' לץ מתלוצץ על התורה שונא הלכות תכלית שנאה כי הוא ענין הלץ כמאמר רז"ל ב' שיושבים ואין ביניהם ד"ת הרי זה מושב לצים וא' פתי חפץ בה ולא ידע וא' נבון מבין בה דבר מתוך דבר וא' רשע עז פנים עושה רע בכל עת ואם יוכיחוהו יחרף ויגדף ממוכיחיו לא יחשוך רוק ועל אלה יהיה אדם נדון אומר בלבו את מי אוכיח בדברים ואת מי אכה את הלץ לא יספון לו ואת הפתי לא עליו תלונת העדרו כי פתי הוא ואת הנבון לא יצטרך כי נבון הוא ואת הרשע הלא ישביעני ממרור חרופיו כי הוא מביש ומחפיר ע"כ אמר לשלשתן יש תקוה אך לא את הד' כי הנה לץ תכה כי נכונו ללצים שפטים ולא תוכיח בדברים כי בדברים לא יוסר ואת הפתי לא תכה כי אדרבה עוד יוסיף להטפש בהתוסף נהמת לבו על פתיותו וגם מלין לא יועיל בו אך העמידהו אצל הלץ בהכותך אותו ויתעורר ויערים בצד מה וזהו ופתי יערים אך את הנבון אותו תוכיח בדברים וזהו והוכיח לנבון כי הוכיח יאות לנבון ואמור לו יבין דעת כי גם שיראה לך כי אין לתוכחת צורך בו הלא לא כל מביני דבר מתוך דבר שוים בתבונתם יש יבין מתוך דבר אחד דבר עמוק של דעת נמרץ ויש שמאותו דבר שהבין הראשון מתוכו יבין גם הוא אך לא דבר של דעת כמוהו רק דבר קל האיכות כי לא יעמיק ירחיב כחברו על כן אמר מה שתוכיח לנבון הוא לאמר לו שיבין דעת ולא דברים קלים אשר לא יתיחסו לדעת עצמיי וזהו והוכיח לנבון יבין דעת:

כו[עריכה]

אך הד' רעתו רבה כי זה יספיק לגרום שיבזבז אביו כל נכסיו להבריח ולגרש את אמו שזה ילד לפרוע לה כתובתה וזהו משדד אב לפרוע כתובה שמשדד אותו כדי להבריח אם ומי הוא סבת כל זה שמתיחס למשדד אב וכו' הבן שהוא מביש ועושה רעה ולא יבוש כהתימו לעשות הרע כי עז פנים הוא מאד כי אדרבה הוא מחפיר ויחוש אביו מה שחששו ר"ע וחביריו על בעל עזות שהיה על כן שלח ישלח את האם ואת בנה כי עז הוא שהוא מביש ואם תיסרנו יהיה גם מחפיר:

כז[עריכה]

יתכן יאמר ענין הכתוב אצלנו על פסוק שמעו מוסר וחכמו כו' והוא בל יאחוז צדיק מוסר בלי השערה בל יאמר איש אחזיק בדבר אמת ולא ישנה מפני השלום נמצא על ידי החזיק באמת משלח מדנים או מחזיק במוסר הרחק מן האשה ויראנה טובעת בנהר ולא יצילנה למען החזיק מוסרו נמצא שומע מוסר שעל ידו שוגה מאמרי דעת וזהו חדל בני לשמוע מוסר לשגות על ידו מאמרי דעת רק בשום שכל אל הפכיות כל הבחינות:

ועל דרך זה יאמר שיקרה יתנכל הבא לרמות להתחיל לדבר דבר מוסר וחסידות למען יאמינו דברי רמאותו האחרונים ולא ישיתו לב לחקור עד גלות מצפוני לבו וכענין היאך מעשרין את התבן וזה אמר חדל בני לשמוע מן הבא לפניך אמרי מוסר וחסידות שהוא לשגות אתה מאמרי דעת התורה ופירש ואמר הנה עד בליעל לשיאמנו עדויות כזביו מתחיל בשבח מתחסד לאמר אין כמשפט כי העולם מתקיים על הדין ועל האמת וכל ישעו וכל חפץ למען הטות לב הדיין אליו ובו יאמין לעולם כי פה קדוש כמשבח המשפט לא יכזב וימעט בחקירה וזה יאמר חדל בני לשמוע מהזולת מוסר שתשגה בו מאמרי דעת התורה:

כח[עריכה]

והוא כי הנה עד בליעל למען יאמינו בו יליץ משפט נעשה מליץ אל המשפט לאמר כי אין כמשפט והאמת ושפי רשעים הדובר שקר יבלע וישחית את הפה ההוא האון שידבר כי תייסר את הפה ההוא רעתו כי רע ומר הדבר והנה בראותך אותו מחזיק במוסר שבחו המשפט תמנע מלחקור ונמצאת שוגה מאמרי דעת התורה אשר תצוה מדבר שקר תרחק ואל תשת רשע עד או מאמרי דעת התורה שמצוך בדרישה וחקירה וחקרת ודרשת וכו' כי לא תחקור ומן האמת תתעלם:

או יאמר כי דרך המביא עד בליעל להביא אתו אנשים רשעים כסניפים אל העד באמרם כי כשר הוא ודבריו כנים ואיכה יעשה העד בליעל יתחיל להתחסד ולהעשות מליץ אל המשפט כמדובר ואז פי רשעים כלומר נאם הרשעים ומאמרם הוא יבלע און כלומר הנה העד הלז יבלע וישחית האון כי בה יתן דופי כי יליץ משפט כלומר וזה יורה כי האמת אתו כי איננו איש און כי אדרבה יבלענה לכן הוה זהיר לחקור את הדין ולא תפתך לשון ערומים:

כט[עריכה]

יאמר ענין מאמר הרמב"ם ז"ל פ"ב דגירושין דגט מעושה בישראל כדין כשר שמכים אותו עד שיאמר רוצה אני ולא נאמר שמתוך המכות מודה ואנוס הוא שאין הדבר כן כי הלא כל איש ישראל רוצה בקיום תורה ומצות וזה שהיה ממאן יצרו וחומרו הוא שמאנו וכשהוכה ותשש יצרו ואמר רוצה אני הרי עושה ברצונו.

ונבא אל הענין והוא כי הנה הלץ הוא בעל שכל ואין רעתו רק העדר תורה אמר שאם לץ תכה וישוב מדרכו הרעה הנה טוב מאד ונכון כי בעיני שכלו יראה כי רע עליו מעשה הרעה וישוב בכל לבו אך הכסיל והחל רוח שטות לפעמו גם כי בשבט תכה ופצוע עד הכות כסיל מאה לא ישוב באמת כי מחמת המכות יאמר רוצה אני ולא מלבו ואם כן מה יועילו המכות עד יאמר רוצה אני לזה אמר דע אפוא כי כאשר נכונו ללצים שפטים כן מהלומות נכונו לגו כסילים וביאר הטעם באמרו לגו כלומר את הגו הוא החומר והיצר תכה ולא את עצמו כמאמר הרמב"ם ז"ל:

או יאמר כי יש ב' סוגי רשעים א' הנקראים לצים ב' הנקראים כסילים שנכנס בהם רוח שטות וכסילות לעשות מצות אשר לוז תעשינה אמר כי הנה הכת האחד נכונו למו שני שפטים משפט לגוף בעוה"ז שיסורין באין עליהם כד"א אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם ובעה"ב שנדונים ואינם רואים פני שכינה כנודע אך הכת הב' לא נכונו לו שפטים בעצם רק מהלומות לגו שהוא צרות לגוף בעה"ז כי ע"י יסורין אפשר ישובו מדרכם ולא ידונו בגיהנם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.