אלשיך/משלי/ד

אלשיך משלי ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחר שהזהירנו בלמוד התורה ואשר על ידה נהיה מודרכים בדרכי מישרים כאשר החל בא' מהנה אל תמנע טוב וכו' הוא ואהבת לרעך כמוך והמשיך המורם ממנה כיוצא בה כמה מוסרים מסתעפים ממנה והן אמת כי לא יבצר מחכמי לב מביני מדע להמציא מרוח מבינתם המצאות מוסר השכל והיה מקום יאמר איש גם כי נמוסי הדת וחקותיה למעלה משכל אדם הם אכן במוסרים והדרכות גם אנכי אחזה לי אם חכם לבי ברום מבינתי תוכחות מוסר להוכיח במישור מבלעדי מוסרי התורה על כן אמר שמעו בנים וכו' אומרת רוח הקדש הלא ראיתם אשר עשה שלמה כי מא' ממוסרי אבינו שבשמים והוא ואהבת לרעך כמוך הבין מתוכה וחדש כמה מסתעפים ממנו כיוצא בו לכן ממנו תראו וכן תעשו שמעו מוסר אב בתורה והקשיבו מורם ממנו אשר הרים שלמה ברוח קדשו ובינתו לדעת בינה שהוא לדעת איזה דרך תתבוננו בה בינה כי כן תרימו גם אתם מורם ממוסרי התורה כיוצא בה ולא תמושו ממוסר אב ולא תמציאו מדעתכם דבר בלעדה:

ב

ואל יעלה על רוחך שעל פי התורה ימעטו מוסרי השכל אשר ממנה נקח ונלמוד מה שאין כן כאשר גם מלבי ארבה להוסיף מבלי הוציא מתוך אמריה כי הלא לקח טוב כלומר לקוח ולמוד ליקח ממנו למודים נתתי לכם לכן תורתי אל תעזובו להוציא מלבבכם לבדו וזהו קוראו את התורה לקח או יאמר אל יעלה על לבך לומר למה יקפיד הוא יתברך על תורתו אשר נתן לנו המלובשת ומוגשמת אצלנו הלא הבחינה הסודיית אשר לה היא העיקר אצלו יתברך אך בדרך הזה מה לו אם כל תבונותינו יהיו ממנה או מרוח מבינתנו עם היות הבחינה הזאת בלתי מתייחסת אליו וגם היא כמלבוש בלבד אל תוכיות סודה על כן אמר כי לקח טוב וכו' כלו' גם הנלקח ונתפס ביד אשר נתתי לכם שהגשמתיה ככם לשתלמדוה ולא יעצרכם הגשם הלא טוב הוא ולא יעלה על רוחכם כי אחר שנתתי והלבשתיה סלקתי ידי הימנה להיותה מלובשת כי קדוש אני ואהיה ככל נותן מתנה שמסלק הנותן ידו הימנה כי גם שנתתי לכם עדיין תורתי היא לכן אל תעזבוה וזהו תורתי אל תעזובו והוא כי גם בזה דבק הסוד והרוחני כשלהבת הבלתי ממשיית הדבקה בגחלת:

או יאמר כי הנה בשמות רבה ארז"ל על לקחת מתנות באדם שהתורה היא מקח ולא בחנם וזהו לקחת יכול שאתה צריך ליתן דמים ת"ל מתנות וביארנו שם שלא ינכה ה' מזכיותיך בדמי התורה אשר זיכך השי"ת לתת לך כי אם כמתנה.

וזה יאמר פה אל תקל בעיניך מעלת תורתי להדבק בה כי הלא לקח טוב כלומר דבר הנלקח וטוב גם אם היה נלקח בעצם הוא טוב ותראו שנתתי לכם כלומר מתנת חנם בלי נכוי אל תזלזל בה על תתי אותה חנם להקטין ערכה כי הלא תורתי היא מתייחסת אלי לכן אל תעזובו לבלתי הבין שלא מתוך אמריה:

ג

מי לא ידע כי בן היה לאביו ומה בצע כי נדע שהיה רך ויחיד לפני אמו ויתכן במה שידענו כי התלמיד יקרא בן מצד הנפש שיאמר בן הייתי לאבי שזולת היותו אבי מצד החומר גם הייתי לו בן שנית מצד הנפש תלמיד אליו או יאמר בן לאבי כלומר מתדמה אליו בחכמה כענין מה ברי שכתבנו למעלה בראש הספר שארז"ל שאמרה בת שבע אוי לי שיאמרו שאתה ברי כלומר דומה לי ולא לאביך ושמא תאמר הלא נער בן י"ב שנה היית במות אביך איך היית איש כערכו ומה גם שהיית יחיד לאמך והגעגועין ממעטין בחכמה לז"א אם הייתי רך בשנים ויחיד לגעגועין היה לפני אמי שלא היה לה זולתי אך לפני אבי לא הייתי כרך ולא כיחיד כי רבים אשר אתו רק כבן בין הבנים וזה ג"כ אפשר ירמוז באמרו כי בן גדול הנקרא בן הייתי לאבי עם היותי רך בשנים ואם הייתי רך ויחיד היה לפני אמי:

ד

ובהיותי תלמידו או איש כערכו ויורני ויאמר לי יתמך וכו' לומר עם היותך חכם ונבון אל ישיאך לבך לדבר ולומר הלא הוריתני לא אסור מן הדבר אשר יגידו לי ואקשיב לדעת בינה ואבינה מתוך התורה עד אשר יורוני בה רבותי ולא אמשך אחר רוח מבינתי והלא כמה פעמים אני שומע ממורי סברות מקובלות מרבם ובלתי מתקבלות לפי שכלי והלא טוב טוב אגעל בהם ואבחר דרכי וכענין סברת מואבי ולא מואבית עמוני ולא עמונית שהיתה קבלה ביד אבנר והיה דוחה אותה דואג בסברות מתקבלות לפי שכלו אך לא זה הדרך ישכון אור האמת רק נעשה כמעשה יתרא הישמעאלי שתגר חרבו כישמעאל ואמר כך מקובלני מבית דיני של שמואל ומי שלא יקבל ידקר בחרב הזה כי הקבלה לא תמוט ועלינו מוטל חובת בקש טעם אליה ולא לדחותה חלילה כי לא יבצר טעם כאשר אז עמדו לא ענו עוד ואח"כ הלכו אל שמואל הרמתה והודיעם טעם הדבר כי ואשר שכר עליך נאמר אאנשים דדרכן לשכור ולא נשים כדאיתא במדרש חזית והן זאת עצת שלמה בחכמתו אל תחזיק בסברתך אם חכם לבך ותראה סברת הקבלה דחוקה כי הלא בן הייתי לאבי מתדמה אליו בחכמה ויורני הוראות חכמה ויאמר לי כלל גדול והוא יתמוך דברי לבך כלומר אם בדבר הקבלה אשר הוריתיך תמצא דוחק אל תדחם רק אדרבה עיין בה ברוחב לבך ותמוך את דברי וחזקם וזהו שלא אמר יתמוכו אם היה חוזר אל הדברים שיתמכו את הלב אך אדרבה אמר כי יתמוך דברי ויחזקם לבך כי על כל פנים הקבלה אמת ונתן טעם ואמר שמור מצותי וחיה כלומר שע"י שומרך מצותי המיוחדים תחיה ולא על מצות והדרכות זולתם מלבך כי החיים האמתיים דבקים במצות התורה או בנוסף על פי דרכה ולא במשולל ממנה:

ה

ושמא תאמר איה אפוא רוחב לב לבלתי הטות מכונת התורה האלהית גם בחשבו שעל פיה ישק וילמוד ומי לנו גדול משלמה עצמו שחשב להבין דבר מתוך דבר ה' באמרו ולא יסור לבבו והוציא מתוך זה הא אשר לא יסור כמוני מותר לו וטעה עכ"א עוד הורני אבי ויאמר לי קנה חכמה וכו' והענין עשה זאת אפוא ופליאה שגיאה ממך והוא קנה חכמה כלומר בלמדך החכמה מרבך אל תהיה כמצות אנשים מלומדה רק בקנין שקוע בעצם לבל ימוט.

שנית קנה מרבך ג"כ בינה שילמדך איך תבין דבר מתוך דבר בכללים אמתיים ושרשים מושרשי' בשרשי ועיקרי הדת שלא תאמר אקנה חכמה ואח"כ מה בצע כי איגע לקנות ממנו בעצם דרכי בינה הלא אנכי אחזה לי ואבין לאשורי רק קנה בינה בעצם ומה שאמרתי קנה חכמה בקנין הוא כדי שאל תשכח ומה שאמר קנה בינה הוא שע"י כן אל תט מאמרי פי בל יקרך כחושב שמבין דבר מתוך דבר ואדרבה הוא מטה מהאמירה המפורשת בתורה וזהו ואל תט מאמרי פי והוא כאשר קרה לשלמה כמדובר:

ו

אל תעזבה וכו'. יאמר ראה נא מה בין תורה להון ועושר זהב ורב פנינים כי הלא העושר אם לא תעזבנו רק יהיה תמיד עמך אין צריך לומר שלא ישמרך רק אתה נצב עליו לשמרו כי אם אדרבה למענו יתקפוך סביב בלהות פן יבא השודד עליך בסיבת היותו עמך ולא עזבתו אך עדיין אפשר שאם תמאסהו בבא השודד ותשליכני מאתך תהיה לך נפשך לשלל כי יתן השודד בכיס עינו אך אם תאהבנו בעצם ולא תרפנו הלא אהבתך אותו תהרגך כי תסתכן למענו אך התורה היא העושר האמתי היא הפכו כי אם לא תעשה רק העדר עזיבה אין צריך לומר שלא תצטרך לשמרה ולשמור עצמך למענה כי אם אדרבה היא תשמרך ואם תאהבנה אשר בזהב היה גורם לך סכנה התורה אדרבה תנצרכה שהוא גדר גדול משמירה שהיא כיושבת תמיד בעינים פקוחות כד"א לילה ויום אצרנה:

ז

הנה צויתיך ב' דברים א' קנה חכמה קנה בינה וכו' שלא תלמדם ברפיון כי אם תחזיק עד יושקעו בך בקנין עצמי ב' שגם אחרי כן אל תעזבה וכו'. והנה על הא' הלא אפשר תאמר בלבבך הלא התורה ארוכה מארץ מדה ומי יכילנה לקחת כולה בקנין עצמיי ולא תתמוטט ממנו בסבת רבויה כי רבה היא מאד ועל הב' יקשה לאיש היתכן כל היעוד לא יהיה רק שמירה ונצירה מהיזק ולא הטבה קנינית על כן על הא' אמר ראשית חכמה וכו' לומר שית ב' עצות אלה בנפשך ותקנה חכמה בקנין עצמיי בל תמוט א' ראשית חכמה קנה חכמה והוא מז"ל פ' כיצד מעברין על פסוק וקובץ על יד ירבה שלא יעשה האדם הלכות חבילות חבילות אלא שלא ילמד הלכה שניה עד יחזור ראשונה פעמים רבות וזהו ראשית חכמה קנה חכמה בל תאמר ארבה לשמוע שיעור רב ואז על הכל אשיב ידי עד יכונו יחדו בפי ובלבבי כי הלא נבול תבול כי לא יוכל להתקיים הכל ביחד כי רב הוא אך עשה זאת אפוא כתבנית אשר הראה משה מפי הגבורה פסקי פסקי ליתן ריוח ולחזור עד יוקבע כל הלכה בעצם בשכלו וזהו ראשית חכמה אשר תתחיל לקבל ממורך קנה חכמה כלומר קנה אותו הראשית בקנין עצמיי ואל תיחל עד תפליג הרבה וע"ד זה קו לקו וזאת שנית תעשה כי בקבלך דברי החכמה מרבך אל תאמר למה לי כעת לחקור דבר לעמוד על תכונת וטעם כל דבר ודבר אך אקבל קבלתי כאשר היא ואחרי כן אתבונן בה בינה לעמוד על טעמי הדברים או אשאלה ממורי מה בפיהם אל תעשה כן רק בכל קנינך אף בקנותך החכמה בכל פסקי למודך קנה עם החכמה בינה שתשאל ממוריך טעם כל דבר חכמה ואשר הבינו בדבר ההוא דבר מתוך דבר לפי טוב טעמו של דבר באופן כי ביום קנותך חכמה ממלמדך תקנה בינתו אשר יבין בו לפי טעמו ובדבר הזה יושקע כל דבר חכמה ובינה בלבך ע"י המתקת טעמו באופן שלא תמוש ותשכח בנקלה ממך לא החכמה ולא הבינה בהיותה סמוכה אל למוד החכמה מה שאין כן בלמדך תחלה החכמה כולה אשר למדו מוריך מרבם ואח"כ כל מה שהבין מתוך כל דבר מהחכמה שלא תוכל לקיימה:

ח

הנה הפסוק הקודם נאמר לעומת אמרו קנה חכמה וכו' וזה נגד אמרו אל תעזבה וכו' לומר הלא כתבתי לך שאם לא תעזבה תשמרך כו' ולא יעדתי הטבה גבוליית והוא כי הכל לפי הערכים כי ע"י העדר עזיבה תשמרך ועל אהבה לחזור בה תמיד באהבה תעדיף לנצורך שהוא גדול משמירה אך סלסלה הגדול מכלם ואז תרוממך במעלה רמה וכן תכבדך כי תחבקנה והוא כי ארז"ל לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה עד דשמעו לאמתיה דר' דהות קאמרה לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך ולמדו שהוא יפוי סלסול כמיפה ומסדר שערותיו בל יהיו קצתם ארוכים וקצתם קצרים רק כעדר הקצובות מעשה מקשה ערוכות תלתלים ונמשל בתורה הוא כי החפץ לזכור תמיד כל התורה בל תמוט מזכירתו אחר למוד כל קבלתו ושיוכל לחזור הכל א' לשלשים יום או פעמים יסלסל אותה בכללים נאים וקצרים וסדרים נאותים וסימנים מתקבלים באופן תהיה תורת ה' ככלה נאה וחסודה נגד עיניו כאשר הזהירו רז"ל להסדיר סימנים לתורה בפ' כיצד מעברין על פסוק הציבי לך ציונים אמר סלסלה כענין הנזכר ואז היא תרוממך שלא בלבד תנצרכה מהיזק כי אם גם תרוממך אחרי אשר תחשיבנה לנאותה וזה יהיה לך בסדרך הכללים והסלסולים הנזכר אך אם אחר הסלסול תחבקנה והוא כדרך המחבק לבנו אשר יכניסנו מסובב מזרועותיו כן אחד הכללים אשר סדרת נאים וקצרים תתמיד תורה עד גדר תסבב את כל התורה ותקיפנה נגד פניך ועיניך כמחבק הזה המסבב את אשר יחבק בין זרועיו ונגד עיניו אז אין צריך לומר שתרוממך כי אם גם תכבדך יותר על הרוממות:

ט

ומה יהיה הכבוד הוא שתתן לראשך לוית חן וכו' והוא שלא תהיה לוית המלאכי השרת אשר ילווך לצורך הגנה מצרה רק לוית של חן וכבוד בלבד ומה גם אם יכוין אל מה שמלאכי השרת מכריזין לפניו פנו מקום אל דיוקנו של מלך מפני שאין האויר פנוי כי הלא להגן לא תצטרך כי זולת הלוייה עטרת תפארת התורה עצמה הבלתי נפרדת מאתו יתברך תמגנך וכמאמרם בס' הזוהר כי השלם בתכלית אין לו צורך שמירת מלאכים כי עטרת מלכו של עולם משמרו והוצרכו לתת טעם אל מלאכים שהיו עם יעקב שלא נאמר רק להודיע שהיתה שכינה עמו כי במקום שהמרכבה מצויה שם הוא יתברך והוא המציל כמאמרנו על פסוק חונה מלאך וכו':

(ח) או יאמר סלסלה כו' לומר הנה התורה לא דרך נשים לה כי כמה אשר ישת עליו בעל האשה כל ישעו וכל חפץ ליפותה ולסלסלה תמעט בחשיבותו וכעובדא דתתייפי חנה אך התורה סלסלה ותרוממך ושמא תאמר הלא כמה עשו כן ולא נתרוממו בעולם לז"א תכבדך וכו' לומר הן אמת שהרוממות ישנו בו מכח איכות העליון ומה שלא תראה יכובד פה הנה עקר הכבוד הוא בעה"ב וזהו תכבדך כי תחבקנה הוא בהיותך אז משולל גשמות כמוה ותתחבר לה כמחבקים כי אז עיקר וסוף הכבוד לבא כד"א כבוד חכמים ינחלו שהוא אז נחלה כמשמעה בלתי נפסקת או תכבדך כי תחבקנה פה שתקדש עצמך כל כך על ידה עד שכמעט תהיה משולל עכירות כענין אשר קדשנו במצותיו כי התורה והמצוה מקדשים החומר למפליג בם בקדושה נמרצת ואז תקרא מחבק אותה ומדבקה בך ואז תכבדך גם פה:

(ט) ואז תתן לראשך לוית חן בלי נכוי שכר רק בתורת חן וגם תהי לך עטרת תפארת תמגנך הפך דרך המלך אשר ילווהו שומרים לראשו כי אם תהיה על ראשו עטרת זהב גדולה אשר בו יתפאר תגדל צורך השמירה יותר על צורך שמירת ראש המלך כי יחמדוה ביותר אך התורה אלהית תהיה לך לעטרת תפארת ואצ"ל שלא תצטרך לשמרה כ"א אדרבה היא תמגנך ותשמרך:

י

הנח שמוע ישמע איש בקול אביו או קול רבו תחת א' משלש או למה שהוא אביו או רבו וחייב לשמוע בקולו או על איכות מאמריו אשר המה אמרי טוב טעם ודעת מבלי השקפת היותו אביו או רבו ג' על הטוב והעושר המושג לו בהן והנה השומע בקול אביו שבשמים מפאת ב' בחינות הראשונות יישר ויכשר בעיני האלהים אך לא על השלישית כי יהיה עובד אלהים ע"מ לקבל פרס אך דרך ישרה שיבור לו האדם היא לשרתו ולשמוע בקולו מב' בחינות הראשונות ועל האושר הנמשך ישען באלהיו כי שכרו אתו ותהי משכרתו שלמה אך לא ישרתהו על מנת כך כי אם יבטח בשם ה' ירבה לו שכר טוב בעמלו והן אלה דברי שלמה פה שמע בני כלומר שמע מהבחינה הא' להיותך בני כי ה' אלהינו הוא אבינו וגם על הבחינה הב' וזהו וקח אמרי שהוא מפאת עצמן כי רבי האיכות המה וזהו אמרו לשון קיחה לומר שהם אמרי קיחה ותפיסה עצמית לחכמי לב וזהו ג"כ אומר אמרי כלומר מתייחסים לי שרב איכותם עד אין תכלית אך על הבחינה הג' אל תכוין מלאכתך עליה כי ע"י שתי אלה מאליהן ירבו לך שנות חיים וזהו וירבו לך וכו' שמהקודם ימשך שוירבו כו' מבלי עשותך בגללו.

או יאמר הנודע מרז"ל כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ומאז קובע לו שכר כד"א למן היום אשר נתת לבך להבין ולהתענות כו' וזהו שמע בני ואחרי שומעך קח אמרי שהוא קבלה וקיחה לעשות ומאז אמרי ירבו לך שנות חיים טרם עשותך בפועל:

יא

בדרך וכו' עתה החל להגיד אמריו אשר עליהם יצוה והיא עצה כוללת על כל אשר דבר עד כה והוא כי הנה השם פניו אל ענין פרשיות הקודמות ומה גם על הדרך אשר בארנום בס"ד הלא הוא יראה דרך המלך שלמה ברוח קדשו מורה דרך ישר ונעים לדעת חכמת התורה ומתוך הדרך ההוא יכניסהו ידריכהו במעגלים ונתיבות מוסר השכל מסתעפים מדרך החכמה כמבואר מהמשך הפסוקים שמבני אם תקח אמרי והלאה וז"א בדרך חכמה הוריתיך וגם על ידה הדרכתיך במעגלי יושר המוסר אשר תתנהג בם:

יב

ואתה עתה ברוך ה' שמע בקולי ואשכילך בינה והוא אל יעלה על רוחך כי אחרי הודיעי אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך לבלתי הכשל גם כי תרף ידך מעט מהחכמה ומוסר או גם בהחזיק בהם אם תתחבר לרשע תבטח בך לבלתי למוד ממנו כי דע אפוא כי לא כן הוא כי הן אמת שעל ידי דרך חכמה שהוריתיך ומעגלי יושר מוסרי שהדרכתיך בלכתך לא יצר צעדך וכו' לומר שבלכתך בדרך החכמה ומעגלי המוסר לאט כגדר הליכה מסתכל קו לקו לאטך שלא יקרך חטא או עון אין צריך לומר שלא תכשל בחטא כי אם גם לא יצר צעדך כלומר אפי' צעדיך המתיחסים אליך מצעדי משאך ומתנך אשר דרכו של עולם שהתורה דוחקת בצד מה הצלחות הממון שעל ידי התורה ימעט בעסק ותדחוק צעדי הצלחה כענין מניעת נשך ומרבית רב הריוח וכיוצא במציאיות אלה אם אתה ההולך לאט בדרכים הנזכר להשמר לא יצר צעדך שהוא יתברך ירחיב לך דרכי ההצלחות מרווחות בל יציק לצעדך שום מעיק ואם בלכתך בדרך הנזכר ובמעגלי יושר המוסר לא תלך לאטך להזהר והשמר בעצם רק תרוץ ולא לאט עמה גם שיצר צעדך לפחות לא תכשל בחטא או עון אשר יצילך היותך דבק בהן:

יג

אך בזאת שהחזק במוסר שבמעגלי היושר אל תרף וגם בדרך החכמה הנזכר נצרה כי היא חייך:

יד

ועוד שנית שאל תבטח בעצמך גם בהחזיקך בחכמה ומוסר ללכת בארח רשעים כי דע אפוא שלא יסכון לך כל זה אם לא תמנע רגלך מארח רשעים כי הלא יכשילוך ויוכלו לך ולא בלבד לכתך בעצתם או שבת אתם כי אם אף מליכנס בדרך אשר המה בו תשמר וזהו בארח רשעים אל תבא שהם הרשעים במה שבינם למקום ובדרכם אסרתי לך אפי' ביאה מה אך בדרך רעים הם הרעים לבריות אל תאשר כי גם שבביאה קלה לא יספיק ולהכשילך לפחות לא תטייל אפילו אתה לבדך שם וזהו ואל תאשר בדרך רעים:

טו

אמנם הצד השוה שבשני הדרכים הוא פרעהו אל תעבר כי אף בדרך רעים אם תצטרך לעשות קפנדריא לפלש רוחב הדרך מעבר אל עבר לקצר הלוכך אל מחוז חפצך כי ירחק ממך אם תלך על צד אורך הדרך חוצה לה עד תומה ותסבב מעל ראש הדרך אל צדה האחר אל מקום החפץ דרך סבוב ותלאה אל תשית לב אל יגיעך ופרעהו ובטלהו כאילו לא היה שם הדרך ההוא מעולם ולא תעבור בו אל מחוז חפצך כי אם תטה אשורך מני הדרך מחוצה לו לארכו עד סופו ותסבב מעל רוחב סופה אל מחוז חפצך וזהו שטה מעליו שהוא מעל ראש הדרך ועבור משם ולא בדרך הרע עצמו והטעם כי לא ישנו כו' כאשר יבא:

טז

אמר הלא ראית כי רבה היא האזהרה אשר הזהרתיך מלעבור בדרך רעים אל תתמה על החפץ כי הלא שתים הנה תשוקותם א' להרע לזולת למען יהי למלא בטנם.

שנית להחטיא את כל הקרב הקרב אליהם ורבה היא אליהם הב' מהא' באופן כי לא' מב' רעות תתעתד או להרע את גופך שישללו שללך ויבוזו בזך או שיכשילוך ויחטיאו את נפשך וזו קשה מן הא' כי עד נפש תגיע והיא העצומה שבתשוקותיהן וזהו כי לא ישנו אם לא ירעו את הזולת בגופו או ממונו ולזה תתעתד יעשו גם לך אך אין זה רק דרך בחירה שלא ישנו אך על הב' והיא להכשילך ולהחטיאך להזיק נפשך גדולה תשוקה זו אצלם כי אצ"ל שלא ישנו דרך בחיריי כי אם גם תהיה שנתם נעקרת כגזולה מהם אם לא יכשילו ויחטיאו למתקרבים אליהם והוא כי דרך איש הישראלי המרשיע ואין אתו רעים להתרועע או המה מתי מספר ידאג ויצר לו מאד ויהיה לו לב רגז כי גם בעיניו ימאס על כן לא ינום ולא יישן עד יכשיל ויחטיא רבים ואז ינוח לו וערבה שנתו כי יראה שרבים כמוהו בעלי מלאכתו ואז יוסיף על חטאיו פשעים וזדונות ולא יבוש למען שורריו כי רבים אשר אתו על כן נגזלה שנתם אם לא יכשילו את הזולת:

או יאמר אל תעבור בדרך רעים פן יכשילוך כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו את זולתם יתחברו גם הם עמהם למען הרבות חמס ושוד עד מאד שאינו דומה מועטים העושים את העבירה למרובים שאם ה' יגנבו ויבוזו מנה ששה הלא יגנבו מאתים כי כרבים כן ירבו לשלוח יד:

יז

ושמא תאמר למה אייחס לגזל שינה כשלא יכשילו הלא הוא כי לחמו לחם וכו' והוא כי אם עד כה טרם הכשילם את הזולת לא יספיק כי אם על הלחם לבדו ולא לחמו רק לחם רשע כי מעט אשר יגזלו עד שיעור לחם אונים להם עתה על ידי שיכשילו את זולתם יגזלו עמהם גם יין חמסים ישתו כי לא על הלחם לבדו יחמסו כי אם גם יוציאו לחם ויין משא"כ במתי מעט כמו שנאמר אך ברוב עם לא ישאירו עוללות ולכן עתה ירוו מיין חמסים לשובע המפיל שנה ותערב שנתם ובהעדר חברה יראה להם כאלו נגזלה שנתם הוא היין המפיל שנה בעיניהם אם לא יכשילו את הזולת המספקים צורך יינס בחברתם וזהו לחמו לשון עבר וישתו לשון עתיד:

או יאמר כי לחמו וכו' אולי תאמר האם בער אנכי מאיש כי אתפתה לעשות כמעשיהם אך ירא אני פן תתפתה כי הלא תראה בעיניך כי לחמו וכו' והוא כי דרכו יתברך עם משרתיו עושי רצונו לשמור להם הבטחתו אל עולם שכלו טוב כי היום לעשותם וכו' אמנם השטן המחטיא השט בארץ ומתהלך בה להדריך את בני אדם בדרך חטאים הלא הוא יורה לפניהם שכר עבירה נגד פניהם באמור אליהם הלא בגזל ועולה תמלאו בתוכם טוב ובאיסורי ביאה תתענגו באהבים בעת ובעונה וההיקש בזה וגם המה יראו נגד פניהם דרך רשעים צלחה וצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ואזי למראה עיניהם ישפטו ויפתה לבם וזה אמר כי לחמו וכו' לומר ירא אני פן תכשל כי הלא עיניך הרואות כי על ידי רשעתם קרובה הנאתם כי אכלו מיד בהרעותם לחם רשעתם ויין חמסים אשר חמסו מיד ישתו ואין מכלים וע"כ אירא ישיאך לבך להתפתות אחריהם:

יח

הלא אמרת כי הרשעים לחמו לחם רשע כי דרכם צלחה והלא תאמר על זאת יתחמץ לבבי מדוע דרך רשעה צלחה והצדיקים אשר אמרת עליהם שלא יצר צעדו אראנו בארח צר כי דחיקא להו שעתא על כן בא לתת טוב טעם ואמר וארח צדיקים והוא ענין מז"ל באלה הדברים רבה שדרך צדיקים נמשל לדרך צר ואפל בראשיתו ואחריתו רחב וטוב ודרך רשעים רחב בראשיתו ורע בסופו וזה יאמר וארח צדיקים כלומר שהוא דרך צר הנקרא ארח הוא להם לאור עולם כאור נוגע שהתחלתו מעוטה והולכת וגדלה כן הארח צר אשר לצדיקים מטיב להם שעל ידי כן הוא הולך ואור עד נכון היום הבא כאמרם ז"ל כי דרך מדת יסורין היא המביאה את האדם לחיי העולם הבא כאשר ביארנו יפה בב"ר בס"ד:

יט

אמנם דרך הרחב אשר לרשעים בהצלחתם לא לטובתם היא כי ודרך רשעים כאפלה עצמה אשר לא תלך ואור כי אין האור בא עד שהיא תסתלק כי יאור ולא ממנה וכאשר העומד באפלה תהיה לו האפלה סיבה לבל ידע במה יכשל בדרך אשר ילך בו כן הוא הצלחת הרשעים היא תאטם עיניהם מראות במה יכשלו והרעה אשר תמצאנו בדרך הרע ההוא כי יין הצלחתו ישכירהו ויאשם עיני שכלו מלהתבונן באחריתו ולא ישוב ובכן אל יקנא לבך בחטאים:

כ

הנה ארז"ל על פ' שמעו ותחי נפשכם כי בבא לפני רופא איש נגוע מוכה מכף רגל ועד ראש יניח רטיה על כל מכה ומכה שהביא הב"ה על כל א' מאבריו אך לא ירפאנו כילו בשומו רטיה א' בא' מהם אמנם אלהי עולם ה' רופא כל תחלואינו אשר החלונו עונותינו בכל א' מאברינו אשר חטאנו לו בהם בצוותו עלינו נשימה רטיה באזננו הלא היא לשמוע את דברי התורה ומוסר כי שמוע מזבח טוב כי בה נשמור ונעשה כדבר שנאמר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם שביארנו במקומו לתת טוב טעם אל וא"ו של ושמר ה' שהוא כתוספת על הבטחה או הטבה והיא הראשונה אך הוא כי עקב השמיעה ימשך לנו מאתו יתברך שנשמור ונעשה ע"ד שכר מצוה מצוה נוסף על זה ושמר ה' אלהיך וכו' נמצאת שמיעת האזן מעלה ארוכה ומרטא לכל כללות האדם וארז"ל הה"ד שמעו ותחי נפשכם שע"י השמיעה ישמר מהחטא ויקיים המצות ויקנה חיי הנפש ואושר גם לגוף כענין סוף הפסוק ההוא כי התורה היא חיינו ומרפא לכל תחלואינו מצלת אותנו מן החטא ותקרבנו לידי זכות ואין זה רק בהיות אזנינו קשובות לשמוע תורה ועל קוטב זה יסובבו כתובים אלו וזה החלם בני לדברי הקשיבה וכו' כאלו הוא יתברך או זאת התורה אמריה תאמר בני במה שאתה בני אהובי לדברי הקשיבה וכו' והוא כי התורה תתחלק לב' חלקים א' תוכחות מוסר ודברים קשים כגידים המתיחסים אל דבור כד"א דבר האיש וכו' אתנו קשות ויש דברי דודים הנאמרים באמת באהבה רבה כאשר ידבר אב את בן ירצה ועליהם יאמר לשון אמירה וחבה ועל ב' החלוקות אמר על הא' לדברי הקשיבה ועל הב' לאמרי וכו' והוא כי דרך גבר שיערבו לו לשמוע דברי חבה כי נעמו בעיניו מתוכחות מוסר וכן לא יעשה כאשר יוכיחנו אביו כי לא יבצר מהיות תוכחת האב מגולה מפאת אהבה מסותרת לטוב לו ובן חכם יערבו לו מדברי דודים כי התוכחת הוא צרי לנפש ומרפא לעצם כי אז יכנע וישוב עד ה' ובדברי דודים אולי יגבה לבו ואשר לא טוב יעשה וז"א בני כלומר מה שאתה בני לדברי של קושי הקשיבה וגם תבחר ותקרב כמשמעות הקשבה שהיא מקרוב וגם כוללות הב' אזנים כי מזה תעשה עקר כי אז יכנע לבבך והיית קרוב אלי אך לאמרי של חבה הט אזנך הא' כלומר כי כפלים לתושיה התוכחת תשית לב מלאמרי של חבה עם ששניהם כא' טובים לך:

או שעור הכתוב מה שאצטרך להכביד תשמע הקשבה כוללת ב' אזנים הוא לדברי הקשים אך לאמרי בהטיית אזנך הא' תספיק כי מעצמך תבא להטות גם שתיהן:

כא

והנה ברטיית האוזן אשר היא ההקשבה לדברי תורתי תעלה ארוכת כל חולי וכל מכת חטא ועון כי תשמע ותחי נפשך וגם תעביר רעה מבשרך כאשר הקדמנו ופירש ואמר אל יליזו מעיניך וכו' לומר שע"י ההקשבה תמשך אחריה באופן שאין חטא בא על ידך והוא כי ע"י הקשבת האוזן ימשך לעינא וליבא ואחריהם כל אברים ימשוכו כי הלא שניהם סרסורי דעבירה עין רואה ולב חומד ואברים גומרים ולכן אשר לא יליזו מעיניו דברי התורה וגם ישמרם בתוך לבו הרי ב' הסרסורים כל מעינם אל דברי התורה ואיך ישעו בדברי שקר להחטיא אותך לי כי הלא אויביך תשלים אתך ויהפכו לסרסורי דמצוה וזה אל יליזו וכו' לומר ע"י הקשבה ימשך שאל יליזו מעיניך ותקנה הסרסור האחד וגם אתה על ידי הכנה זו שמרם בתוך לבבך ותקנה גם הב' כי קל הוא ומה טובו אמריו באמרו לבבך המורה על ב' יצרים ולא אמר לבך לרמוז מאמר ירושלמי על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהוא ב' היצרים שהוא גם בעסקים המתייחסים לחומר ויצר הרע יצרפהו במחשבת תורת ה' ומצותיו בכל טוב כונת עבודת ה' בכל פעולותיו החומריות ולא למלא תאותו החומרית כמאמר הרמב"ם ז"ל על בכל דרכיך דעהו כי בכל פעולה גשמית יוכל איש לעבוד את ה' כי יתן אל לבו באכול ושתו לקיים נפשו בגופו נעסוק בתורה ובמצות ובמשגל לקיים עונה ופריה ורביה וההיקש בשאר נמצא שעל ידי ההקשבה אל תורת ה' ימשך שאל יליזו מעיניך וכו' ויהיו סרסורי דעבירה להם למס ועבדוהו:

כב

והמתיק בלשונו משל רבותינו ז"ל מהפרש הרופא שלא ירפא אברים רבים ברטיה אחת ועל ידי שמיעת התורה שהיא משל אל רטיית האוזן ימצא חיים לנפש ורפואה לכל אברי בשרו כאחד וזה אמר על הנפש כי חיים הם למוצאיהם כלומר שלא ימצא חיים אחר ימים בשומו בפועל מה שישמע כי אם מאז ימצאם שהוא מעת השמיעה ימצא חיים וזהו למוצאיהם וגם לכל בשרו מרפא כאחד ברטיית ראוזן הפך הרופא שלא ירפא מכות כל בשר אדם ברטיה א' כי הלא כל אבר מאברי כל בשר איש יחלה ויטמא על ידי חטא או עון הנעשה בו עם שלא יראה לעיני בשר וזה ירפא לו כאמור:

או יאמר מוצאיהם כד"א או מצא אבדה והוא כי הלא עד אשר לא יבואו לעולם נפש ורוח ונשמה לא יבצר מהן או מהב' הגדולים ידיעת התורה וישכחוה כבואן כמאמר רבותינו ז"ל שנשכחת בלידה ויהיה כי שמעוה בעולם שהיו בו למעלה או שנפשנו יודעת מאד כי יחד בהר סיני שם נמצאו ושם היו וקבל כל אחד חלקו מאז כאשר כתבנו למעלה.

כלל הדברים כי בבא הנה נפש ורוח כל אדם אבידה גדולה הם אובדים היא התורה ואם האיש יאטם אזנו משמע תורה כל חלקי הנפש יבכו לאבדה שאבדו ויכאבו הי אבדו חיי עולם אשר היו בם וגם שבהעדרה תדבק בם רעת מות שאול ואבדון אך בשרו לא מצא אבדה במוצאו התורה כי לא לו היתה מעולם כי לא מאיכותה הוא אף על פי כן גם שעיקר ההטבה היא לאשר אבדו האבדה הם חלקי הנפש גם לבשר תהיה הנאה רבה וזהו כי חיים הם למוצאיהם הם הנפש ורוח אשר היתה אבודה מהם וגם לכל בשרו אשר לא למציאה תחשב לו תהיה מרפא על דבר שעל ידי האוזן החמרית תבא על ידה ההקשבה ויהיה המרפא מאשר יחלה ממכות טומאת העבירות זולת החלאים הטבעיים כמדובר:

כג

אמר גם שהוריתיך שמור תשמור עיניך ולבבך סרסורי דעבירה פן יחטיאו אותך לי באמור לך אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך לא לאתדים יהיו בידך עינא ולבא להשוות שמירתך בכל אחד משניהם במדרגה א' לבלתי תחטא כי אם מכל משמר נצור לבך מכל הרהור בלתי טהור כי הכל תלוי בו ואותו תשמור שמירה מעולה מכל סיג וחלאה כי הלא מעט אשר יהיה בו יפרוץ לרוב כי הוא כלי יקר מכל כלי חמדה וקל ליפסד בהסח הדעת כמעט רגע ועל כן אנכי מצוך לאמר נצור לבך ולא שמור כי תואר נצירה היא גדולה ומתמדת בלי הסח הדעת כלל וראה נא כי כל טובך תלוי בו ונעים כי תשמרנו היטב כי הלא ממנו תוצאות חיים כי גם שאמרתי לך כי מהקשיבך והטות אזנך לאמרי תשמע ותחי נפשך כי חיים הם למוצאיהם גם כי מהשמיעה ומשלא יליזו מעיניך יבואו החיים הלא עיקר התחלת תוצאות ומקורי החיים מהלב יצאו כי הנה מבלעדי מזמת לבך להקשיב לחכמה אזנך לא הקשבת למצותי כי כך עלה במחשבת לבך ראשונה שאזניך תשמענה דברי התורה ואח"כ יהיו אזניך קשובות הנה נא כי ממנו היו לך תוצאות חיים גם שיתייחסו אל האוזן להיותה תחלת המעשה:

או יאמר כי ממנו תוצאות חיים כאשר ידענו מחכמי הטבע כי הלב הוא המלך המחלק הדם והחיות לכל האברים והנה גם הוא באמת המחלק חיות לאדם ומביאו לחיי הע"ה בטוב המחשבה בתורת ה' ועבודתו המביאה לידי מעשה ויאמר ראה גודל וחין ערך מעלת הלב ויקר תפארת גדולתו כי על כן אני מצוך אל תרף ממנו לנצור אותי במאד מאד כי הלא ממנו ב' תוצאות של חיים כי מיעוט רבים שנים כאשר ממנו מוצא לחלק חיות לכל האברים חיי העה"ז כן גם ממנו מקור ומוצא חיים לחלק לנפש ולכל האברים חיי הע"ה כי הוא יחשוב מחשבות לעשות את כל דברי התורה והמצוה ויחלק מרצונו אל כל א' מכל רמ"ח אבריו עשה יעשה כל מצוה ומצוה המתייחסת אליו להחיותו כמז"ל על כל עצמותי תאמרנה שאין לך אבר שאין לו מצוה מיוחדת להקדש בה ולחיות חיי עולם והיו תוצאותיו מקדם ממחשבת הלב ומשם יפרד אל כל אבר לעשות מעשהו מעשה ה' אשר צוה אלהים לעשות והלא זה הוראת גודל חשיבותו כי ממנו תוצאות חיי העה"ז והעה"ב לכן יאות לך כי מכל משמר תנצרנו כי מכלל הן אתה שומע לאו ואיככה תטנפהו ויפסידך גם שניהם חיי העה"ז וחיי העה"ב בשרירות רעה וישדי תיכלא בכולך:

כד

אחרי אמרו כי מכל משמר ינצור הלב כי ממנו תוצאות חיים והנה גם מנצירת הלשון והשפתים יצאו חיים כמאמר דוד אביו מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך וכו' על כן סמך גם זה ואמר שאחר משמר הלב ינצור פיו ולשונו ונשים לב אל כפל הכתוב ומלותיו השונות והענין ללמדנו דעת כי צריך האדם לקשט את עצמו בשני דברים א' להשמר מלדבר אשר לא טוב בפיו ובשפתיו על הזולת שני מלתת פתחון פה לזולתו בל ידברו עליו.

והנה בזה יאמר איש הלא אשתמר מרכילות ולשון הרע כי אני אשלוט על עצמי אך לעשות שזולתי לא ידבר לזות שפתים עלי אי אפשר כי מי זה האיש יוכל להסיר לזות שפתים מעליו ומי לנו גדול ממשה ולא יכול להשמר כמז"ל על והביטו אחרי משה שדברו על חלקת צואריו שהיה שמן משל צבור וכן בפקודי המשכו שנתן חשבון על שומעו מליצני הדור מנדבת המשכן העשיר משה ע"כ אמר אמנם ידעתי כי כן כי אין הדברים שוים על כן אנכי מצוך כי לשמור עצמך מדבר על זולתך יכול תוכל בעצם ועל כן הסר לגמרי ממך עקשות פה אפי' מה שהוא עקשות בעלמא אך שאחרים בל ידברו בך איני אומר הסר לגמרי כי לא תוכל כי אם שלזות שפתים הרחק ממך ובזה הטיב אשר דבר בהחילו בלשון הסרה וצאתו בלשון הרחקה לומר על עצמך הלא תוכל להשתרר בעצם ולהסיר ממך עקשות פה הסרה גמורה אך בלזות שפתים מהזולת גם שלא תוכל להסירו בעצם לפחות הרחק ממך שתעשה באופן יהיה רחוק מאד שום פתחון פה לזולתך לדבר בך:

כה

אחרי הודיעו אותנו ראשי אברים אשר נעשה מהם פנה מהם יתד לעבוד את ה' כאוזן ולב ועין ואשר נתרחק מהעקשות למצוא דרך עץ החיים עדיין אפשר יאמר איש במה אדע אי זה דרך ישכון אור לעבוד את ה' אשר אהיה בו בטוח ההגעה אל המכוון ולא תעכב איזו מכשלה כי כמה החלו בעבודת ה' ולא נסתייעו ונוקשו ונלכדו וגם כי הלא יש כמה מיני מהלכים לעבוד את ה'.

יש תופש בתורה ויש תופש בצדקה ויש בג"ח ויהיה אדם נדון לאמר מי יודע איזה טוב לפני האלהים להיות יותר בטוח ממכשלות מעיקים עד הגיע אל האושר המכוון עם שכלם כא' טובים.

כי הלא בעסק התורה יקרה יכשל בשלא לשמה או גס לבו בהוראה וכיוצא בכל מדה ומדה ע"כ אמר ראה אנכי נותן לך כלל גדול אשר בו תצליח בכל עבודת שמים אשר תחזיק בה והוא עיניך לנכח יביטו וכו' ונשא המשל אל ההולך בדרך איכה ימלט מפוקה ומכשול ויבטח בהגעה אל מחוז חפצו והוא בשום לב אל הפרש שבין לשון אומרו לנכח לאומרו מנגד והוא כי לנכח הוא לעמת פניו כענין לנכח אשתו שארז"ל זה בזוית זה וזה בזוית זה וכו' זה נכח זה וכן נכח פתח הבית אך באמרו מנגד זולת הבנה זו יש בה משמעות שני והוא כי בלכת איש לדרכו על הארץ כי הנה חלק האדמה הקרובה אליו לפני פניו נאמר עליו שהוא נגד פניו מה שאין כן באמרו לנכח שלא יצדק רק על מקום גבוה מן הארץ נצב לעומתו ונשא המשל אל הולך אל עיר ומגדל גבוה אשר רחוק יהיה בינו ובינו כיום או יומים ומן המקום אשר הוא עומד בו עד המגדל יש ויש כמה דרכים שתוצאותם אל פתחי שעריו כי ידמה המגדל אל נקודת מרכז שסביבותיו קוים מתפשטים לאורך רב כן סביבות המגדל דרכים מהם והלאה ומכל ראש דרך מהם יראה הרואה אותו כי ישא עימו נכחו לאורך הדרך לעומת פניו אך בין דרך לדרך ברוחב הארץ אין רואה המגדל נכחו מרוב סבכי היער ומכשולות רמים ונשאים וגנות וגדריהן וגם בדרך אשר ילך איש לא יעדרו מכשולות אך קטנים שלא יעכבו מראות המגדל נכחו וגם יוכל איש להיות הולך ומסקל ומרים מכשול והולך ורגלו לא יגוף והנה טרם יחזיק איש בא' הדרכים ללכת אל עיר ומגדל ההוא הלא יהיה נדון לאמר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ללכת אליו להיות בטוח ההגעה ומסולק המכשולות וגם איכה אעשה באיזה דרך מהם אלך שלא אטה אשורי מני הדרך החוצה ואסתבכה במכשולות הרמים או אפול באחת הפחתים ואילו האחד שיפול בהם כי לא יגיע אל מקום החפץ ע"כ בהזדמן איש יועץ וחכם חרשים יאמר אליו על דבר ההטייה מן הדרך איעצך שעיניך לנכח יביטו לומר תמיד תגביה עיניך והסתכל נכח המגדל ועל ידי כן לא תטה מן הדרך כי בהטותך הלא תרגיש במה שלא תראה המגדל וגם שתרום עיניך להביט נכח המגדל לא תמיש מהשפיל עפעפיך להביט בארץ בחלק הדרך שנגד עיניך למען תראה המכשולות הקטנים אשר בדרך המה ותסקלם בל יקרה כאצטגנין שהיה מהלך בלילה בעינים רמות לחזות בכוכבים ובהתבודדו ולא שת עיניו על דרכיו בלכתו בדרך נפל באחת הפחתים ועל דבר איזה דרך טוב להגעה יותר בקלות ובבטחה אל תשית לב כי לך לך באמצעות כל דרך בלי הטיה ועל ידי כן כל דרך מהן טוב ונכון הוא והנה דברי המשל הזה הם דברי שלמה על הדבר האחד אמר עיניך לנכח יביטו הוא לעומת מקום הגבוה שלעומת פניך ועל פי דרכך ועפעפיך יישירו נגדך למטה בארץ פן תכשל:

כו

ועל דבר איזה דרך טוב מכלן פלס אתה מעגל רגלך ואז כל דרכיך יכונו איזה דרך שיהיה כי ע"י כל אחד תבטח בהגעה באמת:

(כה) והנה הנמשל מבואר כי הלא סביבות השגת חיי העה"ב והדבק בשכינה יש ויש דרכים רבים יש דרך עסק התורה ויש דרך צדקה ויש כהנה רבות אין מספר וכל אחת מהנה היא נכח פני ה' והאושר אך בהטות איש מאחד הדרכים חוצה אל פניה אשר איננה נכח התכלית הטוב הנזכר הלא יפול במכשולות ופחתים רעים ומרים ומאררים אשר יעכבוהו מהשגת התכלית וכן גם בהולכים נכח התכלית לא יעדרו מכשולות קטנים כעוסק בתורה לשמה נכח התכלית ומערב בה התפארות מה או שיטעו חביריו וישמח וכן בנותני צדקה שגם יתננה לשמה ישמח לתתה במקום רואים שיחזיקוהו לנדיב וכיוצא וההקש ביתר הדרכים וע"כ בנפול איש במבוכה פן יטה אשורו מני הדרך אשר יחזיק החוצה לגמרי בפניות רעות ויאבד או גם בלכתו בדרך ישרה יירא מבחינות מכשולות מה שלא יעדרו גם בלכתו בדרך הטובה שנית יהיה נדון באיזה דרך יבחר ללכת בו אל התכלית הנזכר שיהיה טוב ונכון לפני האלהים ע"כ אמר עשה זאת אפוא ותמיד עיניך לנכח יביטו הוא נכח התכלית הנזכר שיהיה הוא יתברך תמיד נכח עיניך ובזה לא תבא לפנות החוצה מהדרך אך פניה חיצונית כי הלא לא נכחו תהיה ואל המכשולים הקטנים שגם בדרך הטוב ועפעפיך יישירו נגדך כי תשפיך עפעפיך להביט בדרך אשר אתה הולך בחלק הקרוב להסתכל ולפשפש תמיד בלכתך בדרך:

(כו) ועל דבר אתה דרך טוב וישר להגעת התכלית ורחוק מהטות אל צדיו החוצה אל תחוש כי הלא פלס מעגל רגלך באמצעות כל דרך שלא תהלך אפילו בצדיו פן תטה החוצה רק באמצעי ובזה כל דרכיך יכונו זה או זה כי כלם כאחד טובים להגיע עדיו יתברך:

(כה) עוד יתכן בהבין אומרו דרכיך בפסוק פלס וכו' ולא נאמר כן בפסוק הקודם והוא שבא ליעץ איך יתכשר להשתלם בעבודת שמים ובמדות בני האדם כענין בנדיבות וכילות ורוגז וסבלנות וההיקש כהן ומסר לנו כלל מיוחד לכל סוג על דרכי ה' שבהן תדבר כל הפרשה אמר עיניך לנכח יביטו והוא ענין בעל העקידה ז"ל במבוא שעריו כי זה כל שלמות פעולה להתיישר ולבא עד תכונתה בשלימות שישים מתחלה התכלית נגד עיניו ובזה יתיישר נגדו וזה יאמר עיניך לנכח יביטו הוא נכח המכוון והתכלית לידבק בו יתברך קו לקו מצדקות לחסידות וממנה לקדושה ודבקות ואל תבחר במצוע מיראתך פן תשומם כי הלא ועפעפיך יישירו נגדך עד הגיעך אל הקצה האחרון ולא תמוט שהוא כי תאחוז במדת ענוה שעפעפיך לא ינשאו מהביט על הארץ שנגד פניך כי על ידה תוכן להשיג הכל כמאמר ר' פנחס בן יאיר ענוה מביאה וכו' והנה זה הוא על עבודת שמים:

(כו) אך על מדות בני אדם לא כן רק תבחר במצוע וזהו פלס מעגל רגלך שהיא המצוע ובזה כל דרכיך הם דרכים ומדות המתייחסים אליך יכונו:

כז

ובכן אל תט ימין ושמאל וכו' אפי' אל קצה הנראה שהוא ימין כהרבות בנדיבות וכיוצא הסר וכו' אך בדרכי ה' לא כן כי הלא הנוטה אל קצה הימין הוא הנבחר.

או יאמר אל תט ימין ושמאל מהמצוע אך זה הוא אם לא נפלת ברע אך אם כבר רגלך ברע הסר אותו מרע בכל אופן שיהיה אפי' כי תטה אל קצה הימין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.