אלשיך/איוב/לז

אלשיך איוב לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אף לזאת יחרד כו'. הנה אמרו רז"ל איך טיטוס נכנס לבית קדש הקדשים לעבור עבירה ונכנס בשלום ויצא בשלום ונדב ואביהוא נכנסו לבית קדשי הקדשים ויצאו שרופים וכן כתב המתרגם התנבא על נדב ואביהוא ואמר אף לזאת כו' והלא כמו זר נתשב מי נתן בני אהרן בכאן אך הוקשה למו כי אומרו אף לזאת כו' לא יצדק אם לא אם היה אומר תחלה שיחרד לו על דבר אחד ואמר אחר כך אף לזאת יחרד לבי כמו על הקודם אך לא חרד על דבר תחלה ועוד שגם פה לא הזכיר על מה חרד לבי כי הפסוק שאחריו אומר שמעו שמוע כו' הוא דרך ציווי על מה שאמר ולא סיפור על מה חרד על כן אחשוב דרשו על דרך גזירה שוה כדרך המדרש והוא כי נאמר שם בזאת יבא אהרן אל הקודש כו' ונאמר כאן לזאת הוא על דבר ביאה אל הקודש וראה לדרוש על זאת האמור בביאת מקדש משני טעמים אחד שאין חרדה על ענין שנאמר בו זאת אם לא על ביאת נדב ואביהוא עוד שנית כי מלת אף מיותרת ובלי הבנה כי לא סיפר שחרד על דבר אחר עתה שגם חרד על זאת אך ניתנה תיבה זו לידרש והוא כי אמר היות אף צף לזאת היא ביאת מקדש משא"כ לאחרת היא של טיטוס יחרד לבי ויתר ממקומו על האחרת והענין כי אחר שסיפר מפרטות השגחתו יתברך כענין הגשם שממנו למד ליתר דברים אמר כי בזה בלבד יחרד לבו כי לא השיגה דעתו על מה עשה ה' ככה: ועל דרך הפשט יאמר מקושר עם פסוקים שאחריו בשום לב אל כפל אומרו שמעו שמוע וגם אין פסוק מתקשר עם פסוק לא למעלה ולא למטה והוא כאשר נקדים הקדמות ידועות ממאמרי רז"ל א' מאמר ר' יוחנן במדרש חזית והוא כי כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך. שני הלא הוא כי הדבר הנעשה על פי דבורו יתברך הבל פיו ממש הוא המהוה אותו כאשר הארכנו בזה במקומות רבים והוא ענין בעשרה מאמרות נברא העולם כי בהם ממש נברא והוא מאמר הכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם הנה כי בהבל פיו הוא רוח פיו המתפשט בדבורו נתהוו כל צבאם והוא גם כן מאמר הנביא כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' כי אם עשה את אשר חפצתי כו' הנה כי הדבור היוצא מפיו יתברך הוא השליט והעושה את הכל ואין זה כי אם שנעשה מלאך וממוצא דבר נשכיל ונדע כי גדול כח איכות המלאך ההוא מיתר מלאכים כי הוא מאיכותו יתברך מה שאין כן משרתיו יתברך שמעולם המלאכים המה. עוד שלישי כי ידענו כי קולו יתברך אמרו רבותינו ז"ל במתן תורה שהיה קולו יתברך הולך מסוף העולם ועד סופו שהוא שאור קדושתו היה מתפשט בכל כללות העולם לקיימו. עוד רביעי ידענו מרז"ל במדרש רבה כי במתן תורה שכל ישראל שמעו כל דבור ודבור כל אחד ואחד שמע לפי כחו והענין כי אין ספק שלא הוכנו כל ישראל במדרגה אחת על כן גם שכולם שמעו כל אחד בא לו ממדרגת השגתו. ונבא אל הענין אמר אליהוא הנה הגדתי כי כל העולם השפל מתנהג בהשגחתו יתברך כאשר סיפר מענין הגשמים אמר עתה הנה ממאמרי אלה אפשר יצא עתק מפיכם לדבר ולומר כי אם כן אפוא נמעט חלילה מגדולת רוממותו יתברך כ"א רם ה' איך שפל יראה בגשמות העולם הזה על כן בא ויאמר הביטו וראו גדולת איכותו יתברך כי הלא אין צריך לומר אשר יזכה לשמוע קולו שיכיר ענינו ויחרד ויתר לבבו כי אם אף לזאת שאני מספר בפי הענין הזה יחרד לבי ויתר ממקומו ומה גם אשר יזכה לדבר בו ושמוע קולו:

ב

וביאר הענין ואמר שמעו כו' והוא כי השומע בקול שמבעיתו לא ירגז בפעם השנית כאשר ירגז בראשונה אמר אליהוא שמעו שמוע פעם ושתים ותמיד צריך יהיה ברוגז שיתרגז ויחרד השומע אשר זכה לשמוע כי הנה איכות קדושת רוחניותו הוא פלא עצום עד שאני המדבר לבי יתר ממקומו ואשר המקיים דברי קולו ומזה תשכילו גודל רוממותו כי הלא ההגה הוא ההבל שמפיו יצא בדברו:

ג

אותו ההבל תחת כל השמים ישרהו כי נעשה מלאך והוא מאמר ר' יוחנן שכל דבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך וזה יאמר והגה כו' תחת כל השמים ישרהו כי יתן לו הוא ית' שררה ישתרר תחת כל השמים כי כל הנעשה תחת כל השמים הבל פיו הוא המהווה ופועל כל כאמור בהקדמה השנית ולא עוד אלא שואורו מתפשט על כנפות הארץ והוא מה שאמרו רז"ל שהיה קולו ית' הולך מסוף העולם ועד סופו ויהיה כי אינו כיתר מלאכים שמלאך ה' הוא שלישו של עולם אך זה הנעשה מהבל פיו דומה לקונו שמלא כל הארץ כבודו כן זה אורו על כנפות הארץ כי זה כל העולם ואם כן אפוא מי לא ירגז מקולו ית':

ד

ושמא תאמר אם הבל פיו יתברך כאשר נתן קולו יש לו כל הכח ההוא לפי ערך זה הקול עצמו לגודל איכותו על הבל הפה היה ראוי לא יכילנו העולם כולו העכור ומקולו יחתו כל כנפות הארץ כי קיל ה' שובר ארזים לכן אמר אחריו ישאג קול כו' לומר הנה משה רבינו עליו השלום שאל הראני נא את כבודך ואמר לו הוא יתברך לא יראני האדם וחי אך וראית את אחורי הנה כי המתייחס אל אחורים ימצא בו כח לסבול בצד מה מה שאין כן כבודו יתברך המתיחס אל הפנים ונבא אל הענין אמר אין הקול יוצא כי אם מהמדרגה אחרונה אין צריך לומר המתיחס אל הפנים כי אם אפילו גם מה שהוא המתיחס אל אחריו שמשם ישאג קול ואף מבחינה זאת לא היו יכולים שומעי קולו שהוא בסיני כי הלא ירעם את כל כנפות הארץ בקול גאונו עד גדר שלא יהיה שהות לכל בני העולם להתקיים עד יגמרו לשמוע את הקול כי מיד כרגע ימותו כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וזה אמר ולא יעקבם כי ישמע קולו שלא יאחרם קיימים כי ישמע קולו לגמרי:

ה

ושמא תאמר אם כן אפוא איך ה' נתן קולו לפני חילו בסיני וכל העם רואים את הקולות ונתקיימו הנה דע לך כי ירעם אל כו' והוא על דרך מאמר חכמי האמת על פסוק ואל זועם בכל יום כי מדת חסד אל זועם את מדת הדין בל יחריב העולם על דרך זה יאמר אל תתמה איך יכלו לסבול הקולות ההם בסיני כי הלא מדת אל הוא של חסד היה מרעים וגוער בקולו בל יגבר וימית את כל העולם ולא היה פלא אחד כי אם רבים וזהו אומרו נפלאות והוא מאמרם ז"ל שכל אחד היה בא לו הקול לפי כחו לקבל נמצא נעשים בקול ה' נפלאות על ידי הרעמת מדת אל באופן יוכלו הכל לסבול גבור כגבורתו וחלוש לפי חולשתו ואל תתמה כי זה דרכו יתברך שעושה גדולות ולא נדע כי כמה נסים עושה בכל יום עם כל אדם ואין בעל הנס מכיר בנסו כן היה בקול היה עושה נס עם כל אחד לפי המקבל כפי הכנתו לקבל ואין שום אחד מהמקבלים מכיר שהרעים ה' בקולו לפי גדר כחו וזהו עושה גדולות ולא נדע. עוד אפשר יכוין ענין מאמרם ז"ל כי היה הקול מתחלק לע' לשון וזה בקולו נפלאות כי ב' היתה מדת אל עושה אחד הרעם בקולו וגם עשות בה נפלאות רבות והשאר כקודם:

ו

כי לשלג וגו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל ואת הארץ ולא פירש והיכן פירש לשלג יאמר הוא ארץ והכריחם לפרש כן אומרו הוא שיורה שהוית הארץ היה מהשלג ויהיה דעתם כדעת האמור כי השמים נבראו מן הטיפה האמצעית שבמים ושגם הארץ מן המים אשר ברא קודם לעולם והיות הכל מן המים הוא כי עולם חסד יבנה ועל היות זה וזה מן המים והשמים זכים והארץ עכורה על כן אמר כי הקפיא מהמים ועשה שלג והענין ששלשל והעבי מהמים ומאותו עביות נעשית ארץ עבה ועכורה והיא שלג שבאוצרות שלג שאמרו רבותינו ז"ל שהן ברקיע הנקרא מכין והוא כי ממדת חסד שמבחינתה המים עד מכון שלשל והלביש מהמים עד יתוארו בתואר שלג והם אוצרות שלג ובכלל הדבר הוא כי היה ההשתלשלות בשתוף רחמים עם חסד כשלג שהם מים נקפים באויר ביסוד הרוח כי בהגיע שפע מימי החסד אל מדת הרחמים מתעבה עד יתואר כשלג באוצרות שלג שבמכון ומכללם אוצרו הטוב שבשמים כשישראל עושים רצונו של מקום כד"א כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' ונבא אל ענין הכתוב לפי הפשט הלא אמרתי כי ירעם אל בקולו ונעשים נפלאות בקולו שניין דא מן דא והנה ראיה כמעט מהחוש כי הנה מאוצרות שלג שברקיע נעשים ב' הפכים כי לשלג שבאוצרות יאמר הוא ארץ בהוית שהוא שלג ממש ולפעמים מאוצרות ההם בא גשם מטר שהוא מי גשמים כי על שני המציאות נאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' ושניהם בחינת חסד לטובה ולפעמים מאוצרות שלג ההם בא כח רוגז ודין כענין מטרות וכיוצא וזהו וגשם מטרות עזו הנה שעושה ב' הפכים בדבר אחד:

ז

והנה עוד ראיה מוחשת אל השגחתו יתברך כי הנה ביד כל אדם יחתום וירשום רשימות למבין בם כל מעשה איש אם טוב ואם רע והנה אין זה אם לא כח אלהי לרשום בחומר כפות האדם ומפרש שם השגחתו יתברך שצופה ומבינו כל מעשה כל איש ואיש וזהו ביד כל אדם יחתום ולמה יעשה זה והלא אין לפניו שכחה הלא הוא לדעת כל אנשו מעבהו והוא כי כאשר הולך האדם אל בית עולמו ויעמידוהו בדין ומראים לפניו אשר עשה חיל אם עונות פעל ועשה כמספרם יראה מלאכי חבלה משחיתים עומדים לפניו לקטרג עליו כי כל עון ופשע וחטאה אשר עשה נעשה מלאך רע וההיקש אם עסק במצות יעמדו לפניו כמספרם חיל שרפי קדש כי מכל אחד נעשה מלאך להיותם סניגורים עליו והנה בהראותו יתברך אל האדם אנשי חיל אשר פעל ועשה הלא אפשר בעיניו יפלא אם את כל אלה ידו עשתה על כן אז מראים לו איך כולם רשומים וחתומים בכף ידו וזה אמר לדעת כו' לומר לשידע האדם הנזכר על יד מה שחתום בידו את כל אנשי מעשהו שהוא כל אנשי חילו שהם נבראים ממעשהו וזהו אנשי מעשהו וקוראם אנשים להיותם צבא מלחמה אלה נכח אלה מיימינים נגד המשמאילים כד"א ה' איש מלחמה כי תואר איש יכונה על המלחמה:

ח

ושמא תאמר איך יוכר זה בחוש בזה העולם כי יש לאיש צדיק אנשי חיל נעשים מהמצות ולעומתם מלאכי חבלה הנעשים מהעבירות לזה אמר ותבא חיה במו ארב כו' והוא כי הנה ידענו כי הצדיק אשר יפגענו הארי והדוב ודומיהם לא יירא מהם ועד ממהר דוד המלך עליו השלום כי גם את הארי גם הדוב הכה וכן דניאל בגובא די אריותא ויוסף בבור שמים לא היו בי אבל נחשים ועקרבים היו בו וכן כמה מעשים בימי תנאים ואמוראים ואין צריך לומר את הצדיקים עצמם כי אם אפילו את חמוריהם כמ"ש בגמרא בההיא שיירא שהיו משליכים בכל לילה חמור של אחד מהם לארי שנזמן להם והיה אוכלו וכשהגיע הלילה של רב ספרא להשליך חמורו השליכו ולא רצה הארי לאוכלו ומה גם עתה את הצדיק עצמו והנה אין הוראה גדולה מזו שמלאכים הנעשה במצותיו של צדיק מטילים מורא בחיה רעה ההיא וזה יאמר הלא אמרתי כי ביד כל אדם יחתום לדעת האדם כל אנשים שעשה במעשהו אמר ולא עוד כי אם בהיות האדם הנזכר עומד ותבא חיה במו ארב לטרוף טרף למלא נפשה כי תרעב ותראהו ותשוב מדרכה מן המארב ותלך לה אל מעונה לשכון ואין זה כי אם שאנשי מעשה הטוב אשר לאיש ההוא הטילו עליה מורא ותשוב אחור ולהגזים הדבר אמר ענין המארב ושובה למעונותיה ולא אמר כי תראנו חיה ולא תטרפנו והוא כי בדברו יתברך עם איוב אמר אליו על הארי והכפיר כי ישוחו במעונות ישבו בסוכה למו ארב שהוא כי ישוחו במעונות מרעב וישבו בסוכה לארוב ובזה יאמר כי אחר בואה למו ארב תשוב למעונה בצערה כל כך תתבהל מהצדיק וכוונת הענין כי מהצדיק נלמוד אל הרשע כי גם בידו חתום מעשהו ואנשי מעשהו מסוגו גם הוא:

ט

מן החדר כו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל מן החדר תבא סופה זו רוח דרומית וממזרים קרה זו רוח צפונית:

י

מנשמת אל יתן קרח זו רוח מערבית ורוחב מים במוצק זו רוח מזרחית ויהיה כי הנה ארבע רוחות משתנים לארבע טבעים זה חם ויבש וזה חם ולח זה קר ויבש וזה קר ולח ואת כלן ידו ית' עשתה למזג עולם ולהכין בא עבים בעתם ובהדרגתם להריק על הארץ כנודע:

יא

והנה בבא הדברים כסדרן לא תבחן השגחתו יתברך אך אם בהיות רוח חם ויבש וחום צח פרוש על כל הארץ ועצם השמים זך וענן אין והנה כמו רגע ותכס על הארץ ענן כבד בחשכת מים כיום סגריר להריק על הארץ ועוד מעט והנה אור הולך ואור וכרדוף עשן תנדוף עבי שחקים עד בלתי השאיר אף גם אחד והנה יראה הרואה כי פלאי פלאות נעשה ומעשה אלהים כי בהיות בהיר בשחקים וענן אין איך כמו רגע והנה עב מלא מים ואין זה דבר טבעי כי אם מה' יצא וטרם תשבע עין לראות הנס הראשון וזה בא נס שני כי כהרף עין ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור והעבים עיניהם בם ואינם ואף לזאת יחרד כל לב באומרו מה זאת עשה אלהים להפליא לעשות להביא שלא בטבע עב בפלג אלהים מלא מים ולהוסיף להפליא לבערם מעל הארץ והלא אם לא גזרה חכמתו יתברך להריק על הארץ ימנענה מתחלה ועל כן יעמוד מרעיד וזה אמר אף ברי יטריח כו' לומר הנה ספרתי מארבע רוחות איך על ידם ימטיר בהדרגה שיבא רוח מיוחד ללחלח העולם ואחריו להעלות אדים ואחריו להביאם אל מקום החפץ ולהריק על הארץ והנה הלא תראה לפעמים כי אף ברי שהעולם בר ונקי מכל עב וחום צח על הארץ נהנה יטריח עב בכובד מים שלא בטבע כמטריחו שלא כטבעו ואחר היגיעה הזאת והנה יתבטל הכל ויפיץ את הענן אורו יתברך שמזריח אורו ומתפזרים העבים ואין איש יוכל להכחיש כי השגחה היא ויתמה על השנות הטבעים פעמים:

יב

ויתמה על החפץ באמת באמור היתכן כי והוא יתברך שתי מסיבות מתהפך מהיות השמש בהיר להטריח העב ואח"כ לפזרה בלי טעם אך הוא בתחבולותיו וזה לאחד מג' סיבות א' בשביל פעלם של בני אדם כפי מה שיתהפכו מעשיהם למטה כי אשר יצום הוא יתברך את העבים ואת האור על פני תבל ארצה שהוא היות נשיאים על פני תבל ארצה שהוא לארץ שהם כבר על פני תבל להריק על רץ ויעשו את אשר יצום אם להריק אם להסתלק לפי המעשה:

יג

או סיבה שנית שהוא אם לשבט כי יעשה בשביל שבט לייסר את הבריות שהרי רואים השגחתו יתברך כי ברי יטריח עב ועם כל זה מרעת יושבי בה יסלקנה לייסרם שמראה להם שבע מוסר למען ישובו עדיו יתברך או אפשר יעשה כן לסיבה שלישית והוא בשביל ארצו שמורה להם שלחיבת הארץ ברי יפריח עב אלא שמסלקו על שארצו ביד רעים ומה גם אם ידבר בהיותה ביד ישראל ואין מקיימים מצות התלויות בה או על אשר לא יעשו חסד כענין שאול שעל שלא גמלו חסד עמו שלא נספד כהלכה היו נשיאים ורוח וגשם אין עד שעשו החסד ויעתר אלהים לארץ אחרי כן וזהו אם לחסד ימציאהו את החסד שיעשוהו על ידי שברי יגוריח עב ויפיץ אותו למען יראו ויעשו החסד נמצא שהיץה המצאה למען יעשו החסד:

יד

האזינה וכו'. אמר הנה עד כה דברתי במענות שכליות על דבר ההשגחה והנה אין ספק שאין כל כך ראיה חזקה כאשר בהיות מן החוש ועל כן אמר האזינה זאת איוב מדבר שנתפרסם לעיני הכל ומה גם לאומרים כי ביציאת מצרים היה איוב שיאמר לו עמוד והתבונן נפלאות אל בחוש הראות:

טו

והוא כי התדע בשום אלוה עליהם כו' והוא כי עודנו מדבר על העב כאומר אף ברי יטריח עב כו' וגמר דבורו עד כה אמר עתה הנה ממאמרי שאמרתי שבהיות העולם ברי נקי מכל חשך עבים יטריח עב ומתקדר העולם בעבים ואח"כ יפיץ את הענן אורו יתברך ויאר ה' את העולם בסילוק העב כי יפיץ אותה הלא יראה בפירוש והוא מוחש לכל כי כאשר העב יכסה על הארץ מתחת השמים רחוק מאד מבני האדם יחשך היום עד הסתלקו ואם כן אפוא ק"ו הוא שאלו יצוייר יתקרב יותר כסוי העב פרוש על בני אדם שבמחשכים יהיו אמר עמוד והתבונן נפלאות אל כי התדע בשום אלוה עב עליהם על בני אדם שהוא על יוצאי מצרים שהיו תחת הענן יכסם עד אמרם ז"ל שאור שמש לא נגה עליהם כמאמרם על פסוק והוקע אותם לה' נגד השמש כי כל אשר חטא היה הענן נבקע ומכה על ראשו ואם כן אפוא לפי הטבע היה שיהיו יושבי חשך וצלמות ואדרבא הופיע אור עננו והיה להם אור נפלא מהענן עצמו והוא כי לא היה כענן טבעי דק עננו יתברך מתייחס אליו יתברך כאשר הוא לפי האמת עננים רוחניים אשר למעלה מכל השמים כבודם כנודע מעין צל וחופות ג"ע:

טז

ואין צריך לומר העב המכסה עלי ראשם כי אם התדע על מפלשי עב הוא הענן שהיה הולך ומתפשט לפניהם וזהו התדע על מפלשי עב הנה היו בו מפלאות תמים דעים והוא הנודע ברז"ל שהיה מיישר המעקשים ומסקל המכשולות ומגביה החריצים ומשפיל ההרים והורג הנחשים ועקרבים כל דברים הרעים ומכל זה לא היו ישראל רואים רק שבלכתם היו מוצאים דרך ישר לא יכשלו בו ולא היה נודע להם אשר הפליא לעשות הוא יתברך עמהם כי היה הוא יתברך עושה נפלאות גדולות לבדו וז"א מפלאות תמים דעים כלומר כי הוא לבדו ידעם:

יז

ועוד פלא שני והוא כי כאשר לא היה נכנס שם שמש גם לא יראו רוח כי ישיב שם רוח והלא כפי הטבע יחמו כתנור וימותו הנשים בחמה מפני החמה וז"א אשר בגדיך תמים כו' לומר נפלאות אל הם אשר בהיותכם בלתי מסובבים עננים שלא ינשבו רוחות כי אם באויר העולם פנוי לארבע רוחות ואין מעכב מלנשב כולם עם כל זה בגדיך חמים בהשקיט ארץ מדרום ומה יעשו אשר תוך העבים העבים ואין שום רוח נושב בם כי הלא מות ימותון ואדרבה דשנים ורעננים היו כי בצל שדי יתלונו ויהיו שם עם ה' כי אין השגחה גדולה הימנה כי היו כאילו היו בשני עולמות כאחת כי הוא יתברך בעולם העליון היה עמהם על הארץ:

יח

ואמר תרקיע עמו לשחקים כו' נמשך אחר אומרו התדע התדע זה פעמים לומר התדע בשום אלוה עליהם הענן והופיע וכו' והתדע על מפלשי עב כו' שהוא מפלאות כו' ואשר נצולו מהחום כי אשר בגדיך תמים הוא אלו ידעת סוד זה וענין הענני כבוד ההם היית עולה לרקיע להיות שם עם ה' והוא כאשר ידע משה רבינו ע"ה היית משיג השגה גדולה כמרע"ה כי תרקיע עמו ית' לשחקים כמשה שתעלה לשחקים ולא לגשמיים שעתידין לבלות כד"א ושמים כעשן נמלחו רק באותם שהם חזקים קיימים שהם רוחניים וחזקים כראי מוצק שבו בהירות רמז אל הרוחניות וחוזק רמז אל הקיום:

תרקיע עמו כו'. זולת מה שכתבנו למעלה יאמר מקושר עם הפסוקים שאחריו והוא כי הנה בסילוק הצדיק ומה גם רשום כאיוב מת על ידי שכינה ונשמתו עולה עמה לשחקים ובזה יאמר אתה איוב אשר בסלוקך תרקיע עמו לשחקים חזקים וקיימים בלתי נמלחים וגם זכים כראי מוצק:

יט

עם כל גדולתך והתקרבך אל ה' הודיענו מה נאמר לו יתברך איזה תואר נערוך לו יהיה ראוי אליו כי הנה לא נערוך לו תואר מתייחס אליו מפני חשך חומרנו המעכב בעוד הנפש בקרבו:

כ

ושמא תאמר כי כאשר חומרנו מעכב מערוך לו יתברך תואר כן יעכב מלהיות לו יתברך שייכות עמנו לשמוע מאמר פינו אם לא שיסופר לו על ידי מלאך ואיך אמרתי מה נאמר לו הנה דע לך כי אין צריך לומר האמון בזה כי אם אפילו היות איש מסתפק בדבר יבולע מן העולם בדברו בך וזהו היסופר לו כי אדבר שהוא כמסתפק ואומר האם יסופר לו כלומר על ידי מלאך כאשר אדבר אני הגשמי אז ישמע מעצמו ולא יעצרנו הגשם אשר לאיש הנה אם אמר איש תיבות אלו והם היסופר לו כי אדבר הנה ודאי כי יבולע. או יאמר מאמר רבי יוחנן לאותו תלמיד שהרבה בתאריו יתברך לאמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק האמיץ כו' והשתיקו ר' יוחנן אמר סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך דאפילו האל הגדול הגבור והנורא אם לא שאמרם משה לא הוינא אמרי והוא כי לגודל השגתו וקדושתו ידע עד היכן נוכל לומר אך אנחנו לא נדע. ונבא אל הענין אמר היסופר לו וכו'. לומר הלא אמרתי הודיענו מה נאמר לו כי איזה תואר נערוך אליו לפי גדולתו יתברך וזהו מה נאמר לו כלומר שיהיה נאות וצודק לו כי אין לומר נרבה לומר תארים רבים כנגד גדולותיו הרבים כי הנה לא יתכן חלילה כי היסופר כלומר האם יהיה מספר בהיות השבח לו במה שאדבר ואפליג תארים כלומר ודאי לא כן הוא כי אחדל לספור כי אין מספר ושמא תאמר הלא משה אמר תוארים הגדול הגבור והנורא סמוך לסילוקו במשנה תורה אל תשוה לו גם אתה כי מי כמוהו ידע הראוי לומר וזהו שאמר אם אמר איש זה משה כמו שאמרו ז"ל מי הקרוי איש משה שאמר תארים בזמן סילוקו כאשר יבולע ויתכסה מהעולם הזה כמה דאת אמר כבלע את הקדש לא מפני כך תלמוד לומר גם אתה מדעתך תארים כי אין בעולם דומה לו:

כא

כי דע לך כי ועתה שנסתלק לא ראו אור בני אדם כאשר בימיו על ידו כענין וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע ואור עננו שאמר למעלה וכיוצא באורות ראו על ידו וראה נא גדולתו כי הלא בהיר הוא בשחקים והוא כי גם שחקים הוא רקיע שלמעלה מכל הגלגלים הגשמיים כאשר הכרחנו למעלה ובביאור משלי ממאמר ר' יוחנן שברקיע שני חמה ולבנה כוכבים ומזלות והשלישי שחקים ששוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא שהוא תחלת עולם המלאכים ובזה יאמר ראה נא גדולתו של זה משה האיש כי הלא בהיר הוא בהיותו בשחקים שאורו עודף על עולם המלאכים ובהיר הוא שם ולא עוד כי אם כאשר רוח עברה ותטהרם כי בעבור רוחו למעלה דרך שחקים הנזכר לעלות אל מכון שבתה ותטהרם את השחקים שהקצה בהם טוהר הארת קדושה כמה דאת אמר וכעצם השמים לטוהר שהוא ענין הארה ואם כן אפוא אמור מעתה מי דומה לו בכל מין האנושי ואיכה נלמוד ממנו להוסיף על התארים שאמר לפניו כי הוא ידע ולא אנו ואין לנו אלא השלשה שהוא אמר וכמאמר ר' יוחנן:

כב

מצפון זהב כו'. כהתימו להוכיח גודל השגחתו יתברך בעולם השפל ולהעמידו על האמת אמונה אומן אתא לנחומים בסוף דבריו ואמר התחזק אל תירא כי אם בצרה רוצה היית תקוה כי מהרה תצמח כי הלא אמשול לך משל כי הנה מצפון שהוא מקום תוקף הדין והרוגז משם זהב יאתה כן על אלוה נורא הוד כלומר כי על אלוה שהתנהג עמך ברוגז ומדת היותו נורא ראוי תתן לו הוד תתן לו הוד ושבח כי תקוה שעל ידי יסוריך תבואתך טובה. או יאמר אל תקנא בהצלחת רשעים ועשרם כי דע כי מצפון הוא ממקום הדין והרוגז זהב כלומר שהוא לרעתם על כן על אלוה נורא שמיסר את הצדיק ראוי לתת הוד על הצלחת הרשעים לומר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:

כג

ושמא תאמר הלא אתלונן שגם שייטב לרשעים לפחות באחד או בשתים יראנו יתברך מפלת רשע למען נלמוד סתום מן המפורש כי גם שקצת רשעים יתייסרו אין מכביד עליהם והיה ראוי ישדדנו ה' בעצם אבל הנה שדי השודד לא מצאנוהו שניח כח כלומר בעולם הזה לא מצאנוהו אנחנו כי אם נמצא באותו עולם לנמצאים שם וגם היה ראוי כי הצדיק השלם במשפט ורוב צדקה לא יענה בעולם הזה מפני קדוש ה' פן יאמרו חלילה שוא עבוד אלהים:

כד

לזה אמר תשובתך היא שאם היה הוא יתברך מראה בעולם הזה שידוד גמור לרשע והעדר ענוי לצדיק לא ימצא מי שיעבוד את ה' מאהבת ה' ומחכמת לבו רק ממראה עיניו מחמת יראה ואין חפץ ה' רק שנעבוד מחמת האמנה ואהבה וזהו לכן כו' לומר אשר לכן כלומר בשביל כן על מצוא שדי שגיא כח על הרשע ושלא יענה לצדיק יראוהו אנשים כי יעבדוהו מיראה ולא יראה כל חכמי לב באמת וה' חפץ יעבדוהו מאהבה מאהבת לב והאמנה ולא מיראה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.