אלשיך/איוב/לח

אלשיך איוב לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען ה' כו'. הנה אמרו רז"ל שנתראה לו הוא יתברך מבין שערות ראשו. וראוי לשים לב על דבריהם כי הלא אין הכתוב מזכיר רק סערה שהוא לפי פירוש זה שהוא מגזרת שער על שטר אחד ולא על בין שערות רבות וגם נשים לב אל אומרו מבין שערות ולא אמרו משערות ראשו ועוד למה זה בחר ה' לדבר בו מהמקום ההוא מבמקום זולתו. והנה אל ענין הזה נזכיר מאמרם ז"ל בירושלמי מעשה בכהן אחד שהיה עני ביותר והיה רוצה ללכת לח"ל ואמר לאשתו אין לי דבר להניח לך אבל אלמדך ידיעתי ובעוד שהיה מלמד לה מראות נגעים אמר לה דעי כי הנה אין לך שער בראש שאין תחתיו מעין שממנו הוא גדל ואם ח"ו היה מתחבר מעין של זה לשל חבירו היו עיניו כהות אמרה לו אשתו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה אם על כל שער ושער מראשך הקב"ה מזמין לו מעין בפני עצמו שיתפרנס בו את כל עצמך לא כל שכן שיזמין לך מזונך ולמה תצא לח"ל מיד חזר בו. והנה ממוצא דבר כי הוא יתברך מורה השגחתו הפרטית עד אין תכלית במה שלכל אחד משערות ראשו מכין מזון בפני עצמו ולא לשנים כאחד כי אם אדרבה משגיח להפריד בין מעין של זה למעין של זה וזה קל וחומר עצום מאד אם לשער אחד שהבל הוא בערך כל כללות האדם משגיח הוא יתברך מה גם עתה בכל האדם ולא עוד אלא שהוא דומם וחומרי מותר ופסולת שבגוף כי ממנו נקח ראיה אל כל הדברים החומריים ופרטיים שתחת כל השמים. ונבא אל הענין והוא כי אחר שהפליג אליהוא להביא ראיה על השגחתו יתברך באדם החומרי ועל הארץ מתחת בא האלהים ויבא לאיוב ראיה מניה וביה בדברו עמו מבין שערות ראשו פרטית ועצומה מכל יתר ראיות והוא משלש בחינות אחד שמורה כי גם שם יש השראת שכינה. ב' לרמוז לו ענין השער שמשגיח הוא יתברך לתת לו מזון בפני עצמו. ג' שמשגיח בל יתחבר מעין של זה לשל זה והנה האחד מפורש במשמעות הכתוב והב' באומרו הסערה לומר כי על השערה משגיח ומה גם בכל האדם והג' כוונו רז"ל באומר מבין שערות ראשו שהוא מבין זה לזה לרמוז השגחתו במה שביניהם לבלתי התחבר מעינותיהם ואפשר הכריחם לדבר השלישי הזה ולא אמרו שרמז הב' בלבד למה שלא יובן ענין השני לומר שרמז שמכין מזון אל שערה אחת אם לא על ידי מה שמשגיח לבלתי יתחברו ועל כן לא אמרו ז"ל שדבר עמו משערה אחת שבראשו כי לא היה מובן שכוונו על מה שהכין מזון לכל אחד כאשר באמרו מבין שערות ראשו כי השגיחו במה שביניהם אין ספק שבכלל הדבר הוא שיש מזון לכל אחד שאם לא כן על איזה דבר כוון שלא יתחברו ומה יש בין זה לזה אך הוא שיש מקור מיוחד לכל אחד ועושה שלא יתחברו וגם זה אחשוב כוונו שנרמז בכתוב במה שנכתב סערה בסמ"ך במקום שי"ן שהוא לרמוז שענהו במקום הסמיכות שבין שער לשער מעין מאמרם ז"ל באיכה רבתי באמרם למה קדמא פ"א לעי"ן בפסוקי האלפא ביתא אלא לומר שהם היו מקדימים פ"ה לעי"ן שהיו מדברים ומעידים מה שלא ראו הנה שדרשו משמעות שם האות:

וע"ד הפשט יאמר על דרך מאמרם בב"ר על פסוק היה דבר ה' אל אברם במחזה כו' שאמרו כי עשר שמות של נבואה הם והקשים שבכולם הם דבר וחזון דבר כד"א דבר האיש כו' אתנו קשות חזון כד"א חזות קשה כו' ובשניהם דבר הקב"ה עמו הה"ד היה דבר כו' במחזה. וראוי לשית לב למה זה דבר אל אברהם בב' לשונות של קושי אך הוא על דרך מאמרם ז"ל אשריהם הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים ועל זה יאמר כי אין צריך לומר בחינות הרחמים הסכימו לדבר טוב על אברהם כי אם אפילו השתים היותר קשות הפך להתברך בם ולאמר לו אל תירא כו' שכרך הרבה מאד. וע"ד זה יאמר כי כל כך חובב הוא יתברך את איוב כי ויען ה' הוא מדת רחמים מן הסערה הוא מדת רוגז כי גם מן הסערה היו לו רחמים. או יאמר ראו מה טובו היסורין לאדם כי הלא מה שויען ה' את איוב שהוא את כל דברי המענה הלז כמשתעשע להפליג לדבר עמו הלא זה קנה לו מן הסערה היא סערת היסורין שבהם נרחץ ונטהר ונזדכך ויאהבהו הוא יתברך:

ב

או יאמר בשום לב אל אומרו מי זה מחשיך כו' שלא לנוכח ופסוק שאחריו אזר נא כו' לנוכח אמנם הנה איוב אמר באומרו שהיה חפץ לווכח עמו יתברך יסר מעלי שבטו כו' וכן הוא אומר כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני וקרא ואנכי אענה כו' שהוא לומר הנה חפצתי נעמדה יחד בויכוח ונדעה אם צדקתי בדיני אם אין אך הנה דרך המווכחים העומדים למשפט להיות שניהם שוים ולא מלך ביפיו ושכנגדו המריב עמו נסחב ונתעב כי יסתתמו טענותיו ומה גם כשאחד מהבעלי דינים העמיס עול על שכנגדו או חבשו או כפתו כי בעמדם יחד לדין יאמרו לאחר תסלק מעליו ההיזק אשר עשית לו או חבשתו ואחרי כן למשפט תקרבו. עוד שנית אם דין לאחד העם עם המלך שצריך בל יפחידהו ויביט בו כעין הטלת מגור על בעל דינו כדרך המלכים כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו על שתי אלה אמר איוב כפך הוא השחין רע מעלי הרחק שתסלק ההיזק תחלה ואחרי כן נעמדה יחד. ועל השנית אמר ואימתך אל תבעתני ואז כטוען ונטען תקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני על כן אמר כי כן עשה הוא יתברך כאשר יבא והוא כי רפאו ויסר מעליו שבטו ואחרי כן נדבר עמו אלא שגורם דברו עמו לנוכח הניחו מעט בצערו עד ישמיעהו שלא דבר טוב על המלך מלכו של עולם באומרו יסר מעליו שבטו שיורה שהכהו בשבט עברתו על לא חמס שלא לטובתו וכן לא יאמר עליו יתברך חלילה וזהו דברו שלא לנוכח באומרו מי זה מחשיך כו' ואחר שהשמיעו כך עשה כדבר איוב ורפאו ויסר מעליו שבגוו וכמאמרו שאחרי כן יקרא והוא יעננו אמר אשאלך והודיעני וזה ענין הכתובים ויען ה' את איוב מן הסערה שהוא מחמת הסערה של איוב ומה היה מענהו מן הסערה הלא הוא אומרו מי זה מחשיך עצה כו' לומר מי זה מחשיך עצתי אשר יעצתי לייסרו ביסורין אלו והוא בא להחשיך ולמנוע העצה שיעצתי לטובתו במלין אשר הם בלי דעת שאומר יסר מעלי שבטו כו' כפך מעלי הרחק כדי לעמוד בדין בשוה עמי שהוא בלי דעת כי מי ערב אל לבו יצדק עם אל והנה עד כה ענהו ית' שלא לנוכח להיות דברי קושי שמבזהו ואומר מי זה כלומר שהוא נבזה וגם שהוא במלין בקול דברים בלי דעת ואמר כי עד פה תבא מה שהיה מן הסערה שהיה איוב בסערת צרתן:

ג

אך כהתימו פסוק זה הפך פניו ברחמים גדולים וידבר לנוכח ויאמר לו אזר נא כו' לומר הנה עודך בסערת חליך דברתי בשצף קצף למען תכיר כי שלא כהוגן דברת אלי ועכ"ז הנה נשאתי פניך ואעשה כדבריך כי הלא באור פני מלך שאני דובר בך לנוכח הנה רפאתיך והחזקתיך כמאמרך כפך מעלי הרחק והוא כי הלא אמרת כפך מעלי הרחק ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני שאם בכח יסירו לבושו מעליו ישאר כשיעור אזור מהלבוש עצמו דבוק בבשר כי בעפוש בשרו נדבק ויתעפש גם מה שהיה מהלבוש תחת אזורו וישאר כאזור אזר במתניו אחר התפשט הלבוש וכן אמר לבש בשרי רמה וגוש עפר וכן באומרו ויפרפרני ויפצפצני אמר עתה הנה עד כה לא היית יכול לאזור אזור במתניך ומה גם בכח אך עתה אזר נא כגבר חלציך בכח והתאמץ כלומר ראה כי רפאתיך והחזקתיך הרי הסרתי מעליך שבטי וגם אימתי אל תבעתך כי איני רק כשואל כי אשאלך כו' ומאשר אמרת וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני הנה אשאלך וראה אם תוכל הודיעני ושיעור הכתובים מה שויען ה' את איוב מן הסערה שהוא מתוך סערת איוב היה לומר מי זה מחשיך כו'. אך אחרי זאת מיד בטלה סערתו כי הפך פניו לנוכח ויאמר לו אזר נא כו' כי הנה רפאתיך שתוכל לאזור כגבר חלציך בחוזק אזור מתניך וכפי מעליך הרחקתי ועל אמרך וקרא ואנכי אענה הנה אשאלך והודיעני:

ד

איפה היית כו'. אמר אך ערבת אל לבך לריב אותי ולא יראת ממני כי הלא ידעת כי אני תליתי ארץ באויר למען יראוני אנשים באמרם כי נקל בעיני ה' מוט תתמוטט ארץ בהניח אותה על טבעה כי התקיימה על דרך נס הוא ולא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי ומי לא יירא לדבר בו יתברך פן יניח הדבר אל הטבע ויתבטל העולם כי גם הארץ שלא ברצונה היא עומדת שלא כטבעה וסובלת על זכות הצדיקים וכמאמרם ז"ל כי כשהרשע דורס על הארץ היא מתרעשת וזה אמר איפה היית כלומר האם שם היית וראית לה סמוכות קיימים בטבע כלומר כי תלויה היא במאמר כמו שאמרו ז"ל ואם לא היית שם ותדע על פי בינת דבר מתוך דבר הגד אם ידעת בינה:

ה

ושמא תאמר דעת חכמי הטבע הלא הוא כי יש יאמר כי טבע הגלגלים הסובבים אותה לשאוב הארץ אליהם כאבן תקומה ועל כן בהיות השאיבה בשוה בכל חלקי סיבוב הגלגל תוכרח הארץ להיות באמצע אויר החלל כמסמר תקוע בל תמוט ויש יאמר כי נהפוך הוא כי טבע הגלגל הוא לדחות בכל עוז את הארץ וכאשר תדחה בכל סביבותיה בשוה תשאר תקועה באמצע האויר והנה אם איזה מפירושים אלו הוא אמתי יוכרח תהיה הארץ בנקודת אמצעות החלל שאם תטה קצת לאחד הצדדין או למעלה או למטה כעובי אצבע מהעדר האחר יבטלו שני הפירושים כאחד ועל כן יאמר מי שם ממדיה שתהיה באמצע שיהיה מן המזרח אליה כאשר מן המערב וההיקש מצפון לדרום וכן מי נטה עליה קו מן הרקיע עד הארץ שיהיה כמו ממנה עד הרקיע שמתחת לארץ. או יאמר אם תענה ותאמר שהיא על תהו ובהו שהם קו ירוק ששם גבול לארץ בו ואבנים מפולמות הנה על הקו ירוק אמר או מי נטה עליה קו שהקו ירוק איננו מלמעלה כי כאשר ויאמר אלהים יהי אור נסתלקו תהו ובהו מעל הארץ כמו שאמרו ז"ל:

ו

ואם הוא על אבנים מפולמות לא ימנע או הם רבות או אחד אם הם רבות על מה אדניה הטבעו שיתקיימו כלומר כי הלא הם על המים כמו שאמרו ז"ל שעמודי הארץ הם על המים כמו שאמרו ז"ל הארץ על מה היא עומדת על העמודים והעמודים על המים ואם היא אבן אחת וכמ"ש בגמרא אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים וממנה הושתת העולם אם הוא כך או מי ירה אבן פנתה באופן שבה תתקיים אחר כך באויר:

ז

ושמא תאמר מלאכים הם המקיימים הארץ בל תמוט גם זה אינו כי הלא ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כו' והוא כי הדעת היותר צודק בבריאת המלאכים הוא שנבראו ביום חמישי שנאמר בו ועוף יעופף כי מלת יעופף יתירה והיא כד"א ובשתים יעופף. ובזה יאמר איך יתכן שהמלאכים מסמיכים את הארץ בל תמוט והלא לא הריעו כל בני אלהים הם מלאכים כאשר נוצרו עד רננו תחלה כוכבי בקר על שקדמו בבריאה והנה הבקר הראשון שרננו יחד היה ביום ה' כי הלא ברביעי נתלו המאורות ובו היה קטרוג הלבנה ונתמעטה וניתנו לה כל ממשלות הכוכבים יצאו ויבאו יחד עמה והתחילו יום חמישי ואז הריעו כל בני אלהים ואם כן איך היו סומכים לארץ אשר נתיסדה בשלישי ואם כן אמור מעתה כי אין מקיימה זולתו יתברך שלא בטבע למען החי יתן אל לבו ליראה את ה' בל ידבר דבר שלא לפי כבודו יתברך כי קל הוא להניח הדבר אל הטבע ובזה הוא כאומר אליו הוא יתב' מה ראית שערבת אל לבך לערוך נגדי והנה ספרתי כי היה לך איוב לשית לב כי ידי נטויה על המנגד אותי במה שיסדתי ארץ באויר באופן שבהניח אותה אל הטבע יבטל העולם כי אין זה רק למען תפול חתיתו יתברך על כל האדם כלומר ולמה לא יראת לדבר:

ח

ועוד שנית היה לך לשית לב כי האלהים עשה שייראו מלפניו כי הלא שם הוא יתברך הים גבוה הרבה מן הארץ והוא מאמרם ז"ל בב"ר על פסוק יקוו המים כו' שהוא יתברך ברא המים גבוהים מן הארץ ויאמר יקוו המים מה שאני עתיד לעשות בהם שהוא לשייראו מלפניו יתברך שהוא על כי אין צריך רק להניח הדבר אל הטבע וכן אמרו כי כן היה בדור אנוש שהציף שלישו של עולם שהיה תחלה שני שלישים יבשה ואחד ים ויעש אז הוא יתברך שני שלישים ים ואחד יבשה ושעל זה נאמר הקורא למי הים וישפכם כו' כי למה שהיו המים גבוהים מהארץ לא הוצרך רק שפיכה מאליה כשופך מלמעלה למטה ונבא אל הענין אמר לו הוא יתברך הלא מלבד מה שתליתי הארץ שלא בטבע לשיראוני אנשים גם כן עשיתי במה שהים גבוה מן הארץ עד שהוצרכו מסכים לעכב בל יציף העולם וזהו ויסך בדלתים ים לומר הנה ויסך אלהים הנז' בשתי דלתים את הים בל יציף העולם ובאיזה מקום שם הדלתים בגיחו מרחם יצא שהוא במקום צאת מימיו מלב התהום אל התפשטות הים בל יצא יותר מהשיעור אשר הוא עתה ים כמו נד גבוה מן הארץ כי לב התהום ידמה לרחם:

ט

ומה המה הדלתים אחד מענן ואחד מערפל וזהו בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו שהם מעין המסכים שלפני השכינה וכל זה כאומר לאיוב ואיך לא יראת לדבר נגדי בראותך כי כוננתי העולם באופן יראוני אנשים:

י

ושמא תאמר כי כל זה היה טרם שבור חוק גבול לים אך אחרי כן שהציף שלישו של עולם כבר נחה שקטה מעוז הים לישפך על הארץ כי נגרע מאז גבהות הים מהקודם והנה נהפוך הוא כי אם מתחלה היה מספיק דלתים לעכב שלא יציף העולם מאז נשפך על הארץ בדור אנוש הוצרך עוד בריח על שתי הדלתים וזהו ואשבור עליו חוקי כו' לומר כי מאז שברתי עליו חוקי שהיא בדור אנוש ששברתי חוק גבול לים ואשפכהו מאז הוספתי לו שמירה כי ואשים בריח נוסף על הדלתים וזהו ואשים בריח ודלתים והוא כי אחר שנפרץ גדר והחלה מדת הדין לפעול בקלות חוזר לפעול ועל כן צריך בריח על הדלתים:

יא

ומה הוא הבריח הלא הוא מאמרי כי הנה ואומר עד פה תבא ולא תוסיף כו' והוא הנודע ממאמר רבי יוחנן במדרש חזית ובשמות רבה כי כל דבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא נעשה מלאך אשר כח בו לפעול לבל אשר תגזור חכמתו יתברך כמו שכתבנו למעלה כי כל אחד מהעשר מאמרות פעל ועשה כל מה שבמאמר וכן הוא אומר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' כי אם עשה את אשר חפצתי כו' כן יאמר בזה כי הבריח המעכב בל יציף הים את העולם הוא מאמרו ית' באומרו עד פה תבא כו' כי נעשה מלאך אשר כח בו ליותר מזה ועל המלאך הוא הדבור הנזכר אמר ופה ישית בגאון גליך כי המלאך ההוא ישית פה בגאון הגלים ויתכן לפרש ישית כמו ושית ממני שהוא לשון רפיון ואמר כי המאמר הנזכר פה יתן רפיון בגאון הגלים בליעבורו:

(ד) או יאמר איפה היית כו' בשום שכל והבין במאמרם ז"ל בב"ר וז"ל במי נמלך הקדוש ברוך הוא וברא את העולם כ"י בנפשותן של צדיקים נמלך שנאמר המה היוצרים כד"א וייצר ה' אלהים את האדם ויושבי נטעים כד"א ויטע ה' אלהים גן כו' עם המלך במלאכתו ישבו שם עם המלך מלכו של עולם במלאכתו ישבו שם שבהם נמלך וברא את העולם עד כאן וגם שביארנו ענינו באורך במקומו דרך קצרה נאמר בשום לב היכן הם נפשות הצדיקים בכתוב וגם כי אומרו המה היוצרים כו' ואומרו עם המלך כו' יראה ענין אחד נדרש בשני מקומות וגם מה ענין ויושבי נטעים כו' וגם אומרו וגדרה כו' אין לו יחס עם הקודם ועם המאוחר אך המכוון בקיצור כי הוקשה למו באומרו נעשה אדם ל"ר ואומרו וייצר בב' יודין וגם למה נעשה הים באופן הוצרך לשית חול גבול לים שהוא היות המים גבוהי' מן הארץ על כן אמרו כי זה כוון פסוק זה באומרו המה היוצרים לומר כי אומרו נעשה אדם ל"ר הוא כי בנפשותן כו' והוא כי למה שהאדם מלובש בחומר מוכן לחטוא מה בצע בהבראו אולי יושקע בחטאים ויהיו בריאתו ובריאת עולם לבטלה אחר שבחירתו חפשית לזה אמר בנפשותן של צדיקים נמלך והוא כי ראה בהם כי יהיו חזקים נגד יצרם ובהם עולם ויושע והוא כמו שאמרו ז"ל במקום אחר כי חולק הוא יתברך כך וכך צדיקים בכל דור ודור לבל יחסרון והמה מגיני ארץ וזהו בהם עולם נמלך כי על ידן היתה הסכמת בריאת אדם ולהם אמר נעשה אדם ולמה קראם יוצרים לז"א הה"ד וייצר ה' אלהים שהוא על כי יש בוייצר שתי יודי"ן לרבות יוצרים רבים ואין זה כי אם למה שבהן נמלך ואלמלא הן לא נבראו על כן בבחינה זו יוצרים יקראו וכאשר התורה קראתן יוצרים גם הכתוב ההוא קראן כך ושמא תאמר ומי יאמר כי קודש לבריאת אדם היו נפשות שנאמר שבהן נמלך לז"א ויושבי נטעים כד"א וישע כו' מקדם שהוא כי הנה ברא יתברך ג"ע מקדם שהוא קודם לעולם ומי ומי היה בגן ההוא קודם לעולם שהקדים הוא יתברך לברא אותו מקדם שלא יעלה על לב שהקדים והיה ריקן עד נברא העולם ויושם בו אדם ד' או ה' שעות ואחר כך היה ריק עד מתו צדיקים שבדורות וז"א ויושבי נטעים כלומ' כי אותם היוצרים לא יפלא אם היו מתחלה כי הלא המה יושבי נטעים ואמר הה"ד ויטע כו' שהוא מי יאמר שהיו מאז יושבים בו אלא מאומרו ויטע מקדם הוי אומר כי מאז היו בו נפשות רבות. והנה על דברים אלה יש שתי קושיות א' כי הלא גם בקדושיו לא יאמין הוא יתב' כי הבחירה חפשית ועוד שלמה המתין הוא ית' לימלך עמהן עד בא לברא את האדם ואם תצא ההמלכה לבלתי יברא נמצא כל מה שכבר נברא לבטלה ע"כ על הא' אמר וגדרה שהוא אשר שם חול גבול לים והוא כי האלהים עשה שייראו מלפניו כמ"ש ז"ל במה שהגביה הים גבוה מעל הארץ עשה למען ייראו מלפניו בראותם כי אין תכונת העולם להתקיים טבעית כי אדרבא בגובע היו יורדים המים על הארץ אך עשה לשיכירו כי למען יעשו רצונו ית' מקיימו שלא בטבע ונקל לפניו ית' לינקם מעוברי רצונו בהניח הדבר אל הטבע בלבד על כן תפול חתת אלהים על הבריות להכריח בחירתם אל הדרך הטובה וזהו וגדרה כו' ועל השנית אמר עם המלך כו' שבהם נמלך וברא את העולם לומר כי גם בהברא העולם היה על יד המלך בצדיקים אלא שלא נזכר באומרו נעשה אדם ובאומרו וייצר בשני יודי"ן אלא ביצירת אדם כי ממנו הוא הפחד פן יקלקל ויבטל העולם ומה שדרש אומרו המה על הנשמות הוא כי בפסוק הקודם דרשו ז"ל על מחלון וכליון אשר בעלו למואב שנשאו מואביות וקראם שרף שנתחייבו שרפה לשמים אמר אל תתמה אם אמרתי שנתחייבו שרפה ואפילו מלקות לא נתחייבו לא משום גויה ולא משום מואבית כי הלא המה היו בכלל היוצרים ויושבי נטעים כי צדיקים היו אלא שדקדק עמהם כחוט השערה עוד נקדים כי הנה קיום העולם על ידי הצדיקים הוא על סובלי יסורין כמאמרנו על פ' כי לה' מצוקי ארץ כו' כי אם אותם שהם במצור ובמצוק שהם מצוקי ארץ בעלי יסורין לה' הם והם עמודים אשר העולם נכון עליהם וזהו וישת עליהם תבל והוא מאמרם ז"ל שהיתה בת קול יוצאת בימי ר' חנינא בן דוסא ואומרת כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת שהענין אצלי שאמר דבר וטעמו למה כל העולם נזון בזכות חנינא בני מפני יסורין שסובל עניות ליזון בקב של חרובין מערב שבת לערב שבת. עוד נקדים מאמר רז"ל בב"ר וז"ל הכל מודים שלא נבראו מלאכים ביום ראשון מפני שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרום וגבריאל בצפון והקדוש ברוך הוא ממדד באמצע הה"ד אני ה' נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מיאתי מי אתי כתיב עכ"ל ונבא אל הענין אמר לו הוא יתברך לאיוב למה תקוץ ביסורין והלא לכך נבחרת כי אתה מכלל הצדיקים שבנפשותם כ"י נמלך הקב"ה וברא את העולם כי נפשותם קדמו למלאכי השרת והיה כי בזכותם יקיימוהו וז"א איפה היית ביסדי ארץ איה היית כלומר האם אינך מהנשמות אשר עם המלך מלכו של עולם היו כשברא את העולם שבהם נמלך וברא את העולם ואם שכחת מאז הגד אם ידעת בינה היא בינת התורה כי מתוך בינתה תבין הדבר והוא כאשר למדו רז"ל מתוכה:

(ה) ומה שאמרתי שאיפה היית כלומר כי שם היית ועל פיך נתיסדה הארץ אל תחשוב כי מלאכי השרת יסדוה להיותה חומרית כי אין לו ית' מבוא ליטפל בה זה אי אפשר כי מי שם ממדיה בסביבות או מי נטה עליה קו מלמעלה כי תדע כלו' כי זה ודאי תדע כי ביום ברוא אלהים שמים וארץ עדיין לא היו מלאכים ומה גם לאומר שלא נבראו עד יום ה' שהוא היותר נכון כאשר דרשו מג"ש של יעופף כנזכר בסמוך בס"ד:

(ו) ושמא תאמר כי הלא גם בהיותך בתקפך היית מקיים עולם שהיית תם וישר כו' הלא דע לך כי אין הצדיקים מקיימים העולם אם לא על ידי יסורין כי הלא אם צדקתם מקיימת עונות הדור מבטלים על כן צריך יקבלו יסורי אהבה בעד הדור ורבינו הקדוש יוכיח כי הנה כאשר נרפא בכה רבי חייא עליו השלום ואמר אי לכם עוברות שבארץ ישראל כו' והוא כי אכן חליינו הוא נשא כו' כנודע וזה יאמר על מה אדניה הטבעו כו' לומר עם היות שנשמות הצדיקים שבכל דור ודור המה היוצרים ומקיימי העולם עם כל זה עיקר היסוד שעליהם נתיסדה ארץ מאז כקרשי המשכן שהאדנים היו יסודם הם האבות כמו שאמרו ז"ל בהבראם באברהם וכן בפסוק בוראך יעקב כו' שאמרו רבותינו ז"ל שאומר הוא יתברך לעולמו עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך ישראל יצרך והנה כלם היו בעלי יסורין כנודע וזה אמר זכור נא על מה אדניה הטבעו כלומר אדני העולם שהם אברהם יצחק ויעקב ראה על מה הטבעו כלומר כי הטבעו בבוץ של יסורין לקיים העולם כענין כי לה' מצוקי ארץ ושמא תאמר כי קיום העולם היה על ידי אבן השתיה שממנה הושתת העולם הנה גם בזה אני אומר לך או מי ירה אבן פנתה לומר או אם תאמר שהאבן ההיא עשתה זאת ראה מי ירה אבן פנתה והענין מאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר שאמרו כי אבן השתיה שממנה הושתת העולם היא האבן שהקים יעקב מצבה שנשתקעה תחת לארץ ועליה הושתת העולם ובזה יאמר ראה מי ירה אבן פנתה כי הלא היה יעקב והנה גם הוא היה על ידי זכות טרדותיו ויסוריו הרבים כלומר ואם כן אפוא למה זה תבעט ביסורין אחרי היותך ממקיימי הארץ מאז נתיסדה ואין זה לך כי אם על ידי יסורין:

(ז) ושמא תאמר הנה ממוצא דבר הלא יראה כי גדולים צדיקים ממלאכי השרת כי המה היוצרים ומקיימי העולם והמלאכים שפלים להם והלא כמו זר נחשב לזה אמר אל תתמה מזה כי הלא ברן יחד כוכבי בקר כו' והוא מאמרם ז"ל על פסוק זה כי אין רשות למלאכים להלל לה' עד יתחילו ישראל בקרית שמע כו' וזהו ברן יחד כוכבי בקר ואחרי כן ויריעו כל בני אלהים הם מלאכי השרת:

(ד) והנה רבותינו ז"ל בשמות רבה אמרו כשהיה אדם הראשון מוטל גולם הראהו הקדוש ברוך הוא כל הצדיקים העתידים לבא זה תלוי בראשו וזה בשערו וזה כו' וזהו שאמר הקב"ה לאיוב אתה רוצה לווכח עמי אם אתה יודע היכן אתה היית תלוי תווכח עמי כו' וזהו איפה היית כו' איפה שלך היכן היתה וראוי לשום לב מי הכניס את רבותינו ז"ל בפירוש זה בכתוב שאין זה משמעו ועוד איך בידעו איפה היה ראוי לווכח עמו יתברך הבלתי את סודות זולת זה לא סיים אלא בסוד זה אמנם הנה אין ספק כי הוקשה לרבותינו ז"ל כי ראו כי הנה בפסוק מי אפוא הוא הצד ציד כו' כתוב אפוא בוי"ו ואלף אחר הפ"א ובזה יש ה' שיורה שהיה שם מדה לפי המסורת וכענין דרשת רבותינו ז"ל על פסוק איפה לקנות היום שהוא על שלקטה כאיפה שעורים על כן אמרו שגם זה לשון איפה שהוא איפה שלך היכן היתה ואמר לו הוא יתברך אם תדע איפה שלך היכן היתה תדמה לנשמה ההיא טרם תתערב בחומר שראתה איפת כל צדיק וצדיק בגולם ההוא טרם תנתן בקרבו ותוכל לווכח עמי אך בהיותך בחומר לא תדע ואיך תערב אל לבך לכך או יאמר אם ידעת איפה שלך היכן היתה היית מכיר כי בבחינת האבר ההוא צריך תיקון אולי בו קלקל אדם אך אחר שלא תדע איך תווכח בי כי לא תשיג מקום קלקולך בהשכלה מושגת גם שאומר אליך:

יב

המימיך צוית כו'. אמר לו הוא יתברך הלא אשר חפצת לווכח עמי הוא כי ראית ענין רע תחת השמש כי מקום הצדק כמוך רבו יסוריך אך רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל יבלו ימיהם בטוב עד יום מותם לא ירגישו אפילו צער מיתה כי ליום אד יחשך רע כו' והיו מצרים את זולתם ולמה לא הראה הוא יתברך בדמעת העשוקים לראות נקמתם מאויביהם הנני בא להשיבך והוא כי על הנוגע אליך כי צדיק אתה זאת תשובתי כי המימיך צוית בקר כו' והוא כי הנה אין מקום בקר אור אם לא על השחר שהוא שחרות מעט כי אין לך אדם שלקבל בקר אור העולם הבא והתחיה לא יצטרך צער מה למרק איזו חלאה לינצל מגיהנם הנפש ומרמה ותולעה הגוף והנה ביסוריך אלה נטהרת לקבל אור בקר בלי מירוק גיהנם ורמה לגוף כי יסוריך אלה היו לך כשחרות שערם בוקר וזרח לך מעתה ועד עולם אור זרוח לצדיק וזה אמר המימיך צוית וכו' לומר האם מימיך צוית לאיש בקר יעשה לך דבר פלוני האם הודעת לו סימן לדעת נקודת הבקר באמור לו שמקום הבקר הוא השחר כי אחר השחרות מיד יאיר הבקר והוא כי אומרו ידעת בחירק היו"ד הוא כאומרו הודעת ושיעור הכתוב המימיך צוית בקר שהוצרכת להודיע לסימן הבקר שהשחר הוא מקומו שבו שורה מיד כלומר כי הוא פשוט לבא אור בקר אחר שחרות השחר כלומר כי כך הוא פשוט שבקר אור העולם הבא הוא סמוך אחר שחרות היסורין והנה באו ולא יהיה לו עוד שחרות כי אם אור:

יג

אך לא כן הרשעים אשר קנאת בהם כי הלא רוב טובתם פה להאכילם איזה זכות אם היה בהם היא הכנה לאחוז בכנפות הארץ וינערו כו' כי לעתיד תוסר חלאת הארץ ותזדכך באופן תהיה אחיזה לו יתברך בה ועל ידי כן יאחוז בכנפות הארץ כמי שמנער עלית ויפלו עפר וצרורות ארצה כן בזמן התחיה על ידי אחיזתו יתברך בארץ הלזו ואז וינערו רשעים כעפר הנושר מהטלית כי יהיו כפסולת בערך מהות הארץ וכבלתי דבק כי אם כעפר וצרורות הנושרים מהטלית בנעור אותו אשר דבקו בו והם פסולת טפל אל איכות הטלית ונופל ממנו כן יהיו פגרי הרשעים אשר בארץ המה קבורים בה כדומן והנה אין זה כי אם על שהאכילום מעשיהם הטובים ולא נותרה בהם קדושה שאם לא כן לא היו ננערים ממנה כדומן מטלית הננער:

יד

ואם תאמר נא הלא כמוני כהם קמים בתחיה ומה ביני לבינם שהם יהיו כדבר ננער ולא כן אנכי הלא הוא כי אתה תתהפך כחומר חותם כו' והוא כי הנה רבותינו ז"ל אמרו על פסוק זה אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומים זה לזה והקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו ע"כ הנה מדבריהם נקח שעל אדם ידבר ושהוא חותם שבחותמו טבע הוא יתברך יתר חותמות ובזה נאמר לפי דרכנו ראה מה בינך לרשעים המתייחסים בחיותם לננערים מהארץ כי הלא אתה תתהפך מעכירותך ותהיה כחומר חותם הוא החותם הידוע של אדם הראשון כי יהיה חומרך כחומרו שהיה זך מאד ובהיר ומבהיק עד אמרם ז"ל תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה באופן היה חסר מעט מהרוחניות כי מי נתן יציר כפו מעשה ידיו יתב' יהיה חומר ככל האדם רק זך מעצם השמים לטוהר ולא על חנם בקשו מלאכי אלהים לומר לפניו הימנון אם לא היה כדבר הזה ועל הדרך ההוא יהיו כל גופות ישראל הקמים בתחיה וזהו תתהפך כתומר חותם הוא שתתהפך להיות כחומר חותם הוא אדם הראשון אך הרשעים שאמרתי שוינערו רשעים וכו' הוא כי ויתיצבו כמו לבוש שלא יהיו כחומר הזך ההוא בלתי מלובש כחומרנו רק כמו לבוש הוא הלבוש כמו שנתלבש אדם בחומר אחר חטאו כמונו היום ומאומרו תתהפך ולא אמר תהיה כחומר חותם כוון מאמר רבי אחאי בר יאשיה לרב נחמן כשתמה עליו איך היה שלם בגופו אחר כמה שנים שמת ואמר לו הלא כתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה אמר לו ההוא שעה אחת קודם תחית המתים זה יתכן כוון בזה לומר הנה להיותך צדיק לא תשוב אל עפרך בסילוקך רק תתהפך כו' כי בהיותן ככל האדם תתהפך מאיכותך אל חומר חותם שהוא בשעה חדא שלא יפסיק בינתים שנים רבות בין אחר שובך אל העפר אל התחיה כי ממהותך עתה תתהפך לחומר חותם: או יאמר תתהפך כחומר חותם אות ברית קדש שגורם הסיר לבוש עור הערלה האבר גומא ובעשות החותם אות ברית קדש מתהפך מטומאה לקדושה שהוא יו"ד המשלמת שם שדי במקום שהיה שד כך תתהפך אז מחומר בעל זוהמת נחש לקדוש מאד כנודע אך הרשעים הנזכרים יתיצבו כמו לבוש של חותם הנזכר הוא עור הערלה שהוא לבוש שהחותם הוא יו"ד העטרה היה מתכסה בו כלומר שלא תהיה קימתך דומה לקימתם כי אתה קם קדוש והם טמאים:

טו

ושמא תאמר אם כן אפוא גם שינערו רשעים ממנה טוב טוב היה יהיו מתים בל יחיו ומה בצע שיתיצבו כמו לבוש לזה אמר וימנע כו' והוא גם לגמור תשובה על תלונת איוב באומרו שלמה ימותו בלי צער ולא יראו ברעתם אשר הצרו להם הרשעים ההם והוא בהזכיר מאמר ספר הזוהר על פסוק וזאת תהיה כו' אשר יגוף ה' את כל הגוים אשר צבאו על ירושלים כו' הצובאים לא נאמר אלא אשר צבאו אלא שכל אשר צבאו בימי החורבנות ולא ראו ישראל ברעתם וימותו מיתת עצמן מה עושה הקב"ה חוזר ומביאן בצורתן הראשונה ומכיר כל איש ישראל המוכה את אשר הכהו ושובר יד אשר שולחה בו ומאכילה לכלבו שנאמר למען תמחך רגלך בדם לשון כלביך כו' ונבא אל הענין אמר למה יקומו רשעים חיים ביום ההוא לא לטובתם אלא שימנע מרשעים אורם הוא שיסר צלם ושרם מלעזרם למען ימשלו בם בני ישראל ואז וזרוע רמה תשבר על ידי אשר שלט בו הזרוע ההוא לרע לו:

(יד) וגם באומרו ויתיצבו כמו לבוש אפשר ג"כ לפרש בענין זה כי למען יכירו המוכים את אשר הכום להכותם יביאם יתברך כמו שהיו מתחלה וזה יאמר ויתיצבו כמו לבוש שהוא כמו לבוש הקודם:

(טו) וכל זה למה מפני שימנע מרשעים אורם כמדובר כדי שוזרוע רמה שהכתה תשבר על כן הוצרכו שני הדברים אחד שיתיצבו כמו לבוש שני שימנע מרשעים אורם לבל ייראום:

(טו) הבאת וכו'. אמר הלא חפצת להתווכח עמי ומה אעשה לך ואתה תדבר במה שלא ראית אפילו ראשיתו כאלו הגעת עד סופו והוא כי הנה בדברותיך דברת על תהום בענין תהום אמר לא בי היא וכיוצא בכתובים אלו וכן בצלמות והנני תופס אותך כי הבאת אפילו עד נבכי ים שהוא התחלת התהום ועם כל זה ובחקר תהום שהוא לפנים התהלכת בויכוח חקירתך:

יז

וגם דברת על צלמות כענין בגורם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות והוא מן התימא כי הנגלו לך אפילו שערי מות כי ואתה אף שערי צלמות תראה:

יח

ושא נא ק"ו ומה אם מה שהתבוננת בפועל עד רחבי ארץ עם כל זה הגד אם ידעת כלה להוציא מה שלא ראיתי מהארץ מתוך מה שראית ומה גם התהום וצלמות שאפילו ההתחלות שלהם לא ראית ואיך תחקור בעמוק ביותר:

יט

אי זה הדרך כו'. הנה ידענו מחכמי האמת כי בעלות נפש א' מישראל במעלה בעולם העליון אביו שהולידו יעלה עמו ועל כן צריך יוכן האב לכך בל יהיה עיכוב מה אל הבן וזאת היתה בשורת אברהם אשר נתבשר שעשה תרח תשובה באומרו יתברך ואתה תבא אל אבותיך בשלום אך כל זה איננו שוה להגיע למעלת אברהם ועל כן צריך יתגלגל תרח עד השיעור ההוא והנה קבלנו כי תרח נתגלגל באיוב כי ע"כ אמר ונחמתי על עפר ואפר שהוא על צאת ממני מי שאמר ואנכי עפר ואפר והנה ידוע כי צורך גלגולים רבים גם לצדיק הלא הוא כי אל דעות ה' ידע עד היכן צורך עלית כל נפש ורוח לפי בחינתה ויש כי גם בצדקו לא הספיק להעלות את נפשו כ"א עד חצי העליה הנאותה אליו וגם בשני לא נגמר עלייתו כי אם קרוב אל החפץ כמי שמגיע אל גבול החצר וצריך גלגול אחר להגיע אל הבית ונבא אל הענין אמר לו הוא יתברך הנה אמרת בטרם אלך לא אשוב אל ארץ חשך וצלמות כי יראת פן ע"י כובד היסורין תתפקר עדי אובד כי תלך ולא תשוב אל צלמות. והנה אמרתי לך כי לא ידעת אפילו מה הוא צלמות כי הנגלו לך כו' ושערי צלמות תראה בתמיה באופן כי לא בדעת תדבר ועתה אני אומר לך כי לא מחשבותי מחשבותיך כי אדרבה למען תשיג עד נקודת העליה עד אברהם כי הנה אברהם הוא אור אשר ככוכב זרח להאיר בחשך והנה תרח אביו הוא חשך בערכו ומאשר חזר בתשובה עלה מעט וע"י גלגולך עתה עלה יותר עד הגבול כמשל המגיע עד החצר החיצונה ולמען העלותו עד מקומו העליון והפנימי יסרתיך למען זכות אותך באופן כי אני יסרתי חזקתי זרועותיך ואלי תחשוב רע וזה מאמר הכתובים שאומר לו הוא יתברך איזה הדרך ישכון אור הוא אברהם שזרח להאיר בחשך וצריך תרח שהיה חשך להגיע עד מקום בנו כנודע מחכמת האמת וזהו שבשרוהו שעשה תרח תשובה ואמר לו הוא יתברך אי זה הדרך ישכן אור נפש אברהם וחשך תרח אי זה מקומו עד היכן עלה על ידי התשובה ההיא כלומר שרחק מקומו ממנו:

כ

ומה שתקנת עד כה הוא כי תקחנו את החשך ההוא אל גבולו של האור הנז' כי אינך מספיק להביאו בגלגולך זה כי אם שתקחנו עד הגבול אך לא אל בית מדורו ממש כפי גדר כשרונך ההוה וז"א כי תקחנו לומר כי מה שתקחנו אינו אלא אל גבולו אך וכי תבין בסור מרע בינה הוא נתיבות ומהלכים של מעשים טובים נוסף על ידי היסורין מספיקים ללכת עד ביתו:

כא

אז תגיע עד גדר זה לבלתי היות צריך להתגלגל עוד כי אם תעלה עליו כאלו הגלגול השלישי שאתה עתיד להתגלגל ולהולד להשתלם ולהגיע עד בית האור הנזכרת הנה מהיותך משתלם עד הגדר ההוא להביאו אל ביתו יחשב כאלו אז באשר תבין ותשכיל נתיבות הכשרון תולד בגלגול שלישי ויש לך שהות להשתלם כי הנה ומספר ימיך רבים כי לא יקרך מכשול בכולם ולא תתגלגל עוד וינוכה לך גלגול אחר כאלו אז חזרת להולד ויהי לו כן שהיה מספר ימיו רבים ק"מ שנה וגם נאמר בו וימת איוב זקן ושבע ימים כאשר נאמר באברהם כי אז הושוו שניהם:

כב

הבאה כו'. הנה למעלה אמר לו הוא יתברך מה ראה על ככה ומה הגיע אליו שערב אל לבו לווכח עמו יתברך כי אפילו הארץ אשר הוא דורך עליה לא ידע ענינה כי עם שהלך עד רחבי ארץ לא ידע במה שלא הלך בה מה ענינה להבין מתוך מה שהלך בה ומה גם עתה שלא ידע מה שלא ראה לא כלו ולא מקצתו והנה אגב השגתו זאת נמשך אומרו אי זה הדרך ישכן אור וכו' ועתה חזר אל ענין ראשון ואמר הבאת אל אוצרות שלג במקומם למעלה שהוא ברקיע ששי כמ"ש ז"ל פרק אין דורשין ואין צריך לומר שם כי אם גם ואוצרות ברד המתקשים באויר תראה אפילו ראיה מרחוק:

כג

ואין צריך לומר אשר למעלה הרבה והם דקים כי אם אותם אשר חשכתי באויר מלרדת על ארץ מצרים שהניחם לעת צר בימי יהושע ליום קרב ומלחמה לעתיד כמ"ש ז"ל שהם אבני אלגביש שהפיל הוא יתברך במורד בית חורון מהו אלגביש שהיו גדולים כגב איש ועם כל זה יאמר אשר חשכתי כו' שמנעתים מלרדת במצרים התראה אותם עם היותם עבים וקרוב באויר ואל כחות מאמריו יתברך המעכבים הברד קרא אוצרות כלומר ואיך תדע בכבשי דרחמנא:

כד

וגם ראה אי זה הדרך יחלק אור השמש בעולם שלא יתיך אותו הברד שבאויר ויאיר תחתם וגם איך יפיץ קדים המטר עלי ארץ ולא יפיץ את הברד ההוא על הארץ ומתקיים תלוי באויר:

כה

מי פלג כו'. אחר אומרו יתברך כי אשר לא טוב עשה במה שערב אל לבו לווכח עמו כי חכמת מה לו אמר עתה עוד אני תמה איך לא שמת אל לבך אל מראה עיניך דברים המורים השגחת בוראך ואיך היית מהרהר אם הוברי השמים הם המנהיגים העולם כי הלא הביט וראה מי פלג כו' והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל שיש למעלה כמין בריכה ומזיעתה גשמים יורדים ובזה יאמר מי עשה פלג היא הברכה שהיא לשטף תעלה וגם עשה דרך לחזיז הקולות שבדרך המשך הקולות ילך החזיז שעם העב:

כו

וכל החרדה הזאת להמטיר על ארץ לא איש למה חרד את כל החרדה הזאת לבלתי הועיל שממטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו:

כז

אך הוא כדי להשביע את העם שואה ומשואה שיזעקו בקול שאון אל ה' המונע מטר ממקום שיש אנשים ואז על ידי תפלה ותשובה ימשך להצמיח מוצא דשא בישוב באופן שהכין בהמטיר על ארץ לא איש את לבם שישועו ויענו:

כח

היש כו'. הנה ידוע מרבותינו ז"ל כי צמח האדמה הוא ממים עליונים ממטר השמים וממי תהום כי אין מי גשמים יורדים טפח שאין מי תהום עולים טפחים ושזה אומרו תהום אל תהום קורא וכו' שמי המטר קוראים אל תהום תחתון ואומרים לגיון של מלך אנו קבלנו עוד אמרו רבותינו ז"ל כי מים עליונים הם מים זכרים ומים תחתונים הם נקבות כזרע זכר וזרע נקבה בבטן הארץ ועל ידי כן הולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע כו' ובזה מצאנו ראינו טעם אל היות המטר יורה כחץ כי על כן יולידו בקרב הארץ מעין האדם ונבא אל הענין בשום לב כי אחר שאין האב מוליד בלי אם הראוי היה לומר היש למטר אב ואם אך הוא כי האם היא האדמה והמטר הוא כזרע כי על כן הוא יורה כחץ והיה לפי זה ראוי שכמו שיש אם לקבל הזרע כן יהיה מעין הארץ אב מזריע המטר אם היה הדבר בטבע ומאשר איננו כן יורה כי השגחה מאתו יתברך היא שיהיה יורה כחץ ותת בו איכות שיהיה כזרע זכר להתחבר בבטן הארץ עם מי תהום ולהולידה ולהצמיחה וזה אמר היש למטר אב כלומר לירות כחץ כמטיל לזרע להוליד בארץ ושמא תאמר כי מים העליונים הם רוחניים ומתגבורת המים ההם יוצאים כחץ באופן שהם כזכר היורה זרע כחץ והוא כענין מאמרם ז"ל שמזיעת מים עליונים המטר יוצא ואין חסר כלום מהעליונים אמר אם כך הוא שיש לו אב על דרך זה אמור מעתה או מי הוליד אגלי טל שאם מים עליונים הם כאב המזריע ושעל כן יורה כחץ אם כן הטל שאינו יורה כחץ מי הוליד אותו שאם מים עליונים הם כאב מזריע היה ראוי יהיה הטל יורה כחץ אם לא שתהיה הולדה שיהיה אב ואם ויוליד אגלי טל וזהו או מי הוליד אגלי טל אלא ודאי שראוי להודות על ההשגחה:

כט

ועוד ראיה שאדון הכל משגיח בעליונים ותחתונים כי הלא מבטן מי יצא הקרח כו' והוא בהקדים מסורת שבידנו כי חנוך הוא מטטרון וגם מה שאמרו בספר התקונים כי הקרח הנורא הוא מטטרון עוד ידענו מספר הזוהר כי המן שהיה יורד במדבר היה רוחני מן העולם העליון מאד ונבא אל הענין אמר ראה ההשגחה בשני העולמות עליונים למטה ותחתונים למעלה כי הלא מבטן מי יצא הקרח הוא מטטרון כמו שכתבנו מס' התקונים והוא יצא מבטן אשה ולא מדבר רוחני ועם כל זה הוא למעלה וזה אמר מבטן מי יצא הקרח כלומר שיצא מבטן אשה ולא מתוך דבר רוחני הרי תחתון למעלה וכן עליון למטה כי וכפר שמים הוא המן שהיה ככפור על הארץ שהיה עליון נורא מי ילדו שיהיה גשמי כדבר ילוד מבטן גשמי שיהיה מאכל לחומריים באופן כי אין זה רק השגחה שמהגשמי עושה רוחני ומהרוחני גשמי כי כל העולמות בידו לעשות בהם כרצונו:

ל

כאבן מים כו'. אמר ראה עוד השגחה אחרת והיא כי הלא ימלא העב גשם ויהיה פרוש לפני השמים עד יהיה רצון ה' יריק על הארץ ומה זה שבהיות העב ספוגיי ורפה שלא ישפכו כל מים שבתוכו רק יהיו כאבן קשה בלתי נשפך וזהו כאבן מים יתחבאו כי כאבן קשה בלתי נתך המים יתחבאו תוך העב כי זה פלא ולא טבע ולא עוד אלא שפני תהום תחתון העולה נגד מי המטר היורד כמו שכתבנו מרבותינו ז"ל שאין עליון יורד טפח שאין תחתון עולה טפחיים מתערבים ומתלכדים תוך מי הגשם היורד וזהו ופני תהום יתלכדו:

לא

התקשר וכו' על ידי קשר מעדנות כימה נעצרים הגשמים בטבע ועל ידי פתוח מושכות כסיל הגשמים מתרבים אמר בעיניך תביט ההשגחה כי הלא אם תאבה לעצר את השמים כאשר עשה אליהו התקשר מעדנות כימה או אם תחפוץ שימטיר על הארץ האם מושכות כסיל תפתח לא כן הוא כי אם שעל ידי תפלה בהשגחה תעצר השמים מבלי קשר מעדנות כימה ותמטיר על הארץ בתפלה מבלי מושכות כסיל תפתח הוי כי אין הדבר בטבע על ידי הוברי השמים כי אם בהשגחה ואחשוב כוון בפסוקים אלו לדבר נגד איוב שחשב שמהמזל באה לו הרעה וגם חשב שהי' לו כח להכניעו באומרו יאבד יום כו' על כן אמר לו הוא יתברך מה כחך נגדם לו יונח שיש בהוברי השמים כח להרע או להיטיב כי התקשר מעדנות כימה כו' כלומר כי אין דבר בידך לעשות בהם:

לב

וכן התוציא מזרות אפילו בהיות עתו לצאת אם לא אוציאנה בשם לא יצא כד"א המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא וכן עיש על בניה שהוא כוכב גדול בקבוץ קטנים שעמו כבניה האם מבינתך וכחך תנחם שילכו יחדו לא יתפרדו:

לג

הידעת כו'. אחרי אומרו שאין באיוב כח נגד כובבי השמים אמר כי לא מהיות כח בהם לפעול לא בטבע ולא בהשכלה ובחירה והראיה כי הלא ידעת חקות שמים הם דרכי סיבובם תמיד אם על ידי כן תשים משטרו בארץ והוא מאמרם ז"ל שאין לך כל עשב ועשב למטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל וזהו אם תשים משטרו בארץ ויהיה ענין הכתוב לומר אי מה שהמזל מכה בו ואומר לו גדל אינו בטבע כי אם השגחה וכח אלהי כי הלא הידעת חקות שמים שהוא היותם מסבבים תמיד נמצא שהמזל אשר הוא היום נגד עשב א' אינו נגדו מחר וכן בכל יום כי בכל עת משנה מקום בהקיפו ועם כל זה מגדל העשב ביחוד כל מזל עשב המיוחד לו ואיך יגדל בטבע אם אינו נגדו אלא בהעברה בעלמא על כן מאחר שידעת חקות שמים וסיבוביהם אם אחר שידעת כן האם תשים משטרו בארץ אך אין זה כי אם מאתי בהשגחה גמורה:

לד

ואל תאמר שאם אינו בטבע הוא בהשכלה ובחירה כי חיים משכילים הם שע"י כן הם מסבבים בשעוריהם ועל ידי כן יש גם כן כח בהן לגדל גם אם יסבבו ולא מאתי הוא מה שמתגדלים העשבים לא כן הוא כי הלא העב גם הוא מהלך אנה ואנה ועם כל זה אין בו השכלה ובחירה לפעול כי הלא האם תרים לעב קולך בהיותו מלא מים האם תחלה פניו יוריד מימיו ויריק על הארץ ומיד שפעת מים שבו תכסך כי שמע קולך ויעש כלו' כי הלא לא כן הוא כי לפעמים יש חשכת מים בעב ולא יריק על הארץ גם כי תחלה פניו כי אינו פועל בבחירתו והשכלה ומזה תדון כי גם השמים כך המה כי לא יגדלו צמח האדמה בשכל ובחירה כי אם הכל מאתי שאתן כח במזל להכות על כל עשב ועשב ולאמר לו גדל:

לה

ושמא תאמר שאם כן הוא שאין לשמים ועבים השכלה איך הם מסבבים ומהלכים יורדים ועולים אין משם ראיה כי הנה הברקים הולכים ממקום למקום מבלי היות בהם השכלה וחיוניות כי האם תשלח ברקים וילכו לומר כי אזנים להם ויאזינו או אם יאמרו לך הננו כי פה להם וידברו לא כן הוא ועם כל זה שאין בהם חיות והשכלה וחושים ילכו ממקום למקום כן השמים עם שאין להם בחירה וחיות והשכלה פועלים מאתי:

לו

ושמא תאמר כי איך התנועעות השמים ושפיטת כוכביהם מבלי היותם חיים משכילים ופועלים בכחם אל תתמה כי מבשרך תחזה כי מי שת בטוחות חכמה היותם בשר חומרי ומה גם לרז"ל האומרים שהיו ב' כליות אברהם מאליהם מבעות לו חכמה ואין זה כי אם מאתי כך השמים עם היותם משוללי חיות והשכלה נתתי בהם חכמה ואיכות להקיף ולפעול ולגדל דשא מארץ וכן לעבים וברקים כמדובר ושמא תאמר כי אין מהטוחות ראיה כי על כן בשר אדם אשר נפח ה' באפיו נפש חיה חלק אלוה ממעל לזה אמר מי נתן לשכוי בינה אשר אין רוח אלהים חלק אלוה בקרבו ויש בו בינה לעתים מה שאין כן לאדם אך אין זה כי אם השגחת כח אלהי כן כל הדברים הנאמרים באמת:

לז

מי יספר כו'. הנה דעת רז"ל כי ז' רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות והנה בביאור משלי ובמזמור י"ש הכרחנו כי ז' רקיעים אלו אינן ז' גלגלים של ז' כוכבי לכת שהרי ברקיע השני כוללו רז"ל חמה ולבנה כוכבים ומזלות שהם כל כללות הט' גלגלים אך אין ספק כי רקיעים לחוד וגלגלים לתוד וכל עולם הגלגלים כלולים ברקיע השני ומהשלישי הוא שחקים ששוחקים בו מן לצדיקים מתחיל עולם המלאכים עוד ארז"ל היאך ברא הקב"ה את העולם נטל עפר מתחת כסא הכבוד ויצק אל תוך המים ומהעפר נעשתה הארץ ומהצרורות נעשו הרים וגבעות הה"ד בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו ומכלל דברינו הוא כי הט' גלגלים הם המסבבים תמיד שהם הנכללים ברקיע השני אבל משחקים ולמעלה אין מסבבים כלל כי אם שבעמדם יעמודו שאם גם הם יסבבו היה נמצא בית המקדש שברביעי הוא זבול מתגלגל תמיד פעם הוא למעלה ופעם למטה ואין זה כבודו יתברך ונבא אל הענין אמר ראה כי שלשת העולמות לי המה אשר לא יעבור בם שכל אדם ובגדול החל הוא עולם המלאכים ואמר מי יספר שחקים בהשגת חכמה מה ענינו וכל אשר בו עם היותו השפל מכל רקיעי העולם ההוא כי קצור תקצר יד חכמת אדם לספר ואפי' עולם הגלגלים המסבבים אשר גבלו התוכנים שהם ט' מלבד קטנים שביניהם מהם מקיפים ממזרח למערב ומהם ממערב למזרח כי הנה לפי דעת חכמי הטבע אם ישקטו מלסבב כמו רגע היה העולם מתקלקל ומסורת בידינו מרבותינו כי י"ב חדש של מבול נחו ולא שמשו המזלות כלום ועם כל זה נתקיימו יורה כי כלום תחת השגחתו יתברך וזהו ונבלי שמים הם הגלגלים הכדוריים אשר הם כנבל ימלא מים כך הגלגלים הם כדוריים כנבל ובתוכם הארץ והמים כלם מי ישכיב אותם שיהיו שוכבים נוחים ובטלים מתנועתם ולא יתקלקל העולם באופן כי הזמן שנחו ושכבו כח אלהי היה העושה נמצא כי אין העולם תחת הטבע ואומר נבלי שמים עם היות כי הן הם שמים עצמם הוא כי אמרו רז"ל פרק אין דורשין כי כל ז' רקיעים הם נקראים שמים על כן הנכללים בשני הם המסבבים יקראו נבלי שמים:

לח

וכן העולם השפל גם הוא שלא בטבע כי הלא הדרך שנברא הוא בצקת עפר למוצק הוא תוקף מים חזקים ואדירים אשר בטבע הוא שאין צריך לומר עפר הנצוק בו שלא יתחבר כי אם אפילו רגבים שהם צרורות יתפרדו ויתפרדו ואדרבה בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו:

לט

התצוד וכו'. אחר אומרו ענין השגחת הכללים אמר השגחת הפרטים וזהו התצוד ללביא גורף לא כן הוא כי אינה כבהמה בייתיית שתכין לו טרפו:

מ

ושמא תאמר מה הכנה צריך הוא ילך לבקש אוכל לנפשו לזה אמר דע כי בהשגחה רזון כי הלא ישחו במעונותם ברעב כי כל בהמה וחיה ירחקו מעבור לפני מעונותם פן יטרפום ועל כן יצאו ממעונותם וישבו בסכה למו ארב למען תפוס את העוברים לפני הסוכות אשר לא ידעו כי האזרח במעונות ישבו בסוכות והנה אם תחבולתם תועיל להם יום או יומים או עשרה ימים לא יתמיד כי יורגש לחיות השדה וישמרו מהם כאשר ישמרו מהמעונות ואיך יהיה שלא יעדר ממנו טרף יום יום גם קיץ גם חורף אלמלא השגחתו יתברך:

מא

וכן מי יכין לעורב צידו כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק לבני עורב אשר יקראו כי בצאת בני עורב לעולם בלי נוצה הם לבנים ובראות אותם יולדיהם לבנים והם שחורים יניחום באמור כי לא בניהם המה ואז יקראו אל ה' כי אביהם ואמם עזבום אז מרירי פיהם בורא להם הוא יתברך רמשים די מאכלם ויזונו מהם. והנה לפי זה הל"ל פה מי יבין לבני עורב מאכלם ולא יאמר לעורב צידם ועוד אומרו יתעו לבלי אוכל מי הם שיתעו אם הוא אביהם ואמם למה תחלה הזכירם בלשון יחיד ועוד שלא יתעו לבלי אוכל כי אם על היותם לבנים ואם חוזר אל הילדים אין הם התועים כי אם יולדיהם ואדרבה יעשו בדעת שאל אל ישועו כי מושיע אין בלתו אך יאמר כי הנס הוא כפול כי מלבד מה שמכין מזון לבנים גם מצילם מלהיות אוכל לנפשם של יולדיהם כי הלא בראות העורב את בניו לבנים אם יחסר ממנו אוכל לנפשו ולדעתו אין אלה בניו הלא יאכלם אך מה עושה הוא יתברך מכין לעורב צידו ממקום אחר כאשר ילדיו אל אל ישועו כי הנה אין צריך לומר אביהם כי אם גם אמם אשר ישבה על ביציה עד צאתם לאויר העולם שהוא רחוק לתעות שאינן בניה עם כל זה שניהם יתעו בשביל חסרון אוכל ויאכלום על כן הוא יתברך מכין להם צידה לבל יאכלו את בניהם בחשבם כי המה לא להם וזהו החלו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים לכלול גם אמם כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.